ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלבר ציי רכב בע"מ נגד אסנת בן צבי :

התובע:
אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שלמה בוץ

נ ג ד

הנתבעים:
1.אסנת בן צבי
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מעיין אדרי

פסק דין

1. זוהי תביעה לתשלום סך של 12,230 שקלים, נזקי התובעת הנטענים בעקבות תאונה מיום 4.4.16 בה היו מעורבים רכב מסוג קיה שבבעלותה (מ.ר 54-584-33, להלן: "הרכב") ורכב מסוג טויוטה בו נהגה הנתבעת 1 (מ.ר 47-312-30, להלן: "הטויוטה") .

התובעת הגישה חוות דעת שמאי לביסוס נזקי הרכב והיא תובעת למעשה שיעורם של אלו (11,301 שקלים) בצירוף ירידת ערך (819 שקלים) ושכר השמאי (250 שקלים) כדי הסך המצטבר הנ"ל.

2. בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעים - נהגת הטויוטה והמבטחת הרלבנטית - מייחסים הם לנהג הרכב את האחריות לתאונה תוך הכחשת סעיפי התביעה השונים והיקף הנזק.

3. העדים היחידים שהעידו הינם הנהגים המעורבים, כשלצד זאת, הוגשו מוצגים שבכללם דו"ח ארוע מצד התובעת והודעת הנתבעת 1 על מקרה הביטוח, כמו גם תמונות של הרכבים הפגועים בעקבות התאונה.
בפועל עדויות הנהגים וחקירותיהם, כמו גם סיכומי הצדדים, התמקדו בסוגיית האחריות לתאונה בלבד, כך שסוגיית היקף הנזק נזנחה מצד הנתבעים למעשה והנזק הנטען, לא נסתר.

4. אין חולק כי התאונה ארעה באזור מעגל תנועה בעפולה, אלא שישנה מחלוקת בין הנהגים לגבי מקום התאונה ביחס למעגל התנועה ולגבי זהותו של הנהג שסטה בנסיעתו לכיוונו של האחר וגרם בכך לתאונה ואביא להלן את תאורם הראשוני בעדותם כלשונה:

נהג הרכב – יורם טולדנו – העיד כך (עמ' 2 שורות 10-19):
"אני נסעתי לעפולה ממגדל העמק והגעתי לכיכר ראשית של מכבי האש, עמדתי בפס עצירה בצד ימין של הנתיב, נתתי זכות קדימה לרכבים שנוסעים בכיכר, הזכות שלהם, והגיח רכב מאחור בנתיב שמאלי במהירות שלא שמה לב, לא יודע איך עשתה את זה, היא נצמדה לרכב שלי ושפשפה את כל אורך הרכב שלה, ממרכז האוטו וכל הכנף. היא עשתה סיבוב ועמדה בצד, ירדתי מהאוטו והלכתי אליה ברגל, ירדה ואמרה לי אני נורא מצטערת, אני אשת חוק ואין לך מה לדאוג, אני פשוט ממהרת לאירוע משפחתי, היה להם ברית או משהו בצהריים, בעפולה, ואמרה שאשלח לך את כל הפרטים ואני גרה בתימרת ונתנה לי את כל הפרטים ווצאפ ושלחה לי בערב את הרישיון והיא אפילו לא ביקשה ממני את הרישיון ולא כלום כי היא פשוט הודתה בהכל. היא אמרה לי שהיא אשמה. היא אמרה לי שהיא שוטרת בימ"ר צפון ואף הראתה לי תעודת שוטר. היא נסעה לאירוע ברכב הפרטי שלה."

גרסת הנתבעת 1, לעומת זאת, היא כדלקמן (עמ' 6 לפרוטוקול) :
"לא זוכרת את היום שהיה והשעה, זוכרת שנסעתי לכיוון עפולה והייתי אמורה להגיע לבית החולים עפולה ונסעתי בשני נתיבים וראיתי בצד שמאל הייתי צריכה להכנס שמאלה ושמאלה, איך שהגעתי למעגל תנועה שמעתי בום ואמרתי ווי קרה משהו. לא רציתי לעצור באמצע ואמרתי אסיים את המעגל תנועה ואז ניגש אליי בן אדם עם צעקות "מה עשית מה עשית?" וישר נכנס להיסטריה, אמר ליל ראית אותי ונכנסת בי? כאילו שבאתי וסטיתי מהכביש, לנתיב שלו. לא זכור לי, שסטיתי מהזה... זו צומת שאני נוסעת בה אולי 4,5 פעמים ביום, שמכירה את הנסיעה וזה לא משהו שחדש לי. להגיע במהירות למעגל תנועה בחיים לא מגיעה ואני לא טיפוס שנוסע מהר. לשאלת בית המשפט איך אירעה התאונה לגרסתי – אני משיבה שאו שהוא סטה ונכנס בי והפגיעה שלי בצד של הנוסע, למטה. יש שפשוף מהדלת האחורית הימנית, מתחת לידית, שפשוף קל ויש מכת מעיכה גם מעל הגלגל".

5. הנהגים המעורבים נותרו דבקים איש איש בגרסתו שלו בחקירתם הנגדית, מציאות שאינה יכולה להתיישב זו עם רעותה בכל הנוגע למקום קרות התאונה ביחס למעגל התנועה הנדון. אין אף בנמצא עד מסייע למי מהצדדים משכל אחד מהם הצהיר כי נסע לבדו ברכב.

במצב דברים זה, קיימת חשיבות רבה להתרשמות בית המשפט מאמינות גרסתם של הנהגים ולשאלת קיומה של תמיכה חיצונית מחזקת. אודה כי מוצאת אני קושי להעדיף באופן מובהק עדות אחת על רעותה, אך בהסתמך על אופן מסירת העדות, שכן העדים שניהם העידו באופן ענייני וכעד המשוכנע בצדקת דבריו. עם זאת ועדיין, מצאתי מקום להעדיף בסופו של יום את גרסת נהג הרכב, משמצאתי אותה הגיונית ומסתברת יותר מגרסתה של הנתבעת 1 ואבהיר:

ראשית, גרסתו של נהג הרכב היתה מלאה יותר בפרטיה בכל הנוגע למקומם של הרכבים המעורבים לפני, במהלך ולאחר התאונה. כאמור, לדבריו, הוא עומד בפתח מעגל התנועה ורואה את תהליך מעבר הטויוטה וחיכוכה ברכבו הוא. הנתבעת 1, לעומת זאת, מוסרת את תאורה שלה באופן שאינו יכול להציג תמונה שלמה, שכן היא לשיטתה, לא ראתה כלל את הרכב עובר לתאונה. למעשה, אין היא יודעת להסביר כלל מנין הגיע ועיקר – באיזה אופן הגיעו הדברים לכדי כך שהוא פוגע בה. לא נותר לה אלא לשער השערות ובענין זה היא מניחה, ורק לאחר שהיא נשאלת מפורשות ע"י בית המשפט, כי הרכב סטה ל כיוונה.
יושם לב כי הטענה לגבי סטיית הרכב, הגם שטענה חשובה היא להמחשת עמדת ההגנה והגם שנזכרה בכתב ההגנה ובטופס ההודעה, אינה מוצאת ביטוי באמירה יזומה מצד הנתבעת 1 בתאורה הראשוני.
מכל מקום, אף אם תינתן הדעת לגרסת הסטיה שצוינה בטופס ההודעה, הרי שבסופו של דבר עסקינן בהשערה בלבד שאין לה חיזוק הולם.

שנית, הנתבעת 1 מודה למעשה בנקודת המוצא הנטענת ע"י נהג הרכב ולפיה היא נכנסת למעגל התנועה מתוך הנתיב השמאלי מבין השניים שבכניסה לו.

שלישית, נהג הרכב מסר פרטים שונים שלא היו יכולים להיות בידיעתו אלמלא נמסרו לו באותו רגע ע"י הנתבעת 1: כי היא שוטרת, כי היתה בדרכה לארוע, וכל זאת לטענתו תוך שהיא מודה באשמה ומתנצלת וכפי הנראה, בניסיון להניח דעתו. הנתבעת 1 אכן אישרה בעדותה כי היתה בדרך לארוע ולא שללה את גרסתו לגבי היותה שוטרת (עמ' 9 רישא) .
יצוין כי לדברי נהג הרכב, בעלה של הנתבעת 1 הוזעק על ידה למקום ואף הוא ניסה להניח דעתו וכלשונו: " היא קראה לבעלה מהאירוע ואמרה שעשתה תאונה וגם הוא אמר אנחנו אנשי חוק ואמר אל תדאג תקבל פרטים, הוא הגיע מהאולם." (עמ' 4 שורות 11-13) .
אציין כי בעלה של הנתבעת 1 אמנם לא נכח בארוע התאונה, אך ייתכן ועדותו לו הובאה, יכולה היתה לשפוך אור על חילופי הדברים לאחר התאונה ובפרט לגבי שאלת הודאת הנתבעת 1 באשמתה.

רביעית, התמונות שהציגו הצדדים לגבי אופן פגיעת הרכב ופגיעת הטויוטה, מתיישבות לטעמי עם גרסת נהג הרכב דווקא בעוד שנסיון לישבן עם גרסת הנתבעת 1 מעורר קושי :
אמר נהג הרכב בענין זה ובצדק (עמ' 3 שורות 10-11) : " אם אני הייתי פוגע בה אז הזכוכית מקדימה הכל היה נשבר אצלי, אני מתכוון לפנס הקדמי השמאלי".
התרחיש המוצע ע"י הנתבעת 1 היה מביאנו לראות פ גיעה, בראש ובראשונה, בפינה השמאלית קדמית של הרכב שכן ע"פ תאורה הרכב לא קדם לה, כך שסטייתו לכיוונה משמעותה קודם כל נגיעתה של פינה זו בטויוטה ואולי אף שבירה של הפנס. תמונ ות הרכב (הנילוות לחוות הדעת ואלו שהוצגו בעדות נהג הרכב ונסרקו לתיק ביום 10.10.18) מלמד ות על פגיעת מעיכה ( מחולקת לשניים) מעל גלגל הרכב השמאלי קדמי ובהמשך לכך – תלישה של הפגוש לכיוון קידמת הרכב (ושפשוף) וללא פגיעה בםנס , באופן המתיישב יותר עם מציאות בה הטויוטה מגיעה משמאל, פוגעת באזור הפגיעה המתואר ותוך כדי המשך נסיעתה, תולשת את הפגוש כאמור ויוצרת את אותה מעיכה .
אשר לטויוטה, הרי שהנתבעת 1 טענה כאמור לפגיעה מהדלת האחורית ימנית מתחת לידית ומעל הגלגל וזאת תוך הצגת שתי תמונות בעדותה (נסרקו לתיק), אולם אלו נחזות חלקיות. ע"פ תאורו של נהג הרכב והתמונות שצילם והציג כאמור (ראה תאורו לגביהם בעדותו בעמ' 2 סיפא לפרוטוקול ), הטויוטה נשרטה לאורך שתי הדלתות הימניות. נחזית אף מעיכה מסוימת מעל הגלגל הימני אחורי. תאורה של הנתבעת 1 הגיוני יותר שהיה מלווה בפגיעת מעיכה בחלק הקדמי יותר בטווח הפגיעה (נקודת האימפקט בין הרכבים) וזאת אין. מקום התחלת הפגיעה בטויוטה מתיישב עם מציאות בה היא נוטה ימינה בכניסה לכיכר, כשהרכב לימינה, עוברת עם ק ידמתה, אולם בנקודה מסוימת הטייתה ימינה לצורך המשך כניסה לכיכר מביאה למגע ולפגיעה ברכב העומד לימינה ומכאן ההסבר לנקודת התח לת הפגיעה בה.

6. מוצאת אני לנכון להעיר כי לא ניתן להאחז בנתוני הנזקים בלבד באופן מובהק וחד משמעי בהינתן מרכיביהם המתוארים, המעוררים תהיות לכאן ולכאן, אולם ועדיין, אלו מתיישבים יותר עם גרסת נהג הרכב. יוזכר כי בהליך האזרחי די בבחינת מאזן ההסתברויות וזו מובילה בסופו של יום ובהינתן מכלול השיקולים הנ"ל, להעדפת גרסת נהג הרכב במידת מה. אף אם תאמר כי אין מקום להעדפה משמעותית, עדיין די במידתה של זו כדי לשכנעני כי גרסתה של התובעת מסתברת יותר מגרסת הנתבעים ו כדי להביא למסקנה כי היא עומדת בנטל המוטל עליה בהליך אזרחי.

11. סוף דבר: דין התביעה להתקבל ומשעה שכך, מורה אני חיובם של הנתבעים לשלם לתובעת שיעורים אלה:
א. הסך הנתבע – 12,370 שקלים בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה .
ב. אגרות המשפט כפי שיעור תשלומן בפועל ושכר נהג הרכב שנפסק (500 שקלים).
ג. שכ"ט עו"ד אשר מועמד בנסיבות הענין ע"ס של 1,800 שקלים.

המזכירות תוודא חיוב התובעת במחצית השניה של האגרה.

ניתן היום, א' טבת תשע"ט, 09 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלבר ציי רכב בע"מ
נתבע: אסנת בן צבי
שופט :
עורכי דין: