ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורי ארצי נגד המוסד לביטוח לאומי :

08 נובמבר 2018
לפני:

כבוד השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם פרקש
נציג ציבור (מעסיקים) מר עמירם אלון

התובע
אורי ארצי
ע"י ב"כ: עו"ד יצחק ביטון

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יפעת קונה

פסק דין

1. ביום 11.7.16 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה. בטופס התביעה צוין כי התובע הועסק בתקופה שמיום 11.5.15 עד פיטוריו ביום 30.6.16.
התביעה לתשלום דמי אבטלה נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 4.12.16, בנימוק כי אין לראות בתובע כעובד מבוטח בהתייחס לתקופת העבודה הנטענת בעסק השייך לאשתו, הגב' אילנה ארצי (להלן – אילנה או האשה).
מכאן התביעה שלפנינו.

2. במכתבו מיום 4.12.16 נימק הנתבע את ההחלטה נושא התביעה בזו הלשון:
"- לא צברת את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה לגבי עובד/ת בשכר ב 12 חודשי עבודה בשנה וחצי שקדמו לתחילת התייצבותך בלשכת שירות התעסוקה.
- לפי בדיקתנו לא עבדת אצל מעביד ארצי אילנה – תחפושות לפורים כשכיר שמעבידו היה חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו בשנה וחצי שקדמו לתאריך תחילת התייצבותך בלשכת שירות התעסוקה, ולפיכך לא צברת את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה.
- עפ"י בדיקתנו לא התקיימו יחסי " עובד-מעביד" בינך לבין מעסיקך, ולכן לא ניתן להכיר בתקופת עבודתך כתקופה שבה היית מבוטח בביטוח אבטלה."

המחלוקת בהליך זה היא האם בין התובע לעסק התקיימו יחסי עובד ומעסיק. יובהר כי אין מחלוקת שהתובע ביצע עבודה עבור העסק אלא שבהליך זה יש לקבוע האם עבודה זו היא בגדר עזרה משפחתית או שיש בה כדי להצביע על יחסי עבודה.
בפנינו העידו התובע ואשתו.

רקע עובדתי וגרסת התובע
3. התובע יליד שנת 1950. התובע נשוי לאילנה, המפעילה עסק לייצור, יבוא ושיווק של תחפושות ואביזרי הפעלה לגני ילדים, והמכונה "אילנה ארצי - תחפושות לפורים".

4. בתחילת חודש 5/2015 שברה אילנה את ידה וידה גובסה למשך כחודשיים. במסגרת אותה תאונה נחבלה אילנה בראשה ושמיעתה נפגעה.

5. לגרסת התובע, בעקבות המאורע הפתאומי ובשל תקופת השיקום הממושכת, הציעה לו אילנה לעבוד בעסק במשרה מלאה. התובע הסכים להצעה והחל להתייצב בחנות מדי יום משעות הבוקר עד לשעות אחר הצהריים. על-פי תיאורו עיקר עבודתו היה בהכנת משלוחים של סחורה שהוזמנה דרך אתר האינטרנט של העסק, הזמנת אביזרים ותחפושות לחנות וכן שיווק ומכירה בתוך החנות. התובע תאר כי עסק עוד בייצור חלקי של אביזרים.

6. על-פי עדות התובע, אילנה נעדרה מעבודתה במשך 5 חודשים רצופים, במהלכם עבד בחנות והשתכר 10,000 ₪ ברוטו לחודש.
לאחר חזרתה לעבודה, המשיך התובע להיות מועסק במשרה מלאה ובשכר משתנה, שעמד בסוף תקופת העבודה על סך 15,000 ₪.
העסקתו הסתיימה בחודש 6/16, וזאת על-פי החלטתה של אילנה ועקב צמצום משמעותי בהיקף העבודה בחנות. הודעה על סיום העסקה ניתנה ביום 30.6.16.

7. בהודעתו מיום 13.10.16 בפני חוקר הנתבע תאר התובע כי החל לנהל ולעבוד בחנות מיד לאחר התאונה והמשיך לעשות כן עד ליום 30.6.16. עוד תאר בפני החוקר כי בתחילת תקופת העבודה עבד בעסק לבדו, ובחודשים 1-2/16 נקלטו שתי עובדות נוספות, האחת מהן עבדה תקופה קצרה בלבד והשניה פוטרה יחד איתו ביום 30.6.16.
בהודעתו לחוקר (ש' 32) תאר התובע כי לפני התאונה נהג לעזור לאשתו באופן "מינורי" בתקופות לחץ, לפני חג פורים, וכן ליווה אותה בנסיעות.

גרסת האישה בפני חוקר הנתבע
8. בהודעתה לחוקר הנתבע מיום 27.10.16 תארה אילנה כי בעסק הועסקו בדרך-כלל שני עובדים, אך לקראת חג הפורים העסיקה 6-8 עובדים במשרות חלקיות (עמ' 1; ש' 9).
באשר לתקופת העסקתו של התובע תארה אילנה בפני החוקר: "אני שברתי את היד ב 7/5/15, מיום למחרת ועד 6/16, בחודש 12/15 הוא לא עבד, זאת תקופה שנגמרו הפעילות בגנים והחנות הייתה מוכנה לפורים ואני חזרתי מהשבר ביד, בחודשים 10-11/15 הוא עבד גם פחות."
בנוגע למהות העבודה שביצע התובע בחנות תארה אילנה: "בתקופה הראשונה אחרי הפציעה שלי, היו הזמנות שצריך לספק, יש הזמנות חדשות, קשר עם לקוחות מכירה בחנות, מדובר ב- 5 חודשים ראשונים, לאחר מכן חודשיים בחצי משרה, להכנה לחנות לשנה הבאה, הכוונה שאחרי שאני תופרת תחפושת צריך להדביק עליה אביזרים, השחלת חישוקים, ניכוי חוטים מהתפירה, את זה אורי ביצע, חודש אורי לא עבד בכלל בחודש 12/15, בחודש 1/16 נכנסה עובדת נוספת והכנה לתקופת פורים, זה אומר סידור הסחורה, תמחור, השוואת מחירים מול אתרי אינטרנט, ספירת מלאי, הדבקת תוויות על כל תחפושת, החל מ- 2-3/16 תקופת פורים מכירות תחפושות, גם בחנות וגם דרך אתר האינטרנט חדש, אורי צילם את כל המוצרים בכדי לעלות אותם לאתר החדש שיהיה מותאם לסלולארי, אורי ומיטל היו אחראים על הצילומים ושילוט כל תחפושת הכולל שם, מידה ומחיר לקראת פורים 2017, ועד חודש 6/16 שוב חזרו הגנים וצריך לנסוע לת"א להביא סחורה וכדומה."

9. אשר להיקף שעות העבודה תארה אילנה בפני החוקר כי בתקופת חג פורים עבד התובע בין השעות 8:00 עד 20:00 וביתר הימים בין השעות 8:00 עד 16:00 , בהתאם לצרכי הלקוחות. אילנה הסבירה לחוקר (ש' 52 – 56) כי "זאת לא חנות שחייבת להיות כל יום פתוחה, אם לא קבעתי עם מישהו בטלפון יכול להיות שהחנות תהיה גם סגורה כל היום, אם נסענו לת"א ובאותה תקופה לא הייתה לי עובדת החנות הייתה סגורה באותו היום."

10. אשר לשכרו של התובע, הסבירה אילנה לחוקר כי בתחילת תקופת העבודה שולמה לתובע משכורת בסך 10,000 ₪, לאחר חזרתה לעבודה – שולמה משכורת בסך 5,000 ₪ ובתקופת לחץ לקראת חג הפורים שולמה משכורת בסך 15,000 ₪. בתשובה לשאלה איך נקבע השכר השיבה (ש' 61 – 64) "בשלוף לגמרי, לא היה לי קנה מידה לעשות השוואה, אמרתי שאם המנקה שלי מרוויחה כ- 50ש"ח לשעה לאורי מגיע יותר כי הוא היה העובד היחיד בעסק כי אני לא עבדתי כלל, ובתקופת פורים השעות היו מרובות."
בפני חוקר המוסד הוצגו חשבוניות של העסק בכתב ידו של התובע מהחודשים 1/16 – 3/16. לגבי יתרת התקופה הסבירה כי מדובר בחשבוניות שהופקו בקופה הרושמת.

11. על-פי תיאורה של אילנה בפני החוקר, גם קודם לתאונה שעברה התובע סייע בעסק, וזאת ללא שכר, שכן החנות צמודה לביתם. על-פי תיאורה (עמ' 2 ש' 26) – העזרה שהושיט התובע היתה בעיקר בתקופת חג פורים, וכן כי הסיע אותה לאיזור המרכז. על-פי תיאורה (ש' 96), עבודת התובע בחנות בתקופה שקדמה לתאונה נעשתה בכובעו כבעלה, בשעות אחר הצהריים, וללא שכר.

המסגרת המשפטית
12. תנאי לזכאות לדמי אבטלה הוא היותו של המבוטח "עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו" (סעיף 158(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).
סעיף 1 לחוק מגדיר "עובד" באופן הבא:
"עובד"- לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד מעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה"- אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

13. כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, על בית הדין לבחון "בקפידת יתר" את טיב היחסים שנוצרו, האם מדובר במערכת יחסים התנדבותית של עזרה משפחתית, או שמא מדובר בקשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לצורך כך על בית הדין לבחון פרמטרים שונים, וביניהם מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי, היקף השליטה והפיקוח של המעסיק על עבודת העובד ופרמטרים נוספים (עב"ל (ארצי) 78/08 מגרה - המוסד לביטוח לאומי (8.4.08)).
מבין הפרמטרים שייבחנו יש לייחס חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן מה שעומד בבסיס קיומם של יחסי עובד ומעביד הנה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר, ויחסי עבודה, מעצם טיבם, מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה (עב"ל 279/98 חטמי יצחק - המוסד לביטוח לאומי (29.6.00); עב"ל (ארצי) 1147/01 מוסטאפא כמאל - המוסד לביטוח לאומי (2.12.03)).

14. בעב"ל ( ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי - המוסד לביטוח לאומי (20.1.15) סוכם:
"יש לבחון בקפידה רבה האם התכלית העיקרית של התקשרות או "גרעינה של ההתקשרות" עניינו - ביצוע עבודה בתמורה לשכר הנקבע על יסוד זיקה הדוקה למהותה ולאופייה של העבודה המבוצעת או שמא תכלית ההתקשרות הינה - השאת הרווחה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כיחידה כלכלית אחת; כך שהתמורה המשולמת איננה נגזרת בעיקרה ממהות העבודה ואפיוניה אלא משיקולים "חיצוניים" לה, הנעוצים בצרכי המשפחה ו/או יחידיה, באפיוני המשפחה ו/או יחידיה ובשקלולם של השיקולים "החיצוניים" הללו. שקלול שמטרתו תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת, תוך התחשבות בשיקולי מיסוי ושיקולים כלכליים או אישיים אחרים של כלל בני המשפחה ובאופן המאפשר השאת הרווח המשפחתי והכלכלי של היחידה כולה, לרבות הערכות משותפת לעת מחסור או ירידה בערך הכלכלי של אחד מנכסי המשפחה."

15. נטל ההוכחה לגבי בן משפחה הטוען כי יחסיו חרגו מעזרה משפחתית והפכו ליחסי עובד מעסיק מוטל על כתפי הטוען זאת.

מן הכלל אל הפרט
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את מכלול הראיות והעדויות, מצאנו כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את מעמדו בעסק כעובד בתקופה שבין החודשים 5/15 עד 6/16, וזאת מהטעמים המצטברים שיפורטו להלן.

16. מהראיות עולה כי גם קודם לתאונה סייע התובע לאשתו או לעסק בדרך דומה לזו שבוצעה לאחר התאונה, וגם לאחר סיום תקופת ההעסקה.
בעדותו אישר התובע (פרו: 7; ש: 9) כי עובר לתאונה סייע לעסק באותם היבטים הנוגעים לתחום מומחיותו, כמו הכנת אביזרים, ובאותם מקרים מדובר בעזרה של בעל לאשתו. עוד אישר כי נהג לסייע לאשתו במשימות הקשורות להנהלת חשבונות, והמשיך לעשות כן גם לאחר סיום העסקתו, מה שכלל "איפוס" של הקופה בסוף יום העבודה (פרו: 11; ש: 25).

17. מהראיות עולה כי גם בתקופת היעדרותה בשל התאונה, לא פעל התובע כמחליף של התובעת והיא המשיכה לנהל את ענייני החנות, כך שהתובע פועל ומסייע בהתאם להנחיותיה ובהתחשב במוגבלות הפיזית של התובעת (פרו: 7; ש: 30). בעיית השמיעה של אילנה, שהחמירה בעקבות התאונה, פגעה ביכולתה לתקשר טלפונית עם הלקוחות, אולם היא המשיכה לנסוע עם התובע לתל-אביב בין השאר לצורך ביקור אצל ספקים, והצטרפה לשיחות מול לקוחות שפקדו את החנות ( פרו: 7; ש: 22).
על עניין זה ניתן ללמוד עוד מעדותה של אילנה (פרו: 22; ש: 16 ואילך):
"ש. אני מבינה שהיית מגובסת ביד. מה מנע ממך לפתוח את הדלת המשותפת בין הבית לעסק, להיכנס לעסק, ובפועל לסייע לאורי במה שניתן?
ת. לא מנע ממני. ההפך עשיתי את זה. החלטתי החלטות ונתתי הוראות והייתי נוכחת ולא הייתי מנותקת."

התובע העיד כי לאחר פיטוריו המשיך לעזור לאשתו במענה לפניות טלפוניות (פרו: 15; ש: 12). אילנה העיד כי במהלך חודש 12/15 (חודש לגביו התובע לא דווח כעובד) סייע לה במענה לשיחות טלפון בשעות הפנאי שלו, אך לא בשעות הקבועות כפי שהיה במהלך תקופת העבודה הנטענת - "לא בשעות מחוייבות שלו מ- 8:00 עד 13:00 וכשהוא לא היה ביקשתי שישלחו לי במסרון" ( פרו: 19; ש: 5). אלא שלא הובאה כל ראיה חיצונית שתלמד על ביצוע שעות עבודה קבועות במהלך תקופת העבודה הנטענת.

יש באמור, ובהצטרף להודעות שנתנו התובע ואשתו לחוקר המוסד, כי התובע נהג לעזור לאשתו באופן שוטף גם בטרם מועד התאונה וההעסקה הרשמית, והמשיך לעשות זאת גם לאחר מועד סיום העסקתו. בתקופת העבודה הנטענת לא מילא התובע את מקומה של אשתו בעסק באופן מלא, אלא המשיך לסייע בידה, גם אם במידה רבה יותר מכפי שעשה קודם לכן. סוג המשימות שהתובע מבצע קודם למועד התאונה במסגרת סיוע וללא תרומה - זהה ברובו למשימות שבוצעו לאחריה, ובמיוחד הדבר נכון בתקופות עומס.

לא מצאנו כי יש בעובדה שבמהלך תקופת העבודה הנטענת מבצע התובע משימות זמניות נוספות הקשורות להעמדת אתר האינטרנט של העסק – כדי להצביע על כך שבתקופה זו נקשרו יחסי עבודה חוזיים .

18. מהראיות עולה כי התובע נהג בעסק מנהג בעלים, כפי שהתבטא בין השאר באופן קביעת שכרו במשותף עם אשתו (פרו: 12; ש: 9). לא הובאו ראיות באשר לשיקולים שהובילו לקביעת גובה השכר.
התובע לא הביא ראיות באשר לעצם תשלום השכר בסכומים במועדים המצוינים בתלושי השכר אל ה חשבון המשותף שלו ושל אשתו, כך שלא הוכח בפנינו כי השכר כנקוב בתלושי השכר שולם באופן סדיר מדי חודש בחודשו. בהקשר זה העיד התובע:
"ת. בהעברת השכר טיפלנו אשתי ואני, אני בד"כ.
הצורך בהכנסת והוצאת כסף, הובהר במכתבי ולבקשתך אני מבהיר שוב. שהיה חשבון משותף פרטי שלי ושל אשתי ולעסק חשבון בנק נפרד, שגם אני מיופה כוח בו, והוא רשום על שם "אילנה ארצי תלבושות ותחפושות".
ש. איך בפועל היתה נעשית העברת השכר?
ת. לפעמים אני זוכר שהעברתי שיק מהחשבון של העסק לחשבון הבית, אבל אם היה לי בחנות מינוס, לקחתי מהבית לסגור את המינוס של החשבון של החנות.
ש. זה קרה לפעמים?
ת. הרבה פעמים. החנות לא כזאת משגשגת. יש בעיה ברגע שנכנסו הסינים, אנחנו מדשדשים בצורה הזו..."

ובהמשך (פרו: 12; ש: 27 – 29):
"ש. בנושא שלהעביר מהחשבון לחשבון זה קרה גם בתקופה שאתה עבדת?
ת. כן. חלק כן, וחלק לא. כלומר היו חודשים שכן והיו חודשים שלא. אם היה מצב כלכלי קשה בעסק, לא העברתי באותה תקופה לחשבון של הבית כדי לא לעשות מינוס."

בתשובה לשאלה אם יוכל להציג ראיות או תדפיסי בנק שיעידו שהכספים הועברו לחשבונו העיד "אני לא יודע ולא זוכר, אם יש לי תיעוד על הכסף שעבר מיד ימין ליד שמאל" (פרו: 13; ש: 24).

ביום 30.5.18, לאחר ישיבת ההוכחות, הוגשו מטעם התובע מסמכים שונים ובהם תדפיסי חשבונות בנק. בהודעה צוין כי מדפי חשבון הבנק בתקופה הרלוונטית ניתן ללמוד "על העברות כספיות בין 2 החשבונות שבוצעו ל- 2 הכיוונים". לא ניתן היה ללמוד ממסמכים אלה כי התובע קיבל במועדים שצוינו בתלושי השכר או בסמוך להם את הסכומים שצוינו בתלושי השכר.
בתדפיס הבנק של העסק לתקופה שמתחילה ביום 12.5.15 צוין כי ביום 12.5.15 בוצעה "העברה עצמית" בסך 10,000 ₪, למרות שעל-פי האמור בתלושי השכר התובע החל לבצע עבודה בעסק רק ביום 11.5.15 ועל-פי תלוש השכר לחודש 5/15 השכר נטו עמד על סך 9,272 ₪.
בתדפיס הבנק של העסק לתקופה שמתחילה ביום 28.6.15 צוינה העברה עצמית ביום 1.7.15 ע"ס 4,000 ₪ - סכום שאינו תואם את השכר הנקוב בתלוש השכר לחודש 6/15. ביום 10.7.15 בוצעה העברה עצמית ע"ס 10,000 ₪ בעוד בתלוש השכר לחודש 6/15 צוין כי השכר נטו עומד על סך 7,772 ₪.
מטענת התובע בדבר "העברות לשני הכיוונים" ניתן ללמוד כי תכלית ההתקשרות עם התובע נעשה במסגרת טיפול ברווחה הכלכלית והמשפחתית של בני הזוג כיחידה כלכלית אחת. לא הוכח כי התמורה שהועברה לחשבון הפרטי נגזרה ממהות עבודתו של התובע אלא משיקולים כלכליים של היחידה המשפחית והעסקית.

19. מעמדו של התובע בעסק נלמד עוד מכך שהתובע, במשותף עם אשתו, קבעו את שכר העובדים (פרו: 17; ש: 18) והחליטו במשותף על פיטוריה של העובדת מיטל שפוטרה בזמן פיטוריו של התובע.

20. מעדותה של אילנה ניתן היה ללמוד כי לא היתה הקפדה על תשלום השכר הנקוב בתלושי השכר שהונפקו עבור התובע, ואף לא היתה הפרדה מלאה בין חשבון העסק לבין חשבונם הפרטי של התובע ושל אשתו. אילנה העידה (פרו: 22; ש: 2- 13):
"ש. ידוע לך באיזה תאריך בחודש היתה נכנסת לבעלך המשכורת לחשבון המשותף? האם הועברו כספים על חשבון המשכורת של בעלך מהחשבון של העסק לחשבון הפרטי המשותף?
ת. אורי בעלי ואני אשתו. אם הבנתי נכון, את שואלת אם כתבתי שיק לפקודת בעלי והוא הפקיד, התשובה היא לא. זה נראה לי אפילו אבסורד שאת שואלת אותי אם הייתי צריכה לכתוב שיק לפקודת בעלי ולהפקיד אותו בחשבון המשותף שלנו.
ש. היה לכם חשבון אחד להכל?
ת. יש לנו חשבון אחד להכל.
ש. אותו חשבון גם לחנות וגם לבית?
ת. לא. הייתי חייבת לפתוח חשבון נפרד לעסק ולבית, אבל במציאות כשאני נותנת שיק לספק או לעובדת, אני תמיד אתן מהחשבון של החנות. אבל אם חסר לי כסף בחשבון מסויים אני מעבירה מחשבון השני, וגם הפוך."

הנה כי כן, מגישתה של אילנה בהתייחס לסוגיית תשלום שכרו של התובע כאל "אבסורד" בהיותו בעלה ניתן ללמוד כי ראתה בעבודת התובע בעסק סיוע שלא חרג מיחסים וולנטריים ומתמיכה של בעל באשתו ובעסק המשפחתי המשותף להם.

21. התובע אישר שלא שולמה לידיו תמורת הודעה מוקדמת. בתשובה לשאלה איך התקבלה ההחלטה בדבר הפסקת העסקתו בעסק השיב כי מדובר ב"החלטה משותפת שלנו, אנחנו זוג נשוי.." (פרו: 14; ש: 16).

22. בתלושי השכר לא צוינו פרטים רבים, כך שלא ניתן ללמוד מהם על ביצוע עבודה במסגרת קבועה וסדורה כנהוג ביחסי עבודה או על מידה של פיקוח. בתלושי השכר לא היה רישום של שעות עבודה, ימי העסקה, ניצול וצבירה של ימי חופשה או מחלה. לא נטען וממילא לא הוכח האם במהלך תקופת העסקתו הנטענת של התובע כעובד נוצלו ימי חופשה והאם שולם פדיון ימי חופשה בתום תקופת העבודה.

23. להודעת התובע מיום 30.5.18 (לאחר ישיבת ההוכחות) צורפו אסמכתאות בדבר הפקדות שבוצעו לטענת התובע לקופת ביטוח ולקרן השתלמות במהלך התקופה שבין החודשים 7/15 – 6/16. העבודה. עיון בתדפיסי קופת מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ (נספחים ג' ו- ד' להודעה מיום 30.5.18) אכן מלמד על ביצוע הפרשות לקופות אלה, כפי שמצוין גם בתלושי השכר. לא מצאנו כי יש בביצוע ההפרשות כדי להוות ראיה מכרעת לקיומם של יחסי עבודה.

24. סיכומו של דבר – לא הוכח בפנינו כי התובע מילא בעסק מקום שאילולא העסקתו היתה מבוצעת על-ידי עובד אחר; הוכח כי עיקר המטלות שביצע התובע בכובעו כעובד בעסק בוצעו על ידו עובר למועד העסקתו באופן וולנטרי כעזרה ותמיכה בעסק שהפעילה אשתו; לא הוכחה העברת תשלום שכר כמקובל עבור עובד שכיר; הוכח כי התובע נהג מנהג בעלים בעסק ולא קיבל תמורה כספית ישירה וסדורה בתמורה לעבודתו, אלא פעל לאזן את החשבון העסקי של החנות על ידי העברת כספים מ חשבון הבית המשותף, פעל כמיופה כח בחשבון העסקי, והיה שותף להחלטות עסקיות בנוגע לקליטת ופיטורי עובדים וקביעת שכרם.
מכלל האמור יש ללמוד כי התובע לא עמד בנטל להראות כי העבודה שבוצעה בעסק בתקופה שבין החודשים 5/15 – 6/16 עולה כדי יחסי עובד ומעסיק.

25. על יסוד האמור והמפורט לעיל – התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.

26. מוקנית לצדדים זכות ערעור על פסק-הדין לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לידיהם.

ניתן היום, ל' חשוון תשע"ט, (08 נובמבר 2018), העדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר אברהם פרקש

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר עמירם אלון


מעורבים
תובע: אורי ארצי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: