ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ר.ד.פלד פיתוח וייצור בע"מ נגד יוסי משה :

בפני כבוד השופט הבכיר זכריה ימיני

תובעים
ר.ד.פלד פיתוח וייצור בע"מ

נגד

נתבעים
1.יוסי משה
2.משה צור

פסק דין משלים

ביום 6.4.17 ניתן פסק דין בתביעות שמספריהן מופיעים בכותרת פסק הדין (להלן-" פסק הדין הראשון").

הנתבעים הגישו ערעור על פסק הדין (ע"א 56142-05-17). במסגרת הדיון בערעור נרשם בפרוטוקול הדיון כדלקמן:
"הצעת ביהמ"ש:
התיק יוחזר לבית משפט קמא. הקביעה כי המדובר במכונה שהייתה מיועדת רק לכלניות – בטלה.

התיק מוחזר לבית משפט קמא על מנת שייקבע אם הייתה הפרה יסודית של החוזה עקב התקלות הנטענות, ככל שהיו כאלה.
ככל שייקבע שהייתה הפרה המזכה בביטול חוזה, ידון בשאלת השבת הסכום ששולם ע"ח התמורה, וככל שייקבע שלא הייתה הפרה כזו יקבע קביעות לעניין תשלום יתרת התמורה ליצרן.

למען הסק ספק מובהר כי קביעת ביהמ"ש כי לא הוכחו הנזקים הנטענים על ידי המערערים , תעמוד בעינה.

ב"כ הצדדים:
אנו מסכימים להצעה.

פסק דין

התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שישלים את פסק הדין בהתאם להסכמות הצדדים, כפי שמופיעות בפרוטוקול.
אין צו להוצאות בערעור.
הפקדון יוחזר למערערים באמצעות בא-כוחם."

בבקשה ובתגובות ציין ב"כ הנתבעים שבית המשפט המחוזי כיוון לתוצאה מסוימת. אינני יודע למה כיוון בית המשפט המחוזי, אך מהצעת בית המשפט המחוזי ברורות השאלות שהציב לדיון.

ב"כ התובעת כתב בתגובתו מיום 2.1.18 כדלקמן:
"1. ביהמ"ש המחוזי הציע לצדדים להסכים לביטול הקביעה של בימ"ש נכבד זה (השלום) כי המכונה הייתה מיועדת רק לכלניות. עוד נקבע שעל בית משפט זה לקבוע האם היום "תקלות" כפי טענת המבקשים (הנתבעים) והאם ה"תקלות" היוו הפרת חוזה יסודית.
2. לנוכח עמדת ביהמ"ש המחוזי כאמור, המשיבה (התובעת) נאלצה בלית ברירה להסכים.
3. המשיבה סבורה, כי בכל מקרה תוצאת פסק הדין של ערכאה זו נכונה ואינה משתנה, גם אם המכונה לא הייתה מיועדת רק לכלניות."
(ההדגשה במקור – י.ז.).

השאלות עליהן יש ליתן תשובה בפסק דין זה:
בהתאם לפסק הדין בערכאת הערעור עלי לדון בשאלות כדלקמן:

  1. האם היו תקלות במכונה, כפי שטענו הנתבעים?
  2. אם היו תקלות, האם הן הגיעו לכדי הפרה יסודית של החוזה?
  3. אם התקלות הגיעו לכדי הפרה יסודית, יש לדון בשאלת השבת הסכום ששולם על חשבון התמורה;
  4. אם לא הייתה הפרה המזכה בביטול החוזה, יש לקבוע קביעות לעניין יתרת התשלום לתובעת .

האם היו תקלות במכונה והאם היו תקלות אלו הפרה יסודית?
כפי שציינתי בפסק הדין הראשון, וכפי שאפרט להלן, לא האמנתי לעדויות מטעם הנתבעים, כפי שיפורט להלן.

לא האמנתי לעדותו של מר משה צור, וכבר בסוף סקירת עדותו כתבתי בפסק הדין הראשון כדלקמן:
מר משה צור התחמק ממרבית השאלות שנשאל, ולעתים היה צורך לחזור על שאלות בצורות שונות על מנת שיתן את התשובה האמתית והנכונה שהייתה מתבקשת בנסיבות העניין. עדותו של מר משה צור לא הותירה רושם שניתן לסמוך עליה ללא עוררין.

עדותו של המהנדס ברוכים מטעם הנתבעים גם היא לא הייתה אמינה, כפי שכתבתי בסקירת עדותו בפסק הדין הראשון, כדלקמן:
מר ברוכים נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי בעת הבדיקה לא הפעילו את המכונה ולא את מחשב המכונה, והמכונה עמדה כאבן שאין לה הופכין; מי שהסביר לו כיצד המכונה עובדת היה מר צור משה; לא ראה קודם לכן מכונה מעין זו; הוא ידע לכתוב על השינויים כי מר צור אמר לו אילו שינויים נעשו במכונה; לא ידע להסביר מדוע נערכו שינויים במכונה; לא בדק את פעולת המכונה, וכל חוות דעתו מבוססת על דברים שאמר לו מר צור משה; אינו מומחה למחשבים, ואינו יכול לתת חוות דעת על היקף המיון; לא בדק את המכונה האחרת עליה כתב בחוות דעתו וגם לא את תוכנת המחשב שלה; לא שאל את מר לוי, הבעלים של המכונה האחרת, על התקלות שיש לו במכונה שלו או על תקלות שהיו לו; המומחה לא ידע להשיב על פרטים טכניים רבים.
ואם מר ברוכים קיבל את המידע ממר משה צור, ועדותו של מר צור אינה מהימנה, ממילא לא הוכחו הנתונים אותם קיבל מר ברוכים ממר צור.

גם עדותו של מר שמואל שמעון לא הייתה אמינה בעיני, כפי שכתבתי בסקירת עדותו בפסק הדין הראשון, כדלקמן:
"מר שמואל שמעון נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא אח של אמו של הנתבע משה צור, דהיינו הוא דודו של מר משה צור; נראה שלא מבין את המלים, אלתור, פתרון הנדסי ואת ההבדל ביניהם; אינו יודע מה היו ההגדרות במכונה, ולא הגדיר את הנתונים במכונה אלא רק רפי; לא יודע לומר אם המצלמה לא פעלה כמו שצריך במכונה; כל ההגדרות נעשו במכונה לפי מה שביקשו מרפי; מיינו כ-20,000 פרחים ביום, אך רק 2,000 עד 3,000 פרחים הלכו ליצוא; בגלל התקלות במכונה, היו צריכים לעבוד פעמיים; אינו יודע כמה פרחים הריצו במכונה."

גם מצאתי שלא ניתן לסמוך על חוות מומחה התוכנה מר עמרי ורדי ולא ליתן בה אמון, כפי שכתבתי בפסק הדין הראשון, כדלקמן:
"מר ורדי נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הינו בעל תואר ראשון ותואר שני במדעי המדינה, ולאחר מכן עבר הסבה למחשבים; לא ראה את המכונה ולא הפעיל אותה; לא הוציא את הקבצים ממחשב המכונה, אלא קיבל אותם במייל מאת מר יוסי משה, ולא יודע אם נעשו בקבצים מניפולציות; הקבצים שקיבל הם קבצי טקסט, שניתן לערוך אותם באופן חופשי; הוא הפעיל קוד מחשב שפותח את הקבצים, רץ עליהם וממיר את המידע מקובץ בפורמט שאפשר לפתוח את הטקסטים, לצורך כך הוא כתב קוד בתכנת ויזואל בייסיק; הטבלאות שצירף משקפות חלק מהמידע שיש בלוגים; לא ידע להסביר איזו מומחיות דרושה להמיר טקסט לקובץ אקסל, אך זה מה שדרש ממנו יוסי משה.
מעדותו של העד עולה שהוא היה כחומר ביד היוצר בידי יוסי משה, כאשר אינו בטוח שלא נעשו שינויים בקבצים שהועברו אליו, לא לקח את הקבצים מתוכנת המחשב של המכונה, כאשר הוא מודע לאפשרות שניתן לעשות שינויים בקבצים אלו. המינימום הנדרש ממר ורדי היה לבדוק אם לא נעשו שינויים בקבצים אלו ומתי, כאשר בכל תוכנת מחשב פשוטה ניתן לדעת האם בוצעו שינויים בקובץ טקסט ומתי."

גם בעדותו של מר אורי דבוש לא מצאתי מקום ליתן אמון שכן התרשמתי שהוא מונע בעדותו מרגשי נקמה במנהל התובעת וכי הוא מבקש לרצות את הנתבעים, מהם הוא מתפרנס.

משלא נתתי אמון בעדויות מטעם הנתבעים, ממילא לא הוכח שהיו תקלות במכונה אשר היה בהן משום הפרה יסודית של החוזה שנכרת בין הצדדים.

אך לא רק חוסר מהימנות העדים מטעם הנתבעים הכריעה את הכף אלא גם מחדל הנתבעים להביא עדויות שהיו יכולים להביא והיו בהישג ידם, כדלקמן:

  1. נציג משרד החקלאות, אשר לטענת הנתבעים, הגיע לראות את המכונה בפעולה, וכאשר ראה שהמכונה אינה פועלת כיאות, לא אישר את המענק. עדות זו היא עדות אובייקטיבית וחשובה מאין כמוה, ואי הבאתה פוגעת בצורה קשה בטענות הנתבעים;
  2. במהלך עדויות התביעה העיד ד"ר אליעזר דורון מטעם התובעת כי קצב העבודה של המכונה מותנה בקצב ההזנה שלה, ו מר פלד העיד שכאשר שאל מדוע הפועלים של הנתבעים עובדים בעצלתיים, נאמר לו שהם עייפים כי עובדים 18 שעות ביממה, והיו מתלוננים שהמכונה מגבירה את לחץ העבודה. הנתבעים לא הביאו את העובדים שעבדו אצלם על העבודה במכונה, ועדותם היא ממקור ראשון על עבודת המכונה.

הנתבעים סירבו לאפשר למומחים שנתנו חוות דעת להפעיל את המכונה ולבדוק את תקינותה, ובכך גרמו לתובעת נזק ראייתי משמעותי. גם המומחים מטעם הנתבעים לא בדקו את המכונה בפעולה ולא את תוכנת המחשב שלה, אלא הסתמכו על נתונים שמסר להם מר צור.

אם אכן הייתה נכונה טענת הנתבעים שהיו תקלות רבות במכונה והמכונה לא עבדה כיאות, מדוע לא החזירו את המכונה לתובעת, ומדוע השאירו אותה אצלם בתנאים לא תנאים, עד שהמכונה הגיעה למצב של גרוטאות ואינה בת תפעול?

בהתנגדות לביצוע השיק טען הנתבע 1 כי ניסה למכור את המכונה, אך עקב התקלות לא הצליח למכור אותה. נשאלת השאלה, מדוע ניסה למכור את המכונה אם הוא טוען שאינה תקינה? בנוסף לכך הנתבע 1 לא הביא לעדות אנשים שסירבו לרכוש את המכונה בגלל שאינה תקינה. אם המכונה לא הייתה תקינה, מדוע למכור אותה לאחרים ולא להחזירה ליצרן?

הנתבעים קיזזו את החשבונית כמס תשומות ואת סכום הרכישה הכניסו כהוצאה לצורך מס. אילו היו סבורים הנתבעים שהיה מדובר בהפרה יסודית, היו צריכים לבטל את העסקה, ולהודיע על כך לרשויות המס, אך הם לא עשו כן.

מנהל התובעת לא התכחש לכך שהיה מגיע למשק הנתבעים על בסיס יומי על מנת לעקוב אחר פעולת המכונה ולכייל, אלא שתוך כדי ביקורים אלו ביקשו הנתבעים שינויים במכונה, שינויים שלא היו בה מלכתחילה. התובעת ביקשה שהנתבעים יהיו מרוצים, ועל כן ביצעה את השינויים ללא תוספת תשלום.

בהתאם לעדות מר פלד, לה האמנתי, הנתבעים פעלו בניגוד להנחיות להפעלת המכונה, וגרמו לה לנזקים.

לאור האמור לעיל, סבור אני שבמכונה לא היו תקלות שהם בבחינת הפרת חוזה, ובוודאי לא הפרה יסודית של החוזה. ההיפך הוא הנכון, הנתבעים דרשו דרישות לשינויים במכונה שהיו מעבר לחוזה, לא הפעילו אותה נכון, והתובעת גילתה אורך רוח לדרישות הנוספות של הנתבעים ללא תמורה כספית.

מאחר ובפסק הדין אני קובע אמת משפטית ולא אמת עובדתית, אני משתדל שלא לכתוב שלא האמנתי לעד מסוים, וכך עשיתי גם בפסק הדין הראשון. אך כאשר אני נאלץ לכתוב בפירוש למי מהעדים האמנתי ולמי מהעדים לא האמנתי , אין מנוס מלכתוב זאת.

התשלומים שנותרו לשלם לתובעת:
סכום העסקה היה 242,000 בתוספת מע"מ, ובסה"כ 283,140 ₪. הנתבעים שילמו על חשבון התמורה את הסך 53,820 ₪. לעניין המע"מ, נתנו הנתבעים שיק על הסך 41,140 ₪, שאותו ביטלו. יתרת התמורה שלא שולמה לתובעת היא סכום שיק המע"מ בסך 41,140 ₪ והסך 188,180 נכון ליום העסקה.

לאור האמור לעיל, על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את סכום המע"מ, הנקוב בשיק אותו הגישה התובעת בתיק הוצל"פ 34-03753-13-1 בלשכת ההוצל"פ ברמלה, וכן את יתרת התמורה עבור המכונה בסך 188,180 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה בגין סכום זה.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:
בתיק אז' 48449-07-13 אני דוחה את ההתנגדות שהגיש הנתבע מר משה יוסי בתיק הוצל"פ 34-03 753-13-1 בלשכת ההוצל"פ ברמלה, ואני מורה על חידוש הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ;
בתיק אז' 38069-01-15 אני דוחה את תביעת התובעים ( מר משה יוסי ומשה צור) נגד הנתבעת ( חב' ר.ד.פלד) (דחייה זו אושרה על ידי ערכאת הערעור) ;
בתיק אז' 32787-04-14 אני מחייב את הנתבעים ( משה יוסי ומשה צור), ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך 188,180 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (23.4.14) ועד ליום התשלום בפועל;
כן ישלמו משה ויוסי צור, ביחד ולחוד, לחב' ר.ד.פלד כדלקמן:
את הוצאות המשפט בשלושת התיקים הכלולים בפסק דין זה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בשלושת התיקים בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ט, 25 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ר.ד.פלד פיתוח וייצור בע"מ
נתבע: יוסי משה
שופט :
עורכי דין: