ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף גמליאל נגד דוד גמליאל :

לפני כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקש:

יוסף גמליאל
ע"י ב"כ עו"ד אהרון נבון

נגד

המשיבים:

  1. דוד גמליאל
  2. מנחם גמליאל
  3. אסתר גמליאל
  4. מיכה גמליאל
  5. דני גמליאל

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בהרצליה (כבוד הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב) מיום 9.11.18 בת"ק 43199-06-18 במסגרתו התקבלה בחלקה התביעה שהגישו המשיבים – התובעים נגד הנתבע - המבקש ונדחתה התביעה שכנגד שהגיש המבקש נגד המשיבים .
בעלי הדין הם אחים.

טענות המבקש בבקשת רשות ערעור שלפני עניינן בהעדר סמכות עניינית לבימ"ש לתביעות קטנות לדון בתביעה והיותו של המבקש פושט רגל במועד הגשת התביעה.

2. עסקינן בתביעה כספית על סך 25,478 ₪ שהגישו אחיו של הנתבע בגין חוב כספי.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע מסרב לשלם את חלקו בהוצאות הנוגעות לעיזבון האב בהתאם לפירוט בנספח 6 לכתב התביעה: חוב עו"ד מגי 23,025 ש"ח, חוב ירושה 1,121.83 ₪, חוב ארנונה 1,234 ₪ , חוב חשמל 76.16 ₪ , חוב מים 47.6 ₪.

צורף לכתב התביעה "הסכם שכר טרחה" מיום 1.3.16 עליו חתום "דוד גמליאל כנציג משפחת גמליאל". צוין כי שכה"ט המוסכם הינו 50,000 ₪ בתוספת מע"מ וכי "במידה והנתבעים לא יצטרכו לשלם לאלמנה או במידה והתיק יסתיים בהסכם ישולם סך נוסף של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ".

בכתב ההגנה נטען כי הוסכם על תשלום בסך של 50,000 ₪ + מע"מ לעו"ד שטיפלה בתביעת אלמנת האב, ולא ניתנה הסכמה לתשלום נוסף.
הנתבע טען כי לא ראה את הסכם שכר הטרחה שנחתם, ומכל מקום מעולם לא הסכים לשלם 50,000 ₪ נוספים כאמור בהסכם, במידה ויגיעו הצדדים לפשרה. עוד נטען כי הוסכם כי תשלום שכר הטרחה יגבה רק לאחר סיום ההליך המשפטי.
לגבי התשלום בגין הוצאות צו ירושה והוצאות ארנונה חשמל ומים נטען כי לא הוצגו בפניו מסמכים.

המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה שכנגד על סך 33,500 ₪ . נטען כי לאחר הגשת תביעה ע"י אלמנת אביו, החליטו האחים להשיג ראיות כדי לתקוף את התביעה ועליו הוטל לעקוב ולתעד את התובעת (אלמנת אביו). הוא רכש לשם כך מצלמת וידאו וכן כרטיסי זיכרון והשקיע שעות עבודה ולא ביקש כל תמורה עבור הוצאותיו. אך בדיעבד, לאחר שגמליאל החל לבקש ממנו החזר בגין הוצאות, תובע החזר ההוצאות שנגרמו לו.

המשיבים הגישו כתב הגנה לתביעה שכנגד במסגרתה ביקשו לדחות את התביעה שכנגד על הסף. נטען כי מעשיו לא הוכחו וכי התביעה הוגשה רק לצורכי התרעה ואיום עליהם. נטען כי כל פעילותו בעניין הייתה אמורה להתבצע ללא תשלום לטובת קבלת הירושה.

3. המבקש הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית. נטען כי מדובר בסכסוך משפחתי בין אחים הנובע ממחלוקות לגבי חלוקת כספים ותשלומים מעזבון האב והסמכות לדון היא לבימ"ש לעניני משפחה.
כן טען המבקש כי הוא בססטוס של פושט רגל ולא ניתן להגיש תביעה נגדו ולנ הל את ההליך ללא אישור של המנהל המיוחד.

מנגד, המשיבים טענו כי אין מדובר בסכסוך משפחתי - עיזבון המנוח חולק באופן שווה בין האחים, כל אחד קיבל את חלקו ואין ריב בין האחים.
הכספים שקיבל הנתבע מהעזבון נמצאים אצל עו"ד רן מסיקה – המנהל המיוחד על נכסי החייב. הנתבע אינו פושט רגל הואיל וחובותיו שולמו ונשאר כסף בקופה (סך של 350,000 ₪).
צורף מכתב שנשלח לעו"ד רן מסיקה ביום 22.7.18 במסגרתו התובעים יידעו אותו בנוגע לתביעה דנן וביקשו כי המנהל המיוחד יעצור את התשלומים לנתבע.

4. בדיון שהתקיים ביום 31.10.18 בבימ"ש לתביעות קטנות נשמעו משיבים 1 ו-2 אליהם הצטרפו יתר המשיבים, וכן המבקש.

המבקש חזר על טענתו בדבר העדר סמכות עניינית.
בימ"ש קמא דחה את הבקשה.
נקבע כי לאחר עיון בכתבי הטענות אין מדובר במחלוקת הנובעת מסכסוך משפחתי אלא מחלוקת כספית בלבד.

זאת ועוד; הנתבע העיד כי פשט את הרגל ולפני כחודשיים קיבל הפטר.
נרשם מפי הצדדים בפרוטוקול הדיון:
"מאחר ולא הגענו להסכמות אנו מסכימים שהתיק יידון כעת, על אף שהיה הליך של פשיטת רגל בעבר, מאחר וההליך הסתיים אין טעם במחיקה והגשה מחדש, ונבקש לנהל את הדיון היום".

5. טרם ניתן פסה"ד של בימ"ש לתביעות קטנות, הגיש המבקש ביום 1.11.18 בקשת רשות ערעור לבימ"ש זה על החלטת בימ"ש קמא מיום 31.10.18 בנוגע לסמכות העניינית (בר"ע 1423-11-18) .

בהחלטתי מיום 5.11.18 נדחתה הבר"ע על הסף הואיל ולא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים (תקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976 ).

6. בפסק הדין שניתן בבימ"ש קמא ביום 9.11.18 התביעה העיקרית התקבלה ביחס לסכומים ששולמו ע"י האחים עבור הנתבע בגין שכר טרחת עו"ד שהוסכם מראש, ללא התשלום הנוסף אשר לגביו לא הוכחה הסכמת הנתבע .
התביעה נדחתה ביחס ליתר ההוצאות.
התביעה שכנגד נדחתה.
בסיכומו של דבר, המבקש חויב לשלם למשיבים סך כולל ש ל 10,872 ₪ (2,174 ₪ לכל אחד מהתובעים) וכן הוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ₪ (200 ₪ לכל אחד מהתובעים).

5. בבקשת רשות ערעור שלפני טוען המבקש כי אמנם מד ובר במחלוקת כספית, אך בין בני משפחה, אחים ובימ"ש קמא לא התייחס לעניין הסמכות בפסה"ד.
נטען כי המחלוקת נוגעת לתשלומים וחלוקת כספים מהעיזבון.
כן נטען כי מדובר במחלוקת עובדתית סבוכה המצריכה שמיעת עדים, חקירות נגדיות והצגת מסמכים רבים, שבימ"ש לתביעות קטנות אינו הפורום המתאים.
עוד טוען המבקש כי התביעה הוגשה נגדו בהיותו פושט רגל, ללא קבלת אישור ביהמ"ש או המנהל המיוחד. אמנם במועד הדיון כבר היה לאחר קבלת הפטר, אך נקודת הזמן הקובעת היא מועד הגשת התביעה ואין הצדדים יכולים להתנות על כך.

6. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה ושאת מהנימוקים כדלקמן:

7. הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת ..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק דינו של כבוד הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

המקרה שלפני אינו נכנס לגדר החריגים המצדיק מתן רשות ערעור.

8. בהתאם לסעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק בית המשפט לענייני משפחה") הגדרת "בן משפחתו" היא:
"בן משפחתו" –
(א) בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג.
(ב) ילדו, לרבות ילדו של בן זוג.
(ג) הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם.
(ד) נכדו.
(ה) הורי הוריו.
(ו) אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו".

על מנת להקנות סמכות עניינית לבית משפט לענייני משפחה יש צורך כי:
(1) התביעה תוגש על ידי אדם נגד בן משפחתו.
(2) עילת התביעה היא סכסוך בתוך המשפחה.
ראה לעניין זה: רע"א 6558/99 חבס נ' חבס פ"ד נד (4) 337.

9. במקרה דנן עסקינן באח של התובעים שנכנס להגדרת "בן משפחתו" לפי סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה.
כאשר בוחנים אם עילת התביעה היא סכסוך בתוך המשפחה, בימ"ש לא בוחן את הסמכות העניינית רק לפי סעדים המתבקשים במפורש בכתב תביעה אלא בית משפט בודק על פי "מבחן העילה" או "מבחן מהות הסכסוך", אם מדובר בסכסוך שבמהותו הוא סכסוך שבתוך המשפחה.
וראה לעניין זה: רע"א 7277/15 אפרים תגר נ' ניר טל בר(16/11/15) – סעיף 9.

הסכסוך הכספי בו עוסקת התובענה דנן אינו נכנס באופן מהותי לגדר סכסוך שבתוך המשפחה.
אין מדובר כלל בסכסוך ירושה כי אם בחוב בגין תשלום שכר טרחה ותשלומי ארנונה, מים וחשמל.

לאור האמור לעיל, צדק בימ"ש קמא כאשר דחה את הבקשה בנוגע לעניין הסמכות העניינית.

יודגש; משנדחתה הבקשה במסגרת ההחלטה מיום 31.10.18, אין צורך להתייחס פעם נוספת לעניי ן הסמכות במסגרת פסה"ד.

10. הטענה לפיה בימ"ש לתביעות קטנות אינו הפורום המתאים לדון בתביעה בשל מורכבות התביעה, לא הועלתה בפני בימ"ש קמא, ומשכך אין מקום לדון בטענה זו לראשונה במסגרת הליך ערעורי.

11. באשר לטענה הנוגעת להיותו של המבקש פושט רגל במועד הגשת התובענה –
לאור בקשת המבקש (והמשיבים) בדיון ביום 31.10.18 כי ההליך ינוהל , בשים לב לכך שהיה הליך פשיטת רגל בעבר שהסתיים ואין טעם במחיקת ההליך והגשת מחדש, לא ניתן כעת לאחר שניתן פסה"ד, לחזור מההסכמה דלעיל, שאין ספק לאור נוסח ההסכמה, שניתנה ע"י המבקש מתוך מודעות לאפשרויות שעמדו בפניו , והוא בחר להמשיך בדיון במסגרת ההליך שהוגש בתיק קמא.

משכך, אף דינה של טענה זו להידחות.

12. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ט, 25 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף גמליאל
נתבע: דוד גמליאל
שופט :
עורכי דין: