ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בן-עמי פריש ז"ל נגד בנק אגוד לישראל בע"מ :

לפני כבוד ה שופט יונה אטדגי

המבקש:

בן-עמי פריש ז"ל, באמצעות יורשיו
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר רוי בר-קהן והראל דדון

נגד

המשיב:

בנק אגוד לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יאיר ליבוביץ

לעניין האגרה: מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד הילה פרנק ו-זאבי,
פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה

1. האם סיום הליך הערעור בהסדר גישור מצדיק את השבת האגרה ששולמה בערכאה הדיונית ?
זו השאלה הנדונה בבקשה זו.

2. תביעת המבקש שהוגשה (טרם פטירתו) בבית משפט זה הסתיימה בפסק-דין, שדחה אותה על הסף, מחמת נימוקים שונים.
המבקש ערער לבית המשפט העליון (ע"א 651/13).
על-פי המתואר בבקשה, הצדדים בערעור פנו לגישור, אשר הסתיים בהסדר גישור (מאחר שהמבקש נפטר תוך כדי הליך הגישור, יורשיו החליפוהו כבעל דין).
אזי (על-פי האמור בבקשה), פנו הצדדים לבית המשפט העליון בבקשה לדחיית הערעור ללא צו להוצאות וביקשו את השבת האגרה ששולמה בקשר לערעור וכן את השבת האגרה ששולמה בקשר להגשת התביעה בבית משפט זה.
רשם בית-המשפט העליון (כבוד השופט לובינסקי-זיו) הורה על דחיית הערעור ללא צו להוצאות, "כמבוקש וכמוסכם", דחה את הבקשה להשבת אגרת הערעור, "משההליך הסתיים מאחר שהתקיים דיון לפי מותב תלתא בו נשמעו טענות הצדדים ", והפנה את המבקש לערכאה זו לשם הגשת בקשתו להשבת אגרת התביעה.
3. המבקש (באמצעות יורשיו) טוען כי המילים "הסתיים הליך הגישור" שבתקנה 6(ד) לתקנות בתי משפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן – "תקנות האגרות") מכוונות לסיום הליך בירור הסכסוך כולו, הן בערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור, ולכן אם הליך הערעור הסתיים בהסדר גישור, אזי יש להורות על השבת האגרה גם בערכאה הדיונית.
כך מתחייב, לטעמו, גם מתכלית התקנה, שנועדה לעודד את יישוב המחלוקת וסיום כל ההליכים בבית המשפט.

4. המשיב הודיע כי הוא אינו מתנגד לבקשה.
המדינה, שתגובתה התבקשה, הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה.
לטענתה, הליך התביעה בערכאה הדיונית והליך הערעור בערכאת הערעור הם הליכים נפרדים, ולכן סיום הליך הערעור בהסדר גישור אינו מביא לכדי השבת האגרה בערכאה הדיונית.

5. אני סבור כי המדינה צודקת בעמדתה.
קודם כול, משום ששאלה זו כבר הוכרעה לדעתי בפסק דינו של בית המשפט העליון ב-בש"א 3197/13 סריגי ירושלים 90 ייצור ושיווק מדים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (1.6.2013).
הערעור שהגישו המערערות שם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדחה את תביעתן נגד המשיב, הסתיים בהסדר גישור.
הצדדים ביקשו לתת תוקף להסדר הגישור והמערערות ביקשו את השבת האגרות ששולמו בבית המשפט העליון ובבית המשפט המחוזי.
כבוד הרשם שני, שדן בבקשה, נתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור,הורה על השבת האגרה ששולמה בקשר לערעור (בניכוי מסוים), אך קבע שהוא אינו יכול להידרש לבקשה להשבת האגרה ששולמה בבית המשפט המחוזי.
המערערות ערערו על החלטת הרשם וכבוד השופט ג'ובראן שדן בערעור החליט כדלקמן:
"דין הערעור להידחות. איני רואה לקבל את פרשנותן המוצעת של המערערות לפיה תחילתו של הליך יחיד לעניין תקנות האגרות היא בהגשת תביעה לבית המשפט המחוזי וסיומו בפסק דין בערעור; יש להפריד בין אגרה המשולמת בתביעה המוגשת לבית המשפט המחוזי ובין אגרה המשולמת בגין ערעור המוגש לבית המשפט העליון. צדק הרשם כאשר לא נדרש לשאלת האגרה ששולמה בבית המשפט המחוזי. אם המערערות מעוניינות בהשבת האגרה ששולמה בבית המשפט המחוזי, שמורה להן הזכות לפנות אליו בבקשה מתאימה ואיני מחווה לגביה כל דעה. אשר על כן הערעור נדחה".

ההפרדה האמורה בין שני ההליכים: הליך התביעה המתנהל בערכאה הדיונית והליך הערעור המתנהל בערכאה הדיונית, מחייבת, אפוא, גם הפרדה בין שני ההליכים הללו לעניין השבת האגרה, כאשר אחד מהם מסתיים בהסדר גישור, בהתאם לתקנה 6(ד) הנ"ל (והוא הדין לעניין תקנה 6(ב)(4) – סיום ההליך בהסדר גישור בטרם התקיימו שלוש ישיבות קדם משפט ). (ראו והשוו להחלטה של כבוד השופטת אלמגור ב- ת"א (מחוזי ת"א) 33229 06-10 גדסי נ' עיריית תל-אביב (7.5.201 , פורסמה בנבו) ).

6. מסקנה זו עולה, לדעתי, גם מתוך תקנות האגרות עצמן.
תקנה 2(א) קובעת: "המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין".
עיון בתוספת מעלה כי נקבעו אגרות נפרדת בהליכי התביעה (בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי) ובהליכי הערעור (בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון).
אם שני סוגי ההליכים הללו הם נפרדים לעניין תשלום האגרה, אזי הם נפרדים גם לעניין השבת האגרה, על-פי אותן תקנות.

7. מסקנה זו מתחייבת גם מכך שכל אחד מההליכים הללו מוגש בערכאה נפרדת, בהתאם לכללי פרוצדורה וראיות נפרדים, וחלים עליהם הוראות דין שונות.

8. וכן מתיישבת, לדעתי, מסקנה זו גם עם תכליתה של התקנה הנדונה.
אין חולק על החשיבות של סיום הליכי הסכסוך בהסדר גישור, ומטרתה העיקרית של תקנה 6 לתקנות האגרות, המורה (בין היתר) על השבת האגרה ששולמה כשההליך מסתיים בהסדר גישור (בניכוי מסוים) הינה לעודד את יישוב המחלוקת בדרך זו (השוו להחלטתו של כבוד השופט פרגו ב- ת"א (מחוזי ת"א) 1465-08-13 קבוצת א. דורי בע"מ נ' ג'י טי אס פאוור סולושנס לימיטד (14.12.2015, פורסמה בנבו), שדנה, אמנם, בהחזר אגרה בקשר להעברת העניין לבוררות).
יחד עם זאת, כספי האגרה המשולמים בפתיחתו של הליך המוגש לבית המשפט, הם חלק מהכנסות המדינה, הנגב ים בקשר לשירות שהמדינה, באמצעות בתי-המשפט שלה, מספקת לבעלי-הדין (ראו: ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד, פ"ד כט(2) 505).
גם שמירת כספי הציבור היא ערך חשוב, וכשם שעל בית המשפט להקפיד על השבת האגרה (או חלקה), כשבעל הדין זכאי לכך, כך עליו להקפיד על אי-השבתה, כשהוא אינו זכאי לכך.

9. כדי לשכנע את בית-המשפט בנחיצות השבת האגרה בערכאה זו, הוסיפו ב"כ המבקש וטענו, כי -
"כדי להתגבר על סוגיית "ההליך" יכלו הצדדים לכאורה להגיע להסכמה במסגרת הגישור, לפיה הדיון ישוב לבית המשפט קמא ורק שם, יבואו הצדדים להסכמות אליהם הגיעו, ובכך יבטיחו את השבת האגרה, שלאור סכומה היוותה שיקול של המבקשים בהגעתם להסדר גישור. המדובר כמובן במלאכותיות מיותרת..."
(סעיף 8 לתגובתם לתשובת המדינה).

יש לקוות כי באי-כוחו המלומדים של המבקש לא התכוונו באמת לדבריהם.
חזקה על באי-כוח בעלי –הדין כי יפעלו כ"קציני בית משפט" ולא ינקטו בהליכים מלאכותיים, שאין מאחוריהם דבר, כדי לגבות עבור לקוחותיהם כספים שהם אינם זכאים להם, וחזקה על בתי-המשפט כי יעמדו על מלאכותיות זו, כשזו מתגלית בפניהם, וידח ו בקשה להשבת אגרה בנסיבות כאלה.

10. בשולי הדברים אוסיף, כי יש לתמוה על כך, שגם לאחר שהמדינה העירה בתגובתה, כי בפסק הדין של בית המשפט העליון לא צוין כי הליך הערעור הסתיים בהסדר גישור, לא טרח ב"כ המבקש לצרף אסמכתא כלשהי שתעיד על כך, לכל הפחות בתגובתם לתשובת המדינה.
למרות זאת, ניתן להסיק מפסק הדין, המפנה להחלטה שניתנה בע"א 6137/12 בוקובזה נ' בן-פורת יוסף יבוא ושיווק בע"מ (22.2.2015 פורסם בנבו), כי ההליך בבית המשפט העליון אכן הסתיים בגישור. כך, שהחלטה זו ניתנת לגופן של הטענות ולגופה של הבקשה.

11. אשר-על-כן, הבקשה נדחית.
מאחר שהמדינה לא ביקשה לחייב את המבקש בהוצאות בקשה זו (בהגינות, יש לומר), אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ט, 26 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בן-עמי פריש ז"ל
נתבע: בנק אגוד לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: