ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סבטלנה בוטריק נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא

המבקשת:

סבטלנה בוטריק
ע"י ב"כ עו"ד אברהם ישראלוב

נגד

המשיבים:

  1. מדינת ישראל - שר הפנים
  2. מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה

ע"י ב"כ עו"ד דינקנש תקלה

החלטה

בקשה לסעד זמני לפיו יעוכב, עד להכרעה בערעור, ביצוע פסק הדין של בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) בערר (ת"א) 3867-18 בוטריק נ' משרד הפנים מיום 23.10.18, במסגרתו נדחה ערר המבקשת תוך שנקבע כי עליה לצאת את הארץ בתוך 14 יום, וככל שלא תעשה כן תהיה חשופה להליכי אכיפה.
כמו כן, מבוקש להורות למשיבים לתת למבקשת רישיון לישיבה ארעית (רישיון ישיבה מסוג א/5) ולחילופין על פי סעיף 7(ו') ל"נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל", או לחילופין לתת אשרה ורישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, וזאת עד להכרעה בערעור.

רקע עובדתי:
המבקשת, אזרחית אוקראינה, ילידת שנת 1984, נכנסה לישראל ביום 13.9.17 ברישיון שהייה מסוג ב2 (אשרת תייר) אשר תוקפו היה לשבוע ימים, קרי עד ליום 21.9.17.
ביום 18.6.18, הגישה המבקשת בקשה לקבלת מקלט מדיני ביחידת הטיפול במבקשי המקלט. בו ביום נערך למבקשת ראיון במסגרתו מסרה כי עזבה את ארצה מאחר וסבלה מהצקות ולעג בארצה לאור מוצאה, מאחר ואביה הוא ממוצא טג'יקי, כאשר המבקשת שללה מעורבות פוליטית כלשהי או רדיפה על רקע עדתי, ומסרה שלא חוותה כל רדיפה מצד השלטונות באוקראינה.

ביום 21.6.18, התקבלה החלטת הממונה ביחידת הטיפול במבקשי מקלט, לפיה דין הבקשה למקלט להידחות בסדר דין מהיר בהתאם לסעיף 5.1 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל. זאת, לאחר שנערכה חוות דעת פרטנית בעניינה של המבקשת ונקבע כי לא העלתה נסיבות ייחודיות בבקשתה, כאשר במסגרת חוות הדעת גם נערכה סקירה מקיפה של המצב המדיני הקיים באוקראינה לפיה אין מניעה כללית להשיב נתינים אוקראינים בחזרה למולדתם.
כנגד ההחלטה מיום 21.6.18, הגישה המבקשת ערר לבית הדין לעררים (ערר (ת"א) 3867-18), וביום 23.10.18, לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, ניתן פסק דינו של בית הדין לעררים במסגרתו נדחה הערר.
ביום 29.10.18 הוגש הערעור דנן, וביום 31.10.18 הוגשה הבקשה למתן סעד זמני מושא החלטה זו.
יוער כי ביום 6.11.18, עם חלוף 14 הימים מאז ניתן פסק הדין של בית הדין לעררים, ניתן על ידי צו ארעי האוסר על הרחקת המבקשת מישראל, וזאת על מנת שיתאפשר לה להשלים טיעוניה לעניין הבקשה דנן.

פסק הדין של בית הדין קמא:
במסגרת פסק הדין, קבע בית הדין לעררים כי מחוות הדעת, אשר המבקשת לא סתרה, עולה כי לא מוכרים בשנים האחרונות מקרים שבהם תועדו באופן שיטתי רדיפות מטעם רשויות המדינה באוקראינה על רקע אחת מעילות אמנת הפליטים, וכי ניתן לראות במשטרה באוקראינה, על אף חולשותיו, משטר דמוקרטי על בסיס המאפיינים המקובלים במדינות מערביות, ולייחס לו יציבות יחסית.
כמו כן, נקבע כי בחינת עניינה של המבקשת מעלה כי אין בנמצא נסיבות ייחודיות ופרטניות המצדיקות את המשך בירור עניינה שלא בהתאם להוראות סדר הדין המהיר.
בהקשר זה, הפנה בית הדין לחוות הדעת, במסגרתה קיימת התייחסות להתגברות מגמת ההתעוררות הלאומית באוקראינה, אשר עלולה לגרום לתופעות לאומניות, כגון יחס לא הולם למיעוטים, כפי שהמבקש ת חווה לטענתה. כך, הפנה בית הדין לאמור בחוות הדעת לפיו: "ככלל לא נמצאה עדות של תופעה משמעותית ונרחבת של תנועות לאומניות קיצוניות ככל שתופעה זו מיוחסת לכלל שטח המדינה. עם זאת ככל שמזוהה פעילות מסוג זה, הרי שמדובר בפעילות בלתי חוקית נקודתית מאוד התחומ ה לאזורים מסוימים באוקראינה ומטופלת על ידי גורמי האכיפה האוקראינים".
בהקשר זה ציין בית הדין כי עילתה העיקרית של המבקשת הינה טענה לפיה סבלה מהצקות ולעד לאור היותה ממוצא טג'יקי, כאשר המבקשת עומדת על כך שעיקר ההצקות היו במסגרת עבודתה מצד הלקוחות . זאת, כאשר המבקשת לא סבלה כל פגיעה מצד רשויות מדינתה, ואף לא מצד מקום עבודתה והקולגות. על כך הוסיף בית הדין וקבע כי גם ביטויה של "הרדיפה" הנטענת היה על הצד הנמוך והתבסס בעיקרו על אמירות פ וגעניות מצד עוברי אורח ולקוחות.
זאת ועוד, בית הדין הפנה לכך שהמבקשת, במסגרת הריאיון, תיארה בלשון רפה פגיעה פיזית אחת שהתרחשה בסמוך למועד עזיבתה את המדינה, אך לא שבה על תיאור תקרית זו במסגרת הדיון שנערך בבית הדין. כך גם, הפנה בית הדין לכך שהמבקשת עמדה על כך שבני משפחתה אינם סובלים מהצקות דומות על אף שנותרו במקום מגורי המבקשת, וזאת באופן המעמיד בספק את טענתה לפיה היא נרדפת בשל גזעה ומוצאה.
כמו כן, בית הדין התייחס לכך שהמבקשת גם לא מצאה לשנות את מקום מגוריה בתוך אוקראינה ( מדינה המשתרעת על פני כ-600,000 קמ"ר והינה המדינה הגדולה ביבשת אירופה), בטרם ביקשה ליהנות מהגנת מדינת ישראל, וזאת לדבריה בעיקר מטעמים כלכליים.
כך גם הפנה בית הדין לכך שהמבקשת אף לא מיצתה עד תום את האפשרות ליהנות מהגנת שלטונות ארצה בתוך אזור מגוריה, כאשר לטענתה היא פנתה למשטרה אך בסמוך למועד צאתה את א וקראינה (על אף ש'הרדיפה' הנטענת נמשכת כבר שנים רבות), ולא המתינה לתום הבירור של הרשויות.
לאור כל האמור, קבע בית הדין כי לא הוכח שיש להחיל על המבקשת את עקרון אי ההחזרה, המעוגן באמנת הפליטים ובפסיקת בית המשפט העליון. זאת, כאשר הוברר כי על פניו לא צפויה לעוררת סכנת חיים או סכנה משמעותית לחירותה ככל שתשוב לאוקראינה, בין למחוז מגוריה, ובין למחוז אחר. כמו כן, קבע בית הדין כי לא נפל פגם בדרך בחינת המדינה את בקשת המקלט שהגישה המבקשת.
לפיכך, הורה בית הדין על דחיית הערר תוך שקבע כי על לצאת את הארץ בתוך 14 יום ולשאת בהוצאות המדינה בסך של 2,000 ₪.

טענות הצדדים:
לטענת המבקשת, יש בכתב הערעור כשלעצמו להראות כי סיכויי הערעור גבוהים מאוד.
לעניין מאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי הוא נוטה באופן מובהק לטובתה. בהקשר זה טוענת המבקשת כי אין לה אזרחות נוספת מלבד אזרחותה האוקראינית וכי ככל שתגורש מישראל ותאלץ לשוב לארצה, צפויה היא לרדיפות באופן בו עלולות זכויותיה הבסיסיות ביותר (הזכות לחיים, לחירות ולשלמות הגוף) לעמוד בסכנה. מנגד, טוענת המבקשת כי אין דחיפות כלשהי בגירושה מישראל וכי לא ייגרם נזק כלשהו לכלל הציבור כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין .
עוד טוענת המבקשת כי היה ולא יעוכב פסק הדין, יהפוך הערעור לתיאורטי גרידא, הואיל ומדובר יהיה במעשה עשוי ובלתי הפיך ובכך תסוכל זכות הערעור שלה.
לטענת המדינה דין הבקשה להידחות. באשר לסיכויי ההליך, טוענת המדינה כי בית הדין בפסק דינו התייחס לטענות אשר הועלו בפניו בערר ודן בהן בפרוטרוט. לשיטת המדינה, בנסיבות אלו בית המשפט שלערעור, היושב כערכאה שנייה לביקורת שיפוטית, איננו בוחן את העניין מלכתחילה (De Novo), כאשר הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בבית דין מנהלי שלו מומחיות מיוחדת בענייני הגירה ומעמד בישראל.
כמו כן, לטענת המדינה, בחינת העובדות מעלה כי החלטתה מצויה במתחם הסבירות, ניתנה כדין ועל פי הנהלים וכי לא נפל בה כל פגם שיכול להצדיק את התערבות של בית משפט זה.
על כך מוסיפה המדינה וטוענת כי התנהלות המבקשת, נסיבותיה וטענותיה אינן מעידות על אדם החושש לחייו. זאת, בין היתר לאור כך המבקשת לא עשתה כל ניסיון לשנות מקום מגורים בארצה כנדרש, בדרכה לישראל עברה בתורכיה אך לא ניסתה להגיש שם בקשה למקלט מדיני, נכנסה לישראל כתיירת ואך לאחר שהות של למעלה מ-9 חודשים באופן בלתי חוקי, הגישה בקשה למקלט מדיני.
באשר למאזן הנוחות, טוענת המדינה כי מדובר במבקשת אשר התנהלותה מעידה באופן ברור על עשיית דין עצמי, חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים. זאת, מאחר ומאז פג תוקפו של רישיון השהייה של המבקשת כתיירת, ביום 21.9.17, שוהה המבקשת בישראל שלא כדין תוך עשיית דין עצמי. בהקשר זה מוסיפה המדינה וטוענת כי מעיון בפרוטוקול הדיון בבית הדין לעררים עולה כי המערערת אף עובדת בארץ בניגוד לדין.
זאת ועוד, לשיטת המדינה קיים אינטרס ציבורי במימוש ההחלטה שניתנה בעניינה של המבקשת, אשר אושררה בפסק דינו המנומק של בית הדין, וזאת במיוחד נוכח התנהלותה של המבקשת המאופיינת בעשיית דין עצמי.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני, בתשובה לבקשה ובתגובה לתשובה, אני סבור כי בנסיבות העניין - דין הבקשה להידחות.
השיקולים המרכזיים שישקול בית המשפט בבקשה למתן סעד זמני בערעור דומים בעיקרם לאלה הנשקלים בבקשות אלה בהליך אזרחי. על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד - שיש להליך הערעור סיכוי להצליח, והאחר - שמאזן הנוחות מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה ( בן-נון וחבקין, הערעור האזרחי (2012), 586-687 ; עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים ( 16.2.14)).
שני תנאים אלה אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא נשקלים על בסיס " מקבילית כוחות" לפיה ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת " מאזן הנוחות" ולהיפך (בר"מ 7582/12 אג'ה פריידי נ' משרד הפנים (13.12.12 )).

סיכויי הערעור:
בענייננו, לכאורה נראה כי סיכוי הערעור של המבקש אינם גבוהים.
בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, בית הדין לעררים מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחום עיסוקו ( בר"ם 5893/15 kesta נ' משרד הפנים ( 1.9.15); בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים (27. 8.15)), ובנסיבות בהן עסקינן בסעד זמני בערעור הרי שהתנאים הינם מחמירים שכן עם מתן פסק דינו של בית הדין לעררים משתנה " נקודת האיזון" בין הצדדים ( עע"ם 2435/11 סימוב נ' שר הפנים (23. 5.11), צוטט בהסכמה בעע"ם 1011/13 waz zongjian נ' משרד הפנים ( פורסם בנבו, 6.5.13)).
עיון בפסק דינו של בית הדין לעררים, מעלה כי הוא מפורט ומנומק ולכאורה, אין עילה להתערב בו.
בהקשר זה יש לציין כי הפסיקה קובעת כי על המבקש הנטל להוכיח כי הוא זכאי לקבל מעמד של פליט ולהביא ראיות לכך שנשקפת לו סכנת חיים בארצו ( עע"ם 7854/12 פלונית נ' משרד הפנים (25.8.15); עע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים (25.4.13)). במקרה דנן, נראה כי המבקשת לא הוכיחה ברמה מספקת חשש לרדיפה או סכנה לחייה או לחירותה באוקראינה . כך, בקשת המקלט של המבקשת אינה מבוססת על טענה לרדיפה על ידי הרשויות באוקראינה, כי אם על טענה פרטנית לפיה היא נרדפת על ידי פרטים במדינה בשל מוצא הטג'יקי. זאת, כאשר נראה כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי היא אינה יכולה לקבל הגנה מארץ אזרחותה, אוקראינה, כנדרש על פי אמנת הפליטים. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מקביעתו העובדתית של בית הדין לעררים לפיה המבקשת פנתה למשטרת אוקראינה אך בסמוך לצאתה את המדינה ומבלי שהמתינה לתום הבירור של הרשויות וכן כשבאפשרותה גם ל שנות את מקום מ גוריה בתוך אוקראינה שהינה מדינה המשתרעת על שטח עצום .
כך גם, נראה כי המבקשת לא הציגה ראיות מספקות להנחת התשתית העובדתית לטענותיה בדבר רדיפתה והסכנה הנשקפת לה ולחייה (עת"מ 28650-01-11 קוסיאק נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (8.3.11), כאשר לא מספיקה הערכה עצמית וחשש סובייקטיבי (עע"ם 5590/12 Kamanda נ' משרד הפנים (23.12.12)).

מאזן הנוחות:
באשר למאזן הנוחות, דעתי היא כי הוא אינו נוטה לטובת המבקשת בהתחשב בין היתר בדין העצמי שעשתה המבקשת במשך תקופה ארוכה, כאשר המשיכה לשהות בארץ למרות שתוקף רישיונה פג עוד ביום 21.9.17, שבוע לאחר כניסתה לישראל, וכאשר פעלה להגשת בקשת המקלט אך בחלוף כ-9 חודשים. עשיית דין עצמי זו יכולה להשליך על ההליך כולו ובוודאי על דחיית הבקשה לסעד זמני (עמ"נ 42778-11-17 גרסימוב נ' רשות האוכלוסין וההגירה (19.12.17); בר"מ 2132/16 רשות האוכלוסין-משרד הפנים נ' Kesta Brhane (10. 5.16)).
זאת ועוד, הרי שכאמור לעיל, אני סבור כי המבקשת לא ביססה כדבעי את טענתה לעניין הנזק שעשוי להיגרם לה לכאורה ככל שתשוב לאוקראינה, כאשר כאמור בפסק דינו של בית הדין לעררים, בפניי המבקשת עומדת האפשרות לעבור למחוז אחר באוקראינה ובכך להימנע מפני אותה רדיפה נטענת (שלא הוכחה). בהקשר זה, לא ניתן גם להתעלם מקביעות חוות הדעת של המדינה כמפורט בסעיף 9 לעיל.
כך גם המבקשת יכולה, בהתחשב באמור לעיל, גם להמשיך בהליכים להסדרת מעמדה (בפרט כשהיא מיוצגת) גם כשהיא אינה שוהה בגבולות הארץ.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני והצו הארעי מיום 6.11.18 מבוטל בזאת.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותקבע את התיק לדיון בפני שופט מנהלי.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סבטלנה בוטריק
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: