ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדריאנה רות ברנד נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

התובעת:
אדריאנה רות ברנד, (ת.ז.-XXXXXX602)
ע"י ב"כ: עו"ד לימור עמית פנקר

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד נעמה נווה

פסק דין

עניינו של פסק דין זה בתביעת תלויים אותה הגישה אלמנת המנוח, ישראל ברנד ז"ל (להלן- המנוח), כנגד הנתבע. בתביעתה, עתרה לתשלום גמלת תלויים. כמו כן ביקשה התובעת שאקבע כי פטירת המנוח ביום 2.5.14 בשל אוטם שריר הלב, באה בגדר 'אירוע חריג' בעבודתו, תוך כדי ועקב עבודתו, כתאונת עבודה כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי.

1. המנוח יליד שנת 1952, הועסק בחברת ברנד תעשיות בע"מ, הממוקמת בירוחם (להלן- החברה) משנת 1978 בתפקיד מנהל ייצור/תפעול. החברה עוסקת בייצור והרכבה של מוצרי פלדה. אביו של המנוח, הקים את החברה בתחילה המנוח הועסק כשותף ושכיר ומיום 1.6.11 הועסק כשכיר בחברה. החברה היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה והיא מחזיקה אף בבעלות חברות ומפעלים נוספים. לטענת התובעת, במשך כל שנות העסקתו היה המנוח עוגן מרכזי בחברה ותרם להצלחתה. עוד טענה כי במשך כל שנות העסקתו, לא ידע המנוח כישלון מהו.

טענת התובעת:

2. ביום 4.7.13 הודע לחברה כי זכתה במכרז אליו ניגשה בתחום פרויקט גז מול חברת נתג"ז (חברה ממשלתית שבאחריותה תכנון והפצה של קווי גז בישראל). מדובר על מכרז ענק, בתחום חדש בכלל בארץ ובפרט לחברה. המכרז היה צפוי להסתיים בחודש 8/14. לטענת התובעת מאז שהחלו עבודת הפרויקט, התברר כי עקומת הלימוד התארכה מעל ומעבר למתוכנן ולמצופה והסבה הפסדים כס פיים ניכרים לחברה. נתג"ז התריע מעת לעת על כשל ביצועי והפגינו אי שביעות רצון, חרף המאמצים אותה השקיעה החברה. בתוך כך ועל מנת לייעל את קצב ואיכות הביצוע, הציע המנוח לרכוש ציוד אוטומטי מתאים. ביום 27.2.14 הזמינה החברה הציוד תוך השקעה כספית אדירה, מתוך הבנה והכרה בחשיבות של הפרויקט כפרויקט ראשון בתחום הגז. אחריותו של המנוח הייתה ללמוד את הפעלת הציוד ולהסמיך כוח אדם ייעודי שיתפעל את הציוד. ביום 4.4.14 הציוד הגיע לחברה, אולם חרף ניסיונות המנוח, הוא לא הצליח להפעיל את הציוד. בשל האמור ובלית ברירה, הוזמן נציג הספק לחברה על מנת לאמן את עובדי החברה להפעיל את הציוד. ביום 26.4.14 הגיע הנציג ולמחרת החל להדריך את עובדי החברה. שהותו של הנציג התארכה מעבר לצפוי מפני שהנציג לא הצליח לאמן ולהפיק תוצאות מהציוד הנדרש באמצעות עבדי החברה, כאשר המנוח נמצא צמוד בתהליך וגם הוא לומד את העבודה עם עובדים. בחלוף מספר ימים הצליחו עובדי החברה לבצע את התהליך, ללא סיוע של הנציג ולהפיק שלושה ריתוכים מתאימים. בהתאם לדרישות המזמין, ביום 1.5.14 הוזמן נציג מטעמו שיצפה בתהליך שבוצע. תהליך אחד אושר על ידו והשני נפסל. מיד לאחר האישור, הזמינה החברה נציג מטעם חברת גבי שואף בע"מ שתפקידה לבצע בדיקות לאותם הריתוכים על מנת לבדוק את תקינותם. קודם כל מתבצע צילום רנטגן מיוחד לריתוכים ורק לאחר שנמצא כי המוצר תקין, הם נשלחים לטכניון.
המנוח שהיה בחוסר ודאות ומתח רב בקשר לפרויקט נשאר באופן חריג עם נציגי החברה שאחראית על צילומי הרנטגן עד להשלמת הבדיקה על ידם, בסמוך לשעה 19:30. כנטען בכתב התביעה, בדיקות רנטגן לצורך בקרת איכות היו כעניין שבשגרה והמנוח לא לקח בהן בדרך כלל חלק, אלא נציג בקרת איכות של החברה. באותן השעות המנוחה היה במתח רב נוכח חוסר הוודאות מהבדיקה, שכן כישלון הבדיקה הייתה עלולה להוריד לטמיון את ההשקעה הרבה שהשקיעה החברה וגרוע מכך, כישלון זה היה יכול לסתום את הגולל מהשתלבות החברה בתחום הגז. מיד בסיום הבדיקות, כאשר תוצאות הבדיקות לא ידועות לו, שב המנוח לביתו, עם אחיו, חיים ברנד, שמשמש כמנכ"ל החברה (להלן- חיים), כשעדיין מועקה בליבו והוא שרוי במתח וחרדה. המנוח הגיע לביתו בשעה 20:00 כשהוא טרוד מאוד. בסמוך לשעה 22:00 התמוט ט והובהל לבית החולים, שם בוצע לו צנתור דחוף. סמוך לשעה 5:00 נפטר המנוח. לאחר פטירת המנוח התקבלו בחברה תוצאות בדיקת הרנטגן, שגילו כי חששו של המנוח התממש ושלושת הריתוכים כשלו.

3. לאור המפורט לעיל טוענת התובעת כי פטירתו הפתאומית של המנוח, היא תוצאה של המתח העצום וחוסר הוודאות והחרדה אותו חווה באותו היום בעבודה וחוסר האונים מול ההשלכות האפשריות והאפשרות לכישלון, בשים לב לכך כי ביום 13.4.14 הגישה החברה הצעה במכרז נוסף בתחום הגז בהיקף של 50 מיליון ₪ וחוסר ההצלחה בהפעלת הציוד היה עלול לקעקע את הזכייה במכרז החדש. לטענת התובעת, רגע השיא היה בערב צילום הרנטגן, כאשר המנוח לא עמד במתח וגופו כשל. על כן, שגה הנתבע עת קבע כי האירוע מיום 2.5.14, לא יחשב כתאונת עבודה, שכן לא הוכח אירוע חריג בסמוך לפטירה. כמו כן טוענת התובעת כי במקרה של ספק בדבר קיומו של אירוע חריג, יש למנות מומחה רפואי אשר יחווה את שאלת הקשר הסיבתי בין הדברים.

4. התובעת צירפה מסמכים המלמדים על זכייתה של החברה במכרז, רכישת הציוד ופטירתו של המנוח. לאחר דיון ההוכחות שהתקיים ביום 28.3.17, הגישה התובעת מסמכים נוספים המלמדים על התכתבות בין החברה לבין חברת נתג"ז, בנוגע לפיגורי החברה בלוחות הזמנים וכן העתק מסיכומי פגישות שהתקיימו בין הצדדים בעניין זה.

טענת הנתבע:

5. התובעת לא הוכיחה קיומו של אירוע חריג הן במישור הסובייקטיבי של המנוח ואף לא במישור האו בייקטיבי. כל שהוכח לכל היותר שהייתה תקופה של מתח מתמשך ללא כל אירוע שיא בסמוך לפטירתו של המנו ח, שכן בהתאם למסמכים הבודדים שהגישה החברה עולה כי החברה זכתה במכרז ביום 4.7.13 ומתחילת הפרויקט נחלה החברה הפסדים וכשלים רבים, עליהם התריע המזמין. השתלשלות העניינים מלמדת כי ל כל היותר, מדובר במתח מתמשך בו שהה המנוח לכל אורך הפרויקט, בשים לב לכך כי תוצאות הבדיקה שנערכה לריתוכים ביום 1.5.14, לא נמסרו למנוח באותו היום; התובעת העידה כי המנוח הגיע לביתו 'והכל היה רגיל'; למנוח לא היה ריב או ויכוח באותו היום וכפי שהעיד אחיו של המנוח, המנוח סבל ממועקה של אי הצלחת הפרויקט, לא רק בגלל הריתוכים; כל ההתנהלות סביב הציוד חדש לרבות העבודה עם הנציג ההולנדי נמשכו למעלה משבועיים; המסמכים אותם הגישה התובעת לאחר התצהירים מלמדים כי הי ה פיגור בשל אלמנטים של הביצוע ולאו דווקא האספקט שהציוד החדש היה אמור לפתור אם בכלל, כאשר חיים משיב כי העיכובים בפרויקט לא היו תלויים בחברה (קבלת היתרים וכו'); עוד ניתן ללמוד בין היתר על מחסור בכוח אדם, ניהול קלוקל וכו', אשר אין להם נגיעה לציוד; כעולה מהמסמכים החברה לא יידעה את נתג"ז אודות רכישת הציוד, שעה שלטענתה היה ציוד זה "מכריע כף"; המנוח לא היה מכותב למכתבים ושמו לא אוזכר בהם. התובעת נמנעה מלהציג את מלא המסמכים הנוגעים לפרויקט ויש בכך לפעול לחובתה. בנוגע לעדויות שנשמעו מטעם התובעת ציינה ב"כ הנתבע כי התובעת לא ראתה משהו חריג במנוח, מלבד היותו "שקט ורציני יותר", בעוד חיים, אחיו של מנוח העיד כי לאחר הזכייה במרכז הבינה החברה מהר מאוד כי הם לא עומדים בדרישות המזמין. בכל מקרה העיד חיים כי המנוח שהה במתח מרגע קבלת הציוד ואי ההצלחה לתפעלו, בשים לב כי מדובר בתקופה של 24 ימים, המלמדת על מתח מתמשך; התובעת נמנעה מהבאת עדים נוספים שהיו מעורבים בפרויקט ועבדו עם המנוח, לרבות חיים מוסקוביץ', מטעם נתג"ז, שהתכתב עם החברה בעניין זה; לא הובא כל תימוכין לכך כי הריתוך היה הפן העיקרי בפרויקט, כאשר עדותו של חיים לבדו, כעד בעל עניין, אינה מספיקה; התובעת אישרה כי בחודש 3/14, נסעה עם המנוח לחו"ל לתקופה בת מספר שבועות, ונתון זה אינו עולה בקנה אחד עם הטענה כי החברה הייתה באותה העת בלחץ ובלו"ז צפוף והמנוח היה "מרכז העניינים"; לא הובאה ראיה לחשיבות הבדיקה שנערכה ביום בו המנוח נפטר; כל שיש בפנינו הוא עדותו של אחי המנוח, עדות בעלת עניין. אין רלוונטיות לפסיקה הנוגעת למינוי מומחה במ קרה של ספק, שכן לא הוכח אירוע חריג.

דיון והכרעה

6. כשבוחנים אירוע חריג באופן סובייקטיבי, היינו את חריגותו בעיניו של המבוטח. אולם הבחינה הסובייקטיבית הזו נעשית על פי מבחן אובייקטיבי – יש להוכיח שהיה כלל אירוע , שבעיני המבוטח, יכול להיחשב כאירוע חריג.

7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שהתובעת לא הוכיחה קיומו של אירוע חריג כמשמעותו בחוק, ולכל היותר יש לקבוע כי מדובר במתח מתמשך בלבד וזאת ממספר טעמים.

8. המנוח לקח חלק בהקמת החברה, עם אביו ובתקופה מסוימת שימש בה כשותף, כאשר בתקופה הרלוונטית לענייננו שימש כמנהל ייצור. המנוח ליווה את החברה בהתפתחותה אט אט. טבעי וסביר כי כחלק ממקצועו ומעמדו של המנוח נאלץ לעמוד בסיטואציות מכריעות לגבי החברה, כאשר לא הוכח כי הבדיקה שהתבצעה ביום 1.5.14, יש בה כדי להוות 'אירוע חריג'. בעניין זה חשובים דבריו של חיים שהעיד: "אני התכוונתי לומר שכל הפרויקט הוא חדש, הוא רגיש עם כל המתחים של פרויקטים חדשים שמחייב פוקוס של המנהלים מעבר לשגרה.." (ההדגשות אינן במקור- צ"פ) (עמ' 6, שורות 6-7).
ללמדנו כי כל פרויקט נושא בחובו סיכונים ומתחים שונים בפרט של גורמי ההנהלה, קל וחומר כשמדובר בעסק משפחתי. חיזוק לדברים אלה, ניתן למצוא בעובדה כי חרף הקשי ים אותם תיארו התובעת וחיים בפרויקט הספציפי נשוא ענייננו, אשר למעשה היה חריג ושונה ממה שהציעה החברה בעבר, הרי שהחברה פעלה והגישה בחודש 4/14, הצעה נוספת למכרז בהיקף של 50 מיליון שקלים וכך העיד חיים בעניין זה: "אנו אנשי חזון, אנו מאמינים ביכולות שלנו וביכול ללמוד ולהכשיר אנשים, אנו מכירים ביכולות הלמידה שלנו והעובדים שלנו.. אנו אוהבים לרכוש ציוד וללמוד דברים חדשים, היום החברה מס' 1 בארץ בתחום הפלדה, הקמנו 85 תחנות כח בעולם, צריך ידע וכוח רצון אין לנו בעיה עם זה" (עמ' 7, שורות 21-25 ). יש באמור כדי ללמדנו כי הפרויקט אותו ביצעה החברה נשוא ענייננו, היה אולי מלווה במתחים ואי ודאות מסוימת, אולם לא באופן חריג מפרויקטים אחרים.
לא התרשמתי כי כטענת התובעת, פרויקט זה היה חריג במיוחד ולמעשה, היה מדובר בחלק אינטגרלי מפעילות החברה, אשר מקימה פרויקטים שונים כחלק מפעילותה.

9. בכתב התביעה (סעיף 19) כתבה התובעת כי כבר בראשית הפרויקט עלה כי החברה אינה עומדת ביעדים, כאשר המזמין התריע בפניה על כך. חיים חזר על הדברים אף בעדותו בפני (עמ' 6, שורות 23-32) כמו כן העיד חיים כי "מהיום הראשון היינו במשבר" (עמ' 6, שורות 9-11). התובעת טענה כי יחסה את האירוע החריג ליום בו נערכו הבדיקות בחברה, אולם בדיון שהתקיים בפני ביום 28.3.17, העיד חיים כך: "אני חושב שהוא היה במתח מעצם העובדה שצריך להפעיל ציוד שעלה הרבה שצריך להביא תועלת לפרויקט ולא מהבאת הסוכן מהולנד אלא מעצם זה שהחברה רכ שה ציוד במיליונים ולא מצליח לתפעל את זה.. אני מניח שבימים הבודדים האלה, העובדה שהוא לא מצליח עושה לו רע מאוד" (עמ' 7, שורות 3-6).
כעולה מהמסמכים, ביום 3.4.14 שוחררה המכונה מהמכס וביום 4.4.14 הגיעה לחברה. לאחר שלא צלחו הניסיונות לתפעל את המכונה, הוזמן נציג הספק והלה הגיע ביום 24.4.14, בשים לב לכך כי המנוח נפטר ביום 2.5.14. דהיינו מרגע שהמנוח לא מצליח להפעיל את המכונה ועד ליום פטירתו חלפו כ-20 ימים. כמו כן התובעת לא הביאה בפנינו כל ראיה המלמדת כ דבריה על מעורבותו של המנוח בפרויקט. כך למרות עדותו של חיים כי המנוח הוביל את הפרויקט (עמ' 5, שורות 23-24), לא הובאה כל ראיה אובייקטיבית לכך. עיון בתחלופת המסמכים אשר התקיימה בין החברה לבין המזמין, אינה מאזכרת את המנוח. אף סיכום הפגישות שהתקיימו בעניין, לא לימדו על נוכחותו או מעורבותו של המנוח, באופן שיש לקבוע כי אכן הוביל את הפרויקט. התובעת לא הביאה לעדות עובדים נוספים או גורם אחר מאת המזמין אשר יש בה כדי ללמד הן על מעורבותו של המנוח והן על טענתה לפיה הליך הריתוך היה הליך המכריע בפרויקט כפי שטען חיים (עמ' 14, שורות 16-25) ההלכה בעניין אי הבאת ראיות או עדויות הרלבנטיות לסוגיות השנויות במחלקות ידועה ויש בדברים כדי לעמוד לחובתה של התובעת. מהמסמכים עולה כי לחברה היו בעיות בביצוע המכרז במספר פרמטרים: חישוף, ריתוך, חפירה, הורדה לתעלה וקידוחים (מכתב מיום 10.4.14), מחסור בכח אדם (סיכום דיון מיום 30.4.14), נקודות חסומות בגל רשות העתיקות (סיכום הדיון מיום 30.4.14), ציוד ומיכון (מכתב מיום 24.4.14) ועוד. לא הוכח בפני כי הליך הריתוך היה הליך מכריע לפרויקט, כאמור ומכאן לכאורה כי הייתה קיימת חשיבות רבה לבדיקת הריתוכים שהתבצעה ביום 1.5.14.

10. בשל כל הטעמים שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה קיומו של אירוע חריג ביום 1.5.14, או בסמוך לו. בעניין זה לכל היותר, ניתן לקבוע כי המנוח שהה במתח מתמשך בעבודה, אשר השתרע על פני מספר שבועות, כאשר לא הוכח בפני כי בסמוך לו נוצר אירוע "שיא" או "עלית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך והם שייחשבו כ"אירוע חריג" (ראו עב"ל 14359-07-15 גיל צרפתי נ' המוסד לביטוח לאומי (30.1.18) וההפניות שם) .

סוף דבר

11. לאור כל האמור לעיל- דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות.

12. פסק הדין ניתן כדן יחיד בהתאם להחלטה מיום 17.4.18.

13. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ט, (15 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אדריאנה רות ברנד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: