ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד רואי נגריס נגד כונס נכסים רשמי תל אביב הכנ"ר :

לפני כבוד השופט מיכאל תמיר

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980

המבקש/הנאמן :

עו"ד רואי נגריס (נאמן)

נגד

המשיבים:
1.כונס נכסים רשמי תל אביב הכנ"ר

2.מלכה פרטוש החייבת
3.שני מטיאס המשיבה
שתיהן ע"י ב"כ יעקב בוטניק וינון שעיו

4. רן אמסלם הנושה

החלטה

ההחלטה ניתנת בהמשך לבקשת הנאמן (בקשה מספר 10) לביטול הענקה לפי סע' 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן "הפקודה"). בבקשה נטען כי החייבת העבירה לבתה, גב' שני מטיאס (להלן "המשיבה"), ללא תמורה את כל זכויותיה בחנות לממכר ירקות העונה לשם "גן פרי וירק" הממוקמת ברחוב ויצמן 21 גבעתיים (להלן "החנות"), וזאת פחות מעשר שנים לפני תחילת הליכי פשיטת הרגל, הוא יום מתן צו ההתראה על פשיטת הרגל.

כמו-כן התבקש בית המשפט לאשר לאחר ביטול ההענקה העסקת כלכלן לצורך הערכת זכויות החייבת בחנות.

בסמוך למועד הדיון שנקבע הגיע לנאמן מידע מנושה, מר רן אמסלם שלפיו החנות מנוהלת באמצעות המשיבה, בתה של החייבת. הנאמן חקר זאת ולדבריו, גילה כי מדובר בחנות ירקות משגשגת שהייתה בבעלות החייבת והועברה לבעלות המשיבה ללא תמורה אמיתית.

לטענת החייבת, בתה שילמה עבורה תשלומים לנושים שונים וזאת התמורה בגין רכישת החנות. לטענת הנאמן, החייבת לא המציאה ולו ראשית ראיה כדי לתמוך בכך.

החייבת והמשיבה הציגו קבלות בסך כולל של 160,678 ₪ וטענו כי מדובר בתשלומים ששולמו לשוק האפור על חשבון הרכישה. לטענת הנאמן, לא ניתן ללמוד מקבלות אלו כי הכספים אכן שולמו בגין חובותיה של החייבת.

החייבת המציאה מסמך שהכין רו"ח אשר לתצהירה שממנו עולה, לטענתה, כי ההכנסות של החנות באותה תקופה עמדו על 101,222 ₪. ה נאמן טען כי לא צורפו למסמך כל הוצאותיה של החייבת, מספר העובדים, משכורות, תשלומים בגין שכירות וכדומה כנדרש . מר רן אמסלם הגיש לתיק תצהיר שממנו עולה בין היתר כי עבד כשליח אצל החייבת במהלך שנת 2010. כמו-כן הצהיר מר אמסלם כי החייבת הודיעה לו שמכרה את החנות לבתה המשיבה, וזאת כביכול עבור "תשלום חובות שלא רשומים או מתועדים בשום מקום" וטען כי החנות מעולם לא נמכרה למשיבה אלא נמסרה כדי להימנע מנכסים רשומים על שמה של החייבת ולהתחמק מתשלום חובות.

בתגובת החייבת נטען כי לא מדובר בחנות בבעלותה אלא בחנות שהיא שכרה ושלאחר מכן בתה שכרה. כן נטען כי מדובר בחנות שהייתה בקריסה בשנת 2010, שהיו לחייבת חובות רבים כלפי ספקים ונושים ושהחייבת לא יכלה לנהל חשבונות בנקים ולתפעל את החנות. לטענת החייבת, מדובר בנכס ששוויו היה שלילי ולא בהענקה או מתנה. עוד נטען בהקשר זה כי בנסיבות אלו לא הייתה אפשרות לייחס לחנות מוניטין חיובי בעל ערך כלשהו. החייבת הוסיפה ותיארה כיצד הסתבכה בתרגיל "עוקץ" וכיצד הסתבכה עם השוק האפור. לטענת החייבת, המשיבה התגייסה כדי להציל אותה ואת החנות ולבנות את המוניטין של החנות מאפס. כמו-כן נטען כי המשיבה שילמה חובות בהיקף של 200,000 ₪ לשוק האפור באמצעות פריטת שיקים של העסק באמצעות הצ'יינג'. לטענת החייבת, לנוכח הזמן הרב שחלף ולנוכח טיבם ומהותם של הנושים (שוק אפור), אין ביכולתה של החייבת לאתר את הנושים ולהמציא את כל האישורים בדבר ביצוע התשלומים ששילמה המשיבה במזומן, ובאפשרותה להציג אישורים חלקיים בלבד. עוד טענה החייבת כי המציאה אישור של רואה חשבון על הכנסותיה בסך של 101,222 ₪, ולכן אין לומר שלא הומצאו מסמכים על שוויה של החנות. בתגובת החייבת הועלתה גם טענה חלופית שלפיה באם מדובר בהענקה, אזי יש להחיל במקרה דנן את הוראת סע' 96 (ג)(2) לפקודה, קרי, מדובר בהעברה לטובת קונה בתום לב ובתמורה בת ערך.

בתגובת המשיבה נטען, בין היתר, כי מדובר בבקשה חסרת כל יסוד ודינה להידחות. המשיבה חזרה על אותן טענות שהעלתה החייבת והוסיפה כי על אף שהיא בעלת תואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות במימון, היא נאלצה לעזוב באופן בלתי מתוכנן עבודה במשרדי הנהלת בנק לאומי כדי להציל את אמה החייבת שקרסה תחת הלחצים הרבים שהופעלו עליה באותה עת - הצלה פיזית וכספית. המשיבה מגדירה את שהועבר אליה לא כהענקה אלא כ"נטל כבד" של עסק ששוויו שלילי, שהיה שקוע בחובות ושנרדף בידי נושים בשוק האפור.

המשיבה הצהירה בין היתר כי הגיעה לחנות עם 7,000 ₪ "מכספי ועם שיקים של בעלי. שילמתי תחילה לכל הספקים על השיקים שחזרו ועל החובות הרשומים של אמי. כמו-כן היה אז לאמי חוב לשוק האפור של כ- 200,000 ₪ שאותו שילמתי באמצעות פריטת שיקים של העסק בציינג' כמובהר להלן" וכן הצהירה כי הצליחה לאתר חלק מהחשבוניות בסך כולל של 160,678 ₪.

הנאמן הגיש תשובה לתגובות שבה טען, בין היתר, כי הוא חוזר על הבקשה שכן הטענות שהועלו בתגובות אינן שוללות את הטענה כי מדובר בהענקה פסולה שנועדה להבריח רכוש של החייבת מנושיה. כמו-כן נטען כי החייבת צירפה לתגובתה חשבוניות בגין פריטת שיקים בצ'יינג' בלבד וטענה כי התשלומים שולמו במזומן, ומכאן שהתשלומים שולמו לנושים מהשוק האפור בלבד ולא לנושים אחרים. לעניין התשלומים ששולמו לכאורה באמצעות המשיבה לרבות הסך של 7,000 ש"ח הנ"ל בחנות, נטען כי לא הוצגו מסמכים כלשהם כדי לבסס תשלומים נוספים.

לגבי תגובת המשיבה ציין הנאמן כי היא הוגשה לכאורה שלא באמצעות עורך דין, אולם תצהירה של המשיבה אומת באמצעות ב"כ החייבת.

הנאמן הוסיף וטען כי לטענת החייבת, היא נפלה עוד בשנת 2009 לתרגיל "עוקץ", בעקבות זאת חבה לשוק האפור מאות אלפי שקלים וכתוצאה מכך נאלצה למכור את דירתה ולפנות להליכי הפש"ר. משכך נטען כי אין ספק שחל בענייננו סע' 96(ב) לפקודה ויש לבחון את טענת החייבת והמשיבה בדבר תחולתו של סע' 96(ג)(2) - רכישת החנות כנגד תמורה ובתום לב. לעניין זה נטען כי חזקה על המשיבה שידעה על מצבה הכלכלי הקשה של אמה בעת שרכשה לטענתה את החנות.

כמו-כן נטען כי אין להתעלם מכך שמדובר בחנות שהייתה קיימת, פעילה ובעלת מוניטין כ- 15 שנה לפני העברתה למשיבה, לא הוצגו ראיות כדי לבסס שהחנות הייתה כושלת באותה עת והחנות עדיין קיימת פעילה באותו מקום עד היום. כמו-כן נטען כי לא ברור מדוע המשיבה רצתה לנהל עסק כושל בעת שעבדה בהנהלת הבנק, אלא אם מדובר בעסק משגשג ומבטיח. עוד נטען כי יש לדחות את הטענות שלא בוססו בדבר ביצוע תשלומים על חשבון העסק כשמדובר בתשלומים ששולמו במזומן בלבד. בהקשר זה נטען הוסיף הנאמן וטען כי גם אם בית המשפט יקבע שהמשיבה שילמה 160,000 ₪ , אין לומר כי סכום זה מהווה תמורה ראויה עבור החנות, ובכל מקרה ביצוע תשלומים לשוק האפור מהווה העדפת נושים פסולה, ומכאן שיש לקבל את הבקשה.

נקבע דיון אליו הוזמן לבקשת החייבת את מר חיים אמסלם, אביו של מר רן אמסלם. בדיון נחקרו רן וחיים אמסלם נחקרו, לאחר מכן נחקרו החייבת והמשיבה ובתום הדיון ניתנה החלטה בעניין הגשת סיכומים בכתב.

הנאמן חזר על טענותיו הנ"ל בסיכומיו.

החייבת והמשיבה חזרו אף הן בסיכומים על טענותיהן הנ"ל וטענו כי יש לדחות את הבקשה גם מהטעם שכבר ניתנה החלטה למתן הפטר מותנה, והנאמן היה יכול להגיש את בקשתו עוד קודם לכן, אולם בחר באותה עת להיות ניטרלי ולהמליץ על תכנית פירעון כפי שנעשה לפני זמן רב. ב"כ החייבת והמשיבה מפנה לעניין זה גם להחלטתה של כבוד השופטת אניסמן מיום 27/12/16. עוד נטען כי הנאמן לא היה רשאי לאמץ את עמדתו של הנושה שהוצגה ללא תימוכין בראיות כלשהן. אשר לטענת הנאמן כי המשיבה עזבה את עבודתה בבנק כדי לנהל ולהפעיל את החנות, נטען כי היה מקום לתת למשיבה צל"ש על כך שנרתמה לסייע לאמה. לעניין התשלומים נטען כי החייבת והמשיבה הוכיחו ששילמו 160,000 ₪ וכן 7,000 ₪ נוספים, ומדובר רק בחלק מהסכומים ששולמו ובתמורה משמעותית. עוד נטען כי הנאמן כלל לא הוכיח מה הוענק למשיבה, וכל זאת כשמדובר לטענתה בעסק ששוויו שלילי והמשיבה שילמה מאות אלפי ₪ שבוודאי מהווים תמורה הולמת. קיימת גם התייחסות לכך שמדובר בקבלות משנת 2011 ו- 2012 ולא משנת 2010 ונטען יש לברך על כך שהומצאו חשבוניות כלשהן, שכן מדובר בתשלומים ששולמו לפני 8-7 שנים לשוק האפור.

הנאמן הגיש סיכומי תשובה שבהם נטען, בין היתר, כי עד לרגע שבו ניתן הפטר, כל נכס המוקנה לקופה הוא בר גבייה, לרבות נכס המוקנה בעקבות ביטול הענקה פסולה. כן נטען בהקשר זה כי גם לו היה ניתן הפטר חלוט, עדיין הייתה אפשרות להגיש בקשה לביטול ההפטר ולביטול ההענקה בנסיבות העניין. אשר לטענה בדבר תמיהת החייבת והמשיבה על כך שהצליחו למצוא חשבוניות שהוצאו לפני 8-7 שנים, נטען כי הוראות הפקודה מאפשרות ביטול הענקה עד 10 שנים לאחר העברת הנכס, ומכאן שהדרישה לבסס תשלומים משנת 2010 איננה חריגה. כמו-כן נטען כי החייבת והמשיבה לא הציגו אסמכתאות המבססות כי המשיבה רכשה חנות משגשגת ובעלת מוניטין כנגד תמורה בת ערך.

דיון

דין הבקשה לביטול ההענקה להתקבל.

כל עוד ולא ניתן לחייבת הפטר, ניתן להוסיף לקופת הכנ"ר כל נכס וזכות אשר מוקנים לקופה. אין גם מקום לשלול בחינת הבקשה עת הנאמן אישר בעבר תכנית פירעון לחייבת אשר לא לקחה בחשבון זכויות החייבת בחנות ושאלת ביטול ההענקה. גם לו היה מקום לקבוע כי הנאמן יכול היה לעורר שאלה זו לפני גיבוש תכנית הפירעון של החייבת, ההחלטה האם לדון בבקשה הינה החלטה אשר נתונה לשיקול דעת בית המשפט והמותבים אשר דנו בתיק זה מצאו לנכון לברר את הבקשה עד סופה.

סעיף 96( ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי "העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו 10 שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן ההענקה".

אין מחלוקת כי במועדים הרלוונטיים הייתה החנות רשומה ברשויות של שם החייבת בלבד והופעלה על ידה בלבד. אין מחלוקת כי זכויות החייבת בהפעלת החנות לרבות המוניטין שיש לייחס לחנות הינם, בין היתר בגדר " נכסים" על פי הוראת הפקודה. הענקה על פי לשון הפקודה כוללת כל העברה ובמקרה דנן יש לכלול את כל זכויות החייבת בחנות.

החייבת והמשיבה טענו כי שולמה תמורה בת ערך עבור זכויות החייבת בחנות וכי הכל נעשה בתום לב ובמטרה להציל את החייבת ממצבה הקשה אליו נקלעה החייבת.

עיון בתצהירה של החייבת וכן בתצהירה של המשיבה מעלה כי אין בהם תאריכים ספציפיים ואם בכלל באשר למועד המדויק שבו המשיבה נכנסה לנעלי החייבת בחנות. בסעיף 2 לתצהיר החייבת הצהרה לפיה "בתקופה הרלוונטית ( שנת 2010) החנות הייתה בקריסה כלכלית מוחלטת". בסעיף 8 לתצהיר המשיבה התייחסות לאיתור חשבוניות בגין תשלומים אשר שולמו ולו לכאורה במהלך השנים 2011-2012 וכל זאת כאשר קיימת טענה לפיה המשיבה שילמה את חובות החייבת לשוק האפור וחובות לספקים. כאמור החייבת והמשיבה לא ציינו מועד מדויק ממנו החלה המשיבה להפעיל את החנות. לא ברור מתי המשיבה הביאה 7,000 הש"ח אשר הוזכרו בתצהירה כדי להתחיל להבריא ולהפעיל את החנות, ולא הוצגו אסמכתאות כלשהן כדי לבסס זאת והשקעת סכום זה בפועל.

המשיבה נשאלה במהלך החקירה ממתי היא בחנות ולכך השיבה כי "רשמית מ 2010 אבל התחלתי לפני". בסיכומי החייבת והמשיבה טענות כנגד הנאמן בעת שנחקרה המשיבה ואולם מעדותה של המשיבה עולה כי היא התחילה לעבוד בחנות לפני שנת 2010, "התחילה לרשום ב 2.6.10" , התחילה לעשות שימוש בתיק מע"מ בשנת 2011 ולמעשה "נכנסה לזה בשנת 2010 והתהליך הושלם ב- 2011".

החייבת צירפה לתגובתה לבקשה חשבוניות אשר צורפו כנספח א' לתצהירה. עיון בחשבוניות מעלה כי מדובר בחשבוניות של חברת ש.צ. פיננסיים בע"מ לכבוד המשיבה כאשר מדובר ככל הנראה בחשבוניות אשר הונפקו על ידי חברת ש.צ. פיננסיים בע"מ עבור עמלה שנגבתה ובנוגע למספר המחאות של "מטיאס שני-גן פרי וירק" חשבוניות מיום 31/8/11, 30/9/11, 31/10/11, 31/12/11, 31/1/12, 29/2/12, 31/3/12, 30/4/12, 31/5/12, 30/6/12 ו- 31/07/12. על גבי החשבוניות היה מי שציין בכתב יד – "עבור מלכה פרטוש".

לא די בחשבוניות הנ"ל על מנת להרים את הנטל הדרוש על ידי החייבת והמשיבה כדי לבסס תשלום תמורה בת ערך על ידי המשיבה עבור החייבת ולטובת החייבת.

אין לקבל את הכיתוב בכתב היד הנ"ל כאסמכתה כדי לבסס ביצוע תשלומים של המשיבה למאן דהוא ועבור החייבת. כל שניתן לקבוע ואם בכלל הוא כי זמן מה לאחר שהמשיבה התחילה לנהל את החנות היתה פנייה ככל הנראה לחברת צ'יינג' מיום 31/8/11 ועד ליום 31/7/12 כדי לקבל מזומן ואולם אין בחשבוניות הנ"ל כדי לבסס קבלת תשלומים כלשהם במזומן וכי אותם כספים הגיעו לידי השוק האפור ועבור החייבת בכלל . אין גם בחשבוניות הנ"ל כדי לשלול כי המשיבה פעלה אל מול אותה חברה על מנת לקבל מזומן לצורך מטרה אחרת. גם אם בוצעו תשלומים לשוק האפור, עולה מאותם תאריכים כי מדובר בכספים אשר מקורם מהעסק – מהחנות עצמה אותה קיבלה המשיבה מאת החייבת. אין גם מקום לקבוע כי המשיבה קיבלה את הזכויות בחנות תמורת תשלום חובות החייבת, כאשר די בחשבוניות הנ"ל כדי לבסס כי באם שולמו כספים כלשהם לטובת החייבת, הדבר נעשה לאחר שהמשיבה קיבלה את מלוא הזכויות בחנות בפועל.

גם מגרסת המשיבה עולה כי היא בחרה לעזוב מקום עבודה טוב ומוסדר כדי לנהל עסק בחנות, עסק אשר לטענתה היה עסק שלילי עם חובות רבים. סביר להניח כי המשיבה סברה באותה עת כי באם היא תיכנס לנעלי אמה ותנהל את החנות היא תוכל להרוויח יפה ולשלם עבור חובות העסק לספקים וחובות של אמה לשוק האפור שכן אחרת, לא היה כל הגיון כדי לעשות כן. בנסיבות אלו אין לשלול כי היה לחנות מוניטין רב ולו כדי לגשר מבחינתה של המשיבה על הפער שבין החובות לבין הפוטנציאל של החנות.

גם אם נבחן את סדר הזמנים עולה כי בוצעה הענקה של הזכויות בחנות, ולו לכאורה לידי המשיבה לפני ששולמה תמורה כלשהי בגין זכויות אלו. המשיבה מגיעה לחנות עוד לפני שנת 2010, עובדת בחנות למשך פרק זמן ארוך מבלי שהיא עושה כן דרך תיק מע"מ מוסדר ולטענתה משלמת חובות החייבת לשוק האפור זמן מה לאחר מכן ובעזרת תקבולים מהחנות אותה קיבלה מאמה החייבת (קרי החל מיום 31/8/11 לראשונה ואם בכלל) .

בהיעדר ראיות מטעם המשיבה והחייבת יש לשלול כי המשיבה שילמה עבור חובות החנות לספקים שונים, חובות שהיו של החייבת. גם אם שולמו חובות התקבולים באו מהחנות ולא ברור ולא הוכח כי היו חובות, טיבם, האם החובות היו בגין הוצאות שוטפות של העסק ועוד. גם אם שולמו חובות לא ברור האם המשיבה דיווחה עליהם כהוצאה מוכרת, ובכלל לא צורפו אסמכתאות כדי לבסס את שווי העסק בתקופה הרלוונטית, פרט לצילום של " תקציר שומה", תדפיס בן עמוד אחד אשר נחזה להיות ערוך על ידי רואה חשבון, נספח ב' לתצהיר החייבת. לא ברור מה זה אותו תקציר שומה, ולא ניתן ללמוד בגין איזו שנה הוכנה התקציר. כך לא ניתן ללמוד האם התקציר מתייחס לפעילות מוגבלת בשנה, מספר חודשים בשנה או לשנה כולה. כן לא ברור האם הוא מתייחס לשנת 2009 אותה תקופה שבה המשיבה העידה שהיא התחילה לעבוד בחנות "לפני שנת 2010" , לשנת 2010 או לשנת 2011. מנגד ולגרסת המשיבה אנו למדים כי לפחות במהלך תקופת שנת 2011 אותה שנה שבה המשיבה מתחילה לנהל ספרי מע"מ היא מוסרת שיקים לחברת ש.צ. פיננסיים בע"מ במהלך שנת 2011 בסך כולל של 48,890 ₪ ולא ראינו היכן גם זה בא לידי ביטוי בספרי המשיבה.

אין גם לקבל את האמור בתצהירו של מנהל החשבונות גבריאל הכט על כך שהוא מצהיר כי ההכנסות של החנות היו נמוכות בעת שהחייבת ניהלה את החנות לעומת אופן ניהול החנות על ידי המשיבה בתה של החייבת. היה על מנהל החשבון להתכבד ולפרט נתונים מספריים תוך שהוא מצרף אסמכתאות כדי לבסס את טענותיו כנדרש.

על כן ולאור האמור לעיל, הנני קובע כי החייבת והמשיבה לא ביססו כי הזכויות בחנות הוענקו למשיבה בתום לב וכנגד תמורה בת ערך לצרכי סע' 96(ג)(2) לפקודה ונעתר לבקשה לביטול ההענקה כמבוקש.

הנאמן מתבקש להגיש בקשה נוספת למתן הוראות ובו התייחסות למינוי כלכלן לצורך הערכת זכויות החייבת בחנות וזאת תוך 21 ימים מהיום.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עו"ד רואי נגריס
נתבע: כונס נכסים רשמי תל אביב הכנ"ר
שופט :
עורכי דין: