ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרסטוקום בע"מ נגד שלומי אגיב :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי- אב"ד
נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי שטרן
נציגת ציבור (עובדים) גב' הילה ידיד ברזילי

התובעת
פרסטוקום בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ישראל שוורץ
-
הנתבעים
1. שלומי אגיב
[2. FLY CHIPS – נמחקה ]
ע"י ב"כ: עו"ד מקסים בן עזרא

פסק דין

רקע
התובעת, חברה העוסקת בתיווך ובמסחר ברכיבי אלקטרוניקה, בין ספקים ללקוחות, מאתרת ספקים בעלי מלאי ומוכרת מתוך מלאי הספק.

הנתבע 1 ( להלן: "הנתבע") הועסק אצל התובעת כמנהל תיקי לקוחות מיום 15.04.12 עד ליום 28.11.12, על בסיס הסכם עבודה שנחתם בין הצדדים ביום 02.03.12 ( להלן: "ההסכם").

הנתבעת 2 ( להלן: "הנתבעת"), היא " עוסק מורשה" שהוקמה ע"י הנתבע, נוסדה בינואר 2013, ופעילותה דומה לפעילות התובעת, ואף היא עוסקת בתיווך לקוחות וספקים לרכישת רכיבים אלקטרוניים.

ביום 22.02.16, הגישה התובעת תביעתה ע"ס 200,000 ₪ בשל גזל סודות מסחריים, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת הסכם עבודה ותניית אי תחרות ופיצוי ע"פ חוק עוולות מסחריות, סעד הצהרתי, צו עשה ותביעה למתן חשבונות.

מנגד, הגיש הנתבע תביעה שכנגד בגין הפרת ההסכם, הפרשי שכר, הפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות, שימוע שלא כדין ופיצויי פיטורים, סה"כ 62,236 ₪ (הגם שסכימת הסכומים עולה כדי סכום גבוה יותר).

מטעם התובעת העיד מר אודי סהר, מנהלה ( להלן: "סהר"); הנתבע העיד לעצמו.

טענות התובעת
התובעת עוסקת בתיווך ובמסחר ברכיבי אלקטרוניקה, באמצעות מסחר במידע והתאמת הסחורה בין לקוח וספק רלבנטיים.

הסכם העבודה עליו חתם הנתבע, כולל סעיפים מפורטים וספציפיים לעניין שמירת סודיות ואיסור תחרות מכל סוג, במשך תקופת העבודה ולאחריה, ובין היתר, התובעת שילמה לנתבע 200 ₪ כל חודש כנגד התחייבות הנתבע שלא להתחרות בה במשך שנה מיום הפסקת העבודה בתובעת.

ביום 20.10.12 ( כחודש לפני סיום עבודתו בתובעת), פתח הנתבע דומיין באינטרנט בשם FLY CHIPS, הנתבעת נרשמה בחודש ינואר 2013, וכך הנתבע הקים עסק המתחרה בתובעת, כאשר בפועל העתיק ויצק פעילות התובעת לנתבעת, תוך שהוא מתבסס על המודלים והשיטות שפיתחה התובעת, על רשימות מלאי ורשימות לקוחות שגזל מהתובעת ועל מידע פנימי אסטרטגי ורגיש, לרבות שמות ופרטי ספקים, רשימות מחירים בקטלוגים מעובדים וכל מידע שלקח הנתבע מן המוכן ובניגוד לכל דין, תוך פנייה ישירה לעובדי התובעת בעבר ובהווה, תוך שהציע להם שיתוף פעולה בגזילת עסקי התובעת.

התובעת הבחינה כי מחזורי הפעילות שלה קטֵנים באופן קבוע; בדיעבד התברר לה כי מחזורי הפעילות שלה החלו לקטון בסמוך לאחר סיום עבודתו של הנתבע בתחילת שנת 2013. רק בשנת 2015, התגלה כי הנתבע מפרסם רשימות מלאי באתר NET COMPONENTS ורק אז התגלו המלאים שלקח הנתבע מהתובעת; עד אז היה קשה להתחקות אחר פעולותיו של הנתבע, כיוון שהנתבע פרסם באתרים פחות פופולאריים ופחות גלויים, והיה קשה לשייך את הנזקים לנתבע או לעובד אחר שפעל בדרך דומה באותה התקופה ושיתף פעולה עם הנתבע.

הנתבע היה עובד בכיר בתובעת, קיבל הכשרה מיוחדת בעת עבודתו בתובעת, כשעלות ההכשרה כ- 70,000 ₪ (10,000 ₪ X 7 חודשים). במסגרת עבודתו, נחשף הנתבע לתכנים עסקיים הקשורים לדרך השגת המידע, איתור רשימות מלאי ספקים, שימור הסַפקים והלקוחות, בניית רשימות מלאי המכילות רשימות רכיבים במחירים אטרקטיביים ובמלאי זמין מספקים אמינים. כמו כן, היה אחראי על שמירת הסודיות ומניעת זליגת מידע לגורמים חיצוניים, ועל כמות ואמינות המידע המתקבל, קרי: איכות המוצר, היה בקשר אישי, רציף וקבוע עם לקוחות התובעת, אותם קיבל "מן המוכן" מסהר.

כ- 3 חודשים עובר לסיום עבודתו, החל הנתבע להעדר ללא הסבר וללא בקשת רשות ממנהלו הישיר, נהג בחוצפה ונצפה מכניס התקן זיכרון נייד למחשבי התובעת; הנתבע נקרא לשימוע, במהלכו נהג כמי שרוצה בסיום עבודתו. ביום 28.11.12 הסתיימה עבודתו, בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו.

הנתבע גזל את סודותיה המסחריים של התובעת, עשה שימוש אסור ברשימות ספקים/מקורות וברשימות לקוחות, המהווים " סוד מסחרי" או לחילופין, " סוד קונפידנציאלי", הפר את חובת הנאמנות וחובת תום הלב החלים עליו ע"פ דין, הפר את ההסכם וחובת הסודיות ואת התחייבותו שלא לעשות כל שימוש במידע סודי שהגיע לידיו במסגרת עבודתו אצל התובעת, הפר התחייבות לאי תחרות, התחייבות שבגינה קיבל תשלום חודשי קבוע. כמו כן, הנתבע התעשר שלא כדין על חשבון התובעת.

טענות הנתבע
התביעה הוגשה בשיהוי רב, בחלוף 3 שנים מסיום עבודתו.

התובעת סוחרת ברכיבים אלקטרוניים שנרכשו על ידה ו/או נרכשו מצדדים שלישיים לטובת לקוחותיה, התובעת אינה מוכרת " מידע". המידע אשר איתר הנתבע במסגרת עבודתו, הינו מידע שגלוי לכל באתרי אינטרנט ובאתרים ייעודיים; הנתבע לא נשלח לאיתור במקומות נידחים ברחבי העולם.

בהתאם להסכם העבודה, התחייבה התובעת להעסיק את הנתבע למשך שנה שלמה ( מיום 15.07.12), אך הנתבע פוטר לאחר כ- 4 חודשים, דבר המהווה הפרה בוטה של הסכם העבודה, ובוודאי שהתובעת אינה זכאית לאכיפת ההסכם אותו היא עצמה הפרה. משעה שהתובעת הפרה את ההסכם, ההסכם בוטל ושיחרר את הצדדים מחובותיהם הראשוניות.

רשימות המלאי של הספקים מפורסמות באינטרנט ובאתרים ייעודיים, איתור נעשה בשיטת טלמרקטינג, שאינה ייחודית לתובעת והיא חלק אינטגרלי מניסיונו של הנתבע, כך גם רשימת המלאי.

לנתבע מעולם לא נמסרה רשימת אנשי קשר; במסגרת תפקידו חיפש ספקים ויצר רשימת ספקים שאין בהם ייחוד מסוים והם ניתנים לאיתור ע"י כל אחד. אין לתובעת כל " בעלות" על ספקים אלה, המדובר במכירה באמצעות האינטרנט ללקוחות הפונים לנתבע לרכישת מוצרים.

סעיף 5 להסכם, היה כנגד התחייבות שלא לעבוד אצל מתחרה ו/או אצל צד ג' בלבד, והנתבע לא עשה כן. למעשה, הנתבע קיבל סה"כ סך של 400 ₪ בגין סעיף זה במהלך עבודתו אצל התובעת.

הנתבע לא נחשף למידע סודי אשר היה שייך לתובעת, אלא הוא שאיתר עבור התובעת מידע מאתרי אינטרנט; אשר על כן, אין נפקות להסכם הסודיות. כמו כן, התובעת התחייבה לתגמל את הנתבע בסך של 500 ₪ עבור איתור ספק חדש.

הנתבע לא הקים חברה מתחרה בתקופת עבודתו ולא גזל מאומה מהתובעת.

דיון והכרעה
סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, מגדיר " סוד מסחרי" כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

רשימת לקוחות ורשימת ספקים, תוכר כסוד מסחרי רק כאשר היא מחזיקה " ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה " מן המוכן". רשימה טכנית של לקוחות וספקים ממאגר פומבי כלשהו, צריך שיהיה עמה מידע נוסף שהושג בהשקעת משאבים של זמן וכסף; מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, כגון ידע על צרכי הספק או הלקוח, סוג המוצרים הנצרכים על ידו, היקף הרכישות והמחיר המשולם עבור כל פרט, הופכים את הרשימה ל"סוד מסחרי" [ראה לעניין זה ע"ע ( ארצי) 80-08 דאטה פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ ( פורסם בנבו, 07.10.10), סעיפים 29 – 30 לפסק דינו של כבוד השופט צור; ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ' פודליין בע"מ, פ"ד לח(2003) 72].

סעיף 7 ( א)(1) לחוק עוולות מסחריות מעניק הגנה לידע מקצועי שנרכש על ידי העובד במהלך שנות עבודתו, אותו הוא זכאי לקחת עמו כחלק מהמקצועיות שרכש ובלבד שלא עשה שימוש במידע קונפידנציאלי של המעביד העולה כדי הפרת חובת אמון או הפרת החובה לנהוג בתום לב, גם אם המידע אינו סוד מסחרי. לדרישה זו שני פנים: האחד, נסיבות העברת המידע; השני, סוג המידע. [ראה לעניין זה ע"ע 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח', פ"ד נא(3) 421].

לטענת התובעת, מהות העסק שלה היא איתור ספקים בעלי מלאי רכיבים, רשימת הספקים והלקוחות הנם " סוד מסחרי", או לחילופין " סוד קונפידנציאלי". לשם כך, מעסיקה התובעת עובדים, שעיקר עבודתם הוא לאתר מלאי רכיבים ומלאי עודָפים אצל ספקים. התובעת מפרסמת בלוח המודעות הייעודי את המלאי שאיתרה, והמטרה היא כי הרוכש הפוטנציאלי ירכוש ממנה את הרכיבים יש צורך בשמירת זהות המקור בסוד, שכן אחרת הלקוחות יוכלו לרכוש מהספק ישירות ולא מהתובעת.

לטענתה, אחד מעובדיה שיתף פעולה עם הנתבע ואותו עובד העביר את הרשימות והמלאים לתובע, כאשר אותו עובד נתבע בתיק אחר והגיעה עִמו להסכם פשרה בהליך משפטי.
כהוכחה להעתקת מלאי הרכיבים, התובעת נסמכת על נספחים ג'1- ג'10, כאשר לטענתה, הועתק ע"י הנתבע מלאי מסוים של מספר רכיבים זהה עם סימני שאלה ומקפים ( המקור אותו מצאה התובעת), הנתבע העתיק את המלאי באופן שגוי זה, המעיד על העתקת המלאי במדויק. כמו כן, ברכיבים אלקטרוניים זהים אחרים, רק התובעת והנתבעת מפרסמים מלאי זהה לאותם רכיבים מתוך עשרות אלפי ברוקרים בעולם; לטענתה, במידה ומלאי זה היה בכמות שונה, היה זה מעיד על ספק אחר.
בנוסף, הנתבע פנה ישירות לספקים שידע שעובדים עם התובעת לאיתור מלאי הרכיבים.
הנתבע לקח ממנה רשימות ספקים " מן המוכן" ועשה בהן שימוש לפתיחת עסק המתחרה בתובעת, כאשר כבר החל בהליכים אלו בעת עבודתו בתובעת, כשפתח את אתר האינטרנט כחודש בטרם סיים עבודתו בתובעת ( נספח א' לתצהיר התובעת).
26. מנגד טוען הנתבע, כי ניתן לאתר בקלות את הרכיבים האלקטרוניים באתרי החיפוש השונים באינטרנט, חלק עם דמי מנוי וחלקם ללא דמי מנוי כלל; כמו כן מספר קטלוגי של מוצר מסויים נקבע ע"י יצרן ולא ע"י הספק, ולכל אחד יש גישה לאתרים אלו.

בנוסף, המידע אותו רכש אצל התובעת, לרבות אופן החיפוש באתרים אלה, הוא מידע מקצועי שע"פ הדין זכאי הוא לקחת אותו כחלק ממיומנות שרכש במהלך עבודתו.
27. כאמור, רשימת ספקים שניתן לאתר באתרי אינטרנט, אף אם הנתבע רכש מיומנות זו בעת עבודתו בתובעת, אינה נחשבת ל"סוד מסחרי" של התובעת. אף לא הוכח בפנינו כי רשימת המלאי שפרסם הנתבע בשנת 2015, היא רשימה מועתקת מהתובעת , או כי שידל את עובדי החברה לשתף עמו פעולה.

בנוסף, לא פורט ע"י התובעת אלו מלאים השיגה היא ב"הוזלה" מיוחדת שניתנה ע"י ספק מסוים (אותם כביכול "העתיק" הנתבע), או האם רשימות אלה, מלבד השקעה בזמן חיפוש, נושאות " ערך מוסף", לעניין זהות הספקים והלקוחות, מחירים מיוחדים, האם לקוחות מסוימים מחפשים רכיבים ספציפיים אותם התובעת מספקים להם.
לא נוכל שלא לציין, כי הנתבעת השתמשה ב"מושגים" שבהלכה – אך לא הוכיחה כי כך בעבודתה ובפועל – לא הוכיחה "סוד מסחרי" כל שהו שלה, שניטל ע"י הנתבע במהלך עבודתו; כ ך אף לא הוכח "סוד קונפידנציאלי".
28. יחד עם זאת, לא נוכל להתעלם מהראיות שהוצגו בפנינו ובין היתר מזהות המלאי (מדוייק) של התובעת והנתבע באותם הרכיבים, כמו גם מירידה בכמות המכירות של התובעת [ כך שבין חודש 02/13 לחודש 03/13 חלה ירידה של 46%, וירידה בכמות המכירות לפי ממוצע חודשי בשנים 2011- 2012 לעומת ממוצע חודשי מרץ-יוני 2013 חלה ירידה של 50% ( נספח ה' לתצהיר התובעת)], וזאת, בלי שיש בפנינו ראיות לכך כי הגורם המרכזי לירידה במכירות הינו העסק המתחרה שהקים הנתבע מייד עם סיום העסקתו אצל התובעת...

29. זאת ועוד לא נוכל להתעלם מהתרשמותנו מחקירת הנתבע, שיותר משביקש להשיב – ביקש לפרוס את "מִשנתו", ש תשובותיו לרוב היו מתחמקות ורק לאחר שנשאל שוב (וכשביה"ד נדרש לשוב ולהסביר כי עליו להשיב על השאלה המוצגת לו) נתקבל מענה. [ראה לדוגמא השאלות באשר לפריט זהה (FX0603CR) שהתובעת פרסמה ב-2011, שפרסם (את אותו הפריט) ב-2015 ענה כי " סביר להניח שכן" (עמ' 37 שורה 15 עד עמ' 38 שורה.

30. ביום 20.10.12 הנתבע פתח הדומיין FLYCHIPS.COM ( להלן: "הדומיין") (שם הנתבעת). בחקירתו, הודה כי פתח את הדומיין ( עמ' 7 שורות 9 – 11), אך לא הסביר מדוע פתח את הדומיין, וטען כי הוא פותח "המון דומיינים" (אגב, לא הוכיח טענה זו) ; כאשר נשאל כמה זמן לפני סיום העסקתו פתח את הדומיין ( עמ' 6 שורות 24 – 26) , בתשובתו התחמק משאלת המועד לרישום הדומיין וניסה להסתיר את חשיבות פתיחתו, תוך שהוסיף וטען, כי לא חשב לפתוח עסק מתחרה ( עמ' 7 שורה 16).

31. לא נעלם מעינינו עוד כי הנתבעת נוסדה תחת עוסק מורשה לפי מספר הזהות של הנתבע בינואר 2013 ( כחודש לאחר סיום העסקתו) והחלה פעילותה בשנת 2012 (נספח א' לתצהיר התובעת עמ' 117 ).

32. ועתה להוראות ההסכם בין הצדדים:
בסעיף 5 להסכם נקבע בין היתר:
"(לאחר 3 חודשי ניסיון)"... בתום תקופה זו תשולם לעובד התמורה המתבססת על שכר חודשי בסך 5400 ... לכך מתווסף סך של 200 ₪ כל חודש כנגד התחייבות העובד שלא להתחרות למשך שנה מיום הפסקת העבודה בפרסטוקום בין אם במעבר למתחרה או באמצעות צד ג...".
סעיף 6.2 להסכם קובע כי:
"בתקופת הניסיון ובתקופת ההסכם ובמשך שעות עבודתו אצל המעביד, יקדיש העובד את כל זמנו, מרצו וכושרו לביצוע תפקידיו עבור המעביד, כפי שיקבע על ידי המעביד מפעם לפעם, ולא יעסוק במישרין או בעקיפין, בכל עבודה או עיסוק אחר, לרבות בתחום האלקטרוניקה, אלא אם קיבל את אישור המעביד לכך בכתב ומראש. סעיף קטן זה הינו מעיקרי ההסכם, והפרתו תחשב הפרה יסודית ותזכה את המעביד בביטול ההסכם ובסעדים נוספים".

סעיף 8 להסכם שכותרתו "איסור תחרות" קבע כי:
"העובד מתחייב שלא לפנות, במשך תקופת עבודתו או שנתיים לאחר סיומה מכל סיבה שהיא, או ליצור קשר, עם לקוחות ו/או ספקי של המעביד או גורמים כלשהם שהיו קושרים עם המעביד, לשם מתן שירותים ללקוחות אלה. עוד מוסכם כי מאגר נתוני ספקי החברה ומלאי הרכיבים שברשותם היינו בגדר סודה המסחרי של החברה...
מובהר בזאת כי העובד חתם על התחייבות מפורטת בתחום הסודיות ואיסור תחרות והוראות הסכם זה באים להשלים ולא לפגוע באמור בהתחייבות".
בסעיף 4 להסכם סודיות ואי תחרות (שמועדו לא הובהר) נקבע כי:
"לא להיות קשור, כשכיר/ה, כעצמאי/ת, כשותף/ה, כיועץ/ת, כבעל מניות או בכל צורה אחרת עם תאגיד אחר ו/או עם יחיד/ים, ישראלים ו/או זרים אשר עושים שימוש במידע ו/או מתחרים בפרסטוקום בע"מ ו/או עיסוקם בתחום דומה לזה של פרסטוקום בע"מ, אלא אם ניתן לכך אישור מראש ובכתב של פרסטוקום בע"מ".

ובסעיף 6 להסכם סודיות ואי תחרות נקבע כי:
"מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, הנני מאשר בזאת באופן בלתי חוזר כי האמור לעיל יחול עליי ו/או על קרוביי ו/או על מי מטעמי ו/או על חברה ו/או תאגיד כלשהו בשליטתי ו/או בשליטת מי מטעמי, ו/או הקשורים אליי ו/או אל מי מטעמי בקשר כלשהו".
33. הנה כי כן, בהתאם להסכם, חל איסור על הנתבע להתחרות בתובעת למשך שנה, וחל עליו איסור לפנות לספקי החברה למשך כשנתיים, בתמורה ל- 200 ₪ לחודש, לאחר תום 3 חודשי הניסיון. ע"פ תלושי שכרו של הנתבע, קיבל תשלום עבור אי תחרות בחודשים 08/12 עד 10/12 בלבד.

בהתאם לנתונים אלה ולתקופת עבודתו של הנתבע, אין מקום להתנייה בדבר הגבלת עיסוקו למשך שנה שלמה, הגבלה שהינה חמורה לעובד שעבד בתובעת 7.5 חודשים. ודאי כך, עפ"י הה לכה – כשמחד , לא הוכח "סוד" ומאידך, "לשמירתו" קיבל 400 ₪.

34. עם זאת, אין ראוי נסיונו של הנתבע לרוקן את ההסכם מתוכן; הנתבע פתח עסק המתחרה בתובעת (וכך לא נסתר) עוד טרם סיים העסקתו בתובעת, ולא נסתר, כי עסקינן בעסק המתחרה בתובעת.

35. רשימת הספקים שהושגה על ידו, ע"י חיפוש באתרי האינטרנט, והרשימות אליהן נחשף הנתבע במהלך עבודתו ועקב עבודתו בתובעת, אף אם רשימה זו "חשופה" באתרי אינטרנט, נדרש עובד לזמן ועבודה לשם איתורה. פנייה לספקים ופרסום מלאי זהה לזה של התובעת – אף אם היא לא בגדר " סוד מסחרי", נתנה לנתבע יתרון על פני מתחריה האחרים של התובעת, יתרון שלא היה משיג אותו אלמלא עבד בתובעת ונחשף אליהם. משלא שוכנענו, כי עסקינן ב"סוד מסחרי" (שנשמר כדבעי ע"י התובעת) ושהנתבע נחשף אליו בעבודתו אצלה (וגם זאת לא הוכח, ספציפית) – שוכנענו כי הנתבע נהג בניגוד להתחייבות שנטל על עצמו בעבודתו, בהתנהלות שהינה בחות"ל ושאיננה בנאמנות כמתחייב מיחסי עובד -מעסיק. עוד נזכיר כי לא בנקל "נגביל" עיסוקו של אדם.

36. בהתאם, הגם שהתובעת זכאית לפיצוי בקשר להתנהלות הנתבע במהלך עבודתו ובסיום עבודתו כמתואר לעיל, יחד עם זאת ומנגד, לא נוכל לייחס את הנזקים שנטענו , לכך כי הנתבע פתח עסק המתחרה בתובעת.

לא נוכח להתעלם גם מעיתוי התביעה, כשלוש שנים מסיום העסקת הנתבע, ולהעדר ראייה על פעולה כלשהי שבוצעה במהלכן, ע"מ להקטין נזקיה (בכלל , או בהקשר הנתבע).
37. יחסי העבודה, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד, אינן תלויות בתניה חוזית והן חובות עצמאיות [ ראה לעניין זה ע"ע ( ארצי) 62/08 לבלדוד נ' חברת הדקה ה-90 בע"מ ( פורסם בנבו, 27.12.09 ) סעיף 10 לפסה"ד].
38. בענייננו, מדובר בעובד שעבד בתובעת כ- 7.5 חודשים; כאמור הנתבע חתם על הסכם ובו סעיפי סודיות ואי תחרות, כאשר קיבל (פעמיים) סך של 200 ₪ ( עפ"י סעיף אי תחרות המגביל אותו להתחרות בתובעת למשך שנה מסיום העסקתו, ומלפנות לספקיה וללקוחותיה למשך שנתיים מיום סיום עבודתו). כמו כן נחשף הוא לשיטת עבודה מסוימת, ולמד כיצד ניתן לאתר ספקים, פרסום המוצרים באתרים ע"ש התובעת וכיצד לקוחות מְאתרים מוצרים דרך התובעת ורוכשים את אותם המוצרים בתיווך בין הלקוחות לספקים. ראוי להזכיר, כי כלל לא הוכח, כי עָסק הנתבע בתחום קודם לעבודתו אצל התובעת (הגם שהציג עצמו כבעל "מיומנות, ניסיון וכישורים המתאימים לשמש כעובד בתחום האלקטרוניקה".

39. מחד, אין חולק, כי במהלך עבודתו בתובעת רכש הנתבע ניסיון ויידע המיוחדים לתחום העיסוק הנדון, ומנגד, ידע שרכש העובד בעת עבודתו, הינו חלק מהכשרתו, כשאין חולק כי התובע פתח עסק המתחרה בתובעת סמוך לסיום עבודתו בתובעת, ואף (כשהוכח כי פתח דומיין באינטרנט יעודי לכך ) עוד בטרם סיים עבודתו בתובעת.
הנתבע אומנם עבד תקופה בתובעת, והתמורה שקיבל בשל "אי תחרות" אינה "תמורה" (ראויה) להגבלת עיסוק. עם זאת, לא נוכל להתעלם ממכלול הראיות מוכיח כי הנתבע הפר חובת הנאמנות ותום הלב כעובד, כלפי התובעת כמעסיקתו.
40. הגם שאין בפנינו כדי "הגבלת עיסוק", או גזל סוד מסחרי, או כי "שידל" את עובדיה לעבוד בעסקו, ברי כי הפר הנתבע התחייבויותיו ההסכמיות, כמו גם חובת תום הלב ונאמנות המחוייבים לעובד (זוטר או בכיר).
41. איננו מקבלים את טענת הנתבע, כי התחייב "רק" לא לעבוד אצל מתחרה או לא למסור את המידע לצדדי ג', ודי אם נפנה לסעיפים 4 ו- 6 להסכם הסודיות ואי תחרות.

42. אף שלא קיבלנו את טענת התובעת ל"סוד מסחרי" לרשימות ספקיה, ורשימות המלאי שלה, אין בפנינו הסבר ראוי לזהות הפרסומים של הצדדים ושל רשימות המלאי, הגם בפערי זמן. [ראה לעניין זה ע"ע ( ארצי) 4675-05-14 חברת תוויות איכות בע"מ נ' לירון אהרון בן יאיר ( פורסם בנבו, 16.08.15)].

43. לאחר ששקלנו כל האמור והראיות שהובאו (או לא) בפנינו – אנו פוסקים לחובת הנתבע פיצוי בשל הפרת חובת האמונים ותום הלב כלפי התובעת המוערך על ידינו כראוי בנסיבות שתוארו ובעיתוי התביעה, בסך 15,000 ₪.

התביעה שכנגד
פיצוי בשל הפרת הסכם עבודה
44. לטענת הנתבע, התובעת הפרה את הסכם העבודה משלא העסיקה אותו למשך שנה מיום 15.07.12, כקבוע בהסכם העבודה. בסיכומיו טען כי המדובר בהסכם לתקופה קצובה, וכי טענותיה בדבר " הפרות משמעת" נשמעו לראשונה 4 שנים לאחר פיטוריו.
בהתאם לסעיף 3.2 להסכם, התחייבה התובעת להעסיקו למשך שנה מיום 15.07.12 וזאת כל עוד לא הוסכם ע"י הצדדים בכתב על סיום העסקה. לפיכך, מדובר בהפרת הסכם לתקופה קצובה והוא זכאי למלוא שכרו עד תום ההסכם, דהיינו שכר ל-8 חודשים בסך של 5,400 ₪ לחודש ובסכום כולל של 43,200 ₪ [ בסיכומיו עתר לסך של 56,250 ₪ (7,500 ₪ שכר ממוצע לחודשX 7.5 חודשים)].

45. לטענת התובעת, אין המדובר בחוזה לתקופה קצובה, מה גם שההסכם כלל התחייבות להמנע מאיחורים, להמנע מעבירות משמעת, להמנע מגרימת נזקים ומהפרת ההסכם וכל אלה חייבו את פיטוריו של הנתבע.

46. סעיף 3 כותרתו: "תקופת ההסכם".
בסעיף 3.2. להסכם נקבע:
"הסכם זה נעשה לתקופה קצובה של 3 חודשים, החל ממועד חתימתו ביום ועד ליום 14.07.12. ...עם סיום תקופה זו יחודש ההסכם אוטומטית למשך תקופות נוספות של 12 חודשים כל עוד לא הוסכם בין הצדדים בכתב על סיום העסקתו של העובד עבור המעביד או שנחתם, בין הצדדים, הסכם העסקה חדש".

בסעיף 3.3 נקבע:
"במידה והעובד מפסיק את עבודתו לפני תום ההסכם תוך הפרת הסכם זה,...יהיה העובד חייב לפצות את המעביד בגין הפרה זאת, בפיצוי מוסכם מראש,בלא להוכיח נזק, בשיעור של 1/4 ממשכורת חודשית אחת....".
סעיף 9 להסכם קובע כי:
"מוסכם בזאת בין הצדדים ומבלי לפגוע באמור. בסעיפים 3.5 ו-3.6 לעיל, כי אם העובד יפר הפרה יסודית את הוראות ההסכם כפי שהוגדר לעיל יהיה המעביד זכאי לבטל ההסכם מיידית וכן מוסכם כי המפר מתחייב לפצות את המעביד בכל הנזקים וההפסדים שיגרמו למעביד כתוצאה מהפרה זאת, וכן פיצויים מוסכמים מראש, בלא צורך להוכיח נזק ממשי, בסך משכורת חודשית המשולמת עבור חודש העסקת העובד בתקופת ההסכם. המעביד יהיה לחילופין, זכאי, לנכות סכום זה מכל כספים שיגיעו לעובד ממנו".
בסעיף 10 להסכם נקבע:
"10.1 על אף האמור בהסכם זה ומבלי לפגוע בכלליותו, יהא המעביד זכאי לסיים הסכם זה מיידית ולפטר את העובד לאלתר במתן הודעה מיידית מוקדמת לעובד בכתב המפרטת דבר זה, אם יתקיים אחד מהמקרים הבאים:
1. העובד הפר הסכם זה הפרה יסודית, לפי אמת המידה שנקבעה לכך בדין, ולא תיקן הפרה זאת מתוך 10 ימים שקיבל התראה בכתב לעשות כן.
2. העובד הפר באופן משמעותי את חובת האמונים שהוא חב למעביד, על פי הוראות הסכם זה לעיל או על פי הדין.
3. העובד התרשל בעבודתו ועקב התרשלותו גרם נזק כספי לחברה.
10.2 הזכות הניתנת למעביד בס"ק (1) תשחרר את המעביד מחובתו להמשיך ולהעסיק את העובד וכן משחררת אותו מחובה כלשהי לפצות בגין אי העסקתו".

47. על פניו, עוסק סעיף 3 ב"תקופת ההסכם" ורק באשר לתקופת הניסיון נקבע כי עסקינן "בתקופה קצובה". הגם שנקבע בסעיף 3.2, כי לאחר תקופת הניסיון יחודש ההסכם אוטומטית לתקופה של 12 חודשים – לא שוכנענו (על פניו) כי עסקינן ב"הס כם לתקופה קצובה". נציין עוד, כי חרף המצוטט לעיל בסעיף 9 – אין בהסכם שבפנינו סעיפים 3.5 ו-3.6.
אין חולק, כי התובעת הפסיקה עבודתו בנובמבר 2012 , כשאף לא אחד מהצדדים סבר , באותה העת, כי עסקינן בהס כם לתקופה קצובה ומכל מקום, לא ננקט הליך בנדון ע"י הנתבע, שטען טענותיו כאמור רק בתביעה שכנגד.
אין חולק כי רשאית היתה התובעת לפטר את הנתבע לפני תום ההסכם, בעת שלשיטתה, הנתבע לא ביצע עבודתו כהלכה, כך שביטול ההסכם מטעמה אינו מקים זכאות לפיצוי כלשהו לנתבע [ ראה לעניין זה דב"ע ( ארצי) נה 3-91 ב.ג פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זהבה שטול, כח(1) 421 (1995), 427; ע"ע ( ארצי) 3393-02-17 יונתן גב' נ' ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ ( פורסם בנבו, 24.06.18)].

48. למעלה מן הצורך ייאמר, כי הנתבע מצדו לא הוכיח בפנינו כי ביצע את עבודתו כהלכה וכי טענות הנתבעת בעת השימוע היו שגויות, וכל שטען לסיבת איחוריו הוא כי התובעת סרבה להקצות לו חניה ( דבר שלא התחייבה לו בהסכם), ונאלץ לחפש חניה למעלה משעה כל יום. ברי כי משהוגדרו לו שעות עבודה, נדרש הוא להתייצב בזמן בהתאם להתחייבויותיו כעובד. ממילא, אין לקבל "הסבריו".

49. באשר לבעיות משמעת, אין לקבל את טענת הנתבע כי אלו נשמעו בפניו רק בעת הגשת התביעה. די אם נפנה לזימון שימוע שנמסר לנתבע ביום 19.11.12 .

50. כך או כך, אין בפנינו כי התובעת הפרה את הסכם העבודה.
אשר על כן, נדחית תביעת הנתבע ברכיב זה.
ודאי איננו מקבלים טענתו כי משהפרה התובעת את ההסכם (כטענתו), בטל ההסכם (משמע, פטוּר הוא מכל חיוביו).
פיצויי פיטורים
51. הנתבע עתר לפיצויים עפ"י הדין בשל הפרת ההסכם באופן חד צדדי בסך של 5,400 ₪ ( בסיכומיו עתר לסך של 9,375 ₪).

52. לטענת התובעת, הנתבע לא השלים שנת עבודה אחת, על כן אינו זכאי לפ"פ, וגם לו היה זכאי לפ"פ הרי שבשל עבירות משמעת חמורות היה מאבד זכאותו.

53. הזכאות לפיצויי פיטורים, בהתאם לקבוע בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קמה לעובד שעבד שנה אחת ברציפות.
הנתבע פוטר מעבודתו לאחר 7 חודשי העסקה, משכך אינו זכאי לפ"פ ו אין בפנינו כי ראוי להחיל הוראת סעיף 3 לחוק.
54. על כן, נדחית התביעה ברכיב זה.

אי עריכת שימוע
55. הנתבע טוען, כי זכאי הוא לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, לאחר שפוטר באופן משפיל בצעקות לאחר שעמד על זכויותיו, לא הוצגו בפניו נסיבות לפיטוריו ולא ניתנה לו הזדמנות כנה להביע את עמדתו בנוגע לסיום העסקתו. אשר על כן, עתר לסך של 5,000 ₪ בגין רכיב זה.

56. לטענת התובעת, לנתבע נערך שימוע כדין ביום 20.11.12, במהלכו, גיחך וציחקק, נמנע מלהשיב לעניין או להעלות תירוץ למעשיו ומחדליו. על כן, הנתבע פוטר לאחר שהתובעת שקלה ובחנה את העניין.

57. אין חולק, כי התובע קיבל זימון יום מראש. אין חולק כי נערך שימוע. לא הוצג בפנינו פרוטוקול לשימוע; אין חולק כי התובע פוטר בהודעה מוקדמת, כך שסיום יחסי העבודה נקבע ל-28.11.12.

58. עוד אין חולק, כי עד להגשת התביעה שכנגד , הנתבע לא העלה איזשהי טענה כביכול , עסקינן בשימוע שלא כדין.

59. בשוקלנו כל אלה, ומשלא הוכח פגם ממשי בשימוע – לא מצאנו להעתר לתביעה ברכיב זה. (ונבהיר: הנתבע אינו מנמק עתירתו בהעדר פרוטוקול).

פנסיה וקרן השתלמות
60. הנתבע עתר לכספי תגמולים לתקופת עבודתו, בסכום כולל של 7,350 ₪ ( בסיכומיו עתר לסך של 3,900 ₪ ברכיב זה). כמו כן עתר להפרשות לקרן השתלמות בסך כולל של 3,750 ₪ ( בסיכומיו עתר לסך של 4,500 ₪ ברכיב זה).
61. לטענת התובעת, הנתבע לא הראה כל מקור נורמטיבי המחייבה להפריש לו לגמל לפני סיום 6 חודשי עבודה ראשונים ולא הציג כל ראיה בדבר קרן פנסיה שהגיע עמה לעבודה.

לעניין קרן ההשתלמות, מעבר לכך שבסיכומיו תבע סכום שונה מאשר בכתב תביעתו, לטענת התובעת, הנתבע לא חישב סכום זה בסעיף 20 לכתב התביעה שכנגד, ולתובעת לא היה כל חיוב מכל סוג שהוא בעניין תשלום רכיב זה.
62 סעיף 6. ה. לצו הרחבה [ נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 קובע כי:
"... העובד יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני ולביצוע ההפרשות על פי צו זה, כמפורט בסעיף ד' לעיל, מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה ( להלן – תקופת המתנה). עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל ביום הראשון לעבודתו בשיעורים שנקבעו בפסקה ( ד) לעיל; ההפרשות יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס – המועד המוקדם מביניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק ולא תחול לגביו תקופת ההמתנה האמורה".

63. הנתבע לא הוכיח בפנינו כי מסר למעסיק הודעה בדבר קרן פנסיה בה כביכול היה מבוטח בעת תחילת עבודתו בתובעת; אף לא הוכח בפנינו ולא הוצג כל מסמך בדבר ביטוח בקרן פנסיה בעת כניסתו לעבודה בתובעת, מלבד טענות (עמומות) כי דרש מהתובעת הפרשות לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות.

64. אשר על כן, הנתבע היה זכאי להפרשות לקרן פנסיה החל מתום 6 חודשים מתחילת עבודתו בתובעת, קרי החל מיום 15.10.12. משהנתבע סיים עבודתו בתובעת ביום 28.11.12, ומשלא הוצג תלוש לחודש 11/12, התובעת תערוך חישוב להפרשה המתחייבת בצו ההרחבה, ותשלם לנתבע הפרשותיה לפנסיה חובה החל מיום 15.10.12 עד ליום 28.11.12 (אם וככל שלא כך הפרישה).

65. באשר לתביעה לקרן השתלמות – לא נטען ולא הוכח מכח מה היתה מחוייבת התובעת בתשלום רכיב זה. לא הוכחה כל התחייבות כאמור, ודאי לא בהסכם. אין שחר גם לטענתו בסיכומיו (ס' 44) כביכול, התובע ת לא הכחישה זכאותו (ראה ס' 19 לתשובה) . ממילא, לא נדרשה ל"הכחיש" זכאותו בסיכומיה .
אשר על כן, נדחית התביעה ברכיב זה .

הורדה בשכר בשל העדרות
66. טען הנתבע בתביעה שכנגד, כי במשך 3 חודשים הפחיתה משכרו סך כולל של 1,286 ₪ "בטענה חסרת שחר על העדרות בשעה שהיה מדובר באיבוד זמן בשל מצוקת חניה" אצלה (סעיף 9).

67. לטענת התובעת, הפחיתה זמני העדרות ע"פ דין, ובזמנים בהם נמנע הנתבע להעמיד עצמו לרשותה, לעבודה. עוד טענה התובעת כי מחישוב חוזר עולה כי בטעות הופחתו לתובע פחות שעות " חיסור" והעדרות ונותר חייב סך של 1,374.62 ₪.

68. בנספח ח' לתצהירה, התובעת הציגה דו"ח שעות חוסר מדו"ח הנוכחות של הנתבע. הנתבע לא טען בכתבי טענותיו כי נספח ח' שגוי, כל שטען הוא כי בזמני העדרות הוא חיפש חניה. סהר אף לא נחקר על הדו"ח הנ"ל ונכונות הדו"ח לא נסתרה ע"י הנתבע.

69. כאשר עובד אינו עומד במכסת השעות שהוסכמה בחוזה, רשאי המעסיק לנכות שעות שהחסיר.

70. הנתבע בסיכומיו טען כי סהר הודה כי לא שולמו לתובע " שעות נוספות" ומשכך אין לקזז לו שעות העדרות. יחד עם זאת, הנתבע כלל לא טען, לא מסר גרסה ולא הוכיח כי עבד בשעות נוספות. ממילא, אין בסיס לטענה האמורה. מנגד , אין בסיס לקזז עתה בהליך משפטי, לאחר כ-3 שנים מסיום עבודתו של הנתבע, על בסיס הטענות שנטענו כאמור.

71. מתלושי השכר שהציג הנתבע, עולה כי לא "דק פורתא" בטענותיו: בתלוש 10.12 נוכה סך 541.87 ₪ בגין העדרות. בתלוש אוגוסט נוכה סך 502.74 ₪ בגין העדרות (אגב, ב-2 התלושים מצויינות שעות ההעדרות).
מנגד, בתלוש 6.12 נוכה סך 392.1 ₪ בגין העדרות – סכום ש הושב לתובע בתלוש 7.12!
ממילא, אין שחר לטענות הנתבע בתביעתו ( ובסיכומיו). ונתהה: ה כיצד לא תוקן הנטען בהקשר האמור (גם לא בסיכומיו!!).
משבפועל מאשר הנתבע כי נעדר שעות והסברו עמו – צדקה ה תובעת בנַכּותה כאמור.

72. אשר על כן, תביעת הנתבע ברכיב זה נדחית. כמו כן, נדחית טענת הקיזוז של התובעת.
תוספת עמלות
73. הנתבע הוסיף לסיכומיו טענה ל תשלום בגין תוספת עמלות ע"ס 15,000 ₪ ( הערכה), משהתובעת לא הציגה מסמך המאשר את היקף המכירות שביצע, ממנו ניתן לחשב את העמלות המגיעות לו ע"פ ההסכם.

74. לטענת התובעת, סעיף 5 להסכם קובע, כי פירוט עמלות צריך להמסר בכל חודש ע"י ידי העובד ולקבל אישור המעסיק לכך ותשלום בהתאם.

75. סעיף 5 להסכם קובע:
"בתחילת כל חודש ימסור העובד את דו"ח המכירות והפעילות לחודש הקודם לו".

76. ראשית, לא ניתן שלא להתייחס לכך כי אלמלא הוגשה תביעת התובעת, ניתן "להניח" כי הנתבע לא היה מגיש תביעתו זו (לאחר יותר 3 שנים מסיום עבודתו).
שנית, בכתב תביעתו לא נתבע סכום ורק מטעם זה ראוי היה לדחות את התביעה ברכיב זה.
77. לגופא, הנתבע לא הוכיח כי מסר לתובעת פירוט עמלות המגיע לו, המפרט נתונים שונים ממה ששולם לו בתלושי שכרו.

78. התובעת צירפה בנספח ח' לתצהירה את רשימת העמלות לחודשים 09-10/12, הנתבע לא הוכיח כי הוא זכאי ליותר עמלות ממה שצוין ברשימה זו.
כמו כן, סהר העיד כי הנתבע יכול היה להשוות כל חודש בחודשו אם העמלות חושבו לו בהתאם למה שדיווח, אחרת יכול היה להתמקח על הדו"ח ( עמ' 51 שורות 22 – 25), מה שלא הוכח כי נעשה.
79. אשר על כן, משלא הוכיח הנתבע כי זכאי הוא לעמלות נוספות כלשהן , נדחית התביעה ברכיב זה .

סוף דבר
80. הנתבע ישלם לתובעת סך של 15,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד, אחרת יישא סכום זה ה"ה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל.

81. התובעת תערוך תחשיב לעניין הפרשות לקרן פנסיה כמפורט לעיל, בתוך 7 ימים , תשלם לנתבע את ההפרשות תוך 30 אח"כ, אחרת יישא סכום זה ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

82. משנעתרה התביעה בחלקה ומשנדחתה ברובה התביעה שכנגד, ישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך 4,000 ₪, סכום שנקבע בשים לב לסְכומי התביעות, עיתויין, ההתנהלות בדיונים ותוצאתן.
לצערנו בשל עומס בהקלדות והעדר קלדנית – יוצאת הכרעתנו באיחור.
ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ט, (01 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (מעסיקים)
צבי שטרן

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. (עובדים)
הילה ידיד ברזילי

נחתם ע"י נ.צ. ביום 1.11.18.
קלדנית: צביה


מעורבים
תובע: פרסטוקום בע"מ
נתבע: שלומי אגיב
שופט :
עורכי דין: