ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גמאל מסאלחה נגד עלאא אל דין עראבי :

בפני כבוד ה שופט דאוד מאזן

המבקש

גמאל מסאלחה

נגד

המשיב

עלאא אל דין עראבי

פסק דין

1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות עכו (כבוד השופטת זהבה בנר), שניתן ביום 5.7.18, במסגרתו חייב בית משפט קמא את המבקש לשלם למשיב את הנזק שנגרם לרכב המשיב בעקבות תאונת דרכים מיום 15.2.17.

רקע עובדתי בקליפת אגוז;

2. ביום 15.2.17, על פי המתואר בכתב התביעה, אירעה תאונת דרכים כאשר רכב המבקש שהגיע מסמטה צדדית פגע ברכב המשיב מצד ימין וגרם לו לנזקים כמפורט בחוות הדעת של שמאי מוסמך שצורפה לכתב התביעה.

3. לאחר הגשת התביעה המבקש לא הגיש כתב הגנה , ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. בשלב מאוחר יותר, הגיש המבקש בקשה לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו, בית משפט קמא בהחלטתו מיום 12.11.17 ביטל את פסק הדין כפוף לתשלום הוצאות.

4. במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין פרש המבקש את טענות ההגנה מטעמו תוך הטלת האחריות לקרות התאונה על המשיב.

המבקש הדגיש בבקשה לביטול כי תיאור התאונה ומיקום הפגיעה ברכב המבקש (בצד שמאלי קדמי) מצביע על כך שהמבקש היה בתוך הצומת ואילו המשיב נהג במהירות מופרזת ולא הבחין בו ולא העניק לו זכות קדימה כפי שצריך היה לעשות.

5. בסעיף 25 לבקשה לביטול ציין המבקש שהמשיב נהג במהירות מופרזת מאוד 70-80 קמ"ש ורכב המשיב פגע ברכב המבקש בעוצמה רבה והדף את רכב המבקש מספר מטרים קדימה לכיוון הנסיעה שלו. עוד הוסיף המבקש כי בכיוון נסיעתו לא מונח כל תמרור של עצור או תמרור אחר.

פסק דין בית משפט קמא;

6. בפני בית משפט קמא העידו הנהגים (המבקש והמשיב) והוצגו תמונות ת/1 עד ת/4 , תיק המשטרה שצורף על ידי שני הצדדים ( שלא קיבל סימון על ידי בית המשפט) .בנוסף, הוצג לבית המשפט שני מסמכים מטעם המועצה המקומית כפר יאסיף שסומנו על ידי המבקש מב/6 ו- מב/7, המדובר באישורים סותרים שהונפקו על ידי המועצה המקומית ביחס ל תמרורים במקום התאונה.

7. בית משפט קמא, לאחר ששמע את הנהגים בצורה ממצה אגב מתן זכות טיעון לשני הצדדים ולאחר ששני הצדדים הדגימו בפני בית משפט באמצעות רכבי הדגמה את אופן התרחשות התאונה, קיבל בית משפט קמא את התביעה וחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 9,000 ₪ ובנוסף הוצאות בסך 1,000 ₪ שישולמו על ידי המבקש תוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.

8. בית משפט קמא לאחר ששמע את גרסאות הנהגים שהדגימו בפניו את אופן התרחשות התאונה סבר שהאחריות לתאונה מוטלת על המבקש מאחר והמבקש נסע בסמטה צרה אשר יוצאת לכביש ראשי, הסמטה בין בניינים אשר חוסמים כל שדה ראיה ולא מאפשרים לנהג לבחון את המתרחש בכביש אליו היא יוצאת אלא, כלשון בית המשפט, עוצרים בקצה הסמטה ולא נכנסים כלל לכביש הראשי. בית משפט קמא קבע כי המבקש לא פעל כך, והוא יצא מתוך הסמטה, מבלי לנקוט אמצעי זהירות כמתבקש מתקנה 21 לתקנות התעבורה ובשל כך האחריות מוטלת על המבקש.

9. המבקש יוצא חצץ כנגד בית משפט קמא במסגרת בקשת הערעור שבפניי.

בקשת רשות הערעור;

10. בבקשתו מדגיש המבקש כי טעה בית משפט קמא כאשר קבע בפסק דינו כי האחריות נופלת על שכמי המבקש בשל העובדה כי לפי הראיות שהונחו בפניו עולה כי המבקש עצר בקצה הסמטה, ואף המשיב לא טען כי המבקש לא עצר כעולה מהעדויות של שני הנהגים בתיק המשטרה.

זאת ועוד, המשיב בעדותו בבית המשפט לא הזכיר את הטענה כי המבקש לא עצר בקצה הסמטה בטרם יצא אל הכביש ואילו המשיב ציין בעדותו בצורה מפורשת כי הוא עצר בקצה הסמטה בטרם יצא אל הכביש.

11. המבקש מדגיש כי מאחר וזו הקביעה העובדתית היחידה שעל יסודה ביסס בית משפט קמא את אחריות המבקש, והיא לא מעוגנת בחומר הראיות ואינה נכונה ובשל כך יש לבטל את פסק הדין וקביעת בית משפט קמא.

12. בנוסף, הדגיש המבקש כי בית משפט קמא התעלם מהסטירה המהותית שנפלה בעדות המשיב כאשר טען בבית המשפט כי נסע במהירות 20-30 קמ"ש ואילו בעדותו במשטרה טען כי נהג במהירות של 40-50 קמ"ש.

13. זאת ועוד, בית משפט קמא התעלם מהעובדה כי שני נוסעים שהיו ברכב המשיב בעת התאונה, לא הובאו למתן עדות על ידי המשיב ועובדה זו יש לזקוף לחובתו ויש בה כדי לכרסם מהמשקל שיש להעניק לעדות ביחס לאופן התרחשות התאונה.

הכרעה ;

14. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, עיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא ובתיק בית משפט לרבות בתמונות הצבעוניות ת/1 עד ת/3, התמונות שצורפו לחוו"ד השמאי המתעדות את מוקד הנזק ברכב המשיב, ובהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מוצא, כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה דחייה.

15. כידוע, הליך של תביעות קטנות נועד לאפשר להביא לפני בית-המשפט לתביעות קטנות עניין בעל ערך כספי לא רב, במסגרת הליך פשוט וחסכוני, שיאפשר לבית-המשפט להכריע בעניין העומד בפניו במהירות וביעילות. הלכה פסוקה היא כי אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות היא מחמירה, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור. על כך עמד כבוד השופט צ' זילברטל ברע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח (20.5.15) שם אמר:

" ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.3.2015)."

16. על האמור לעיל, יש להוסיף את ההלכות הרגילות לפיהן בית המשפט של ערעור לא יתערב בדרך כלל בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, למעט במקרים יוצאי דופן, כגון כאשר נפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהקביעות האמורות אינן מבוססות על פניהן ( ע"א 3699/11 אלישבע חסן ואח' נ' עו"ד טל שחם ואח', ( 1.6.16)).

17. ממקרא פסק דינו של בית משפט קמא, עולה כי מדובר בפסק דין המבוסס על קביעות עובדתיות הנתמכות על ידי כתבי הטענות והעדויות שנשמעו בפניו. נימוקי בקשת רשות הערעור, מופנות כנגד אותן קביעות עובדתיות. בית משפט קמא התרשם באופן בלתי אמצעי מהראיות והעדויות שהוצגו בפניו, לרבות עדות המשיב, מהתמונות שצולמו על ידי השמאי, התמונות המתעדות את זירת התאונה ו עדויות הצדדים בתיק המשטרה.

18. לא מצאתי לנכון להתערב בממצאים העובדתיים, במסקנות המשפטיות או בקשר ביניהם, כפי שנקבעו על ידי הערכאה קמא. הלכה מושרשת היא כי על מנת שבית משפט זה יאשר בקשת רשות ערעור נדרש להראות כי ישנה עילה משפטית המצדיקה זאת. המבקש לא הצליח להצביע על פגם מהותי שנפל בפסק דינו של בית משפט קמא. יש לזכור כי בית משפט קמא עיין בתמונות של הצומת והתרשם כפי שהתרשם מהסמטה ומשדה הראיה המוגבל מאוד בעת השתלבות רכב המבקש לתוך הצומת וקבע כי מי שיוצא מסמטה זו עליו, עליו לעצור בקצה הסמטה ולא להיכנס כלל לתוך הכביש הראשי.

19. יש לזכור ולהזכיר שעל הערכאה הדיונית לתת את הדעת למכלול הראיות שהוגשו ולבחון את משקלן של ראיות אלו; כך נעשה במקרה דנן תוך התייחסות מפורשת לראיות הרלוונטיות ובעלות המשקל. הדבר הינו נכון ביתר שאת שעה שעסקינן בביהמ"ש לתביעות קטנות שהוראות הדין לגביו קובעות שפסק דינו יהיה מנומק בצורה תמציתית.

לאחר שעניינתי בכל הטענות שהועלו כנגד הקביעה העובדתית של בית משפט קמא, שוכנעתי כי לא נפלה כל טעות בהסקת המסקנה על ידי בית משפט קמא שכן תיק המשטרה במלואו היה מונח לפתחו של בית המשפט ושם מתוארת התאונה על ידי התובע בצורה ממצה, ואף הדגים התובע בפני בית משפט קמא את דרך ואופן התרחשות התאונה.

20. טענת המבקש המנסה לקעקע את קביעת בית משפט קמא בטענה כי הראיות מצביעות על כך שהמבקש עצר בקצה הסמטה בניגוד לקביעת בית משפט קמא . יהבו של המשיב הופנה כלפי הקביעה שלא עצר בקצה הסמטה. בית משפט קמא ציין שחובתו של המשתמש בסמטה לעצור בשל העדר כל שדה ראיה, והעדר כל אפשרות לבחון את המתרחש בכביש אליו הוא משתלב, ועל כן יש צורך בעצירה בקצה הסמטה ולא נכנסים כלל לכביש הראשי (עמ' 6 שו' 9-11 לפסק הדין).

21. מעדות המבקש עצמו בפני בית משפט קמא ציין בצורה מפורשת בפרוטוקול מיום 5.7.18 בעמ' 4 שו' 10: "... שחררתי קצת את הברקס, הייתי קצת בנסיעה, פתאום הוא מצד שמאל במהירות, אם היה במהירות של 30, 40 לא היה קורה כל הנזק הזה".

22. המבקש בעדותו במשטרה (נספח מב/4 ) , עמ' 2 שו' 3-4 מציין המבקש: "הגעתי לצומת עצרתי לפני הצומת הסתכלתי שמאלה ימינה ראיתי אין אף אחד התחלתי לשחרר את הבקסים, הרכב זז קדימה בקושי מטר פתאום בא רכב מצד שמאל שלי במהירות ופגע ברכב שלי".

בהמשך העדות בעמוד 2 שורה 31 : "אני שהסתכלתי לא ראיתי אותו יש מצב שהוא הגיע מצומת אחר שאני לא רואה משם."

מעיון בתמונות של הצומת רואים ומבחינים בהעדר שדה ראיה או שדה מוגבל מאוד בשל קיומם של המבנים החוסמים כפי שקבע בית משפט קמא, משכך לא ניתן להבחין בקצה הסמטה להבחין בקיומם של רכבים הבאים מצד שמאל .

23. לא מצאתי כל טעות בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, הגם שאינן מפורטות, כעולה מאופי ההליך של תביעות קטנות, אך ברור כי למוקד הנזק, יש חשיבות מכרעת. מעיון מתמונות הנזק בתיק בית משפט קמא מוקד הנזק ברכב המבקש הם בצד הקדמי ימני. הפגיעה בפגוש הקדמי מצד ימין וכנף ימין. לו גרסת המבקש נכונה, מוקד הנזק ברכב המשיב היה בחזית של הרכב ופגיעה בחזית ולא בדופן ימין , דבר שמלמד כי המשיב היה בתוך הצומת וכניסת רכב המבקש כפי שהעיד לתוך הצומת היא שגרמה לתאונה.

יש לציין כי מעבר לתקנה 21 לתקנות התעבורה שבית המשפט ביסס עליה בין היתר את האחריות יש לזכור ש תקנה 52 לתקנות התעבורה מורה כי נהג יאט את רכבו, ובמידת הצורך אף יעצור את רכבו, בכל מקרה בו צפוי נזק לרכוש, ובמיוחד בתוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם, כפי שמורה לנו תקנה 52(1) לתקנות התעבורה.

24. לא מצאתי ממש בטענה של אי זימון עדים במקרה זה, מאחרה ובית משפט קמא סבר כי די בעדויות שהובאו בפניו ועל יסודם ניתן להכריע במחלוקת.
25. באשר לשאלת הנזק בית משפט קמא פסק את סכום חוות הדעת בסך 9,000 ₪ לאחר ניכוי שרידים בסך 1,000 ₪. בית משפט קמא הוסיף הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. יש טעם בטיעוני המבקש כי בית משפט קמא התעלם מהסכם למכירת השרידים שצירף התובע בעצמו וממנו עולה כי הוא מכר את שרידי הרכב בס ך של 1,500 ₪ ולא בסך 1,000 ₪.

26. חרף טעות זו של בית משפט קמא לא מצאתי מקום להתערב בסכום הנזק שנפסק מאחר וברור כי בית משפט קמא קיפח את המבקש בסכום ההוצאות שנפסק, כשפסק למשיב 1,000 ₪ הוצאות . מהראיות שהובאו בפני בית המשפט שכר טרחת השמאי 1,300 ₪ כולל מע"מ , ויש להוסיף אגרה והוצאות שנגרמו לו לתובע. ההקטנה המתבקשת בסך 500 ₪ מתקזזת לעומת ההגדלה שיש מקום להוסיפה בגין ההוצאות. בשל מכלול הנסיבות, לא מצאתי להתערב בסכום שנפסק .

26. הנה כי כן, אין מקום להעניק רשות ערעור.

27. משלא נתבקשה תשובה, לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות.

28. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ט, 29 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גמאל מסאלחה
נתבע: עלאא אל דין עראבי
שופט :
עורכי דין: