ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי וישנקה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת כרמית פלד
נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה לס

התובע
1. מרדכי וישנקה
ע"י ב"כ עו"ד רונן גביש
מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
הנתבע
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שירה צמיר

פסק דין

לפנינו תביעת התובע, אשר שימש כנהג מטעין בחברת אל על, להכיר בפגימה בכתף ומרפק ימין כפגיעה בעבודה, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן - החוק), וזאת על דרך של אירוע תאונתי וכן על דרך של תורת המיקרוטראומה.
מבוא
התובע, יליד 1953, עובד החל משנת 2005 כנהג מטעין בחברת התעופה אל על.
התובע הגיש לנתבע (להלן - המוסד) תביעה להכרה בליקוי בכתף ימין ובמרפק ימין כנובעים מאירוע תאונתי בעבודה שהתרחש ביום 5.4.15 (להלן – האירוע התאונתי הנטען). תביעת התובע נדחתה בהחלטה מיום 9.9.2015 בנימוק כי האירוע התאונתי הנטען לא גרם לתובע לנזק ולאי כושר עבודה.
בדיון המוקדם ביום 17.5.17 הגיעו הצדדים להסכמה להעביר את עניינו של התובע למומחה רפואי מטעם בית הדין לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי הנטען מיום 5.4.15 לבין ליקוי התובע בכתף ימין ובמרפק ימין וכן בין האירוע התאונתי הנטען לבין תקופת אי הכושר. מומחה רפואי בענין זה טרם מונה, בשל החלטה מיום 5.12.17. נוכח ההסכמה האמורה של הצדדים לא יתייחס פסק דין זה לאירוע התאונתי הנטען.
לאחר הדיון המוקדם הגיש התובע למוסד תביעה להכרה בליקוי בכתף ימין ובמרפק ימין כפגיעה בעבודה על דרך של תורת המיקרוטראומה. תביעת התובע נדחתה בהחלטת המוסד מיום 6.8.2017. על ההחלטה האמורה נסוב פסק דין זה.
ביום 3.7.2018 התקיים דיון הוכחות במהלכו נחקר התובע על תצהירו. התובע הגיש תצהיר נוסף של חברו לעבודה, מר אורי יוסף (להלן – מר יוסף), שאף הוא נחקר בפנינו.
טענות התובע בתמצית
כאמור, התובע שימש כנהג מטעין באל על. תפקידו של נהג מטעין הינו לשנע באמצעות משאיות מזון, שתיה וציוד נוסף אל המטוסים וכן לפרוק מהמטוס את המזון, השתיה ועגלות הדיוטי פרי. המשאיות בהן נוהג התובע הן משאיות קירור אשר ארגז האכסון שלהן נפרד מהקבינה והינו בעל שני תריסים (קדמי ואחורי). ארגז המשאית מורכב עם מערכת הידראולית שמאפשרת העלאת הארגז לגובה המטוס [סעיפים 7-8 לצהיר מר יוסף].
התובע תיאר בתצהירו את עבודתו, באופן הבא:
"2. במהלך עבודתי אני נדרש להרים שני תריסים במשאית, קדמי ואחורי בשתי דרכים, פעם אחת בגובה של הרמפה ורוב הפעמים מהרצפה כאשר אני עולה על מדרגה ומושך את התריס הכבד מאוד כלפי מעלה.
3. התריס כבד באופן קבוע מאחר ומדובר במשאיות ישנות, התריס הוא במשקל 70-100 ק"ג ובנוי מעץ וממתכת.
4. את הפעולה הזו של הרמת תריסי המשאית אני עושה באופן קבוע במשך 14 שנים, 6 ימים בשבוע, ולעתים 7 ימים, 8 שעות עבודה יום, ובערך 30 הרמות תריסים ליום עבודה ...
6. מאחר ורוב התריסים הינם תריסים תקולים עם תקלות של גלגלים שבורים, תריסים כבדים מעץ וממתכת בעלי משקל של 70-100 ק"ג לתריס אני מאוד מתקשה בפתיחתם ונדרש ממני מאמץ רב להרים את התריס בכל פעם ואני הייתי חש בכאבים לאורך כתפי הימנית ועד לאצבעות כף ידי הימנית."
...
לטענת התובע פעולת הרמת תריס המשאית, שנטען כי הינו כבד מאוד, כוללת תנועה חוזרת ונשנית של הרמה ומשיכת התריס בזרועו הימנית. נטען כי תנועות אלה מקימות תשתית עובדתית לפגיעה של הכתף והמרפק על דרך תורת המיקרוטראומה.
טענות המוסד בתמצית
לטענת המוסד התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו ולא הונחה כל תשתית עובדתית לפגיעה על דרך תורת המיקרוטאומה. נטען כי עבודת התובע מגוונת מאוד וכוללת ביצוע פעולות רבות ושונות המחייבות מגוון תנועות שאינן מבוצעות ברצף. בנוסף, תנועת הרמת תריסי המשאית אורכת פרק זמן קצרצר, היקפיה משתנים ואינם רצופים. עוד נטען כי התובע לא הוכיח את משקל התריס, לא הוכיח את מספר ההרמות אותן הוא מבצע במהלך יום העבודה ולא הוכיח את טענתו לפיה כל התריסים בכל המשאיות תקולים.
דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את מלוא טענות הצדדים ואת העדויות שנשמעו לפנינו ולאחר שעיינו במלוא המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאנו כי אין מנוס מדחיית תביעתו של התובע בעילת המיקרוטראומה. נפרט טעמנו.
מסגרת נורמטיבית
תורת המיקרוטרואמה הינה יציר הפסיקה אשר נועד ליתן מענה למבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, אשר אינה מחלת מקצוע ואף אינה תאונת עבודה במובנה השגור. בהתאם להלכה הפסוקה יש לפרש תורה זו בצמצום (עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נגד אסתר נוח (22/12/14)).
תנאי ראשוני להכרה בפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה הוא "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה....."
(עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי נגד אשר יניב (2/11/99), להלן - פרשת יניב).
על מנת שתקום תשתית עובדתית למיקרוטראומה יש להוכיח ראשית שני יסודות. האחד - אירוע חיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והשני - הנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת. משכך יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותהו(עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח נגד המוסד לביטוח לאומי (28/7/02)).
ככל שניתן לבודד את התנועות החוזרות ונשנות אצל מבוטח מתוך מכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודה, גם אם תדירותן של אלה אינה באופן רצוף וללא כל הפסקות קיימת אפשרות להוכחת תשתית עובדתית למיקרוטרואמה (עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי נגד המוסד לביטוח לאומי (20/12/07)), אך עדיין "על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" ( פרשת יניב).
התנועות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן", קרי "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" (פרשת יניב) .
במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח, עשויה לקום תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטרואמה (עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש נגד המוסד לביטוח לאומי (17/8/06)).
מן הכלל אל הפרט
עבודת התובע מגוונת וכוללת פעולות רבות - מהעדויות עלה כי עבודת התובע מגוונת וכוללת פעולות שונות ורבות, אשר כל אחת מהן כרוכה בביצוע תנועות משתנות.
מעדות התובע ומר יוסף עולה כי עבודת התובע כרוכה במספר פעולות שונות. נהיגת המשאית (אל המחסנים ואל המטוסים) [עמ' 10 ש' 16-17]; העמסת המשאית בציוד וסידור הציוד בתוך המשאית - העמסת השתיה ו"הציוד הנלווה של טואלטיקה ושירותים" ולאחר מכן מעבר לאגף אחר של מחסנים לצורך העמסת המשאית בעגלות של אוכל [עמ' 3 ש' 1-4, עמ' 6 ש' 7, עמ' 9 ש' 7-10]; ייצוב המשאית באמצעות מייצבים טרם הטענת הציוד במטוס [עמ' 10 ש' 20-29]; פתיחת תריסי המשאית והעמסת המטוס בציוד שהובא או פריקתו מציוד קיים לאחר טיסה. כן אישרו התובע ועדו כי במהלך משמרת מתאפשרת לתובע גם הפסקה [עמ' 6 ש' 19, עמ' 10 ש' 13-16]. הנה כי כן, מדובר בפעולות רבות ושונות המבוצעות בסדר משתנה (כתלות בשאלה האם נדרשת העמסת מטוס או פריקתו). פעולות אלה כרוכות בהכרח בביצוע תנועות שונות ומגוונות.
בנוסף, היקפי ביצוע פעולת הרמת תריסי המשאית משתנה ממשמרת למשמרת וממילא לא הוכחה- התובע העיד בסעיף 4 לתצהירו כי הוא מבצע 30 הרמות תריס בכל יום עבודה. בחקירתו הנגדית ציין התובע כי בכל יציאה למטוס (קרי סבב שלם של פעולות העמסת משאית במחסן והעמסת המטוס בציוד שבמשאית או לחילופין פריקת המטוס והעמסת המשאית בציוד שנפרק לצורך שינועו למחסן) הוא מרים את תריסי המשאית כ 11 פעמים ובכל משמרת כ-40 פעולות הרמה והורדת תריסים [עמ' 5 ש' 20-22].
גרסתו זו של התובע אינה מתיישבת עם גרסה כתובה שלו כפי שנשלחה למוסד לצורך בירור תביעתו. במכתבו למוסד מיום 31.5.15 ציין התובע כי "במשמרת אחת אני מעמיס מספר מטוסים כך שיוצא לי להרים ולהוריד את התריסים כ 6 פעמים" [נ/1].
לטעמנו הסברו של התובע בנוגע לפער בגרסאות אינו מניח את הדעת. התובע נדרש בחקירתו הנגדית להסביר את הפער בין גרסתו הראשונית בנ/1 לפיה הוא נדרש לבצע בכל משמרת כ 6 הרמות תריסים לבין גרסתו בתצהיר עדותו הראשית לפיה הוא נדרש לבצע כ 30 הרמות תריס במשמרת, לבין גרסתו בחקירה הנגדית לפיה הוא נדרש לבצע כ 40 הרמות תריס במשמרת והשיב [עמ' 7 ש' 27-32]:
"ש. אתה יכול להסביר את הפער של 6 פעמים ל- 40 פעמים?
ת. יכול להיות שטעיתי בספירה אבל הספירה הנכונה היא 11 פעמים.
ש. אתה יכול להסביר בן הכמות של 30/60 לבין 6 ?
ת. יכול להיות שזוגתי טעתה, אבל אני בדקתי וכל יציאה זה 11 פעמים. זה משתנה בהתאם לכמות היציאות אבל כל יציאה זה 11 פעמים."
טענת התובע לפיה עובד כ 6 משמרות בשבוע לא נסתרה [עמ' 3 ש' 21]. התובע אישר כי לא כל משמרת הינה בעלת מספר שעות קבוע וכי מספר השעות בכל משמרת משתנה, גם כתלות בעונות השנה [עמ' 3 ש' 12-14 ור' גם עדות מר יוסף עמ' 8 ש' 25-28]. וכן אישר כי לא בכל משמרת יש מספר קבוע של יציאות למטוס "יכול להיות שאני יוצא 3 פעמים או 4, ובקיץ 5-6 פעמים" [עמ' 5 ש' 26-27].
נוכח הגרסאות המתפתחות של התובע לא שוכנענו כי אכן התובע מבצע כ 11 פעולות של הרמה והורדת תריס המשאית בכל יציאה למטוס. יתרה מכך, אפילו היה התובע מוכיח את טענתו האמורה, הרי שעלה מהעדויות בבירור כי מספר היציאות לכל מטוס במהלך כל משמרת משתנה ותלוי בצרכי העבודה, אשר מושפעים בין היתר מתדירות הטיסות, עונות השנה וכיוצ"ב.
התובע, אשר אישר כי הוא יוצא לכל משימה בליווי עובד נוסף נשאל האם לפעמים העובד הנוסף מבצע את פעולת הרמת התריס והשיב [עמ' 6 ש' 16-17]:
" יכול להיות שהוא פתח את התריס ואני מביא את הסחורה מהמחסן, רוב הפעמים יוצא לי לבד להעמיס ".
למעלה מכך, אפילו נניח כי התובע אכן נדרש לכ 11 פעולות של הרמה והורדת תריס בכל יציאה למטוס – דבר שלא הוכח – ואיפול נניח כי בכל משמרת יוצא התובע בממוצע כ-4 פעמים למטוס, לטעמנו גם בנסיבות אלה לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לצורך הוכחת עילת המיקרוטראומה. זאת בשל פרק הזמן שאורכת פעולת הרמת התריס והעדר רציפות. נבאר.
פעולת הרמת התריס אורכת זמן קצר ופרקי הזמן משתנים וממילא אינם רצופים – התובע נשאל על ידי בית הדין כמה זמן אורכת פעולת הרמת התריס והשיב [עמ' 8 ש' 2-5]:
"ש. כמה זמן לוקח לך להרים את התריס?
ת. זה תלוי במצב התריס, לפעמים זה לוקח לי דקה, חצי דקה, משיכה של תריס. אם התריס תקין. אם התריס לא תקין – זה יכול לגם לקחת 10 דקות כי אני צריך עזרה של מישהו אחר לפתוח את התריס. כשאנחנו שניים לוקח דקה –דקה וחצי כשהוא עוזר לי להרים."
תשובתו הספונטנית של התובע בנוגע לכך שהרמת התריס אורכת כחצי דקה-דקה מתיישבת עם ההיגיון ועם טיב הפעולה. המשך התשובה לפיה במידה והתריס תקול "זה יכול לקחת גם 10 דקות" אינה הגיונית ממספר טעמים.
ראשית, התובע העיד שככל שיש לו עזרה של אדם נוסף הפעולה אורכת "דקה-דקה וחצי". התובע אישר כי הוא תמיד יוצא לכל משימה עם עובד נוסף שמסייע לו – הוא בתפקיד הנהג והעובד הנוסף בתפקיד הספק [עמ' 3 ש' 6 ור' גם עדות מר יוסף עמ' 9 ש' 14]. עוד אישר התובע בחקירתו ביחס לעובד הנוסף שמבצע עימו את המשימה "אם אני נתקע עם תריס תקוע אני מבקש את העזרה שלו" [עמ' 6 ש' 13]. שנית, הגרסה לפיה פעולה של הרמה או הורדת תריס המשאית אורכת כ 10 דקות אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון. לטענת התובע בתצהירו (טענה אשר לא הוכחה) הוא מבצע כ 30 הרמות והורדות תריסים במשמרת ולטענתו כל התריסים תקולים. גרסה זו מובילה לכך שאם אכן נדרשות כ 10 דקות תמימות כדי להרים או להוריד כל תריס הרי שהתובע מבצע פעולה של הרמת התריס (גם אם לא ברצף) במשך כ – 300 דקות בכל משמרת. אין בידינו לקבל גרסה זו. כאמור, נטען כי משמרת ממוצעת הינה כ 8 שעות [ר' עדות מר יוסף בעמ' 8 ש' 21-22]. במהלך המשמרת נדרש התובע לבצע פעולות שונות ורבות. פעולה של העמסת המשאית במחסן, אשר לגרסתו אורכת זמן לא מועט "זה יכול לקחת 10 דקות רבע שעה, בנוסף לציוד צריך להביא גם קרח יבש, לוקח 20 דקות עד 30 שנה [טעות ההקלדה במקור – כ.פ] להגיע למחלקה השניה. נוסע כמה מטר לחדר האוכל להעמיס את האוכל. זה בערך גם חצי שעה" [עמ' 5 ש' 28-31 ור' עדות מר יוסף שהעיד כי פעולת העמסה אורכת כ 15-20 דקות עמ' 9 ש' 22]; פעולה של סידור הסחורה בתוך המשאית אשר אורכת כ 20 דקות [עמ' 6 ש' 6-7] ; פעולה של פריקת הסחורה וסידור הסחורה במטוס אשר אורכת כשעה לכל מטוס [עמ' 5 ש' 19 ולפי עדות מר יוסף כ30-40 דקות, עמ' 11 ש' 2] ופעולת הנהיגה אשר אורכת אף היא כרבע שעה מהמחסן למטוס קרי חצי שעה הלוך וחזור [עמ' עמ' 10 ש' 16-17]. אם כן מהעדויות עלה כי כל יציאה למטוס אחד אורכת כ 140 דקות בממוצע (מבלי להביא בחשבון את פעולת הרמה התריס והורדת התריס). לגרסת התובע הוא יוצא בכל משמרת בממוצע לכ-4 מטוסים, דהיינו הפעולות הללו אורכות בממוצע – 560 דקות. זאת אף מבלי להביא את ההפסקה שלא הוכחש שיש לתובע, אשר אורכת כ 20-30 דקות, למעט בתקופות לחץ [עמ' 10 ש' 14-15]. שעה שמשמרת ממוצעת הינה 8 שעות, לא מתקבל על הדעת כי פעולות הרמת והורדת התריסים יארכו כ-300 דקות (כ-5 שעות), שעלה הוכח בבירור כי פעולת הרמת תריס המשאית והורדתו הינה פעולה אחת מיני פעולות רבות להן נדרש התובע. התרשמנו כי הפעולה האמורה אורכת אכן כחצי דקה-דקה. גם אם נניח כי התובע אכן מבצע 30 פעולות כאלה בכל משמרת הרי שמדובר בתנועות שאורכות כ 15 עד 30 דקות במשמרת באופן בלתי רציף.
לטעמנו הוכח כי פעולת הרמת התריס והורדתו אורכת זמן קצר ביותר ואינה מבוצעת ברצף או בתדירות קבועה, באופן שיכול להוות תשתית לעילת המיקרוטאומה.
אין די בעובדה שהתובע מבצע את פעולת הרמת התריס מספר פעמים ביום, אפילו נניח כי מדובר במספר רב של פעמים ביום, גם אם מדובר בתריסים תקולים המקשים על ביצוע פעולת הפתיחה ונדרש כוח פיזי כדי להרים אותם, כדי להוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. כאמור, הוכחת תשתית כזו "מחייבת הוכחת ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה על פני פרק זמן משמעותי במהלך יום העבודה. במצב החקיקתי נכון להיום, אין די בכך שאדם ביצע עבודה פיזית על מנת שתבחן שאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין מצבו הרפואי, אלא נדרש שתתקיים תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה" (פסק דינה של כבוד השופטת גליקסמן בב"ל (ת"א) 5766-09 דוד ברנס נגד המוסד לביטוח לאומי (1/6/11)).
בעב"ל (ארצי) 1457-05-16 קפורי – המוסד לביטוח לאומי, (24.1.18) חזר בית הדין הארצי וציין:
"גם אם עבודתו של המבוטח כוללת אותה תנועה המתבצעת מעת לעת לאורך יום העבודה בהתאם לצורך, עדיין אין בכך כדי להניח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, שכן אם אותה תנועה מבוצעת מעת לעת במהלך יום העבודה לפרקי זמן קצרים, לא מתקיימת הדרישה שאותה תנועה תבוצע ברצף על פני פרק זמן משמעותי, ולא ניתן ליצור את התשתית העובדתית באופן מלאכותי על ידי קיבוץ כל פרקי הזמן הקצרים לכדי מכלול אחד, תוך התעלמות מההפסקות בין אותם פרקי זמן, בהם ביצע המבוטח תנועות אחרות ומגוונות."
לטעמנו די בכך שהוכח כי פעולת הרמת התריסים אורכת זמן קצרצר ומבוצעת לפרקים במהלך יום העבודה, שלא ברצף ולא על פני פרק זמן משמעותי כדי לדחות את התביעה במישור זה. על מנת שלא תצא פסיקתנו חסרה נציין עוד כי לטעמנו אף לא הוכח שכל תריסים בכל המשאיות תקולים – התובע אישר כי אינו נוהג על משאית קבועה וכי בכל יום עבודה הוא נוהג במשאית אחרת, מסוג אחר ובמילותיו "כל משאית עם הבעיות שלה" [עמ' 4 ש' 5-6]. התובע אישר כי בתקופה האחרונה לעבודה הותקנו במשאיות תריסים חשמליים, אולם לדבריו אלה לא עמדו בעומס וקרסו [עמ' 6 ש' 21-23]. התובע טען כי בכל 20 המשאיות שקיימות התריסים תקולים, אולם לא הביא כל אסמכתא לכך [עמ' 6 ש' 24-28]. מר יוסף נשאל האם כל התריסים מקולקלים ולא אישר זאת אלא השיב "יש מצב שתריס מקולקל, רוב הזמן יש תקלות גלגליות מתפרקות, צירים מתפרקים. כל מיני תקלות" [עמ' 9 ש' 29-30]. בהמשך השיב מר יוסף כי יתכן שהתובע נוהג במשאית שהתריס בה תקין, אולם לדבריו יש קושי להרים את התריס גם כשהוא תקין [עמ' 10 ש' 3-4]. לטעמנו לא הורם הנטל ולא הוכח שכל התריסים בכל צי המשאיות הקיים באל על תקולים באופן הנטען.
מהטעמים האמורים תביעת התובע להכרה בליקוי במרפק ימין ובכתף ימין כפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה נדחית.
באשר לתביעה שעניינה הכרה בתאונת עבודה – הצדדים הסכימו כאמור כי הענין יועבר למומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה הנטענת לבין הליקוי של התובע בכתף ימין ובמרפק ימין וכן בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי הנטען לבין אי הכושר שבו היה שרוי התובע.
ביחס לתאונה הנטענת הצהיר התובע בתצהיר את הדברים הבאים אשר לא נסתרו:
"9. המקרה אירע ביום 5.4.15 בשעה 13:30 לערך במהלך יום עבודתי, התכופפתי על מנת להרים את הדלת הכבדה מאוד (תריס) של המשאית. מאחר ותוך כדי ניסיון הפתיחה, הסתבר כי התריס היה תקול ותקוע, ניסיתי להרים את התריס במשיכה חזקה מלמטה למעלה תוך הפעלת כוח רב, אך ללא הצלחה, כאשר תוך כדי ביצוע המשיכה העזה, הרגשתי לפתע כאב חזק מאוד בכתף, זרוע ואמה ימים.
10. אני דיוחתי באופן מיידי על תאונה לספק רונן חגאי, שעבד איתי באותה העת, לאחראי משמרת בשם מקסים, ואף צלצלתי לביתו של סגן המנהל אמיר יצחקי. אני אף ביקשתי מאחראי המשמרת לשלוח לי מחליף, אך משלא נמצא מי שיחליף אותי, אותי נאלצתי לסיים את יום העבודה בשטח להעמיס את המטוס, ולאחריו פניתי לקבלת טיפול רפואי במיון בית החולים אסף הרופא."
התובע טען בתצהירו כי התריס שוקל כ 70-100 ק"ג. מר יוסף הצהיר בסעיף 15 לתצהירו כי "התריס שוקל כמאה ק"ג לערך אולם מאחר והוא נתמך במערך גלגיליות ומסילות יש הקלה מסויימת בהרמת התריס". העדים לא נחקרו בענין זה ומשכך עדותם (המשולבת) לא נסתרה בנקודה זו. יש להעביר למומחה גם עובדה זו (משקל התריס כ 70-100 ק"ג ומאחר והוא נתמך במערך גלגיליות ומסילות יש הקלה מסויימת בהרמתו).
על יסוד האמור בתצהיר התובע יועבר עניינו למומחה רפואי, לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי הנטען לבין הליקוי של התובע בכתף ימין ובמרפק ימין וכן בין האירוע התאונתי הנטען לבין אי הכושר של התובע, כעולה מתעודות רפואיות. החלטה על מינוי המומחה תינתן בנפרד.
באשר לדחיית התביעה בעילת המיקרוטראומה - זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
משמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, משטרם הוכרעה תביעת התובע בכל הנוגע לאירוע התאונתי הנטען ומאחר והתובע מיוצג על ידי עו"ד מהלשכה לסיוע משפטי – אין מקום לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ל' חשוון תשע"ט, (08 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר שלמה לס
נציג ציבור מעסיקים

כרמית פלד, שופטת
אב"ד


מעורבים
תובע: מרדכי וישנקה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: