ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק חזן נגד משרד החקלאות/השירותים הווטרינריים :


בפני כבוד ה שופט נאסר ג'השאן

המבקש

יצחק חזן

נגד

המשיבים

  1. משרד החקלאות/השירותים הווטרינריים
  2. המועצה לענף הלול- נמחקה

החלטה

1. לפניי בקשה למתן צו ביניים, המורה למשרד החקלאות, מערך בריאות העוף בשירותים הווטרינריים (להלן: "המשיב") לאפשר שיווק ביצי מאכל מלול מטילות שבמשק העותר המצוי במושב פקיעין החדשה, ולהורות למשיב לבצע פיקוח וטרינרי בלול שבחזקת העותר.

2. העותר הגיש עתירה מנהלית התוקפת את החלטת ד"ר רם כץ, מנהל מרחב צפון במערך בריאות העוף אצל המשיב מיום 14.11.2018, לפיה נמנע אכלוס תרנגולות מטילות במשקו של העותר . עפ"י החלטתו הנ"ל הורה ד"ר כץ שלא לבצע פיקוח וטרינרי בלול המטילות המצוי במשקו של העותר וכתוצאה מכך נמנע שיווק הביציים מאותו לול. עוד תוקף העותר הודעה מיום 24.10.2018 ששלחה ד"ר מיכל חנוביץ מטעם המשיב למשווק ביצים מורשה "נוף הגליל" שלא לשווק ביצים ממשקו של העותר. למעשה מבקש העותר להורות על ביטול ההחלטות הנ"ל ולהורות למשיב לבצע פיקוח בלול בו מצויות המטילות כיום לשם שיווק ביצים באמצעות המשווק המורשה הצמוד לעותר.

3. בעתירתו המנהלית עמד העותר, בעל מכסה אישית להפקת ביצי מאכל בהיקף של 620,000 ביצים לשנה, על הסדרת ענף ביצי המאכל . נטען כי בשטח המועצה האזורית מעל ה יוסף נבנו עד לשנות האלפיים כ-1,000 מבנים המשמשים לולים לתרנגולות מטילות, כאשר ככלל, מבנים המשמשים לצורך גידול תרנגולות מטילות הם מבנים שלא קיבלו היתרי בנייה כחוק. העותר עמד על החלטת ממשלת ישראל מס' 1855 בעקבותיה החלה רפורמה בענף הלול ובין היתר , נקבעה הוראה לפיה , לולים שייבנו במסגרת הרפורמה (אשר כללה מענקים, עידוד השקעות לשם הוצאת הלולים ממרכזי יישובים חקלאיים כחלק מן הרפורמה) יידרש ו לקבל היתר בנייה ורישיון עסק כחוק. נטען עוד כי יישום הרפורמה מתעכב ויחד עם זאת " עד לקבלת החלטות בדבר יישום הרפורמה, מסרב משום מה משרד החקלאות ליתן הסכמתו למתן היתר לבניית לולים בשטחים המיועדים לכך תכנונית בת חום הנחלות החקלאיות" (סעיף 26 לעתירה). העותר הפנה לאגרת שנייה שהפיץ מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות מיום 12.12 .2017 אשר תיכנס לתוקף החל מיום 12.12.2018. בין היתר, על-פי ההוראות החדשות, יותר אכלוס להקות חדשות בלולים העונים על דרישות מסוימות האמורות בהוראות. לשם עמידה בהוראות אלה נדרשו המגדלים לשפץ את המבנים על-פי דרישות שנקבעו ע"י המשיב.

4. ובאשר לעותר שלפניי, נטען כי הוא בעל לול ישן שלא עמד בתנאי האגרת מיום 12.12.2017 (שצורפה לעתירה) ועל מנת לשפר את התנאים הווטרינריים, נאלץ הוא להעביר את הגידול ללול אחר המצוי בבעלות אחר על-פי היתר זמני שקיבל מבעלי המבנה, והוא שיפץ את מבנה הלול הישן על-פי הוראות הבינוי של המשיב על מנת לעמוד בתנאי האיגרת הנ"ל.

5. לאחר סיום עבודות השיפוץ, רכש העותר להקה מטילות חדשה בעלות של 77,047 ₪, והזמין פיקוח מטעם המשיב מס' 1 או אז הודיע המפקח לעותר כי מאחר ומדובר ב"לול חדש", יש לקבל את אישורו של ד"ר כץ . נטען כי, ד"ר כץ ביקר בלול המטילות ונ וכח כי הלול עומד בדרישות ואף על-פי כן נמנע ד"ר כץ מלאשר את הלול של המשיב בכתב . ביום 27.09.2018 אוכלס הלול, לאחר שיפוצו , ב -2,480 עופות.

6. אלא שביום 24.10.2018 הודיע המשווק המורשה לעותר כי קיבל הודעת דוא"ל מד"ר חנוביץ, רופאה וטרינרית מרחבית מטעם המשיב מס' 1, לפיה אין לשווק ביצים ממשק העותר. פניות שיזם העותר בכתב אל המועצה לענף הלול ולמשווק המורשה לא הואילו. תשובת ד"ר כץ מיום 14.11.2018 , שאותה מבקש העותר לבטל ואשר ניתנה בתשובה למכתב אותו שלח ב"כ העותר, קבעה כי השירותים הווטרינריים אינם נותנים רישיונות למשקי עופות חדשים שאינן עומדים בתקנות רישוי עסקים (תנאים לרישוי משקי עופות ולולים) , התשמ"א- 1981 (להלן: " תקנות רישוי לולים") לרבות בשאלת המרחקים הקבועים ב תקנה 18 לתקנות הנ"ל.

7. נטען, כי ההחלטה למנוע שיווק ביצים היא החלטה הרת אסון מבחינת העות ר, שכן הוא השקיע בשיפוץ הלול סך 400,000 ₪. כמו כן טען כי שווי ההשקעה, הוצאות אכלוס המטילות ואף פדיון שיווק הביצים יירדו, כולם, לטמיון.

8. נטען עוד, כי ההחלטה של ד"ר כץ וההחלטה להורות למשווק המורשה שלא לשווק את המוצרים היא החלטה בלתי חוקית, בלתי סבירה ואשר ניתנה בחוסר סמכות . סמכות ו טרינר מטעם המשיב היא להורות על הסגר לפי פקודת בעלי החיים (נוסח חדש) כאשר קיים חשד כי בעל החיים נגוע במחלה מן המפורטות בתוספת השנייה. כמו-כן ההודעה מטעם המשיב למשווק המורשה ניתנה בהודעת דואר אלקטרוני ללא צו שניתן כחוק. ועוד, התנהלות המשיב לוקה באי סבירות ואף בשיקולים זרים. עוד הוסיף העותר, כי החלטת ד"ר כץ מיום 1 4.11.2018 היא החלטה שניתנה בחוסר סמכות, שכן סמכות המשיב על-פי תקנות בעלי חיים היא למנוע הובלת בעלי חיים אולם משאוכלסו המטילות אין עוד לד"ר כץ סמכות לקבוע את אשר קבע במכתב מיום 14.11.2018. נטען , כי איסור גורף על אכלוס מטילות בלול המשופץ שבו אוכלסו המטילות הוא איסור גורף, בלתי מידתי ובלתי סביר. נטען עוד ע"י העותר , כי איסור זה לאכלס מטילות אינו מתאים לפיקוח ווטרינרי.

9. העותר אף העלה טענה של אכיפה סלקטיבית של תקנות רישוי עסקים על העותר מקום ותקנות אלה אינן נאכפות על אלפי מגדלים. נטען כי קיימת הנחיה שפוטרת לולים מתקנות אלה ותקנות אלה אינן נאכפות (סעיף 92 לעתירה). נטען עוד כי העותר לא פנה לקבלת רישיון עסק והוא אף לא נדרש להוציא רישיון עסק ועל כן נעדר המשיב סמכות שלא לאשר אכלוס הלול. עפ"י העותר, הלול הקיים במשקו הוא לול העומד בהוראות האגרת הראשונה והשנייה שהוצאו בעניין בנית לולים, וכי אין כל סיבה או טעם שלא לאשר אכלוס הלול במטילות. העותר הפנה להוראות תקנה 20 לתקנות רישוי לולים המסמיכות מנהל השירותים הווטרינריים לפטור מגדל מהוראות תקנה 18 הנ"ל. העותר עוד הפנה להוראת שר החקלאות מיום 14.04.2008 (נספח י"א לעתירה) אשר הנחה את המועצות לפטור "יצרנים חדשים" המצטרפים לענף הלול "למעט שלוחת ההטלה" מרישיון עסק.

10. העותר הוסיף וטען בבקשתו למתן צו ביניים , כי ייגרם לו נזק כספי באם לא יינתן הצו.

11. בתגובה לבקשה לצו ביניים, נטען כי יש לדחות את הבקשה. נטען כי העותר לא הציג את התמונה המלאה ונהג בחוסר ניקיון כפיים והוא פעל בפנייתו לבית המשפט כפי שפעל לפני כן לאורך כל הדרך- בחוסר תום לב. נטען , כי השירותים הווטרינריים פועלים בהתאם לפקודת מח לות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה-1985 (להלן: "הפקודה"), וכחלק מן החקיקה שנועדה להבטיח אי הפצת מחלות , הותקנו תקנות רישוי לולים מכח סמכותו של שר החקלאות על-פי חוק רישוי עסקים , התשמ"ח-1968, אשר קבעו תנאים לרישוי משק לגידול עופות. בין היתר הותקנה תקנה 18 שקובעת מרחקים בין המשק מושא הרישיון לבין דרכים או לבין לול אחר לגידול עופות. כך לדוגמא נקבע כי מרחק ב ין דרך לבין הלול יהיה לא פחות מ-30 מ"ר.

12. אמנם רוב הלולים כיום פועלים ללא רישיון עסק, והמשיב ממשיך לתת אישורי אכלוס ללולים קיימים, כאשר האישורים הם זמניים בלבד. נטען, כי אמנם אישורים אלה ניתנים, אולם אין הם מהווים היתר לפי תקנות רישוי עסקים ואישורי אכלוס אלה אינם מהווים היתר להפקת רישיון עסק. יחד עם זאת, מתוך כוונה להסדיר ענף זה, אישורי אכלוס ללולים חדשים לא ניתנים אלא אם הם עומדים בתקנות רישוי לולים הנ"ל ובכלל זה תקנה 18 הנ"ל. במקביל פועל המשיב להסדרת לולים ישנים בהוראות מיוחדות.

13. לגבי המקרה של העותר, נטען בתגובה, כי העותר אינו מדייק כאשר הוא טוען , כי מדובר בלול ישן, שכן מדובר בלול חדש שנבנה במקום מרוחק ממקומו של הלול הישן ללא קבלת אישור המשיב וללא תיאום עימו. נטען כי העותר בנה לול חדש והוא הודיע תחילה למפקח במשרדי המשיב בדבר כוונתו להעתיק את רישיון הלול הישן ללול החדש ואף ביקש לקיים ביקורת בלול החדש. המקפח הודיע לעותר כי חל איסור להעביר רישיון מלול ישן לחדש וכי עליו לפנות לד"ר כץ (כפי שעולה ממכתב שסומן מש/ 1 לכתב התגובה מטעם המשיב). העותר פנה לד"ר כץ ביום 19.08.2018 וסימן על גבי תצ"א את מיקום הלול "הישן המשופץ", כאשר מן הסימון עולה כי מדובר בלול הישן שבמשק העותר ובו גידל העותר עופות בעבר, אולם מביקור בשטח שערכו המפקח וד"ר כץ עלה כי מדובר בלול חדש שנבנה במקום אחר קרוב לדרך . עוד עלה כי במקום שבו עמד הלול הישן עומד היום מבנה מקורה ברעפים. משכך נמנע המשיב לאשר את הלול החדש לאכלוס, לאחר שהתגלה כי מדובר בלול חדש שאינו עומד על הדרישות שבהן נדרש לול חדש לעמוד.

14. עוד נטען בתגובה , כי בהמשך נקרא המשיב לאשר את הלול המצוי בבעלות צד שלישי (להלן "הלול השלישי") שבו גידל המשיב עופות בתקופה שבה בנה את הלול החדש זאת משציין העותר כי הזמין להקת עופות חדשה, אותה ביקש לאכלס. בביקורת שבוצעה בלול השלישי (הנחשב ללול ישן) עוד ביום 28. 08.2018, ניתן לעותר אישור אכלוס. ביום 17.10.2018 התגלה כי העותר אכלס את העופות ב לול החדש שבנה ללא קבלת אישור , ואף העביר העותר את שילוט מספר הרישיון שניתן ללולי השלישי, ללול החדש. ומשכך הוצאה ההודעה האמור לידי המשווק המורשה המונעת ממנו שיווק ביצים מאחר והלול לא עבר פיקוח ולא ניתן לו אישור אכלוס . לטענת המשיב, בכך נהג העותר בהטעיה ובחוסר תום לב כלפי המשרד והוא המשיך לנהוג כך אף כלפי בית המשפט.

15. ביום 29.11.2018 קיימתי דיון במעמד הצדדים, ולאור העובדה כי ביקשתי לעמוד על הנזק לו טוען העותר ולשמוע את עמדתו של ד"ר כץ, הוריתי על זימונו של ד"ר כץ.

16. ד"ר כץ התייצב לדיון שהתקיים ביום 06.12.2018, והוא הודיע בפניי כי כעניין של מדיניות, יש לדחות את עתירת העותר. ד"ר כץ ציין בפניי כי למקרה ויאוכלס הלול שבבעלות העותר " החלק בסיכון לציבור קטן אך המדיניות הזו של השירותים הווטרינריים לגבי כלל הלולים היא שמובילה מהמצב בו אנו נמצאים כיום למצב של בטיחות גדולה יותר". וכי " אנו נמצאים בתהליך הסדרה שלולים קיימים משפרים את התנאים שלהם ולולים חדשים נבנים עפ"י כל הכללים". עוד הוסיף ד"ר כץ כי מדובר בלול חדש שלא נבנה בהתאם לתנאים האמורים בתקנות רישוי עסקים שכן " לדוגמה לול צריך להיות בנוי 30 מטר מדרך ציבורית. והוא בנוי מטר וחצי מדרך ציבורי. לול צריך להיות בנוי לפחות 6 מטר מגבול מגרש. אי אפשר להסדיר את הלול". ובאשר לנזק שייגרם ככל שבית המשפט יתן צו ביניים, הודיע ד"ר כץ כי הנזק הוא בעיקר למידניות המשרד וכלשונו: "ביהמ"ש צריך להביא בחשבון שאנו מתמודדים עם מספר גורמים. אני לא יכול לעשות את עבודתי להכריח אנשים מגדלים שרוצים לבנות את הלולים שלהם בדרך הנכונה לדרוש את כל הדרישות לעצור לולים שכעת נבנים בזמן שאני נותן אישור ללול שנבנה בדיוק באותה צורה".

17. הצדדים השלימו טענותיהם בפניי. העותר טען כי הוא שיפץ את הלול שהיה בבעלותו וכי אין כל נזק לבריאות הציבור. העותר טען כי "הם רוצים לעשות מהעותר מקרה לדוגמה" וכי "העותר לא מבקש אישור רישיון עסק קבוע ללול במקום לא מבקש היתר בנייה, הוא מבקש להיות במעמד של לולים קיימים במעמד זמני" וכי התחום טרם הוסדר ועל כן אין מקום לקפח את העותר.

צו ביניים במסגרת עתירה מנהלית- כללי:

18. השיקולים שבמתן צו ביניים בעתירה מנהלית ד ומים לאלה הנהוגים בבקשה לצו זמני: "בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן צו ביניים, עליו לבחון שני שיקולים עיקריים - סיכויי העתירה ומאזן הנוחות. השיקול החשוב מבין השניים הוא שיקול מאזן הנוחות, שעניינו הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן צו ביניים, אל מול הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הצו המבוקש. בגדר שיקול זה יבחן בית המשפט, בין השאר, את האפשרות שמא אי מתן הצו יסכל ואף ייתר את בירור ההליך העיקרי... לעניין מאזן הנוחות, שהוא כאמור השיקול המכריע: כאן יש לבחון את הצורך שבשמירת המצב הקיים, לעומת יצירת מצב חדש בטרם התברר ההליך לגופו" (בר"מ 5793/06 ד"ר ח'אלד דיאב נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה נצרת , פסקאות 9-11 (20.9.2006).

19. נקבע כי היחס בין שני השיקולים הנ"ל הוא יחס של "מקבילות כוחות" כאשר מעמד הבכו רה הוא למאזן הנוחות (ראו בר"מ 5338/10 מנרב הנדסה ובניין נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (09.08.2010) ; בר"מ 6072/12 דוד נ' עיריית נצרת עילית ( 19.09.2012)).

20. בשוקלו "מאזן הנוחות", ישקול בית המשפט את האינטרס של שימור המצב הקיים, על מנת שלא יהפוך הסעד העיקרי לסעד תיאורטי. נקבע עוד, כי בית המשפט לא ימהר לתת סעד זמני שהוא בבחינת סעד עשה לרשות לשנות מן המצב הקיים ולקבל באופן זמני את העתירה.

21. יצויין עוד, כי בית המשפט ישקול אף ניקיון כפיו של הבא בשעריו בבקשה למתן צו ביניים.

הכרעה:

22. לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי ד ין הבקשה לצו ביניים להידחות.

23. ראשית, בטרם אכריע בשיקולים למתן צו ביניים, אציין כי כל אשר ייקבע להלן הוא בהתאם למה שהציגו בפניי הצדדים בבקשה לצו ביניים והתגובה לבקשה. המשיב טרם הגיש ת שובה מ פורטת לעתירה, ועל כן כל אשר ייקבע להלן הוא לצורך דיון בצו הביניים, ואין בו כדי לקבוע עמדה סופית לגבי גורל העתירה.

24. אציין תחילה, כי מן החומר שהוצג בפניי עולה, כי העותר נהג בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים , לכאורה. העותר הציג מצג, לפיו הוא שיפץ לול ישן במשקו "מהמסד ועד הטפחות", ובתקופת השיפוץ הוא איכלס מטילות בלול השלישי שנמצא בבעלות צד שלישי . העותר טען כי ביום 11. 06.2018 נדרש על-ידי הצד השלישי (הבעלים של הלול השלישי) לפנות את המטילות מן הלול בו השתמש העותר עד לאותה תקופה (ראו האמור בסעיף 54 לבקשה למתן צו ביניים) . אלא שעולה מן התגובה תמונה אחרת; העותר בנה לול חדש ולול זה לא נבנה במקום הלול הישן, כפי שניסה המשיב להבהיר בתצ"א שצירפה לתגובתה. מן המכתב שצורף לתגובה (נספח מש/1) עולה כי העותר דיווח למפקח יחיאל אבוקרט כי מדובר בלול חדש שנבנה וכי הוא מבקש כי הפיקוח יגיע לשם אישור אכלוסו, או אז הוסבר לעותר כי לא ניתן להעתיק רישיון הלול הישן ללול החדש. המפקח הגיע לשם ביצוע ביקורת בלול הישן (השלישי) שבו גידל העותר עופות עד לאותו שלב והוא אישרו עוד ביום 16. 09.2018. מן המזכר שנרשם ביום 17.10.2018 על-ידי המפקח יחיאל אבוקרט, עולה כי מביקורו במקום (באותו היום שבו נרשם המזכר) גילה הוא כי העותר אי כלס את המטילות בלול החדש ולא בלול שלגביו ניתן האישור , כאשר המפקח כותב כי הוא ביקר באותו יום במבנה הלול (הלול האחר- השלישי שלגביו ניתן אישור האכלוס) והוא היה ריק מעופות (ראו מש/6).

25. עוד עולה מן התגובה לצו ביניים כי לאחר הפנייה הנ"ל למפקח נוצר קשר בין ד"ר כץ לבין העותר, ובו העביר העותר לד"ר כץ עוד ביום 19. 08.2018 תצ"א ובה סימן את מיקום הלול ששיפץ כאשר הוא מסמן כי הלול מצוי במקום הלול הישן במשקו אלא שהסתבר כי מיקום הלול החדש אינו במקום בו עומד הלול הישם במקום אחר (ראו המסמכים מש/2 לתגובה לבקשה לצו ביניים).

26. על פניו, האמור בתגובה נתמך במזכר שנערך בשעת אמת ובדברי המפקח שליווה את ההליך, וכאמור, העותר לא הביא כל ראיה שתפריך את האמור בתגובה ואף לא טרח להסביר באשר לגרסת המשיב הנתמכת, כאמור, במסמכים. מסקנתי (וכאמור, הדברים נאמרים בזהירות, ומבלי לקבוע ממצא בשלב זה) היא שהעותר נהג בחוסר תום לב כלפי המשיב , והוא בא בשערי בית המשפט בחוסר תום לב המצדיק דחיית בקשתו לצו ביניים לאחר שהתמיד בגרסתו שהציג בפני המשיב והעלה אותה בפני בית המשפט . העותר לא גילה אמת למשיב, הוא קיבל אישור לאכלס הלול שבו גידל מטילות (הלול השלישי) ואילו המטילות אוכלסו בלול החדש שבנה. אף לבית המשפט העותר לא גילה אמת לכאורה, ודי בכך כדי לדחות את בקשתו.

27. דיון בבקשה גופה מביא לאותה תוצאה.

28. באשר לסיכויי העתירה, אניח כי סיכוי העתירה קיימים, למרות שמשיב הצל יח לטעת ספק בסיכוייה. ספק זה מתעורר מן הנימוקים שלהלן:

המשיב מנסה כאמור להסדיר את ענף הלול בישראל ועל כן הונהגה מדיניות, לפיה יינתן אישורי אכלוס לולים חדשים אשר עונים על הוראות תקנות רישוי עסקים הנ"ל ובכלל זה תקנה 18. על-פי דברי ד"ר כץ, הלול שבנה המשיב אינו עונה על הוראות תקנה 18 הנ"ל בשל מרחקו מדרכים. עוד עולה מן המכתב נספח א/1 שכתב ד"ר כץ ביום 14.11.2018 כי הלול החדש נבנה ללא קבלת אישורים לכך וללא תיאום עם המשיב.

אישורי האכלוס ניתנים בהתאם לתקנה 2 (א) לתקנות מחלות בעלי חיים (הסדרת תנועת בעלי חיים בישראל), התשמ"ב-1982 הקובעת, כי " לא יוציא אדם בעלי חיים ממשק, לא יובילם ולא יכניסם למשק אלא בהיתר בכתב מאת רופא וטרינר ממשלתי ובהתאם לתנאי ההיתר". על-פ י תקנה זו רשאי הרופא הווטרינר של המשיב להורות שלא להכניס את המטילות למשק, לאור היותו של המשק מבנה חדש שאינו תואם את תקנות רישוי עסקים. מכאן, טענת העותר להעדר סמכות למנוע הכנסת מטילות למשק מכח התקנות הנ"ל דינה דחייה לצורך הדיון בבקשה למתן צו זמני .

29. כאמור, אניח כי העותר הניח תשתית עובדתית ומשפטית לסיכויי עתירתו. השיקול העיקרי, הוא, כאמור, מאזן הנוחות. סבורני כי מאזן הנוחות , במקרה דנן, מצדיק דחיית העתירה ולהלן הנמקתי.

30. העותר מנסה לקבל את הסעד שמבקש בעתירה ואינו מנסה לשמר מצב קיים. על כן מדובר בסעד שיש לתתו במשורה ובנסיבות חריגות. נראה, כי אין אלה הנסיבות שבהן ייעתר בית המשפט לצו ביניים שישנה מצב קיים ויעניק לעותר אפשרות לגדל במשק חדש ולו זמנית עד לדיון בעתירה . בנוסף, העותר הוא הוא אשר הביא למצב שבו לא ניתן לגדל בלול החדש כאשר הציג מצג שווא לכאורה, לא קיבל אישור המשיב לבניית מבנה הלול החדש וכעת מבקש הוא לכפות על המשיב לאשר את הלול שבנה, ולו באופן זמני.

31. ועוד, העותר טוען כי ייגרם לו נזק במאות אלפי ₪ במידה ולא תתקבל בקשתו. ראשית, העותר הוא שגרם לסיטואציה אליה נקלע; שנית, העותר יוכל לגדל את הלהקה בלול האחר שאושר על-יד י המפקח מטעם המשיב וד"ר כץ חזר במהלך הדיון שבפניי, כי בנסיבות החריגות הלול האחר מאושר גם כיום להכנסת העופות אליו וככל שינהג כך העותר תוסר כל מגבלה על שיווק הביצים. משכך אף טענתו זו של העותר, בדבר גרימת נזקים כלכליים אינה עומדת.

32. אציין עוד, כי בשיקולי בית המשפט בשוקלו מאזן הנוחות עליו לבחון את הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי. ד"ר כץ טען בפניי כי אכלוס המבנה החדש ייתכן ולא יגרום נזק מיידי לבריאות הציבור, אולם מדובר במדיניות להסדרת ענף הלול ואין מקום להתיר לעותר לג דל בלול חדש שאינו עומד בהוראות תקנות רישוי עסקים , כאשר המשיב עומד על מדיניות נוקשה עם מגדלים אחרים ואינו מוכן לתת אישורי אכלוס ללולים חדשים שאינם עומדים בתקנות רישוי עסקים .

33. לאור האמור לעיל ולאור חוסר ניקיון כפיו של העותר, התנהלותו לפני הגשת העתירה וגרסתו החסרה בגוף בקשתו לצו הביניים, אני דוחה את בקשתו. בנוסף, לאחר ששקלתי את סיכויי העתירה, ואת מאזן הנוחות, הגעתי לכלל מסקנה כי מאזן הנוחות אינו נוט ה לטובת העותר וכי הוא נוטה לטובת המשיב, שכן קיימת בפני העותר אפשרות לאכלס הלהקה באותו מבנה שאושר ע"י המשיב . משכך מצאתי לדחות את הבקשה למתן צו ביניים.

34. עניין ההוצאות יידון בסוף ההליך, עם מתן פסק דין בעתירה ובהתאם לתוצאתו.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ט, 09 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק חזן
נתבע: משרד החקלאות/השירותים הווטרינריים
שופט :
עורכי דין: