ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי כהן נגד עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ :

לפני כבוד השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא
המבקשים:

  1. אלי כהן
  2. דוד כהן

ע"י ב"כ עו"ד אהוד עובדיה במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי

נגד

המשיבות:

1. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שרה עטייה

2. מדינת ישראל- משרד הבינוי והשיכון
ע"י ב"כ עו"ד קרן יוסט (דון-יחייא) מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית שעניינה החלטת ועדת האכלוס העליונה אצל המשיבה 2, מדינת ישראל- משרד הבינוי והשיכון ( להלן גם: "משרד הבינוי והשיכון"), מיום 5.5.2015 במסגרתה דחתה הוועדה את בקשת המבקשים להקניית זכויות בדירה בת שלושה חדרים המצויה ברחוב קהילת קליבלנד 9 בתל אביב-יפו הידועה כגוש 7321 חלקה 32 תת חלקה 35 ( להלן: "הדירה" או " הנכס").
תמצית העובדות
המבקשים הם אחים המתגוררים יחד מילדותם בדירה שבבעלות המשיבה 2.

המשיבה 1 ( להלן: "עמידר") פועלת בשם ממשלת ישראל למימוש מדיניות הרווחה בישראל ומשמשת כנציגת המדינה בענייני הדירה.

ביום 11.11.1969 נחתם חוזה שכירות בין עמידר לבין הורי המבקשים, המנוחים כהן שמעון ומרסלה, בקשר עם הדירה. אביהם של המבקשים הלך לעולמו בשנת 2000 ואימם הלכה לעולמה בשנת 2013 ( להלן: "המנוחה").

בדירה נוספת בבניין זה גרה אחות המבקשים. לטענת המבקשים בשל בעיות בריאותיות מהן סבלה אימם נהגה אחותם לבקש מאימם המנוחה כי זו תרד אליה על מנת שתוכל לטפל בה, ואכן זו בילתה זמן לא מבוטל אצל ביתה בערוב ימיה.

לאחר פטירת אימם, הגישו המבקשים בקשה להקניית זכויות חוזיות לוועדה העליונה במשרד הבינוי והשיכון, כל אחד לחוד. ביום 5.5.2015 נדחו בקשות שניהם ( כל אחת לחוד) מהנימוק לפיו המנוחה לא התגוררה בדירה לפני פטירתה ולכן הבקשה לא עונה להוראות החוק. כן צוין בכל אחת מההחלטות כי הוועדה בחנה מכלול הנתונים והנסיבות ולא מצאה מקום לחרוג מהכללים ולהעדיף את המבקשים על פני זכאי הדיור הציבורי הממתינים לדירה זו, כאשר הדירה נחוצה לאכלוס משפחות בנות 5-6 נפשות ואי פינוי הדירה מונע אכלוסם, וכאשר המבקשים לפי נתוניהם אינם זכאים לדיור ציבורי.

ביום 26.3.17 הגישה עמידר תביעה ( ת"א 56952-03-17) כנגד המבקשים לפינוי ולסילוק יד בנכס ולתשלום דמי שכירות והחזרת חזקה לידיה כאשר הנכס נקי ופנוי מכל אדם וחפץ.

ביום 25.3.18 בדיון שהתקיים בעניין תביעה זו, הוסכם בין הצדדים כי ההליכים יוקפאו במסגרת התביעה, ככל שתוגש עתירה בתוך 3 חודשים, כאשר בא כוח המבקשים טען כי יפנה לסיוע המשפטי בהקדם על מנת לקבל מינוי לעניין העתירה המנהלית. יוער כי בדיון זה הבהיר בא כוח עמידר כי איננו מוסמך לתת הסכמה מטעם עמידר לעניין מתן ארכה לצורך הגשת עתירה מנהלית.

ביום 10.5.18 ניתן מינוי להענקת שירות משפטי למבקש 2 מטעם הסיוע המשפטי.

ביום 30.8.18 הוגשה הבקשה דנן להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית כנגד החלטת משרד הבינוי והשיכון מיום 5.5.15.

ביום 3.10.18 הוריתי לצרף לבקשה גם את המשיבה 2 כמשיבה לבקשה.

טענות הצדדים

לטענת המבקשים, הם אינם מנהלים אורח חיים נורמטיבי נוכח בעיות בריאותיות אשר מקשות עליהם לתפקד באופן סטנדרטי. לטענתם, לאור הבעיות הבריאותיות כאמור, לא היה בידיהם להבין כי עם החלטת הוועדה נסתמה בפניהם הדרך וחרב חדה בדמות פינוי הדירה תונח על צווארם במוקדם או במאוחר. כך גם טוענים המבקשים כי לא היה בידיהם היכולת להשכיל ולהבין כי הם יכולים לסור לקבלת סיוע משפטי ולתקוף את החלטת הוועדה העליונה במשרד הבינוי והשיכון. לתמיכה בטענותיהם צרפו המבקשים אישור על נכות רפואית למבקש 2 מטעם המוסד לביטוח לאומי ודו"ח סוציאלי אודות המבקש 1.

בנוסף טוענים המבקשים כי אין להם זכויות בדירה אחרת או מקום חלופי למגורים קבועים או זמניים מלבד הנכס נשוא בקשה זו, וכי הותרת החלטת הוועדה על כנה תגרום לכך שזכויותיהם החוזיות ייפגעו ואלו ייוותרו ללא מקום מגורים חלופי.

לגופו של עניין טוענים המבקשים כי יש להם טענות מוצדקות כנגד החלטת הוועדה העליונה במשרד הבינוי והשיכון. כך טוענים המבקשים כי הסתמכות הוועדה העליונה על כך שהמנוחה לא התגוררה בדירה בטרם פטירתה, בטעות יסודה, וזאת כאשר לטענתם התגוררו עם אימם משחר ילדותם ולמצער 8 שנים בטרם פטירתה ומשכך לשיטתם הם עונים להגדרת דייר ממשיך וזכאים להישאר בדירה תחת אימם המנוחה. עוד טוענים המבקשים כי גם בהנחה ואינם עונים להגדרת דייר ממשיך, אין מקום לפנותם מהדירה מכח זכאותם העצמית לדיור ציבורי.

המשיבה 1 אינה מתנגדת למתן האורכה בכפוף להסכמת המשיבה 2.

המשיבה 2 מתנגדת למתן האורכה נוכח השיהוי בהגשתה. לטענתה, אין בנימוקים המוצגים על ידי המבקשים כדי להצדיק את השיהוי הניכור של 38 חודשים בו הוגשה הבקשה, וזאת כאשר המבקשים מצידם בחרו לפעול רק לאחר נקיטת הליכי הפינוי נגדם. עוד טוענת המשיבה כי אי הבנה מספקת של לשון החוק, וטעות משפטית הנובעת מאי ידיעת החוק אינן מהוות טעם מיוחד להארכת מועד כפי שמוצג בפסיקה.

לגופו של עניין טוענת המשיבה 2 כי המנוחה עברה להתגורר בדירה אחרת עם ביתה, ולכן המבקשים התגוררו בדירה מושא העתירה ללא אמם משך כמה שנים, ומשכך אין להם כל אחיזה בטענת דיירים ממשיכים. נוכח האמור טוען המשיבה 2 כי ועדת האכלוס העליונה פעלה כדין ובצורה סבירה עת מצאה כי המבקשים אינם זכאים על פי החוק והנהלים להיכלל כ"דיירים ממשיכים".

עוד מוסיפה המשיבה 2 שככל והבקשה תאושר מבוקש לתחום את הגשת העתירה בזמן סביר ולחייב את המבקשים להגיש עתירה חדשה כדין.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל כך שעתירה חדשה תוגש תוך 30 יום מיום מתן החלטה זו, קרי עד ליום 18.12.18.

תקנה 3 ( ב) לתקנות קובעת כי יש להגיש עתירה ללא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים מהיום שבו נודע לעותר על ההחלטה ( או מן היום בו ההחלטה פורסמה כדין), וזאת בכפוף להארכת מועד על-ידי בית המשפט על פי תקנות 3( ג) ו-38.

החלטת בית משפט בעניין זה אמורה להיות מונחית על פי דיני השיהוי הכללים, המתחשבים בהיבט הסובייקטיבי והאובייקטיבי של השיהוי ובחשיבות הנושא העומד על הפרק מבחינת שלטון החוק והאינטרס הציבורי ( ע"א 6365/00 בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז צפון (פורסם בנבו, 26.3.2002); בר"ם 7885/13 מגל נ' משרד הביטחון האגף לשיקום נכים - קצין התגמולים (פורסם בנבו, 12.5.2014); בר"ם 3802/12 ארלט יזמות בנין והשקעות בע"מ נ' ועדת הערר מחוז דרום (פורסם בנבו, 12.09.2016)).

יישום דיני השיהוי על עניינו של המבקש מצדיקים מתן הארכת מועד בנסיבות העניין.

באשר לשיהוי הסובייקטיבי, הרי שאמנם יש פער זמנים ניכר מאז שנת 2015 ועד לפנייה ללשכה לסיוע המשפטי , אולם המבקשים טוענים שלא יכלו להבין את השלכות ההחלטה בעניינם בשל מצבם הרפואי, וכפועל יוצא נבצר מהם מלטפל בהחלטה ולהבין את השלכותיה נוכח מצבם הבריאותי והנפשי הנטען וכן שהם גם לא הבינו שהם יכולים לסור לקבלת סיוע משפטי ולתקוף את החלטת הוועדה העליונה וזאת עד הגשת תביעת הפינוי כנגדם שבעקבותיה פנו לקבלת ייצוג משפטי מהסיוע המשפטי.

אני סבור שיש להתחשב באמור לעיל ובכך שהמבקשים לא היו מיוצגים ע"י עו"ד ולא הבינו כי הם יכולים לקבל סיוע משפטי דבר שהיה יכול לקדם את ההליכים אם היו פונים קודם לכן.

באשר לשיהוי האובייקטיבי, איני סבור כי נגרם במקרה דנן נזק כבד למשיבה 2 בשל האיחור כאשר המשיבה 1 מצידה לא התנגדה למתן הארכה כשהיא זו שגם הגישה את תביעת הפינוי כנגד המבקשים והסכימה בדיון להקפאת ההליכים לצורך בחינת הגשת עתירה מנהלית (בלא שהסכימה לארכה להגשת העתירה).

באשר לאינטרס הציבורי, בהתחשב בכך שמדובר בבקשה על החלטה המונעת את זכות הגישה ו האפשרות לנקוט בהליך, משמדובר בדירת מגורים שבה מתגוררים המבקשים שנים רבות ובהתחשב בנסיבות המפורטות בבקשה, הרי שהכף נוטה אל עבר קבלתה.
אשר על כן, הבקשה להארכת מועד מתקבלת, כך שעתירה חדשה תוגש תוך 30 יום מיום מתן החלטה זו, קרי עד ליום 18.12.18.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ט, 18 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלי כהן
נתבע:
שופט :
עורכי דין: