ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין areadom ghebre נגד דמיון מתקני משחק בע"מ :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב

התובע
1. areadom ghebre
דרכון אריתריאה מס' 132268 c08
ע"י ב"כ: עו"ד ליאב עמר ואח'
-
הנתבעת
1. דמיון מתקני משחק בע"מ
ח.פ. 512186925

פסק דין

האם התובע זכאי לתשלומים שונים הנובעים מתקופת עבודתו בנתבעת? זוהי השאלה בה עלי לדון בתיק זה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים
הנתבעת היא חברה המתמחה בבנייה, תכנון ועיצוב של מתקני משחק. לטענת התובע, הוא החל לעבוד אצלה כעובד כללי ביום 16.06.2008 עד למועד התפטרותו מרצון בחודש 02/2015. יצוין כבר עתה, כי הצדדים חלוקים בנוגע למועד סיום העסקתו של התובע, שכן לטענת הנתבעת, הוא התפטר מעבודתו ביום 04.12.14, לאחר שנעדר מעבודתו בחודשים הסמוכים לפני מועד עזיבתו. מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת למתכונת העסקתו ולהיקפה. התובע טוען, כי השתכר שכר שעתי בסך 28 ₪ לשעה, בעוד שהנתבעת טוענת כי שכרו היה גלובאלי לפי 200 ₪ ליום.
לטענת התובע, על מערכת היחסים בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי שבין התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (7032/2003), או צווי ההרחבה מכוחו, אשר הרחיבו את הוראותיו על כל העובדים והמעסיקים אשר מעסיקים 20 עובדים ומעלה בענפי המלאה והתעשייה הזעירה. הנתבעת הכחישה את טענה זו.
לטענת התובע, הנתבעת לא הפרישה במהלך עבודתו את הסכומים הנדרשים לקופת גמל ולקופת פיצויים; לא שילמה לו פדיון ימי חופשה ופדיון דמי הבראה; לא שילמה לו דמי חגים ולא שילמה לו שכר בגין עבודה בשעות נוספות.
הנתבעת טענה להגנתה, כי התובע התפטר מבלי לתת לה הודעה מוקדמת כמתחייב, וכי סיפקה לו מקום מגורים במפעל עד אשר העתיק את מקום מגוריו לנתניה; דמי חגים שולמו במסגרת השכר הגלובאלי ששולם לו וביחס לעבודה בשעות נוספות טענה, כי התובע לא עבד במתכונת עבודה קבועה ולא הניח תשתית ראייתי מינימלית לטענה זו, כנדרש. הנתבעת הוסיפה, כי במהלך עבודתו התובע ניצל את כל ימי החופשה שעמדו לרשותו, במיוחד בחודשים האחרונים שלפני התפטרותו וכי קיבל סכומי כסף שונים ביתר, אותם דרשה לקזז מכל סכום שייפסק לטובתו.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ובדיון ההוכחות שהתקיים ביום 04.01.18, העידו בפניי התובע ונציגת הנתבעת, הגב' אתי סחלב חלפון (להלן – הגב' חלפון).

דיון והכרעה
לשאלת סיום יחסי העבודה
טענת התובע, לפיה התפטר בחודש פברואר 2015 לאחר שנתן הודעה מוקדמת, לא נסתרה. בעדותה בפנינו, אישרה הגב' חלפון כי התובע עבד עד לחודש פברואר ומסר לה הודעה מוקדמת "בדרך לא דרך". הגב' חלפון לא פרטה מהי אותה דרך, ומדוע אין לראות בהודעה שניתנה לה, הודעה כדין. בהמשך עדותה, ציינה כי ייתכן שהתובע עזב בתחילת חודש מרץ ולמעשה, לא הציגה גרסה אחידה וסדורה בנוגע למתן ההודעה המוקדמת ובנוגע למועד המדויק בו התובע עזב.
לאור האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא, כי טענת התובע לא נסתרה ואני קובע כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בחודש פברואר 2015, לאחר שהתובע נתן הודעה מוקדמת, כנדרש ממנו.

לשאלת חלות צו הרחבה בענף התעשייה
בעדותה בפניי, הכחישה הגב' חלפון, כי מועסקים בנתבעת למעלה מ- 20 עובדים (עמ' 58 לפרוטוקול מול שורה 5 ואילך). צו ההרחבה בענף התעשייה – מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בתעשייה 2006 לפי חוק הסכמים קיבוצים, השתי"ז-1957 ( פורסם י"פ תשס"ו מס' 5525 מיום 7.5.2006 עמ' 3105 ) (להלן – צו ההרחבה בתעשייה), קובע בסעיף 1, כי הוא לא יחול על מעסיקים שמעסיקים פחות מ- 20 עובדים. לפיכך, אני קובע, כי התובע לא הוכיח שצו ההרחבה הנ"ל חל על הנתבעת ומכאן, שהיא חייבת להפריש לתובע את התשלומים החודשיים לפנסיה ולפיצויי פיטורים, בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק.
בסיכומיה, טענה הנתבעת, כי כל זכויותיו הסוציאליות של התובע שולמו במסגרת השכר השעתי שלו, לרבות הפרשות לקרן פנסיה (סעיף 23 לסיכומי הנתבעת). יתרה מכך, הגב' חלפון שבה והדגישה בעדותה, כי שכרו השעתי של התובע עמד במשך כל תקופת העסקתו על 22 ₪ (עמ' 33 לפרוטוקול מול שורה 21, עמ' 39 לפרוטוקול מול שורה 6 ומול שורות 22-23 ועמ' 52 לפרוטוקול מול שורה 26).
דין טענת הנתבעת להידחות. ראשית, טענת הנתבעת עומדת בסתירה גמורה להוראות סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, האוסר תשלום שכר כולל. בנוסף, הנתבעת לא הציגה הודעה לעובד ואף לא הסכם עבודה, ומכאן, גם ביחס לתשלומים שניתן לכלול במסג רת השכר הכולל, הרי שאלה חייבים לקבל ביטוי מפורש בכתב, ובמקרה דנן, בהיעדר כל ראיה לכך, הרי שהשכר ששולם לתובע מגלם בתוכו את התמורה עבור עבודתו בלבד.
זאת ועוד. ברי, כי השכר השעתי בסך 22 ₪ אינו יכול לכלול גם את שכר העבודה (לפי שכר מינימום) וגם את תשלום הזכויות הסוציאליות, גם אם הדבר היה מוסדר בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר.
לאור כל האמור לעיל, אני פוסק לתובע תשלום בגין הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים, בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק, לפי החישוב הבא:
שכר שעתי ממוצע של 25 ₪ ושכר חודשי ממוצע של 4,650 ₪ (186 שעות) ובמכפלת 80.5 חודשי עבודה:
בגין שנת 2008 (יוני עד דצמבר) – 234 ₪ בגין גמל + 234 ₪ בגין פ.פ.;
בגין שנת 2009 – 926 ₪ בגין גמל + 936 בגין פ.פ.;
בגין שנת 2010 – 1,395 ₪ בגין גמל + 1,395 בגין פ.פ.;
בגין שנת 2011 – 1,858 ₪ בגין גמל + 1,858 בגין פ.פ.;
בגין שנת 2012 – 2,321 ₪ בגין גמל + 2,321 בגין פ.פ.;
בגין שנת 2013 – 2,790 ₪ בגין גמל + 2,790 בגין פ.פ.;
בגין שנת 2014 – 3,348 ₪ בגין גמל + 3,348 בגין פ.פ.;
בגין שנת 2015 (חודש ינואר) – 279 ₪ בגין גמל + 279 בגין פ.פ.;
בגין שנת 2015 (מחצית חודש פברואר) – 139.5 ₪ בגין גמל + 139.5 בגין פ.פ.
סה"כ בגין הפרשות לגמל – 13,290 ₪ ובגין הפרשות לפיצויי פיטורים – 13,300 ₪.

פדיון חופשה
גרסת התובע, לפיה לא קיבל פדיון של ימי החופשה השנתית שנצברו לטובתו, לא נסתרה. הגב' חלפון טענה בעדותה ביחס לרישום צבירת ימי החופשה, כי מדובר בטעות של המחשב או של רואה החשבון של הנתבעת (עמ' 54 לפרוטוקול מול שורה 15 ואילך, עמ' 55 לפרוטוקול מול שורה 5 ואילך ועמ' 56 לפרוטוקול מול שורה 7 ואילך). אין חולק, כי הגב' חלפון אינה מי שערכה את תלושי השכר וממילא אינה יכולה להעיד על כך שנפלה טעות. על כן אין לקבל את עדותה בעניין זה, במיוחד לאור העובדה שלא היתה כל מניעה מצדה להביא לעדות את רואה החשבון של הנתבעת שיעיד כי בוצעה טעות לכאורה.
הגב' חלפון לא הצליחה להלום את העובדה, לפיה ימי צבירת החופשה השנתית בתלושי השכר נמחקה ללא כל הסבר בין דצמבר 2012 לינואר 2012, וברי, כי התובע לא ניצל 53.5 ימי חופשה בין 31.12.2012 ל- 01.01.2013. לאור האמור לעיל, אני מקבל את טענת התובע ופוסק לטובתו 12,357 ₪, וזאת לאחר שמצאתי כי החישוב שערך בטבלה שנזכרה בסעיף 22 לסיכומים מטעמו, נכון.

דמי הבראה
בתלושי השכר שצורפו לתיק, אין כל ראיה לכך שהתובע קיבל תשלום עבור דמי הבראה, בהתאם לחוק. טענתה של הנתבעת, כי דמי ההבראה שולמו לו במסגרת השכר השעתי, נדחתה על ידי ולפיכך, ובהיעדר כל ראיה לסתור, ומשמצאתי כי החישוב שהוצג ע"י התובע בכתב הסיכומים מטעמו נכון, אני פוסק לו בגין רכיב זה סך של 5,292 ₪.

דמי חגים
התובע טען, כי במהלך כל תקופת עבודתו, לא קיבל תשלום עבור 9 ימי חג, על אף שהתייצב לעבודה בסמוך ליום החג. בתלושי השכר לא נמצאה כל אינדיקציה לכך שאכן קיבל תשלום שכזה, ועל כן, ובהיעדר כל רא יה לסתור, ומשדחיתי את טענת הנתבעת, לפיה השכר השעתי כלל את כל זכויותיו הסוציאליות, ומשמצאתי כי החישוב שהוצג בסעיף 30 לסיכומי התובע ביחס לרכיב זה נכון, אני פוסק לו בגין סך של 10,200 ₪ בגין 51 ימי חג.

גמול עבור עבודה בשעות נוספות
אין חולק, כי בהתאם לדוחות הנוכחות שהוצגו, התובע עבד שעות נוספות. מעיון בתלושי השכר עולה, כי אין כל ביטוי לתשלום בגין כך ולא מצאתי לקבל את הסבריה של הגב' חלפון, שלא נתמכו בכל ראיה, לפיהם, הוא שהה במקום העבודה כדי ללמוד עברית; כי לא היה לו היכן להתגורר או כי החתים את שעון הנוכחות אחרי שעות העבודה הרגילות על דעת עצמו. ובמה דברים אמורים?
בעדותה בפניי, נדרשה הגב' חלפון להסביר את התמורה הכספית שהתובע קיבל מידי חודש ביחס לדוחות הנוכחות. תשובתה היתה, כי מעת לעת החליטה לשלם לו קצת יותר. מעבר לעובדה שאין זכר לטענה זו בכתבי הטענות ומדובר בהרחבת חזית אסורה, לא נמצאו לכך כל תימוכין בראיות. הנתבעת לא ערכה כל רישום ביחס לתשלומים ביתר, שכביכול ניתנו לתובע , והגרסה כולה באה לעולם רק כאשר עומתה בחקירתה עם העובדה, שאין הלימה בין דוחות הנוכחות לבין תלושי השכר מבחינת האופן בו חושב שכרו של התובע. לא מן המותר לציין, כי הגב' חלפון העידה כי רואה החשבון ערך את תלושי השכר בהתאם לאמור בדוחות הנוכחות.
כך גם אין בכתבי הטענות מטעם הנתבעת זכר לטענה, שנטענה לראשונה בחקירתה של הגב' חלפון, לפיה התובע החתים את שעון הנוכחות על דעת עצמו לאחר שעות העבודה, או כי שהה במקום העבודה לצורך הסתגלות או לימוד עברית. ביחס למקום מגוריו, התובע העיד, ועדותו לא נסתרה (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורה 25 ועמ' 7 לפרוטוקול מול שורה 8 ואילך), כי שב לביתו בנתניה מידי יום, למעט תקופה קצרה, בה אכן לן במקום העבודה.
לא נעלמה מעיניי טענת הגב' חלפון, לפיה רואה החשבון ערך את התלושים, באופן שתשלום הזכויות הסוציאליות גולם בהם "[...] ולכן התלוש לא התאים ונרשם בתלוש שעות עבודה כך שיתאים עבור העובד כולל כל התנאים הסוציאליים כפי שסוכמו איתו בתחילת עבודתו, המצורף" [כך במקור – א.ש.] (סעיף 20 לסיכומי הנתבעת). כאמור, רואה החשבון לא הובא לעדות ועל כן, אני דוחה את טענת הנתבעת בנוגע לאופן בו הוא ערך את התלושים. אציין, כי מעבר לכך, ברי, כי היה על הנתבעת לפרט בתלוש את כל הזכויות הסוציאליות ששולמו על ידה לתובע, ככל ששולמו, גם אם היו רכיבים שגולמו בשכר השעתי (טענה שנדחתה על ידי כשלעצמה).
בנוסף, לא נעלם מעיניי המסמך שהנתבעת ראתה לנכון לצרף לסיכומיה, הנושא כותרת: "תנאי העסקה כפי שסוכמו בינינו מיום 01.07.2013". מסמך זה לא היה חלק מהראיות שהוגשו לתיק ולתובע לא ניתנה כל אפשרות להתגונן בפניו. מעבר לכך, מדובר במסמך שנערך והודפס ע"י הנתבעת בשפה העברית, שאינה שפתו של התובע ובמסמך עצמו אין כל זכר לכך שהתובע חתם עליו.
התמונה שהתקבלה אפוא היא, כי שכרו של התובע השתלם על בסיס שעתי (וראו לעניין זה עדותה של הגב' חלפון, שטענה חזור וטעון כי הוא השתכר 22 ₪ לשעה), וכי שכר זה עלה בהדרגה מ- 22 ₪ לשעה ל- 28 ₪ לשעה, כאמור בתצהירו ובעדותו בפניי (סעיף 5 לתצהיר התובע ועמ' 11 לפרוטוקול מול שורה 21).
כאמור לעיל, גרסתה של הגב' חלפון, לפיה השכר נותר במשך כל תקופת עבודתו של התובע 22 ₪ לשעה, אינה הגיונית, וזאת בשים לב לכך שמדובר בסכום שנופל משכר המינימום בזמנים הרלוונטיים לכתב הת ביעה וממילא אינו יכול לכסות גם תשלום בגין זכויות סוציאליות.
לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, עובד הטוען כי עבד בשעות נוספות צריך להניח תשתית ראייתית ראשונית לכך. התובע עמד בנטל זה, שכן מעבר לכך שהצהיר על כך, הדבר מקבל ביטוי בדוחות הנוכחות שהנתבעת עצמה ניפקה לו. לפיכך, ולאחר שקיבלתי את טענתו, כי שכרו השעתי עלה במשך השנים, הרי שחלוקת סכום הכסף שקיבל בכל חודש במספר השעות שעבד בפועל , כפי שמופיע בדוחות הנוכחות, מעלה כי הוא לא קיבל תמורה מלאה בגין שעות נוספות.
במקרה זה, הואיל והתובע לא הציג ראיה לגבי כל השעות הנוספות שתבע, החלטתי להנחות עצמי בהתאם להוראות סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, לפיו התובע זכאי לתשלום מקסימלי בגין 60 שעות חודשיות, ולאחר שבדקתי את התחשיב שביצע בטבלה המופיעה בסעיף 44 לסיכומים מטעמו, לפסוק לו סך של 38,740 ₪ בגין רכיב זה.

דרישת הקיזוז של הנתבעת
לאור הממצאים והמסקנות אליהן הגעתי, כאמור לעיל, ומשטענת התובע, לפיה נתן הודעה מוקדמת, לא נסתרה מחד גיסא, ומשלא הוצגה כל ראיה לפיה הנתבעת שילמה לתובע תשלומים ביתר מאידך גיסא, אני דוחה את דרישת הקיזוז שהעלתה הנתבעת.

אחרית דבר
תביעת התובע מתקבלת והנתבעת תשלם לו בתוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים:
בגין הפרשות לגמל (חלק מעסיק) – 13,290 ₪;
בגין הפרשות לפיצויי פיטורים – 13,300 ₪;
בגין פדיון ימי חופשה – 12,357 ₪;
בגין דמי הבראה – 5,292 ₪;
בגין דמי חגים – 10,200 ₪;
בגין עבודה בשעות נוספות – 38,740 ₪.
כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ט, (25 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: areadom ghebre
נתבע: דמיון מתקני משחק בע"מ
שופט :
עורכי דין: