ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נחלה נינה נגד עו"ד צבי וולפסון :

בפני כבוד ה שופט אביגדור דורות

המבקשים:

  1. נחלה (נעמה) נינה
  2. נחלה חביב

ע"י ב"כ עו"ד מנצור זייד

נגד

המשיבים:

1. עו"ד צבי וולפסון, מנהל מיוחד של יונת האתרוג בע"מ (בפירוק)
ע"י עו"ד יובל ישי
2. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
ע"י עו"ד אורן זילברברג

החלטה

1. יונת האתרוג בע"מ ( להלן: "החברה") הייתה הבעלים של 10,000 מ"ר מתוך קרקע הידועה כגוש 17158, חלקה 24, המצויה בסמוך ליישוב עוספיה שבכרמל ( להלן: "החלקה").

2. ביום 29.1.2017 הגישו המבקשים, נחלה נינה ונחלה חביב ( להלן: "המבקשים"), שבעבר היו בני זוג, בקשה לפירוק החברה. במסגרת הבקשה טענו המבקשים כי המבקשת מס' 1, נינה נחלה ( להלן: "המבקשת"), רכשה מהחברה, במסגרת שתי עסקאות, קרקע בשטח 1,500 מ"ר, כאשר שטח של 1,000 מ"ר נרכשו בתאריך 16.1.1997, ו- 500 מ"ר נוספים נרכשו ביום 1.5.1997. בגין עסקאות אלה נרשמו הערות אזהרה במרשם המקרקעין.

3. המבקשים טענו כי המבקשת שילמה את מס הרכישה שהוטל על העסקאות הנ"ל וכי החברה לא שילמה את מס השבח שבו חבה בעקבות העסקאות. אי תשלום המס על ידי החברה מונע מהמבקשים להשלים את רישום החלקות על שמם. במסגרת בקשת הפירוק טענו המבקשים כי לחברה נותרה בעלות בכארבעה דונמים מתוך החלקה ולכן, הם עתרו לפרק את החברה, לממש את הנכסים הנותרים שבבעלותה ולשלם באמצעות הכסף שיתקבל את מס השבח לצורך השלמת רישום עסקאות המכר במרשם המקרקעין.

4. במסגרת בקשת הפירוק, הציגו המבקשים פסק דין הצהרתי שניתן על ידי כבוד השופט חננאל שרעבי בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק 4538-12-13. במסגרת פסיקתא שהוגשה לאישור בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק זה, ואשר אושרה על ידי בית המשפט, נקבע כי המבקש מס' 2, מר נחלה חביב ( להלן: "המבקש") יירשם כבעלים של 1,500 מ"ר מתוך החלקה בכפוף להמצאת כל המסמכים הדרושים לרשם המקרקעין ולאחר תשלום המס החל על העסקאות.

5. בהחלטה מיום 17.7.2017, ניתן צו לפירוק החברה ומונה עו"ד צבי וולפסון כמנהל מיוחד ( להלן: "המנהל המיוחד") לאיתור נכסי החברה, מימושם ותשלום חוב מס השבח.

6. המנהל המיוחד פעל למימוש הזכויות של החברה בחלקה. הוא מצא שבידי החברה קרקע שאינה במחלוקת בשטח 4,064 מ"ר. הוא שכר את שירותיו של שמאי המקרקעין עופר כהן כהנא, ובהמשך פרסם הזמנה לציבור להציע הצעות לרכישת קרקע זו. ביום 29.3.2018 הגיש המנהל המיוחד בקשה לאשר מכירת הקרקע שאינה במחלוקת לעו"ד מוטי בן ארצי תמורת סך של 270,000 ₪. ביום 1.4.2018 ניתנה החלטה המאשרת את המכירה הנ"ל.

7. ביום 11.4.2018 הגישו המבקשים בקשה לבית משפט זה, בגדרה ביקשו כי בית המשפט יורה למנהל המיוחד לשלם את חוב מס השבח שהחברה חייבת לשלם בעקבות עסקאות המכר מול המבקשים.

8. בתגובתו מיום 9.4.2018, נוכח עובדות חדשות שגילה המנהל המיוחד ( שיובאו בהמשך במהלך סקירת הדו"ח מטעמו), סבר המנהל המיוחד כי יש להעמיק את הבדיקה בטרם המשך ההליכים בתיק ובטרם המצאת האישורים הנדרשים למבקשים לשם השלמת רישום המקרקעין על שמם. לכן, ביקש המנהל המיוחד מבית המשפט ליתן לו סמכויות חקירה, על מנת שיוכל לכנס לעובי הקורה ולברר את מכלול הדברים בתיק זה, בכלל זה לזמן עדים לחקירה, לדרוש מסמכים וכיוצא באלה. בהחלטה מיום 10.5.2018 הקפאתי את השלמת עסקת המכר מול הקונה והענקתי למנהל המיוחד סמכויות חקירה בהתאם לבקשתו.

דו"ח המנהל המיוחד

9. ביום 15.7.2018 הגיש המנהל המיוחד דו"ח מקיף ביחס לחברה. להלן עיקר הדברים העולים מתוך הדו"ח. החברה נוסדה בשנת 1962. כיום, לא רשומים לחברה בעלי מניות ואילו הדירקטורים הרשומים הם יעקב אוגרון, ברוך אוגרון ז"ל ופרידה לור. ברוך אוגרון הלך לעולמו בשנת 2001, ואין למנהל המיוחד, נכון לעת הזו, כל מידע לגבי שני הדירקטורים הנוספים. החברה אינה פעילה משך עשרות שנים. היא נמחקה בשנת 1985 והוחייאה בשנת 1991. לא ברור מה הייתה הפעילות של החברה, אולם אין חולק שהיא הייתה בעלת זכויות ב- 10,000 מ"ר מתוך חלקה 24 בגוש 17158.

10. ביום 3.4.1990 נחתם הסכם בין החברה לבין מר אבי שוסטר ( להלן: "שוסטר") לצורך מכירת זכויותיה של החברה בחלקה ושל הזכויות של החברה האחות שלה " יונת הרימון בע"מ " (שתי החברות מוחזקות בידי אותם אנשים) באותה חלקה ( להלן: "ההסכם הראשון"). מטרתו של שוסטר הייתה למכור את הזכויות בחלקה לצדדים שלישיים ולא להחזיק בהם. נוכח אי תשלום כל התמורה מצד שוסטר, ביטלו החברות את ההסכם מולו. בחודש אפריל 1991, ייפתה חברת יונת הרימון את שוסטר למכור 5 דונם מזכויותיה בחלקה לצדדים שלישיים. ביום 20.12.1991 נכרת הסכם חדש בין החברות ושוסטר לרכישת יתרת המקרקעין אשר נותרו בידי שתי החברות ( להלן: "ההסכם השני"). ככל הנראה גם הסכם זה הופר ובוטל.

11. עוד בטרם שולמה התמורה עבור זכויות החברות בחלקה, התקשר שוסטר בהסכמי מכר מול צדדים שלישיים ורשם לטובתם הערות אזהרה במרשם המקרקעין.

12. אחרי דברים אלה הגיש שוסטר בשנת 1995 תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד בעלי המניות של שתי החברות ( ת.א. 333/95) ועתר לאכיפת ההסכמים שנחתמו בינו ובין שתי החברות. הנתבעים הגישו כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. הנתבעים טענו כי גם ההסכם הראשון וגם ההסכם השני הופרו, אף לאחר אורכות שניתנו לשוסטר, בכך ששוסטר לא העביר לחברות את התמורה המוסכמת.

13. לאחר הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה, התקשר שוסטר בהסכמי מכר נוספים, הנוגעים לזכויות החברות בחלקה. נראה שבתקופה זו, מכר שוסטר חלקים מהחלקה גם למבקשים בתיק זה, בני הזג נחלה. לפיכך, התבקש צירופם של רוכשים אלה כנתבעים נוספים בתביעה שכנגד, לגביהם טענו החברות כי העסקאות מולם נעשו ללא הרשאה ודינן בטלות.

14. המנהל המיוחד מציין כי עיון בבקשה לרישום הערת אזהרה שהוגשה מטעם המבקשים, מעלה כי היא נחתמה בחותמת החברה ובחתימתו של שוסטר. עיון בזיכרון הדברים מעלה כי זיכרון הדברים נחתם בין שוסטר לבין המבקשת, נחלה נינה, מבלי שהוא יוטבע בחותמת החברה. באשר להסכם המכר, מתנוססות עליו חתימתו של שוסטר בנוסף לחותמת החברה. פעולות אלה נעשו בעוד תלוי ועומד ההליך המשפטי בין שוסטר ובעלי המניות של החברות.

15. במסגרת סעיף 51 לפסק הדין, קבע בית המשפט המחוזי ( השופטת ש' וסרקרוג) כדלקמן:
"51. ...
ט. ... לפיכך, אני מורה על ביטול ההסכמים המפורטים להלן, וכן אני מורה לרשם המקרקעין חיפה, על ביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובת הנתבעים שכנגד, לגבי חלקה 24 בגוש 17158 באזור עוספיה המפורטים להלן: ...
נתבע מס' 12 – נינה נחלה ת"ז XXXXXX849 – חוזה מיום 16.1.97, מכר של דונם אחד בתמורה של 30,000 ₪, מאדמות חברת אתרוג ..., והסכם נוסף מיום 1.5.97 למכר של 500 מ"ר תמורת סכום כול של 50,000 ₪, גם כן מאדמות חב' אתרוג...".

16. פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 24.7.01 אושר בבית המשפט העליון בע"א 7344/01.

17. המנהל המיוחד מציין כי לאחר פסק דינה של השופטת וסרקרוג, פנה ב"כ החברות אל רשם המקרקעין בבקשה לקיום הוראות פסק הדין. הוא מוסיף כי באופן תמוה, נמחקו כל הערות האזהרה בהתאם לפסק הדין, מלבד הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקשת.

18. המנהל המיוחד מציין כי ביום 10.2.2015 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה, בקשה לביטול פסק הדין של השופטת וסרקרוג בת.א. 333/95 בטענה כי היא לא ידעה על קיומו של התיק האמור בבית המשפט המחוזי בחיפה וכי נודע לה על קיומו רק ביום 22.1.2015. בהחלטת כבוד השופטת עפרה אטיאס מיום 19.7.2015, במסגרת תיק 333/95, נקבע כדלקמן: "... לפיכך, בהעדר תגובה של המשיבה, יונת האתרוג בע"מ, חרף אישור מסירה כדין, ומשלא נסתרה טענת המבקשת והפרוד שלה בעניין אי קבלת התביעה וההזמנה לדין, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 24.7.01, ככל שהוא מתייחס למערכת היחסים שבין המבקשת ליונת האתרוג בע"מ בלבד וזאת מחובת הצדק בלבד." נוכח ביטול פסק הדין של השופטת וסרקרוג בעניינם של המבקשים, ניתן פסק הדין ההצהרתי מפי השופט שרעבי בתיק 4538-12-13 כפי שצוין לעיל.

19. נוכח דברים אלה, טוען המנהל המיוחד, כי מאחר ופסק הדין של השופט שרעבי ניתן בהעדר הגנה, רשאי בעל התפקיד להיכנס לעובי הקורה ולבחון את נכונות החוב הנטען. נוכח הסקירה הנ"ל, טוען המנהל המיוחד כי אין למבקשים זכות להירשם כבעלים בנכסים השייכים לחברה ויש למחוק את הערת האזהרה הרשומה לזכותם ולהותיר את פסק הדין של השופטת וסרקרוג על כנו. כמו כן, טוען המנהל המיוחד, כי יש להורות על ביטול עסקאות המכר והחובות של החברה למס שבח נוכח בטלותה של העסקה כולה.

20. המנהל המיוחד טוען כי פסק הדין של השופטת וסרקרוג ניתן לאחר שבית המשפט ישב על המדוכה משך 6 שנים, בזמן אמת, זמן קצר לאחר התרחשות האירועים בפועל; השופטת וסרקרוג קבעה קביעות עובדתיות שאינן ניתנות לערעור תוך שהיא נחשפת למלוא חומר הראיות; בפסק דינה נקבע כי החתימה על בקשת רישום הערת האזהרה לטובת המבקשת נעשתה ללא הרשאה תוך זיוף של חתימת החברה.

21. המנהל המיוחד טוען כי השופטת וסרקרוג קבעה בפסק דינה כי בוצעו בתיק המצאות כדין. לטענתו, חלפו 20 שנה מאז צורפו המבקשים לתיק 333/95 ואין זה סביר שיישמר בתוך תיק בית המשפט מסמך בדבר ההמצאה משך שנים כה רבות.

22. המנהל המיוחד טוען כי ספק רב אם המבקשים אכן לא ידעו בזמן אמת על ההליך המשפט שהתנהל בבית המשפט, בפרט נוכח הקביעה של בית המשפט המחוזי לפיה מסמכי התביעה הומצאו להם כדין.

23. המנהל המיוחד טוען כי לא ברור מדוע לא נקטו המבקשים בכל פעולה משנת 1997 ועד לשנת 2014 ביחס לחלקה. התנהלות זו, הוא טוען, עומדת להם לרועץ.

24. המנהל המיוחד מוסיף כי המבקשים היו צריכים לשלם בהתאם להסכמי המכר, סך של 50,000 ₪ בתשלומים, ולא ברור אם סכום זה שולם. הוא מוסיף כי רוכש מקרקעין סביר לא משלם את כל התמורה מראש, וחלק מהתשלום מועבר בדרך כלל רק בסיום העסקה לאחר רישום הזכויות במרשם המקרקעין.

25. יתרה מכך, טוען המנהל המיוחד, כי לא ברור אם נערך הסכם בין עורכי הדין של הצדדים, בהתאם למסמכים שנחתמו ביניהם.

26. המנהל המיוחד טוען כי הטענות של המבקשים צריכות להיות מופנות לשוסטר שלא צורף על ידם לאף אחד מההליכים המשפטיים שבהם הם פתחו. נטען שלא ברור מדוע לא צורף שוסטר לבקשה לביטול פסק דין בפני השופטת אטיאס, שהרי, מכל המעורבים בדבר, הוא לכאורה היחיד אשר היה מוכר למבקשים, הוא חתם מולם על הסכם המכר והוא היה זה שקיבל את התמורה.

27. המנהל המיוחד טוען כי ספק רב אם כספים שהעבירו המבקשים לשוסטר, הגיעו בסופו של דבר לחברה, זאת משום שבעת הזאת התנהל הליך משפטי בין שוסטר ובין החברה.

28. לאור האמור, טוען המנהל המיוחד כי אין למבקשים כל זכות במקרקעין של החברה ויש להורות על ביטול הערות האזהרה אשר רשומות לזכותם.

29. בסוף הדו"ח מטעמו, ביקש המנהל המיוחד כי בית המשפט יורה על מחיקת הערות האזהרה הרשומות לזכות המבקשים בחלקה וכן, ביקש המנהל המיוחד כי בית המשפט יורה על מחיקת העיקולים וההערות אשר הוטלו על ידי אגף מיסוי מקרקעין על החלקה.

תגובת המבקשים

30. בתגובתם לדו"ח המנהל המיוחד, ביקשו המבקשים כי בית המשפט ידחה את עמדת המנהל המיוחד ביחס לעסקה של המבקשים מול החברה.

31. המבקשים טוענים כי דו"ח המנהל המיוחד מבוסס על מסמכים, פסקי דין, החלטות שיפוטיות, שאין בהם כדי להצביע על העובדות לאשורן ביחס לעסקה מול החברה וביחס לזכויות בחלקה; המבקשים שוב חוזרים על טעמם כי הם לא זומנו לדיון בת.א. 333/95 ולא ניתן להם יומם בבית המשפט.

32. המבקשים טוענים כי המנהל המיוחד פועל בצורה לא מקצועית וכי מטרתו היא להגדיל את היקף נכסיה של החברה על מנת לזכות בשכר טרחה גבוה יותר במימוש אותם נכסים.

33. המבקשים טוענים כי הם רכשו 1,500 מ"ר מתוך החלקה, העבירו תמורה בעד אותה רכישה ורשמו הערות אזהרה על החלקה לצורך הבטחת ביצוע העסקה. המבקשים טוענים עוד כי הם אף קיבלו בשנת 1997 היתר בנייה לבנייה חריגה לצורך הקמת פרויקט ענק בחלקה. הם טוענים כי דבר הגשת התוכנית פורסם בשלושה עיתונים עוד בשנת 1997. הם מוספים כי לא הוגשה התנגדות לתוכנית זו מצד מאן דהוא.

34. המבקשים טוענים כי המנהל המיוחד לא חקר אותם ולא שמע עמדתם ביחס לעסקה שבנדון.

35. המבקשים טוענים כי יש לקבוע כי הסכמי המכר שנחתמו בינם לבין החברה תקפים, ולכן יש להותיר את שתי הערות האזהרה שנרשמו לטובתם על כנן. כן, המבקשים חזרו על בקשתם כי המנהל המיוחד ישלם את חוב מס השבח בגין העסקה בינם ובין החברה, על מנת שיתאפשר להם להשלים את רישום הקרקע שרכשו על שמם.

36. ביום 19.11.2018 התקיים בפני דיון בבקשה בנוכחות ב"כ הצדדים. בישיבה זו טען ב"כ המנהל המיוחד כי מתנהלת במקביל לתיק זה, בבית משפט השלום בחיפה, תובענה בין המבקשים ובין אגף מיסוי המקרקעין לגבי מתן פסק דין הצהרתי לצורך רישום זכויות המבקשים בחלקה. הוא הוסיף שרשות המסים הגישה בתיק הפירוק דנן תביעת חוב על סך 350,000 ₪ שעיקרה תשלום מס השבח על העסקה הנדונה. ב"כ המנהל המיוחד הוסיף שככל שבית המשפט יחליט שלמבקשים אין זכויות במקרקעין והעסקה בטלה, אזי גם החיוב במס אינו קיים, ולכן, אגף מיסוי המקרקעין אמור להיות אדיש לתוצאה שתיקבע בתיק זה.

עמדת הכנ"ר

37. ב"כ הכנ"ר שהוזמן לדיון טען כי המסקנות של המנהל המיוחד כפי שעלו מהדו"ח שהוגש לבית המשפט הן מוקשות. לטענתו, כל עוד אין הוכחה כי הקונים ידעו על החריגה מהשליחות בהתאם לסעיפים 6( ב) ו- 15(ב) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק השליחות") , או על הפרת חובת הנאמנות בהתאם לסעיף 14 לחוק הנאמנות, תשל"ט – 1979 (להלן: "חוק הנאמנות") , קיים קושי לשלול את זכויות המבקשים. ב"כ הכנ"ר טוען עוד כי בשלב שלאחר פתיחת ההליך בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק 333/95, ניתן היה למנוע את הנזק על ידי רישום הערה על המקרקעין באמצעות צו של בית המשפט (דבר שלא נעשה), מה שאפשר את ביצוע העסקאות המאוחרות. ב"כ הכנ"ר טוען עוד כי בערעור בבית המשפט העליון, החיוביים הכספיים נגד שוסטר התבטלו בהסכמה, ויש לדון במשמעות הביטול הנ"ל על הזכויות של המבקשים. לאור נימוקים אלה, טוען ב"כ הכנ"ר כי " העילה ... של המפרק היא בעייתית" (עמ' 8, ש' 23-24). בכל אופן, ב"כ הכנ"ר סבור כי יש להגיע להסדר מול רשות המסים על מנת לאפשר את הרישום במרשם המקרקעין, וכן, יש לבדוק קיומה של עילת תביעה של החברה מול שוסטר.

תגובת המנהל המיוחד

38. בתגובה לטענות הכנ"ר, טען ב"כ המנהל המיוחד, כי הכנ"ר שוגה בניתוח המשפטי הנ"ל. לטענתו, הטיעונים של הכנ"ר הם טיעונים שצריך להעמיד לבחינת בעל התפקיד. נטען כי טענותיו של הכנ"ר צריכות להיבדק על ידי המנהל המיוחד רק במידה ובית המשפט יחליט כי יש לבחון מחדש את פסק הדין המנומק של השופטת וסרקרוג, כי אז, צריך המנהל המיוחד לבדוק את הטענות שמעלה הכנ"ר, ורק במידה והמנהל המיוחד לא יקבל את טענת המבקשים, יגישו המבקשים ערעור על החלטתו ואז יחליט בית המשפט לגופו של עניין. בשלב הזה, טוען המנהל המיוחד, אין אפשרות לבטל את הדיון המקיף, שנמשך 6 שנים, בבית המשפט המחוזי בחיפה.

דיון והכרעה

39. המבקשים אוחזים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שניתן על ידי כבוד השופטת אטיאס, אשר ביטל את פסק הדין משנת 2001 (שבו נקבע כי אין למבקשים זכויות בנכס שרכשו, לכאורה, מן החברה) וכן בפסק דינו של כבוד השופט שרעבי, אשר קבע כי הם זכאים להירשם כבעלי הנכס.

40. יחד עם זאת, שני פסקי הדין הנ"ל שניתנו בשנת 2015, ניתנו במעמד צד אחד, מבלי שהחברה או נציגיה נכחו בבית המשפט והביעו את עמדתם. על פי הפסיקה, רשאי מפרק חברה "להציץ מאחורי פסק הדין", כאשר פסק דין ניתן בהעדר הגנה ובכך לא נפרסה בפני הערכאה שנתנה את פסק הדין התמונה המלאה (ע"א 1057/91 הרצל נ' מכטיגר, פ"ד מו(4) 353; ע"א 6103/09 עדיקא נ' סיני (27.6.10); פש"ר (י-ם) 6051/09 רפאלי נ' עו"ד ניצן שמואלי, מנהל מיוחד לנכסי החייב אברהם רפאלי (16.5.11); פש"ר (חי') 31795-07-14 מלכה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה והצפון (24.4.18) (להלן: "עניין מלכה")). עוד נקבע בפסיקה, שעל בעל תפקיד לאמץ קביעות שניתנו בפסק דין ורק במקרים יוצאים מהכלל יכול הוא להשתמש בסמכות הניתנת לו להציץ אל מעבר לפרגוד (עניין מלכה, פסקה 42) .

41. במקרה זה, בעלי החברה או נציגיה לא נמצאים בישראל והקשר עמם נותק, כאשר לא עלה בידי המנהל המיוחד ליצור עמם קשר (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 22-30). בנסיבות אלה, אני מסכים עם עמדתו של המנהל המיוחד, בדבר סמכותו "להציץ מעבר לפסק הדין" ולהתעלם משני פסקי הדין שניתנו בבית המשפט המחוזי בחיפה במעמד המבקשים בלבד.

42. התוצאה של האמור אין משמעה כי קביעותיה של כבוד השופטת וסרקרוג יחזרו לתוקפם וכי אין למבקשים זכויות בנכס. בפסק הדין הנ"ל נקבע כי ההסכמים עם הנתבעים 8-14 (המבקשת הייתה הנתבעת מס' 12) נחתמו לאחר הגשת התביעה בשנת 1995 וכי נתבעים אלו לא הגישו כתב הגנה על אף שבוצעה המצאה כדין. בעקבות כך נפסק כי יש לקבל את התביעה שכנגד ולהיעתר לסעדים שהתבקשו בגדרה. קביעה זו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו משנת 2001 הייתה במעמד צד אחד, מבחינת התובענה שבין החברה לבין המבקשים. בית המשפט לא הבהיר בפסק דינו את עניין ההמצאה למבקשת וכתוצאה מכך, למבקשים לא ניתן יומם בבית המשפט המחוזי בחיפה וזכויותיהם נשללו ללא שמיעת עמדתם על ידי בית המשפט.

43. לטענת המנהל המיוחד, על המבקשים להגיש לו תביעת חוב שבה הוא ידון ויכריע בדבר זכויות המבקשים ואם תדחנה טענות המבקשים, יהיה בידם לערער על ההכרעה בתביעת החוב לבית משפט זה, שידון ויכריע בדבר זכויותיהם בנכס. טענה זו לא ניתן לקבל. נפסק כי הגדרת המונח "חובות בני תביעה" בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מתייחסת לחובות וחבויות שמשמעותם היא כספית (ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה(4) 730 פסקה 8 (להלן: "עניין חיג'אזי")). נפסק כי השאלה אם נכס מסוים שייך לפושט הרגל אם לאו אינה נכללת בתחום העניינים המועברים להכרעת הנאמן משאינה נוגעת ל"חובות בני תביעה" אשר לגביהם מעוכבים הליכים משפטיים כדי שהנאמן ידון ויכריע בהם במרוכז (עניין חיגא'זי, פסקה 8; ע"א 337/63 גולדשטיין נ' חברת סער מוצרי מתכת בע"מ (בפירוק), פ"ד יז 2602). נפסק כי אומנם סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") אינו מזכיר כלל את המונח "חוב בר תביעה" אולם הרציונל של שני הסעיפים הוא זהה (רע"א 5306/04 ביאעה נ' אחים בולוס חברה לבניין ושיכון 1978 בע"מ (17.3.05) (להלן: "עניין אחים בולוס")). בעניין אחים בולוס ביקשו המבקשים כי יינתן סעד הצהרתי לפיו הסכם מסוים בוטל כדין וכי רשם המקרקעין יצווה למחוק את הערות האזהרה אשר נרשמו מכוחו של ההסכם. בית המשפט קבע כי משתביעותיהם של המבקשים אינן כספיות במהותן, הרי שאין מקום לבררן במסגרת תביעת חוב בפני המפרק (פסקה 4). נקבע כי הדרך הראויה לברר עניינים אלה, שלא ניתן להביאם בגדר תביעת חוב, הינה במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות בפני בית המשפט שעל הפירוק, או לחלופין במסגרת הליך בפני בית המשפט האזרחי נגד החברה שבפירוק, לאחר קבלת רשות לכך (פסקה 4).

44. המחלוקת שבין המבקשים לבין המנהל המיוחד ביחס לזכויות המבקשים בנכס, נוגעת למספר שאלות יסוד הכוללות, בין היתר, את השאלות הבאות : האם המבקשים ערכו בירורים בזמן ביצוע העסקה מול שוסטר בדבר סמכותו להתחייב בשם החברה בעסקאות המכר; האם המבקשים ידעו על סיום השליחות של שוסטר (סעיף 15(ב) לחוק השליחות) או האם ידעו או שהיה עליהם לדעת על הפרת חובת הנאמנות מצד שוסטר (סעיף 14 לחוק הנאמנות) . למבקשים לא הייתה הזדמנות להעיד בסוגיות אלה ולהשמיע את טענותיהם, בטרם תיפול הכרעה במחלוקת שבינם לבין החברה. המחלוקת הנ"ל יכולה להתברר בפני בית משפט זה, בגדרה של בקשת המנהל המיוחד להורות על ביטול העסקאות בגדרן רכשו המבקשים את הזכויות בנכס ועל ביטול הערת האזהרה הרשומה על הנכס. מבחינה עובדתית אין מדובר במחלוקת מורכבת, הדורשת להעבירה לדיון בבית המשפט האזרחי וניתן להכריע בה לאחר דיון שבו יעידו ויחקרו המבקשים ותינתן להם ההזדמנות לטעון את טענותיהם.

45. אשר על כן, נקבע כי ביום 31.3.19 בשעה 10:00 יתקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו יעידו המבקשים בחקירה ראשית וייחקרו בחקירה נגדית על ידי המנהל המיוחד ובעקבות כך ישמיעו הצדדים את סיכום טענותיהם.

46. לאור התוצאה בשלב זה, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נחלה נינה
נתבע: עו"ד צבי וולפסון
שופט :
עורכי דין: