ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל סטניסלבסקי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי- אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר רון שפיר

התובע
מיכאל סטניסלבסקי
ע"י ב"כ: עו"ד ינון תמרי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד גב' עדי אזר אשכנזי

פסק דין

1. בדיון שהתקיים בפני ס.נ. (כתוארה דאז) כבוד השופטת ו. וירט-ליבנה הו צע כי יתאפשר לתובע לחקור את ע"צ על תע"צ שהגישה, וזאת לאור הנטען בכתב התביעה וכך נקבע בפס"ד שניתן (14.2.18 עב"ל 47529-09-17; " פס"ד הארצי").

2. בהתאם, זומנו הצדדים לדיון בפנינו ועובדת הציבור, הגב' פנינה צובארי, נחקרה על תע"צ שהג ישה.
סיכומי התובע הוגשו ביום 8.7.18.
סיכומי הנתבע הוגשו ביום 1.8.18.
סיכומי תשובה הוגשו ביום 6.8.18.

3. ולהכרעתנו –
א. בדיון הקד"מ שהתקיים בפני כבוד סגנית הנשיאה כבוד השופטת הדס יהלום נקבעו הפלוגתאות להכרעה, לאחר שב"כ התובע הצהיר כי "אין מחלוקת כי בסמוך למועד זכאותו לקבלת קצבת זקנה, הוא לא שילם דמי ביטוח". עוד טען, כי יודיע אם יש מחלוקת לגבי גובה החוב.
אין חולק, כי בהודעתו לאחר שהוגשה התע"צ, חזר בו התובע מהצהרתו זו. עם זאת, לא ביקש לשנות הפלוגתאות שנקבעו.

בהתאם, הפלוגתאות שנקבעו בדיון הקד"מ, הן כדלקמן:
"א. האם כדין לא שולמה לתובע קצבת זקנה למשך 3 חודשים פברואר, מרס, אפריל 2013.
ב. האם כדין מקוזזים סכומים מהגמלה של התובע.
ג. החלטת הוועדה להענקה מטעמי צדק".

יש להבהיר כי השאלה אם החוב הנטען הוכח או לא – אף היא לא הוצבה כפלוגתא להכרעתנו; נוסיף ונבהיר כי ממש ממש לא הוכח בפנינו "כי החוב הנטען לא הוכח" – אלא ההיפך.

כך גם, לא ניתנה הזדמנות ("ראויה"?) לתקן את התע"צ, שהרי בפס"ד הארצי לא "נפתח ההליך מחדש", אלא פס"ד הארצי הורה לאפשר לתובע לחקור את עובדת הציבור . ושלא "למעלה מן הצורך" – טענות התובע ביחס לתיקון התע"צ , מול טענותיו ביחס למסמך שהגישה ע"צ בעדותה – הן בבחינת תרתי דסתרי, מחד ומאידך, השיבה ע"צ לשאלה שהוצגה לה..

בהתאם ראוי לומר בעת זו, ובכל הכבוד, גם כי אין כל רלוונטיות בהליך לשאלה אם עסקינן בחוב שהחל ב-1985, ב-1990, ב-1997 או ב-2005 ואף לא, אם בכל שנה נטענת היה חובו של התובע בסכום X או בסכום Y ואף לא אם הסיכוי שלא שולמו בתקופה מסוי ימת ד"ב בגין התובע, בהיותו שכיר – הוא קלוש, אם לאו ... שהרי אם עסקינן בחוב שקדם ב- 36 חודשים למועד הקצבה הנדונה – אחת הוא, בכל הכבוד, אם ב-2018 (או ב-2016 עת הוגשה התע"צ) ניתן הסבר למקורו/סכומו – ובלבד, שחלפו השנים האמורות למקור החוב !

ב. התביעה לק"ז שהגיש התובע, נדחתה לחודשים פברואר – אפריל 2013, כאמור במכתב הנתבע מ-6.2.13, עפ"י סעיף 366 לחוק, בשל פיגור בתשלום ד"ב לתקופה של מעל 36 חודשים.
ביום 23.4.13 הודיע התובע לנתבע כי בשל מצבו הרפואי ומאחר ויש לו חובות רבים בהוצל"פ ומאחר ועקב חובו נשללה זכאותו לקצבת זקנה והוא נעדר הכנסות – אינו יכול לשלם החוב.
עוד ביקש, לפרוס את חובו , ללא קנסות והצמדה , בתשלומים של 100 ₪, כך שלא תשלל זכאותו לק"ז.
כפי שהובהר בפרוטוקול הדיון מ-6.11.16 התובע בפועל לא הוכיח טענה אחת מטענותיו.

כבר הזכרנו בפסק דיננו (פס"ד מ-10.8.17) כי בפועל, התובע לא הציג ראיה אחת להוכחת טענותיו העובדתיות שבתצהירו.
אין לשכוח כי כל "שהוכיח" הוא שב-23.4.13, הגם שביקש לפרוס את חובו – לא הוכיח כי אכן הוסכם על פריסת חוב, כזו או אחרת, עם מי, או מתי. בפועל, בעדותו אישר כי עוד ב-2012 לא אושרה זכאותו לקצבת נ"כ בשל חובו – ולא טען כי הסדיר אז את חובו.

יתר על כן, גם בפנייתו לנתבע (ב' לתביעה המתוקנת), אינו חולק על חובו, אלא ההפך, אומר, אין לי הכנסה, אין לי אפשרות לשלם את החוב, יודע שהחוב שלל ממנו זכאותו לקצבת זקנה – ו רק מבקש לפרוס החוב.

היכן הוכיח כי "בקשת ההסדר אושרה"/כיצד ניתן ללמוד מנספח ד' לתביעה המתוקנת כי בקשתו להסדר (100 ₪ לחודש) אושרה?! – לתובע הפתרונים! ודאי כך, כשעסקינן בפער של יותר משנתיים בין 2 המסמכים, ודאי וודאי כשנספח ד' מדבר על תשלום ק"ז מ-1.5. 15.

איך "סבר לתומו", כטענתו בתביעה המתוקנת – ודאי לאור טענותיו על שיחות / פגישות/ דרישות ומסמכים, כאלה וכאלה – ביחסיו עם פקידי הנתבע?! – והרי ברי כי לא סבר , ולא לתומו – ודאי וודאי , כשאין חולק כי תביעתו לקצבת נכות נדחתה עוד ב-20 12 בגין חובו!
האמנם בגין העובדה כי "מדובר בחוב היסטורי", ו"הלכה למעשה לא היה לו חוב" ושילם "כל חובותיו במועד" (כנטען בכתב התביעה המתוקן) – התאיין חובו, שעפ"נ שנים רבות, מ"ההיסטוריה"?!

ועוד, משהנתבע נקט הליכי גבייה כעולה ברורות מהמוצגים שהוצגו בחקירתו הנגדית – אך ברי כי אין מקום לאיון חובו, כך סתם ב"הבל פיו".
ואם טען התובע כי היה שכיר, שנים טרם עדותו – כך עולה אכן מנ/2 [לפחות, כך היה רשום בנתבע ב-3.11.16 (ולא נדע ממתי כך נרשם), אך מנספחי התע"צ ברי כי הנתבע נקט במהלך השנים בפעולות גבייה עוד ב"שלבים היסטוריים", ועשה כן אגב, תוך התראה (2.2011) על פגיעה בזכויותיו. וכעולה מנספחי התע"צ – הנתבע אף עיקל משכרו של התובע כעובד שכיר.

נזכיר כקביעתנו בעבר, כי התובע טען כי יש בידיו מכתבים כאלה או אחרים של הנתבע – אך כאמור, לא הוגשה ולו אסמכתא אחת, הסותר ת טענות הנתבע, או המוכיח ה כי שילם כל חובותיו במועד, או כי הגיע להסדר בדבר תשלום (כבקשתו) של 100 ₪ מקצבת הזקנה ! ודאי כך, כשלא הציג אסמכתא כאמור גם לא לע"צ!

נזכיר כי אין יכול להיות חולק, כי עסקינן בחוב חלוט – הן משננקטו הליכי גביה, הן משהתובע (ולו ב-23.4.13) לא חלק על קיומו [הגם שבהליך המשפטי, וגם זאת רק לאחר שתיקן טענתו, במחצית 20 16 טען אחרת] והן משכבר ב-20 12 נדחתה תביעתו לנ"כ בגין חוב בד"ב – חוב עליו לא השיג, כאמור.

בהתאם – חוזרים אנו על קביעתנו בהקשר לטענת ה שיהוי בגביית החוב תוך שמפנה התובע להלכת חג'ג'.

ג. ובאשר לעדות ע"צ
איננו מקבלים טענות התובע באשר "לבחינת החוב" – בפועל , נדרשת בחינתנו לתקופה שבגינה נדחתה התביעה, קרי: 36 חודש . כמדומה, אין מקום לדיון בחובות מהשנים 1985 ואילך, ש הרי שוכנענו כאמור עוד טרם עדותה של ע"צ כי התובע מודע היה לחובו שעפ"נ שנים, והודה בו.

איננו מקבלים הטענה, כי היה מקום לצרף דף חשבון ישן לתע"צ , שהרי גובה החוב לא הוגדר כפלוגתא. יתר על כן, כשנשאלת שאלה בח.נ. ביחס למסמך מסויים – וכשזה מוצג בפני השואל, ודאי בביה"ד לעבודה ו לאור ההלכות הנהוגות בו – לא נהיר לנו עניינית, משפטית או חשבונאית – מדוע נמצא לתובע להתנגד להצגת מסמך, שהוא עצמו שאל לגביו ...

ראוי להזכיר לכאן כי מדובר בעובדת ציבור המעידה על בסיס הנתונים המצויים בגוף הציבורי.
לא מתקבל על הדעת לצפות כי העדה תדע להעיד עובדתית על ארועים שבוצעו במערכת הגביה בסניף ודאי לאור המענה שנתנה "זה מקרה ישן. אני לא חושבת...".

אין צורך להזכיר כי על פניו ברור מנספח ג' לתע"צ, כי אשת התובע לא ביקרה בסניף , אלא פנתה טלפונית. כך רשום בכותרת כי מדובר בטלפון עם פקיד; כך מצוין מספר הטלפון הנייד ממנו נוהלה השיחה; כך צוי ין כי הכתובת אומתה טלפונית; כך, הופנתה למחלקת נכות, וכן לגל"ש (והרי, לו היתה בסניף, נקל היה לבחון שאכן פעלה מיידית כמוצע ... ) ואגב, מדובר ברישום במחשב מ-2.20 12; כשעולה מנספח ד' לתע"צ כי 3 חודשים אח"כ, במאי 2012 נשללה תביעתו לקצבת נ"כ בשל החוב!
אך ברי, כי אין בחקירה הנגדית של ע"צ, כדי לשנות, כהוא זה, מעדות התובע או מהתייחסותנו אליה בפסה"ד.

עוד ראוי לציין כי התייחסות למוצג נ/4 כ"נוגד" הסכום שנזכר בתע"צ – נעוצה לטעמנו בחוסר הבנה:

חיוב/מצב חוב – לעולם נכון הוא למועד מסויים; כך, נ/4, שתאריכו 2.2013, שהוגש בח.נ. של התובע, תואם למוצגים האחרים שהוצגו, בתע"צ [חוב מ-2.2011 (98,644 ₪); חוב ל-11.97 (47,760 ₪); חוב ל-5/2012 104,348 ₪, החוב ששלל קצבת הנכות) – והנה על ה ברורות מנספח א' ומסעיף 9 לתע"צ – כי מדובר בחוב בסכום שונה, אך "נכון להיום 10.5.16".

ודאי וודאי לא נדרשה ע"צ בעדותה להסביר את היות הסכומים "נוגדים", ובפועל, אף לא נחקרה על ההסבר ל"ניגודים" בין הסכומים השונים.
ודאי, אין בין זה לבין "תיקון תע"צ" – דבר ; כאמור , גובה החוב או "ההשתלשלות" עד למועד השלילה – לא הוצבו כפלוגתא.
[ובמאמר מוסגר: ואף לו כך, עסקינן בחוב הקודם לתקופה שבמכתב הדחייה].

גם טענות התובע באשר לנספח א' (הבסיס לחוב) – לאו טענה היא, שהרי ברי כי בחוב שהחל בשנת 1998 (בנספח א') קיימת "יתרה קודמת"; ואגב , השוני במועדים השונים מבהיר גם את השוני בסכומים, מחד ומאידך, גם בנספח לתע"צ מתחיל החשבון, ביתרה קודמת ...
עוד נזכיר כי ב-2016, שונָה היתרה הקודמת משנכון הוא לאותה עת ולאחר ביטול/ הוספת הצמדות, קנסות, זיכויים וכו'.

ובכל הכבוד, לא ע"צ צריכה להסביר אם ומתי היה התובע שכיר (אגב, ודאי לא "עשרות שנים", אלא כעשור סה"כ ועם נתק של שנה וחצי; כעולה מנ/2) , שהרי נ/2 אף הוא נכון ל-11.2016.

ודאי יודע התובע כי בשונה מרישומים בזמן נתון – יכול אדם לדווח, רטרואקטיבית, על מעמד שונה (וכאן, אין בפנינו אם כך ארע אם לאו) מה גם שע"צ לא העידה ולא נדרשה למעמדו, שאף לא היווה פלוגתא(!), כשעולה כי כבר ב-2011 הוטל על משכ ורתו עיקול.
איננו מקבלים טענות התובע באשר להבנתו-מסקנתו כביכול, לשיטת הנתבע "החוב למעשה התיישן" – שהרי עולה כי הליכי גבייה החלו עוד (בתקופה הנדונה) בראשית 2011. ממילא, הנתבע כלל לא "התעורר מרבצו" כשהתובע ביקש לקבל את קצבת הזקנה, שהרי חוב כאמור נוצר (ולא שולם) החל בשנות השמונים, תוך שהתובע יו ּדע בנדון עוד ב-1997, 1999, 2000, 2001 וכו', 1.2001 ( התראה לפני עיקול) (ב' לתע"צ), ב 2012-2011, עת הומלץ לרעייתו לאור דבריה לפקידה, לפנות לנ"כ ע" מ להגיש תביעת נכות /תוספת בקצבת הנכות שלה וגם אז הוסבר לה על החוב (ג' לתע"צ ). איננו מקבלים הטענה כי משעסקינן בעת בה התגורר באילת, שילם כל חובו ולאור כך וחלוף השנים – אין בידיו ראיות. בל נשכח כי ברישומים שבתע"צ יש התייחסות לשנים בה התגורר באילת ולדרישת חוב.
אגב, לא שמענו כי טען התובע כי הטלפון הנייד שנזכר שם, אינו של רעיית ו; הגם שטעתה ע"צ בציינה (ס' 3) כי אשת המבוטח "הגיעה", ע"מ לעדכן כי אינו עובד עקב מצב בריאותו. ועוד – ולו בשלב זה , לא נשמעה עדותה של אשת התובע, ע"מ להוכיח / להפריך עובדה אחת רלוונטית לנדון.

העובדה שהחוב הוגדר כ"חוב לא מסופק" – אינו הופך להיות חוב שהתיישן או חוב שאין הליכי גבייה בגינו, ומכל מקום, בענייננו לא הוכח כי נתקיימו הנסיבות הפוטרות המבוטח מתשלום חובו, ודאי כך, כשאין בפנינו המועד בו, ולוּ לשיטת התובע, "החוב היה מסופק" (אגב , טענה שכלל לא עלתה). ומנגד, ובאשר לטענות לעניין המו"מ וה"הסכם" שטען לו התובע – ברי כי לא לשם כך הוגשה התע"צ, שהרי עסקינן כאמור בתעודת עובד ציבור, כמשמעה בדין (וכשלא זכור כי התובע טען שעם ע"צ האמורה – הגיע להסכם; ראה גם ציטטה מתצהירו ובסיכומיו (עמ' 7).

הנתבע אכן לא הביא כל ראיה לסתור טענות התובע בתצהירו – אלא, שככלל אינו נדרש לסתור טענות, אלא לסתור ראיות/הוכחות – וכאלה לא הציג בפנינו התובע. – בל נשכח כי לא שוכנענו כלל וכלל בטענות התובע בתצהירו (ודאי בעדותו, כשנזכיר שבעדות ו, לא ממש "זכר"), כשהנטל להוכחת הסכם, כטענתו – על התובע הוא .

ד. נכון מפנה הנתבע לעובדה ש"נעלמה", ככל הנראה , מהתובע : התובע לא עבד / לא שילם ד"ב , כמתחייב בחוק. ממילא, חב הוא בתשלום ד"ב ואינו יכול "לרחוץ בניקיון כפיו", כביכול, אינו יודע על החוב /או לטעון כי שילם – שהרי לטענתו, היה עצמאי עד 1999 (נ/1) ; משמע, ודאי חב ב ד"ב ואף אם לא היה עובד /ע צמאי – שומא עליו , כ מבוטח, לשלם ד"ב.

עוד ראוי לציין בהקשר האמור – טענותיו של התובע בתצהירו מ-15.11.13 (שהוגש לנתבע במסגרת תביעתו לממ"צ) – הגם שטוען כנגד חוב אסטרונומי שהוקטן לכדי 10% - + – אינו טוען כי שילם ד"ב באופן מלא ובמועד , או כי הגיע להסדר כלשהו עם פקיד כלשהו בנתבע (!) או כי קשה לו כיום "לשחזר"/להציג ראיות על תשלומיו – אלא ההפך: לטענתו , הנתבע דחה אותו בטענות שווא, חרף ניסיונותיו, מחד ומאידך, מצבו הכלכלי קשה מזה שנים רבות – מה שוודאי מתיישב היטב עם היווצרות חוב, שלא שולם על ידו!

אכן, צודק התובע והאמור בסעיפים 5 – 6 לסיכומי הנתבע – לא הודגשו בראיות בפנינו – אך עולה ברורות שאין יכול להיות חולק כי החל מ-1.12.11 ועד הגשת התביעה לק"ז , התובע חב בד"ב אותם לא שילם (15 חודש) וכך אף מ-1.4. 13 ועד 30.9.14 (18 חודש) וכך אף מ-1.5.97 ועד 31.3.01 (46 חודש).

משמע, אין יכול להיות חולק כי עיון ראוי בנ/2 נותן מענה ברור לכך שהתובע לא בוטח בתקופות האמורות – וממילא, ברורה חובתו שעפ"י דין ; בהצטרף לכך, שבפועל , היה מודע לחובו (הן כאמור מת צהירו לממ"צ והן מפעולות הגבייה ומוצגים שהוגשו והן לאור ההסבר שניתן לו כאמור בג' לתע"צ) – ברי כי צדק הנתבע בדחיית התביעה לק"ז.
ובאשר ל"פערי" החוב – הדברים הובהרו עוד בפסה"ד שנ ָתנו ,שהרי עיון במוצגים דאז (כולל בתע"צ) מבהיר את שהובהר גם בעדות ע"צ (חוב קרן הכולל ה"ה וקנסות ולמועד מסויים – שונה מחוב שהוא לאחר ביטולם של אלה ... ולמועד אחר! ולכך, לא נדרשנו אף למוצג א/1 (ולו משהתובע עצמו טען לחוב אסטרונומי, מעל 100,000 ₪ ...; ראה גם נספחים ב' – ד').
ובהקשר זה – טענות התובע , כביכול , אינו יודע כך או אחרת, מתיישבות דו וקא עם טענותיו בפנינו כי אינו יודע/זוכר בשל מצבו – אך לא שלל ש לפחות 2.5 שנים טרם עדותו (נובמבר 2016) מתגורר הוא בכתובת אליה נשלחו מכתבי הנתבע! [אגב, לתע"צ צורף נספח ב' מ-17.11.97 – שנשלח לתובע באילת – ואף הוא מדבר על יתרת חובה אסטרונומית (ודאי לאז) בסכום של קרוב ל-50,000 ₪, כמו גם לכך שמעמדו כלא עובד ולא עובד עצמאי (כשהוא פטור מ ד"ב לחודשיים האחרונים בשנת 2014 ...).

בהתאם, אף מקובלות עלינו טענות הנתבע , כי לא הוכחו טענות התובע, כביכול, עסקינן בחוב שהתיישן , מעבר לכך שלא כך נטען ע"י התובע, בפ ניותיו הראשונות ובעיתוי הסמוך להיווצרותו, עפ"נ שנים רבות, כשעסקינן בהחלטות חלוטות, עוד שנים קודם.

התובע אכן לא טען ביחס למעמדו בנתבע / מעמדו הרישומי (וממילא, חבותו בשל כך, בד"ב); ודאי לא נמנע מהתובע להוכיח מעמדו – הגם שזה לא נקבע כלל כפלוגתא, מחד ומאידך, משהורתה כבוד השופטת יהלום על הגשת תע"צ – הוגשה תע"צ כמצוותה (ביחס לגובה החוב עד 20.5.16 – וכך אכן נעשה!).

נדמה כי לא ראויה כיום בסיכומיו, טענת התובע כי "לא קיבל המכתבים"; נציין עוד כי גרסאות התובע הן גרסאות "מתגלגלות", מתפתחות ומשתנות לפי העת או המצב "הנו ח" להן – אך לא שוכנענו כלל כי לתובע חוב שלא ידע עליו כל העת או שפעל לתשלומו ומכל מקום, שוכנענו כי בפנינו "חוב שולל" .
שוכנענו כי מדובר בחוב שנוצר במהלך השנים ושהתובע נמנע מלשלמו(שלא כדין).

ה. ממ"צ
התע"צ אינו מתייחס להחלטה בתביעה לממ"צ. ממילא – לא היה בדיון הנוסף בו נחקרה ע" צ כדי לשנות בהקשר האמור.

נוסיף ונזכיר כי העובדה ש"לא הסבירו" לו , כטענתו בסיכומיו – לאו טענה היא , שהרי לא הוכח "הסדר" שטען לו התובע, ממילא, מאוחר הוא לשלילת ק"ז הנדונה כאן ; מוכנים אנו לקבל שהתובע "לא מוכן לשלם מדי חודש הסכום שנוכה מקצבתו " (כ-250 ₪) , אך יכול היה להפסיק הניכוי, ככל שאכן כטענתו לא הסכים ...

בל נשכח כי בקשתו/פנייתו, מאוחרת לדחיית התביעה לק"ז! די אם נפנה לסעיף 368 לחוק, מחד ולסעיף 366, מאידך עפ"יו נדחתה התביעה.
אין הטעיה, אין מידע לא נכון שבגינו נשללה ק"ז וממילא, לא ע"צ היתה צריכה "לספק מידע" כלשהו (כנראה "נשכח" מהתובע, שוב, שלא טען כי עם ע"צ הגיע "להסדר"; כמו גם, כי שלילת זכאותו לק"ז מתייחסת ל-3 החודשים שטרם הגיע, ולו לשיטתו, להסדר ...).
אין בפנינו עילה בדין (בחוק/בתקנות) לפיה היה מקום לקבל תביעתו לממ" צ (לקבל ק"ז ל-3 החודשים לגביהם נדחתה התביעה ).

ו. לאור כל האמור – אין לנו אלא לדחות התביעה על כל טענותיה ועילותיה.
אין צו להוצאות.

ז. נ.צ. מבקשים להוסיף ולהדגיש :
כמייצגי ציבור מבקשים אנו לציין כי התובע לא הרשים באמינות טענותיו, ודאי לא בעדות ו.
עיון בכל שהניח בפנינו בהליך, מלמד כי לא עמד בחובותיו כמבוטח ולא דאג, במועד, לשלם המתחייב בחוק.

גם "טענותיו" שמעת לעת – לא שכנע ו אותנו כי אכן ב "עובדות" עסקינן והתרשמנו כי כל טענותיו הועלו ע"מ להתחמק מחובותיו, מחד ולזכות במה שידע ויודע הוא , כי אינו זכאי לו, מאידך.

בַּפַּן הציבורי ראוי להדגיש כי ביה"ד השקיע זמן רב בהליך שמראשיתו ועפ"י גרסת התובע והראיות לא קמה לו הזכות שטען לה. בנסיבות אלה סברנו כי ראוי להטיל עליו הוצאות, כעתירת הנתבע (שיודעים אנו מניסיוננו כנ.צ., כי חריגה היא) ואיננו מקבלים בהקשר זה את עמדתה של כבוד השופטת.

בהתאם, קובעים אנו כי על התובע לשאת בהוצאות הנתבע, ובהתחשב בכך שיוצג ע"י הלשכה לסיוע משפטי, מחד ומצבו הבריאותי והכלכלי, מאידך – בסך 1,000 ₪, סכום שישולם לנתבע ב-10 תשלומים שווים חודשיים ורצופים, החל מ-10.11.18, אחרת ישא הסכום האמור ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ח. סיכום

התביעה נדחית.
בנגוד לעמדתה של האב"ד ובדעת רוב – הוטל על התובע חיוב בהוצאות הנתבע, כאמור לעיל.

לצערנו בשל עומס בהקלדות והעדר קלדנית יוצאת הכרעתנו עתה.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשע"ט, (31 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (ע) אורלי מלי

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. (מ) רון שפיר
נחתם על ידי נ.צ ביום 31.10.18
קלדנית: שני נעמן / אביבה/ יקירה צריקר.


מעורבים
תובע: מיכאל סטניסלבסקי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: