ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ילנה פוצינינה נגד יוליה חרחורין :

לפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון
התובעת
ילנה פוצינינה ת.ז. XXXXXX480
ע"י ב"כ עוה"ד בן קרפל

נגד

הנתבעת
יוליה חרחורין ת.ז. XXXXXX076
ע"י ב"כ עוה"ד ויקטוריה גורדין

פסק דין

לפני תביעה חוזית.
התובעת טוענת כי בינה לבין הנתבעת נכרת הסכם ולפיו תייבא עבורה הנתבעת ארצה, כלב מגזע בולדוג צרפתי המתאים להצגה בתערוכות צורה ולרבייה מבוקרת ותמכור אותו לתובעת.
לטענת התובעת, הנתבעת נוהגת לפרסם בחשבון הפייסבוק שלה מודעות המציעות גורי כלבים גזעיים, המגיעים מאוקראינה ומיועדים למכירה בישראל. לטענת התובעת בסופו של חודש אוגוסט 2017 נתקלה התובעת במודעה מטעמה של הנתבעת ולפיה מוצע למכירה גור בולדוג צרפתי, כפי שחפצה. לטענתה, היא פנתה אל הנתבעת והשתיים החלו לשוחח באמצעות תוכנת הוואטסאפ ובמקביל המליצו לתובעת, חבריה הקרובים אולג ואולגה פבליוק אשר רכשו מהנתבעת בעבר כלב, לרכוש מהנתבעת גם היא.
לטענת התובעת, הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תייבא עבורה מאוקראינה גור בולדוג צרפתי גזעי ותמכור לה אותו בסך של 8500 ₪, לא כולל עלות נפרדת בשל הוצאות תיעוד. התובעת הפקידה בידי הנתבעת המחאת ביטחון ע"ס 1000 ₪. כן הוסכם בין הצדדים כי מדובר בגור איכותי, אשר יהיה מחוסן כפי הנדרש, לרבות שבב, פנקס חיסונים ואישורי יבוא, יגיע ארצה ב 5/11/17 וכי אשת הקשר באוקראינה זו אחותה של הנתבעת – נטשה.
התובעת טוענת כי ביום 5/11/17 קבעו הצדדים להיפגש בשדה התעופה ואל התובעת נילוו חבריה אולג ואולגה פבליוק. אל הנתבעת נילווה בעלה. לטענת התובעת, באותו משלוח הגיע גור אחד נוסף על הגור אשר יועד לה והנתבעת סיפרה לתובעת כי הצהירה על עלותו של גור מיובא בסך 100$ על מנת להחיש את שחרור הכלב מבחינה בירוקרטית. עוד טוענת התובעת כי הגור אשר יועד לה היה רזה מאד והריח משתן וצואה ובנוסף אף צלע. הנתבעת אמרה לה כי אחותה נוהגת שלא להאכיל את הגורים טרם המשלוח ארצה בטיסה. עוד הסבירה הנתבעת לתובעת כי הישיבה הממושכת בכלוב , גורמת לצליעה שתעבור בקרוב.
התובעת טוענת כי הנתבעת שלפה מתיקה מעטפה חתומה ובה פנקס החיסונים של הגור והמחאת הביטחון ששלחה התובעת לנתבעת. לטענת התובעת, לא ייתכן כי פנקס החיסונים הגיע מאוקראינה שכן הוא היה במעטפה החתומה עם המחאת הביטחון ששלחה לנתבעת. עם מסירת המסמכים לידיה, שילמה התובעת לנתבעת 8500 ₪ במזומן. לטענת התובעת, התחייבה בפניה הנתבעת כי הכלב אשר ייבאה עבורה הוא כלב תערוכות ברמה גבוהה במיוחד וכי היא נוטלת את האחריות על כל שיקרה לו.
התובעת טוענת כי ביום 6/11/17 פנתה לעירית בת ים על מנת לרשום את כלבה כדין והלה עבר בדיקה וטרינרית, במסגרתה אושר החשש בדבר חוסר יציבות וצליעה ברגליו האחוריות של הכלב. הווטרינר המליץ לתובעת להמתין מספר ימים. כעבור מס' ימים משלא חלפה הבעיה, הופנתה התובעת עם כלבה לטיפולי הידרו תרפיה, אך המטפל הפנה אותה מידית למומחה בתחום לצורך בחינה מעמיקה של בעיות היציבה.
ביום 24/11/17, טוענת התובעת כי המומחה דר' פצ'ו אבחן באמצעות צילום רנטגן כי הכלב סובל מבעיה מולדת בשלש חוליות והובהר לתובעת כי הוא אינו כלב תערוכות וככל הנראה לעולם לא יהיה. לאור האמור פנתה התובעת אל הנתבעת בדרישה לביטול העסקה והשבת התמורה באופן הדדי.
לטענת התובעת, הנתבעת סירבה וטענה כי אין לה מקום לכלב נוסף וכי התובעת היא זו האחראית לפגמים אשר התגלו אצל הכלב נושא התובענה. הנתבעת אף דרשה מהתובעת לבצע בדיקות נוספות לכלב במרכז הווטרינרי בבית דגן ועל אף שמדובר בעלויות גבוהות, פנתה התובעת לבדיקה אצל פרופסור מירב שמיר – מומחית לנוירולוגיה אשר ערכה בדיקת הדמיה בהרדמה מלאה לכלב וקבעה כי לכלב בעיה מולדת וכי הוא לא יוכל להתרבות ולהשתתף בתערוכות.
התובעת שבה ופנתה אל הנתבעת, אשר הציעה כי התובעת תמכור את הכלב לצד שלישי וכאשר סירבה התובעת וביקשה כי הכלב יוותר בחזקתה ואילו הנתבעת תשיב לה את מחצית התמורה וההוצאות הרפואיות , הנתבעת הציעה מנגד כי הכלב יועבר לחזקת הנתבעת וכי היא תחליט מה יעלה בגורלו.
התובעת טוענת כי קיים ספק בדבר אותנטיות תעודת היוחסין אשר הומצאה לה וקיים ספק אף באותנטיות של פנקס החיסונים אשר המציאה לה הנתבעת.
התובעת טוענת כי בין הצדדים נכרת חוזה וכי היא עצמה עמדה בכל התנאים אשר סוכמו בין הצדדים במלואם. לעומתה, כך לטענת התובעת, הפרה הנתבעת את ההסכם – מסרה לה מסמכים לא אותנטיים מסרה לה כלב פסול להרבעה גידול ותערוכות ומעל לכל התחייבה למסור לה כלב בריא אך לא עשתה כן. לטענת התובעת, לא ניתן לאכוף את קיום ההסכם ומשכך היא דורשת ביטולו של ההסכם ופיצויה בכל ההוצאות אשר נגרמו לה. לטענתה, אין לאפשר השבה של הכלב אל הנתבעת שכן קיים חשש לגורלו ככל שיעבור לידיה.
התובעת טוענת כי נגרמה לה הוצאות בסך 12,250 ₪ בגין הבדיקות הרפואיות וכן נגרם לה נזק לא ממוני בסך 20,000 ₪ , סה"כ העמידה התובעת את תביעתה ע"ס של 32,250 ₪. מכאן תביעתה אשר לפני.
הנתבעת טוענת כי בינה לבין התובעת מעולם לא נכרת כל הסכם. לטענתה, היא עובדת בעיריית חיפה במשרה מלאה ואינה מנהלת עסקי יבוא כלבים כפי שנטען בידי התובעת. הנתבעת טוענת כי אחותה המתגוררת באוקראינה עוסקת בתחום הכלבנות, מאתרת קונים ובתי גידול, מנהלת מו"מ ומארגנת ומשלחת בעלי חיים לחו"ל. לטענת הנתבעת, היא עוזרת לאחותה ללא תמורה לאתר רוכשים בישראל באמצעות פרסום מודעות ומתן מענה ללקוחות.
לטענת הנתבעת, התובעת, בדיוק כמו כל רוכשי הכלבים אשר נמכרו בתיווכה של אחות הנתבעת, קיבלה מראש את מלוא המידע בנוגע לבית הגידול של הכלב נושא התובענה וכן תעודות הוריו.
הנתבעת טוענת כי התובעת היא זו אשר קיבלה את הכלב בשדה התעופה , אמנם בעזרת הנתבעת, אך אין בכך על מנת להטיל את האחריות על הנתבעת בגין פגמים גנטיים המוכחשים בידי הנתבעת. לטענתה, נרכש הכלב מבית הגידול של אולג משקוב באוקראינה , בתיווכה של אחות הנתבעת ולנתבעת אין כלל נגיעה לעסקה ואין כל עילת תביעה כנגדה. לטענתה, הוגשה התביעה כנגדה, על מנת לחסוך את הצורך בהגשת תביעה באוקראינה.
לטענת הנתבעת, הייתה לתובעת האפשרות לפנות ישירות אל בית הגידול ולבדוק היטב את הנתונים בטרם רכישת הכלב באוקראינה. כן, טוענת הנתבעת כי לא אובחנו אצל הכלב בעת קבלתו , בעיות בהליכה והוא ככל הנראה נפגע מרשלנות התובעת. לטענת הנתבעת, התובעת מגדלת כלב נוסף במשקל 15 קילו והיא הוזהרה לא אחת שעליה לשמור על הגור הקטן מפני הכלב הגדול ולא לאפשר לו לרדת במדרגות או לקפוץ על רהיטים שכן לגזע זה יש בעיות בעמוד השדרה. הנתבעת טוענת כי התובעת אפשרה לכלב הגדול לקפוץ על הכלב נושא התובענה ובכך גרמה לו לנזק הנטען בכתב התביעה.
הנתבעת טוענת כי התובעת היא זו אשר ביצעה את פעולת היבוא לישראל, היא זו אשר ביצעה את כל הבדיקות ובכללן חישוב ותשלום המס ואילו הנתבעת רק סייעה בעדה. לטענת הנתבעת, הליך שחרור המטען בשדה התעופה אורך מספר שעות ולא ייתכן כי כל המסמכים היו מוצמדים לכלובו של הכלב כנטען בידי התובעת. לטענתה, הכלב בעת הגעתו נראה בריא והלך באופן תקין והתובעת אף שלחה לנתבעת הודעה המאשרת זאת, באותו היום לאחר ביקור אצל הווטרינר. עוד טוענת הנתבעת כי האבחנה לפיה מדובר במום מולד מבוססת על נתונים שקריים אותם מסרה התובעת לווטרינר ואם אכן יש בעיה מולדת הרי שהאחראי לה הוא בית הגידול באוקראינה.
הנתבעת טוענת כי התובעת מעולם לא ביקשה לבטל את העסקה אלא דרשה לקבל את כספה בחזרה ולא הסכימה בתמורה להשיב את הכלב, אף שהוצע לה לעשות כן. לטענתה, אין מקום לדרוש ממנה את מלוא ההוצאות שהוציאה התובעת כאשר היא עצמה קיבלה לכל היותר 1500 ₪ על שירותיה שלה. לטענת הנתבעת, מבקשת התובעת להתעשר על חשבונה שלא כדין והנזק הלא ממוני הנטען היה נחסך מהתובעת, ככל שהייתה לוקחת בחשבון כי גידולו של הכלב עשוי לגרום לה הוצאות. משכך, עתרה הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה.

דיון:
עסקינן בתובענה אשר הוגשה בסדר דין מהיר ולפיכך, בהתאם להוראות תקנה 214 טז(ב) ינומק פסק הדין באופן תמציתי.
היריבות בין הצדדים:
הנתבעת טענה להעדר יריבות בין הצדדים. לטענתה, העסקה לרכישת הכלב נקשרה בין התובעת לבין בית גידול לכלבים באוקראינה של מר אולג משקוב. אחותה של הנתבעת – הגב' נטליה, דאגה רק לאיתור בית הגידול, לבדיקה הראשונית, לניהול המו"מ עם בית הגידול וכן ארגון ומשלוח הכלב מאוקראינה לישראל. לטענת הנתבעת, היא רק סייעה לאחותה ולא מעבר לכך. לטענתה היא לא נקשרה בכל הסכם עם התובעת.
למשמע עדויות התובעת והנתבעת עצמה עולה כי אין בסיס לטענת העדר היריבות אשר העלתה הנתבעת. הנתבעת היא אשר פרסמה מודעות בדבר מכירת גורי כלבים בצירוף מספרי הטלפון שלה בדף הפייסבוק שלה (נספח 1 לת/1) ואילו התובעת נענתה למודעה זו וניהלה את המו"מ לרכישת הכלב עם הנתבעת ישירות. כך בהתאם לתכתובות בתוכנת הוואטסאפ אשר צורפו בידי התובעת (נספח 3 לת/1). הנתבעת היא זו אשר סיכמה עם התובעת על מחיר הכלב, על פרטי האספקה ועל הפרטים הטכניים לקבלת הכלב לידיה. הנתבעת אישרה כי התשלום בעסקה זו בוצע לידיה וכי כך היה אף בעסקה בה מכרה לחבריה של התובעת, אולג ואולגה פבליוק, את כלבם בדיוק באותו האופן.
יתרה מזו, הנתבעת, בהתאם לעדותה של התובעת אשר לא נסתרה, גם לא בחקירתה של הנתבעת בבית המשפט, מסרה לה כי היא מפזרת בארץ את הגורים אשר היא מייבאת באמצעות אחותה. הנתבעת לא המציאה בתמיכה לטענותיה כל הסכם בין התובעת לאחות – נטשה או לבית הגידול. היא אף לא המציאה אסמכתא כלשהיא אשר תתמוך בטענתה זו ולהיפך בחקירתה אישרה כי היא זו אשר עמדה בקשר עם התובעת ובכתב ההגנה שלה אישרה כי קיבלה כסף תמורת שירותיה (טענה כי קיבלה 1500 ₪ בלבד).
הנה כי כן, על אף הכחשותיה של הנתבעת, כעולה מארבע עדויות אלו (התובעת , אולגה ואולג פבליוק והנתבעת), הנתבעת מנהלת עסק לייבוא כלבים מאוקראינה כאשר התובעת אינה לקוחה ראשונה ולבטח אף אינה היחידה. למשמע עדותה של הנתבעת עצמה עולה ספק של ממש במידת חוקיות העסק האמור, ברם לצורך התובענה דכאן ברור כי ההסכם לייבוא הכלב נושא התובענה לארץ, נקשר בין הנתבעת עצמה לתובעת. בהתאם אני דוחה את טענת העדר היריבות אשר העלתה הנתבעת.
יאמר כבר בשלב זה ובאופן ברור, בין הצדדים לא היה חולק כי התובעת כמו גם חבריה בני הזוג פבליוק שילמו לנתבעת כספים עבור הכלבים אשר רכשו ממנה וייבאה עבורם מאוקראינה. הנתבעת לא חלקה על כך. אך היא לא המציאה לידם, לא קבלה ולא חשבונית אשר תאשר את זהות עושה העסקה ואשר תעיד על ניהולו של עסק כחוק תוך תשלום המיסים המתבקשים למדינת ישראל כדין.
עדותה של הנתבעת בכל הנוגע להליך שחרורו של הכלב נושא התובענה, הייתה מעורפלת במתכוון. התובעת ובני הזוג פבליוק העידו כי הנתבעת מסרה להם שהצהירה על עלות של 100$ אודות הכלב נושא התובענה וכי הנתבעת היא זו אשר דאגה להליכים אל מול פקידי המכס ותשלום המיסים הנדרשים. לו אכן היה מדובר בעסק מסודר וחוקי לייבוא, הייתה הנתבעת מציגה לבית המשפט את האסמכתאות לכך בצורה מסודרת. ברם הנתבעת השתמשה בתעודת הזהות ובשמה של התובעת על מנת לשחרר את הכלב ולשלם את המיסים בעבורו באופן המעורר חשד באשר לחוקיות ההליך. עניין זה הוא עניין לרשויות המס לבחון ולבדוק , כמו גם לרשויות האחראיות על ייבוא כלבים בהתאם לחוק להסדרת הפיקוח על הכלבים.
תוכן ההסכם בין הצדדים:
מעדויות הצדדים עולה כי הנתבעת התחייבה להביא לארץ עבור התובעת מאוקראינה, כלב גזעי עם תעודות מסוג בולדוג צרפתי המתאים להצגה בתערוכות ולרביה מבוקרת. הנתבעת התחייבה לדאוג למיסוי ולהעברת הכלב מאוקראינה לישראל בטיסה ואילו התובעת התחייבה בתמורה לשלם לנתבעת סך של 8,500 ₪. תוכן ההסכמה בין הצדדים עולה ברורות מההתכתבות בין התובעת לנתבעת (ראה נספח 3 לת/1). התובעת שיתפה את הנתבעת בתקוותה לזכיה בפרסים בתערוכות כלבים עם הכלב החדש אשר תרכוש ממנה ואילו הנתבעת נטעה בה תקווה זו ביתר שאת עת כתבה לה כי "אני חושבת שהמקומות הראשונים יהיו שלכם".
אי התאמה והפרת ההסכם :
התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את ההסכם עמה ומכרה לה כלב בעל מום מולד אשר לא יוכל לשמש ככלב בתערוכות ואף לא לרביה מבוקרת. מאחר וחוק המכר התשכ"ח 1968 חל אף על מכר של זכויות ניתן לפנות להוראותיו בכל הנוגע למכר זכויות הבעלות בכלב נושא התובענה.
בהתאם להוראותיו של ס. 11(3) לחוק המכר "המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר – (3)נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם". התובעת רכשה את הכלב הספציפי מעם הנתבעת בכוונה ברורה לקבל כלב בריא אשר תוכל להציגו בתערוכות וכי תוכל לבצע רביה מבוקרת בהסתמך על גזעו הטהור של הכלב ותכונותיו הייחודיות.
אלא שצפייתה זו של התובעת נכזבה. בהתאם לאישורים וחוות הדעת אשר הציגה התובעת הן מטעמו של דר' פצ'ו והן מטעמה של פרופ' שמיר, הכלב אשר נמכר לה בידי הנתבעת, סובל ממום בעמוד השדרה הגורם לחולשת הגפיים האחוריות ובמצב שכזה יידרש לטיפול רפואי לכל חייו ולא יצלח לתערוכות או לרביה. הנתבעת לא הציגה חוות דעת רפואית הסותרת ממצאים אלו ואף לא ביקשה לחקור את המומחים מטעמה של התובעת. מכאן כי הנתבעת לא קיימה את חיוביה בהתאם להסכם בינה לבין התובעת ומסרה לידיה כלב אשר אינו עונה לתנאים אשר סוכמו בין הצדדים.
הודעה על אי התאמה :
סעיף 14 לחוק המכר אשר עניינו "הודעה על אי התאמה", קובע כי על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר מסירתו לידיו ולהודיע למוכר על אי התאמה מיד עם גילויה. הנתבעת טענה כי התובעת שלחה לה הודעות ולפיהן הכלב בסדר עם מסירתו ולפיכך הופתעה כאשר רק בחלוף ימים ממועד מסירתו, הודיעה לה התובעת כי לכלב חולשה ברגליים האחוריות. סעיף 15 לחוק המכר שעניינו "אי התאמה נסתרת" קובע כי "לא הייתה אי ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14 ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה ...". ברי כי התובעת אשר אינה בעלת הכשרה בתחום רפואת בעלי החיים, אינה יכולה לגלות בעצמה את אי ההתאמה של הכלב לאשר נקבע בהסכם עם הנתבעת. לשם כך נדרשה בדיקת ובחינת וטרינר וכך פעלה התובעת.
ניתן ללמוד מהתכתובת אשר הוצגה לעיונו של בית המשפט כי מיד כאשר התגלה המום בכלב, פנתה התובעת אל הנתבעת והודיעה לה על כך. הנתבעת מצדה הפנתה אותה אל אחותה והתכחשה לחלקה שלה בעסקה. כטענתה "אני לא חייבת לך כלום". זאת בניגוד גמור לגישתה קודם למסירת הכלב לידי התובעת. אני קובעת איפה כי התובעת מסרה הודעתה בדבר אי התאמה בזמן סביר וכי היא זכאית לקבלת התרופות הקבועות בחוק החוזים בגין הפרת חוזה. לעניין זה קובע אף חוק החוזים (חלק כללי) בסעיף 20 כי "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול....". התובעת אכן פנתה אל הנתבעת מיד לאחר שנודעה לה עילת הביטול מפי הווטרינרים אשר בדקו את הכלב וביקשה לבטל את ההסכם. אני קובעת איפה כי ההודעה לנתבעת בדבר אי ההתאמה ניתנה במועדה וכי אף הודעת הביטול מטעמה של התובעת ניתנה כדין ובמועדה, אל נוכח הפרת ההסכם שביצעה הנתבעת.
הסעדים המגיעים לתובעת נוכח הפרת ההסכם :
ס. 21 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה , ואם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה- לשלם לו את שוויו של מה שקיבל". הנתבעת הציעה לתובעת להשיב לה את כספה ובתמורה יימסר לידיה הכלב נושא התובענה. התובעת סירבה למסור בידיה של הנתבעת את הכלב וזאת אל נוכח אישורה של הנתבעת כי הכלב יימכר לאחר ורצונה של התובעת להבטיח כי לכלב , אשר אליו בינתיים נקשרה יוענק הטיפול המתאים. בנסיבות בהן הפרה הנתבעת את ההסכם וההסכם בוטל, זכאית התובעת כי יושב לה כספה, אך מאחר והשבת הכלב לנתבעת אינה סבירה, הרי שיש להשיב לנתבעת את שוויו של מה שקיבלה התובעת. מאחר והתובעת קיבלה כלב "רגיל" אשר אינו מיועד לתערוכות או לרביה ועלות אימוצו של כלב שכזה היא בסך 500 ₪ ועל כך לא חלקו הצדדים, הרי שיישומן של הוראות ס. 21 דלעיל מוביל לכך כי הנתבעת תקבל את עלותו של כלב "רגיל", תשיב את יתרת הכספים ששולמו לה בסך 8000 ₪ לתובעת ואילו הכלב נושא התובענה יוותר בידיה של התובעת.
נזק לא ממוני והוצאות:
התובעת עתרה להשבת הוצאות אשר הוציאה בגין בדיקות אותן ערכה לכלב על מנת להיוודע ממה סובל הכלב. אל נוכח הפרת ההסכם בידי הנתבעת ומסירתו של כלב אשר לא תואם את אשר הוסכם בין הצדדים, יש להשיב לתובעת את עלות הבדיקות והאיבחונים במלואם, בהתאם לקבלות אשר הציגה התובעת (נספח 8 לת/1).
באשר לנזק הלא ממוני- שוכנעתי כי אכן נכזבה ציפיתה הלגיטימית של התובעת ליהנות מכלב גזעי אותו רכשה במיטב כספה תוך הצגתו לראווה בתצוגות וייתכן שאף בעתיד ליהנות מפרי רביה מבוקרת של אותו הכלב. טענת הנתבעת כי כלב אינו חפץ להציגו לראווה וכי אין זו ציפיה לגיטימית ממי אשר חובב כלבים, כורתת את הענף עליו יושב עסקה של הנתבעת עצמה. הנתבעת מנצלת לטובת עסקיה את רצונם של הקונים בכלבים גזעיים להצגתם בתערוכות ומשכך מה לה כי תפסול את מניעיה של התובעת ברכישת הכלב נושא התובענה. מצאתי כי יש להעריך את עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובעת בסך של 10,000 ₪ על דרך האומדנה.
מכלל האמור עולה הנתבעת הפרה את ההסכם אשר נכרת בינה לבין התובעת וכי הנתבעת סיפקה לתובעת כלב אשר לו מום בעמוד השדרה ולא יצלח לתערוכות ולרביה. התובעת מצדה עמדה במלוא תנאי ההסכם ושילמה לנתבעת את מלוא הנדרש ממנה. מכאן כי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבעת המפרה , להותיר את הכלב נושא התובענה בידי התובעת ומנגד להותיר בידי הנתבעת את עלותו בסך 500 ₪. את יתרת התשלום בסך 8000 ₪ על הנתבעת להשיב לתובעת. כן על הנתבעת לשלם לתובעת את עלות הבדיקות הרפואיות בסך 12,250 ש"ח ואת הנזק הלא ממוני אשר היה מנת חלקה.
סוף דבר,
התביעה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 22,250 ₪. הסכם יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (7/3/18) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 1500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7500 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לבחינת רשויות המס (ראה ס. 24 לפסק הדין) את התנהלות הנתבעת בכל הנוגע לתשלום מיסים על היבוא ועל עסקת המכר. כן תיבחן שאלת קיומו של עסק הנתבעת בידי משרד החקלאות ופיתוח הכפר האחראי על ייבוא כלבים לישראל.

ניתן היום, ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ילנה פוצינינה
נתבע: יוליה חרחורין
שופט :
עורכי דין: