ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נורה עאסלה נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד הנשיא רון שפירא

עותרת

נורה עאסלה
ע"י ב"כ עו"ד להואני באסם

נגד

משיבה

מדינת ישראל
ע"י פרקליטות חיפה אזרחית

פסק דין

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:
בפני עתירת העותרת נגד החלטות המשיבה שלא להוסיף לחקור או שלא להעמיד לדין את בני משפחתה של העותרת, אשר לטענתה מזיקים לה ומבצעים כלפיה עבירות אלימות ואיומים. יצוין כי מדובר בהחלטות של המשיבה משנת 2015 שלא להמשיך לחקור או להעמיד לדין, בעילה של העדר ראיות מספקות להעמדה לדין, בעילה של העדר אשמה פלילית או החלטה שלא להמשיך לחקור בשל העובדה כי העבריין לא נודע.
בהחלטת בימ"ש זה מיום 07.11.2018 ציינתי כי, כפי שצוין אף בהודעות המשיבה לעותרת בדבר אי העמדה לדין, לעותרת קיים סעד חלופי, שכן העותרת רשאית לערור כנגד החלטות המשיבה בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 ( להלן: "חסד"פ"). על כן, התבקשה העותרת להבהיר מדוע לא תידחה או תימחק העתירה עקב קיומו של סעד חלופי.
העותרת הגישה הבהרה לפיה היא מתייחסת בעתירתה לכך שקיימת החלטה נוספת לא כתובה של המשיבה, למנוע ממנה הגשת תלונות נוספות נגד בני המשפחה או לחקור אותם. על כן, נטען כי העתירה מתייחסת גם למניעת העותרת מהגשת תלונות חדשות וחקירתן, בידיעה שחוק החסד"פ אינו מסדיר עניין תקיפת החלטה מעין זו.
המשיבה הגישה תגובה בדבר סמכותו העניינית של בימ"ש זה לדון בעתירה וטענה כי דין העתירה להידחות על הסף, הן בשל חוסר סמכות עניינית, הן בשל קיומו של סעד חלופי בדבר הגשת ערר פנים מנהלי על החלטת המשטרה או הפרקליטות שלא להמשיך לחקור, הן בשל הטענה כי העתירה נגועה בחוסר מיצוי הליכים והן בשל השיהוי הרב בו העתירה נגועה.
לטענת המשיבה, לא הובאה כל ראשית ראיה לטענת העותרת באשר להחלטת המשיבה למנוע מהעותרת את האפשרות להגיש תלונות חדשות ולא צורפה כל פניה מוקדמת של העותרת בעניין זה למשיבה.
המשיבה טוענת כי בימ"ש זה נעדר סמכות לדון בעניינה של העתירה, שכן אין מדובר בנושא הנקוב בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000.
כן טוענת המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי ובשל אי מיצוי הליכים, שכן מדובר בהחלטות שניתנו בשנת 2015, בהן ניתן היה להגיש ערר תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה ההודעה, זאת בהתאם לסעיפים 64 ו-65 לחסד"פ. נטען כי אין לקבל עתירה בה מתבקש סעד ביחס להחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית כאשר העותר לא מיצה את הסעד החלופי המוקנה לו בסעיף 64 לחסד"פ.
עוד טוענת המשיבה כי העתירה נגועה בשיהוי רב אשר אף הוא מצדיק דחייתה על הסף, שכן מדובר בהחלטות משנת 2015.
יצוין כי לב"כ העותרת ניתנה האפשרות להגיב לתגובה מטעם המשיבה וזאת עד ליום 21.11.18, אך לא הוגשה כל תגובה.

דיון והכרעה:
דין העתירה להידחות על הסף מהטעמים שפורטו בתגובה מטעם המשיבה.
באשר לטענת העותרת, לפיה היא מתייחסת בעתירתה לכך שקיימת החלטה נוספת לא כתובה של המשיבה, למנוע ממנה הגשת תלונות נוספות נגד בני המשפחה או לחקור אותם, יש לקבל את טענת המשיבה כי לא הובאה כל ראשית ראיה לטענת העותרת בעניין זה ולא צורפה כל פניה מוקדמת של העותרת בעניין זה למשיבה.
עוד יש לקבל את טענת המשיבה כי בימ"ש זה נעדר סמכות לדון בעניינה של העתירה, שכן אין מדובר בנושא הנקוב בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000.
כן יש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי ובשל אי מיצוי הליכים, שכן מדובר בהחלטות שניתנו בשנת 2015, בהן ניתן היה להגיש ערר תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה ההודעה, זאת בהתאם לסעיפים 64 ו-65 לחסד"פ. ההלכה היא כי אין לקבל עתירה בה מתבקש סעד כאשר העותר לא מיצה את הסעד החלופי המוקנה לו בחוק ולא מיצה את ההליכים האפשריים מול הרשות המנהלית. [לעניין דחיה בשל אי מיצוי הליכים ראו: בג"ץ 7844/18 דפנה פלר נ' שרת המשפטים (20.11.2018)].
עוד יש לקבל טענת המשיבה כי העתירה נגועה בשיהוי רב, אשר אף הוא מצדיק דחייתה על הסף [ בג"ץ 7844/18 הנ"ל], שכן מדובר בהחלטות משנת 2015.
אשר על כן, לאור המפורט לעיל, העתירה נדחית על הסף.
לפנים משורת הדין אני מחייב את העותרת בתשלום הוצאות המשיבה בעתירה זו, בסכום סמלי בלבד שאינו משקף את עלויות הכנת התגובה והטיפול בעתירה, 1,000 ₪ בלבד. ההוצאות ישולמו עד ליום 30.12.18 שאם לא כן יישא החוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ט, 25 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא


מעורבים
תובע: נורה עאסלה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: