ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קיבוץ מצובה נגד ע"י עו"ד י' אבו-פול מפרקליטות מחוז חיפה :

בפני כבוד השופט רון סוקול, סגן נשיא בקשה מס' 23

התובעת

קיבוץ מצובה
ע"י ב"כ עוה"ד א' אפרים

נגד

הנתבעות
.1 מדינת ישראל
ע"י עו"ד י' אבו-פול מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
.2 נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מ' דהן

החלטה

1. ביום 18/3/2016 הגיש קיבוץ מצובה תביעה כנגד מדינת ישראל ונתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות בע"מ למתן פסק דין המצהיר כי הקיבוץ זכאי לקבל פיצויים בגין הפקעת זכיותי ו במקרקעין. כן התבקש בית המשפט לקבוע כי לקיבוץ מגיע פיצוי שיחושב על פי שווי המקרקעין המופקעים ביום הגשת התביעה ובסך הכול כ-92 מיליון שקלים.

כעת מונחת לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה.

רקע
2. הקיבוץ, המאוגד כאגודה שיתופית, מחזיק במקרקעין המצויים בגליל המערבי מכוח הסכם חכירה עם רשות מקרקעי ישראל. לטענת הקיבוץ , רשות מקרקעי ישראל הקצתכויות במקרקעין ב שטח המוגדר כמשבצת הקיבוץ; חלקם שטחים המיועדים למגורים וחלקם מיועדים לתעשייה ולשימוש חקלאי. בכתב התביעה המקורי בתיק זה נטען כי גבולות המשבצת נשמרו במשך כל השנים. בשנת 1965 או בסמוך לכך הופקעו כ-97.23 דונם מהמקרקעין שבתחום המשבצת לצורך הרחבת כביש מס' 70 (סעיפים 4 ו-11 לכתב התביעה). בשנת 2000 הופקעו שטחים נוספים בשטח של כ-64.82 דונם (שם). עוד נטען כי בעקבות הפקעת הזכויות במקרקעין (כאמור בשנת 1965 ובשנת 2000), זכאי הקיבוץ לפיצויים. בסעיף 16 לכתב התביעה המקורי נטען כי הקיבוץ זכאי לפיצוי שיחושב על פי סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הרכישה).

3. הקיבוץ צירף לתביעתו חוות דעת של השמאי נ' פרמינגר שהעריך את שווי המקרקעין שהופקעו לצורך הרחבת כביש 70 (בשנים 1965 ו-2000) על פי שני מסלולי פיצוי ; האחד, פיצוי על פי סעיף 12 לפקודת הרכישה דהיינו פיצוי על פי שווי המקרקעין ביום ההפקעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בגדרו העריך כי שווי כל דונם בשנת 1965 היה 1 ₪ ובשנת 2000 100,000 ₪; השני, פיצוי על פי סעיף 13 לפקודת הרכישה שמשמעו פיצוי בגין אבדן דמי חכירה המחושבים על פי השווי המשתנה של המקרקעין בכל שנה. במסלול זה מצא כי הפיצוי המגיע לקיבוץ עומד על סך שך 92,123,596 ₪. בכתב התביעה המקורי או בחוות הדעת אין פירוט של החלקות המופקעות אלא רק של שטחן הכולל.

4. הקיבוץ אף פנה לשר התחבורה ועתר לקבלת "פיצויי סבל" על פי סעיף 7 לפקודת הדרכים ומסילת הברזל (הגנה ופיתוח), 1943. בקשתו זו נדחתה לאחר הגשת כתב התביעה המקורי.

5. מבלי לפרט את כל ההליכים שהתנהלו בפני כבוד השופטת ג' ציגלר בתפקידה כרשמת בית המשפט, אציין כי לאור כתבי ההגנה והבקשות לסילוק על הסף שהוגשו, הגיש הקיבוץ את הבקשה המונחת להכרעתי כעת לתיקון כתב התביעה.

הבקשה
6. בבקשתו עותר הקיבוץ, כך לטענתו, לתיקון כתב התביעה ב-4 עניינים; צירוף חוות דעת של מודד הכוללת פירוט מדויק של כל החלקות שהופקעו; תיקון ועדכון חוות הדעת השמאית; התייחסות להחלטת שר התחבורה שדחה את הבקשה לפיצויי סבל; תיקוני נוסח בכתב התביעה.

7. בבקשה נטען כי בעת הגשת כתב התביעה המקורי ועריכת חוות הדעת המקורית של השמאי, לא היו בידי הקיבוץ פרטים מדויקים לגבי החלקות שהופקעו ורישומן. נטען כי רק לאחרונה ניתן היה לאתר, באמצעות האתר של חברת נתיבי ישראל את פרטי כל המקרקעין שנתפסו. על- כן, היה צורך בפירוט מספר הגושים והחלקות שהופקעו. כן הוסיף הקיבוץ וטען כי התברר לו מעיון במסמכים שנחשפו כי במסגרת ההפקעות נתפסו גם חלקים להרחבת וסלילת כביש 899, ולכן צירף גם את החלקות האלו לכתב התביעה.

8. הנתבעות מתנגדות לבקשת התיקון. הנתבעות מעלות מספר טענות דיוניות כגון, אי צירוף תצהיר וכן טענות מהותיות. הטענה המרכזית שמעלות הנתבעות היא טענת התיישנות. הנתבעות מבהירות כי על פי הלכת בית המשפט העליון בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקוה (21.3.2013), נקבע כי תביעה לפיצויים בשל הפקעת מקרקעין מתיישנת בתוך 7 שנים ממועד תפיסת החזקה. תחולת ההלכה הושהתה עד ליום 2 1.3.2016. על כן, תביעות בגין הפקעת זכויות הקיבוץ במקרקעין מושא התביעה התיישנו זה מכבר. תיקון התביעה כעת, כך לטענתן, מאפשר עקיפת ההלכה והארכה בפועל של תקופת ההתיישנות. עוד נטען כי דין התביעה לסילוק על הסף. במסגרת זו נטען כי ככל ש התביעה מתייחסת לפיצויים על פי סעיף 13 לפקודת הרכישה להידחות על הסף שכן הפקעת המקרקעין נעשתה על פי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 ולא על פי פקודת הרכישה. נטען גם כי הקיבוץ זכה בעבר לפיצוי ואף חתם על כתבי ויתור החוסמים את דרכו לתבוע כעת פיצויים נוספים. לבסוף נטען כי יש לסלק את התביעה ככל שהיא מתייחסת לחלקות מקרקעין שנכללו בהכרזה על הפקעה אולם טרם נתפסו.

9. על טענת הנתבעות בדבר התיישנות התביעה השיב הקיבוץ וטען כי כבר בכתב התביעה המקורי, בסעיף 52 ציין כי הסעד המבוקש הוא פיצויים בגין הפקעה של המקרקעין שהופקעו לצרכי כביש מס' 70 "ו/או כל הפקעה אחרת הרלוונטית למקרקעין התובעת". לטענת הקיבוץ ניסוח זה משמעו כי כבר בכתב התביעה המקורי נכללו כל המקרקעין שהופקעו לרבות החלקות שהופקעו לורך סלילת כביש 899. עוד מפנה הקיבוץ לפסק הדין של בית המשפט העליון ברע"א 7330/17 דאוד תומא נ' רשות מקרקעי ישראל (19.3.2018) שבו התיר בית המשפט העליון תיקון כתב תביעה לפיצויי הפקעה למרות טענת ההתיישנות שנטענה. כן מפנה הקיבוץ למספר החלטות של בתי משפט מחוזיים שהתירו תיקון תביעות לפיצויי הפקעה.

דיון והכרעה
10. כפי שאפרט להלן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לתיקון כתב התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. שוכנעתי כי בשלב זה יש לדון רק בטענות בעניין התיישנות כתב התביעה המתוקן ואין מקום לברר את כל טענות הסף שהעלו הנתבעות. בהתאם הגעתי למסקנה כי יש לאפשר לקביוץ לתקן את כתב התביעה לגבי הפקעת החלקות שנעשתה לצורך סלילת או הרחב כביש מס' 70 אך יש לדחות את תיקון כתב התביעה לגבי הפקעת החלקות לצורך הרחבת כביש 899.
11. כידוע, על פי תקנה 92 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, רשאי בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות "[....] כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".
עם זאת, בית המשפט יסרב לתיקון כתב טענות, אף אם נועד לברר את השאלות האמיתיות שבמחלוקת בין הצדדים, אם יש בתיקון כדי לקפח את בעל הדין היריב, אם הבקשה הוגשה בשיהוי רב או אם המבקש נהג שלא בתום לב (ראו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 340 (מהדורה שביעית - 1995); רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל (02.07.2006); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427 (1998); רע"א 6113/13 פלוני נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק (19.12.2013)).
12. השאלה הראשונה שיש לבחון אפוא, היא האם התיקון נועד להביא בפני בית המשפט את השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין הצדדים. לעניין זה אציין כי שינוי או החלפת עילה אינם מונעים כשלעצמם מתן רשות לתיקון כתב התביעה (בר"ע 282/80 המגדר ברזלית חוטי ברזל ורשתות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (4)130 (1982)),י' זוסמן הנ"ל, בעמ' 352-351). עם זאת, הגשת תביעה המבוססת על עילה חדשה העוקפת את מחסום ההתיישנות היא פסולה ואין להתירה (ראו ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126 (1980); רע"א 2345/98 הנ"ל; רע"א 1527/09 מדינת ישראל נ' אבו עודה (14.10.2009)).
13. בהקשר זה יש לבחון כמובן, האם מדובר בעילת תביעה חדשה. ברע"א 7330/17 הנ"ל התיר בית המשפט העליון תיקון כתב תביעה בתביעה לפיצוי הפקעה בדרך של הרחבת העילה גם על זכויות באותם מקרקעין שירשו התובעים על פי הנטען, מעיזבונות נוספים. באותו ענייין ציינה כבוד הש' ברק-ארז כי יש לבחון מתי תיקון כתב התביעה חורג מעילת התביעה המקורית ועולה כדי "עילת תביעה חדשה". בתשובה לשאלה זו נקבע, כי המונח עילת תביעה הוא רחב יחסית, וכולל את "העסקה או המעשה המובא לדיון", וכי כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית עליהם התבססה הטענה בדבר חבותו של הנתבע, אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון - גם אם חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות.
גם המענה לשאלה מה ייחשב לאותה עסקה או מעשה לדיון אינו פשוט ומובן מאליו, והוא מושפע במידה רבה מהשיקולים והטעמים הניצבים ביסודם של דיני ההתיישנות (שם, בפסקה 25). כפי שצוין שם, שיקולים אלו כוללים את אינטרס ההסתמכות של הנתבע והרצון להותיר את העבר מאחור; הרצון למנוע דיון המבוסס על ראיות שאיכותן וכמותן דלה, ולמנוע הכבדה על הנתבע במישור הראייתי; עידוד אכיפה מהירה והמרצת תובעים שלא לישון על זכויותיהם; הבטחת שוויון בין בעלי הדיון; והפחתת היקף ההתדיינויות בעניינים שאינם רלוונטיים עוד.
14. יישום הדברים האמורים לעיל על נסיבות המקרה שבפני מוביל למסקנה כי תיקון כתב התביעה באופן שיכלול פיצוי גם עבור מקרקעין שהופקעו בשנת 1968 לצורך הרחבת כביש 899 משמעו הרחבת התביעה לעילה חדשה המבוססת על "מעשה" אחר. בכך יהיה משום פגיעה בנתבעות שהרי אין חולק, כי אם היה הקיבוץ מגיש את תביעתו באשר למקרקעין אלו כיום, בנפרד מהתביעה שבפני, הי יתה תביעתו נדחית על אתר מחמת התיישנות.
15. אין לקבל את טענת הקיבוץ לפיה העובדה כי בשולי כתב התביעה המקורי צוין שהקיבוץ זכאי לקבל מהנתבעות פיצוי בגין הפקעת מקרקעי המשבצת שהופקעו לצרכי סלילת ו/או הרחבת כביש 70 "ו/או כל הפקעה אחרת הרלוונטית למקרקעי התובעת" מאפשר את תיקון כתב התביעה באופן המתואר לעיל כלומר בדרך של צירוף תביעה להפקעות שזכרן לא בא בגדר כתב התביעה המקורי. לאורך כתב התביעה המקורי כולו, כמו גם בחוות הדעת השמאי שצורפה לו, הגדיר הקיבוץ את תביעתו כתביעה לפיצוי בגין המקרקעין שהופקעו ממנו לצורך סלילת כביש 70 והרחבתו בשנים שלאחר מכן. כך למשל בסעיף 4 לכתב התביעה, הוגדרו המקרקעין שהופקעו בשנים 1965 ו- 2000 לצורך סלילת והרחבת כביש 70 כ"המקרקעין שהופקעו"; ב פתיח לחוות דעת השמאי, צוין כי השאלה בה עוסקת חוות הדעת היא "הערכת פיצויי ההפקעה המגיעים לקיבוץ "מצובה" בגין הפקעת שטחים מהקיבוץ לטובת כביש 70" (ההדגשה אינה במקור - ר' ס'). גם כאשר התייחס הקיבוץ לעובדה כי הנתבעות הערימו קשיים באיתור המידע הרלוונטי, נטען כי הדבר נעשה "ביחס להפקעת, סלילת והרחבת הכבישים נשוא התובענה" (סעיף 32 לכתב התביעה המקורי), ולא ביחס לכבישים אחרים ו/או להפקעות מקרקעין אחרות שאולי התרחשו בעבר.
16. מכאן, שההפקעות שבוצעו לטובת סלילת והרחבת כביש 70 היא "המעשה" שהקים את עילת התביעה בכתב התביעה המקורי . כל פרשנות אחרת משמעה הרחבת ה"מעשה" לכל עילת תביעה חדשה, הגם שלא פורטה ולא נזכרה בכתב התביעה המקורי. הרחבה שכזו, משמעה בעצם מתן הכשר להתעלם מהתיישנות עילות התביעה, ומתן אפשרות לכל תובע להוסיף אמירה כללית שתאפשר לו להגיש כל תביעה תוך התעלמות מחובתו לרכז את כל תביעותיו. הדבר חותר תחת כל תכלית הוראות ההתיישנות שנועדו להבהיר לנתבע מהן עילות התביעה מפניהן עליו להתגונן.
17. על כן, ניתן להתיר את תיקון כתב התביעה, רק בנוגע למעשה מושא כתב התביעה כלומר ההפקעה לצורך סלילת והרחבת כביש 70 ולא בנוגע לסלילתם או להרחבתם של כבישים נוספים שזכרם לא בא בכתב התביעה המקורי ו/או בחוות הדעת עליה הוא נסמך.
18. בשולי דברים אלו אתייחס גם לטענות הקיבוץ באשר לאי שיתוף הפעולה מצד הנתבעות והקושי באיתור המסמכים הרלוונטיים, ואעיר כי בבקשה לתיקון כתב התביעה התברר שלא תחילתו של שיתוף פעולה של ממש בין הצדדים הוא שאפשר את "חילוץ הנתונים", כלשון הקיבוץ, ואת הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, אלא התקשרות הקיבוץ עם מודד מוסמך מטעמו. כשם שהקיבוץ עשה זאת בשלב זה, כך הוא יכול היה לעשות זאת בעת הגשת התביעה המקורית. מובן גם כי הקיבוץ יכול היה לפעול , כבר אז, גם באמצעים משפטיים שעמדו לרשותו, על מנת להשיג את המידע הדרוש לו.
19. אבהיר, כי דברים אלו מתייחסים אך ורק לבקשה לתיקון כתב התביעה כך שיחול גם על מקרקעין שהופקעו לצורך הרחבת כביש 899. הקיבוץ רשאי לתקן את תביעתו באופן שתתייחס להחלטת שר התחבורה לדחות את פנייתו המוקדמת אליו, וכן לפרט את הגושים והחלקות שהופקעו לצורך סלילת והרחבת כביש 70. בכך אין כדי לשנות מעילת התביעה המקורית.
התייחסות לטענות נוספות
20. בתגובות הנתבעות לבקשה לתיקון כתב התביעה הועלו טענות רבות נוספות, שישה מקום לדון בהן רק לאחר תיקון כתב התביעה ובהן תחולת הלכת ע"א 7896/16 שר התחבורה נ' פארן (12.03.2018) על נסיבות המקרה הנוכחי והשלכתה; הטענה בדבר האפשרות לתבוע פיצויים לפי פקודת הרכישה; היעדר זכאות לפיצוי עבור קרקע שהוכרזה אך לא נתפסה בפועל; היעדר עילת תביעה בנוגע לצווים שפורסמו טרם חתימת חוזה חכירה משנת 1989; ומניעות בשל כתבי הוויתור שנחתמו. בהקשר זה יוער גם, כי טענות אלו עלו בחלקן בבקשות לסילוק על הסף שהגישו הנתבעות עם פתיחת ההליך ונדחו בהחלטות כבוד הש ופטת ציגלר מ - 21.2.2017 ו- 31.1.2017.

סוף דבר
21. בשים לב לכל האמור דין הבקשה לתיקון כתב התביעה, ככל שהיא מתייחסת להפקעות שבוצעו לצורך כביש 899 - להידחות.
הקיבוץ רשאי לתקן את תביעתו ככל שהדבר נוגע להחלטת שר התחבורה בבקשתו ובכל הנוגע למספרי הגושים, החלקות ושיעורי ההפקעה שבוצעה לצורך סלילת והרחבת כביש 70.
הדיון הקבוע ליום 26.11.2018 יתקיים במועדו, ובסיומו ייקבעו מועדים להגשת כתבי טענות מתוקנים ושמיעת הוכחות.
הקיבוץ יישא בהוצאות הנתבעות בסך של 5,000 ₪ לכל אחת.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ט, 25 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קיבוץ מצובה
נתבע: ע"י עו"ד י' אבו-פול מפרקליטות מחוז חיפה
שופט :
עורכי דין: