ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ועדה מקומית לתכנון מעלה הגליל נגד נאסר ג'אליה :

לפני כבוד ה שופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

המאשימה

ועדה מקומית לתכנון מעלה הגליל

נגד

הנאשם
נאסר ג'אליה

החלטה

לפניי בקשה מטעם הנאשם להתיר לו לחזור בו מהודייתו בחלק מעובדות כתב האישום כפי שעלו בדיון שהתקיים ביום 9.11.17 ( להלן: "הבקשה").

על פי עובדות כתב האישום, נטען כי במועדים שונים, לפחות מיום 22.5.15 ועד ליום 1.9.16 או בסמוך לכך ועד היום ( יום הגשת כתב האישום 26.9.16), ביצע הנאשם במקרקעין הידועים כחלקה 5, גוש 19324 מאדמות סכנין ( להלן: "המקרקעין") עבודות בניה ושימוש חורג ללא היתר של הקמת בניין בן שתי קומות כאשר שטח כל קומה כ- 170 מ"ר ובסה"כ כ- 340 מ"ר, באדמה שייעודה חקלאית ( להלן: "המבנה"). נטען כי ביום 24.5.15 הוצא על ידי המאשימה צו הפסקה מנהלי בכתב ובו נצטווה הנאשם להפסיק ומיד את כל פעולות הבניה שנעשו ונעשים באתר ללא היתר; כאשר הבניה הייתה בשלב של יציקת כלונסאות. הנאשם הפר את הוראות צו ההפסקה המנהלי והמשיך בפעולות הבניה סמוך ליום 10.6.15 ואילך בכך שהוא יצק קורות קשר. עוד נטען כי ביום 28.5.15 ניתן צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות על ידי בית המשפט השלום בעכו במסגרת תיק 53817-05-15 ( להלן: "הצו השיפוטי") ובו הצטווה על הנאשם וכל הפועלים מטעמו ועבורו להפסיק ומיד את כל פעולות הבניה שנעשו ונעשים באתר ללא היתר; כאשר הבניה הייתה במצב של הכנת טפסנות לרצפה ללא יציקה. הנאשם הפר את הוראות צו ההפסקה השיפוטי והמשיך בפעולות הבניה סמוך ליום 18.7.16 ואילך בכך שהוא סיים בניית הבניין בן שתי קומות במצב שלד.

במסגרת הבקשה, ב"כ הנאשם טען כי בדיון שהתקיים ביום 9.11.17 הודה הנאשם בחלק מעובדות כתב האישום, בבנייה ללא היתר, וכפר בעובדות של הפרת הצו השיפוטי והצו למניעת המשך פעולות כולל הוראות החיקוק. לטענתו, הנאשם ובהזדמנות הראשונה, במסגרת הדיון שהתקיים ביום 29.1.18, לאחר שהבין את אי ההבנה שנבעה מהודאתו בחלק מעובדות כתב האישום, טען בפני בית המשפט כי הוא מילא אחר הצו השיפוטי, וכי בעקבות ההריסה ו/או האטימה של הבניה הוא לא המשיך את עבודות הבניה בחודש יולי 2016 כפי שנטען ע"י המאשימה. ב"כ הנאשם טען שעל פי עובדות כתב האישום, אין כל ראיה לכך שהנאשם הוא זה שהמשיך את עבודות הבניה לאחר ההריסה/האטימה, והנטל על המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם הוא שהמשיך בעבודות הבניה. יתרה מכך, לאחר חידוש הבניה מעל שנה לאחר האטימה, הנאשם לא זומן לשימוע בפני המאשימה ו/או מי מטעמה בעקבות הטענה של המשך עבודות הבניה ואין כל ראיה לכך שהנאשם הוא זה שהפר את הצו השיפוטי. ב"כ הנאשם חזר וטען כי הודיית הנאשם נבעה מליקוי בהבנתו את משמעות ההודיה ותוצאותיה, שכן סבר בטעות כי הודאתו הנה עקב העובדה שהוא זה שהתחיל בעבודות בניה ללא היתר. לטענתו, הנאשם אינו הבעלים היחיד במקרקעין מושא כתב האישום ואין פירוק שיתוף במקרקעין. כן ציין ב"כ הנאשם כי טרם הורשע הנאשם על פי הודאתו כאמור ולא הייתה הכרעת דין בעניינו.

בתגובה לבקשה, ב"כ המאשימה התנגדה לבקשת הנאשם וביקשה לדחותה בטענה שהבקשה אינה מגלה טעם מיוחד וחריג אשר מצדיק ועל פי הפסיקה את ביטול ההודאה; המדובר בבקשה כללית וסתמית ושאינה מבוססת עובדתית ומשפטית; הודאת הנאשם במסגרת הדיון מיום 9.11.17 ניתנה כשהוא היה מיוצג על ידי עו"ד; הודאת הנאשם ניתנה באופן חופשי, מרצון ותוך הבנה לתוכן, משמעות והשלכות ההודיה; וכן הבקשה לחזרה מהודיה באה כעבור כ- 4 חודשים מיום שניתנה ההודיה בבית המשפט. ב"כ המאשימה חזרה על עובדות כתב האישום וטענה כי במסגרתו צוין בין היתר, כי הנאשם היה בתאריכים הרלוונטיים לכתב האישום אחד הבעלים הרשומים של המקרקעין, המשתמש בפועל במקרקעין, האחראי לביצוע העבודות והשימוש החורג ומי שמוטלת עליו החובה להשיג היתר כדין. ב"כ המאשימה תיארה את השתלשלות ההליכים בתיק וטענה כי בדיון שהתקיים ביום 9.11.17 הודה הנאשם בעבודות הבניה ללא היתר וכפר בעניין הפרת הצווים המנהלי והשיפוטי, ובהמשך דאג ב"כ הנאשם ליתן התייחסות מפורטת לגבי הצווים לרבות קבלתו הצווים, אבל הם הוסיפו שהנאשם ביצע את ההריסה, ומשכך, נקבע התיק להוכחות ליום 29.1.18. ביום שהיה קבוע להוכחות, הודיע ב"כ הנאשם כי בכוונתו לשקול בקשה לחזור מהודיה. ב"כ המאשימה הוסיפה שהשתלשלות העניינים בתיק מוכיחים ובעליל שהנאשם וב"כ ידעו היטב את משמעות הודאתו והשלכותיה. לאור כל האמור, ב"כ המאשימה טענה שטענת הנאשם מחוסרת כל יסוד ודינה להידחות תוך חיובו בהוצאות.

דיון והכרעה
חזרתו של נאשם מהודאתו מוסדרת בסעיף 153( א) לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק סדר הדיון הפלילי") שזו לשונו: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

מכאן שבית המשפט יתיר חזרה מהודיה בהתקיימם של " נימוקים מיוחדים שיירשמו". על-פי ההלכה שהשתרשה בפסיקה, מתן היתר כאמור יהא מוצדק רק בנסיבות חריגות, למשל כאשר מתוך מכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה במיוחס לו שלא מתוך רצונו החופשי, או תוך שהוא אינו מבין את משמעות הודאתו ( ע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (19.1.2004)). בהמשך לאמור בסעיף 153( א) לעיל, בע"פ 3914/08 עאמר עאסלה נ' מדינת ישראל (8.9.2008) נקבע כי נימוק בולט לחזרה מהודיה הוא טעות בהבנת משמעותה של ההודיה, תוצאותיה או דרך הצגתה ( קדמי, סדר הדין בפלילים ב' (תשס"ג-2003)), 997 והאסמכתאות דשם): "על הנאשם לשכנע את בית המשפט כי בקשתו להתיר לו לחזור מן ההודיה נעוצה בנסיבות כאלו, שדחיית הבקשה משמעה פגיעה של ממש בהגנתו" (שם, עמ' 998). "היות הנאשם מיוצג הוא על פי רוב, מטבע הדברים, שיקול כנגד התרת החזרה מהודיה".

על אף שסעיף 153( א) לחוק סדר הדין הפלילי מתייחס לחזרה מהודיה במהלך המשפט המתנהל בפני הערכאה המבררת, נקבע בפסיקה כי סמכותו של בית המשפט לאפשר חזרה מהודאה משתרעת על כל שלביו של ההליך הפלילי, כולל בשלב הערעור ( ע"פ 122/08 טומבק נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (11.11.2014). עם זאת, לשלב בהליך שבו מבקש הנאשם לחזור מהודאתו יש משמעות רבה באשר לאופן שבו יתייחס בית המשפט לבקשתו ( ראו: ע"פ 6349/11 שניידר ( נשימוב) נ' מדינת ישראל, פסקה 19 לפסק דינו של השופט ח' מלצר, (10.6.2013)). בשלבים מוקדמים בהליך, עובר למתן גזר הדין, ניתן להלום גישה מקלה יותר, לפיה יש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו במצבים בהם סבור הנאשם כי טעה בשיקולים שהובילו אותו להודאה ( ע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' סמחאת, פ"ד מח(5) 798, 801 (1991).

בענייננו, במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 9.11.17, הנאשם הודה חלקית בעובדות כתב האישום, בביצוע עבודות בנייה שלא כדין וכפר בעניין הפרת הצו המנהלי, הצו השיפוטי והצו למניעת פעולות, ועל סמך האמור נקבע התיק להוכחות ליום 29.1.18. במסגרת הדיון הנ"ל ב"כ הנאשם טען כי " הנאשם מודה בעובדות הבנייה ללא היתר, אבל, הוא כפר בעניין של הפרת צו מנהלי ושיפוטי.." (שורה 31, עמוד 3 לפרוטוקול). ב"כ הנאשם הוסיף כי ".. אחרי הצו המנהלי שהוצא ע"י המבקשת, יש תמונות המעידות שהצו בוצע בהתאם ע"י הנאשם ועבודות הבנייה נשוא כתב האישום בוצעו ללא קשר לצו שהיה שבוצע" (שורות 1-2, עמוד 4 לפרוטוקול).

במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 29.1.18 ב"כ הנאשם העלה טענות אשר להמשך עבודות הבנייה אשר בוצעו במקרקעין לאחר מתן הצווים המתוארים במסגרת כתב האישום. בסיום הדיון, ניתנה לב"כ הנאשם ארכה לפנות למאשימה בבקשה מתאימה לתיקון כתב האישום, ולחילופין להגיש בקשה לחזרת הנאשם מהודאה, ומכאן הבקשה שלפנינו.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, עיון בבקשת הנאשם ובתגובה לה – ראיתי כי יש מקום להיעתר לבקשת הנאשם לחזור בו מהודיה.

אמנם הודיית הנאשם ניתנה מרצונו החופשי ובהיותו מיוצג על ידי עו"ד, אולם, בנסיבות המקרה דנן עולה ספק לגבי הרכיב בו הודה הנאשם באשר למיוחס לו בכתב האישום. מצטייר כי הנאשם לא הבין את משמעות הודייתו וכי התייחס בהודייתו לבנייה שלא כדין אשר בוצעה טרם מתן הצווים המתוארים במסגרת כתב האישום.

כן התרשמתי שבקשת הנאשם אינה נובעת מחישוב טקטי שנועד להשגת רווחים, וכי דחיית בקשתו תביא לפגיעה קשה בניהול הגנתו והוכחת חפותו.

נוסף לאמור, לא ניתן להתעלם מהשלב בו הוגשה בקשת הנאשם לחזור בו מהודיה אליה יש לייחס משקל מכריע. הבקשה דנן הוגשה עוד לפני מתן הכרעת דין בעניינו וטרם תחילת שמיעת ההוכחות בתיק, וכאמור, על פי פסיקת בית המשפט העליון, ככל שהבקשה לחזור מהודיה מוגשת בשלב מוקדם בהליך, הגישה להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו הינה ליברלית.

לאור כל האמור, אני מתירה לנאשם לחזור בו מהודאתו אשר נמסרה בפניי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 9.11.17.

הנאשם יהיה ערוך להשיב לכתב האישום במועד הדיון הקובע.

ההחלטה נמסרה לצדדים במעמד הדיון הקבוע ליום 26.11.18.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ט, 26 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ועדה מקומית לתכנון מעלה הגליל
נתבע: נאסר ג'אליה
שופט :
עורכי דין: