ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם פאר נגד עו"ד רן בן מלך :

בפני כבוד ה שופט אוהד גורדון

התובע

אברהם פאר
ע"י ב"כ עו"ד ד' סוסנוביק

נגד

הנתבעים

1.עו"ד רן בן מלך
2.עו"ד יעקב בן מלך
בעצמם
3. שלום ברדא (נמחק)

פסק דין

לפניי תביעה לצו עשה, שתוכנו "להורות למשיבים 1-2 ליתן את כתובתו של המשיב 3", כך בהתייחס לנתבעים.

רקע
בין התובע לנתבע 3 ואחרים מתנהל הליך בבית המשפט המחוזי בירושלים, בו עתר התובע לביטולו של פסק בוררות ופסק דין שאישר אותו (ת"א 37701-07-18, להלן "ההליך בבית המשפט המחוזי"). כפי שנמסר בידי התובע, הוא נתקל בקשיים להמציא את כתב התביעה באותו הליך לנתבע 3, וזאת לאחר שביקש וקיבל היתר המצאה מחוץ לתחום, בסברו שהנתבע 3 מתגורר באנגליה, אך התברר שלא כך. התובע מבקש לחייב את הנתבעים 1 ו-2 להמציא לו את פרטיו וכתובתו של הנתבע 3, לצורך ההמצאה.
בסיכומיו הציג התובע את ההצדקה לשיטתו במתן הצו. הוא ציין כי הנתבע 1 משמש ככונס נכסים בהליך הוצאה לפעול שפתח הנתבע 3 (להלן "הליך ההוצאה לפועל") , וכי הדבר מאפשר להניח שהשניים בקשר.
חלק נכבד מכתב התביעה והסיכומים הוקדש לדיון באפשרות לראות בהמצאה לנתבעים 1 ו-2 של כתבי הטענות בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, כהמצאה כדין לנתבע 3. זאת, מכוח תקנות 477 או 478 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). טענות אלה יידונו בהמשך.
הנתבעים 1 ו-2, מנגד, טענו כי אינם מייצגים את הנתבע 3 בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, כי אין בידיהם את פרטיו וכתובתו העדכניים של הנתבע 3 וממילא שאינם יכולים להמציא אותם לתובע. אין מחלוקת כי טענות זהות הועלו בתשובתם של הנתבעים 1 ו-2 לפנייתו של התובע טרם הגשת התביעה. הנתבעים התנגדו גם לאפשרות לבצע את ההמצאה להם.
התובע הציג בכתבי הטענות דחיפות, בשל הרצון לקדם את ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי ובשל לוחות הזמנים שנקבעו שם (למשל פיסקה 3 לסיכומיו). מטעם זה, בשיתוף פעולה ענייני של הצדדים, התנהל הליך זה במתווה מוסכם לפיו הגישו הצדדים ראיותיהם בתצהירים, נקבע כי לא תערכנה חקירות עדים אלא אם תתבקשנה במפורש (מה שלא ארע), והצדדים סיכמו בכתב.

דיון והכרעה
בתצהירי העדות הראשית מטעמם הצהיר כל אחד מן הנתבעים 1 ו-2, כי אין לו או למי ממשרדו מידע על כתובתו העדכנית של הנתבע 3 או יכולת להמציאה לתובע. הצהרה זו לא נסתרה בידי התובע. יוזכר כי הנתבעים הינם שני עורכי דין, שהצהירו בתצהיר ערוך כדין על מצב הדברים האמור, ושלא הוצגה או בוססה כל סיבה לפקפק בדבריהם.
יתר על כן, מטיעוני התובע עצמו עולה כי הוא כלל לא טען שהמידע המבוקש מצוי ברשות הנתבעים. בסיכומיו טען כי היות הנתבע 1 כונס נכסים בהוצאה לפועל "מאפשר להניח כי הוא עומד איתו בקשר, או לכל הפחות יכול ליצור איתו קשר במידה שיצטרך" כך בהתייחס לנתבע 3 (פיסקה 14 לסיכומים). בתצהיר העדות הראשית מטעמו הוסיף כי הנתבעים 1 ו-2 הם באי כוחו של הנתבע 3 בהליך ההוצאה לפועל, וכי יש הצדקה לראות בהמצאה להם כהמצאה כדין, אך כלל לא טען כי המידע המבוקש מצוי ברשותם.
איני סבור כי די בקשר של הנתבעים 1 ו-2 להליך ההוצאה לפועל כדי לסתור את הצהרותיהם, לפיהן אין ברשותם את המידע המבוקש או יכולת להמציאו. אין לפניי כל ראיה כי המידע ברשותם או כי יוכלו לספקו . אני קובע כי לא הוכח שכתובתו ופרטיו העדכניים של המשיב 3 מצויים בידי הנתבעים.
במצב דברים זה, לא ניתן להיענות לעתירת התובע ולהורות לנתבעים להמציא לו מידע, שאינו ברשותם ושאינם יכולים לספק . הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט לא ייענה לבקשה למתן סעד, שעה שהסעד הינו בלתי ישים. בכלל זה אין זה ראוי לתת צו "עשה" מקום בו העשייה אינה אפשרית.
הדבר נובע מהגיונם של דברים, וכדרכם של דברים הגיוניים אף עוגן בפסיקה ובספרות . כך למשל:
"מן המפורסמות הוא, שבית המשפט אינו מעניק סעדים שאינם ניתנים להוצאה לפועל או למימוש; צו למתן חשבונות, מהווה הלכה למעשה 'צו עשה', וביהמ"ש אינו 'מצווה לעשות' או אינו 'אוכף' ביצוע מעשה, מקום שהדבר בלתי אפשרי לביצוע" (ת"א (מרכז) 1992-08-07 וינשטין נ' שניר (27.9.10)).

"לפי כללי היושר לא יתן בית המשפט צו מניעה, כאשר ביצועו אינו אפשרי" ( זוסמן סדרי הדין האזרחי בעמ' 573 (1995) ).

ובהיקש:

"כלל נקוט בידינו כי אין להיזקק לבירור סוגיה שהינה בבחינת 'תורה לשמה', ומשהופך העניין הקונקרטי נשוא ההתדיינות לאקדמי, בין בערכאה הדיונית ובין בערכאת הערעור, לא יידרש לו בית המשפט למעט במקרים חריגים, שהמקרה הנוכחי אינו נמנה עימם (ע"א 506/88 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1)87; ע"א 7175/98 המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון בע"מ (בפירוק) (לא פורסם); עע"ם 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (לא פורסם)) " (ע"א 9614/06 קרפילובסקי נ' ישיבת נזר ישראל (3.6.07)"

לאלה יש להוסיף, כי מתן צו שיפוטי יוצר למושא הצו סיכון שבהפרת ו, במישורים שונים שחלקם הוסדר בפקודת ביזיון בית המשפט ואף בדין הפלילי. מכאן ההכרח לסרב לעתירה למתן צו שמושאו לא יכול לקיימו, ואשר יקלע את האחרון לסיכון האמור. כך שבעתיים בשים לב לנתבעים, ששניהם עורכי דין ונוכח נפקות הסיכון עבורם.
על רקע זה, לא ניתן להורות על הצו לו עתר התובע, ויש לדחות את התביעה.

המצאה לעורך דין
בטיעוניו חזר התובע והתייחס לאפשרות לראות בהמצאה לנתבעים של כתבי הטענות בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, בבחינת המצאה כדין לנתבע 3. תחילה התמקד בסיפא לתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסק בהמצאה לעורך דין של הנתבע, ובהמשך בתקנה 478 העוסקת בהמצאה למורשה. ב"בקשה דחופה למתן החלטה", אותה הגיש היום, ארבעה ימים בלבד לאחר הגשת הסיכומים, אף עתר לראות בהמצאה לנתבע 1 כהמצאה כדין.
הנתבעים 1 ו-2, מנגד, התנגדו לקביעה לפיה המצאה להם היא המצאה כדין בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, ובין היתר ציינו כי אין להם ייפוי כוח לייצג את הנתבע 3 באותו הליך.
איני יכול לקבל את עתירת התובע. זאת משני טעמים, שדי בכל אחד מהם כדי לדחותה .
ראשית, הסעד שהתבקש בכתב התביעה הינו צו עשה להמצאת פרטי הנתבע 3 , ולא צו הצהרתי לפיו המצאה לנתבע 1 תהווה המצאה כדין בהליך בבית המשפט המחוזי .
שנית, שאלת תקינות המצאת כתבי הטענות בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי היא שאלה שבגדרי אותו הליך, ושההכרעה בה מסורה למותב המנהל אותו. התובע לא הראה כי פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להכיר בהמצאה לנתבע 1 לפי אחת התקנות המנויות לעיל , ולא נימק מדוע החליט לבקש זאת דווקא בהליך נפרד, המתנהל בערכאה נפרדת שאינה מוסמכת לדון בהליך לביטול פסק בו ררות וממילא שאינה מוסמכת לתת החלטות במסגרתו.
בנסיבות אלה, לא אוכל לקבל את עתירת התובע. הוא יוכל להפנותה לערכאה המוסמכת, שתכריע כהבנתה.

הכרעה

התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 4,000 ₪.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם פאר
נתבע: עו"ד רן בן מלך
שופט :
עורכי דין: