ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניאל גונחן נגד אלון קרני :

לפני כבוד ה רשם בכיר יניב ירמיהו

התובע

דניאל גונחן

נגד

הנתבעים

1.אלון קרני
2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

מונחת לפניי תביעה כספית, בגדרה מבקש התובע מבית המשפט לחייב את הנתבעים בסך הכספי של 10,149 ₪.

1. במועדים הרלוונטיים לתביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 24-507-30; הנתבע 1 היה במועדים הרלוונטיים לתביעה המחזיק ו/או הבעלים של רכב מ.ר. 43-202-63 (להלן: "רכב הנתבע"); הנתבעת 2 היא חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב הנתבע.

2. לטענת התובע, ביום 03/08/2017, נהג ברכבו בנתיב השלישי מצד ימין בכביש איילון, עם חברתו. לפתע, הנתבע, אשר נהג משמאל לו (בנתיב הרביעי מצד ימין) סטה ימינה לנתיבו בשל ניסיון להשתלב באחד משני הנתיבים הימניים מהם ניתן לצאת במחלף הקרוב. סטייה זו בוצעה בחוסר זהירות, תוך שהנתבע פוגע בצדו השמאלי של רכב התובע. לאחר מכן הצדדים ירדו לשול הימני והחליפו פרטים.

כתוצאה מהפגיעה נגרמו לרכב התובע נזקים שהועמדו על הסך הכולל של 10,149 ₪: נזק ישיר בסך 5,888 ₪, ירידת ערך בסך 2,511 ₪, דמי שמאות בסך 750 ₪ וכן עוגמת נפש המוערכת בסך 1,000 ₪.

3. הנתבעים שוללים את טענות התובע. לטענתם, הנתבע נהג ישר בנתיבו כדין (הנתיב הרביעי מצד ימין), ולפתע התובע סטה מנתיבו על מנת להיכנס לפניו, תוך שהוא עושה כן ללא שימת לב או זהירות. משמדובר בסטייה של התובע מנתיבו, אפוא, האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחו.

דיון
4. תביעות נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים ושבבסיסן טענת סטיית אחד הנהגים לעבר הנהג האחר (ולרוב, כמובן, כל צד טוען לסטיית הנהג האחר, תוך שאתעלם ממצב של סטייה הדדית שאינו שגור) אינן קלות להכרעה. למעט מצבים חריגים בהם קיימת ראיה ברורה, עד נייטרלי או נסיבות מיוחדות, מוצגות גרסאות קוטביות שלא אחת יכולות הראיות החיצוניות להתיישב עם שתי הגרסאות. בית המשפט נדרש, אם כן, להעריך את משקל העדויות הנשמעות לפניו ומהימנות העדים על פי התנהגותם, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במהלך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות) ולהגיע למסקנה משפטית. לעיתים, תהא עדיפות ברורה לעדות של צד אחד, לעיתים בית המשפט לא יוכל להכריע ואזי התביעה (או התביעות ככל שמדובר בתביעות הדדיות) תדחנה, ולעיתים בית המשפט יעדיף את גרסת אחד הצדדים בשל הטיית כפות המאזניים באופן קל והתביעה תתקבל במלואה כפוף לחובת ההנמקה הקבועה בסעיף 54 לפקודת הראיות. מקרה אחרון זה הוא המקרה שלפנינו.

5. לכאורה, הראיות שהוצגו, ללא העדויות, יכולות להתיישב עם סטיית כל אחד מהצדדים. עם זאת, מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, משלושה טעמים עיקריים ששילובם מטה את כפות המאזניים לעבר קבלת התביעה.

הראשון, הטעמים לסטייה. לטענת התובע, הנתבע ביקש לסטות ימינה בשל המחלף שהגישה אליו היא משני הנתבעים הימניים בלבד. מיקום התאונה, ועל כך אין מחלוקת, סמוך מאוד למחלף המדובר (מחלף חיל השריון שבכביש איילון), כך שככל שהנתבע מבקש לרדת במחלף הנסיעה עליו לסטות עם רכבו ימינה. מנגד, טען הנתבע כי התובע נדרש לסטות שמאלה בשל הצורך לעלות על הגשר (להמשיך לנסוע על כביש 20). טענה זו אינה נכונה. עיון מדוקדק בתמונה שהוצגה מעלה כי המשך הנסיעה על כביש 20 מתאפשר משלושת הנתיבים השמאליים כך שהתובע יכול היה להמשיך בנסיעתו ולא נדרש לסטות מנתיבו, להבדיל מהנתבע.

השני, מיקום הנזקים לעומת תיאור התאונה. התובע מציין, כי הנתבע סטה לעברו ימינה ופגע בו בשני מוקדים בקדמת הרכב. קיימת אפשרות סבירה לפיה הנתבע סטה מנתיבו ופגע קלות בקדמת הרכב כאשר רק בזמן זה התובע מבחין בו ועל כן ממשיך לנסוע. הנתבע חש בפגיעה הקדמית ומנסה ליישר את רכבו בשלב זה ועל כן הנתק בין מוקדי הנזקים. בהינתן העובדה, שלא מצויה במחלוקת, כי בסופה של התאונה התובע לא יכל לצאת מרכבו עת עצרו הרכבים, מתיישבת יותר האפשרות לפיה סימני המעיכה בקדמת הרכב נגרמו במהלך התאונה על פני גרסת הנתבע לפיה הנזקים אינם קשורים בתאונה. גרסת הנתבע בעניין זה סבירה פחות, משלשיטתו היה במצב עמידה (טענה זו הודגשה מספר פעמים) והבחין בתובע שממשיך בביצוע הסטייה לאחר החלק הקדמי כבר נכנס ("...זה היה פקק שמורט עצבים, חסר סבלנות, הוא סטה מהנתיב שלו לשלי ואני כבר רואה שהא הכניס את האף, מצב עמידה מסתכל לי בעיניים וממשיך להתקדם ומסתכל כאילו בטבעיות" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 17-19)). גרסה זו אינה הגיונית בעיניי בהינתן ההדגמה שנערכה, משמקום בו שולל הנתבע את הנזקים הקדמיים ברכב התובע אין הגיון רב כי תוך כדי שרכבו עומד, החלק הקדמי של רכב התובע עובר אותו ללא פגיעה ונגרם רק שפשוף קל ונקודתי באזור דלת הנהג. משהעיד הנתבע כי רכבו עמד, סבירה יותר גרסת התובע בהקשר זה.

השלישי, הנסיבות שלאחר התאונה. בעוד התובע הבהיר לנתבע מהי עמדתו לאחר התאונה, הנתבע בחר שלא לומר דבר (חרף כך שלשיטתו כעס על התובע). הנתבע מסר את פרטיו לתובע באמצעות הנחת רישיון הנהיגה ורישיון הרכב על גבי מושב הרכב, וחיזוק לכך במוצג ת/1. ככל שאין שיח בין הצדדים כטענת הנתבע, לא מובן מדוע הנתבע הוא זה שמוסר את פרטיו מיוזמתו, שהרי לטענתו אין לו כל אשמה בסטייה, בעוד מנגד הוא עצמו לא נוטל את רישיון הנהיגה של התובע (נלקח רשיון רכב בלבד). ודוק, החלפת הפרטים כשלעצמה אינה מהווה טעם המחזק את גרסת התובע, משמצופה כי הצדדים יחליפו את פרטיהם באופן המכבד אותם במנותק מהמחלוקת הקשורה בגורם האחראי לתאונה, אלא שבנסיבות העניין מצאתי לפרש את השתיקה וההתנהלות של הנתבע לאחר התאונה , בצירוף יתר הנתונים, כחיזוק לגרסת התובע.

6. שילוב הטעמים, כמו גם המהימנות שנתתי לגרסת לגרסת התובע ובת זוגו שהייתה נוכחת בתאונה חרף הנטען (גרסתה לא נסתרה וככל הנראה הנתבע לא הבחין בה שכן הייתה ישובה ברכב בעוד הוא עצמו רק מסר את הפרטים ולא נתן דעתו יתר על המידה למתרחש) - הביאנו לקבוע כי התובע עמד בנטל השכנוע המוטל לפתחו.

7. סיכומו של דבר, התביעה הוכחה על פי מאזן ההסתברויות. רכיב עוגמת הנפש לא הוכח, משמדובר בתובענה כספית לכל דבר ועניין, ובהתאם לא ייפסק.

נוכח האמור, ניתן בזאת פסק דין לפיו הנתבעים ישלמו לתובע סך של 9,149 ₪, בצירוף אגרת בית המשפט (לרבות המחצית השניה שתוסדר תוך 20 יום מהיום) ושכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ט, 25 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דניאל גונחן
נתבע: אלון קרני
שופט :
עורכי דין: