ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליסקאר ליסינג ומימון בע"מ נגד טל צבאן :

בפני כבוד השופט י. גריל, שופט בכיר

המבקשת:

ליסקאר ליסינג ומימון בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מיכאל עצמון ואח'

נגד

המשיב:
טל צבאן
ע"י ב"כ עוה"ד אריק נצר ואח'

בית המשפט העליון הסביר, שם, בפסקה 127, שתניית השיפוט הנ"ל שבעניין בנק לאומי איננה שרירותית, היא אינה מקנה לבנק את הזכות לבחור את מקום השיפוט ככל העולה על רוחו , והיא גם אינה חד-צ דדית, הואיל והיא חלה, במלוא תוקפה, על הבנק ועל הלקוח כאחד.

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע) מיום 30.9.18, ב-ת"ט 6671-06-18, לפיה התקבלה בקשתו של המשיב להעביר את הדיון בהתנגדותו לבית משפט השלום במחוז הדרום מחמת חוסר סמכות מקומית.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

ביום 28.12.17 נחתם בין הצדדים הסכם ניכיון שטרות.

בסעיף 9.9 של ההסכם נקבע: "בתי המשפט המוסמכים בכל הנוגע להסכם זה יהיו בתי המשפט בעיר חיפה בלבד או כל בית משפט אחר על פי בחירת החברה בלבד".

מקום מגוריו של המשיב הוא מושב תלמים שבדרום, ובכותרת המסמך מופיע, כי הוא נערך ונחתם בבאר שבע . בתוספת בכתב יד נרשם: "אשקלון".

ג. במסגרת הסכם הניכיון מסר המשיב למבקשת חמישה שיקים של חברת א.ש.ד. עשוש בע"מ ע"ס 228,173 ₪, והמבקשת הפקידה בתמורה לכך סכום של 207,731 ₪ בחשבון המשיב . בהמשך התחוור למבקשת , שהשיקים אינם ברי פ ירעון והם לא כובדו על ידי הבנק.

המשיב, כך לטענת המבקשת, ערב בערבות בלתי חוזרת לפירעון כל סכום מן הסכומים הנקובים בשיקים שמסר, וזאת לפי תנאי הסכם הניכיון וכתב ערבות אישית עליו חתם, ובנוסף, כך מציינת המבקשת, חתם המשיב בגב חמשת השיקים הנ"ל כדלקמן: "הנני ערב ערבות אישית מוחלטת וללא כל תנאי לפירעון שיק זה".

ד. המבקשת הגישה את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה ע"ס 228,173 ₪. המשיב מצדו הגיש התנגדות לביצוע, שעליה הגישה המבקשת תגובה.
במסגרת התנגדותו לביצוע השיקים טען המשיב להִעדר סמכות מקומית, הגיש בקשה להעברת הדיון למחוז הדרום מחמת הִעדר סמכות מקומית וטען, שיש להעביר את הדיון לבית משפט השלום באשקלון, מאחר והסכם הניכיון והשיקים נחתמו באתר בנייה באשקלון, ו כי תניית השיפוט שבהסכם הניכיון היא תניה מקפחת בחוזה אחיד, הואיל והחלופות שבתקנה 3(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (מקום מגורים, עסק, מקום יצירת ההתחייבות) ה ינן באשקלון.

ה. בית משפט קמא דן בטענות הצדדים, נעתר לבקשה להעברת הדיון, וקבע, כי תניית השיפוט בהסכם אשר בין הצדדים מקפחת בהיותה נוגדת את כללי הסמכות המקומית אשר בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, ומכבידה על המשיב עד כדי הרתעה מפני מימוש זכותו להתדיין. הנטל לסתור את חזקת הקיפוח רובץ על כתפי המשיבה והיא לא הרימה נטל זה.

בין היתר, ציין בית משפט קמא, שחיוב המבקש להתדיין דווקא בחיפה, למרות שכל האירועים המוחשיים הכרוכים בחוזה א ירעו במחוז הדרום, מהווה הכבדה משמעותית, וכרוך בעלויות ואובדן זמן רב. רצונה של המבקשת לנהל קשרים מסחריים עם לקוחות במחוזות מרוחקים מצדיק את חיובה לסור לאותם מחוזות לניהול תביעות בעניין.

לפיכך הורה בית משפט קמא על העברת התיק לאחד מבתי משפט השלום במחוז הדרום, לפי קביעת כבוד נשיאת בתי המשפט השלום במחוז הדרום.

ו. המבקשת ממאנת להשלים עם החלטה זו וטוענת, כי בית משפט קמא שגה ולא הכריע בבקשה לפי מבחן ההרתעה בניגוד ל-בר"ע 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פ"ד מ(4) 473 (2003) [להלן: עניין "מפעל הפיס"].
בין היתר טענה המבקשת, שהמשיב מצדו כלל לא טען שתניית השיפוט עלולה להרתיעו ולגרום לו לוותר על זכויותיו.
לעצם העניין טוענת המבקשת , שהמשיב שכר את שירותיו של עורך דין שהגיש התנגדות בשמו , ומכאן שתניית השיפוט לא הרתיעה את המשיב מלממש את זכויותיו, לא נגרמה לו פגיעה בזכות ההתדיינות , והוא עמד על זכויותיו להתגונן מפני התובענה.

בנוסף, כך מדגישה המבקשת, קיבל המשיב מן המבקשת בתמורה לשיקים את הסך של 207,731 ₪, ולא החזיר דבר מתוך סכום זה, ולכן אינו יכול להישמע בטענה ששכירת שירותיו של עורך דין לצורך ייצוגו בחיפה תכביד עליו כלכלית.

ז. המבקשת הפנתה לפסיקה בה צוין, שהמרחק בין עיר לעיר בישראל קצר ובשים לב לאמצעי התחבורה בעידן המודרני (באותו מקרה מנצרת לתל-אביב) אין המדובר בהכבדה (בש"א 3123/06 (מחוזי נצרת) בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' נח'לה (18.12.06) ).

ח. עוד טענה המבקשת, שתניית השיפוט אשר בהסכם נקבעה מטעמים ענייניים, דהיינו, נגישות התביעה המשפטית למשרדיה הראשיים של המבקשת המצויים בחיפה, ולא כדי להרתיע את המשיב, כך שמדובר בשיקולים לגיטימיים של המבקשת העומדים במבחן ההגינות והסבירות.

בנוסף ציינה המבקשת, שלתביעה שהגישה יש זיקות של סמכות מקומית לחיפה. התמורה שהפקידה המבקשת למשיב בגין השיקים שמסר לה שולמה מחשבון הבנק של המבקשת שבסניף חיפה, ותמורת השיקים שנמסרו על ידי המשיב לניכיון אמורה הייתה להתקבל בסניף חשבון הבנק של המבקשת אשר בחיפה. גם חתימת הסכם הניכיון על ידי מורשי החתימה של המבקשת נעשתה בחיפה.

עוד טענה המבקשת, שבית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להחלטות משפטיות שונות שניתנו בבקשות דומות להעברת מקום הדיון , ואשר אישרו את תניית השיפוט של חברות המצויות בקבוצת החברות של המבקשת, ולא נמצא כל קיפוח בתניית השיפוט ה ייחודית של החברות מקבוצתה של המבקשת.

עוד טענה המבקשת, שבית משפט קמא לא א ִבחן נכונה בין ההחלטות שנטו לשלול את תניית השיפוט לבין המקרה נשוא הדיון כאן.

ט. שונה עמדת המשיב, שציין, כי נציג מט עם המבקשת שכנע אותו להיזקק לשירותי המבקשת ולנכות באמצעותה שיקים . לשם כך הגיע נציג המבקשת לאתר בנייה באשקלון, שם משמש המשיב כקבלן טיח, ובעודם יושבים סמוך לאתר הבנייה על שני בלוקים, שלף נציג המבקשת ערימה של מסמכים וביקש , שהמשיב יחתום עליהם מבלי שהמסמכים הועברו מראש לעיונו של המשיב , ומבלי שניתנה למשיב הזדמנות לקרוא את המסמכים . בוודאי הוא כך נוכח היקפם של המסמכים , הפונט הזעיר בו נכתבו, והנסיבות בהן ביקש הנציג להחתים את המשיב על אתר. באותו מעמד נטל הנציג את השיקים שנמסרו לניכיון, ולא הותיר בידי המשיב עותק מן המסמכים עליהם חתם.

י. באשר לתניית השיפוט טוען המשיב, כי מדובר ב"חוזה אחיד" שכן התניות הכלליות שבהסכם הניכיון אינן מופנות באופן ספציפי למשיב, ניסוחן כללי וכוללני, לא התנהל משא ומתן בין הצדדים, ולא ניתנה למשיב אפשרות לשנות מפרטי ההסכם, שאף לא הוצג בפניו.

נציג המבקשת הוא שהביא עמו את המסמכים הנחזים להיות סטנדרטיים לאתר הבנייה בו עבד המשיב, באמצע יום עבודה, שם החתים הנציג את המשיב על מסמכי ההסכם וכאמור, בלי להותיר בידי המבקש עותק לעיון. גם לא התאפשר למשיב לבחון את תנאי ההסכם, או להיוועץ בעורך דין.

המבקש טוען, בהסתמך על סעיף 4(9) של חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, כי חזקה שהתנאי אשר בסעיף 9.9 של הסכם ניכיון השטרות הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, ולפי הוראת סעיף 19(א) של חוק חוזים אחידים, יבטל בית המשפט, בהליך בין ספק ללקוח, תנאי בחוזה שביניהם, ככל שהוא מקפח, או ישנה אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח.

י"א. בסעיף 15 לתשובתו לבקשת רשות הערעור מצטט המשיב, בכל הנוגע לתנאי מקפח בחוזה אחיד , מתוך סעיף 4(9) של חוק החוזים האחידים: "תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר, או המעניק לספק זכות לבחור על דעתו בלבד את מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר הסכסוך".

לעניין זה עלי להעיר, שביום 1.6.04 תוקן סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים (ספר החוקים 1941, מיום 9.6.04, עמ' 389) . נוסחו של הסעיף כיום הוא:

"תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר הסכסוך" (ההדגשה שלי – י.ג.) .

אציין, שב"כ המשיב עצמו אכן מתייחס בהמשך טיעונו, בסעיף 29 של תשובתו, לדברי ההסבר של ההצעה לתיקון חוק החוזים האחידים בהם צוין, שאין עוד צורך להוכיח שתניית השיפוט הייחודית אשר בחוזה האחיד היא בלתי סביר ה.

כפי שרואים אנו, השמיט המחוקק מסעיף 4(9) של חוק חוזים אחידים את המשפט: "תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר".
דהיינו, כפי שצוין בדברי ההסבר להצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 2) תניה בדבר מקום שיפוט, התשס"ב-2002 (הצעות חוק 3135, 19.6.02, עמ' 662):

"... כל התניה על הדין הרגיל בדבר מקום שיפוט בחוזה אחיד – חזקה שהיא מקפחת, ומי שיטען אחרת, עליו יהיה הנטל להוכיח ההיפך"

עיינו בעניין זה ב-ת"א (שלום תל-אביב) 714188/07 מירס תקשורת בע"מ נ' שמטל בינוי פרויקטים בע"מ (14.10.07), דברי כבוד השופט ש. פרידלנדר.

י"ב. טוען המשיב, שהמקום בו נחתם הסכם ניכיון השטרות הוא אשקלון, המשיב מתגורר באזור הדרום, שם הוא מסר את השיקים לניכיון, התמורה בעסקת ניכיון השיקים הועברה לחשבון הבנק של המשיב באשקלון, ולכן אין סבירות או היגיון להקנות סמכות שיפוט דווקא לבית המשפט שבחיפה. לטעמו של המשיב, אילו היה נבחן עניינו בהתאם לעקרונות שקבע בית המשפט העליון בעניין מפעל הפיס אכן היה נקבע כי מדובר בתנאי מקפח ושבנסיבות העניין מוצדק לבטל תניית שיפוט זו.

י"ג. עוד מציין המשיב, שבתשובתו לתגובת המבקשת בבית משפט קמא הוא טען, כי לפי מבחן ההרתעה והמבחן לפגיעה מהותית בזכות להתדיינות משפטית , סביר שהמשיב יימנע ויירתע מלנסוע מאזור הדרום לחיפה לצורך מימוש זכויותיו.
אמנם, המשיב שכר את שירותיו המשפטיים של בא כוחו, אך אין ספק שתשלום שכר הטרחה הנדרש עבור ייצוג המשיב בבית המשפט בחיפה שונה בתכלית מן התשלום בגין ייצוג בערכאה קרובה יותר באופן פיזי.

תניית השיפוט שמכוחה על המשיב להגיע מן הדרום לבית המשפט בחיפה יש בה הכבדה הסותרת את חוק החוזים האחידים והפסיקה. הכבדה זו באה לידי ביטוי בטרחה, באי- נוחות, ואובדן זמן , הן של המשיב והן של בא כוחו , ועקב כך נגרמת עלייה ב שיעור שכר הטרחה וההוצאות הנלוות שעל המשיב לשאת בהן.

י"ד. באשר לטענת המבקשת לפיה תניית השיפוט נקבעה משיקולים ענייניים הואיל ומשרדיה הראשיים הם בחיפה טוען המשיב, שכאשר הייתה המבקשת מעוניינת בהתקשרות מסחרית עם המשיב , נסעו נציגיה לדרום למקום מושבו של המשיב, אך החרגע שבו המשיב-הלקוח חתם על מסמכי ההתקשרות, סבורה המבקשת שאין עוד הצדקה לנסיעתה לדרום.

ב"כ המשיב גם מצביע בטיעונו על אתר האינטרנט של המבקשת, בו מציגה המבקשת את פריסת סניפיה ברחבי הארץ, ובהם גם סניף באר שבע.

ט"ו. לטענת המשיב, האינטרס העומד מאחורי תניית השיפוט הוא רק מבחן הנוחות המקסימלית עבור המבקשת.

באשר לזיקות הרלוונטיות של סמכות שיפוט מקומית לפי תקנה 3(א) של תקנות סדר הדין האזרחי טוען המשיב, שהזיקות להן טוענת המבקשת אינן רלוונטיות , הואיל ובסעיף 3( ד)(3) לפקודת השטרות נקבע, שאם אין מקום המשיכה או מקום הפירעון נקוב בגוף השטר יהא פ ירעונו במקום עסקו של הנמשך או במקום מגוריו.

בענייננו, מיקום סניף הבנק של הנמשך (דהיינו: חברת עשוש בע"מ) הוא באשקלון, ועסקו ומקום מגוריו הוא בדרום.
בנוסף, לפי החלופות שבתקנה 3(א) של תקנות סדר הדין האזרחי: מקום מגורי הנתבע או עסקו, מקום יצירת ההתחייבות, והמקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות, הם , לטענת המשיב, אשקלון ו/או באר שבע.

לפיכך עותר המשיב לדחיית בקשת רשות הערעור.

ט"ז. לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית משפט קמא מיום 30.9.18, בקשת רשות הערעור על מצורפיה, ותגובת המשיב לבקשת רשות הערעור, ולאחר שעיינתי בהסכם ניכיון השטרות ובפסיקה הרלוונטית, מסקנתי היא שאין להיעתר לבקשת רשות הערעור שדינה להידחות.

י"ז. הסמכות המקומית לקיום הדיון בהתנגדות , לפחות לפי חלק מן הפרמטרים שבתקנה 3(א) של תקנות סדר הדין האזרחי , הוא במחוז הדרום , וזאת בשים לב למקום מגוריו או מקום עסקו של המשיב (ס"ק 1) המתגורר במושב תלמים שבדרום, ובשים לב למקום יצירת ההתחייבות, שנחתמה באתר הבנייה באשקלון (ס"ק 2). יצוין, שבכותרת המסמך נרשם שהוא נערך ונחתם בבאר שבע (ובכתב-יד הוסף: אשקלון).

באשר למקום שנועד לקיום ההתחייבות (ס"ק 3) יצוין, שלפי סעיף 3 (ד)(3) של פקודת השטרות, משלא צוין במפורש בשטר מקום המשיכה או מקום הפירעון , יראו כמקום פירעונו את המקום שננקב כמקום עסקו של הנמשך (חברת עזוז בע"מ שהיא אשר משכ ה את חמשת השיקים ומסרה אותם למשיב), דהיינו, אשקלון.

אציין, כי הזיקות לחיפה שפירטה המבקשת בסעיף 34 של בקשת רשות הערעור, אינן בגדר הזיקות הנדרשות לפי התנאים המפורטים בסעיף 3 של תקנות סדר הדין האזרחי.

י"ח. לא זו בלבד: בסעיף 3(א1) של תקנות סדר הדין האזרחי, סעיף שאליו לא התייחסו ב"כ הצדדים נאמר: "על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט".

עינינו הרואות, שסעיף 3(א1) הנ"ל גובר על הוראות תקנת משנה (א).
בהשלכה לענייננו: הואיל ולמבקשת סניף בבאר שבע, והמשיב מתגורר במחוז הדרום ושם גם עסקו, הייתה ההתנגדות אמורה להתברר, לפי הדין, בבית משפט שבמחוז הדרום, דהיינו, בבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום עסקו או מקום מגוריו של המשיב.

י"ט. מכאן עלינו לעבור לתקנה 5 של תקנות סדר הדין האזרחי, ולפיה ככל שקיים בין בעלי הדין הסכם , לפיו מקום השיפוט המוסכם הוא מקום שיפוט ייחודי , תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום, דהיינו, חיפה , כפי שנקבע בסעיף 9.9 של הסכם ניכיון השטרות.
דא עקא, ההסכם בו הוסכם על מקום השיפוט הייחודי הוא בגדר חוזה אחיד לפי חוק החוזים האחידים. אין לחלוק על כך שהסכם ניכיון השטרות הוא בגדר חוזה אחיד, שהרי תניותיו הכלליות של הסכם זה אינן מופנות ספציפית למשיב , שכן ניסוח ן כללי וכוללני, לא התנהל משא ומתן בין הצדדים באשר לתנאי ההסכם , וממילא לא הייתה למשיב אפשרות לשנות מתנאי ההסכם.

כ. תניית השיפוט הייחודי לפי סעיף 9.9 של הסכם ניכיון השטרות היא בבחינת תנאי מקפח בחוזה אחיד, וכפי שנקבע בסעיף 4(9) של חוק החוזים האחידים באשר להגדרת תנאי מקפח בחוזה אחיד : "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות בהם יתברר הסכסוך".
בהתקיים האמור לעיל, חזקה היא שתנאי כזה הוא תנאי מקפח, והמבקש לסתור חזקה זו עובר אליו הנטל לסתור את החזקה.

כ"א. עוד יצוין, שלפי תיקון חוק החוזים האחידים מיום 1.6.04, הושמט מסעיף 4(9) של חוק החוזים האחידים המשפט: "תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר", ובמקום זאת הוסף המשפט: "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט".

משהמסקנה היא, שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד , חלה הוראת סעיף 19(א) של חוק החוזים האחידים: "מצא בית משפט, בהליך שבין ספק ולקוח, שתנאי הוא מקפח, יבטל את התנאי בחוזה שביניהם או ישנה אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח".

כ"ב. לכאורה, ניתן היה לטעון שמשהסיר המחוקק מסעיף 4(9) של חוק החוזים האחידים, ביום 1.6.2004 , את הדרישה של "תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר" יחול, לכאורה, מבחן טכני צר , לפיו מקום בו תניית השיפוט הייחודית אינה עולה בקנה אחד עם "הוראת הדין" לעניין מקום השיפוט (תקנה 3(א) של תקנות סדר הדין האזרחי) ממילא תהא המסקנה שתניית השיפוט הייחודית מקימה את חזקת הקיפוח.

כ"ג. ואולם, לא כך נקבע בפסיקת בית המשפט שב-ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה , פיסקאות 123-127 (18.2.2010) [להלן: "עניין בנק לאומי"].

באותו פסק דין קבע בית המשפט העליון, שפסיקה קודמת, אשר נפסקה מלפני 1.6.04 , כשמבחן הסבירות לגבי מקום השיפוט עדיין היה בתוקף [דהיינו, רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח' (2.6.03 )], הגיונה וטעמה לא נס ליחם בעקבות תיקון סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים.

בפסקה 127 בעניין בנק לאומי, הסביר בית המשפט העליון:

"המבחן לקיומו של תנאי מקפח ולהוראה שיפוטית בדבר ביטולו או שינויו אינו מבחן טכני צר, אלא קשור הוא בטבורו, כנאמר בסעיף 3 לחוק (הכוונה לחוק החוזים האחידים – הערה ש לי – י.ג.) "למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות".

כ"ד. בעניין בנק לאומי בחן בית המשפט העליון את תניית השיפוט בחוזה של בנק לאומי, שזו לשונה:

בית המשפט העליון הסביר, שם, בפסקה 127, שתניית השיפוט הנ"ל שבעניין בנק לאומי איננה שרירותית, היא אינה מקנה לבנק את הזכות לבחור את מקום השיפוט ככל העולה על רוחו , והיא גם אינה חד-צ דדית, הואיל והיא חלה, במלוא תוקפה, על הבנק ועל הלקוח כאחד.

יתר על כן, קיימת זיקה הדוקה בין מקום השיפוט, בו רשאים לבחור שני הצדדים, לבין המקום בו מנהלים הבנק והלקוח את התקשרותם, דהיינו, מקום סניף הבנק.
תניה זו, כך קבע בית המשפט העליון, היא סבירה ולגיטימית, ובמכלול הנסיבות אין בה משום "יתרון בלתי הוגן של הספק", או משום "קיפוח לקוחות" לפי סעיף 3 של חוק החוזים האחידים .

לא זו בלבד, תניית השיפוט בעניין בנק לאומי עולה בקנה אחד עם התכלית שביסוד בחירת מקום השיפוט לפי תקנה 3(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, לרבות הוראת מקום השיפוט הספציפית שבתקנה 3(א1) של התקנות.

אין תימה, שנוכח האמור לעיל הגיע בית המשפט העליון בעניין בנק לאומי למסקנה שאין לראות בתניית השיפוט שם משום תנאי מקפח הדורש שינוי או ביטול.

כ"ה. דומה, כי ההבדל הבולט בין תניית השיפוט בעניין בנק לאומי, כפי שצוינה בסעיף 123 של פסק הדין שם, לעומת תניית השיפוט הייחודית בסעיף 9.9 של הסכם ניכיון השטרות בענייננו, אשר מגבילה את מקום השיפוט לעיר חיפה בלבד, מדבר בעד עצמו.

בעניין בנק לאומי מקום השיפוט הייחודי נקבע לפ י בית המשפט שבעיר הקרובה ביותר לסניף בו מתנהל החשבון או הפיקדון הרלוונטי, על-פי פריסה נרחבת של ערים: ירושלים, תל-אביב, חיפה, באר שבע, נצרת או אילת, או, לפי בחירת התובע, בית המשפט הקרוב ביותר לסניף בו מתנהל החשבון. משמע, תניית השיפוט בעניין בנק לאומי לא רק שאינה שרירותית , אלא היא גם סבירה ולגיטימית, שהרי הדעת נותנת שיהא זה אך הגיוני ופונקציונלי לקיים את הדיון המשפטי קרוב ככל האפשר לסניף בו מתנהל החשבון או הפיקדון.

כ"ו. לעומת זאת, התניה נשוא הדיון שבתיק שבפניי, מגבילה את מקום השיפוט הייחודי לעיר חיפה בלבד באופן היוצר אי-נוחות , טרחה, הכבדה, ובזבוז זמן למי שמקום מגוריו או מקום עסקו רחוק מחיפה. מטבע הדברים מרחק זה גם מייקר ללא הצדקה את עלויות והוצאות ניהול הדיון המשפטי, כשמנגד ניצבת המבקשת שהיא חברה אשר לה מספר סניפים, ובהם גם סניף במחוז הדרום – באר שבע. לא זו אף זו : מקום בו בחרה המבקשת להתקשר בהסכם עם מי שמקום עסקו במחוז הדרום, וכן הייתה לה הציפיות, או מכל מקום חייבת הייתה להביא בחשבון, שבמקרה של מחלוקת יהא צורך לקיים את הבירור המשפטי גם כן במחוז הדרום.

כ"ז. מכאן, שהחלטת בית משפט קמא לפיה תניית השיפוט בהסכם ניכיון השטרות במקרה נשוא הדיון כאן מקפחת, ומכבידה על המשיב , מבוססת היטב, והמבקשת אכן לא הרימה את הנטל לסתור את חזקת הקיפוח הרובץ על כת פי המבקשת.

כ"ח. התוצאה מכל האמור לעיל היא, ש אני דוחה את בקשת רשות הערעור ומחייב את המבקשת לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

מזכירות בית המשפט תעביר את סכום שכר הטרחה הנ"ל מתוך הפיקדון שהפקידה המבקשת בקופת בית המשפט לידי ב"כ המשיב, עבור המשיב, ואילו יתרת הפיקדון, תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המבקשת, עבור המבקשת, ככל שלא הוטל עליו עיקול.

מזכירות בית המשפט תמציא את העתק ההחלטה אל:

  1. ב"כ המבקשת: עוה"ד מיכאל עצמון, חיפה.
  2. ב"כ המשיב: עוה"ד אריק נצר, אשקלון.

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ט, 28 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ליסקאר ליסינג ומימון בע"מ
נתבע: טל צבאן
שופט :
עורכי דין: