ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורן-אהרון ואקנין נגד ע"י ב"כ עו"ד דורן מזרחי :

לפני כבוד השופט מיכאל תמיר

המבקשים:

  1. אורן-אהרון ואקנין
  2. סיוון ואקנין

ע"י ב"כ עו"ד ליאור כספי

נגד

המשיבים:
.1 כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד דורן מזרחי
.2 עו"ד דן הלפרט (מנהל מיוחד)
ע"י ב"כ עו"ד נטלי שיש הררי
3. חברת לאוף ניהול ובנייה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מאיר פיש
4. עו"ד אלי בן יוסף

החלטה

לפניי בקשת חברת לאוף ניהול ובנייה בע"מ (להלן: " חברת לאוף") מיום 9.4.17 לבטל החלטה שניתנה בבית משפט זה ביום 22.11.16 וכן להורות למחזיק, עו"ד אלי בן יוסף, להימנע מהעברת הסכום שמוחזק אצלו בנאמנות למנהל המיוחד.

לפניי בקשה נוספת מיום 21/5/17 אשר הוגשה על ידי המנהל המיוחד לביטול ההענקה אשר בוצעה על ידי החייב לטובת חברת לאוף עת חתם על המחאת זכות לטובת חברת לאוף ביום 31/8/14 כפי שיפורט בהמשך.

ביום 22.11.16 התקיים דיון במעמד החייב, כונס נכסים רשמי, המנהל המיוחד, מר דוד שם טוב והמחזיק עו"ד אלי בן יוסף.

בהמשך לאותו דיון אשר התקיים ללא נוכחות של מי מטעם חברת לאוף, הסכימו הצדדים שנכחו בדיון, בין היתר, כי "לאחר השלמת רישום הזכויות על שם מר שם טוב דוד, יעביר המחזיק, עו"ד אלי בן יוסף, את יתרת הכספים לקופת הכנ"ר".

החייב חתם ביום 22.7.14 על הסכם מכר למכירת מלוא זכויותיו במגרש לטובת מר דוד שם טוב תמורת סך של מיליון ₪, ובכפוף לכך שהחייב ישלים את העברת הזכויות במגרש על שמו . מדובר במגרש שהחייב קיבל במתנה מהוריו, אולם רישום הזכויות במגרש על שם החייב לא הושלם עד לאותה עת. כן צוין בתשובת המנהל המיוחד מיום 10.7.16 לבקשתה של חברת לאוף הנ"ל כי לטענת המחזיק, חברת לאוף, שהיא נושה של החייב הטילה עיקול על הזכויות במגרש ב מסגרת ה"פ 8707-05-15 ולכן לא ניתן לבצע העברת זכויות במגרש על שם הקונים. ביום 11.11.14 נחתמה תוספת להסכם המכר שבה סוכם כי יתרת התמורה תופקד בידי המחזיק עד להמצאת האישורים הנדרשים לצורך העברת הבעלות במגרש ולאחר מילוי כל התחייבויות החייב כלפי חברת לאוף בהסכם שנחתם ביניהם. בהסכם זה משכן החייב את הכספים שהוא זכאי לקבל מתמורת המכר כבטוחה לפירעון הלוואה שניתנה לחברה שהייתה בבעלות החייב, חברת ניו ויז'ן. כמו -כן הוצג הסכם משכון מיום 31.8.14 שנערך בין החייב לבין חברת לאוף וחברת ניו ויז'ן.

לטענת המנהל המיוחד, הסכם המשכון הנ"ל בין חברת לאוף לחברת ניו ויז'ן נולד לראשונה לאחר הגשת תגובת המחזיק מיום 14.6.16, ולמיטב ידיעתו ההסכם שנערך בין חברת לאוף לבין החייב וחברת ניו ויז'ן לא הוצג בהליך המרצת הפתיחה שנוהל מול הקונה.

עוד טען המנהל המיוחד כי אין כל צורך לדון בהסכם המשכון שכן הסכם זה כלל לא נרשם ברשם המשכונות ולפיכך אין כל תוקף למשכון , ועסקינן לכל היותר בהתחייבות חוזית המוטלת בספק לרישום משכון שאינה מחייבת את המנהל המיוחד , נדחית כלפיו ולא מונעת מימוש של כספי התמורה לקופת הפש"ר. לטענתו של המנהל המיוחד , החייב חתם על הסכם המשכון כשישה חודשים לפני כניסתו להליכי הפש"ר שכן צו הכינוס ניתן בחודש מרץ 2015 ובמועד זה היה החייב חדל פירעון והיו תלויים ועומדים נגדו 12 תיקי הוצל"פ בסכום כולל של 2,199,483 ₪. בהקשר זה נטען כי החייב ביצע הענקה פסולה על זכויותיו הכספיות מכוח הסכם המכר ודינה של הענקה זו להתבטל מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן "הפקודה"). לבסוף טען המנהל המיוחד בתשובתו כי על בית המשפט להורות למחזיק להעביר את הכספים שהוא מחזיק בנאמנות לקופת הפש"ר במשרדי הכנ"ר.

כאמור לאחר מכן התקיים דיון ביום 22.11.16 במעמד הצדדים ללא נוכחות של מי מטעם חברת לאוף והסכמת הצדדים אשר כללה, בין היתר, העברת יתרת הכספים לקופת הכנ"ר קיבלה תוקף של החלטה.

בהמשך לעיקולים שהטילה חברת לאוף על הכספים המוחזקים בידי המחזיק, הוגשה בקשה נוספת מטעם המנהל המיוחד לחתום על פסיקת ה להעברת הזכויות בנכס על ש מו של מר דוד שם טוב וכן להורות למחזיק להעביר לקופת הפש"ר את הכספים שהוא מחזיק לאחר השלמת העברת הזכויות בנכס.

כאמור לעיל, ביום 9.4.17 הגישה חברת לאוף בקשה דחופה במעמד צד אחד להורות למחזיק, עו"ד אלי בן יוסף , להימנע מהעברת הפיקדון שמוחזק אצלו בנאמנות לקופת הפש"ר ולבטל את החלטת בית המשפט מיום 22.2.16.

בבקשתה של חברת לאוף הנ"ל מתוארים קשרים עסקיים בינה לבין חברת ניו ויז'ן , ונטען כי ביום 24.5.13 נחתם הסכם בין חברת לאוף לבין ניו ויז'ן לביצוע עבודות אלומיניום בפרויקט ברח' דבורה הנביאה 2 בת"א תמורת סך של כ-1,300,000 ₪ כולל מע"מ (להלן " הפרויקט"). לטענת חברת לאוף, בחודשי הקיץ של שנת 2014, לאחר שחברת ניו ויז'ן קיבלה מחברת לאוף סך של למעלה מ-532,000 ₪ בגין ההסכם , ולאחר שחברת ניו ויז'ן ביצעה חלק מהעבודות מושא ההסכם, הודיעה לפתע חברת ניו ויז'ן לחברת לאוף כי היא נקלעה לקשיים תזרימיים ואין ביכולתה להמשיך ולהעמיד את מקורות המימון הנדרשים לצורך ביצוע העבודות.

חברת לאוף הסכימה לאור הנסיבות להיענות לבקשת חברת ניו ויז'ן להעמיד לרשותה, במסגרת הלוואה, מימון עד לסך של 400,000 ₪ לצורך התקשרות עם גורמי ביצוע להמשך ביצוע העבודות. חברת לאוף התנתה את מתן ההלוואה בהעמדת בטוחה לפירעון, ומשמכר החייב ביום 22.7.14 נכס מקרקעין שברשותו למר דוד שם טוב תמורת סך של מיליון ₪, המחה החייב לחברת לאוף בהמחאת זכות בלתי חוזרת סך של עד 400,000 ₪ מכספי התמורה ש שולמו לידי המחזיק. כן עלה כי המחאת הזכות נרשמה כדין ברישום התאגידים ברשם המשכונות וזאת בתיק מס' 82/2014, מספר שוטף 1345. אישור נכון ליום 5.4.17 של רישום המחאת הזכות צורף כנספח ה' לבקשת חברת לאוף מיום 9.4.17 הנ"ל.

עוד נטען בבקשה כי עבור התחייבויות חברת ניו ויז'ן שהיו מובטחות בהמחאת הזכות שילמה חברת לאוף במהלך העסקים הרגיל ובתום לב כדי לעמו ד בהתחייבויות יה על פי ההסכם, סך העולה על 507,000 ₪ - סכום אשר גבוה בהרבה מסכום המחאת הזכות. לאחר מכן הציגה חברת לאוף בסעיף 1.19 לבקשתה הנ"ל תחשיב שלפיו כתוצאה מקריסתה של חברת ניו ויז'ן נאלצה חברת לאוף לשלם תשלומים עודפים בסך של לא פחות מ-232,979 ₪ .

לטענתה של חברת לאוף המחאת הזכות נעשתה בגין העברת טובין, על פי הסכם בתמורה מלאה ובתום לב, ומשכך היא זכאית לקבל את הכספים שנותרו בידי המחזיק.

כבוד השופטת מיכל עמית אניסמן שדנה בתיק זה באותה עת קבעה את התיק לדיון ליום 25.4.17. המנהל המיוחד הגיש ביום 21.4.17 בקשה להורות על ביטול הדיון שנקבע, בין היתר, כיוון שלטענתו לא הוגשו לתיק כל התצהירים והמנהל המיוחד אף לא קיבל הסברים לתשלומים שונים ששולמו , קרי, תשלום בסך של 235,046 ₪ מתוך חשבון הנאמנות ביום 27.7.14 ו תשלום לחייב בסך של 70,000 ₪ מחשבון הנאמנות ביום 30.9.14. לאחר הגשת כמה תשובות , ניתנה ביום 24.4.17 החלטה לדחיית מועד הדיון ליום 14.11.17.

מיד ובסמוך לאחר דחיית מועד הדיון הוגשה בקשה דחופה מטעם חברת לאוף לקיים את הדיון בתאריך שנקבע, ולחלופין להורות למחזיק לא להעביר כספים לקופת הפש"ר. באותו יום ניתנה החלטה שלפיה על המחזיק להמשיך להחזיק בכספים למשך 15 ימים באופן זמני וניתנת למשיבים הנוספים האפשרות להגיש תגובות בהתאם. המחזיק הודיע כי הכספים בידיו וכי אין לו כל אינטרס לפעול אלא בהתאם להוראות בית המשפט.

בשלב זה התיק הגיע לטיפולו של מותב זה. החייב הגיש תצהיר ביום 17.5.17 שבו התייחס לקשר עם חברת לאוף. המנהל המיוחד הגיש ביום 21.5.17, כאמור לעיל, בקשה נוספת למתן הוראות לביטול הענקה, ציין כי יש בידי המחזיק סך של 352,000 ₪ וטען, בין היתר , כי מטענ ות חברת לאוף עולה ברורות שידעה היטב על מצבה הכלכלי של חברת ניו ויז'ן בעת שנתנה את הכספים , ובהינתן עובדה זו , מטבע הדברים , חברת לאוף ידעה כי יתכן שהכספים לא יוחזרו אליה. עוד טען המנהל המיוחד כי המחאת זכות שנרשמה בהתאם לסעיף 97 לפקודה אינה חסינה , ואין להסיק כי כל המחאה שנרשמה תקפה אוטומטית וא ינה ניתנת לביטול לפי יתר סעיפי הפקודה. כמו-כן קיימת הפנייה לסעיף 96 לפקודה ונטען כי היות שהמחאת הזכות נחתמה ביום 31.8.14 ונרשמה ב-2.11.14 וניתן צו כינוס בחודש מרץ 2015, הרי שחל בענייננו סעיף 96(א) לפקודה והענקה בטלה כלפי הנאמן , מבלי להידרש לשאלת כושר פירעונו של החייב בעת ההענקה. עוד טען המנהל המיוחד כי חברת לאוף איננה יכולה להוכיח תום לב וחוסר ידיעה על מצבו הכלכלי של החייב , ולכן אין מקום להחיל את הוראת סעיף 96 (ג)(2) לפקודה שלפיה אין להכיר בהענקה "לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך".

חברת לאוף הגישה ביום 13.6.17 תגובה לבקשת המנהל המיוחד הנ"ל שבה נטען, בין היתר, כי כלל לא מדובר בהענקה אלא בעסקה כשרה ורגילה להבטחת 400,000 ₪ של חברת לאוף . המשכון נרשם בחודש נובמבר 2014, המנהל המיוחד לא חקר את המחזיק, את החייב ואת חברת לאוף כנדרש והמנהל המיוחד שידע לפני כשנה על המחאת הזכות לא הודיע זאת לבית המשפט. חברת לאוף העמידה הלוואה ומימון לחברת ניו ויזין ולא לחייב. כן נטען כי החייב הזרים את שקיבל במתנה מהוריו כדי להציל את החברה שלו , ומכאן שלא מדובר בהענקה פסולה כיוון שגם החייב וגם חברת לאוף לא ידעו שהחייב עתיד להגיע להליכי פש"ר. כן נטען כי המנהל המיוחד לא הוכיח שההענקה לא בוצעה בתום לב ומדובר בפעולה אשר נעשתה במהלך העסקים הרגיל. עוד נטען כי המחאת הזכות נרשמה כנדרש, ולכן יש להחיל במקרה דנן את הוראות סע' 97 לפקודה ו לקבוע כי הבעלות עברה מידית בעת המחאת הזכות לידי חברת לאוף.

לעניין הסכומים נטען בתגובה כי חברת לאוף שילמה סך של 232,979 ₪ בגין תשלומים עודפים שנאלצה לשלם כדי לעמוד בהסכם, ו מנספח א1 שצורף לתגובה עולה בבירור כי סך של 199,500 ₪ מכספי חברת לאוף הופקד עוד ביום 1.9.14 לזכות חשבון חברת ניו ויז'ן - דבר אשר מלמד גם על קשר סיבתי בין ההלוואה לבין המחאת הזכות. לעניין התמורה נטען כי די להראות תמורה בת ערך ואין צורך להראות מעבר לכך כדי לעמוד בדרישת התמורה שבס"ק 96ג(2) לפקודה.

הוגשו תשובות ותגובות רבות שבהן כל צד חזר על טענותיו, ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 17.10.17. נושים אחרים התייצבו לדיון והעלו טענות רבות כלפי החייב ו בנוגע להתנהלותו לפני הליך הפש"ר, אולם הובהר להם כי הדיון מתמקד אך ורק בבקשה לביטול ההענקה.

ב"כ הכנ"ר שנכח בדיון ניתח את טענת התמורה שהעלתה חברת לאוף , והגיע למסקנה כי מדובר בהענקה פסולה ו כי יש לקבל את עמדת המנהל המיוחד ולהורות על ביטול הענקה. ב"כ הכנ"ר התמקד בשאלת מתן תמורה וטען כי "נתמקד לעניין התמורה. מדברי ב"כ לאוף עולה כי למעשה, חב' לאוף נתנה את התמורה לכאורה לחב' ניו ויז'י ן ולא לחייב עצמו. בנסיבות אלה ברור כי הייתה הענקה פסולה ויש לקבל את בקשת המנהל המיוחד" .

משהועלתה בקשה לחקור את המצהירים מטעם הצדדים, נקבע דיון נוסף ליום 24.12.17 . הצדדים הגישו ביום 16.11.17 בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון והוא נדחה ליום 9.1.18.

ב"כ חברת לאוף הגיש לתיק ביום 13.12.17 בקשה לצירוף תצהיר משלים מטעמה שבו הועלו פרטים נוספים שחברת לאוף לא הציגה קודם לכן.

ביום 24.12.17 הוגשה בקשה נוספת בהסכמת הצדדים לדחות את מועד הדיון והדיון נדחה בהסכמת הצדדים ליום 1.5.18. התנהל דיון במעמד הצדדים ולמרות שהדיון נקבע לחקירות הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על חקירות המצהירים. כל צד חזר במהלך הדיון על טענותיו ו הצדדים סיכמו את טענותיהם.

במהלך הדיון האחרון הנ"ל טען ב"כ חברת לאוף כי המחאת הזכות נעשתה בתום לב ונרשמה ברשם המשכונות בצורה תקינה. עוד נטען כי בעלי חברת לאוף והחייב לא הכירו קודם לכן , ובוצעה עסקה , ככל עסקה אחרת בבנק וכנגד קבלת תמורה. על כן נטען כי יש לדחות את הבקשה לביטול ההענקה שהוגשה.

ב"כ חברת לאוף מפנה לכל האסמכתאות שצורפו מטעמם שמהן עולה כי חברת לאוף שילמה, לטענתה, בגין כל עבודות האלומיניום בפרויקט כנגד חשבוניות בגין אותו חוזה עבודה.

ב"כ המנהל המיוחד חזרה על הטענות שבכתבי הטענות וכן טענה במהלך הדיון כי ההענקה נכנסת לגדר סעיף 96(א) לפקודה כיוון שהסכם המשכון שנחתם באוגוסט 2014 ובקשת החייב למתן צו כינוס הוגשה ביום 4.3.15. אשר לחריגים שבסעיף 96(ג) לפקודה נטען כי ההלוואה של חברת לאוף לא ניתנה לחייב. עוד נטען כי לא הוכח שההלוואה נרשמה בספרים ואין לקבל את התחשיב אשר הוגש מטעם חברת לאוף כראיה לרישום ההלוואה. עוד נטען כי לא ניתנה הלוואה לחברת ניו ויז'ן ובטח ובטח שלא ניתנה הלוואה לחייב, ומכאן שיש להורות על העברת הכספים לקופת ה פש"ר.

ב"כ המנהל המיוחד הוסיפה וטענה במהלך הדיון האחרון שהתנהל בעניין זה כי חברת לאוף הגישה בחודש אפריל 2017 , באיחור ניכר , בקשה לביטול החלטת ה של כבוד השופטת אניסמן אשר ניתנה ביום 22.11.16. ב"כ המנהל המיוחד הוסיפה וטענה בדיון כי מבחינתה אין מקום לחקירות, ואם עו"ד פרי לא הגיע לדיון אז אין צורך לחקור אותו . כמו-כן הוסיפה כי אין בכוונתה לחקור גם את המצהירים האחרים, והיא מסתפקת בין היתר בשאלוית המשפט במהלך הדיון.

המחזיק עו"ד בן יוסף טען כי אין לו כל עניין בכספים שהוא מחז יק, אישר כי מקור הכספים הוא מעסקת המכר של המקרקעין והוס יף כי החייב אינו זכאי לכספים עד שתירשם הערת אזהרה שלא קדמה לה זכות קודמת ונוגדת לגבי אותן זכויות. כלומר , לטענתו של עו"ד בן יוסף, הכספים עדין נמצאים בצד של הקונה ויעברו לידי ה מוכר רק לאחר העברת הרישום החייב ורישום הערת אזהרה לטובת הרוכש .

עו"ד בן יוסף הוסיף וטען כי ניתן לבצע את העברת הזכויות מהוריו של החייב אל ה חייב וממנו לקונה בפעולה אחת וקיים אישור בתוקף עד יום 5.7.18. לבסוף ביקש עו"ד בן יוסף מבית המשפט להורות לו למי להעביר את הכספים מיד לאחר השלמת הרישום.

ב"כ המנהל המיוחד טען בדיון לאחר מכן כי אין כל מניעה להעביר את הכספים לקופת הפש"ר ולאחר שיוסר צו איסור הדיספוזיציה ניתן יהיה לשחרר את הקונים לדרכם.

גם ב"כ החייבים הודיע כי אין כל מניעה להעביר את הכספים לקופת הפש"ר ולגופו של עניין טען כי לטענתו חל החריג שבסעיף 96 לפקודה.

ב"כ חברת לאוף הוסיף וטען כי חברת לאוף הציגה חשבונות, צ'קים וטבלת אקסל שמהם עלה כי לאחר קיזוז רכיב המע"מ הוציאה חברת לאוף סך של כ-350,000 ₪, שזה הנזק הישיר אשר נגרם לה , ולכן זו התמורה, ובהתחשב בכך אין מקום להורות על ביטול הענקה.

ב"כ הכנ"ר טען במהלך דיון זה כי במקרה דנן מדובר בהענקה בטלה על פי סעיף 96(א) לפקודה שכן ה יא בוצעה פחות משנתיים לפני כניסתו של החייב להליך. כמו כן נטען כי גם אם ניתנה תמורה, היא ניתנה לחברת ניו ויז'ן ולא לחייב ולכן לא חל החריג שבסעיף 96(ג) לפקודה .

בסוף הדיון טען ב"כ החייבים כי מכלל הראיות שהוגשו לתיק עולה שיש לקבל את גרסתה של חברת לאוף.

דיון

בסעיף 96(א) לפקודה נקבע כי "העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן".

בסעיף 96 (ב) לפקודה יש התייחסות להענקה שבוצעה בין שנתיים לעשר שנים לפני שהאדם שקיבל את הנכס נעשה פושט רגל.

בסעיף 96(ג) לפקודה נקבע לאמור:

"הענקה לעניין סעיף זה – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה –
(1) בשל נישואין ולפניהם;
(2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך;
(3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו".

בסעיף 97(א) לפקודה נקבע כי המחאת זכויות לאדם שהוכרז לאחר מכן פושט רגל לא תהיה תקפה כלפי הנאמן אלא אם ההמחאה נרשמה בדרך ובזמן שנקבעו בתקנות.

חברת לאוף טוענת כי היות שההמחאה נרשמה כדין, יש להחיל במקרה דנן את הוראות סעיף 97 לפקודה , לתת תוקף להמחאת הזכות ולקבוע כי הבעלות בסכום שהומחה עברה לחברת לאוף. עוד טוענת חברת לאוף כי כלל לא מדובר בהענקה ולא חל בענייננו סעיף 96 לפקודה . ואולם, לפי הפסיקה, סעיף 97 אשר דן בתוקפה של המחאת זכות אינו שולל את תחולתו של סעיף 96 על המחאת הזכות, ומדובר בשתי הוראות עצמאיות שנועדו למנוע הברחת נכסים מנושים (ראו והשוו ע"א 5578/93 נדב נ' סרגובי פ"ד מט(2) 459). לפיכך, גם אם המחאת הזכות נרשמה כדין, יש לבחון האם היא עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 96 לפקודה.

במקרה דנן, המחאת הזכות נחתמה ב- 31.8.14 ונרשמה ביום 2.11.14, ומכאן שטרם חלפו שנתיים מיום ההענקה ועד שהחייב נעשה פושט רגל . על כן, חל בענייננו סעיף 96 (א) לפקודה , כך שההענקה בטלה כלפי הנאמן, אלא אם חלים תנאי החריג שבסעיף 96 (ג) לפקודה, דהיינו שמ דובר בהענקה לקונה או לבעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך.

בפסיקה נקבע כי הנטל להוכיח שלא מתקיימים תנאי החריג מוטל על הנאמן, אולם היות שמדובר בהוכחת יסוד שלילי שלעתים אף מצוי בידיעתו המיוחדת של הצד שכנגד, כמות ההוכחה הנדרשת מהנאמן היא קלה, ואם לא מובאת מצדו של המשיב ראיה לסתור, די בכך כדי להרים את נטל השכנוע (ראו פסק דין בעניין נדב נ' סרגובי הנ"ל, בסוף עמוד 478 ).

החייב המחה את זכויותיו לחברת לאוף, וזאת לטענתו לצורך הבטחת הלוואה שנתנה חברת לאוף לחברת ניו ויז'ן. הועלו טענות שלפיהן ביצוע ההמחאה כחצי שנה לפני פתיחת הליך פשיטת הרגל ובעת שחברת לאוף ידעה כי חברת ניו ויז'ן נמצאת בקשיים תזרימיים, מעידה על חוסר תום לב של החייב ושל חברת לאוף. מנגד, המנהל והבעלים של חברת לאוף, מר רן משה לאוף, הצהיר כי כאשר החייב פנה אליו, אמר לו כי ניו ויז'ן נקלעה לקשיים תזרימיים זמניים וכי הוא מוכר מגרש של הוריו לצורך הזרמת הכסף לניו ויז'ן, לא הייתה למר לאוף סיבה לחשוב שלא מדובר בפעולה בתום לב. עוד הצהיר כי לפני הפרויקט לא הכיר את ניו ויז'ן או את החייב, לא הייתה ביניהם כל קרבה עסקית וכמובן שגם לא קרבה משפחתית או אחרת. כמו-כן הצהיר מר לאוף כי חברת לאוף לא הייתה מעלה על דעתה לסכן סך של 400,000 ₪ לטובת קבלן משנה שהיא לא מכירה ולטובת חייב שהיא לא מכירה, אלא אם הייתה בטוחה מעבר לכל צלו של ספק, שכל פעולותיה הן בהתאם לחוק, לטובת עסקיה ואין בהם כל כוונה נסתרת. החייב והמצהיר מטעם חברת לאוף לא נחקרו בחקירה נגדית בעניין זה.

בפסיקה נקבע כי קיומו של תום לב מחייב שמקבל ההענקה לא ידע בעת העברת הנכס אליו כי המעניק נמצא בקשיים כספיים ולכן לא יכול לצפות כי ההענקה תפחית מרכוש החייב העשוי לעמוד לחלוקה בין הנושים (ראו ע"א 5709/99 לוין נ' שילר , פ"ד נה(4) 925). אין חולק כי חברת לאוף ידעה שניו ויז'ן נמצאת בקשיים תזרימיים וייתכן כי בנסיבות אלה היה עליה לבצע בדיקות ובירורים נוספים לגבי מצבו של החייב עצמו שהיה הבעלים והמנהל של החברה. ואולם, אינני נדרש להכריע האם ההענקה בוצעה בתום לב, שכן כפי שיפורט להלן, לא הוכח כי חברת לאוף נתנה לחייב תמורה בת ערך עבור ההמחאה.

אין חולק כי ההתקשרות בהסכם לביצוע הפרויקט הייתה בין חברת לאוף לחברת ניו ויז'ן ולא בין חברת לאוף לבין החייב. בתוספת להסכם, ולאחר שנודע כי חברת ניו ויז'ן לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, נקבע כי החייב ימחה את זכויותיו לחברת לאוף כבטוחה לפירעון הלוואה של חברת לאוף לחברת ניו ויז'ן.

מר לאוף הפנה בתצהירו המקורי לאסמכתאות לביסוס כספים ששילמה חברת לאוף והצהיר שכדי לעמוד בהתחייבויותיה בהסכם שילמה חברת לאוף סך העולה על 507,000 ₪, כלומר סכום העולה באופן ניכר על המחאת הזכות בסך של 400,000 ₪. לביסוס טענה זו צירף מר לאוף בנספח א' לתצהירו פירוט של תשלומים בסכום כולל של 507,093 ₪ ואסמכתאות לביסוס תשלומים אלה. אולם חלק מהאסמכתאות הן צילומים של שיקים וחשבוניות ללא קבלות או אישורים על פירעון הסכומים בפועל. מהפירוט עולה כי סך של 199,500 ₪ בלבד שולם לניו ויז'ן ביום המחאת הזכות וכל שאר החיובים בסך כולל של 307,593 ש"ח שולמו לכאורה לספקים החל מיום 3.10.14 ועד ליום 15.3.15.

לעומת זאת, לפי תצהירו המשלים של מר לאוף, חברת לאוף שילמה סך של 532,717 ₪ לפני המחאת הזכות, ולאחר מכן שילמה הוצאות נוספות בגין הפרויקט בסך של 1,079,580 ₪, כך שבסך הכול שילמה סך של 1,612,297 ₪. ל פיכך נטען כי חברת לאוף שילמה 324,642 ₪ יותר מהסכום שנקבע בהסכם העבודה – 1,287,655 ₪. בנספחים לתצהירו המשלים של מר לאוף הוצג פירוט שלפיו חברת לאוף שילמה לפני המחאת הזכות סך של 532,717 ₪ ללא הפניה לאסמכתה כלשהי על תשלום סכום זה ולאחר מכן הוצג פירוט של סכומים נוספים שנטען כי שולמו, לרבות הסך של 199,500 ₪ הנ"ל ותשלומים נוספים לספקים בסך כולל של 880,080 ₪.

מכאן שחברת לאוף ביססה לכל היותר כי היא שילמה לניו ויז'ן במעמד המחאת הזכות סך של 199,550 ₪ בלבד. כל שאר הסכומים, אם אכן שולמו, הועברו לספקים ולא לניו ויז'ן עצמה לאחר המחאת הזכות ולא הוצגו אסמכתאות המבססות ולו לכאורה כי כספים אלה או חלק מהם שולמו בתמורה להמחאת הזכות. על כל פנים, גם לו הייתה חברת לאוף מבססת כי שילמה סכום העולה על 400,000 ₪ בתמורה להמחאת הזכות , אין חולק כי כספים אלה שולמו לחברת ניו ויז'ן ולספקים ולא לחייב ולא הוכח כי החייב עצמו קיבל תמורה מהמחאת זכותו בנכס. אמנם ייתכן כי המחאת הזכות אפשרה השלמה של הפרויקט וקבלת תמורה בגינו מחברת לאוף, אך החייב עצמו לא היה צד להתקשרות עם חברת לאוף לצורך ביצוע הפרויקט ולא הוכח כי החייב היה זכאי לקבל סכום כלשהו בעקבות ביצוע הפרויקט. בתצהירו מיום 22.6.18 הצהיר החייב כי הזרים ל חברת ניו ויז'ן סך של 250,000 ₪ ביום מכירת המגרש, 22.7.14, ולאחר מכן, ביום 11.11.14 הזרים אליה סך נוסך של 70,000 ₪ , אך בהעתק כרטסת שצורפה לתצהיר מופיעה הלוואת בעלים אחת בלבד בסך של 70,000 ₪ ואף היא מיום 21.5.14 ולא מיום 11.11.14. על כל פנים, ברי כי אין די בהעתק הכרטסת שצורף כדי להציג תמונה מלאה ומבוססת של ההתחשבנות בין חברת ניו ויז'ן לבין החייב.

לפיכך, חברת לאוף לא הציגה אסמכתאות מספיקות כדי לבסס שהחייב קיבל תמורה בת ערך בגין המחאת הזכות, ודי בכך כדי להרים את נטל השכנוע כי לא חל ב מקרה דנן החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה.

יתר על כן, החייב מפנה בתגובתו מיום 15/6/17 לכך שביום 11.12.14 הציע החייב תוכנית הבראה והסדר עם נושיו מטעם חברת ניו ויז'ן וזאת במסגרת תיק פר"ק 26102-12-14.

החייב גם הצהיר בסעיף 8 לתצהירו שצורף לתגובתו מיום 17/5/17 כי "כאשר התברר שניו-ויז'ן נקלעה לקשיים ולצערי הרב גם אני נקלעתי לקשיים כספיים, שאל אותי לאוף לא אחת האם הודעתי לכל הגורמים הרלוונטיים שהמחתי את זכויותיי למבקשת. השבתי לרן, את אשר אמרתי לא אחת למנהל המיוחד... הכל ברור וידוע והיה ידוע לכל הגורמים".

משנקלעה חברת ניו ויז'ן לקשיים כלכליים, לא ברור היום מהו הסטטוס המשפטי של חברת ניו ויז'ן, האם היא נמצאת בהליכי פירוק תלויים ועומדים, ואם כן האם החייב דיווח לבית המשפט כי הוא ביצע המחאת זכות לטובת חברת ניו ויז'ן ולחברת לאוף, והאם תום ליבה של חברת לאוף נבחן גם על רקע ידיעת חברת לאוף את מצבה הכלכלי הקשה של חברת ניו ויז'ן לצורך בחינת החלת הוראת סעיף 96ג(2) לפקודה גם במסגרת תיק פירוק של החברה.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי ההענקה שבוצעה באמצעות המחאת זכות לחברת לאוף בסך של 400,000 ₪ בטלה כלפי המנהל המיוחד ובקשת חברת לאוף מיום 9/4/17 נדחית בזאת.

משהודיע המחזיק בדיון האחרון כי גם אם יקבע כי יש מקום להורות על ביטול ההענקה טרם בשלה העת להעברת הכספים שכן, לדבריו "כספים אלו עדיין נמצאים בצד של הקונה ויכנסו לחצי השני של המגרש ... לאחר הרשמת הרישום על שם החייב ורישום הערת אזהרה", מתבקש המחזיק להודיע תוך 15 יום, האם נרשמה הערת אזהרה בנכס לטובת הקונה באופן המאפשר שחרור של הכספים שנמצאים בידיו ולאחר מכן תינתן החלטה נוספת בהתאם . ככל שהרישום הושלם, על המחזיק להעביר את יתרת הכספים לקופת הכנ"ר. החייב מתבקש אף הוא להגיש תוך 15 ימים מהיום הודעה לתיק והבהרה האם כנגד חברת ניו ויז'ן תלויים ועומדים הליכי פירוק כנגד החברה.

משימה למתן החלטה בהתאם.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אורן-אהרון ואקנין
נתבע: ע"י ב"כ עו"ד דורן מזרחי
שופט :
עורכי דין: