ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הראל חברה לביטוח בע"מ נגד דבש שחר :

בפני כבוד ה רשמת בכירה בלהה יהלום

תובעת

הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ליאת קוורטלר

נגד

נתבע

דבש שחר
ע"י ב"כ עו"ד גיל גרוסמן

פסק דין

בפניי תביעה שעניינה תאונה שארעה ביום 20.12.16, בירושלים.

טענות הצדדים
1. לטענת התובעת, רכב המבוטח על ידה (להלן: הרכב) , נהוג על ידי הגב' עדה ויקסלר (להלן: המבוטחת) עמד ברמזור, בצומת T, בנתיב הימני ביותר מתוך שניים הפונים ימינה, כאשר קטנוע בבעלות הנתבע (להלן: הקטנוע) , נהוג על ידי מר דוד ועקנין פגע בה.

2. לטענת הנתבע, כעולה מכתב ההגנה, הוא עמד בקצה טור רכבים העומדים ברמזור אדום לצד הרכב הנפגע, בזמן זה פגע בו רכב אחר מצדו השני , פגיעה קלה, ש כתוצאה ממנה הוא החליק מעט על טמבון רכב המבוט חת. עיקר טענת ההגנה של הנתבע היא כי הנזק הנתבע על ידי התובעת מופרז. התאונה, כפי שהתרחשה , לא יכלה לגרום לנזקים הנטענים . הנזק שנגרם בתאונה הוא מינורי ואין בו כדי להצדיק את התיקון היקר שבוצע ברכב, שמקורם בתאונות אחרות שעבר הרכב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובתמונות שצורפו ולאחר שהרשמתי מעדויות הנהגים, אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל. להלן אנמק.

גרסת התובעת
3. בכתב התביעה טענה התובעת כי הרכב המבוטח על ידה עמד בנתיבו הימני כדין, כאשר אופנוע הנתבע הגיח מאחור, נדחק בין רכב התובע ת לרכב שמצדו ותוך כך פגע ברכב התובעת. בטופס ההודעה שנרשם על ידי המבוטחת נרשם "בפניה שמאלה יש 2 מסלולים הווספה השתחלה בין מכוניתי ומכונית נוספת משמאל. כשכמעט סיים את המעבר בין 2 המכוניות פגע במגן השמאלי תוך כדי פניה ימינה"
בעדותה בבית המשפט נחקרה העדה בדבר גרסה זו ואמרה כי מדובר בטעות, וכי הייתה בנתיב הפונה ימינה ולא שמאלה. אני מקבלת את הטענה כי מדובר בטע ות. המבוטחת העידה על כך בתום לב ובלי להכחיש את הדברים ושנית, מההודעה נראה כי רק כך יכלה להתרחש התאונה, שכן בהודעה הנ"ל, תארה כי פגע בה תוך כדי פניה ימינה. דבר זה לא יתכן אם תנועת הרכבים הייתה שמאלה. ממילא, זו גם גרסת הנתבע.

4. בתצהיר עדותה הראשית תארה המבוטחת כי עמדה באור אדום ברמזור בנתיב הימני. משמאלה עמד רכב נוסף ושניהם המתינו לאור ירוק ברמזור, כאשר לפגע הגיח הקטנוע (בתצהיר רשום אופנוע), נכנס בין שני הרכבים, סטה ימינה לנתיב נסיעת ה ופגע בחלקו הקדמי שמאלי של רכבה .

בעדותה חזרה על גרסה זו:
"עמדנו ברמזור אדום, התחלנו לנסוע ברמזור ירוק ופתאום בא אופנוע ביני לבין הרכב שמשמאלי. בפנייה ימינה הוא פגע בי בצד שמאל בחלק התחתון. פנס או טמבון משהו כזה. הבחור עצר, בחור צעיר, התנצל כמה פעמים, אמרתי לו שזה לא נורא ויהיה בסדר ונסדר את ז ה. הוא נתן לי את הפרטים ואני נתתי לו את הפרטים. בערב צלצלתי לבוס שלו או שהוא צלצל אליי, שחר אני חושבת, הוא הציע שאני אבוא עם אבא שלו למוסך שהם מכירים שיתקנו לי את הרכב. אמרתי לו "תשמע אני נוהגת כל כך הרבה שנים ואף פעם לא היו לי תאונות ואני גם לא מתמצאת ולא יודעת. אני אשאל את הביטוח ונראה". אז העברתי את זה לביטוח.. ואמרו לי שזה 5,000 ₪ ושאני צריכה דמי השתתפות של 1,100 ₪ שי למתי את הכסף... צלצלתי לבעל הקטנוע, שחר אני חושבת, ואמרתי לו כך וכך ושילמתי 1,000 ₪. אז הוא אמר "טוב אני אשלם לך"."

בשלב זה תיארה התובעת התנהלות לוגיסטית סביב אופן תשלום אותם דמי השתתפות עצמית בסך 1,100 ₪ כאשר בסופו של דבר: "צלצלתי אלו ואז הוא אומר לי "תשמעי, קיבלתי תביעה של 5,000 ₪ מהביטוח אז אני לא משלם את ה-1,000 ש"ח".

לסיכום גרסת התובעת: נהג הנתבע פגע בה, הודה שפגע בה והציע לשלם את חלקה בהשתתפות העצמית בהפעלת פוליסת הביטוח לתיקון הרכב.

גרסת הנתבע
5. בכתב ההגנה טען הנתבע כי מדובר בקטנוע בו נהג שליח, דוד ועקנין, שעבד בחברה שבבעלות הנתבע. "ע"פ דברי השליח, הוא עמד ברמזור אדום לצד הרכב הנפגע. בזמן זה רכב נוסף פגע בו מצדו השני פגיעה קלה שכתוצאה ממנה הוא מעט החליק על טמבון הרכב הנפגע ולכל היותר גרם לשריטות" (ס' 2 לכתב ההגנה). בתצהיר עדותו של הנהג נרשם: "הפגיעה אירעה כאשר עמדתי ברמזור אדום לצד הרכב הנפגע. בזמן זה רכב נוסף פגע בי מצדי השני פגיעה קלה שכתוצאה ממנה מעט החלקתי על טמבון הרכב הנפגע ולכל היותר גרמתי לו לשריטות. אני כופר לחלוטין בתיאור התאונה כפי שהוא מופיע בכתב התביעה ובתצהיר עדת התביעה... מעולם לא קיבלתי כל אחריות על התאונה" (סעיפים 17-18 לתצהירו. יצוין שמספור הפסקות בתצהיר מתחיל במספר 14, ב.י).

6. בעדותו, העיד הנהג כדלקמן:
"אני עמדתי קדמי יותר למכוניות, הנהג משמאלי אחורי הוא פגע בי. נהייה ירוק, הוא האיץ, נתן לי מכה בקטנה בחלק הקדמי של האופנוע ואז אני איבדתי שיווי משקל ואז נתתי לה מכה מצד שמאל קדימה עם החלק הימני שלי. נפלתי עליה... ניסיתי לראות את הרכב שפגע בי, אחרי זה עצרתי את האופנוע, היא יצאה אליי, דיברנו וזה ואמרתי לה שלא קרה כלום זה תיקון של איזה 100 או 200 שקל גג... היא אמרה שהיא רוצה את הפרטים. אמרתי אין בעיה. הייתי באותו רגע מבולבל, אתה רוכב אופנוע אתה לא יודע איפה את נמצא... נתתי לה את כל הפרטים שהיא ביקשה והמשכתי בנסיעה ואז נסעתי לכיוון הבן אדם השני לדבר איתו. כשדיברתי איתה לא התנצלתי, אולי אמרתי סליחה כדרך בני אדם ולא כלקיחת אחריות ושאני אשם בתאונה הזאת, לפי כמו שאני מבין ומוסיפים, רדיאטור ועניינים, אם היא הייתה רואה מספיק טוב והייתה שומרת ממני מרחק היא הייתה רואה שהוא פגע בי ובולמת בזמן. היא הייתה לפניי. אמרתי לה קחי פרטים כי אנ י אנושי, אדם אחר היה רואה את זה וממשיך ואפילו לא מסתכל על המכה הזו" (עמ' 11 ש. 3-13).

7. הנהג העיד כי ראה את התצהיר לראשונה בערב שלפני הדיון, והבהיר כי השינוי שערך בתצהיר נוגע לגבי עניינים, האחד, שלא מדובר בשריטות אלא בשריטה, והשני, שזה לא היה בעצירה אלא תוך כדי נסיעה. עוד אישר הנהג בעדותו כי עמד בין שני נתיבים (עמ' 12 ש. 20-23)" כשנשאל האם התנהלות זו חוקית, השיב הנהג "אני עשיתי תיאוריה וככה למדתי לנהוג. אני לא עשיתי לי נתיב. אני נהגתי בין הרכבים" (שם, ש. 31)
באשר להיקף הפגיעה, אישר העד כי "הטמבון קיבל קצת מכה וקצת זז מתוך המקום שלו" (עמ' 14 ש. 1)

תמלילי שיחות בין המבוטחת לנתבע
8. ביום 12.11.18 צרף הנתבע תמלילים של ארבע שיחות טלפון בינו לבין המבוטחת.
מהתמלילים עולה כי הנתבע הציע לתובעת לשלם לה את דמי ההשתתפות העצמית בהפעלת פוליסת הביטוח לשם תיקון הרכב בסך 1,100 ₪ (ר' תמליל שיחה מיום 25.12.16, 2.1.17 ו- 8.1.17).
שלוש השיחות הראשונות נסבות, למעשה, על תיאום העברת השיק על סך 1,100 ₪ מהנתבע למבוטחת. בשום שלב לא כופר הנתבע באחריותו לתאונה, הוא לא טוען כי היה רכב שלישי שהדף אותו ולא מעלה כל טענה מהטענות שהובאו על ידו בהמשך, במהלך הדיונים. אם אכן, מדובר כטענתו, בנזק של 100- 200 ₪ בלבד (עמ' 12 ש.10), מדוע הציע לשלם 1,1000 ₪? נראה כי סכום זה היה נראה בעיניו נמוך יותר מסכום הנזק שגרם בפועל ועל כן העדיף להביא לסיום הפרשה בתשלום סך של 1,100 ₪ בלבד. רק ביום 18.1.17 כאשר המבוטחת פונה מיוזמתה לנתבע משיב האחרון כי אין בכוונתו לשלם את דמי ההשתתפות העצמית כי הוא קיבל מכתב דרישה מחברת הביטוח על מלוא הנזק.

דיון והכרעה
9. נהג הקטנוע בחר לנסוע בדרך הכוללת עקיפת רכבים אחרים, עד שהגיע לראש טור המכוניות. כזכור, בהתאם לתקנות התעבורה, עקיפת רכבים מותרת, אולם על מבצע העקיפה מוטלת החובה לוודא כי בעשותו כן הוא אינו מהווה סכנה למשתמשים אחרים בדרך.
לטענת הנתבע, התאונה ארעה באשמתו של רכב אחר אשר הדף את הקטנוע על מכונית המבוטחת. אינני מקבלת גרסה זו שכן לא הובאה כל ראייה לכך. נהג הקטנוע לא צילם את הרכב הפוגע ובגרסתו לא מצוין באיזה רכב מדובר, מאיזה סוג, נהוג על ידי מי. לא נאמר אפילו מה צבע הרכב, אלא נטען באופן כלל "רכב". לגרסת הנתבע, הנהג לא פנה אל נהג הרכב שלטענתו פגע בו, לא ביקש ממנו לעצור ולא ביקש ממנו פרטי ם. לא למותר לציין כי נהג הקטנוע צילם את רכב התובעת, ולא ברור מדוע לא יכול היה לצלם את הרכב שלטענתו פגע בו והדף אותו.
לא הוצגו פגיעות בקטנוע, וכשהנתבע נשאל לעניין זה השיב שהקטנוע לא ניזוק בתאונה (עמ' 15 ש. 17-18) סביר להניח כי אם רכב פגע בקטנוע, ברמה שהביאה לכך שהקטנוע נהדף על רכב אחר וגרם לרכב האחר לפגיעה כנטען בכתב התביעה ולמצער לשריטה כשיטת הנתבע, יהיה לדבר ביטוי בצורה של נזק מוחשי לקטנוע. אך זה לא קיים בעניינו.
בנוסף, גרסת הנהג בעניין זה לא הייתה אחידה. בחלקים מעדותו טען כי היה על המבוטחת לשים לב לכך שרכב אחר הודף אותו שכן היה לפניה, אך בחלקים מעדותו מסר גרסה הפוכה .
בתחילת עדותו (עמ' 11 ש. 3) הצהיר כי "אני עמדתי קדמי יותר למכוניות" אך בהמשך הצהיר "היא הייתה לפני"(שם, ש.13). אם אכן, עמדה המבוטחת לפניו, כיצד יכלה לראות שרכב אחר פוגע והודף אותו? וכיצד - אם הייתה לפניו, הצליח להגיע לקדמת רכבה ולפגוע באזור הטמבון?

10. לעומת גרסת הנתבע והנהג מטעמו שאינה אחידה, אינה משתלבת עם התנהלות הנתבע לאחר מכן (רצון לשלם לתובעת את דמי ההשתתפות העצמית), עומדת גרסת המבוטחת, פשוטה, בהירה וסדורה. נהג קטנוע השתחל בינה לבין הרכב שמשמאלה, פגע ברכבה בחלקו הקדמי הרכב נבדק על ידי שמאי שערך דו"ח. לא הובא מטעם הנתבע דו"ח נגדי, על אף שהודיע כי יש בכוונתו לעשות כן . אני מקבלת את גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה, וקובעת כי הנהג מטעם הנתבע הוא שגרם לתאונה.

11. מכאן נפנה לבחינת היקף הנזק. כאמור לעיל, בעוד שהתובעת צרפה חוות דעת של השמאי אורון בני (שעמד בחקירה נגדית בבית משפט), לא צירף הנתבע חוו"ד שמאי נגדית למרות שהגיש בקשה להארכת מועד להגשת דו"ח שמאי (ר' בקשה מיום 13.8.18) ולמרות שניתנה ארכה עד ליום 4.10.18 (ר' החלטה מיום 3.9.18).

מדו"ח השמאי וחקירתו הנגדית עולה כי בדק את הרכב יום לאחר התאונה. השמאי הצהיר כי אינו בוחן תאונות וכי תפקידו הוא להעריך נזקים. מחקירת השמאי עולה כי תפקידו להעריך את הנזקים שברכב, אלו מועברים למחלקת שמאות/בקרה בחברת הביטוח וזו מחליטה בגין אילו נזקים לתבוע. בעניין זה טען הנתבע כי היות שלא מדובר בבדיקה של הנזקים בתאונה, אין בעובדה שלא הציג חוות דעת שמאי מטעמו משמעות, שכן חוות הדעת של השמאי אינה עוסקת בשאלה היחידה שעל הפרק איננה כלל הנזקים שהיו ברכב אלא הקשר הסיבתי בין נזקים מסוימים לבין פגיעה ספציפית בתאונה. אין בידי לקבל טענה זו. אין מדובר במצב שבו השמאי מבקש לקשור בין נזק, למשל – בפנס אחורי, בין פגיעה בחלקו הקדמי של הרכב. מדובר כאן בנזק הסמוך מאוד לאזור הפגיעה המוסכם גם על הנתבע. ככל שישנה טענה כי פגיעה שכזו לא יכולה הייתה לגרום לנזק הנטען, שומה היה על הנתבע להתכבד ולצרף חוות דעת שמאי מטעמו. זאת לא נעשה.

12. הנתבע הפנה לתמונה מוגדלת שהגיש בדיון, בה נראה פס ירוק צר וקצר בפגוש הקדמי סמוך לגלגל השמאלי הקדמי . ל טענתו, יש בפס זה כדי ללמד על תאונה קודמת בה היה רכב המבוטחת מעורב ויתכן כי הוא זה שגרם לנזקים הנטענים על ידה. לשיטתו, הוא אחראי לשריטה השחורה שמתחת לפנס השמאלי קדמי (מסומן בחץ על גבי התמונה). עוד הפנה הנתבע לחלקי רכב שונים שתחת הטמבון שלטענתו יש בהם סימני חלודה, וכן הפנה לפגיעה שנראית כחתך בפגוש הקדמי.
כאמור, טענות אלו מצריכות חוות דעת מומחה לתמיכה בהן. בית המשפט אינו יכול להעריך האם מדובר בחלודה או בבוץ, למשל. בית המשפט לא בוחן את החלקים בעצמו , וודאי שלא בזמן אמת. שעה שהשמאי מטעם התובעת, שבדק את הרכב בזמן אמת, הצהיר כי אינו רואה סימני חלודה כלל לא ניתן לקבל את טענות הנתבע בעניין זה . כך גם לגבי החתך ופס הצבע. אין בידי להעריך האם מדובר בפגיעות רלבנטיות או לא. מדובר בפס דקיק שנראה היטב רק כאשר התמונה הוגדלה מאוד (בעניין זה, התמונ ה לא סומנה ולא התבקשה הגשת ה. אני מורה כעת כי תסומן נ/1 ות ועבר למזכירות לסריקה בצבע). לא ברור האם מדובר בכלל בצבע, כטענת ב"כ התובעת בסיכומיה, לא ברור האם ישנו נזק תחתיו, האם הוא סמוך לרדיאטור וליתר החלקים אשר לגביהם טוען הנתבע כי לא נפגעו בתאונה. על פניו, נראה כי הפס הירוק מרוחק עוד יותר מהנזק שנגרם לרכב, שעה שהוא ממש בצדו השמאלי של הרכב ואילו השריטה בה מודה הנתבע סמוכה הרבה יותר למרכז הפגוש הקדמי.

13. בפי הנתבע היו טענות נוספות. הנתבע טען כי מקום שהמצהיר מטעם התובעת, מר זיו הימלשטיין לא הופיע לחקירה הרי שיש לראות את התצהיר כאילו לא הוגש ול דחות את התביעה מטעם זה. התובעת הפנתה לפרוטוקול הישיבה המקדמית מיום 1.7.18 בו התבקש הנתבע להבהיר האם הוא עומד על חקירת נציג הראל וחקירת השמאי (עמ' 2 ש. 8-9) וב"כ הנתבע השיב "אנו נעמוד על חקירת השמאי" לטענת התובעת, מקום שהעניין נדון והובהר על ידי הנתבע כי הוא אינו עומד על חקירת המצהיר מטעמה הרי שלא היה צורך בהבאתו.
אני מקבלת את טענת התובעת לעניין זה ואיני מקבלת את טענת ב"כ הנתבע כי דובר "בדיון קדם עם הצעות ודיבורים לא לפרוטוקול, אז לבוא ולקחת משהו שמתישהו עורך הדין שם אמר ואז להיתפס לאמירה שלי אחר כן שאני עומד על כך שהשמאי יבוא ולהבין מכך שנאי וויתרתי על כך שמישהו יבוא זה מגוחך" (עמ' 18 ש. 5-8). ב"כ הנתבע השיב לטענות ובקשות ב"כ התובעת. הדברים לא נאמרו במנותק זה מזה, אלא כתשובה לבקשת ב"כ התובעת והדברים משתקפים באופן מדויק בפרוטוקול. יצוין כי ב"כ הנתבע הגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול מיום 18.11.18 הכוללת 14 תיקונים מבוקשים (מה שעיכב מתן פסק דין זה עד לקבלת תגובה ותשובה), ניתן להניח כי לו היה מוצא שגיאות בפרוטוקול הקודם, היה מבקש לתקנן. במיוחד עניין מהותי כמו חקירת מצהיר.

אחת ממטרות הישיבה המקדמית היא לברר אילו עדים נדרשים לחקירה ואילו לא. מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, אשר אמורה – על פי שמה – להתברר במהירות , ומקום שישנו עד שעיקר תפקידו טכני, פרוצדורלי (בשונה מעדת ראייה, שהיא מהותית), הרי שטוב כי העניין נדון בישיבה המקדמית והובהר כי אין צורך בחקירתו. מקום שב"כ התובעת ביקש, ספציפית, לברר האם הנתבע עומד על חקירת השמאי ונציג הראל, וב"כ הנתבע השיב כי הוא עומד על חקירת השמאי הרי שמכלל הן אתה שומע לאו, וברי כי הנתבע לא עמד על התייצבות וחקירת נציג התובעת.

14. בנוסף טען הנתבע כי בעוד ששכ"ט השמאי עמד על סך ל 450 ₪ ביקשה התובעת פיצוי על סכום גבוה יותר ב- 43 ₪ . בדיונים הובהר כי מדובר בתשלום עבור בתוכנה בשכר ששמאים עושים בה שימוש, היא אינה חלק משכר טרחת השמאי אלא רכיב בתשלום ולכן אני מוצאת כי מקום שמדובר בהוצאה שהיא רלבנטית לתביעה, התובעת זכאית לקבל החזר בגינה.

15. טענה נוספת שהייתה בפי הנתבע נגעה לכך שלא צורפו חשבוניות להוכחת התיקון בפועל. לטענתו, מקום שהרכב תוקן, אין להזדקק עוד לסכומים הנקובים בדו"ח השמאי, אלא לחשבוניות התיקון בפועל. מבלי לקבוע מסמרות בענ יין זה (ר' ע"א (ת"א יפו) 24423-03-18 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ), הרי שהתובעת צירפה הוראות זיכוי על סך כולל של 5,508 ₪ (עמודים 17-22 לכתב התביעה) ויש בהן כדי להוכיח את התשלום למוסך.

16. סוף דבר, התובעת הוכיחה תביעתה, וודאי שבמאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, ומשכך אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

פיצוי בגין תיקון הנזק: 5,508 ₪ בצירוף שכ"ט שמאי (כולל התשלום בעד התוכנה) בסך 493 ₪, שני סכומים אלו, כערכם ביום 20.2.17.
אגרות בית משפט ושכ"ט עדה ושמאי כערכם במועד התשלום.
שכ"ט עו"ד בסך 4,095 ₪ .

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאחרת יישאו ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הראל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: דבש שחר
שופט :
עורכי דין: