ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף תורגימן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת רויטל טרנר

המערער:
יוסף תורגימן
ע"י ב"כ: עו"ד אילאס חלאק

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מחמד גאנם

החלטה

1. ביום 5.3.2009 נפגע המערער, יליד 1963, בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

2. ועדה רפואית מיום 26.11.2009 קבעה למערער בגין התאונה 10% נכות לפי פריט ליקוי 37 (5) א' שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) בגין הגבלת תנועות בעמוד הצווארי בצורה קלה. בגין פגיעה בכתף שמאל, קבעה הו ועדה למערער 0% נכות לפי פריט ליקוי 35(1) א '.

3. המערער הגיש תביעה להחמרת מצב כאמור בתקנה 36 לתקנות, אליה צירף אישור החמרת מצב מיום 23.8.2017. ועדה רפואית מדרג ראשון החליטה ביום 21.12.2018 כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. כנגד החלטה זו הגיש המערער ערר.

4. ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה ביום 20.3.2018 (להלן: הוועדה) החליטה לדחות את הערר. כנגד החלטה זו הגיש המערער את ערעורו שלפני.

5. ביום 14.11.2018 התקיים דיון בערעור בפני כבוד הרשמת מירב ניר שלו.

בדיון, הצהיר ב"כ המערער לפרוטוקול כי: "אני לא מתווכח שד"ר סלטי נקב בפריט ליקוי שגוי, אשר מתייחס לגב תחתון וכאשר ברור שהכוונה הייתה לסעיף 37(5)(א). אין לנו טענות לגבי גב תחתון. כמו כן אנו מבקשים לטעון לגבי הכתף. אני מוותר על טענת הצוואר, אך לא יכול לוותר על טענת הכתף. אמציא לתיק בית הדין בתוך 3 ימים מהיום את העמוד האחרון של חוו"ד ד"ר רוזנברג מיום 13/08/2017, וכן לבקשת בית הדין, את חוו"ד ד"ר רוזנברג אשר עמדה בפני הוועדה ביום 10/09/2009".

6. לנוכח הצהרת ב"כ המערער כי הינו מוותר על הטענות בנושא הצוואר, יתמקד פסק דין זה בטענות המערער לעניין הכתף בלבד.

7. טענות הצדדים -

לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה לכל מסקנותיהם של ד"ר סלטי ופרופ' רוזנברג לרבות קביעת דרגת נכות בגין קרע גיד הסופרספינטוס וסימני "התנגשות" בהתאם לסעיף ליקוי 42 (1)(ד) I לתקנות. יצוין כי אישור ד"ר סלטי מיום 1.3.2018 וחוו"ד רפואית מטעם פרופ' רוזנברג מיום 13.8.2017 (עמוד ראשון בלבד) , צורפו לערעור.

עוד טוען המערער כי העדר התייחסות לכל ממצאי חוות הדעת מהווה כשלעצמ ו פגם משפטי וכי הפסיקה קובעת באופן ברור כי על הוועדה להתייחס לחוות הדעת לפי מידת הפירוט של חוות הדעת. כן נטען כי שלילת מסקנות חוות הדעת לאור הבדיקה הקלינית, באופן גורף ללא נימוק סיבת השלילה הנה פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין והחזרת העניין לוועדה עם הוראות בהתאם.

מנגד, טוען המשיב כי הוועדה ביצעה בדיקה קלינית, ציינה ממצאים, עיינה בבדיקות דימות ובחוות הדעת, והתייחסה אליהם. המשיב הפנה בנושא זה לפרוטוקול הוועדה. לעניין הכתף – נטען כי אותו ממצא ישן משנת 2009 עמד בפני הוועדה מיום 26.11.2009 ולא עמדה בפני הוועדה נשוא הערעור בדיקה עדכנית המצביעה על החמרה.

8. דיון -

כאשר הופיע המערער בפני הוועדה, נרשמו דבריו כדלקמן: "כאבים שלא מרפים בצוואר ובידיים, נימולים בידיים כל הזמן, מעיר אותי בלילה מהרדמות של הידיים, לא ישן טוב, כל הזמן עייף, אי שקט כל הזמן, כאבים שמלווים אותי כל היום, הלילות שלי הם לא לילות לא ישן כל הזמן".

בא כח המערער ציין לפני הוועדה כי המערער מתלונן על "הגבלה בתנועות צוואר עם הקרנת כאבים לאורך הידיים והכתפיים. מבוקש מהוועדה לשקול ולאמץ את האישור הרפואי של ד"ר סלטי אליהו מיום 1.3.2018 ולעיין בחוו"ד של פרופ' רוזנברג מ 13.8.17 שדרג ראשון לא התייחס אליה באופן מספק. וגם מכתב סיכום ביקור של ד"ר עבאד סהאר מיום 21.3.17 ש ם פוענחה בדיקת ה – EMG המאבחנת פגיעה עצבית. וגם מבוקש לקבוע אחוזי נכות נוירו לוגית בהתאם".

הוועדה התייחסה לבדיקות ההדמיה אשר הונחו לפניה ו פירטה את ממצאיה בבדיקה נוירולוגית ובבדיקה אורתופדית שערכה למערער. לאחר מכן, הוועדה סיכמה את ממצאיה ומסקנותיה, כך:
"הוועדה עיינה בחוו"ד של פרופ' רוזנברג מיום 13.8.17 ובמכתבו של דר' סלטי מיום 01/03/2018 , הוועדה מקבלת את ממצאיים אך לא את מסקנותיים, וזאת מכיוון שבבדיקתו פרופ' רוזנברג מציין שבעמ"ש צווארי קיימת " הגבלה קלה בתנועות הצוואר, ללא הגבלה ביתר טווחי התנועות" ולכן לא ברור מדוע קבע 20% בגין הגבלה בינונית בעמ"ש צווארי.
גם לעניין הנכות שקבע בכתפיים בשיעור 10% מציינת הוועדה כי גם בבדיקתו מצא תנועות כתף שהן מעל גובה השכם, המצב תואם לסעיף 35 1 א – 0%.
בבדיקה הנוירולוגית אין עדות לגירוי שורשי, בדיקת ה- EMG אינה כוללת בדיקת מחט ולכן לא ניתן לקבל את תוצאותיה כפי שסוכמו.
היות ובבדיקה הקלינית אין עדות לסימני גירוי שורשי, אין צורך בהשלמת הבדיקה, הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא חלה החמרה".

9. המסגרת הנורמטיבית –

בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה ( ראו בין היתר עב"ל ( ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן ( עב"ל ( ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006). בנוסף, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה ( דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי בניגוד לנטען על ידי המערער, הוועדה התייחסה לאישור ד"ר סלטי וחוות דעת פרופ' רוזנברג ואף נימקה כי היא מקבלת את ממצאיהם אך לא את מסקנותיהם. לגבי הכתף פירטה הוועדה כי פרופ' רוזנברג הקנה למערער נכות בשיעור 10% אולם בבדיקתו מצא תנועות כתף שהן מעל גובה השכם. נימוק זה של הוועדה הינו מעבר לשלילת מסקנות על בסיס ממצאים באופן גורף, כפי שנטען על ידי המערער בערעורו. טענה זו אינה נכונה למקרה זה.

כמו כן, מדובר בתביעה להחמרת מצב. מהשוואה בין האישור הרפואי של פרופ' רוזנברג מיום 10.10.2009 אשר עמד בפני הוועדה מיום 26.11.2009 , עם חוות דעת פרופ' רוזנברג מיום 18.3.2017 אשר עמדה בפני הוועדה נשוא הערעור, עולה כי אף לשיטת ד"ר רוזנברג לא קיימת החמרה מבחינת דרגת הנכות אשר יש להעניק לתובע בגין הפגיעה בכתף. זאת, כיוון שהן באישור משנת 2009 והן בחוות הדעת משנת 2017 סבר המומחה כי יש להעניק למערער נכות בשיעור 10% לפי סעיף 42(1) ד 1 בגין פגיעה בשריר הסופראספינטוס . יצוין עוד, כי חוות הדעת מיום 13.8.2017 מתבססת על ממצאי אותה בדיקת אולטרסאונד של כתף שמאל, עליה התבסס פרופ' רוזנברג באישורו הרפואי מיום 10.10.2009. כך גם אישורו הרפואי של ד"ר סלטי מיום 3.1.2018, בו מצוין קרע חלקי של גיד הסופרספינטוס וסימני "תסמונת ההתנגשות" מתוך בדיקת אולטרסאונד מיום 29.9.2009.

12. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה נשוא הערעור או במסקנותיה, המצדיקה את החזרת עניינו של המערער אל הוועדה, ומכאן דין הערעור להידחות.
הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

13. ככל שמי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ט, (18 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: יוסף תורגימן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: