ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמואל אללוף נגד נחמי אורנשטיין :


בפני כבוד השופטת מעין צור

המבקשים

  1. שמואל אללוף
  2. אייל שלום סבו
  3. ניסים אטיאס
  4. פהים מזאריב

נגד

המשיב

נחמי אורנשטיין

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. לטענת המבקשים, הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית הדין לעבודה.

לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתגובה נחה דעתי כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית הדין לעבודה, ולכן מן הדין להורות על העברת הדיון אליו.

המבקשים מבססים בקשתם על סעיף 24(א)(4) ועל סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק").

סעיף 24(א)(4) לחוק קובע את סמכות בית הדין לעבודה לדון ב"תובענות שבין עובד לארגון-עובדים הקשורות בחברות או בתחום-פעילותו של הארגון בעניני עבודה".
המבקשים (הנתבעים) אינם ארגון עובדים ולכן הסעיף אינו חל (ראה והשווה: ע"ע 7882-11-12 עופר עיני ואח' נ' דוד וזנה ואח' (6.8.13) ).

סעיף 24(א)(1ד) לחוק קובע כי בית הדין לעבודה מוסמך לדון:
"בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים".

מדובר בסעיף שהוסף לחוק בשנת תשס"ט, במסגרת תיקון 38 לחוק. מדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי הסעיף הוסף לחוק עקב תופעה שהחלה באותה עת, של הגשת תביעות לבתי המשפט האזרחיים, שעילתן לשון הרע בקשר ליחסי עבודה. המחוקק סבר כי לאור הקשר המהותי של התביעות ליחסי עבודה, ובהתחשב בהתמחותו של בית הדין לעבודה לדון בסכסוכים ביחסים אלה, יש להרחיב את סמכות בית הדין לעבודה לדון בתביעות אלה (ראה: ה"ח הממשלה תשס"ט מס' 436 עמ' 348, בעמ' 576).

כשנדרשים לפרשנ ות הסעיף, יש, איפוא, לפרשו בצורה תכליתית, המגשימה את מטרתו האמורה, ולא באופן מצומצם ודווקני. כך נהג בית המשפט המחוזי מרכז בקובעו כי סעיף 24(א)(1ד) לחוק חל גם על "עובד לשעבר" ועל "מעביד לשעבר", וזאת בדרך פרשנות מרחיבה, שאינה דבקה בלשון הסעיף (ראה: ת"א (מרכז) 8370/10 קלמן חלמיש נ' גמא ניהול וסליקה בע"מ (6.7.10) (להלן: "עניין קלמן") ).
במקרה זה מדובר בתביעה שעילתה לשון הרע, בקשר ליחסי עבודה.
המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה אם מתקיים במקרה זה גם מבחן זהות הצדדים. בעוד שלטענת המבקשים המשיב היה האחראי הבלעדי על ריכוז הזמנות העובדים ועל חלוקת מארזי הסירים לעובדים (הנושא שעליו נסוב הסכסוך נשוא התביעה), טוען המשיב כי גם הוא וגם המבקשים הינם עובדים בארגון, ולכן מדובר בתביעה ששני הצדדים לה הם עובדים ותו לא, והיא אינה בסמכות בית הדין לעבודה.

בשלב זה של הדיון נבחנות טענות סף, וכזו היא הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית, על פי העובדות הנטענות בכתב התביעה. על פי הנטען בסעיף 7 לכתב התביעה, התובע היה אחראי על ריכוז הזמנות העובדים לשי לחג הפסח (תווי שי או מארז סירים). קבלת השי הינה זכות של העובדים, ומכאן שהתובע היה אחראי על זכות מזכויות העובדים במסגרת האירועים שעליהם נסובה התביעה.

בעניין קלמן קבע בית המשפט המחוזי:
"מהלשון בה נקט המחוקק בדברי ההסבר להצעת החוק, ובין היתר מהשימוש במונח "הקשר המהותי" – למדים אנו כי המחוקק עצמו שם דגש על הקשר המהותי של התביעות ליחסי עבודה יותר מאשר לזהות הצדדים (ההדגשות במקור)" (פסקה 31 להחלטה).

אין לי אלא להצטרף לדברים. מדובר בסכסוך שבמהותו נוגע ליחסי עבודה. סכסוכים מסוג זה התכוון המחוקק להעביר לבית הדין לעבודה, בהתחשב במומחיותו.
לפיכך יש, לדעתי, לפרש את סעיף 24(א)(1ד) לחוק כחל גם על מי שבמסגרת הסכסוך נשוא התביעה היה אחראי על זכות מזכויות העובדים, אף אם אין זה תפקידו הקבוע.

התוצאה היא כי בית הדין לעבודה הינו הערכאה שלה הסמכות העניינית לדון בתביעה.
לפיכך הנני מורה על העברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

המזכירות תעביר את התיק לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שמואל אללוף
נתבע: נחמי אורנשטיין
שופט :
עורכי דין: