ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בני ליידמן נגד חברת פרטנר תקשורת בע"מ :

בפני כבוד ה שופט גיא שני

התובע

בני ליידמן

נגד

הנתבעת
חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות. עניינה של התביעה בחיובים עודפים שגבתה הנתבעת, לטענת התובע, במסגרת ההתקשרות בין הצדדים.

בכתב התביעה טען התובע כי בחודש אפריל 2016 הוא ביקש להחליף 30 קווים שהיו ברשותו בקווים חדשים. אולם, במקום למלא את בקשתו ולהחליף קווים "ישנים" , הקצתה הנתבעת לתובע עשרות קווים חדשים, מקצתם אף במסלול יקר יותר, והכול ללא הסכמתו. התובע לדבריו פנה לנתבעת פעמים רבות אך בפועל הנתבעת המשיכה לגבות ממנו כספים ביתר עד לחודש דצמבר 2016.

ייאמר מיד: כבר בכתב ההגנה אישרה הנתבעת כי נפלה אצלה שגגה, שעה שחלף ביצוע בקשתו של התובע לבטל קווים שהיו ברשותו, נעשתה הוספה של קווים חדשים. עם זאת, הנתבעת טענה כי בוצע החזר מלא לתובע, בסך של כ- 2,611 ₪. התובע לעומת זאת טען כי החוב של הנתבעת הוא בסכום גבוה בהרבה.

שלושה דיונים קיימתי בתיק זה, זאת על מנת לברר כדבעי את התביעה ולאפשר לצדדים להציג בצורה ברורה ומבוססת את טענותיהם. לקראת הדיון האחרון, לאור הערות ושאלות שהעליתי בדיון הקודם, ה ציג כל אחד מהצדדים טבלאות שאמורות לשקף את החיובים העודפים בגין הקווים שהוקצו לתובע. הטבלאות באות להציג השוואה בין החיובים לפני השינוי שנעשה בחודש אפריל 2016 לבין החיובים לאחר השינוי . אולם, בעוד שהתובע כלל בטבלה שערך (סומנה ת/1) את החיובים בגין כל הקווים שהוקצו לו לאורך כל התקופה המדוברת ( אפריל 2016 עד דצמבר 2016), תוך פירוט ספציפי של הסכום ששולם בגין כל קו וקו ( הנתונים כולם מבוססים על חשבוניות שהוגשו גם הן לעיוני), הנתבעת הציגה טבלה מצומצמת הרבה יותר (סומנה נ/1) , שכללה נתונים לגבי החשבונית של חודש אחד בלבד (מאי 2016), ללא "עבודת הנמלים" שביצע כאמור התובע על-מנת לחלץ את הסכום ששולם בגין כל קו וקו (הנתבעת חישבה לפי סכום אחיד של 30.17 ₪ לכל קו ).

כבר במהלך הדיון האחרון התרשמתי, לאחר ששמעתי את הצדדים ועניינתי בחומר שהגישו, כי התובע ביסס כדבעי את טענתו בכל הנוגע לשיעור החיובים העודפים. למרות זאת, ולמען הזהירות, אפשרתי לנתבעת לבדוק את המסמך שהגיש התובע (ת/1) ולהעלות השגות קונקרטיות לגבי הרשום בו, ככל שיש לה השגות כאלה. כך עשתה הנתבעת, ובהודעתה מיום 29.10.2018 היא אמנם טענה כי חלק מהסכומים שדורש התובע אינם מגיעים לו, אך לראשונה הודתה כי עליה לזכות את התובע בסכום ניכר של 10,436 ₪ (זאת מעבר לזיכוי שנעשה עוד לפני הגשת התביעה, כאמור לעיל ).

לאחר עיון במכלול החומר שלפניי כולל בטיעונים המשלימים של הצדדים ובטבלאות שסומנו ת/1 ו- נ/1, מצאתי לאמץ את דרך החישוב שהציג התובע לגבי החיובים העודפים , ולדחות את ההשגות שהעלתה הנתבעת. ראשית אציין, כי הנתבעת מלינה על כך שהטבלה שהציג התובע היא "מסובכת ומסואבת, לא ברורה" ו"כתובה באי-סדר משווע". קשה שלא לתמוה על טענה זו, לא רק משום שהיא לא נכונה לגופה – הטבלה לטעמי ברורה למדיי – אלא גם משום שהנתבעת היא-היא שיצרה את אי-הסדר ואת הקושי באומדן ההחזר המגיע לתובע, בהתנהלות אשר כללה טעויות מצטברות לאורך תקופה לא מבוטלת . טוב היה אילו הנתבעת הייתה עושה, זה מכבר, בדק-בית מעמיק בחשבוניות ומזכה את הלקוח על הסכום המגיע לו, במקום לבוא בטרוניה כלפי התובע, אשר נזקק לעבודה סיזיפית כדי להוכיח ולכמת את מחדליה-שלה (כאמור, כיום גם הנתבעת מודה כי עליה לזכות את התובע בסכום נוסף של למעלה מ- 10,000 ₪).

שנית ולגופו של עניין, הנטבעת טוענת בהודעתה מיום 29.10.2018 כי אין לזכות את התובע בגין מנויים חדשים שנוספו לפי בקשתו; הנתבעת אף מציינת כי "עותק מבקשתו של התובע להוספת המנויים מצורף כנספח א", דא עקא שבפועל לא צורף כל נספח להודעה. על כל פנים מתחילת הדרך, בכתב ההגנה, אישרה הנתבעת את טענתו המרכזית של התובע, שלפיה הוא ביקש להחליף קווים שהיו ב שימושו בקווים חדשים, אך במקום זאת נעשה מהלך של הוספת קווים ללא ביטול הקודמים. לא ברור אפוא כיצד הנתבעת טוענת כעת שמהלך הוספת הקווים היה לפי בקשתו של התובע, או שהיא הייתה רשאית לחייב את התובע בגין המנויים החדשים, כשבמקביל היא חייבה אותו עבור המנויים הישנים (ויודגש: כפי שניתן לראות בטבלה ת/1, התובע אינו מבקש החזר עבור החיובים שנעשו בגין הקווים שהיו ברשותו קודם לכן – עד שורה 92 בטבלה – אלא רק עבור הקווים שנוספו החל מ חודש אפריל).

צאו וראו כיצד הנתבעת-עצמה הציעה לחשב את החיובים העודפים במסמך נ/1. הנתבעת השוותה בין מספר המנויים בחודש מרץ (לפני המהלך השגוי) לבין מספר המנויים בחודש מאי (לאחר המהלך השגוי), ואז הכפילה את מספר הקווים הנוספים (36) בעלות של כל קו (30.17 ₪). זו למעשה דרך דומה לדרך ה חישוב שבה נקט התובע ב- ת/1 , אולם התובע – בניגוד לנתבעת – עשה זאת לאורך כל התקופה המדוברת ( קרי: עד סוף שנת 2016), הכוללת חודשים שבהם החיוב העודף היה גדול בהרבה מאשר בחודש מאי (בין היתר משום שהנתבעת, מסיבה שלא התבררה עד היום, החלה לחייבו בחלק מהקווים במסלול יקר יותר כגון "דיברת-שילמת" ; למען הסר ספק, הנתבעת מודה כיום כי גם זו הייתה טעות – ראו סעיפים 6.2 ו- 6.4 להודעה ).

לא אאריך עוד בדברים – לפי מצוות התקנות פסק-דין בתביעה קטנה יש לנמק באופן תמציתי. בסופו של יום, אני מעדיף את דרך החישוב שהציג התובע על פני זו שהציגה הנתבעת (למעשה הנתבעת אינה מציגה – גם כעת – דרך חישוב חלופית סדורה ומבוססת לכל אורך התקופה, אלא מנסה, ללא הצלחה יתרה, לנגוס בחישוביו של התובע).

לאור המקובץ, ולאחר בחינת כל החומר שלפניי, אני מחייב את הנתבעת לזכות את התובע בסך של 20,529 ₪ ( סכום זה הוא לאחר הפחתת הזיכוי שכבר נעשה ; יוּער כי לא מצאתי אסמכתה לטענתה של הנתבעת בהודעתה מיום 29.10.2018, בדבר זיכוי נוסף בסך של 428 ₪) .

נותרו שני עניינים נוספים. ראשית, התובע טען בכתב ההגנה כי יש לפצותו בסכום נוסף של 9000 ₪ , זאת בגין 3 ימי עבודה שירדו לטמיון בעסקו עקב כך שבשלב מסוים הנתבעת ניתקה את כל הקווים שהיו ברשותו ללא התראה. אלא שהטענה בעניין זה הועלתה בכתב התביעה באופן לקוני, וגם היום אין לפניי תשתית עובדתית וראייתית מספקת בעניין זה. די שאציין כי לא הוצגה אסמכתה כלשהי לביסוס סכום הפיצוי המבוקש, זאת אף שהתובע ללא ספק יכול היה להציג ראיות לגבי שיעור הנזק (ראו רע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן (30.1.2018)) .

שנית, התובע ביקש בכתב התביעה – אף זאת בלאקוניות , כמעט בדרך אגב – לבטל את החיוב החודשי של 200 ₪ בגין ציוד שנמכר לו , אשר לא ניתן לעשות בו שימוש משום שלא קיבל שם משתמש וסיסמה. הנתבעת מצדה טוענת כי מדובר בטענות כלליות, כי אין כל אסמכתא לפנייה של התובע בעניין זה וכי אין באפשרותה למסור התייחסות לטענות באופן שבו הועלו בהליך זה. ואמנם, גם כשמדובר בתביעה קטנה, על התובע להניח תשתית עובדתית וראייתית לטענותיו, על מנת שהצד שכנגד יוכל להתגונן כראוי ועל מנת שבית המשפט יוכל להיכנס לעובי הקורה. לא כך היה במקרה דנן. עם זאת, בשים לב להערותיו של נציג הנתבעת בדיון האחרון (ראו עמוד 7 לפרוטוקול שורות 32-31), אני קובע כי אם אין בידי הנתבעת לספק לתובע שם משתמש וסיסמה לאלתר, עליה לחדול מלחייבו בגין ציוד הקצה הנדון.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע סכום של 20,529 ₪. כמו-כן, בשים לב למכלול נסיבות העניין לרבות היקף ההתדיינות והמשאבים שהיו כרוכים בהוכחת התביעה, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

הקלסר שהוגש בדיון יוחזר לתובע, והתובע ידאג לשמור עליו עד שפסק-הדין יהפוך חלוט.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ט, 25 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בני ליידמן
נתבע: חברת פרטנר תקשורת בע"מ
שופט :
עורכי דין: