ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניה פרץ נגד עמנואל צנטלר כונס נכסים :

בפני כבוד השופט גד ארנברג, סגן הנשיא

מבקש

דניה פרץ

נ ג ד

משיבים

1.עמנואל צנטלר כונס נכסים
2.שלמה נרקיס

פסק דין

בפני ערעור על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל ערן אביטל אשר דחה את בקשת המערערת לקבל לידיה את חלקה ביתרת כספי המימוש של דירתה ולא נמנע מלעכב את הכספים הללו והכל לבקשת המשיב 2.

המשיב 1 מונה ככונס נכסים על מנת למכור את דירת המגורים של המערערת ושל בעלה, שנמצא בהליכי פש"ר. הדירה נמכרה בשל כך שהיא היתה משועבדת לבנק ירושלים להבטחת הלוואה שנטלו המערערת ובעלה מהבנק. המערערת ובעלה לא עמדו בתנאי החזר ולפיכך הדירה מומשה. הבנק קיבל את חלקו מתמורת הדירה ונותרו כספים בידי כונס הנכסים. בעלה של המערערת בהליכי פש"ר ולפיכך חלקו בתמורה הועבר לקופת הפש"ר. חלקה של המערערת נותר בידי כונס הנכסים. המערערת הגישה בקשה להעביר אליה את חלקה ואילו המשיב 2 הגיש בקשה להעביר את הכספים אליו וזאת משום שלדבריו הוא נתן הלוואות בסכומי כסף שונים לחברה שבבעלות בעלה של המערערת וכנגד הלוואות אילו משכנו המערערת ובעלה את דירת המגורים למשיב 2. לטענת המשיב 2 ניתנו 5 הלוואות בסכומים שבין מיליון ל- 3 מיליון ₪ כ"א ובסה"כ 8.5 מיליון ₪ וכחודשיים לאחר מתן ההלוואה האחרונה שועבדה הדירה לטובתו.
המערערת טוענת כי היא לא היתה מעורבת כלל בניהול נכסי החברה. בעלה, שלא נמצא בארץ , הוא אשר ניהל אותה. המערערת לא היתה צד למתן ההלוואות, למעט ערבות להלוואה השניה שנפרעה. לטענתה גם יתר ההלוואות נפרעו שכן עם מתן כל הלוואה ניתנו שיקים לפ ירעונה והמשיב 2 לא הציג את השיקים ולא הראה שהם או חלקם חוללו. אין הגיון בטענת המשיב 2 לפיה הוא נתן 5 הלוואות במועדים שונים כאשר בעת מתן כל הלוואה לא נפרעה ההלוואה או ההלוואות הקודמות ואי הפירעון אף לא צויין במבוא להסכמי ההלוואה המאוחרים. גם עובדות אילו יכולות ללמד שההלוואות נפרעו. אין גם כל הגיון בכך שהמשיב 2 לא פנה מעולם בטענה שההלוואות לא נפרעו והוא מעולם לא ביקש את פירעונן. בנוסף לאמור באף אחד מהסכמי ההלוואה לא נכתב דבר על משכון הדירה. המערערת טוענת כי המשיב 2 גם לא הגיש הוכחת חוב בתיק הפש"ר של בעלה. עוד טענה המערערת כי לא צורף אף הסכם משכון כפי שנדרש בחוק המשכון הקובע כי משכון נוצר בהסכם בין החייב לנושה. לטענתה בנדון דנן, כיוון שמדובר במשכון נטען של מקרקעין, יש צורך בהסכם בכתב והסכם כזה לא הוצג. עוד טענה המערערת כי בהסכם המשכון של בנק ירושלים נקבע כי לא ניתן יהיה לרשום משכון נוסף על הדירה ואם ירשם משכון הוא יהיה מבוטל. הבנק פעל למימוש המשכון לטובתו ולפיכך התוצאה המשפטית היא שגם אם נרשם משכון נוסף הוא בטל. עוד טענה המערערת כי לרשם ההוצל"פ אין סמכות לעכב את השבת הכספים אליה וזאת משום שסעיף 40 לחוק ההוצאה לפועל , המסמיך את רשם ההוצל"פ לעכב מכירה של מקרקעין כאשר יש טענה של צד ג' לזכות בהם , לא חל וזאת כיוון שהדירה כבר מומשה ולא מדובר בעיכוב מכירה של מקרקעין. הדבר נכון גם לסמכות העיכוב שבסעיף 57 לחוק ההוצאה לפועל המסמיך את רשם ההוצל"פ להשהות פעולות כינוס כדי לאפשר לטוען לזכות במקרקעין לפנות לבית משפט לענין זכותו. גם הוראת סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל העוסקת בחלוקת כספים בין הנושים לא חלה שכן מדובר בסעיף זה בחלוקה בין נושים שמהווים זוכים בתיקי ההוצל"פ שונים ואילו המשיב 2 לא פתח תיק הוצל"פ ועתה הוא כבר לא יכול לפתוח כיוון שהנכס הממושכן – הדירה – כבר נמכר.

כבוד הרשם נתן החלטה בה קבע כי אין לו סמכות לדון בשאלת תקיפות המשכון של הדירה לטובת המשיב 2. סמכות זו נתונה לבית המשפט בלבד. לפיכך כבוד הרשם הורה כי בשלב זה חלקה של המערערת בתמורה יישאר בידי כונס הנכסים- המשיב 1. הרשם הורה למשיב 2 להבהיר תוך 21 יום כיצד בכוונתו לממש את המשכון לו הוא טוען וכן הורה למערערת להגיש תובענה מתאימה לערכאה המוסמכת בענין תקיפות המשכון תוך 30 יום ולהמציא תוך 60 יום החלטה על עיכוב העברת הכספים למשיב 2.

המערערת טענה שההחלטה שניתנה ביום 2.5.18 ניתנה מבלי שכבוד הרשם ראה את תגובתה ולפיכך ביקשה לבטל החלטה זו. לאחר שהתקבלה תגובת המשיב 2 לבקשה זו, ממנה עלה כי המשיב 2 כבר פתח תיק הוצל"פ למימוש המשכון הורה כבוד הרשם כי על המערערת להגיש תובענה מתאימה לבית המשפט המוסמך.

על החלטה זו הוגש הערעור ונימוקי הערעור הינם למעשה אותם נימוקים שהוזכרו לעיל בטענות המערערת כנגד בקשת המשיב 2 להורות על עיכובם.

המשיבים טענו כי אין מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשם שצדק בכך שקבע שאין לו סמכות לדון בתקיפות המשכון שנרשם לכאורה לטובת המשיב 2 ומשכך צדק הוא גם בהוראה שנתן למערערת להגיש תובענה מתאימה, לאחר שהתברר שהמשיב 2 אכן פתח תיק הוצל"פ למימוש המשכון.

המשיב 2 הוסיף וטען כי בפועל המערערת כבר נקטה בהליך כפי שהורה כבוד הרשם כאשר הגישה תובענה בתיק ה.פ. 11431-06-18 ובו בקשה לתת פסק דין הצהרתי שהמשכון לטובת המשיב 2 מבוטל.

המשיב 1 טען כי למעשה אין לו כל ענין בערעור זה אף שסבור הוא שכבוד הרשם צדק בהחלטתו. מה עוד שסעיף 34ב לחוק המכר קובע ששעבוד שמשמש ערובה לחיוב כספי שלא ניתן לפי סעיפים 34 ו- 34א להיזקק להם נגד הקונה, יחולו על הפדיון. בנדון דנן מדובר במכירה לפי סעיף 34א לחוק המכר – מכירה על ידי רשות. לפיכך השעבוד הנטען , ככל שיקבע שהוא אינו בטל , חל על הפדיון.

המערערת הגישה תגובה בה טענה שהמשיבים לא התייחסו לטענותיה בענין סעיפים 76 ו- 77 לחוק ההוצל"פ שלא מאפשרים עיכוב כספים אלא רק לזוכים בתיק הוצל"פ קיימים ולא למי שלא פתח תיק הוצל"פ. באשר לטענה שהמערערת כבר נקטה בהליך כפי שהורה כבוד הרשם, טענה המערערת שהיא היתה חייבת לנקוט בהליך זה עקב פתיחת תיק ההוצל"פ על ידי משיב 2 אך לא עקב החלטת כבוד הרשם. המערערת טענה שאמנם לרשם ההוצל"פ אין סמכות להכריע בתוקף משכון ואולם בנדון דנן לא הוגשה, במועד מתן ההחלטה של כבוד הרשם, כל בקשה למימוש משכון על ידי המשיב 2 והחלטת כבוד הרשם היתה רק לענין חלוקת כספי התמורה. המערערת חלקה גם על טענת המשיב 1 בדבר מעבר השעבוד לתמורה שהתקבלה ממכירת הדירה, בהתאם לסעיף 34ב לחוק המכר.

הצדדים הסכימו שתינתן החלטה ללא צורך בדיון.

לטעמי יש לדחות את הערעור.

טענה ראשונה לדחייה, שאמנם לא נטענה על ידי הצדדים ואולם לבית המשפט סמכות להעלות טענה זו , היא שהמערערת הגישה ערעור בעוד היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור. הדרך להגשת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ היא בדרך כלל בהגשת בקשת רשות ערעור אלא אם נקבע במפורש בחוק שניתן להגיש ערעור על סוג מסויים של החלט ות . החלטה של רשם המעכבת כספים ומורה להגיש תובענה לבית משפט אינה בין אותן החלטות שניתן לערער עליהם ללא הגשת רשות ערעור.

לגופו של ענין, לא מצאתי פגם בהחלטת כבוד הרשם. אכן כבוד הרשם צדק בהחלטתו לפיה אין לו סמכות לדון בתוקף של משכון נטען. המשיב 2 טוען כי רשם משכון על הדירה וכי משכון זה תקף ואילו המערערת טוענת שאין תוקף למשכון זה מכמה וכמה סיבות ובין היתר הסיבה שהיא נרשם לאחר המשכון של הבנק, מבלי לקבל אישור הבנק, ולפיכך הוא בטל. זו שאלה שראויה לדיון ואולם לא רשם ההוצל"פ המוסמך לדון בה. צדק איפוא כבוד הרשם כאשר הורה מחד, למשיב 2 להודיע כיצד הוא מבקש לממש את המשכון ולמערערת לפנות לערכאה המתאימה ולטעון את טענותיה לענין תוקף המשכון.
גם טענתה של המערערת לענין סעיפים 76 ו- 77 לחוק ההוצל"פ אינה נכונה הוראת סעיף 76(ג) לחוק ההוצל"פ קובעת במפורש: "אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפות של זוכה או נושה על פי כל דין אחר... ( ההדגשות שלי ג.א.)". הסעיף מדבר על זוכה או נושה וכוונתו בפירוש שבעל משכון שטרם פתח בהליכים למימוש המשכון (שהוא "נושה" אך עדיין לא "זוכה") לא מאבד את זכות הקדימה שלו לפי כל דין, ראו לענין זה בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות מהדורה שביעית עמוד 1038(1) ואילך. הוראת הסעיף הנ"ל קובעת איפוא במפורש את סדר זקיפת התשלומים במקרה של ריבוי הליכים וקובעת כי אין בה לגרוע מזכות קדימה או מעדיפות של נושה לפי כל דין. אין ספק שהמשיב 2 טוען שהוא נושה ושהוא טוען לע דיפות לפי חוק המשכון לפיכך גם לפי הוראות סעיף 76 לחוק ההוצל"פ היה על כבוד הרשם להורות על עיכוב הכספים לצורך בחינת טענתו של המשיב 2 לקדימות בחלוקת הכספים.

התוצאה היא איפוא שיש לדחות את הערעור וכך אני עושה.

אני מחייב את המערערת בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪ (1,500 ₪ לכל משיב) שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקידה המערערת.

על המערערת להמציא איפוא החלטה של בית המשפט המוסמך בענין הכספים המעוכבים כפי שקבע כבוד הרשם ולצורך כך ניתנים לה 30 יום נוספים מקבלת החלטה זו.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה


מעורבים
תובע: דניה פרץ
נתבע: עמנואל צנטלר כונס נכסים
שופט :
עורכי דין: