ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ירון ארבילי נגד רונן סרור :

לפני כבוד ה שופט מוחמד עלי

תובע

ירון ארבילי

נגד

נתבע
רונן סרור

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבע ועל הפרק השאלה: האם חרף קיומם של הליכי הסדר לפי פקודת פשיטת רגל במסגרתם אושר הסדר נושים ניתן להמשיך בהליכים בתביעה זו, או שיש לסלקה על הסף.

רקע וההליכים עד כה

ביום 21.12.2017 הגיש התובע את תביעתו בתיק זה, בה טען כי על הנתבע לשלם לו סך של 128,969 ₪ . הורתה של המחלוקת ביחסי שותפות ששררו בין הצדדים, שבשלב מסוים עלו על שרטון.

הצדדים היו שותפים וניהלו עסק- "פאב". לטענת התובע הוא "יצא" מהעסק ביום 1.3.2012 לאחר שהצדדים סיכמו שהבעלות בעסק על כל רכיביו תועבר לנתבע, וזה האחרון נטל על עצמו את התחייבויות השותפות. לטענת התובע חרף ההסכמה ולמרות שהוא עזב את העסק, הוא נאלץ לשלם חובות הקשורים בעסק. לדבריו הוא שילם חובות שכללו בין היתר: חוב בגין מע"מ בסך 14,000 ₪; חוב לבנק הפועלים בסך 7,000 ₪; חוב לספק בסך כ- 13,000 ₪; חוב לעיריית חיפה – למחלקת התברואה על סך 3,500 ₪, ובגין ארנונה 79,469 ₪ (בעקבות הסדר שולם בפועל סכום פחות מכך) . התובע טוען כי נוכח ההסכם שהיה בין הצדדים, על הנתבע לשלם לו את הסכומים בהם נשא.

בכתב ההגנה שהגיש טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה והכחיש את טענותיו של התובע. לדבריו, התובע לא הניח תשתית ראייתית להוכחת טענותיו ואף הכחיש את הסיכום הנטען על ידי התובע. בכתב ההגנה לא הזכיר הנתבע את הליכים שננקטו לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), עליהם נעמוד בהמשך.

ביום 27.6.2018 התקיים קדם משפט. גם בקדם המשפט לא העלה הנתבע טענה כלשהי בעניין ההליכים לפי הפקודה שהתקיימו בעניינו. בתום הדיון ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ביום 26.8.2018 ותצהיר הנתבע הוגש ביום 10.10.2018. בתצהירו התייחס הנתבע לגופם של דברים – ולראשונה – העלה טענה לפיה התנהלו הליכים לפי הפקודה. הנתבע טען בסעיף 11 לתצהירו כי "במסגרת תיק הסדר נושים מספר 38416-05-16 הסדרתי את כל חובותיי כלפי ... הנושים", וכי התובע "יכול היה להגיש תביעת חוב אשר הייתה מתבררת במסגרת תיק הפש"ר".

בקדם משפט נוסף שהתקיים ביום 17.10.2018 התעוררה השאלה אם ניתן להמשיך בהליכים בתיק זה נוכח קיומם של הליכים לפי הפקודה ולאור הסדר הנושים שאושר. ב"כ הנתבע ביקש למחוק את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות; לדבריו התובע ידע שהנתבע הגיש בקשה לפי הפקודה. התובע ביקש שהות כדי להגיש עמדה בעניין.

ביום 29.10.2018 ה גישה התובע הודעה בה מסר שהוא עומד על תביעתו. לטענת התובע, הנתבע נהג במרמה ובזדון, הסתיר את הליכי הפש"ר, וסיפר על כך לראשונה רק בתצהירו. לדבריו, הנתבע אף נהג במרמה בבית משפט המחוזי, שכן הוא לא גילה שם את דבר הגשת התביעה בתיק זה, מקום שהתביעה הוגשה לפני קבלת "ההפטר" ביום 1.8.2018. מטעמים אלו סבור התובע כי "ההפטר" שניתן בהליכי הפש"ר לא חל על החוב מושא התביעה, והוא מציע להידרש לדוקטרינת הבטלות היחסית ולסייג את "ההפטר" באופן שלא יחול על החוב מושא התביעה. טענה נוספת שהעלה התובע היא כי החוב בגין הארנונה לעיריית חיפה התגבש לאחר הליך הפש"ר, לדבריו לאחר שנת 2016, וכי הארנונה שולמה על יד ו ביום 20.12.2017 או בסמוך לכך.

ביום 20.11.2018 הגיש הנתבע תגובה בה הכחיש את טענותיו של התובע וטען כי מי שלקה בחוסר תום לב זה התובע, אשר השתהה בהגשת תביעתו. לדבריו, במעמד הגשת הצעת הסדר הנושים טרם הוגשה התביעה בהליך זה וממילא אין הוא חייב לתובע.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בעמדותיהם שהוגשו בכתובים ועיינתי בהליכים שהתקיימו בתיק הפש"ר – הגעתי למסקנה כי יש לסלק את התביעה על הסף. אפרט להלן את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו.

עיון בתיק הפש"ר (פש"ר 38419-05-16) מגלה כי מדובר בהליך של הצעת הסדר לפי סעיף 19 א' לפקודה שהוגש על ידי הנתבע ביום 25.5.2016, במסגרתו לא ניתן צו כינוס. התובע לא נכלל בין הנושים שצוינו בבקשה. בהחלטה מיום 14.7.20166 מינה בית המשפט נאמן זמני לביצוע הליכי הצעת ההסדר. ביום 19.2.2018 ניתנה החלטה ממנה עולה כי הנתבע הגיש הצעת הסדר שאושרה על פי הרוב הנדרש. בעקבות כך, בית המשפט המחוזי מצא כי הצעת החייב סבירה ויש בה כדי להועיל לנושים ועל כן אישר את ההצעה. באותה החלטה נקבע כי ההסדר יחייב את החייב ואת כל הנושים לעניין כל חוב בר תביעה המגיע להם מהחייב, וכן עוכבו הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגד הנתבע. הנתבע מילא אחר הצעת ההסדר ועל כן ביום 1.8.2018 ניתן פסק דין בו נקבע בין היתר כלהלן:

"בהתאם להחלטתי מיום 19/2/18 ולאחר שהחייב הפקיד את הסך על פי ההסדר, בהתאם להודעת הנאמן הזמני, הנני קובעת כדלקמן:
א. החייב עמד בתנאי ההסדר והוא מופטר מכל חוב בר תביעה בהליך נכון למועד עיכוב ההליכים נגד החייב ביום 19/2/18, למעט חובות שאינם בני הפטר על-פי הוראות הפקודה.
ב. ההסדר מחייב את החייב ואת כל הנושים לעניין כל חוב בר תביעה המגיע להם מהחייב בהתאם להוראות סעיף 35(י) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"ם – 1980".

ההליכים לפי הפקודה נפתחו על ידי הנתבע עם הגשת בקשה להסדר לפי סעיף 19א' לפקודה. סעיף 19א'(ה) לפקודה מאמץ את הוראות סעיף 35 לפקודה (למעט סע' 35(ב)) ומחילם על הליכי הסדר לפי מתווה סעיף 19א' בשינויים המחויבים. סעיף 35(י') לפקודה קובע כלהלן:

"פשרה או הסדר שנתקבלו ואושרו כאמור בסעיף זה, יחייבו את החייב ואת כל הנושים לעניין כל חוב בר תביעה המגיע להם מהחייב, אך לא יפטרו את החייב מחובות לפי פסק דין נגדו בתביעה למזונות".

מכאן עולה כי הסדר שאושר, פועלו כמו צו הפטר לפי סעיף 69(א) לפקודה (ע "א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ., פסקה 25 (פורסם בנבו, 12.10.2015) ; שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 164 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: פשיטת רגל). כך גם עולה מפסק הדין שאישר את ההסדר, בו נקבע כי הנתבע-החייב מופטר מכל חוב בר תביעה. אפשר היה לטעון (ולא נטען) כי צו ההפטר אין בו כדי לפטור את הנתבע לאור האמור בסע' 41 לפקודה שיוצר מתאם עם סע' 69(ג) לפקודה (רע"א 1685/14 סדן נ' פנינסולה נכסים בע"מ, פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט גרוניס (פורסם בנבו, 20.1.2015 )). סע' 69(ג) לפקודה קובע כי צו ההפטר אינו פוטר אדם שביום מתן צו הכינוס היה שותף עם פושט הרגל. ברם, הנתונים מלמדים בבירור כי ביום הגשת הבקשה להסדר, התובע והנתבע לא היו שותפים.

התובע אינו טוען כי החובות מושא התביעה אינם בני-תביעה , ורק לגבי תשלום הארנונה נטען כי אין מדובר בחוב בר תביעה. עיון בתצהיר התובע מלמד כי החובות כולן נוצרו והתגבשו לפני מתן ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים (19.2.2018), ואף לפני הגשת הבקשה להסדר (ראו סע' 8 לתצהיר). זאת ועוד , מדובר ב חובות שמהווים סכום כסף קצוב. לפיכך, ברי כי הסכומים להם טוען התובע נופלים בגדר האמור בסעיף 71(א) לפקודה המגדיר חובות בני תביעה כלהלן: "חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל...".

אשר לטענה הקונקרטית כי ההפטר לא חל על חוב הארנונה, הרי שדין בקשה זו להידחות מכל וכל. עיון בסעיף 8.4 לתצהיר התובע מלמד כי חוב הארנונה בו נשא התובע מתייחס לתקופה עובר לחודש 2/2014. עיון בנספח 5 לתצהיר התובע מאשש את המסקנה כי אכן המדובר בחובות שגובשו לפני שנת 2014. ברי אפוא כי המדובר בחוב שהתגבש לפני הגשת הצעת ההסדר ועל כן הוא נופל בגדר החובות שחל עליהם ההפטר, במובן סעיף 35(י) לפקודה. טענת התובע כי הוא שילם את החוב לאחר ההפטר, אין בה כדי לסייע. ראשית, לטענת התובע עצמו בהודעתו עולה כי הוא שילם את חוב הארנונה בחודש דצמבר 2017 לפני מועד עיכוב ההליכים שהיווה "המועד הקובע" לפי פסק הדין שאישר את ההסכם (בהקבלה לפועלו של צו כינוס במקרים בהם ניתן צו כינוס). גם לגופו של עניין, אין מקום לקביעה כי החוב התגבש עם תשלומו בפועל (והדברים אמורים הן לגבי חוב הארנונה והן לגבי חובות נוספים ששולמו מאוחר יותר). על פי ה הגדרה שבסעיף 71(א) לפקודה, החוב הופך לבר תביעה לא במועד תשלומו, אלא לפני כן, עוד בשלב בו ניתן להגדירו כ"חבות", ואף בנקודה זמן שבה היה עתידי או מותנה (פשיטת רגל, עמ' 231-233). לענייננו, מעיון בנספח 5 לתצהיר התובע עולה כי החוב בגין הארנונה לעיריית חיפה התגבש עוד לפני הגשת הצעת ההסדר ואף לפי גרסת התובע עצמו חבותו של הנתבע בחוב זה התגבשה לאחר שהוא עזב את העסק ביום 1.3.2012 ולכל המאוחר במועד חיוב הארנונה שהיה כאמור לפני שנת 2014.

התובע טען כי ההסדר בבית המשפט המחוזי הושג במרמה ועל כן יש לסייג את ההפטר שניתן בעקבותיו כך שלא יחול על החוב מושא תיק זה. בית המשפט שדן בתביעה הפרטנית אינו מוסמך להידרש לטענות הנוגעות לתקפות ההליכים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי לפי הפקודה, והידרשות לטענות אלו יש בה כדי לערער על תקפות הליכי אישור ההסדר. מקומם של טענות אלו שבאות להשיג על הליכי ההסדר וההפטר , אינו בהליך הנוכחי ויש להעלות ן בפני בית המשפט המחוזי בהתאם להסדרים הקבועים בפקודה (ראו סע' 37 לפקודה; פשיטת רגל, עמ' 1 66).

גם הטענה כי הנתבע פעל במרמה במסגרת ההליכים בתיק זה עת לא גילה את דבר קיום הליכי פשיטת הרגל, אין בה כדי לאיין את תוצאות הליכי ההסדר. תרופה ל טענות המוצדקות של התובע לפיהן הנתבע לא גילה את קיום ההליכים וגרר את ההליך שלא לצורך – תימצא בפסיקת הוצאות. לדידי היה על הנתבע לגלות את קיומם של ההליכים על פי הפקודה כבר עם הגשת כתב ההגנה. כעול ה מהסקירה בפתח ההחלטה, הוא לא עשה כן , והפעם הר אשונה שגילה את דבר ההליכים היה עם הגשת תצהירו. הדבר גרם להתמשכות ההליכים מקום שהיה ניתן לסלקם באיבם. לפיכך יש מקום לחייב את הנתבע בהוצאות.

קצרו של דבר שאני מחליט למחוק את התביעה. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסכום כולל של 3,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן – יישא הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ט, 22 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ירון ארבילי
נתבע: רונן סרור
שופט :
עורכי דין: