ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין DANIEL TEWELDE נגד שג'ראוי :

19 נובמבר 2018
לפני: כבוד הרשמת מרב חבקין

התובע:
DANIEL TEWELDE
ע"י ב"כ: עו"ד בן חיים

-
הנתבעות:
1. שג'ראוי - ליבוביץ בניה בע"מ
2. אקו סיטי - אס.אל יזמות ובניה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אלבוים

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בקשת הנתבעות לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה ן.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובע המתנגד לה ובתשובת הנתבעות להלן ההחלטה:

1. ביום 2/9/16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה " ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) הקובעת בזו הלשון:
(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954( סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

2. בהתאם להוראה זו, שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא לסעיף קטן ( ב) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

3. במקרה זה התובע על פי תביעתו הוא נתין אריתריאה. מכאן שיש להפעיל במקרה זה את הכלל לפיו הוא יחויב בהפקדת ערובה אלא אם הראה שחל אחד התנאים המנויים בתקנה אשר בהתקיימם לא יחול הכלל האמור. יצוין עוד כי התובע אינו שוהה בישראל לאחר שעזב את הארץ במסגרת פרויקט יציאה מרצון לטענתו, ועדותו המוקדמת נשמעה ביום 13/6/18.

4. אומר כבר כעת כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.

ראשית, לתביעה ולתצהיר לא צורפו מסמכים המעידים על קשר בין התובע לנתבעות אלא צורפו תלושי שכר לתקופה 6/2015 עד 1/2016 (ללא תלוש 9/2015) כאשר המעסיקה לפי התלושים הללו היא חברה בשם "מי רן כוח אדם בע"מ". התובע טען, כי הנתבעות ביצעו פרויקטים לבנייה שבהם הועסק . ברם, לא צורפו לתצהיר מסמכים הקושרים את שתי הנתבעות למלוא אתרי העבודה שנזכרו בתצהיר. בנסיבות אלה, איני סבורה כי די בעצם טענתו או אמירתו של התובע בתצהיר להוות ראשית ראייה בנוגע לקשר בין הנתבעות ל בין עבודתו באתרי העבודה המדוברים בתביעה. האמור נכון מכוח קל וחומר כאשר בגין אותה תקופת עבודה הגיש התובע בעבר תביעה אחרת (סע"ש 64736-11-17) כנגד נתבעות אחרות, ואותה תביעה נמחקה לבקשת התובע.

התובע הפנה לדוחות איכון סלולר שצירף לתצהירו. עיון בדוחות אלה בהשוואה לדפי נוכחות לחודשים 4/2015 ו-5/2015 אליהן התייחסו הנתבעות בבקשה (בטענה כי מדובר בדוחות מזויפים) מעלה, כי בעוד שבאותם רישומי נוכחות צוין שהעבודה הייתה באתר "בזל הרצלייה" הרי שלפי דוחות האיכון התובע לא שהה בהרצלייה באותם החודשים. עובדה זו מערערת את מהימנות גרסת התובע. לכך יש להוסיף, כי מספר הזיהוי המופיע על גבי הדוחות המדוברים אינו מספרו של התובע . כן יש לציין , כי בעוד שהתובע העיד בעדות מוקדמת שעבד בבית קפה בימי שישי שבת (פרו' עמ' 4 ש' 14) אזי לפי הדוחות שצירף לחודשים האמורים, עבד התובע גם בחלק מימי שישי – שבת באתר הבנייה לפי הסימון בדוחות.

שנית, תמוה כי בעוד שהתובע טוען, כי הפיקוח על עבודתו נעשה על ידי מנהלים מטעם הנתבעות לא ציין בתצהיר שמותיהם של מנהלים אלה . האדם היחיד שצוין בתצהיר היה ציון שהוא נציג של חברת כוח האדם כעולה מעדות התובע. מכאן כי אין גם ראשית ראייה לטענת התובע בדבר פיקוח מטעם הנתבעות על עבודתו.

ויובהר, מי שנדרש להראות קיומה של ראשית ראייה הוא התובע כעולה בבירור מנוסח התקנה.

5. מכל הטעמים עליהם עמדתי לעיל מצאתי, כי בשלב זה לא הונחה "ראשית ראייה" לחיובן של הנתבע ות בתשלום זכויות התובע וזאת משלא צורפו לתצהיר מסמכים ממשיים המבססים את הטענה כי הנתבעות הפעילו את כל אתרי העבודה בהם עבד התובע לטענתו בתקופה הנטענת בתביעה. כך בפרט אל נוכח הסתירה בין האמור בדוחות הנוכחות לחודשים שציינתי לבין נתוני האיכון.

6. אשר ליכולת לשלם הוצאות, לפי התקנה התובע נדרש להוכיח יכולת כאמור. התובע לא הוכיח יכולת כנדרש.

7. בנוסף, התקנה קובעת, כי בית הדין רשאי להורות שתובע לא יחויב בהפקדת ערובה בהינתן טעמים מיוחדים. התובע לא הפנה לטעמים כאלה.

8. עוד יש לציין בהקשר זה, כי בנסיבות בהן התובע עזב את ישראל ואין לו כתובת ידועה, הרי שגם על פי פסיקה שקדמה לתקנה הנדונה, קמה הצדקה לחייבו בהפקדת ערובה. זאת בהתחשב בכך שתושבות חוץ ואי ציון מען עדכני מהווים טעם לחיוב בהפקדת ערובה (רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת יצחק קרמין,( 13/11/14) ).
9. גם העתירה לבג"ץ כנגד התקנה, אשר אוזכרה בתגובת התובע , נדחתה , ובאותו עניין חזר בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ על הטעמים לחיוב בערובה ובין יתר נקבע כך:
"ההבחנה בין תובעים שהם תושבי ישראל לבין תובעים שאינם תושבי ישראל לעניין הטלת ערובה, לא זו בלבד שהיא מתחייבת מן השכל הישר, היא מושרשת ומקובלת מזה שנים רבות בפסיקתם של בתי המשפט האזרחיים ובתי הדין לעבודה: "במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו" (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, [פורסם בנבו] פסקה 5 (30.5.2004)). שוֹנוּת זו בין תושבי ישראל לבין תושבי חוץ רלבנטית מאד לעניין הטלת ערובה".
[בגץ 7016/16 ‏ ‏ עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים (17/9/18)].

משכך, שעה שהתובע שוהה בחו"ל, ואף לא ידועה כתובת מגוריו החדשה ומשלא קיימים לו נכסים בישראל, יש בכך לחזק מסקנתי בדבר הצידוק לחיובו בהפקדת ערובה.

10. אשר לגובה הערובה - לאחר שנתתי דעתי מחד לזכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעות שלא לצאת בחיסרון כיס, ועל מנת שיהא להן ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיהן ישולמו, מצאתי לנכון, ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 2,000 ₪.

התובע יפקיד סך 2,000 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעות בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

512937111. הואיל והבקשה התקבלה יש לפסוק הוצאות בגינה .

על מנת שלא להקשות על דרכו של התובע לבית הדין יתר על המידה, אני קובעת כי הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בסיומו של הליך זה על ידי המותב שידון בו.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ט, (19 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: DANIEL TEWELDE
נתבע: שג'ראוי
שופט :
עורכי דין: