ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק הפועלים בע"מ נגד עובדיה מזרחי :

בפני כבוד ה רשמת בכירה אביגיל ון-קרפלד

תובע

בנק הפועלים בע"מ

נגד

נתבע

עובדיה מזרחי

פסק דין

לפני תביעה שהחלה את דרכה כתביעה על סכום קצוב שהוגשה במועד.

העובדות שאינן במחלוקת
ביום 12.10.14 חתם הנתבע על כערב להבטחת החזר הלוואה על סך של 17,000 ₪ ברבית משתנה, שהתובע נתן לרחמים ברזני ( להלן – הלווה). ההלוואה נלקחה על ידי הלווה למטרת אירוע משפחתי ולא לכיסוי חוב קיים.
התובע עובד בעיריית ירושלים ביחד עם הלווה.
ההלוואה היתה אמורה להיפרע על ידי הלווה במשך שלושים וחמישה חודשים, מיום 30.10.14 ועד ליום 30.8.17.
החוב נכון ליום 8.8.18 הגיע לסכום של 20,096 ₪.
ביום 29.6.16 ניתן צו כינוס נכסים נגד הלווה.
ביום 11.8.16 נשלחה לנתבע התראה לפני הגשת התביעה.
ביום 22.6.17 נפתח תיק ההוצאה לפועל.
ביום 24.1.18 התקבלה ההתנגדות וביהמ"ש הורה על הסבת ההליך לסדר דין מהיר.
ביום 29.4.18 וביום 5.9.18 הגישו הצדדים תצהיריהם וביום 21.11.18 התקיים דיון הוכחות.
הפלוגתאות בתיק
האם יש לפטור את הנתבע מערבותו מחמת מצבו הנפשי והמנטלי הקשה והתנהלות התובע בהקשר זה.
האם יש לפטור את הנתבע מערבותו מחמת הפרות התובע של חובות הגילוי וההודעה והפרתן.
הפלוגתאות ידונו להלן אם כי לאו דווקא בסדר בו הובאו לעיל.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות נחה דעתי שדין התביעה להתקבל מן הנימוקים שלהלן המובאים להלן בתמצית בהתאם לתקנה 214 טז ( ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984.
טענת הנתבע היא שפקידי התובע לא הסבירו לו דבר וחצי דבר בקשר לחתימתו על מסמך הערבות. לדבריו, הוא חתם על המסמך כמות שהוא מבלי שהוסבר לו דבר.
גרסת פקידת התובע הגב' מור נוריאל היא, שהיא באופן אישי החתימה את הנתבע על כתב הערבות כעולה מהמסמך עצמו. שמה וחתימתה מופיעים על המסמך כמי שזיהתה את הנתבע ואישרה את חתימתו.
בניגוד לאמור בתצהיר, בעדותו הנתבע לא זכר את הפקידה שהחתימה אותו ביום שבו חתם ולא זכר מה שאירע בבנק, ומה היתה השיחה עם הפקידים ( ע' 8). כל שהנתבע זכר הוא שרחמים ברזני קרא לו לחתום ולעזור לו ושהוא ישב וחתם ( ע' 8). לדברי הנתבע אין לו זכרון ( ע' 8 ש' 18-19). בנסיבות אלה קרסה גרסת הנתבע כי הפקידים בבנק לא הסבירו לו דבר. הנתבע טען גם שחתם רק פעם אחת אך גרסה זו נסתרה מהמסמכים עליהם מופיעה חתימתו פעמיים. גם טענתו ש"חתמתי הופה ויצאתי" ע' 8 ש' 27) אינה מתיישבת עם דבריו שלפני שחתם ישב ( ע' 8 ש' 18). כאמור עולה קושי לגבי גרסת הנתבע שטען שלא הוסבר לא דבר כאשר בסמוך לפני העיד שאינו יכול לזכור מה היה בעת החתימה ( ע' 8 ש' 17-18). הנתבע יכול היה לזמן את רחמים ברזני להעיד בתמיכה לטענותיו לעניין ההתנהלות מול פקידת התובע בעת החתימה, אך לא עשה כן. דבר זה נזקף לחובתו.
יצויין, כי גם פקידת התובע בעדותה לפני לא זכרה את הסיטואציה שבה החתימה את הנתבע, למרות שבתצהירה טענה שהיא זיהתה את הנתבע באמצעות תעודת זהות כפי שהיא עושה דרך קבע בעת שהיא מחתימה ערב על מסמכים בנקאיים והבהירה לו את מהות החתימה וכו' (סעיף 19 בתצהירה).
במצב עניינים זה בו הן פקידת התובע והן הנתבע אינם זוכרים את הסיטואציה הספציפית, אין מנוס מהסתמכות על המסמכים שנחתמו, ובכלל זה כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה, וטופס מידע לערב עליהם חתם הנתבע. לא הוכח כי המסמכים עליהם הוחתם הנתבע אינם עומדים בחובת הגילוי לפי חוק הערבות.
איני יכולה לקבל את טענת הנתבע כי הוא הוחתם על מסמכים מבלי שהבינם או מבלי שהוסברו לו. על הטוען שחתם על מסמך בלא לדעת את תכנו מוטל נטל הוכחה הכבד מן הנדרש להוכחת טענות אחרות בהליכים אזרחיים ( ע"א 1548/96 בנק לאומי לישראל נ' לופו, פ"ד נ"ד(2) 554, 570.
טענה נוספת שהעלה הנתבע היא, שהתובע ופקידיו לא מילאו את הוראות חוק הערבות ואת הוראות ניהול בנקאי תקין שנתן המפקח על הבנקים. נטען שהתובע לא בירר את מצבו של הנתבע ולא וידא שהוא מסוגל וראוי לחתום על מסמך התחייבות של כתב הערבות. פקידת הנתבעת נשאלה בעניין זה האם לפני שהיא מחתימה ערב היא בודקת את מצבו הנפשי או הרפואי, והפקידה השיבה שממש לא" (ע' 6 ש' 3-4). לא הוכח לפני שעל הפקידה חלה חובה לבדוק באופן פוזיטיבי את מצבם הנפשי או הרפואי של מי שבאים לחתום כערבים, ספק רב אם פקידת הבנק מוסמכת לערוך בדיקות מעין אלה. מנגד, הפקידה ערכה בדיקות מסוימות ובין היתר, ביררה שהנתבע עובד בעיריית ירושלים ומשתכר, נבדק העובר ושב שלו ונערך תיעוד בעניין ( ע' 6 ש' 3-4; ש' 30 עד ע' 7 ש' 3).
טענות הנתבע לגבי כך שהתובע ופקידיו לא הסבירו לו ולא פירטו בפניו את מצבו של הלווה העיקרי, רחמים ברזני, אודות התנהלות הלווה העיקרי, אודות מצב חשבון הבנק שלו, למה הוא נזקק להלוואה והאם מדובר בהלוואה של חוב קיים של הלוואה העיקרי לבנק, נדחות.
לא ניתן לקבל טענות אלו של הנתבע שבעצמו מודה שאינו יכול לזכור מה היה במועד בו חתם. מדברי הנתבע עולה בבירור שהוא ידע את מטרת ההלוואה ( ע' 8 ש' 18). גם קיומו של טופס גילוי מידע לערב, חתום על ידי הנתבע, סותר את הטענות. מהמסמכים שצורפו לתצהיר התובע עולה, כי הנתבע חתם על טופס ערבות לחבות מסוימת, במסגרתו צוין שהוא יהיה ערב עד לסכום של קרן ההלוואה בסך 17,000 ₪. קיימים פרטים בטופס בקשר להלוואה, לרבות גובה ההלוואה, שיעורי תשלום הריבית בגינה, מועדי התשלום של ההלוואה, מספר התשלומים ועוד. הנתבע חתם גם על טופס גילוי מידע. אוסיף עוד, שלא נוצלה האפשרות לברר טענות אלה במסגרת החקירה הנגדית של עדת התובע. המסקנה היא שלא הוכחה טענת הנתבע, שהתובע לא עמד בחובת הגילוי כלפיו כערב בטרם חתם כערב.
טענה נוספת שהעלה הנתבע היא לגבי מצבו הנפשי והמנטלי הקשה, ושהוא בעל אינטליגנציה גבולית, מצב שנוצל בין השאר על ידי התובע בעצמו באמצעות פקידיו. אין מנוס מדחיית טענה זו. אין ספק כי הרקע של הנתבע אינו קל. עם זאת, לא הוגשה חוות דעת רפואית התומכת בטענות. הנתבע אינו פסול דין, אין לו אפוטרופוס ולא הוכחה פגימה בכשרותו המשפטית להתחייב כלפי התובע כערב.
ביהמ"ש הביא לתשומת ליבו של הנתבע לפני חודשים רבים, את האפשרות לפנות לאבחון לפי חוק הסעד ( טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית- התפתחותית), תשכ"ט -1969 אך הנתבע מטעמיו לא עשה דבר בעניין. הטענה שנטענה בדיון, שנערכה פניה לאבחון כאמור שלא הניבה דבר, לא גובתה בראיה מתאימה.
המסמכים הרפואיים שצורפו על ידי הנתבע לתיק משקלם נמוך ואין בהם כדי לבסס את הנטען על ידי הנתבע במאזן הסתברויות. המסמכים אינם בגדר רשומה רפואית בהתאם לסעיף 36( א) לפקודת הראיות [ נוסח חדש] התשל"א-1971. במסמכים שצרף הנתבע כמסמכים רפואיים נרשם שהאבחנה היא " מעקב לחשד להפרעה נפשית והתנהגותית". חשד אינו אבחנה סופית. במסמך אחד נרשם לגבי אינטליגנציה " רושם ראשוני של פיגור שכלי" (24.5.17) אך במסמך קודם נרשם לגבי אינטליגנציה: "תקינה" ובמקום אחר במסמך מיום 24.5.17 נרשם " אינטליגנציה גבולית" (15.2.17), כך שגם אם הייתי קובעת שיש לתת משקל למסמכים – ולא ראיתי לעשות כן - הקשיים העולים מהם משמעותיים.
אין ביהמ"ש יכול לקבוע בתיק זה, שהנתבע מוגבל מבחינה נפשית או שכלית באופן המצדיק לפטור אותו מערבותו. הדבר לא הוכח כנדרש. למעשה, ב"כ הנתבע הזמין את ביהמ"ש לשחרר את הנתבע מערבותו על סמך התרשמות ביהמ"ש ממנו בדיונים, בעוד תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 מתווה את הדרך להוכחת טענות שברפואה והנתבע לא עמד בדרך שקבע המחוקק.
ב"כ הנתבע הפנה לת"א ( י-ם) 869/93 יהודה כהן נ' ברוך כהן (6.2.2000). ביהמ"ש עיין במקור זה והוא סבור שאין מקרה זה דומה למקרה שלפני כלל. באותו מקרה דובר במי שאובחן כלוקה במחלת נפש מסוג סכיזופרניה סיכזואפקטיבית. שם דובר על אשפוזים פסיכיאטריים חוזרים בכפייה וטיפול תרופתי במחלה מתמשכת. באותו מקרה נדרש ביהמ"ש לקבוע ממתי החלה המחלה להשפיע על תפקוד הנתבע והוגשו חוות דעת מומחים בעניין וביהמ"ש קבע שהנתבע היה במצב רפואי לקוי במועד הרלבנטי לניהול המשאים והמתנים. בהתאם, באותו מקרה נדיר, חריג וקיצוני בנסיבותיו, יושמו על ידי ביהמ"ש דיני הסיכול מחמת מחלת הנתבע. במקרה שלפני לא הוצגה חוות דעת רפואית כדין לגבי מצבו של הנתבע ולא הוכח כנדרש כי לנתבע יש ליקוי.
אוסיף עוד, שיש אינדיקציות שונות השוללות את מה שב"כ הנתבע מבקש מביהמ"ש לקבוע על סמך התרשמות. הנתבע עובד במקום מסודר שנים רבות; הנתבע מנהל חשבון בנק והוא יודע שאסור לו להיות ביתרת חובה; הנתבע נוהג להלוות כספים לאנשים והוא מבין היטב שאם אין חתימה ואין מסמך חתום לא יוחזרו לו הכספים שהלווה. הבנה זו אינה מתיישבת בקלות עם דבריו שחתם בבנק אך אינו צריך להחזיר את הכספים להם ערב; התובע מבין מהותה של אזהרה לומר את האמת בבית המשפט; עולה כי הנתבע נוהג לחתום על מסכמים מבלי לקרוא אותם ( ע' 7 ש' 19). מדובר בהתנהלות שניתן להגדירה כלא אחראית מבחינה כלכלית, אך אין ביהמ"ש יכול לקבוע על סמך התנהלות זאת בלבד אי כשירות וכו' ולפטור את הנתבע מערבותו.
גרסת הנתבע היא שרחמים ברזני ביקש ממנו שיחתום לו כערב, והנתבע הסכים לכך כי הלווה הבטיח שיחזיר לו חוב קודם של 3,700 ₪ . לפי טענת הנתבע, רחמים ברזני " ניצל" אותו אך ניצול זה שכשלעצמו אינו מהווה עילת לפטור את הנתבע מערבותו.
בסופו של יום הנטל על הנתבע להוכיח את טענותיו ולהניח תשתית לכך שביהמ"ש ישחררו מערבותו, ואין מנוס מלקבוע כי הנתבע לא עמד בנטל. אין ביהמ"ש קובע כי טענות הנתבע אינן אמת. כל שביהמ"ש קובע הוא שהטענות לא הוכחו כנדרש.
נותר לדון בטענה אחרונה שטען הנתבע ולפיה, התובע לא ידע אותו אודות אי עמידתו של הלווה בפרעון תשלומי ההלוואה עליה הוחתם כערב בניגוד לסעיף 26 לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967 ומכח כללי הניהול התקין של המפקח על הבנקים אשר מחייבים את התובע.
לא מצאתי כל התייחסות לטענה זו בתצהיר עדת התובע. למיטב עיוני בתצהיר ובמסמכי התובע גם לא ניתן לדעת האם הלווה שילם תשלומים על חשבון ההלוואה, ואם כן באיזה סכומים ומתי. לפיכך, המסקנה היא שהתובע לא קיים את חובת היידוע בדבר אי עמידה הלווה בהסכם ההלוואה כלפי הנתבע.
הנתבע טוען, שמכך שמעולם לא קיבל כל הודעה מהבנק אודות מצב הפירעון של ההלוואה, וזאת במשך תקופה של כשלוש שנים מאז תחילתה ועד למועד הגשת התביעה עצמה, יש לראות את התובע כמי שמחל על חוב ערבותו כלפיו, ואין התובע יכול לתבוע את הנתבע מכח היותו ערב.
סעיף 26 לחוק הערבות קובע, כי חלה על הבנק חובה ליידע את הערב כאשר החייב העיקרי אינו עומד בהסכם ההלוואה, וזאת תוך 90 יום ממועד הפרת ההסכם על ידי החייב. כמו כן, במקום בו מעוניין הבנק להעמיד את ההלוואה לפירעון מידי עליו ליידע את הערב על כך, לאפשר לו אם ברצותו לכך, להכניס בנעלי החייב על פי תנאי ההלוואה המקורית. לוז ההוראה הנ"ל נועדה לאפשר לערב לצמצם ככל שניתן את הנזק שייגרם לו. מחדלו של הבנק באשר לאי עמידה בחובת היידוע יכול ותביא להענקת פטור מלא או חלקי של הערב.
בסעיף 26( א) לחוק הערבות, התשכ"ז -1967 נקבע כדלקמן:
"לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך".
סעיף 26 לחוק הערבות קובע דרישה לקיומו של נזק כתנאי להפעלת הסנקציה בגין אי מתן הודעות בהתאם לחוק. על הערב להלעות טענה לנזק כזה במפורש ולהוכיחה. רק במקרים בהם הראו הערבים כי כתוצאה מאי מתן ההודעות נמנעה מהם אפשרות מניעת הנזק, למשל כאשר הערבים היו יכולים להראות כי לו היו יודעים על הפרות הלווה העיקרי היו יכולים לגרום לכך שהוא ימלא אחר החיוב אופן רצוני או תוך התערבות משפטית יזומה לאחר פתיחת הליך מצד הערבים, הופטרו הערבים לחלוטין: ראה ספרו של ד"ר רוי בר-קהן ערבות (שירז הוצאה לאור בע"מ 2006, בע' 603-604; תא"ק 1233-06-08 בנק הפועלים בע"מ נ' דניאל רפאל כפיר (5.1.2005); תא"ק ( ת"א) 37254-09-14 בנק אוצר החייל בע"מ נ' נטלי דריי אסרף (6.7.17).
כמדומני שאין מנוס מהקביעה שהנתבע לא טען ולא הוכיח את הנזק שנגרם לו בשל העובדה שהתובע לא דיווח לו על אי קיום החיוב על ידי הלווה. עם זאת, עולה, שגם אם היה התובע עומד בחובת מתן ההודעות על אי קיום החיוב, לא היה בכך כדי להועיל לנתבע. זאת בפרט שעה שהנתבע מאשר שהוא חתם ערבות ללווה שמוכר על ידו כמי שאינו מחזיר חובות קודמים, כך שלו היה הנתבע יודע על הפרות הלווה לא היה יכול לגרום לפרעון החוב כולו. לפיכך נדחית טענת הנתבע שיש לפטור אותו מערבותו.
עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות המקרה יהיה זה צודק לזכות את הערב בגין חיובי הריבית בהם חויב עד למועד משלוח מכתב התראה על ידי התובע לנתבע. אין לחייב את הנתבע בריבית כלשהיא בגין התקופה שבה לא קיבל הודעות על אי עמידת החייב העיקרי בחיוב.
סוף דבר התביעה מתקבלת.
בנסיבות המקרה ומתוך התחשבות בנתבע הוא ישלם שכ"ט עו"ד בשיעור מינימלי של 1,200 ₪ אשר יתווסף לסכום החוב בחלוף 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ט, 25 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק הפועלים בע"מ
נתבע: עובדיה מזרחי
שופט :
עורכי דין: