ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רבקה אבוחסירה נגד ויקי קזס לוי :

בפני כבוד ה שופט שלמה מיכאל ארדמן

תובעים

רבקה אבוחסירה

נגד

נתבעים

ויקי קזס לוי

פסק דין

בפני תביעה לפינוי מושכר.

התובעת אשר השכירה לנתבעת את דירתה ביישוב אדמית, בחוזה מיום 17.7.18, טוענת כי בניגוד לחוזה לא המציאה הנתבעת שטר בטחון ושני ערבים, הכניסה כלב לדירה, לא העבירה את מרבית דמי השכירות, ולא שילמה את צריכת החשמל החודשית. במהלך הדיון הסתמכה התובעת על מסמך נוסף, עליו חתמה הנתבעת ביום 17.9.18 ובו התחייבה לפנות את הדירה ביום 2.10.18 (ת/1).

הנתבעת בכתב הגנתה, טענה כי לא התחייבה כלל להביא ערבים, כי הכניסה כלב לדירה בהסכמת התובעת והוסיפה וטענה כי התובעת ניתקה את החשמל בדירה, כלבה של התובעת נשך את הנתבעת, והתובעת ריססה רעלים בדירה.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הסתבר כי בין הצדדים מתנהלים שני הליכים נוספים בבית משפט השלום בעכו. באחד מהם (ת.א. 34980-09-18) מתבקש על ידי הנתבעת צו עשה כנגד התובעת לעניין ניתוק החשמל, וניתנו בו צווים זמניים בעניין זה, בעניין הריסוס הנטען, ובעניין כלבה של התובעת. השני (ת.ק. 29376-11-18) הינו תביעה קטנה שהגישה הנתבעת כנגד התובעת למתן פיצוי כספי בגין טענות ללשון הרע של התובעת כלפיה.

בדיון בפני, טענה התובעת כי לאחר שעברו 10 ימים מכריתת החוזה דרשה מהנתבעת לעזוב מאחר ואינה מתאימה באופי לתובעת. התובעת הפנתה את בית המשפט לסעיף 8(ב) לחוזה השכירות המקנה לה את האפשרות לסיים את החוזה בהודעה מראש. התובעת הודתה בחקירתה כי כאשר הנתבעת לטענתה לא שילמה את דמי השכירות ניתקה לה את החשמל בדירה בלא התראה מראש.

הנתבעת, לעומת זאת, טענה בחקירתה הנגדית כי החוזה שנחתם בין הצדדים אינו משקף את הסכמות הצדדים, כי היא מעולם לא התחייבה להמציא שטר בטחון או ערבים, כי התובעת הסכימה שהנתבעת תכניס כלב לדירה, וכי גם תקופת החוזה לא נכונה מאחר ותקופת השכירות החלה ביום 1.8.18 ולא ביום 15.7.18 כפי שרשום בחוזה. בניגוד לטענות התובעת טוענת הנתבעת כי לגבי החודשים אוגוסט-ספטמבר שילמה את דמי השכירות במלואם, אך הודתה כי מאז חודש אוקטובר אינה משלמת דמי שכירות מאחר ולטענתה ריססה התובעת בדירה. עם זאת הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובעת סירבה לקבל תשלומי דמי השכירות. הנתבעת גם הודתה כי כשתמצא לה חלופה אחרת הינה מוכנה לפנות את הדירה.

דיון והכרעה:
חוזה בין צדדים יש כידוע לכבד. טענה כי צד לא קרא את הוראות ההסכם ברשלנותו, לא תתקבל (ראה למשל: ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצ'בסקי [ניתן ביום 10.3.2009]). לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת כי לא התחייבה להמציא שטר בטחון או ערבים, או כי לא התחייבה שלא להכניס בעל חיים לדירה. מדובר בהוראות מפורשות בהסכם, ואין להניח כי הנתבעת היתה חותמת על הסכם הנוגד במפורש הסכמות בינה ובין התובעת. בנוסף לאמור, הנתבעת לא הציגה בפני כל ראיה לתשלומים שביצעה בגין חוזה השכירות, יתר על כן, גם לשיטתה אינה משלמת דבר מאז חודש אוקטובר. העובדה שלטענתה בוצעו ריסוסים בדירה אינה פוטרת את הנתבעת מתשלום, מה גם שלא כימתה את נזקיה מאותו ריסוס נטען, וגם לא הוכיחה כי הריסוס, ככל ואירע, נמשך, וכי עוצמתו הינה ברמה שמונעת שימוש בדירה. יכולה היתה הנתבעת להמציא חוות דעת מומחה בעניין זה, אך לא הגישה כל חוות דעת. טענתה הנוספת של הנתבעת כי התובעת לא הסכימה לקבל את דמי השכירות אינה מתקבלת על ידי הן מהטעם שלא הוכחה באמצעות העדים הרלבנטיים והן מהטעם שאינה מתיישבת עם טענתה הקודמת של הנתבעת שלא היתה מוכנה לשלם בשל הריסוס.

לעומת זאת אינני מוכן להקנות משקל למסמך ת/1 בו התחייבה הנתבעת לפנות את הדירה. בהינתן העובדה כי מסמך זה נחתם לאחר ניתוק חשמל בלא התראה מראש, וכתנאי להחזרת זרם החשמל, מדובר לטעמי במסמך שנחתם בכפיה כמשמעה בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") והינו בטל (השווה: ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח (5) 705 (1994)).

מסקנתי אפוא הינה כי הנתבעת הפרה את החוזה בין הצדדים. אמנם, מעדותה של התובעת בפני עולה כי לא זו היתה הסיבה האמיתית לביטול החוזה, אך בכך אין ולא כלום; כשמתקיימת הפרה יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה, גם כאשר מניעיו לביטול הינם שונים (ראה: ע"א 5267/03 פרג' נ' מיטל, פ"ד נט (5) 337 (2005)).

זאת ועוד, גם אלמלא ההפרה זכאית ממילא התובעת לבטל את החוזה בהודעה מראש כאמור בסעיף 8(ב) להסכם . הסעיף אמנם אינו נוקב את תקופת ההודעה, אך נוכח סעיף 41 לחוק החוזים, יש לקבוע זמן סביר. הנתבעת בעדותה בפני למעשה הודתה כי ימים ספורים לאחר כריתת החוזה אכן דרשה ממנה התובעת כי תעזוב את הדירה וכדבריה (עמ' 6 שורה 20 לפרוטוקול)" "לא יעלה על הדעת שאדם נכנס לדירה ואחרי שבוע רוצים לזרוק אותו מהדירה". בנסיבות אלה, בהן יודעת הנתבעת כבר מחודש אוגוסט את דרישת התובעת לעזיבת הדירה, אני סבור כי הזמן הסביר הינו 30יום מהיום.

נוכח כל האמור אני מחייב את הנתבעת לפנות את דירתה של התובעת בישוב אדמית, ולהשיבה לתובעת כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, בתוך 30 יום מהיום. עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ט, 23 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רבקה אבוחסירה
נתבע: ויקי קזס לוי
שופט :
עורכי דין: