ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חן מלכה נגד פאן סאנרייז בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת זהר דולב להמן

התובעת
חן מלכה

נגד

הנתבעת
פאן סאנרייז בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה בסך 17,500 ₪ בגין התנהלות הנתבעת, בעלת זכויות הניהול במלון "U סאנרייז קלאב אילת" (להלן: המלון), במהלך שהות התובעת ומשפחתה במלון, בגין אופן סיום שהות זו ונזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מאלו.
התביעה הוגשה והתבררה כתביעה קטנה. כמצוות תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן: התקנות), פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.
השאלות הדרושות להכרעה
בין הצדדים נסובה מחלוקת לגבי מרבית העובדות בתיק. לא מצאתי מקום להידרש לכל הטענות שבמחלוקת, שכן השאלות הדרושות להכרעה בתיק זה הן:
האם עזיבת התובעת ומשפחתה את המלון הייתה מרצונם או שמא בעקבות החלטת מנהלת המלון (להלן: המנהלת)?
האם בהחלטה זו הפרה הנתבעת הסכם בין התובעת ומשפחתה לבין המלון?
האם כתוצאה מהפרת ההסכם, זכאית התובעת לפיצוי?
מה גובה הפיצוי לו זכאית התובעת?
למעלה מן הדרוש אציין, כי מענה שלילי לשאלות א) עד ג) יוביל לדחיית התביעה.
העובדות המוסכמות
כאמור לעיל, בין הצדדים נסובה מחלוקת כמעט על כל העובדות בתיק, למעט עובדות אלו:
התובעת ובעלה הזמינו חופשה במלון בתאריכים 17-18.8.17 ולאחר מכן ביקשו לבטלה. מאחר שעלות הביטול הייתה כ-2,000 ₪ (להלן: עלות הביטול) - שונו תאריכי החופשה לתאריכים 18-19.8.17.
התובעת ומשפחתה קיבלו חדרם במלון בתאריך 18.8.17, סמוך לשעה 11:30.
יום קודם לכן, בתאריך 17.8.17, אחד מאורחי המלון (להלן: האורח) פנה לנציג הביטחון במלון ודווח על גניבת תיק מלובי המלון (להלן: אירוע גניבת התיק).
בסרטוני מצלמות האבטחה נראית "אישה בלתי מזוהה" (כהגדרתה בסעיף 13.1 לכתב ההגנה) לוקחת התיק.
בתאריך 18.8.17, סמוך לשעה 14:30 פנה נציג ביטחון המלון לתובעת וטען כי האורח זיהה אותה כמי שגנבה את התיק. בעקבות זאת יצאה התובעת מהמלון ובעלה נשאר עם הילדים.
כשעה לאחר מכן, הגיעו שוטרים למלון ולאחר דין ודברים נלקח הבעל לחקירה והילדים נותרו במלון לבדם.
משחזרה התובעת למלון, הוצג בפניה סרטון בו נראית אישה נמוכת קומה עם שיער שחור לוקחת תיק ונטען שהיא האישה בסרטון.
כשהתובעת ובעלה חזרו למלון התקיים דין ודברים עם המנהלת, שבסופו עזבו התובעת ומשפחתה את המלון, לאחר שנאמר על ידי המנהלת כי יקבלו החזר התשלום עבור החופשה.
המלון השיב 900 ₪ מתוך 1,350 ₪ ששולמו, בטענה שההפרש הוא עבור "שימוש יומי".
דיון והכרעה
סיבת עזיבת התובעת ומשפחתה את המלון
לאחר ששמעתי עדויות התובעת ונציגת הנתבעת, עיינתי בראיות שהוגשו, לרבות אלו שהוגשו לאחר הדיון (מלבד דיסק מצלמות אבטחה בבית התובעת, שבשל כשל טכני לא ניתן היה לצפות בו) - מצאתי כי התובעת ומשפחתה עזבו בעקבות דרישת המנהלת מהם לעזוב את המלון.
מסקנתי זו מתבססת על גרסת התובעת, ראיות ההגנה ועל העובדות המוסכמות ואפרט:
התובעת טענה בכתב התביעה ובעדותה בפני, כי משחזרו היא ובעלה למלון - צעקה המנהלת על התובעת ובעלה, שאין היא מעוניינת בשהות עבריינים במלון. במעמד זה, דרשה מהם המנהלת שיעזבו המלון, תוך התחייבות להחזר התשלום עבור החופשה.
כאמור לעיל, אין חולק כי דברים אלו נאמרו לאחר שהתובעת נחשדה בגניבת התיק ולאחר שבעלה חזר מחקירה במשטרה (אליה נלקח לאחר דין ודברים עם השוטרים במלון). יש בסמיכות הזמנים בין העלאת החשדות נגד התובעת ובעלה למעורבות בפלילים לבין דין ודברים שהתקיים בינם לבין המנהלת כדי לחזק גרסת התובעת, שהמנהלת אכן התבטאה כאמור לעיל.
חיזוק לכך מצאתי בעובדה, שאינה במחלוקת, באשר לעלות הביטול. בנוסף, מנספחים 2 ו-3 לכתב ההגנה נרשם כי אי הגעה למלון תחוייב במלוא עלות החופשה. שילוב שתי עובדות אלו מחזק טענת התובעת שעזיבת המלון הייתה בעקבות דרישת מנהלת המלון, תוך שהאחרונה התחייבה להחזר מלוא עלות החופשה.
בהינתן עובדות אלו ברי, כי לו הייתה התובעת מבטלת חופשתה על דעת עצמה ביום הגעתה למלון - לא הייתה מנהלת המלון מציעה לתובעת החזר כספי כלשהו.
טענת הנתבעת, לפיה הסכימו לביטול שהות התובעת ומשפחתה משום שמדיניות המלון שלא להשאיר בו מי שלא מעונין בכך - עומדת בסתירה לעלות הביטול ולרשום בנספחים 2 ו-3 לכתב ההגנה.
לא זו אף זו, מכתב ההגנה ומעדות נציגת הנתבעת בפני עולה, כי התנהל דין ודברים בין בעלה של התובעת לבין נציג מחלקת הביטחון במלון. בשולי הדברים אציין, כי קיימת סתירה בטענות הנתבעת בכתב הגנתה, שמחד גיסא טוענת כי בעלה של התובעת פנה לנציג הנתבעת " הרים קולו והתלהם" ומאידך גיסא טוענת כי " הפניה למר מלכה נעשתה במטרה לאתר התובעת, שלאחר פניית הקב"ט נעלמה מהמלון". סתירה זו הייתה דרושה הבהרה, אותה יכל לספק רק הנציג הרלוונטי ששוחח עם בעלה של התובעת. לכך יש להוסיף כי תחילה טענה הנתבעת שבעלה של התובעת "הרים קולו והתלהם" כלפי נציג מחלקת הביטחון, בהמשך נטען כי התלהמות זו הייתה מנת חלקה של המנהלת ולבסוף טענה נציגת הנבעת כי "לא נעשתה שום המולה". כך או כך, לא יכולה להיות מחלוקת כי התנהל שיח בטונים צורמים בין התובעת ומשפחתה לבין נציגי הנתבעת. יש בעובדה זו כדי לחזק טענת התובעת, כי המנהלת דרשה ממנה וממשפחתה לעזוב את המלון.
זאת ועוד, בסעיף 15 במסמך נ/1 נרשם כי בשעה 17:00 החדרים בהם שהו גב' מרגלית אלימלך והתובעת ומשפחתה ביצעו "צ'ק אווט" ועזבו המלון. לא צוין ב- נ/1 מדוע וביוזמת מי עזבו התובעת ומשפחתה את המלון. יש בהיעדר רישום זה כדי לחזק גרסת התובעת, מכח הכלל שאי-הצגת ראיה פועלת לחובת מי שבכוחו להציגה.
ראו ע"א 548/78 פלונית ואלמונית נ' פלוני, פ"ד ל(1) 736, סעיף 3 לפסק דינה של כבוד השופטת ה' בן עתו בעמוד 760 מול האות ה' דברים היפים גם לענייננו:
"... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל- דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה... העיקרון הנידון הוא פרי היגיון פשוט, ואין צורך בהוראת חוק כדי לעשות בו שימוש".
לאלו יש להוסיף את העובדה שהמנהלת, אשר עדותה מהותית לצורך בירור המחלוקת - לא העידה. משכך, לפני קיימת עדותה היחידה של התובעת בשאלה זו. הנתבעת אף נמנעה מלהעיד נציגי מחלקת הביטחון במלון, אשר פנו לתובעת ולבעלה וכן נציג מחלקת הביטחון שביצע חיפוש בחדרם, כפי שעולה מ-נ/1. דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שבמסמך נ/1 לא צוינה סיבת עזיבת התובעת ומשפחתה את המלון, לרבות התנהלות נציגי הנתבעת מול התובעת ומשפחתה. כל שנרשם בפסקה הראשונה של נ/1 הוא: " בעקבות פעולות הקב"ט במקרה האורחים החלו להתנהג בצורה בלתי הולמת". מה היו פעולות הקב"ט? מה היתה ההתנהגות הלא הולמת? ומה היו תוצאות התנהגות זו, אם היו?
על פי ההלכה, חזקה שהימנעות מלהעיד עד רלבנטי עשויה להכריע את מאזן ההסתברויות נגד הצד שבחר להימנע מלהעיד העד, שפרטיו ידועים לו וביכולתו לזמנו למשפט.
ראו ע"א 789/89 סמדר עמר, קטינה נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, מו(1) 712 (1992) סעיף 12 לפסק דינה של כבוד השופטת נתניהו:
"המשיבה בחרה להימנע מלהעיד את כל אלה שהעובדות וההסברים היו בידיעתם... ברישומי בית החולים אין לא עובדות ולא הסבר לתקלה שאירעה. הם אינם נותנים ביטוי לקשיים שהתעוררו ולתקלות שאירעו ואינם מכילים כל נתונים עובדתיים או רפואיים שיכולים לשמש להם הסבר. התוצאה היא, שהמשיבה לא יצאה ידי החובה הרובצת עליה, ... ולא על-פי החובה להביא הוכחות המעלות הסבר סביר לאירוע,..."
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעת לא הוכיחה תביעתה, בין היתר משום שלא הגישה ראיה להוכיח שבמועד אירוע גניבת התיק שהתה בביתה. אפשרתי לתובעת להגיש דיסק מצלמות האבטחה בביתה - אולם לא הייתה אפשרות לצפות בו בשל תקלה טכנית. לא מצאתי טעם להורות על הגשת דיסק נוסף, שכן אין זה מתפקידי לברר אירוע גניבת התיק. משכך, יש לדחות טענת הנתבעת לפיה ניתן להסיק מסקנות מאי הגשת סרטוני מצלמות האבטחה בבית התובעת.
למעלה מהדרוש אוסיף, כי במחלוקת בשאלה מי הגיש התלונה במשטרה על אירוע הגניבה, מקובלת עליי טענת הנתבעת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבעת - ולא האורח - היא זו שהגישה התלונה. עם זאת, לא הובהר מדוע, אם לא היה לנתבעת ענין בתלונה - מצא קצין הביטחון לנכון לפנות אל התובעת? ובהמשך אף לפנות לבעלה במטרה לנסות לאתר התובעת, כפי שנטען בכתב ההגנה? זאת ועוד, בידי הנתבעת היו רישומים בזמן אמת לגבי מועד הגעת התובעת למלון (יום לאחר אירוע גניבת התיק); בידי הנתבעת צילומי מצלמות האבטחה במלון, בעזרתם ניתן לבדוק האם שהתה התובעת במלון יום לפני אירוע גניבת התיק - או האם ובהתאם לרישומי המלון, הגיעה למלון יום לאחר אירוע גניבת התיק. מסעיף 7 ל-נ/1 עולה כי נציג מחלקת הביטחון של המלון אף ביצע בדיקה בחדרה של התובעת, ללא ידיעתה, והתיק לא אותר בו. כך, היה בידי הנתבעת להזים טענות האורח כבר במועד בו נטענו, ולחסוך מהתובעת ומשפחתה עוגמת הנפש שהייתה כרוכה בהגשת התלונה נגדה בגין אירוע גניבת התיק. הנתבעת בחרה שלא לעשות כן, מטעמיה, שלא הובהרו לפני. ודוק, מדובר בעובדות בידיעתה ובשליטתה הבלעדית של הנתבעת. התנהלות זו של הנתבעת כלפי התובעת מחזקת גרסת התובעת.
משכך, אני קובעת כי עלה בידי התובעת להוכיח שעזיבת המלון נעשתה ביוזמת המנהלת.

האם בהחלטה זו הפרה הנתבעת הסכם בינה לבין התובעת ומשפחתה?
גם בשאלה זו מצאתי כי הדין עם התובעת.
הוכח כי הנתבעת לא היתה שבעת רצון מהתנהלות התובעת ובעלה, ויתכן שאף מקולניותו. הוכח כי הפסקת האירוח כאמור לא התקבלה בהסכמת התובעת ומשפחתה, אלא לאחר שהמנהלת דרשה מהם לפנות המלון. טענות הנתבעת לגבי החשד שהתובעת היא זו שגנבה התיק וכי הגיעה למלון יום לפני הרישום - לא הוכחו. יתכן שבעלה של התובעת התנהל באופן קולני כלפי נציג הביטחון במלון וכלפי המנהלת וכי האורח הוא שהגיש תלונה למשטרה. לא יכולה להיות מחלוקת כי התנהלות קולנית אינה רצויה - אולם, אין בכך כדי להוות עילה משפטית להפרת הסכם האירוח בין המלון לבין אורחיו. ודאי שאין די בחשד בעלמא כלפי התובעת באירוע גניבת התיק כדי להקים עילה לביטול הסכם. ממילא לא הוכח, והנתבעת אף לא טענה, שהתובעת גרמה בהתנהגותה או בהתנהגות מי מבני משפחתה להתהוות עילה לביטול הסכם, שכן לטענת הנתבעת - התובעת ומשפחתה עזבו המלון מרצונם.
אשר על כן, משקבעתי שעזיבת המלון נעשתה על פי דרישת מנהלת המלון, אני קובעת כי דרישה זו היא הפרת הסכם האירוח בין הנתבעת לתובעת.
האם כתוצאה מהפרת ההסכם, זכאית התובעת לפיצוי?
הנתבעת טענה, כי הזמנת החדר בו שהו התובעת ומשפחתה נעשתה על שם גברת אלימלך מרגלית, במטרה לנצל הנחת מועדון שיש לגברת אלימלך, ללא ידיעתה וללא אישורה.
מהמסמך שצורף על ידי התובעת, בהתאם להחלטתי מיום 10.11.18, עולה כי ההזמנות (הן המקורית והן המעודכנת) נעשו על ידי בעלה של התובעת ועל שמו - ולא על שם גברת מרגלית אלימלך. זאת ועוד, מהמסמך עולה כי במועד בו בוצעו ההזמנות, נהנו התובעת ובעלה מהטבת מועדון "שמיים". אשר על כן אני מקבלת טענת התובעת, כי ההזמנות בוצעו על שם בעלה, שבעת ביצוע ההזמנה היה חבר במועדון "שמיים" וכי לא היה לה אינטרס להזמין שהותה במלון של שם גברת אלימלך, כנטען על ידי ההגנה. משכך זכאים התובעת ובעלה לפיצוי בגין הפרת ההסכם.
מקובלת עלי טענת הנתבעת כי אין לחייב אותה בגין טענות התובעת לגבי עזיבת החדר הנוסף (משפחתה של גב' אלימלך) את המלון, שכן משפחת אלימלך לא תבעה את הנתבעת. כך מקובלת עלי גם טענת הנתבעת כי יש לדחות טענות התובעת עלפיה בכל הקשור למעשיה ומחדליה של משטרת ישראל, ככל שהיו כאלו.
משכך, שוכנעתי כי הנתבעת הפרה התחייבותה כלפי התובעת וכי התובעת זכאית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה, כמפורט להלן.
גובה הפיצוי
הנתבעת אמנם זיכתה התובעת בגין חיוב חלקי של השהות במלון, אך לא די בכך. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך שהתובעת ומשפחתה עשו שימוש במתקני המלון וארוחות המלון בגינם חויבו בסכום של 450 ₪, מלבד הרישום "day use" שמשמעותו לטענת נציגת הנתבעת "שימוש יומי", הכולל ארוחות. ודוק, אין די בטענה בעלמה, אלא היה על הנתבעת להביא ראיות לכך שהתובעת ומשפחתה עשו שימוש במתקני המלון, אכלו ארוחות וכיוב' וכי הובהר לתובעת ולמשפחתה שמתוך ההחזר הכספי ינוכה תשלום עבור "שימוש יומי" זה כאמור.
אין הצדקה כי עלות יום שהייה במלון תחול על התובעת, שעה שאין לראות בתובעת ובמשפחתה כמי שניצלו שהותם במלון, נוכח התנהלות המלון בעניינם כמתואר לעיל. מכאן שזכאית התובעת להחזר 450 ₪ שקוזזו מההחזר המלא.
כשמלון מחליט לסלק אורח בנסיבות כאמור, ומדובר במלון המרוחק מאות קילומטרים מביתו של אותו אורח - מחובתו של המלון לצמצם נזקיו של האורח. הודעת המנהלת לתובעת ולמשפחתה כי עליהם לעזוב המלון בשעה 17:00 ביום בו הגיעו - העמידה התובעת במצב בו היה עליה לדאוג למקום לינה עבור בני ביתה. מסיבה זו מצאתי כי יש לחייב הנתבעת גם בעלות האכסניה בה שהו התובעת ובני ביתה, ודאי משמדובר באכסניה שעלותה פחותה מעלות השהות במלון - ובכך הקטינה התובעת נזקה, כפי שהייתה מחויבת לעשות. מכאן שזכאית התובעת להחזר עלות שהותם באכסניה בסך 500 ₪.
לא מצאתי כי התובעת זכאית להחזר עלות הדלק, שכן הייתה משלמת סכום זה ממילא ולא מדובר בתשלום שנגרם לה כתוצאה מהתנהלות הנתבעת. מסיבה זו גם לא מצאתי לנכון לחייב הנתבעת בעלות שכ"ט עוה"ד שטיפל בבקשת בעלה של התובעת לצאת ממעצר הבית בו שהה. התובעת אף לא זכאית להחזר בגין הוצאתיה עבור הכנת כתב התביעה בבית משפט לתביעות קטנות, בו הצדדים לא מיוצגים על ידי עורכי דין.
משקבעתי שהנתבעת הפרה התחייבויותיה של התובעת וגרמה לה לנזקים שפורטו לעיל, מצאתי גם לנכון לחייב הנתבעת בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעת, אולם לא בסכום הנתבע. התובעת לא הביאה ראיות לטענותיה בדבר מצבם הנפשי של ילדיה. מנגד, חובה היה על הנתבעת להקטין נזקי התובעת בגין סילוקה מהמלון, שנמצא במרחק רב מביתה. לכן מצאתי לפסוק פיצוי כולל בגין עוגמת נפש של אי ההנאה הצפויה מהחופשה בסך כולל של 2,000 ש"ח. בקביעת סכום זה נתתי דעתי לאכזבה הכללית של בני המשפחה מסיכול תכוניותיהם לבילוי החופשה כמתוכנן ומעלות הביטול, שאינה במחלוקת.
בנוסף, מצאתי לנכון לקבוע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, בתאריך 13.5.18. פסק הדין ניתן לאחר שהוצג אישור מסירה כדין ובעקבותיו הוגשה בקשה לביטולו שנתמכה בתצהיר מנהלת לשכת מנכ"ל הנתבעת (להלן: התצהיר). בתאריך 17.6.18 הורתה כבוד הרשמת כלפה על ביטול פסק הדין וקבעה כי סוגיית ההוצאות תישקל בסיום ההליך. בבואי לקבוע סכום ההוצאות, נתתי דעתי לעובדה שלא הוגש תצהיר נציג הנתבעת הרלוונטי, שקיבל לידיו את כתב התביעה וההזמנה לדין. ודוק, אין די בתצהיר שצורף לבקשה, שכן היה על הנתבעת לצרף תצהיר מקבל כתבי בי הדין שיצהיר מפיו מדוע אלו לא הועברו לגורמים המוסמכים. נתתי דעתי גם לעובדה שפסק הדין ניתן בהעדר הצדדים. אשר על כן אני פוסקת לתובעת הוצאות בגין ביטול פסה"ד שניתן בהעדר בסך 450 ₪.
בנוסף מצאתי לנכון לפסוק לתובעת הוצאות משפט בסך 600 ₪. סכום זה כולל אגרת בית משפט.
סוף דבר
התביעה התקבלה בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 4,000 ₪ תוך 30 יום, שאחרת יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (15.1.18) עד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ט, 27 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חן מלכה
נתבע: פאן סאנרייז בע"מ
שופט :
עורכי דין: