ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גדי קאו נגד איילון חברה לביטוח בע"מ :

לפני כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

התובע

גדי קאו – הנתבע שכנגד
ע"י ב"כ עו"ד זיו און

נגד

הנתבעים

1.איילון חברה לביטוח בע"מ – התובעת שכנגד
2.אברהם סירק
ע"י ב"כ עוה"ד אייל בוזגלו ואח'

פסק דין

רקע
1. לפני תביעה עיקרית ותביעה שכנגד, שעילתן נזקי תאונה שקרתה ביום 22.4.16, באזור התעשייה הקלה באשדוד.
לעניין התביעה העיקרית, התובע מבקש לחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לו פיצויים בסך כולל של 11,851 ₪, בגין נזקים שלטענתו, נגרמו לרכבו מסוג מיצובישי (להלן: " המיצובישי"). עקב פגיעת רכבו של הנתבע 2, מסוג סקודה פביה (להלן: "הסקודה"), שנת ייצור 2012, המבוטח אצל ה נתבעת 1.
לעניין התביעה שכנגד, התובעת שכנגד – איילון, מבקשת לחייב את הנתבע שכנגד – גדי קאו, לשלם לה פיצויים בסך כולל של 40,811 ₪ , בגין נזקים שנגרמו לרכב הסקודה של מבוטחה – הנתבע 1 - מר אברהם סירק, בתאונה הנ"ל.

2. לצדדים גרסאות שונות באשר לנסיבות התרחשות התאונה וכל צד מגלגל את האחריות לקרות התאונה ולנזקיה לפתחו של משנהו.

הדיון בתביעה
3. התקיים לפני דיון, במסגרתו העידו: התובע וחברו ינון שם טוב , שנסע ברכבו וכן הנהג ברכב הנתבעים מר איגור קוליאדקו.

עדות התובע
4. במועד התאונה הוא נסע במיצובישי, בנתיב הימני בכביש, לפניו היה רכב בצבע שחור של צד ג', שלהשערתו התכוון לעשות פניית פרסה. רכב הסקודה נסע במהירות, במטרה להמשיך בנסיעתו ישר ו כשהבחין ברכב צד ג' שהיה בנתיב השמאלי, סטה לנתיב הימני ופגע במיצובישי, בכנף האחורית מצד שמאל. כתוצאה מהפגיעה איבד התובע את השליטה על רכבו ו רכבו נהדף לאמצע הכביש.

5. הנהגים התכוונו להחליף פרטים, אולם מכיוון שהתאונה קרתה כשעתיים לפני כניסת חג הפסח, הם הזמינו משטרה, שהתעכבה ולכן הם נאלצו לעזוב את המקום . איגור דיווח על התאונה למד"א, אולם לבסוף הוא לא התפנה באמבולנס. כל אחד מהנהגים האשים את הנהג האחר באחריות לקרות התאונה. התובע הדגיש כי לא היה בכוונתו לעבור מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, מכיוון שיעדו היה ביתו ובית חברו שלצורך הגעה אליהם, יש לפנות ימינה בהמשך הדרך.

עדותו של מר ינון שם טוב
6. בעת התאונה הוא נסע במיצובישי, ישב במושב ליד הנהג – התובע , הם חזרו מקניות לרגל חג הפסח ואז הוא חש בחבטה בצדו האחורי שמאלי של המיצובישי. ממקום מושבו הוא לא יכול היה לראות את אופן התרחשות התאונה מכיוון שקרתה בצדו האחורי שמאלי של המיצובישי. ינון אישר כי מימין למקום התאונה ישנה יציאת כלי רכב מחניון של מרכז קניות, אך לא זכר אם באותה עת יצאו כלי רכב משם.

עדותו של נהג הסקודה – איגור
7. במועד התאונה הוא נהג בסקודה, כשאתו ברכב חברו איבגני צ'סלוב, הם יצאו מחנות נעליים נסעו בנתיב הימני כ- 20 מטרים ועברו לנתיב השמאלי מכיוון שהיו צריכים לתדלק את הרכב בתחנת הדלק בצד שמאל של הכביש. לאחר שנסעו כ- 50 מטרים:
"חבר'ה חתכו אותנו פתאום, אני בלמתי, צפרתי ואז קרתה ההתנגשות. לאחר מכן החבר'ה עברו לנתיב הנגדי, עצרו לפני..." (עמ' 5 לפרוט', ש' 27-28) .

8. התובע וחברו סירבו לבקשתו להמתין לבוא המשטרה ונסעו מן המקום. מעבר לכך, לא היו חילופי דברים בין הצדדים. לטענתו, התאונה נגרמה כתוצאה מכך שרכב המיצובישי סטה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בו נסע. מוקזק בכלי הרכב: בסקודה - בחלק הקדמי, בפינה ימנית קדמית ואילו ב מיצובישי - בדלת אחורית שמאלית. להשערתו, התובע ביקש לעשות פניית פרסה.

דיון והכרעה
9. על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, בהתאם לעקרון "המוציא מחברו עליו הראייה". לעניין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי :
" ... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

10. במקרה שלפנינו מדובר ב"גרסה מול גרסה" ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו או אחרת.

המסגרת המשפטית
11. בתקנות התעבורה תשכ"א-1961 נקבע כדלקמן:

"סטיה מנתיב נסיעה תק' (מס' 3) תש"ל-1970
40. (א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון.
(ב) בכביש שאינו חד-סטרי המחולק לשלושה או לחמישה נתיבים לא ינהג אדם רכב בנתיב המרכזי אלא כשהוא עוקף רכב אחר, או כשהוא מתכונן לפנות שמאלה, או כשהנתיב יוחד על ידי תמרור רק לתנועה בכיוון שהוא נוסע בו.
(ג) נוהג רכב בכביש כאמור בתקנת משנה (ב) לא יעבור לנתיב הנמצא משמאל לנתיב המרכזי.

אין פניה אלא בבטחה תק' (מס' 3) תש"ל-1970

נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

הימנעות מהבאת ראיה
12. בטופס ההודעה של איגור - נהג הסקודה, צוין כי יש עד ראיה ניטרלי לתאונה בשם דימה שעובד כשומר באזור התאונה ובטופס אף נרשם מס' הטלפון שלו. למרות זאת, הנתבעים לא טרחו להביא את דימה למתן עדות לאימות גרסתם, במיוחד כשמדובר בעד ראיה שהיה מחוץ לכלי הרכב והי יתה לו נקודת ראות מיטבית לאופן התרחשות התאונה. הסבריו של איגור לאי זימונו של דימה לדיון, מכיוון שאין לו את מס' הטלפון שלו והוא אינו מכירו, אינם משכנעים והם בגדר התחמקות. יחד עם זאת, הניסיון מלמד כי לעיתים העד ובמיוחד עד חיצוני שאין לו קשר למי מבעלי הדין , מוזמן לדיון, אולם מאחר וחלפו שנה וחצי- שנתיים מקרות התאונה, העד אינו זוכר במדויק את פרטיי התאונה ולא ניתן להפיק תועלת רבה מעדותו.
בנסיבות אלו, אינני נותן משקל רב למחדל הנתבעים באי זימון השומר דימה לדיון.

13. עילות התביעה העיקרית והתביעה שכנגד הן סטייה מנתיב לנתיב. נהג הנתבעים – איגור, ראה לטענתו את הסטייה של המיצובישי מהנתיב השמאלי לנתיב הימני. זאת, בניגוד לעדותם של התובע וחברו, כי לא ראו את סטיית רכב הנתבעים לנתיב נסיעתם.
אני מקבל את טענת הנתבעים כי ישנה שוני משמעותי בין גרסת התובע, לבין גרסת העד מטעמו – ינון. התובע סיפר כי ראה לפניו רכב צד ג' בצבע שחור שמבקש לעשות פניית פרסה . זו לטענתו הסיבה לכך ש נהג הסקודה שביקש למנוע התנגשות ברכב הצד השלישי, סטה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני ופגע במיצובישי. מנגד, כשינון העיד על התאונה ונשאל מה ראה בכביש טרם התאונה, הוא לא הזכיר כלל את גרסת התובע על קיומו של רכב צד ג', המבקש לעשות פרסה ולמעשה חוסם את נתיב הנסיעה של הסקודה.

14. המדובר בגרסה כבושה שנטענה לראשונה רק בדיון ההוכחות. גרסה זו כלל לא מופיעה ב טופס ההודעה של התובע ואף לא בטופס ההודעה של נהג הנתבעים . גם לאחר התאונה, בעת החלפת הפרטים , גרסה זו כלל לא הועלתה על ידי מי מהנוכחים: לא על ידי התובע , לא על ידי חברו ינון ואף לא על ידי איגור וחברו– ינון.
איגור העיד כי יצא מחנות הנעליים בצדו הימני של הכביש ויעדו היה תחנת הדלק בצדו השמאלי של הכביש. בנסיבות אלו, לא היתה לאיגור כל סיבה לסטות מהנתיב השמאלי לנתיב הימני. בנוסף, נהג שסבור כי הוא אחראי לתאונה, לא יתעקש להזמין משטרה ולא יקליט שיחה עם הצד השני שעלולה לפגום בגרסתו לתאונה.
אין חולק כי מצד ימין במקום התאונה, ישנה יציאת כלי רכב מחניון של מרכז קניות. יש בעובדה זו כדי לחזק את טענת הנתבעים כי כלי רכב של צדדים שלישיים יצאו מן החניון ובמטרה למנוע התנגשות בהם, סטה רכב המיצובישי אל הנתיב השמאלי ופגע בסקודה .

15. לעניין מוקדי הנזק בכלי הרכב, אני מקבל את טענת הנתבעים, כי לו היתה נכונה טענת התובע, לפיה, התאונה נגרמה כתוצאה מסטיית הסקודה לנתיב הימני בו היה המיצובישי, אזי כדי שהמיצובישי יפגע בצדו השמאלי אחורי ויעוף שמאלה, כפי שדיווח התובע למבטחת רכבו, הסקודה היה אמור לפגוע במיצובישי ולהיות למעשה צמוד אליו, עד למצב בו המיצ ובישי אמור להיות בניצב אליו – 90 מעלות. כמו כן, בסקודה היה צריך להיגרם נזק נוסף, בחזיתו.

16. מעבר להוכחת האחריות לקרות התאונה, על התובע מוטל נטל נוסף, להוכיח את היקף הנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה. למרות שלטענת התובע רכבו תוקן, הוא לא צירף ראיות על כך, כדוגמת קבלות, חשבוניות וכו',

לעניין נטל ההוכחה שמטילים דיני הנזיקין על תובע, נקבע מימים ימימה כי –
"הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי [...] נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי" (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808-809 (1981);
להלן: עניין אניסימוב).

במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי "על אף תחושת אי הנוחות" שבהותרתו בידיים ריקות (רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, [פורסם בנבו] פסקה 13 (10.9.2017); עניין אניסימוב, שם)."

לאור האמור לעיל, אני קובע כי בכל מקרה יש להורות על דחיית התביעה, שכן, התובע לא הוכיח את נזקיו.

17. הנתבע שכנגד לא הגיש חוו"ד נגדית מטעמו ואף לא ביקש להזמין את שמאי התובעת שכנגד כדי להיחקר על חוות דעת. לפיכך, אני קובע כי ח וו"ד לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

סוף דבר
18. התרשמתי מעדותו של איגור נהג הנתבעים כעדות מהימנה, עקבית וראויה לאימון, על פני עדות התובע וחברו ינון. לכן, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית וקבלת התביעה שכנגד, כמפורט להלן;
אני מחייב את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את הסכומים כדלקמן:
א. שווי הרכב בסך של 40,386 ₪ בניכוי התמורה שקיבלה המבטחת –התובעת שכנגד עבור מכר שרידי הרכב ובכפוף להמצאת אסמכתאות בכתב על מחיר השרידים וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.
ב. החזר שכ"ט שמאי בסך של 425 ₪.
ג. החזר אגרת התביעה שכנגד בסך של 510 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה שכנגד 19.4.17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, ישלם הנתבע שכנגד לתובעת שכנגד שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,726 ₪, שככל שלא ישולם במועד הרשום מטה, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.

כל הסכומים שפסקתי לעיל , ישולמו לתובעת שכנגד, בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק פסק הדין אצל הנתבע שכנגד .

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבימ"ש מחוזי מרכז לוד.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גדי קאו
נתבע: איילון חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: