ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסי יוסף נגד קרן לבטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ :

לפני כבוד השופטת אפרת בוסני

התובע:
יוסי יוסף
ע"י ב"כ עוה"ד אריאל גלזר

נגד

הנתבעת:
קרן לבטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד נורית וינוקור

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת, לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות") לאור הסכמת התובע להעברת הסכסוך לוועדת הבוררות המקצועית שמונתה בהתאם לחוזה הביטוח בין הצדדים.

2. ברקע הדברים, תביעה שהגיש התובע, חקלאי ממושב זכריה, כנגד הנתבעת קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ, לתשלום תגמולי ביטוח בסך של 237,500 ₪ בהתאם לפוליסות ביטוח נזקי טבע בצמחי נוי לעונת 2015/2016 (להלן: "פוליסת הביטוח") בגין נזקים שלטענת התובע נגרמו לחלקת פרחי הכלניות שגידל באירוע ברד נוסף שהתרחש ביום 29.3.2016, לאחר שהנתבעת דחתה את תביעתו במכתב דחייה מיום 18.4.2016.

ביום 4.4.2016, עובר להגשת התביעה בבית המשפט, הגיש התובע ערעור על החלטת הנתבעת שלא לשלם לו תגמולי ביטוח בגין האירוע נשוא התביעה לוועדת בוררות, על פי סעיף 16 לפוליסת הביטוח מכוחה הוא תובע את תגמולי הביטוח מהנתבעת. ביום 27.4.2016 הגישה הנתבעת תשובה לערעור בפני ועדת הבוררות (הערעור והתשובה מצורפים כנספח ב' לבקשה). בעקבות הגשת הערעור נשלח זימון לישיבת וועדת הבוררות ליום 5.6.2016. ביום 24.5.2016, על גבי טופס ההזמנה לישיבת הבוררות, הודיע התובע לנתבעת כי אין צורך בבוררות ובכוונתו לתבוע את הנתבעת בבית המשפט.

שנתיים לאחר מכן, הגיש התובע את התביעה לבית המשפט. בכתב התביעה אין התובע מזכיר את הערעור שהגיש לוועדת הבוררות.

3. הנתבעת מבקשת לעכב את ההליכים בתביעה שבפניי, לאור ההסכמה להעברת הסכסוך לוועדת הבוררות. התובע מתנגד לכך. הוגשה תשובה ותגובה לתשובה ואני נדרשת להחלטה.

טענות הצדדים
4. הנתבעת טוענת שיש להורות על עיכוב ההליכים בתביעה לאור הסכמת הצדדים לברר את הסכסוך בפני ועדת הבוררות על פי סעיף 16 לפוליסה, הסכמה שכמוה על פי סעיף 16(ג) לפוליסה הסכם בוררות בהתאם לחוק הבוררות. לטענת הנתבעת התובע פנה לוועדת הבוררות בערעור על החלטת הנתבעת שלא לשלם לו תגמולי ביטוח נוספים, כאשר בטופס הערעור שהגיש התובע ונחתם על ידו צוין "הנני מערער על החלטת קנט... ומסכים לקבל ללא סייג וערעור את קביעתה הסופית של וועדת הבוררות שמונתה בהתאם לחוזה הביטוח בענף ולפי חוק הבוררות" (נספח ב לבקשה). בכך טוענת הנתבעת, קיבל התובע על עצמו ללא סייג וערעור את קביעתה של ועדת הבוררות וכי הסמכות מסורה לוועדת הבוררות.

הנתבעת טוענת עוד ליתרון בניהול הסכסוך בפני וועדת הבוררות בהיותה בוררות מקצועית המורכבת משלושה בוררים; אחד שממונה על ידי הארגון היציג של מגדלי הפרחים וצמחי הנוי, הוא הארגון היציג של התובע; השני על ידי משרד החקלאות והשלישי על ידי הנתבעת, כאשר מדובר באנשי מקצוע המתמחים בתחום וחלקם אגרונומים המכירים את הגידול ואת פוליסת הביטוח.

לבסוף טוענת הנתבעת כי הייתה מוכנה ועודנה מוכנה לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה.

5. התובע הגיש תגובה, ללא תצהיר בתמיכה לעובדות הנטענות בתגובתו. תצהיר בתמיכה לעובדות התגובה הוגש בעקבות החלטתי מיום 10.10.2018. בתגובתו מבקש התובע לדחות את הבקשה מהטעם שהנתבעת הפרה את הסכם הבוררות ואינה נכונה לקיום הבוררות בבחינת "טעם מיוחד" המצדיק הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט שלא להורות על עיכוב הליכים.

לטענת התובע בתגובתו, ביתר פרוט, הנתבעת פנתה אליו בהצעה לברר את תביעתו במסגרת הליך בוררות בפני וועדת הבוררים על פי סעיף 16 לפוליסת הביטוח אותו הוא מכנה בתגובתו "הסכם בוררות". הוא התנה הסכמתו לקיום הליך הבוררות בכך שאחד הבוררים ייבחר על ידו מתוך רשימת הבוררים המשמשים בוררים ב"איגוד מגדלי הפרחים וצמחי הנוי" ( הארגון היציג שלו) ונוכח הסכמת הנתבעת לכך ובכפוף לה הוסכם על פנייה להליך הבוררות. סמוך לאחר הגשת הערעור לוועדת הבוררים, מסר התובע למבקשת את שמו של הבורר אותו הוא מבקש למנות בוועדת הבוררות, מר אברהם דניאל, חבר בארגון היציג של התובע ומי שמשמש כבורר בפועל בוועדות הבוררות על פי הסכם הבוררות במסגרת הפוליסה. אלא שהנתבעת, חזרה בה מהסיכום עם התובע, הודיעה, באופן לא ברור, על התנגדותה למינויו של או אדם כבורר והציעה להחליפו בבורר אחר, אשר אמנם משתייך לארגון התובע, אך ידוע בפסיקותיו המוטות לטובת הנתבעת. לפיכך טוען התובע, ולאור הפרת הנתבעת את המוסכם ועל מנת להימנע מהליך שתוצאתו ידוע מראש, הוא הודיע לנתבעת על סירובו לקיים את הליך הבוררות.

התובע טוען כי ביום 22.5.2018 הוא קיבל הודעה ממזכירות ועדת הבוררות על מועד ישיבת הבוררות וביום 24.5.2016 חזר על הודעתו לנתבעת כי הוא חוזר בו מהסכמתו להפנות את הסכסוך לבוררות ובכוונתו להגיש תביעה לבית המשפט (נספח ג' לבקשה ונספח 3 לתגובה). לאחר ההודעה הופסקו הליכי הבוררות ולא חודשו, כאשר הנתבעת לא עשתה דבר לחידוש הליכי הבוררות או לשכנוע התובע לשנות עמדתו. כך שהליכי הבוררות הופסקו בהסכמה והנתבעת לא סברה שקיים הסכם בוררות תקף.

התובע מפנה בתגובתו לחליפת מכתבים בין הצדדים שקדמה להגשת התביעה, בהם אין כל התייחסות מצד הנתבעת להליך הבוררות . התובע טוען כי בהתנהלות הנתבעת במשך השנתיים מאז ביטול הבוררות, הנתבעת, כמי שהפרה את הסכם הבוררות ולא עשתה כל צעד לחדשו, זנחה את הליך הבוררות והיא מנועה מלטעון לקיומו.

לחלופין טוען התובע כי גם אם ייקבע שהסכם הבוררות מחייב, הרי שיש לבטלו ולמצער להורות על תיקונו על מנת ליצור הסכם הוגן ושוויוני באמצעות מתן זכות לתובע לבחור נציג מטעמו שישמש בורר בוועדת הבוררות, כפי שפוליסת הביטוח מתירה לנתבעת.

6. בתשובה מפורטת, חזרה הנתבעת וחידדה טענותיה, דחתה את טענות התובע ושבה וטענה כי התובע הסכים למינוי ועדת בוררות, כי היא נכונה כל העת לקיום הבוררות וכי התובע, עליו הנטל, לא הצביע על קיומו של טעם מיוחד, או טעם בכלל המצדיק לסטות מהכלל ולהותיר את ברור תביעתו בבית המשפט.

הנתבעת טוענת עוד כי אין ממש בטענת התובע להתניית הסכמתו לקיום הליך בוררות בפני וועדת הבוררות בהסכמת הנתבעת לזהות בורר שייבחר על ידו, כאשר בטופס בערעור שהגיש התובע לוועדת הבוררות הסכמת התובע לקבל ללא סייג וערעור את קביעתה הסופית של וועדת הבוררות, לא הותנתה בתנאי וכן מאחר ובהתאם למנגנון קביעת וועדת הבוררות בפוליסת הביטוח, הבורר ממונה על ידי הארגון היציג של התובע ולא על ידי התובע עצמו. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בשנים הרלבנטיות להגשת הערעור מר אברהם דניאל, אותו מבקש התובע למנות, הוא הבורר שנבחר על ידי הארגון היציג של התובע כבורר בוועדת הבוררות בכל הבוררויות שהתקיימו בין הנתבעת לבין מבוטחים חברים בארגונו היציג של התובע, כפי העולה בטבלה שצירפה.

עוד טוענת הנתבעת כי האמור בתצהיר התובע מלמד כי הנתבעת לא הפרה כעל סיכום, שכלל לא היה וכי טענות התובע נטענות על דרך הסתם. אין לתובע הסבר מדוע נמנע לעגן ההסכמה לה הוא טוען בכתב, מדוע הוא מבקש לייחס את עמדת מזכירות ועדת הבוררות לגבי בורר מסוים לנתבעת, מי בנתבעת נתן את ההסכמה לזהות הבורר או התנגד למינויו ומתי, מי אותו בורר אחר שלטענת התובע הוצע על ידי הנתבעת ומדוע הדבר לא צוין במכתביו עובר להגשת התביעה.

בנוגע לחליפת המכתבים שקדמה להגשת התביעה, טוענת הנתבעת שבמכתבי בא כוח התובע לא צוינה כוונת התובע לפנות להליך משפטי ולכן לא התייחסה לנושא, ואף שמרה במכתביה על מלוא זכויותיה.

הצדדים לא דרשו לחקור את המצהירים.

דיון
7. סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, קובע: "הוגשה תובענה לבית-משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".

כלל גישת הפסיקה היא שיש לתת משקל מכריע להסכמת בעלי הדין להתדיין בבוררות, ובהתקיים הסכם בוררות בית המשפט יעכב את ההליכים, בתנאי שהצד המבקש את קיום הבוררות היה נכון לקיימה. רק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בהסכמה זו, כאשר הנטל על המתנגד לבקשה לעיכוב הליכים להראות טעם מיוחד בגינו אין לעכב את ההליכים (ראו; רע"א 6450/01 שמחה אוריאלי בע"מ נ. מכון טיפול בשפכי אשקלון ואח', פ"ד נו (5) 769 (9.12.2001); ס. אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל" (מהדורה רביעית 2005) (ע"מ 283-284).

הסכמת הצדדים לקיום בוררות
8. במקרה זה, בחינת טענות הצדדים מלמדת כי הצדדים הסכימו לפנות להליך בוררות בפני ועדת הבוררים.

מנגנון פניית הצדדים להליך בוררות מעוגן בסעיף 16 לפוליסת הביטוח ומותנה בהסכמת הצדדים. בהתאם להוראות סעיף 16(א) לפוליסה "בכל מקרה שיתגלעו חילוקי דעות בתביעת המבוטח לתגמולי ביטוח הנובעים מחוזה זה ו/או ערעור על קביעת מעריך המבטח על פי חוזה זה, רשאים הצדדים, בהסכמה, לפנות לבוררות". על פי סעיף 16(ב) "פניית הצדדים לבוררות תהווה הסכמה לברור הסכסוך ביניהם במסגרת הבוררות" ובהתאם לסעיף 16(ג) לפוליסה "עם קבלת הסכמת הצדדים לפנות לבוררות, יראו הוראות סעיף זה כהסכם בוררות בהתאם לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968".

9. אין חולק שהתובע הסכים לקיים הליך בוררות במחלוקת מושא התביעה התלויה ועומדת בבית המשפט בפני וועדת הבוררים בהתאם לסעיף 16 לפוליסת הביטוח, אותה מכנה התובע עצמו בסעיף 3 לתגובתו כ"הסכם הבוררות". התובע הוא שיזם את הפנייה לוועדת הבוררים בערעור שהגיש ביום 4.4.2016 על החלטת הנתבעת לדחות את תביעתו לקבלת תגמולי ביטוח, הנתבעת הגישה ביום 27.4.2016 תשובה לערעור והצדדים זומנו לישיבת בוררות.

התובע טוען לכך שהסכמתו לקיום הליך הבוררות בפני וועדת הבוררים הותנתה בהסכמת הנתבעת לכך שאחד מבין שלושת הבוררים בוועדת הבוררים ייבחר על ידו מתוך רשימת הבוררים המשמשים בוררים בארגון היציג שלו, הסכמה ממנה חזרה בה הנתבעת ומטעם זה הוא הודיע על סירובו לקיים את הליך הבוררות. טענה זו לא ניתן לקבל.

10. בטופס הערעור שהגיש התובע לוועדת הבוררות על פי סעיף 16 לפוליסה, שאין התובע כופר בחתימתו עליו, מאשר התובע כי הוא "... ומסכים לקבל ללא סייג וערעור את קביעתה הסופית של ועדת הבוררות שמונתה בהתאם לחוזה הביטוח ולפי חוק הבוררות". הסכמת של התובע לקבלת סמכותה של וועדת הבוררות אינה מסויגת בטופס הערעור ואינה כפופה לתנאי כלשהו, ואין התובע מציג כל תימוכין להתניית הסכמתו לקיום הליכי הבוררות בתנאי כלשהו ובהסכמת הנתבעת שאחד הבוררים ייבחר על ידו, בפרט.

התובע הודיע על גבי כתב הזמנתו לישיבת הבוררות "אין צורך בבוררות אני תובע אתכם בבית משפט". הוא אינו מפרט שם את טעמי סירובו לקיום הליכי הבוררות וגם אינו עושה כן במכתבים שקדמו להגשת התביעה בבית המשפט. בתגובתו ובתצהירו התובע אף אינו מפרט מי מטעם הנתבעת נתן את ההסכמה הנטענת ומי מטעם הנתבעת חזר בו מהסכמה נטענת זו ו התובע, שלא גילה בכתב התביעה שהוא פנה קודם להגשת התביעה בערעור לוועדת הבוררות וחזר בו ממנה, נמצא כמי שמעלה טענות בעלמא בעל פה כנגד טופס הערעור בכתב עליו הוא חתום, שאין לקבלן.

11. יתרה מזו, טענת התובע להסכמת הנתבעת לכך שאחד הבוררים יבחר על ידו עומדת בניגוד למנגנון הבוררות הקבוע בסעיף 16 לפוליסת הביטוח, אותו מכנה התובע עצמו כ"הסכם בוררות".

סעיף 16(ד) לפוליסת הביטוח קובע כדלקמן:
"הבוררות תתקיים בפני שלושה בוררים, שימונו כדלקמן:
אחד - על ידי המבטח.
אחד- על ידי הארגון היציג של המבוטח.
אחד - על ידי המנהל הכללי של משרד החקלאות אשר ישמש כיו"ר (להלן: ועדת הבוררות)"

היינו על פי מנגנון הבוררות שבחוזה הביטוח, הבורר שימונה מטעם התובע הוא בורר שיבחר וימונה על ידי הארגון היציג של התובע, ולא על ידי התובע עצמו. טענת התובע לקיומה של הסכמה לכאורית שהוא זה שימנה בורר ולא ארגונו היציג, עומדת בניגוד להסכם הבוררות ולפוליסת הביטוח וגם מטעם זה לא ניתן לקבל את טענת התובע להפרת הנתבעת את "הסכם הבוררות", כאשר הוא למעשה מי שמבקש לפעול שלא על פי הוראותיו. בוודאי כאשר טענתו אינה מעוגנת בכתב או בתשתית ראייתית. בחינת בקשתו החלופית של התובע בסעיף 27 לתגובתו, לפיה על בית המשפט להתערב ולתקן את מנגנון מינוי ועדת הבוררות באמצעות מתן זכות לתובע לבחור נציג מטעמו כבורר בוועדת הבוררות כפי שהסכם הבוררות שבפוליסת הביטוח מתיר לנתבעת, מעוררת יותר ממחשבה זו הסיבה בעטיה מתנגד התובע לקיום הליך הבוררות, ולא התנהלות הנתבעת.

12. אם לא די בכך, תצהיר התובע מלמד כי טענת התובע לכך שהנתבעת היא שהתנגדה למינויו של מר אברהם דניאל כבורר ו כי הנתבעת היא שהציעה בורר אחר שפסיקותיו מוטות, מעוררות קושי. בסעיפים 6-7 לתצהירו מתאר התובע תמונה אחרת, ולפיה ביום 4.4.2016, בעת שהוא הגיש למזכירות ועדת הבוררות את הערעור על החלטת הנתבעת לדחות את תביעתו, כבר אז הוא עודכן על ידי מזכירות ועדת הבוררות בנוגע לזהותם של חברי ועדת הבוררות ובכלל זה הבורר מטעם ארגונו היציג . התובע טוען שהוא התנגד לכך ומסר באותו המעמד (ולאחר שידע את זהותם של חברי ועדת הבוררות) למזכירות הועדה את שמו של הבורר אברהם דניאל אותו ביקש למנות, מזכירות וועדת הבוררות היא זו שהתנגדה לכך. בסעיף 8 לתצהירו מוסיף התובע: "אולם, מזכירות ועדת הבוררות, הודיעה לי כי היא מתנגדת למינויו של הבורר אותו ביקשתי למנות, תוך שהיא חוזרת בה מהסיכום עימי, והלכה למעשה- מפרה את הסכם הבררות". בסעיף 9 לתצהירו מוסר התובע כי הבורר שמינתה מזכירות ועדת הבוררות מתוך הארגון ידוע כמוטה לטובת הנתבעת. אם כך מה לו לתובע כי ילין על הנתבעת ויטען כי הנתבעת היא זו שהפרה את המוסכם? ואם כבר במועד הגשת הערעור לוועדת הבוררים ביום 4.4.2016 ידע התוברכב חברי ועדת הבוררות וכי מזכירות הועדה אינה מקבלת את בקשתו לשינוי בורר, מדוע המתין שהנתבעת תגיש תשובה לערעור בפני וועדת הבוררים ולזימון הצדדים לדיון בפני וועדת הבוררים ורק אז הודיע על סירובו לקיים את הליכי הבוררות? לכך אין כל הסבר.

13. למעלה מזה; לתגובת הנתבעת מצורפת רשימה אותה מציגה הנתבעת כרשימת כל הבוררויות שהתקיימו בין הנתבעת לבין הארגון היציג של התובע בשנים 2014-2017 ובכולן מר אברהם דניאל, מונה כבורר. התובע לא עמד על חקירת מצהיר הנתבעת וגם מטעם זה טענתו שהנתבעת סירבה למינויו של מר דניאל כבורר, מעוררת קושי.

14. כל האמור מעלה כי התובע נתן הסכמה פוזיטיבית לפנייה להליכי בוררות בפני ועדת הבוררות בהתאם לסעיף 16 לפוליסת הביטוח וכי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שהסכמתו הותנתה בתנאי שלא התמלא או כי הנתבעת חזרה בה מהמוסכם. היה בידי התובע לפנות מלכתחילה לבית המשפט, אך הוא בחר לפנות להליכי בוררות והגיש ערעור על החלטת הנתבעת לוועדת הבוררות בהתאם לפוליסת הביטוח מכוחה הוא תובע את הנתבעת. הנתבעת הגישה תשובה לערעור והצדדים זומנו לישיבת בוררות. בכך השתכלל בין הצדדים הסכם בוררות מחייב ואין בידי התובע לחזור בו מהסכמתו לקיום הליך הבוררות בפני וועדת הבוררות, אך בשל כך שהוא מבקש לבחור בעצמו את אחד הבוררים. זאת, כאמור, בניגוד למנגנון הבוררות הקבוע בחוזה הביטוח. מסקנה אחרת יהא בה להביא לשינוי תנאי פוליסת הביטוח והסכם הבוררות ולהקנות לתובע יתרון על פני מבוטחים אחרים בפוליסה.

נכונות לקיום הליך הבוררות
15. בתגובתו מאשר התובע שסירב לקיום הליך הבוררות, כפי שציין בכתב ידו על גבי טופס ההזמנה לישיבת ועדת הבוררות, וכי מטעם זה לא התקיים הליך הבוררות (ראו למשל סעיפים 7 ו-10).

הנתבעת הודיעה במסגרת הבקשה והתשובה כי הייתה נכונה ועדיין נכונה, גם היום, לקיים את הליך הבוררות בפני וועדת הבוררים שהינה וועדה מקצועית, המכירה את תחום הגידול ואת פוליסת הביטוח ומתאימה להכריע במחלוקת בין הצדדים.

16. מאז הופסקו הליכי הבוררות על ידי התובע ועד למועד הגשת התביעה חלפו שנתיים. התובע טוען כי הנתבעת לא עשתה מאום לחידוש הבוררות ובכך נטשה את הליך הבוררות והיא אינה עומדת בתנאי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, המחייב כי מבקש עיכוב ההליכים היה ועודנו נכון לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה. אין זו דעתי.

הפסיקה קובעת שאת נכונות הטוען לעיכוב הליכים מחמת בוררות יש לבחון על יסוד התנהלותו בעבר (ראו; ע"א 184/83 מדגרות הוד לבן נ' הודיה, מושב עובדים והתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לט(2)417 (1985)); רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד, פ"ד מב(3) 74 (1988)). בחינת התנהלות הנתבעת בעבר ואף כיום מלמדת כי הנתבעת, מבקשת עיכוב ההליכים, הייתה ועודנה נכונה לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות. אליבא טענת התובע, הנתבעת היא שפנתה אל התובע לקיים הליך בוררות בפני וועדת הבוררים. הנתבעת הגישה תשובה לערעור שהתובע הגיש נגד החלטתה בפני וועדת הבוררים ובתצהיר התומך בבקשתה ובתשובתה שבה והדגישה שהייתה נכונה בעבר ועדיין היא נכונה כיום להתייצב בפני וועדת הבוררים ולקיים את הליך הבוררות. התובע הוא שהפסיק חד צדדית את הליך הבוררות והוא שהודיע כי אין לו צורך בהליך זה ורק מטעם זה הופסקו הליכי הבוררות. על אף חלוף הזמן מאז הודיע התובע שהוא מפסיק את הליכי הבוררות שהוא יזם כנגד הנתבעת, לאחר שהנתבעת דחתה את תביעתו לתשלום תגמולי ביטוח, אינני סבורה שהיה על הנתבעת ליזום בעצמה חידוש של הליכי הבוררות שהתובע הפסיק או לנסות לשכנע את התובע לעמוד על תביעתו נגדה ולשוב להליכי הבוררות.

17. בחליפת המכתבים בין הצדדים קודם להגשת התביעה בבית המשפט (נספחים לתגובת התובע) אין הנתבעת עומדת על קיומם של הליכי בוררות. אין פרוש הדבר שהנתבעת זנחה, אף היא, את הליך הבוררות והסכימה שלא לקיימו, כטענת התובע. מכתב בא כוח התובע מיום 1.3.2017 (תשעה חודשים לערך לאחר הודעת התובע על הפסקת הבוררות) אינו כולל דרישה לתשלום תגמולי ביטוח, אלא דרישה לקבלת מסמכים ובמכתב הדרישה מיום 7.9.2017 אין התובע טוען שבכוונתו להגיש תביעה בבית המשפט.

אפילו ניתן לראות את הדברים אחרת, הרי שככלל, יש להעדיף את האפשרות המקיימת את הסכמת הצדדים להפנות את הסכסוך להליך בוררות, על פני זו המבטלת הליך זה שעליו הסכימו הם (ראו; בר"ע 125/68 שחב נ' שחב, פ"ד כג(1) 16 (1969); ת"א (שלום-י-ם) 69078-01-17 הרשטיק נ' רייסדור יזמות בע"מ (12.4.2017)).

שיקול דעת בית המשפט
18. התובע, עליו הנטל, לא הוכיח כי מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" המצדיק הפעלת שיקול דעת של בית המשפט לסטייה מהכלל המורה על עיכוב הליכים, כאשר קיים הסכם בוררות מחייב בין הצדדים והתמלאו התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק הבוררות.

ככלל יש להעדיף את האפשרות המקיימת את הסכמת הצדדים להפנות את הסכסוך להליך בוררות, על פני זו המבטלת הליך זה שהוסכם על ידי הצדדים (ראו; רע"א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ' Aeroavit Airlines, (11.10.2012)). על המבקש להצדיק את הותרת בירורה של תביעה בבית המשפט, חלף הסכמה לפנות להליך בוררות, לשכנע את בית- המשפט כי קיימות נסיבות מיוחדות אשר בגינן יש להשאיר את התובענה בבירור בבית-המשפט ולא לעכב את ההליכים.

בעניין רע"א 9652/04 הירשפלד נ' סודאי (21.3.2005) נקבע כדלקמן:
"המחוקק ראה בבוררות, מחוץ לכותלי בית-המשפט, דרך יעילה ליישוב סכסוכים בין בעלי-דין. לשם השגת תכלית זו נראה, כי התערבות יתר מצד בתי-המשפט, בהיעדר טעמים מיוחדים, הייתה מסכלת מגמה זו. לפיכך, נדרש טעם מיוחד, אשר יצדיק את בירור התביעה בבית-המשפט דווקא וימנע את הליך הבוררות, חרף קיומו של הסכם בוררות...".

בענייננו, לא עלה בידו של התובע להראות "טעם מיוחד" המצדיק לסטות מהכלל ולהשאיר את התובענה בבירורו של בית-המשפט. התובע הוא זה שפנה והפנה את ברור הסכסוך להליך בוררות ונתן לו את הסכמתו, אף שלא היה מחויב לעשות כן, והתובע הוא שחזר בו באופן חד צדדי מהסכמתו להליך הבוררות כאשר בקשתו ממזכירות וועדת הבוררים ובניגוד למנגנון מינוי הבוררים הקבוע בפוליסת הביטוח לקבוע בעצמו את זהות אחד מחברי וועדת הבוררות (עניין המסור לארגונו היציג) לא נענתה על ידי מזכירות וועדת הבוררות, בעוד הנתבעת הייתה ועודנה נכונה לקיום הבוררות.

סוף דבר
19. ממכלול האמור לעיל, משנמצאתי למדה שקיים הסכם בוררות, כי הנתבעת שהיא צד להסכם הייתה מוכנה ועדיין נכונה לעשות את הדרוש לקיום הבוררות ולא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של טעם מיוחד לכך שהסכסוך לא ידון בבוררות, הבקשה מתקבלת וההליכים בתביעה מעוכבים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות.

20. לא אדרש לבקשתו החלופית של התובע לקבוע שיש לבטל את "הסכם הבוררות" ולמצער להורות על תיקונו על מנת ליצור הסכם הוגן ושוויוני באמצעות מתן זכות לתובע לבחור נציג מטעמו שישמש בורר בוועדת הבוררות כפי שחוזה הביטוח מתיר לנתבעת, בהיותה חורגת מהעניין שלפני.

21. הבקשה מתקבלת.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 4,000 ₪, תוך 30 יום. סכום זה כולל את הוצאות הנתבעת בגין הגשת הבקשה למחיקת תגובת התובע בהיעדר תצהיר לתמיכתה.

הדיון הקבוע- מבוטל.

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ט, 28 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסי יוסף
נתבע: קרן לבטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ
שופט :
עורכי דין: