ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין השלי 80 עבודות בניה נגד מועצה אזורית חבל מודיעין :

בפני כבוד השופט הבכיר זכריה ימיני

תובעים
השלי 80 עבודות בניה

נגד

נתבעים
מועצה אזורית חבל מודיעין

פסק-דין

התובעת, שותפות לביצוע עבודות בנייה קבלניות, תובעת מאת הנתבעת, מועצה אזורית, כספים שלטענתה חייבת הנתבעת שלשלם לה בגין פרויקט בנייה.

כללי:
בעלי הדין:
התובעת הינה שותפות כללית רשומה לעבודות בנייה, והיא רשומה בפנקס רשם הקבלנים. השותפים בשותפות הם מר יחזקאל השלי לוי ובנו מר אבי לוי.

הנתבעת הינה רשות מקומית מסוג מועצה אזורית.

מערכת היחסים בין הצדדים:
ביום 1.5.14 פרסמה הנתבעת מכרז פומבי 5/2014 לביצוע עבודות בנייה קבלניות לבניית "בית תרבות שילת" (להלן-"בית התרבות") במושב שילת (להלן-"המכרז"). הצעת התובעת למכרז לבניית בית תרבות שילת עמדה על הסך 3,369,213.88 ₪.

ביום 16.7.14 התקבלה החלטת וועדת המכרזים לפיה התובעת היא הזוכה במכרז.

ביום 20.10.14 נחתם החוזה בין בעלות הדין לבניית בית התרבות.

בחודש 11/14 החלה התובעת בבניית בית התרבות, ולא סיימה את ביצוע עבודות השלד.

ביום 22.4.15 שלח מנכ"ל הנתבעת מכתב לתובעת ובו כתב כי בשל התנהלותה וחוסר מקצועיותה של התובעת בבניית בית התרבות, החליטה המועצה לבטל לאלתר את את החוזה בינה לבין התובעת, בהסתמך על סעיף 35.1 לחוזה המכרז, אשר מפרט את התנאים בהם יוכל מזמין העבודות לסלק את ידו של הקבלן מאתר העבודות. בסיומו של המכתב כתב המנכ"ל כי:
"למיותר לציין כי המועצה תעביר לידכם כל תשלום לו הנכם זכאים בגין ביצוע העבודות עד למועד זה, ככל שהנכם זכאים לו."

ביום 5.5.15 הגישה התובעת לנתבעת חשבון בגין ביצוע העבודות להן היא טוענת, אך הנתבעת דחתה חשבון זה.

ביום 28.6.15 מסרה הנתבעת לתובעת מסמך אשר על פיו חבה הנתבעת לתובעת סך של כ- 74,628 ₪, אשר לטענת התובעת מהווה 5% מעלות הבנייה והנזקים שנגרמו לה.

טענות הצדדים:
טוענת התובעת בכתב תביעתה כי היא ביצעה את עבודתה על הצד הטוב ביותר, וכי הפסקת העבודה הינה תוצאה של התנכלות מפקח העבודה כלפיה. בנוסף, היא ביצעה עבודות נוספות על אלו המנויות במכרז. על כן, תובעת התובעת מאת הנתבעת את הסך 1,586,301 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, לפי הפירוט כדלקמן:
בגין עבודות שבוצעו את הסך 1,023,174 ₪ בתוספת מע"מ בסך 184,171 ₪ ובסה"כ 1,207,345 ₪;
הפרשי הצמדה על הסכום הנ"ל מיום הפסקת העבודה ועד ליום הגשת התביעה, אשר עומד נכון ליום הגשת התביעה על הסך 78,956 ₪;
פיצוי בגין רווחים עתידיים עד לשלב סיום הפרויקט בסך 300,000 ₪.

הנתבעת טענה שיש לדחות את תביעתה התובעת מהסיבות כדלקמן:
התובעת התנהלה באופן לא מקצועי ורשלני כבר מראשית העבודה;
סיום היחסים החוזיים על התובע נעשה בלית ברירה ובשל התנהלות בעייתית ולא מקצועית של התובעת, תוך הפרה בוטה ויסודית של רבים מסעיפי החוזה, הפרה שגרמה לנתבעת נזקים כבדים;
המפקח מטעם הנתבעת פנה שוב ושוב את התובע והתריע בפניה על אי מילוי תנאי החוזה ועל עבודה רשלנית;
מיום 2.4.15, מועד בו שילמה הנתבעת לתובעת את סך 512,520 ₪ ועד ליום המועד בו נמסרה לתובעת ההודעה על סיום ההתקשרות עמה (ביום 22.4.15) לא ביצעה התובעת כל פעילות או עבודה נוספת בפרויקט, ואותו חשבון חלקי שהגישה התובעת היה למעשה החשבון הסופי;
מר השלי נדרש להמציא הצדקות לכתב הכמויות, אך לא המציא לתובעת את אשר התבקש;
מסמך שנכתב עליו כי הוא חשבון סופי על הסך 1,207,347 ₪ (נספח ו' לכתב התביעה) מעולם לא התקבל אצל הנתבעת;
הצדדים הסכימו לפנות למגשר חיצוני שיבדוק טענות התובעת, אך מסקנות המגשר החיצוני לא היו מקובלות על התובעת.

העדויות:
מטעם התובעת העידו העדים כדלקמן:
מר יחזקאל לוי השלי אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הגורם להתנהגות הנתבעת כלפיה היא תקשורת לא טובה של התובעת עם מפקח הבניה מר בן יהודה. העבודות בפרויקט היו אמורות להתחיל ביום 15.12.14, אך זמן קצר לאחר תחילת העבודות התגלעו חילוקי דעות באשר להתנהלותו בשטח. המפקח הורה לתובעת שקבלן משנה אחר יבצע עבודות בפרויקט עם עובדים של התובעת. הקבלן האחר גרם לנזקים לעבודה שביצעה התובעת, והיה עליה לתקן נזקים אלו, ולאחר מכן בא אליה המפקח בטענות מטענות שונות. חוסר תיאום בין הגורמים השונים בנתבעת גרם לחוסר אמון כללי בין הגורמים הפועלים באתר, וכן לחוסר תאום וחוסר תקשורת בין בעלות הדין. לדוגמה הוא מביא את הדרישה להחלפת צינור 4 צול לצינור 6 צול למרות אישור המתכנן.
נספח ה' לכתב התביעה הינו חשבון חלקי בלבד ולא חשבון סופי, כאשר אחריו הוגש חשבון סופי. שטח בית התרבות הינו כ-700 מ"ר ולא ניתן להקים בית תרבות בסכום אותו שילמה הנתבעת לתובעת.
המכתב בו הופסקה עבודת התובעת בפרויקט הינה תוצאה של התנהגות המפקח ולא תוצאה של רשלנות התובעת.
הגורמים המקצועיים בנתבעת ידעו שהתובעת לא קיבלה את שכרה המגיע לה על פי היקף העבודות שביצעה.
לצורך ביצוע הפרויקט הזמינה התובעת באישור הנתבעת חומרי תברואה, חשמל, אלומיניום, מיזוג אוויר ונגרות בהיקף כספי משוער של 600,000 ₪. סכומים אלו אינם נכללים בתביעה זו, ואם הנתבעת רוצה לקבל חומרים אלו, עליה להתקשר לספקים ולשלם להם את תמורת החומרים.
עד להפסקת העבודה, ביצעה התובעת עבודות חריגות בהיקף של כ- 397,325 ₪ בהוראת הנתבעת ובאמצעות המפקח מר בן-יהודה. עבודות אלו מפורטות בסעיף 99 לחשבון המרוכז שהוגש לתשלום. חוות הדעת של המהנדס שפר מוכיח את אמיתות טענת התובעת לביצוע העבודות הנוספות.
הנתבעת הגישה מסמך לבית המשפט לפיו חבה היא לתובעת אך ורק את הסך 74,628 ₪, מהווים אך ורק 5% מעלות העבודות שביצעה התובעת בפרויקט.
התובעת מסתמכת בתביעתה על חוות דעתו של המהנדס מרדכי אדלר לפיה שווי עבודות הבנייה שביצע התובעת מגיע לסך 1,760,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכי גודל השלד שנבנה הוא 700 מ"ר, גובה קירות 5.6 מ' כולל 6 עמודים בגובה 6 מ' כולל 2 חגורות בכל קיר, והעבודות בוצעו ברמת גימור גבוהה, ולא נמצאה כל סיבה להוצאת התובעת מהאתר.

מר השלי נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא מאשר את התשלומים הנקובים בנספח 4 לכתב ההגנה. טוען שמתן התכניות לביצוע הן האישור להזמנת חומרים, למרות שאין לו אישור בכתב מאת המפקח. לא יכול היה להצביע על תשום הסך 600,000 ש"ח ששילם עבור חומרים וציוד שהזמין.

חוות דעת מהדס הבניין מר דן שפר, אשר נתן חוות דעת של מומחה מטעם התובעת בה כתב כי בביקור מיום 2.9.15 שערך במבנה הנבנה בפרויקט מצא כי המבנה נמצא בשלב מתקדם של ביצוע השלד. נראה לו כי הבנייה מבוצעת בצורה מקצועית ולא נמצאו ליקויים, וכי לא ברור מה הסיבה שהעבודה הופסקה.

מר שפר נחקר חקירה שכנגד בה אישר כי ערך את הביקור במבנה בחודש ספטמבר 1995. כאשר נשאל שבמהלך 5 חודשים אלו עבד בפרויקט קבלן אחר, לא השיב.

מר אברהם לוי השלי אשר הגיש תצהיר עדות ראשית. עד זה לא התייצב לחקירה נגדית על תצהירו, ולכן אין להתחשב בתצהירו במסגרת התביעה שפני.

התובעת הגישה גם את חוות דעתו של מהנדס הבנין מרדכי אדלר, אשר הגיש חוות דעת מיום 29.5.17 בה כתב כדלקמן:
"ביקרתי בשילת במרכז המכונה "מרכז מוניציפאלי" ובדקתי את עבודות השלד במקום.
נכח אתי בעל החברה שבנתה את השלד מר יחזקאל השלי.
בבדיקה התברר שהבניינים למעשה גמורים נוכחי שהבנייה ברמה מאד גבוהה הקירות ישרים ולמעשה הבנייה בוצעה כאמור ברמה גבוהה.
בדקתי גם תמונות שנעשו בשטח בעת הבנייה וגם מהתמונות אפשר לראות בבירור שהייתה יד מכוונת ושהבנייה (בלוקים ועמודים) בוצע כדת וכדין.
לשאלתי מדוע הופסקה העבודה ענה לי מר השלי שאין לו מושג והוסיף שיחסיו עם המפקח היו גרועים.
מצ"ב חוות דעת בלתי תלויה של מהנדס שביקר במקום בעת הפסקת העבודה וציין שהעבודה בוצעה בצורה מקצועית ולא נמצאו ליקויים.
לאחר בדיקת התכניות התברר שגודל המבנה הוא כ- 700 מ"ר גובה הקירות הוא 5.6 מ' (ייקור רציני לעומת שלד רגיל) כולל 6 עמודים בגובה 6 מ' !!! כולל 2 חגורות בכל קיר גבוה (5.60 מ').
זאת ועוד
כל הברזל שהוזמן היה כל הברזל לסיום עבודת השלד וכן הושארו בשטח כל עץ התבנית.
זאת ועוד, בוצע בידוד הקירות החיצוניים ע"י קלקר בעובדי 3-10 ס"מ.
יש לציין שכל עבודות האינסטלציה (צנרת) ועבודת הביוב בוצעו בהתאם להתקדמות השלד.
לפי הערכתי בוצעו 700 מ"ר שלד והמחיר למטר מרובע הוא 2500 ₪. מכאן שערך העבודה הוא:
1,750,000 ₪ = 700 מ"ר X 2500 ₪ למטר
מחיר עבודות הצנרת 10,000
לכן הסכום המגיע לחב' השלי הוא 1,760,000 ₪
בתוספת מע"מ 299,200 ₪
סה"כ 2,059,200 ₪
בניכוי הסכומים ששולמו."
מר אדלר לא התייצב לחקירה נגדית על חוות דעתו, ולא ברור אם הנתבעת ביקשה לזמן אותו לחקירה נגדית על חוות דעתו. בהתאם לסעיף 26 לפקודת הראיות [נוסח חדש], בהעדר דרישה של הנתבעת לחקור את מר אדלר על חוות דעתו, מתקבלת חוות דעתו כראיה בתיק זה.

מטעם הנתבעת העידו העדים כדלקמן:
מזכיר מושב שילת מר אילן קופרשטיין אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא מזכיר מושב שילת (להלן-"המושב") והוא מעורב באופן אישי בכל פרויקט בנייה המתבצע במושב. כמו כן יש לו ניסיון של כ -35 שנה כמנהל פרוקטים גדולים של בנייה המושבים. הוא מכיר את המפקח יגאל בר יהודה מזה כ-20 שנה, והם עובדים יחדיו, ומעולם לא היה לו כל סכסוך עם המפקח, שהוא איש מקצוע עם נסיון עשיר, ישר כפלס ועושה עבודתו על הצד בטוב ביותר. משרדו נמצא במושב בצמוד לאתר הבניה, וכל האמור בתצהירו ידוע לו מידיעה אישית. מנהל התובעת מעולם לא עבד עם פי הוראות המפקח, כפי שהתחייב לעשות בחוזה שנכרת בין הצדדים, באתר העבודה היה "ברדק", התובעת הזמינה ציוד ואביזרים והכניסה קבלני משנה ללא אישור המפקח, למרות שהייתה חייבת לקבל את אישור המפקח לכל אלו. נערכו ישיבות עם מנהל התובעת יחד עמו, המפקח ומהנדס המועצה הסבירו למנהל התובעת מה הוא צריך לעשות, אך מנהל התובעת היה פועל בשטח כרצונו. למרות שהתרו במר השלי כי אם ימשיך בדרכיו ייאלצו להפסיק את עבודתו, אך ללא הועיל.
מר קופרשטיין נחקר על תצהירו חקירה שכנגד בה העיד כי הוא מזכיר המושב במשך 21 שנה, אין לו השכלה פורמלית אך יש לו נסיון של 35 שנה בניהול פרויקטים. הוא תושב מושב מזור, נציג מושב מזור המועצה האיזורית והמזכיר של מושב שילת. מתוך חברותו בגופים אלו הוא מעורב בכל פרויקט בנייה במושב ובמושב מזור. בנוסף, הוא דירקטור בחברה הכלכלית והוא אחראי על הפרויקט שנקרא פארק חמני. מר השלי לא הכין לוחות זמנים, וכאשר הוכנו לוחות הזמנים, היה זה בעזרת המפקח. להערכתו, הפיגור בביצוע הפרויקט היה כחודשיים. מהתמונות שהוצגו בפני עולה שהתובעת לא יצקה את הגג של המבנה. באשר לכל החשבוניות שהוצגו בפניו השיב שהתובעת לא קיבלה אישור מהמפקח להזמין את הצידו המתואר בחשבוניות. הוא נתן תצהיר על אופן התנהלות הפרויקט מבחינה ויזואלית ולא מבחיינה הנדסית.

מפקח הבנייה מר יגאל בר יהודה אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי תיאר את התנהלות התובעת בבנייה, את הליקויים שנאלץ לדרוש לתקן מידי פעם, את העזרה שניסה להושיט לתובע בכל מהלך הפרויקט, וכן שהתובעת לא מילאה אחר הוראותיו, היה מספר פועלים קטן מהדרוש, וכי למעשה התובעת הייתה כבר מהתחילה בפיגור זמנים בביצוע הפרויקט. הוא אישר את התשלום בגין העבודה שבוצעה בפועל, למרות שהתובעת לא הגישה חשבון חלקי כפי שצריך, והוא היה צריך לתקן את החשבון ולסייע למר השלי להביא לכך שהחשבון החלקי הלא תקין ייהפך לחשבון בר תשלום. הוא שלח התראות רבות בכתב התובעת, לרבות הערות ביומן העבודה, שלא תמיד היה באתר העבודה, ולעתים קיבלו את יומן העבודה באיחור של מספר ימים, למרות דרישתו לקבל את יומן העבודה מדי יום ביומו. עד להפסקת עבודתה של התובעת, סיימה התובעת כ- 30% לערך מתוך ביצוע שלד המבנה, שזה אולי 10% מתוך כלל העבודות שנדרשו במכרז, והחשבון בגין עבודה זו אושר.
מר בר יהודה נחקר על תצהירו חקירה שכנגד בה העיד כי הוא למד הנדסה בטכניון, אך לא סיים לימודים אלו. 40 שנה הוא בנושא בנייה, תחילה כפועל פשוט ועד לניהול פרויקטים בהיקפים של למעלה ממליון דולר. בתכנית היה כתוב קו ביוב מאסף, וגם אם לא כתוב כלום בתכנית, הצינור צריך להיות בקוטר 6 צול. התובעת פנתה ישירות למתכנן במקום לפנות אליו, וביקשה להתקין צינור 4 צול. כאשר הדבר הובא לידיעתו, דרש להחליף אתהצינור לצינור 6 צול על פי התכנית ועל פי התקן. אם הייתה טעות בתכנית, מתפקידו של הקבלן לגלות אותה. התובעת ערבבה בטון בשטח בערבוב ידני, למרות שלא קיבלה את אישור המפקח, אישור שהייתה צריכה לבקש לפי החוזה. לגבי הממ"ד לא היו קירות אלא תפסנות בלבד, וזה ביום 2.9.15. בקירות ממ"ד היה חסר זיון ברזל, חשמל, קירות ותקרה. מלוחות הזמנים והביצוע בשטח ניתן ללמוד כי בחודש אפריל 2015 הייתה התובעת בפיגור של 3 חודשים בביצוע הפרויקט. ביום 15.11.14 ביקש מר השלי ליתן לו את צו התחלת העבודה לחודש לאחר מכן, אך בתוך חודש זה לא קרה מאומה. בכתב הכמויות אין עבודות חפירה, כי את עבודות החפירה עשתה הנתבעת על חשבונה לצורך בניית הקורות. גם מהנדס הבניין כתב ביומני העבודה על העבודה הלקויה של התובעת. התובעת הביאה לאתר הבנייה חומר ואינסטלציה בלי שאישר את התקינות שלהם, ורק לאחר שדרש להוציאם מאתר הבנייה הביאו לו מסמכים על התקינות שלהם. הוא דרש את תעודת ההסמכה של האינסטלטור, ודרש להפסיק את עבודתו עד להמצאת תעודת ההסמכה. הקבלן הביא קונטיינר לשטח, אך לא הפך אותו למשרד. כאשר הזמין את המהנדס פעמיים לבדוק קורות, משמע שלא היה מרוצה מעבודת התובעת. לא אושר 533 מ"ר בלוקים שהונחו באתר, וכן לא שולם עבור תפסנות כי משלמים עבור שלב שלם של עבודה ולא על חלקי עבודה, וכן לא הוגשו חישובי כמויות. לא שולם לתובעת על מסגרות ממ"ד כי לא התקין מסגרות ממ"ד. הסכים לשלם לתובעת 40,000 ₪ עבור חריגים כי ידע שמגיע לתובעת תשלום עבור חריגים, אך מצד שני התובעת לא עשתה לטובת עצמה שום דבר.

מהנדס המועצה האזורית חבל מודיעין, מר ליאוניד גינזבורג, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי לפני ההחלטה להפסיק את עבודתו של התובעת, עשו הוא והמפקח רבות על מנת לסייע לתובעת, אך ללא הועיל. הפסקת ההתקשרות עם התובעת נעשתה בלית ברירה לאחר הפרות רבות של החוזה שנכרת בין הצדדים. רק לאחר הפסקת העבודה הגיע מר השלי לנתבעת והגיש מסמך שנקרא חשבון סופי. הוא ביקש ממר השלי ליתן לו הצדקה כמותית באמצעות מדידות לחשבון הסופי, אך מר השלי לא עשה מאומה.
מר גינזבורג נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי לאחר שהתובעת יצאה מהשטח, נכנס לעבוד בפרויקט קבלן אחר אשר תיקן את כל הליקויים בעבודת התובעת. לאחר שהודיעו לתובעת על הפסקת עבודתה, נתנו לתובעת פרק זמן של חודש ימים לפנות מאתר הבנייה את כל הציוד וחומרי הבניין. משלא הגיעה התובעת לקחת את הציוד, הכניסו את כל הציוד למכולה וסגרו אותה, אך התובעת לא באה לקחת את המכולה והציוד שלה. המסמך שכתוב עליו שהוא חשבון סופי מעולם לא התקבל אצל הנתבע, אך הופיע במסמכי התביעה.

לאחר סיום שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:
חוות דעת המומחים מטעם התובעת:
התובעת הגישה את חוות דעתם של המהנדסים מר שפר ומר אדלר. חוות דעת אלו נערכו זמן רב לאחר שהתובעת עזבה את אתר הבנייה. מהעדויות עולה כי קבלן אחר נכנס לעבודה לאחר עזיבת התובעת, והוא תיקן את כל הליקויים בעבודת התובעת. מומחים אלו כתבו בחוות דעתם את אשר ראוח עיניהם בעת הביקורים שלהם במקום, ולא מה היה המצב בשטח בעת סיום העבודה. על כן אין בידי להסתמך על חוות דעת אלו.

שווי העבודותשבוצעו ונותרו לביצוע:
התובעת לקחה את כתב הכמויות וכתבה עליו "חשבון חלקי מס' 1" ומסרה אותו לנתבעת ביום 29.3.15. חשבון חלקי זה אינו ערוך כפי שצריך להיות חשבון חלקי, ואין בו חישובי כמויות. בפרק עבודות חריגות דרשה התובעת את הסך 80,272 ₪, בלי לפרט אלו עבודות חריגות נעשו בפרויקט עד לאותו שלב. החשבון החלקי עמד על הסך 581,746.85 ₪, מע"מ בשיעור 15.5% בסך 90,470.76 ₪, ובסה"כ 671,917.61 ₪. לאחר שהמפקח בדק את החשבון בו ביום, אישר לתובעת תשלום בסך 466,530 ₪ כולל 40,000 ₪ בגין עבודות חריגות, ועל סכום זה יש להוסיף מע"מ.
בו ביום כתב המפקח למהנדס המועצה לזכות את התובעת בסכומים כדלקמן: עבודות לפי כמות חוזי 426,530 ₪, עבודות חריגים 40,000 ₪, (מצטבר מחושב 466,530 ₪), הפחתה של 2% עבוד בדיקות על פי החוזה 9,330 ₪ (סה"כ 457,200 ₪), מע"מ 82,296 ₪, ובסה"כ 539,496 ₪.
ביום 2.4.15 העבירה הנתבעת לחשבון התובעת את הסך 539,495 ₪ בניכוי מס במקור בסך 25,975 ₪, ובסה"כ 512,520 ₪.

ביום 13.2.16, כ- 10 חודשים לאחר הפסקת עבודתה, ערכה התובעת מסמך שכותרתו "חשבון סופי" בו טענה כי כל העבודות שביצעה על להפסקת עבודתה הגיעו לסך 1,418,540 ₪, מע"מ בשיעור 18% המגיע לסך 255,337 ₪, ובסה"כ 1,673,877 ₪. מסכום זה הפחיתה התובעת את הסכום ששולם בסך 466,531 ₪. כבר מעיון קל בחשבון הסופי רואים טעות בחישוב התובעת, שכן היא הפחיתה מדרישתה את הסך 466,531 ₪, שהוא סכום ששולם לה ללא מע"מ, כאשר היה עליה להפחיסך 466,531 ₪ מהסך 1,418,540 ₪. כן לא הפחיתה התוהעת 2% מהסכום שיש להפחית מכל חשבון לצורך מימון בדיקות מעבדה.

את חשבון זה יש להשוות להצעת התובעת לנתבעת מיום 28.4.15 להשלים את עבודות הבנייה בסך 2,205,722 ₪ ( מסמך 66 לגילוי המסמכים מטעם התובעת). את הצעה זו היתנתה התובעת בכך שהמפקח לא יהיה מר בר יהודה , והתחייבה להשלים העבודות תוך 60 יום. מהצעה זו ניתן ללמוד כי העבודות החריגות עמדו על הסך 65,000 ₪, התובעת טרם סיימה את עבודות השלד, טרם בוצעו עבודות חשמל למעט הארקת יסוד, עבור המיזוג שולם לספק, אם כי הציוד לא הגיע לנתבעת, ציוד עבודות האלומיניום לא הגיע לנתבעת, וכן נדרש תשלום עבור חומר לפרגולה בסך 58,000 ₪. הצעה זו מלמדת שהדרישה שבחשבון הסופי אינה מציאותית.

את החשבון הסופי היה על התובעת להגיש לנתבעת בתוך 30 יום מהפסקת פעילותה בפרויקט, כאשר היה ניתן לבדוק בזמן אמת את החשבון הסופי, ולא לאחר כ-10 חודשים, לאחר שהושלמו העבודות באתר, ולא ניתן לבדוק את החשבון הסופי הנ"ל. דהיינו, התובעת גרמה לנתבעת נזק ראייתי.

העדות היחידה לעבודות הנטענות בחשבון הסופי הייתה של מר השלי. על עדות זו חלות הוראות פקודת הראיות [נוסח חדש], על כל המשתמע מכך. יתירה מכך, חשבון חלקי מס' 1 הוגש ביום 29.3.15, ועבודתה של התובעת הופסקה ביום 2.4.15, כך שספק רב אם במשך 4 ימים יכולה הייתה התובעת לבצע עבודה כה רבה. מעיון ביומן העבודה מלמד שלא עשתה כל עבודה מאז 29.3 15 ועד להפסקת העבודה.

כאשר מעיינים בקבלות ובחשבוניות שצורפו לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעת, ניתן לראות שיש מסמכים רבים המתייחסים לרויקט בנייה שבית בית הכנסת ביד בנימין, וכן יש קבלות וחשבוניות שאין זיהוי הפרויקט בהן.

לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את תביעת התובעת בקשר לחשבון הסופי.

פיצויים בסך 300,000 ₪:
התובעת תבעה מהנתבעת את הסך 300,000 ₪ בגין רווחים עתידיים עד לשלב סיום הפרויקט.

התובעת לא הביאה בדל ראיה כיצד הגיעה לסכום זה. על מנת להוכיח סכום זה היה עליה להגיש חוות דעת של רו"ח בה היה לכלול את הוצאות התובעת בכל מהלך הפרויקט, לרבות הוצאות מימון ומיסים שהיה עליה לשלם, וכן לציין מהו הרווח נטו שנותר בידיה, שכן זה ההפסד האמיתי שנגרם לה, אם נגרם לה. התובעת לא עשתה כן.

בנוסף לאמור לעיל, הוכח כי מי שהפר את החוזה שנכרת בין הצדדים היא התובעת, שכן לא נשמעה להוראות המפקח, למרות שעל פי הוראות החוזה היה עליה להישמע לכל הוראות המפקח.

לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את תביעת התובעת לגבי סכום זה.

עבודות שלא שולם עליהן:
מעדותו של מר בר יהודה עולה שיש עבודות שביצעה התובעת שלא שולם עליהן מאומה מכיוון שהנתבעת הייתה צריכה לשלם עבור עבודות מלאות ולא עבור חלקי עבודות.

בכתב ההגנה הודתה הנתבעת שחייבת היא לתובעת את הסך 74,628 ₪.

סבור אני שמאחר שעבודת התובעת הופסקה, מן הראוי לשלם לה עבור עבודות אלו מדיני עשיית עושר ולא במשפט. העבודות היו הנחת בלוקים בשטח 533 מ"ר ועבודת תפסנות של הממ"ד. על דרך האומדן, אני מעריך עבודות אלו, לרבות חומרי הבנייה שהשתמשו בהם בסך 120,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין . על סכום זה יש להוסיף מע"מ תמורת חשבונית מס כדין.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן:

  1. את הסך 120,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין תמורת חשבונית מס בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
  2. את הוצאות המשפט הכוללות אך ורק את אגרת המשפט על הסך 120,000 ₪ בתוספת מע"מ ו בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
  3. שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ט, 28 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: השלי 80 עבודות בניה
נתבע: מועצה אזורית חבל מודיעין
שופט :
עורכי דין: