ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גילי ניקול משאלוב נגד הדומים :

בפני כבוד הרשם הבכיר נועם רף

המבקשים

1.גילי ניקול משאלוב
2.דין לוק תינן

נגד

המשיבה

הדומים - החברה לאירועים בטבע בע"מ

החלטה

בפני בקשת המבקשים לביטול פסק דין מיום 10.07.18 שניתן כנגדם בהיעדר בקשת רשות להתגונן.
הבקשה נתמכת בתצהירה של המבקשת .

לטענת המבקשים לא קיבלו את כתב התביעה. כתב התביעה נשלח לראשונה לעו"ד גייער שמואל שהודיע כי אינו מייצג את המבקשים בתיק ואינו מהווה כתובת למשלוח כתבי בית דין עבורם.

כתב התביעה נמסר לידי אחותה של המבקשת שלא הייתה מורשית מטעם המבקשים לקבל עבורם כתב התביעה ובמהלך שנת 2018 שהו תקופה אר וכה בחו"ל.

אחות המבקשת לא מסרה לה את כתב התביעה, אלא עדכנה אותה טלפונית כי הגיע מכתב מעו"ד.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה המבקשים הגישו את בקשתם באיחור ניכר וללא הסבר לטעם לאי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד.

כתב התביעה נמסר פעמיים למבקשת הן באמצעות ע ו"ד שמואל גייער והן לכתובת המבקשים הרשומה בישראל על פי נתוני מרשם האוכלוסין.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בפר"ק ( מרכז) 45345-10-13 מועצה מקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – מנהל מיוחד לעמותה (פורסם בנבו) קבע בית המשפט:

"בית המשפט ייעתר לבקשה שעניינה ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אם מצא כי ביטול כאמור מתחייב מן הצדק ( קרי, כאשר נפל פגם דיוני היורד לשורשו של עניין, כשלרוב מדובר בפגם בהמצאה או פגם אחר שפגע ביכולת להשמיע טענות) או בהתאם לשיקול דעת בית המשפט בשים לב לסיבה בגינה ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד ולסיכויי ההגנה של הצד המבקש את הביטול ( ר' לעניין זה רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל - צפון (2.6.2013) ( פורסם בנבו); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008) ( פורסם בנבו))."

בהתאם לתגובתו של עו"ד גייער שהוגשה לתיק בימ"ש, שוחח עו"ד גייער עם המבקשת. לאחר אותה שיחה התקשרה אליו המבקשת וביקשה ממנו להעביר לידיה את כתב התביעה באמצעות כתובת המייל שלה. עו"ד גייער פעל לבקשתה, העביר לה את כתב התביעה ואף וידא טלפונית כי קיבלה את כתב התביעה.

דהיינו, לשיטתו של עו"ד גייער המבקשת קיבלה לידיה את כתב התביעה.
לא מצאתי בטענות המבקשים טענות של ממש שיש בהן כדי לסתור את דבריו של עו"ד גייער בדבר ביצוע מסירה של כתב התביעה לידי המבקשת.
לא זו אף זו, לעו"ד גייער אין ענין ישיר בתיק ודבריו הינם כעדות "עד אובייקטיבי".

ברע"א 4538/11 מיטל צמח נ' דוד גבאי ( פורסם בנבו, 3.1.13) התייחס בית המשפט למצב בו בעל דין ידע אודות הליך משפטי שמתנהל כנגדו, אף אם לא בוצעה המצאה של כתב תביעה כדין. בית המשפט קבע:

"כידוע, "כלל ההמצאה" נועד לשמור על ודאות ויעילות הדיון. ואולם, עם השנים חל ריכוך מסוים בגישה שדרשה להקפיד על קיומו של " כלל ההמצאה" בצורה דווקנית, והוכרו נסיבות אשר בהתקיימן תינתן עדיפות ל"כלל הידיעה". בכלל זה, נקבע כי כאשר נעשתה פנייה לערכאות שיפוטיות, עצם הפנייה מקימה ידיעה ביחס למתן פסק הדין, וזאת בשל דיני תום הלב החלים על כל ענפי המשפט האזרחי ( ראו: עניין עוקסה, בפסקאות 16-19, 28)."

בת"א ( י-ם) 9014-11-16 לוי נ' קיסס ואח' ( פורסם בנבו, 8.5.17) בית המשפט חזר על הכלל והוסיף:
"כלל הידיעה" הוא חלק מתום הלב הנדרש והמצופה מבעל דין. הרציונל לשימוש ב"כלל הידיעה" הוא שמקום בו בעל דין יודע על ההליכים נגדו, ויכול אף לדעת את תוכנם, והוא משתהה השתהות בלתי סבירה, ארוכה וממושכת, תוך היתלות על תקלה שהייתה בהמצאת כתב בי הדין, אזי, בנסיבות מסוימות, חובת תום הלב הדיוני תפעל כמחסום וכמניעות לשמיעת טענתו בדבר אי המצאה כדין ( ראו, למשל, בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס ( פורסם בנבו), בפסקה 7; רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן ( פורסם בנבו), בפסקאות 5-6; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, עמ' 678-676, והמובאות שם)."

ומן הכלל אל הפרט, יש להחיל בעניינו אנו את "כלל הידיעה" וחובת תום הלב כמחסום כנגד הטענה של היעדר המצאה כדין.

המשיבה לא הסתפקה באמור ולמרות הודעתו של עו"ד גייער ביצעה מסירה לכתובת הרשומה של המבקשים בקרית גת. מסירה בוצעה לאחות המבקשת. המבקשת מאשרת שאחותה יידעה אותה על קבלת מכתב מעו"ד. תצהיר מטעם אחות המבקשת לא צורף לבקשה ויש אך לתהות אם בעצם הודעה על מכתב מעו"ד מוצה הנושא מבחינתם של המבקשים , ללא כל התעניינות מטעם מי מהצדדים בדבר תוכנו של המכתב.

בהתייחס לטענת המבקשים כי אינם מתגוררים בארץ, מעיון בדו"ח כניסות ויציאות אין אפשרות לקבוע כי מקום מושבם דרך קבע דווקא בחו"ל, שכן ישנן כניסות ויציאות רבות במהלך התקופה ואף שהות בארץ לפרקי זמן לא מבוטלים.

לאור המפורט לעיל, המבקשים אינם זכאים לביטול פסק הדין מחובת הצדק ובשלב זה יש לבחון אם הינם זכאים לביטול פסק הדין לפי שיקול דעת בימ"ש.

ככל שעסקינן בשאלה האם יש לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, ההלכה שהשתרשה קובעת:

"כידוע, בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות הנתבע, יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות וכן את סיכויי הצלחתו של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין. בפסיקה נאמר, כי שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית. מקום שנתבע מצביע על סיכוי לכאורה לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין, ניתן למחול לו על רשלנות או הזנחה בהימנעותו להתגונן, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. אלא, שהדברים אמורים בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת התעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה כזה, רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, על אף סיכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו ( השוו: ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721 (1969) וההפניה שם)." ר' רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר ואח' (פורסם בנבו).

ברת"ק ( באר שבע) 12626-12-11 אליהו ג'רבי נ' יעל בן משה, (פורסם בנבו) קבע בית המשפט:

"אי ביטול פסק הדין כמוהו כנעילת שערי בית המשפט בפני המבקש זאת תוך מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת והכרעה בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד. אין לשכוח שבדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. בתי המשפט נזהרים ב "נעילת שערי בית המשפט", במיוחד לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש שרואים בה כזכות חוקתית של ממש".
אף אם מתברר כי אי הגשת הארכת מועד והגשת רשות להתגונן נבעה מאי הבנה או אפילו מתוך רשלנות מסוימת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין ולברר המחלוקת במעמד שני הצדדים מבלי לשלול את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית כדי מתן הזכות וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

איני רואה בהתנהלותם של המבקשים שהביאה לאי הגשת בקשת רשות להתגונן כמי שמתעלמים מדעת מההליך השיפוטי. למבקשים טענות הגנה שמן הראוי שתתבררנה במסגרת הליך של בקשת רשות להתגונן. הבקשה אינה מוגשת באיחור ניכר בהתחשב בפגרת הקיץ ופגרת סוכות ואין להתעלם מכך שהמבקשים אכן נמצאים תכופות בחו"ל. ניתן לכפר על מחדלם של המבקשים בדרך של חיוב בהוצאות ולא לסגור את דלתותיו של בימ"ש בפניהם.

לאור המפורט לעיל, פסק הדין מיום 10.07.18 מבוטל בזאת.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 1,500 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, תישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן החלטה זו ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המבקשים יגישו את בקשת רשות להתגונן תוך 30 ימים מהיום בצירו ף תצהיר המבקש .

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
התיק ייקבע למעקב המזכירות למחיקה מחוסר מעש 60 ימים מהיום.

ניתנה ה יום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גילי ניקול משאלוב
נתבע: הדומים
שופט :
עורכי דין: