ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוגב מוכתרי נגד בני יעקב מלאייב למסחר בע"מ :

לפני:

כבוד הרשמת אסתר שחור

התובע
יוגב מוכתרי

ע"י ב"כ: עו"ד שלום מור
-
הנתבעת
בני יעקב מלאייב למסחר בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד לבנת פרקש

פסק דין

התביעה שבפנינו עניינה זכאות התובע להשלמת פיצויי פיטורים והחזר ניכוי הודעה מוקדמת. רכיבים אחרים שנתבעו מלכתחילה (פנסיה, פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העבודה וחגים) נמחקו הואיל והתובע הודיע ביום 14.6.17 כי חזר בו מתביעתו לגביהם. יצוין שהנתבעת הציגה בדיון מיום 6.6.17 הודעה על תנאי העבודה (נ/1).
התובע עבד כסדרן בסופר "סלי זול" של הנתבעת בפסגת זאב, מיום 3.6.13 ועד ליום 26.4.15, במשך 23 חודשים.
על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון מיום 2.2.2010 (להלן: "צו ההרחבה").
התובע התפטר ביום 26.4.15 לאלתר בהגישו מכתב התפטרות. המחלוקת שבפנינו היא בשאלה אם מדובר בהתפטרות שדינה כדין פיטורים, לנוכח טענות התובע כי עובד הנתבעת מוסא מטריא איים עליו ברצח. זאת הן לעניין הפרש פיצויי הפיטורים והן לעניין מתן הודעה מוקדמת.
בקופת הפיצויים על שם התובע מצויים כספי הפיצויים שהופרשו לזכותו בסך 4,036 ש"ח (אישור קופת הפנסיה שהתובע הגיש ביום 14.6.17). לטענת התובע הוא זכאי לשחרור הכספים שבקופה וכן להפרש השלמת פיצויי פיטורים בסך 4,431 ₪, הואיל ובהתאם לאחוז משרתו, 95%, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך בסך 8,467 ₪. הנתבעת טענה כי הכספים שוחררו לזכות התובע וצירפה מכתב שחרור כספים לזכות התובע על סך 4,080 ש"ח (נ/3). התובע יכול אפוא לשחרר את הכספים (אף שהוא רשאי לבחור שלא לעשות כן) והמחלוקת נותרה ביחס להפרש בלבד – 4,431 ש"ח.
משכרו האחרון של התובע נוכתה הודעה מוקדמת בסך 4,250 ₪ (תלוש שכר לחודש 4/2015, נספח לכתב התביעה). התובע טוען כי הניכוי נעשה שלא כדין וכי היה זכאי לעזוב עבודתו ללא הודעה מוקדמת ועל כן תובע החזר ניכוי דמי ההודעה המוקדמת.
התקיימו בתיק שלושה דיונים, מתוכם שניים מקדמיים, אולם הצדדים לא הגיעו להסכמה ובתיק נוהלו אפוא הוכחות.
בפנינו העידו מטעם התובע הוא עצמו והוריו נתן ושרה (הורי התובע העידו עדות ראשית ולא נחקרו בחקירה נגדית). מטעם הנתבעת העידו ליז קבילו העובדת כקופאית בנתבעת (להלן: "ליז"), מיכל קרן מנהלת הסופר סלי זול (להלן: "גב' מיכל קרן") והעובד מוסלם (מוסא) מטריא המכונה מוסא (להלן: "מוסא"). הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

המסגרת הנורמטיבית
סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג -1963 (להלן: "החוק") קובע כי אם "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".
בית הדין הארצי פסק כי על העובד להראות שנתן למעסיקו הזדמנות לתקן את הדרוש תיקון. כמו כן יש לבחון אם אכן מדובר בנסיבות אובייקטיביות בהן לא ניתן לדרוש ולצפות מעובד להמשיך בעבודתו. כך נאמר בע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן - ולי טקין (ניתן ביום 27.1.10):
"הזכאות לפיצויי פיטורין על פי סעיף 11(א) מותנית בשלושה תנאים מצטברים : ראשית צריך שאכן תתקיים "הרעה מוחשית בתנאי העבודה", שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א) (ראה דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כ"ז, 514). לתנאי זה נקבע חריג, לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק (ראה דב"ע נו/228-3 רשות מעונות מרגלית - עליזה כהן (לא פורסם). התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הינו קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה. כדברי בית דין זה בדב"ע לו/123-3 מדינת ישראל - שלום לבבי, פד"ע ח', 261).
"פסק כבר בית דין זה כי אם התקיימו התנאים האמורים בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, או שלא נתקיימו, יש לבחון לפי מצב הדברים עובר להתפטרות, עת נותנים את הדעת לנתונים שפעלו למעשה ולא לנתונים רדומים אשר יכלו לפעול, אך לא הם היו אלה ש'מחמת' קיומם התפטר העובד"".

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע בסעיף 10(1) כי חובת ההודעה המוקדמת לא תחול "על עובד, בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה".

הכרעה

השאלה העומדת בפנינו היא האם נסיבות עבודתו של התובע היו כאלה שלא ניתן לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד בנתבעת ואף לא ליתן לה הודעה מוקדמת. כפועל יוצא, האם זכאי אפוא התובע להשלמת פיצויי פיטורים בשל כך ובהתאם להיקף עבודתו.
הבסיס לבחינת השאלה שבמחלוקת הוא התשתית העובדתית באשר לנסיבות שהביאו את התובע לסיים עבודתו. גרסת התובע כעיקרה היתה כי התפטר בשל איומים ברצח. נקדים ונאמר כי גרסת התובע התפתחה ונראה כי היתה הגזמה מסוימת בחלק מהטענות העובדתיות לגבי חומרת האיומים והאלימות לכאורה. בעדותו טען התובע כי מוסא איים עליו ברצח, ניסה לדקור אותו במברג ולחנוק אותו וכן כי ביום סיום עבודתו אירע ביניהם אירוע ויכוח שלאחריו התפטר לאלתר.
יש חשיבות לסקירת המסכת העובדתית שהובילה להתפטרות התובע שכן שאלת עצם קרות האירועים ומידת חומרתם הם פרמטרים חשובים בשאלה אם אכן מדובר היה בהתפטרות בדין פיטורים, זאת גם על רקע סוגיית ההתראה ומשך הזמן שנתן התובע לנתבעת לתקן את המצב.
בכתב התביעה טען התובע כי עובד הנתבעת מוסא איים עליו ברצח מספר פעמים והתובע חשש לחייו לנוכח עברו הפלילי העשיר של אותו עובד. לטענת התובע פנה "מס' פעמים אל בעלי הנתבעת, זה פטרו אותו בלא כלום, תוך שהנתבעת מעמידה את התובע בפני עובדה מוגמרת: "או סיום תפקידו של התובע בנתבעת או סיום חייו" הא ותו לא. (סעיפים 6- 8 לכתב התביעה) (ההדגשה במקור, א.ש.). נעיר כי התובע לא פירט מה היה לשון האיום ברצח. כפי שיתואר בהמשך, גב' מיכל קרן שמעה מהתובע על איומים או איומים במכות, ולא על איומים ברצח ויש בכך כדי לפגום במהימנות גרסת התובע באשר לאיומים.
בדיון המקדמי מיום 7.3.16 נוסף לתיאור האיום ברצח, גם תיאור ניסיון דקירה במברג, שלכאורה מיד לאחריו עדכן את המנהלים:
"אני הגעתי לעבודה והתחלתי לעבוד. הוא (עובד בשם מוסא) אמר לי שאתחיל לעבוד ושהוא ידקור אותי. הוא איים גם על מנת (כך במקור, א.ש.) אחר בשם אליאור. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא איים עליי ואז כתבתי את מכתב ההתפטרות. הוא הלך להביא את המברג וניסה לדקור אותי. פחדתי להגיש תלונה במשטרה. דיברתי עם המנהלת היא לא טיפלה בזה אחר כך התקשרתי לאדי המנהל הוא אמר שאם יקרה עוד פעם אחת הוא יחליט מה לעשות. הוא לא טיפל בזה". (פרוט' עמ' 1 ש' 18- 22)
בדיון ההוכחות התובע העיד בפנינו בעדותו הראשית כי מוסא איים עליו ברצח, ניסה לדקור אותו במברג וכן תיאר מספר ניסיונות חניקה תוך כדי הרמתו:
"עבדתי בנתבעת בפסגת זאב, שם מוסא איים עלי לקח מברג ניסה לדקור אותי, אמר שהוא לא מפחד שיבואו משטרה ולא אכפת לו, הוא כמה פעמים איים עליי ניסה לחנוק אותי אמר שלא אכפת לו להזמין משטרה וזה לא מפחיד אותו, הוא לקח מברג וניסה לדקור אותי ועזבתי את הסופר פחדתי, הוא הרים אותי ניסה לחנוק אותי כמה פעמים ולא אמרתי את זה לאף אחד כי פחדתי זה מה שקרה". (פרוט' עמ' 6 ש' 22-25)
התובע העיד כי מוסא הרים אותו וחנק אותו מספר פעמים. התובע ומוסא שניהם העידו כאמור בפנינו ובית הדין יכול היה להתרשם באופן בלתי אמצעי מגינוניהם כמו גם ממבנה גופם. התובע הינו אדם חסון ומוצק, נמוך במעט ממוסא שהינו צנום יותר. לא התרשמנו כי מוסא יכול היה להרים את התובע. גרסתו זו של התובע אינה סבירה והיא מטילה צל על מהימנות יתר גרסת האיומים בדקירות במברג או אפילו באיום לרצח. כך גם סוגיית העבר הפלילי "העשיר" שנטען לא הוכחה. הנתבעת הציגה בדיון המוקדם אישור רישום פלילי ריק שמסר לה מוסא לאחר הגשת התביעה ונציג הנתבעת ציין בדיון כי לא יכול היה לבקש ממוסא רישום כזה על פי דין (פרוט' עמ' 2 ש' 5). הרישום לא הוגש כראיה ומכל מקום אין בכך כדי להצביע לכאן או לכאן שכן מדובר בדף הראשון בלבד.
אירוע הוויכוח בין מוסא לתובע אירע ביום ההתפטרות והוא שהוביל את התובע להתפטר בסופו של דבר, לפי גרסתו. הקופאית ליז העידה באופן ברור על אירוע זה וגרסתה היתה מהימנה וברורה. התובע הגיע באותו יום באיחור לעבודה וכשנכנס עסק מוסא בסידור משלוח ליד הקופה של ליז. התובע סירב לבקשת מוסא לסייע לו בהכנסת דבר מה לקירור. בתגובה אמר לו מוסא "אל תדבר אליי ככה" (עדות ליז פרוט' עמ' 17 ש' 20-22). גב' קרן העידה כי מוסא אמר לתובע "אל תדבר אליי ככה, תדבר לחברים שלך ככה" וכן הבהירה כי "לא היה ביניהם שום מגע" (פרוט' עמ' 20 ש' 19-20). התובע לא נתן הסבר מספק בעדותו המבהיר באילו נסיבות אחז לטענתו מוסא במברג, ומהם הפרטים המדויקים לאירוע המברג, והאם קרה במהלך אירוע הוויכוח או בנפרד. כמו כן מגרסתו לא ברור כיצד אם אכן חזו בכך עדים כדבריו – מדוע לא באו להעיר על כך למנהלת החנות (פרוט' עמ' 7 ש' 2). התובע הודה כי לא מסר על כך למי מהחנות אלא רק להוריו (פרוט' עמ' 6 ש' 28-31). ליז הקופאית העידה כי לא היה כל מברג בידיו של מוסא במועד אירוע הויכוח שיתואר להלן וכי אם היה היא היתה "מפחדת מן הסתם אם זה היה קורה" (פרוט' עמ' 17 ש' 22-23). גם מוסא העיד כי ארז משלוח באותה שעה ולא היה לו מברג (פרוט' עמ' 25 ש' 25). כמו כן באופן כללי לא החזיק מעולם מברג בחנות, שכן אין מה לעשות בסופר עם מברג ולא היה לו כל צורך בו בעבודתו שכן "סדרן עושה הזמנות אבל לא עובד שיפוצים" (פרוט' עמ' 27 ש' 24-29). אכן תיאור אירוע המברג אינו עקבי ולא סביר כי אכן אירע במועד הוויכוח לעיני כל, מה שפוגע מאוד באמינות גרסת התובע לגביו.
מיד לאחר אירוע הוויכוח הלך התובע לכתוב מכתב התפטרות ולהגישו ( נ/5).
זה האירוע היחיד שהיו לו עדים ושהתובע עצמו כנראה ראה בו את האירוע ששבר את גב הגמל כיוון שמיד לאחריו התפטר. אירוע זה, הינו ביטוי פשוט של מתח בין שני עובדים בסופר על רקע בקשת מוסא כי התובע – שאיחר למשמרתו בתקופה של עומס– יסייע לו. הויכוח לא כלל איומים או שימוש במברג ולא היווה הצדקה להתפטרות מיידית.
כעולה מעדויות מוסא וגב' מיכל, התנהלותו של מוסא ככלל כלפי התובע לא היתה רשמית, אך זאת גם במסגרת חברות-קולגיאלית מסוימת שהיתה לו עם התובע כעובד מקביל וצעיר ממנו בוותק – בין היתר סייע ללמד אותו את מלאכת סידור הסחורה כסדרן עמית עם קבלתו לעבודה, סייע לו בהפניה למורה לנהיגה ואף בהזמנה להצטרף לארוחות צהרים ולהפסקות יחד (עדות מיכל פרוט' עמ' 21 ש' 11-14; עדות מוסא פרוט' עמ' 24 ש' 26-31). התובע חלק על כך שמדי פעם נתן לו מוסא גם כסף לארוחת הצהרים עצמן, וניסה להמעיט ברמת הקשר החברי ביניהם. אולם הרושם שנוצר הוא כי רוב תקופת עבודת התובע היה בין השניים קשר חברי קרוב. התובע אישר את הדברים שאמרו גם מיכל ומוסא בעדויותיהם לפיהם מוסא ניסה לארגן ביקור של העובדים אצל התובע כשהלה שהה בחופשת מחלה וסבר כי הדבר ישמח את התובע (פרוט' עמ' 8 ש' 22-32). מהעדויות עולה כי מוסא עצמו הינו אדם שמזגו מתלהט לעיתים ואף העיד כי היו לו ויכוחים עם עובדים וביניהם עם התובע (פרוט' עמ' 28 ש' 1-4). אולם מוסא העיד - וכך גם נראה שסבר באמת ובתמים - כי ויכוחיו עם התובע היו ענייניים ולא חרגו מהמקובל ביחסי עבודה ובאופן ענייני באשר להתנהלות התובע בעבודה, שכן עול העבודה נפל על כתפיו כשהתובע איחר (פרוט' עמ' 27 ש' 31-32). מוסא העיד כי מעולם לא הרים יד על עובדים בכלל ועל התובע בפרט (פרוט' עמ' 29 ש' 11). אף מיכל העידה כי התובע בשיחתו עמה עמד על כך שלא נגעו בו, אלא רק איימו עליו (אף כי לא מסר לה את זהות המאיים) (פרוט' עמ' 20 ש' 6).
התובע עצמו העיד בפנינו כך:
"ש. איך היתה מערכת היחסים עם מוסא?
ת. בהתחלה בסדר אח"כ לא הסתדרנו כל כך." (פרוט' עמ' 8 ש' 20-21)
קשה לומר שאיומים ברצח ובמברג וחניקות באים בגדרי "לא הסתדרנו כל כך" ונראה שלשון ההמעטה בעניין זה בה נקט התובע עצמו ממחישה יותר מכל את מערכת היחסים האמיתית שהיתה בין התובע למוסא בסוף תקופת העבודה של התובע – חיכוכים ואי נעימות. הא ותו לא.
התובע שלח לגב' קרן וואטסאפ בשבוע שלפני ההתפטרות ביום 21.4.15 בשעה 20:20, בו ציין כי לא טוב לו בעבודה משלל סיבות וביניהן "גם שמאיימים עליו" (ס' 15 לכתב ההגנה, עדות גב' קרן פרוט' עמ' 19 ש' 28-32). מנהלת הסופר גב' מיכל קרן העידה באופן ברור וענייני ועדותה היתה אמינה ומפורטת. בעדותה מסרה גב' מיכל קרן כי לאחר ההודעה המעורפלת באשר לאיומים שוחחה עם התובע כשעה מחוץ לסופר וניסתה לברר מהם אותם איומים:
"שאלתי אותו לגבי ההודעה- שאני מבינה שמאיימים עליך מה זה מאיימים? אומרים לי שאני לא יודע לעבוד , שביררתי והתעקשתי הוא אמר "אמרו שיתנו לי מכות" אמרתי לו שהוא בחור גדול ואנחנו לא בבית ספר, תסביר מה זה אמרו שיתנו לי מכות , הוא אמר שהוא לא רוצה להיות מלשן ושהוא יסתדר, אמרתי לו שאם יש מישהו שהוא לא מסתדר איתו אפשר לדבר, עד אותו היום במשך שנתיים הוא אלא אמר שלא טוב לא זה היה רק בזמן שהוא רוצה לעזוב, לא עלה בדעתי מי, הוא לא הזכיר שמות, מוסא לא היה עובד איתו באותו משמרת. ניסיתי לחשוב מי זה יכול היות, נכנסתי לעשות בירור עם העובדים הקופאיות אם שמעו משהו שמאיימים עליו ואף אחד לא ידע מה אני מדברת בכלל לא היה לו רע היה לו טוב עד אותו רגע, המשיך לעבוד כרגיל במצב רוח טוב, אני זוכרת שבפסח אמרתי לו שאני שמחה לראות שיש לו מצב רוח הוא אמר שהכל בסדר שאני לא אדאג."
(פרוט' עמ' 20 ש' 5-11) (ההדגשות שלי, א.ש.)
הרושם שנוצר הוא כי גם אם שיחותיהם של התובע ומוסא התנהלו בסגנון שאינו חברי בתקופה שקדמה לסיום העבודה, לא היו אלו איומי רצח שיש בהם כדי לעורר חשש ממשי בליבו של אדם. והא ראיה שהתובע עצמו לא הסכים לומר למנהלת את שמו של מי שאיים עליו במכות באמירה כי אינו "מלשן" כלשונו. נראה כי כל שחש התובע הוא שמוסא אומר דברים שאין ראוי לאומרם (ומכאן כל שמגיע לו הוא נזיפה קלה, וכחבר הוא אינו רוצה להלשין או להיראות קטנוני), ולא כי הוא מאיים באופן קונקרטי על חיי התובע – שאז אין מדובר בהלשנה אלא בתלונה שמטרתה הצלת חייו ואין מקום לעסוק בקטנות אלא ודאי שעליו לדווח או לכל הפחות לבקש להפרידו ממוסא בסידור העבודה כך שלא יעבדו במקביל. התובע לא עשה כן אלא בחר להתפטר מיד לאחר הויכוח.
נוסח מכתב ההתפטרות היה פשוט והתובע אישר כי חתם על המכתב שהוצג בפניו בדיון, לפיו "אני עוזב עכשיו את סלי זול תודה רבה על הכל" (פרוט' עמ' 15 ש' 18).
התובע אמר כי כתב את מכתב הפיטורים, וכי מיכל אמרה לו לכתוב אותו: "מיכל אמרה שאם אני רוצה לעזוב תכתוב מכתב פיטורים, כתבתי ויצאתי" (פרוט' עמ' 15 ש' 22-23). אם נדייק בדבריו עולה מהם כי הוא מלין על שמיכל הכריחה אותו לכתוב את המכתב אם ברצונו להתפטר, ולא כי הוכרח להתפטר לגבי עצם ההתפטרות שהיתה מרצונו החופשי . מהעדויות עולה כי מיכל אמרה לתובע בפעם הראשונה בה התפטר, כי עליו לעשות זאת בצורה מסודרת ולא בהודעה בעל פה מהיום למחר (פרוט' עמ' 19 ש' 12) . אין לקבל טענת התובע לפיה עצם האמירה לעובד כי אם ברצונו להתפטר עליו לכתוב זאת בכתב, היא בבחינת אילוצו להתפטר. דרישת עיגון ההתפטרות בכתב אינה מהווה חיוב התובע להתפטר והיא סבירה ותקינה. התובע זכר אפוא שיחתם זו ועל כן כשהחליט להתפטר ביום האירוע, הלך והביא למיכל מכתב התפטרות ספונטני. המכתב היה כתוב על פתק שהיא זיהתה כשלט מבצע מהחנות בו מסר שהוא עוזב (פרוט' עמ' 20 ש' 32) . פתק זה לא הובא לנו. כשביקשה שיפנה לאדי המנהל מעליה, הואיל והיא נאלצה ללכת באותו זמן, הגיש לו פתק מסודר יותר ובו ת"ז ותאריך לידה ופרטים נוספים. עדותה של מיכל היתה אמינה ולפיה באותה עת מיהרה מאוד לבדיקה הרפואית של אמה, שנפטרה כעבור שבוע. היא לא ידעה שהסיבה הנטענת להתפטרותו היא מוסא עד להגשת כתב התביעה (פרוט' עמ' 21 ש' 1- 19).
הרושם שנוצר הוא כי התובע תכנן לעזוב את עבודתו בנתבעת זה מכבר, ואף ניסה לעבור לעבודה אחרת בעיריית ירושלים קודם לכן, אולם הדבר לא הסתייע. התובע הבין, משיחותיו עם מוסא ועם מיכל, כי לא יקבל את פיצויי הפיטורים המלאים אם יתפטר. התרשמותנו היא כי ייתכן שהתובע אכן היה נתון בלחץ באותה תקופה שלפני ואחרי חג הפסח. בין היתר היה זה בגל לחצים אישיים ומשפחתיים שלו, תחושתו כי אינו מתקדם בעבודתו בסופר ואינו רוצה להיוותר בה כל חייו ואף לא חש כי הינו טוב בה. כך עלה בשיחה בת השעה בין התובע למיכל בה אמר במפורש כי הוא מחפש עבודה אחרת טובה יותר ויעזוב ברגע שימצא אחת כזו (פרוט' עמ' 10 ש' 15- 22). התובע הודה כי עבד במקביל בשיפוצים אף שדובר בתקופה לחוצה בסופר ואף שבשל כך איחר, וכי לא סיפר למיכל על העבודה הנוספת (שם). לא מן הנמנע כי היחסים בין התובע למוסא העכירו בין היתר על רקע הלחץ, איחוריו של התובע (בשל עבודתו השניה בשיפוצים בערב פסח) וניסיונותיו לעזוב את העבודה למקום אחר. לפיכך גם אמנם התובע היה שרוי בתחושת לחץ או פחד כפי שהעיד והעידו הוריו (פרוט' עמ' 16 ש' 3-22) – היה זה בשל מערכת היחסים עם מוסא שהעכירה ולא על רקע איומים ממשיים ואינטנסיביים.
אכן, מערכת יחסים עכורה זו לא היתה נוחה לתובע ורשאי היה להתפטר מעבודה בה חש שלא בנוח. יחד עם זאת, לא שוכנענו כי מתח זה הגיע לכדי נסיבות שבהן לא ניתן לדרוש מהעובד להמשיך ולעבוד כדרישת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. הוויכוח ביום האירוע היה מינורי יחסית ובוודאי לא הצדיק התפטרות על אתר. התובע התייחס אל האיומים בזמן אמת כאל איומים במכות ולא כאל איומים ברצח וסירב למסור את זהות המאיים באזני מנהלת החנות. בוודאי שלא סביר כי המתח או הלחץ במערכת היחסים בין מוסא לתובע, ששיאה ככל הנראה באירוע שאירע ביום סיום העבודה –הגיע למצב שמצדיק התפטרות בו במקום, ללא מתן הודעה מוקדמת ומתן פרק זמן סביר למעסיק ליישר את ההדורים. בהקשר זה נודעת חשיבות רבה לעובדה שהחפיפה בין משמרות העבודה של התובע ומוסא היתה בדרך כלל של כשעה וחצי-שעתיים ביום, בשעות הצהרים בהתחלפות המשמרות בין משמרת בוקר למשמרת צהרים (פרוט' עמ' 24 ש' 7- 10). משמרת צהרים החלה בשעה 14:00 ומשמרת בוקר הסתיימה בשעה 15:30-16:00. לו היה התובע משתף את מעסיקו באופן מלא ונותן לו זמן סביר לבדוק את העניין ואולי גם לתקן את המעוות, ניתן היה לסדר שמוסא והתובע לא יעבדו כלל באותו זמן אלא רק בזמנים נפרדים באופן שהיה מקטין או מאיין את החיכוך.
בכתב התביעה טען התובע שפנה מספר פעמים לבעלי הנתבעת. לפי גרסת הנתבעת התובע פנה למר אדי מלאייב אחראי כוח אדם רק ביום 26.4.15 (ראו סעיף 16 לכתב ההגנה). עדות האב לפיה התקשר מספר פעמים למנהלת וזו לא עשתה דבר אינה מתיישבת עם עדות התובע עצמו ועדויות יתר העדים ונראה כי היא מתייחסת לתקופה שלאחר ההתפטרות, ועל כן אין בה ממש (פרוט' עמ' 16 ש' 9).
לא ניתן לקבל אפוא טענת התובע כי נתן לנתבעת אפשרות לתקן את הדרוש תיקון. קשה לומר כי האמירה למר אדי מלאייב ומיד לאחריה בו ביום התפטרות מאפשרת טיפול הולם. בוודאי שהמסר הכתוב ששלח בוואטסאפ שבוע קודם, על איומים, בלי שהסכים למסור את שם העובד הרלוונטי, לא מאפשר למעסיק לטפל בעניין.
לא די בתחושותיו הסובייקטיביות של התובע אלא נדרשת תשתית אובייקטיבית שתלמד כי אכן לא ניתן לצפות ממנו להישאר בעבודתו. ממילא לא די בכך שיחסי החברות לשעבר בין התובע למוסא הסתיימו, ככל הנראה בעיקר על רקע תחושתו של מוסא כי התובע מזלזל בעבודה. גם אם אמנם נוצר מצב שבו חש התובע כי לא נוח לו במקום העבודה וגם אם עניין זה זירז את יישום החלטתו לעזוב את עבודתו, לא מדובר במצב אובייקטיבי של תחושת איום על החיים וסכנת חיים ממש. בוודאי שאין זה מצב שהצריך נטישת מקום העבודה לאלתר. התובע בחר שלא לתת שהות למעסיק לתקן את הדרוש תיקון – בין אם באמצעות שיחות בירור עם מוסא ועובדים אחרים ובין אם בהפרדה מוחלטת של המשמרות של התובע ומוסא ללא חפיפה ביניהם. התנהלות התובע שבחר לעזוב באופן מידי לא הייתה מחויבת המציאות. אין בכך כדי לשלול זכותו של התובע, ככל שחש סובייקטיבית אי נוחות ממשית עד כדי תחושת איום (אף שכאמור לא התרשמנו שדובר באיום ממשי), לסיים עבודתו, אולם בהעדר תימוכין אובייקטיבים לתחושה האישית, יהא עליו לצאת בתוצאות מעשיו, לרבות ניכוי דמי ההודעה המוקדמת משכרו האחרון.
הרושם שנוצר הוא כי נוח היה לו לתובע לסיים את עבודתו לאלתר וללא שהיתה לכך הצדקה אובייקטיבית בהכרח. ניכוי דמי ההודעה המוקדמת שהיה חייב בהם לפי חוק לנתבעת, משכרו האחרון, היה אפוא כדין ותביעתו בעניין זה נדחית.
אף אי השלמת פיצויי הפיטורים, היתה כדין משהתובע התפטר ולא פוטר.
בהקשר זה נעיר, למעלה מן הצורך, כי צודקת הנתבעת בטענתה כי לנוכח תחולת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, באמצעות צו ההרחבה (שכאמור אין חולק כי הוא חל כאן), נפלה שגגה באופן חישוב פיצויי הפיטורים על ידי התובע, שהתייחס לזכאות המלאה לפיצויי פיטורים לכל התקופה ולא רק לחלק שלא הופרש בשיעור 28%.

סוף דבר
התביעה נדחית.
לנוכח התוצאה אליה הגענו, התובע ישלם לנתבעת תוך 30 יום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ט, (25 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יוגב מוכתרי
נתבע: בני יעקב מלאייב למסחר בע"מ
שופט :
עורכי דין: