ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאור קורן נגד אפיקים רכב חשמלי :

בפני כבוד ה שופטת אשרית רוטקופף

תובעים

1.ליאור קורן
2.קורן סחר בינלאומי
ע"י ב"כ עוה"ד תמיר מדר
נגד

נתבעת

אפיקים רכב חשמלי
ע"י ב"כ עוה"ד דקל מנחמי

פסק דין

עניינו של פסק הדין שבפניי הינו בעתירת התובעים (להלן: התובעים בהתאמה) לפיצוי בסך 220,000 ₪ שמקורו בטענה להפרת ההסכם מצד הנתבעת אשר באה לידי ביטוי באי תשלום עמלה עליה הוסכם לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים בכתבי טענותיהם:

התובעת, חברה קנדית השייכת לתובע, התקשרה עם הנתבעת, חברה המפתחת ומייצרת רכבים חשמליים, בהסכם לקידום מוצריה של האחרונה בארצות הברית.

ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 17/1/10 במסגרתו הוסכם בסעיף 3.1 כי הנתבעת תשלם לתובע בגין שירותיו סך של 600$ לחודש וכן תוספת עמלה בשיעור 3.25% שתחושב מהתקבולים בגין המכירות במדינה בה כאמור פעל התובע.

בסעיף 3.2, הוסכם בין היתר, כי בתום ההתקשרות תשלם הנתבעת לתובע עמלה ("commission") שתחושב לפי פרק זמן של 12 חודשים.

אין מחלוקת כי הנתבעת היא שיזמה את סיום ההתקשרות ביום 8/1/16.

לטענת התובעים, הם פעלו להסדרת מערך לדרכי התקשרות על מנת להתחיל בפעילות ובתוך כך רכשה התובעת דומיין בכספה. למרות שהפעולות שיזמה התובעת היו לשביעות רצונה של הנתבעת, האחרונה קימצה ידה וסירבה לממן את הפעילות הסבירה ו/או הנדרשת להגברת המודעות בשוק האמריקאי למוצריה. בשל המרחבים העצומים של ארצות הברית, השיווק היה אמור להיעשות בפריסת פרסומות במדיה, בהתקשרות עם גופים מקומיים לקידום מכירות וברכישת שטחי תצוגה בתערוכות ייעודיות. מכיוון שהנתבעת סירבה להשקיע אמצעים אלה, המכירות היו דלות.

כן, נטען כי על רקע חוסר הרצון ו/או היכולת הנ"ל ומתוך הכרה שבכך הנתבעת כובלת את פעילות התובעים בעל כורחם להישגים ירודים, הוסכם על שינוי הדרך לחישוב ההשתכרות של התובעים בהדרגה. כך, החל מחודש 6/2014 הסכום החודשי עלה ל-3,500$ ושיטת החישוב של העמלה (3.25%) השתנתה באופן שככל שמכירות בחודש מסוים יזכו את התובע בעמלה של מעל 3,500$, הרי שהתובעים יהיו זכאים להשלמה עד לגובה העמלה, כששאר חלקי ההסכם נותרו בעינם.

בראשית שנת 2016 ובסמוך לאחר שהנתבעת שלחה נציגה מטעמה מהארץ באמתלה שהיא רוצה להעמיק את ההיכרות עם השוק האמריקאי, שלח מנכ"לה דאז לתובעים דוא"ל ביום 8/1/16 במסגרתו הודיע על כוונת הנתבעת לסיים את ההתקשרות עם התובעים.

לטענת התובעים, חרף זכאותו של התובע לתשלום בסך 42,000$ בעקבות סיום ההתקשרות (העמלה עליה סוכם בסופו של יום 3,500$ למשך שנה), הנתבעת הפרה התחייבות זו, ועל כן יש לחייבה בכך.

לטענת הנתבעת, התובעים הציגו עצמם כבעלי המומחיות בשיווק ופרסום ובעלי היכולת לשווק ולמכור את מוצרי הנתבעת במחזור מכירות של מיליונים ובתמורה לכך הוסכם במסגרת ההסכם היחיד שנחתם בין הצדדים (מיום 17/1/10) כי התובעים יהיו זכאים רק לעמלה של 3.25% מסך המכירות ולכך בלבד. התשלום הנוסף על סך 600$ ניתן על חשבון המכירות העתידיות שהתובעים היו אמונים להניב לנתבעת והוא היה בבחינת תמריץ על מנת לעודד את התובעים בשיווק ומכירת מוצרי הנתבעת.

בניגוד לכזבים של התובעים, הם לא סיפקו את הסחורה בפועל כשאחוזי המכירות היו נמוכים עד אפסיים כדוגמת שנת 2011 שהסתכמו ב-1,266$ בלבד, קרי קלנועית אחת בכל רחבי ארצות הברית. חמורים שבעתיים היו פני הדברים, שעה שהתובעים שכנעו את הנתבעת באמצעות תחבולות ושקרים להגדיל את התמריץ (בעשרות אלפי דולרים לשנה) אותו שלשלו לכיסם הפרטי, מבלי שהביאו כל שיפור במכירות. על רקע זאת, נאלצה הנתבעת להביא לסיום ההתקשרות ואין לתובעים להלין אלא על עצמם.

מרגע שחדלו התובעים לשווק את מוצרי הנתבעת לאחר סיום ההתקשרות, פסקו עבודתם והוצאותיהם של האחרונים ומשכך התשלום היחיד לו הם זכאים הינו בגין עמלות של המכירות בפועל של השנה העוקבת; לכל היותר ולכאורה לעמלה בשיעור 3.25% מסך המכירות של שנת 2015 שהסתכם ב-14,571.44 $ בלבד. ואולם, התובעים פעלו "כאחרון העבריינים" והחזיקו כבת ערובה את כל מערך ההתקשרות של הנתבעת בארצות הברית אשר שולם במלואו על ידי הנתבעת וניסו לסחוט את הנתבעת לשלם להם דמי כופר, "פשוטו כמשמעו", בעבור מערך ההתקשרות.

משסירבה הנתבעת לניסיון הסחיטה, סגרו התובעים את מערך התקשורת האמור ובכך הסבו לה נזקים כספיים ותדמיתיים רבים בגין אובדן הכנסות ממכירות וניתוק תקשורת עם לקוחות וסוכני מכירות בארצות הברית, בנוסף להוצאות פרסום שעמדו על סך 15,000$ ושירדו לטמיון בשל מעשיהם של התובעים שפעלו מתוך כוונה ברורה להסב לנתבעת את מירב הנזקים. לאור התנהלותם של התובעים העולה כדי "עבירה פלילית", נאלצה הנתבעת להקים מערך תקשורת חדש ובכלל זה לשלם לפרסום חדש ולאתר את כל סוכני המכירות בארצות הברית. מלבד הנזק התדמיתי, הנזק הכספי שנגרם לנתבעת בגין אובדן מכירות של חודשים העומדים על סך של 74,725$ לשנת 2016 (עד הקמת מערך התקשרות חדש ועדכון כל הסוכנים בארצות הברית) – ומכאן שהתובעים חייבים לנתבעת סך של 418,900 ₪ אותם יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובעים, ככל שייפסק.

במסגרת כתב התשובה של התובעים, ביקשו האחרונים לחדד, בין היתר, כי נוהל העבודה היה כזה שכל לקוח חדש וכל סוכן מכירות קיבל דף מידע להתקשרות, כשפרטיהם נקלטו במערכות הרישום של הנתבעת במשרדיה בישראל והטיפול בהזמנות שלהם נעשה דרך המשרדים האמורים. התובעים לא שמרו אצלם מידע שלא הועבר לנתבעת. כן, ביקשו התובעים לציין כי התובע השיג תעריפים מוזלים לאמצעי תקשורת בזכות העובדה שהוא אדם פרטי שיש לו כתובת בארצות הברית.

כן, נטען כי סיום ההתקשרות הגיע לאחר שהתובעים היו קרובים לקצור את פרי השקעתם כשטענת הנתבעת היום בעניין טיב עבודתם של התובעים, תצטרך להתמודד עם דברי מנכ"לה בהודעת סיום ההתקשרות, עת ציין, בין היתר באותה הודעה כי הנתבעת מעריכה מאוד את תרומתו הגדולה של התובע בשנים האחרונות בארצות הברית.

באשר לטענות הנתבעת בעניין הנזקים שהתובע גרם לאחר סיום ההתקשרות, נטען כי לגבי הלקוחות הקיימים, מקום בו הם הופיעו כאמור במאגרי המידע של הנתבעת, הרי שלתובעים לא הייתה כל אפשרות מעשית לחסום את ההתקשרות. באשר ללקוחות חדשים, נטען כי התובעים ממילא כבר לא היו בחזית הנתבעת ואלה שהושגו לאחר סיום ההתקשרות לא נרשמו דרכם; לכן לתובעים לא הייתה אפשרות מעשית להפריע לתקשורת בין הנתבעת ללקוחות החדשים.

ההוכחות התיק התקיימו ביום 23/10/18. מטעם התובעים העיד התובע. מטעם הנתבעת העידו שלושה; מר אורי סהר אשר שימש כמנכ"ל הנתבעת (החל מחודש 11/2014); גב' הילה רונן אשר שימשה כמנהלת מכירות ושיווק של הנתבעת בשנים 2015-2016 ומר עופר צורן ששימש כאחראי שיווק בארצות הברית בזמנים הרלוונטיים להתקשרות. בסיום הישיבה האמורה סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים וחומר הראיות אשר הונח בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לסעד הכספי שהתבקש בכל הקשור לזכאות התובעים לעמלה בסך 3,500$ למשך שנה.

אין מחלוקת כי תקופת ההתקשרות בין הצדדים שנמשכה על פני תקופה בת כשש שנים, עוגנה בתחילתה בהסכם הכתוב מיום 17/1/10. סעיף 3.2 הסדיר כאמור את התחייבות הנתבעת לתשלום "commission" בתום תקופת ההתקשרות וכך הוא נוסח זה:

"It is hereby further agreed that should the term of this Agreement be in effect for longer than one year, the consultant shall be entitled to Commission on the Company's net receipts for an additional period to twelve (12) months from its expiry and/or termination for any reason (other than due to a violation of this Agreement by the consultant)."

על פי לשון הסעיף האמור הוסכם מפורשות כאמור כי אם תקופת ההסכם תהיה בתוקף למשך יותר משנה, יהיה זכאי התובע לעמלה על תקבולים נטו של החברה לתקופה נוספת עד שנים עשר (12) חודשים ממועד פקיעתו / או מסיבה כלשהי (למעט בשל הפרה של הסכם זה על ידי התובע). מכאן יוצא כי זכאותו של התובע לתשלום העמלה השנתית בסיום ההעסקה הותנתה למעשה בשניים; האחד – מועד סיום העסקה הינו בחלוף שנה מתחילתה. השני – התובע לא הפר את ההסכם.

בכל הקשור לתנאי הראשון, הרי שאין מחלוקת בדבר התקיימותו נוכח זאת שחלפו כשש שנים כאמור בין החתימה על ההסכם (17/1/10) ועד להודעה על סיום ההעסקה (ביום 8/1/16).

בכל הקשור לתנאי השני – הפרתו של ההסכם בידי התובע; הנתבעת לא חסכה במסגרת כתבי טענותיה ולרבות בסיכומיה, בטענות בדבר עצם התאמתו של התובע, התנהלותו הקלוקלת בתקופת ההתקשרות ולרבות ביצועיו השיווקיים הירודים וכן התנהלותו לאחר סיום ההודעה על ההתקשרות ובכלל זה המאמצים מצידו לפגוע ולהזיק במכוון לנתבעת. ואולם, לאף אחת מטענות אלה לא נמצאה כל תמיכה במסמכים מזמן אמת, כשמר סהר, מנכ"ל הנתבעת כאמור במועד סיום ההתקשרות, לא סיפק בחקירתו הנגדית הסבר בעל טעם לכך (ר' ע' 19 שו' 19-21 לפרו').

חזקה כי באם אכן ביצועי התובע מבחינה שיווקית היו כה ירודים, תקופת ההתקשרות עימו לא רק שלא הייתה נמשכת על פני שש שנים אלא שהנתבעת כלל לא הייתה מוכנה לכל העלאה בתשלום כזה או אחר בגין השירותים שסיפק. מר סהר אמנם ניסה להפנות את האצבע המאשימה אל המנכ"ל הקודם, אולם לא זו בלבד שהעסקת התובע נמשכה עוד למעלה משנה תחת כהונתו של מר סהר, אלא שבמכתב סיום ההעסקה מיום 8/1/16, לא נשמעה כל טענה בעניין ביצועי מכירות; מה שדווקא נלמד מאותה הודעת סיום התקשרות הוא שסיום ההתקשרות נבע על רקע רצון הנתבעת לשינוי דרך העבודה הקיימת בשוק האמריקאי ומינוי של מנהל פעילות/מכירות ישיר מטעמה. כן, נלמד מאותה הודעה כי דווקא הנתבעת הוקירה תודה לתובע על "תרומתך הגדולה" לפעילות הנתבעת בארצות הברית "אשר באה לידי ביטוי במכירות, ובחיבור אפיקים לשוק משמעותי זה".

גם העדה מטעם הנתבעת ידעה לטעון אמנם כי התובע "נהג למסמס ולהתחמק מכל בקשה שהייתה מופנית אליו" ואף הפנתה ל"הנחיות" של הנתבעת (ר' פתח סעיף 6 לתצהירה) שנטען כי הופרו על ידי התובע, אולם בדומה למנכ"ל, גם היא התקשתה בלשון המעטה להפנות לקיומו של תיעוד מזמן אמת (ר' ע' 14 שו' 8-10; שו' 19-22 לפרו'). בהקשרה של עדה זו יצוין כי ההודעה היחידה מטעמה שצורפה הייתה כחצי שנה לאחר סיום ההתקשרות (מיום 8/6/16), כך שמטבע הדברים, תוכנה כלל לא רלוונטי לתקופת ההתקשרות בין הצדדים. כפועל יוצא מכך, אין גם כל רלוונטיות להפניה של מר סהר בעדותו להודעת דוא"ל זו (ר' ע' 19 שו' 21-22 לפרו').

העד הנוסף מטעם הנתבעת מר צורן (שהוגדר כאמור כאחראי שיווק בארצות הברית בתקופה הרלוונטית) טען בתצהירו הלקוני כי התובע לא ביצע עדכונים באתר החברה; לא נתן מענה ללקוחות ואף נעלם ל"תקופות" מבלי שניתן היה ליצור עימו קשר. ואולם לא רק שאף עד זה בדומה לעדי הנתבעת האחרים, התקשה בחקירתו הנגדית להסביר מדוע אין בנמצא כל אסמכתאות מזמן אמת אשר יהיה בהן לתמוך בטענות אלה תוך סיפוק מענה מאולץ בנדון (ר' ע' 17 שו' 4-6 לפרו'), אלא שהוברר מעדותו כי למעשה הוא היה כפוף למנהלת של מחלקת השיווק והמכירות של הנתבעת, גב' דורית כהן (ר' ע' 16 שו' 26-29 לפרו') אשר כלל לא זומנה כעדת הגנה, כשלאור מעמדה זה בזמנים הרלוונטיים יש להסכים עם התובעים בסיכומיהם כי מחדל זה פועל לחובת הנתבעת ומקיים את החזקה הראייתית בדבר אי הבאת עד חיוני. ודוק, הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שגב' דורית היא זו שחתומה על הודעת הדוא"ל מיום 25/6/14 (נספח 2 לתצהירו של התובע) ושבה נכלל בסעיף 7 עדכון משמעותי בעניין שכרו של התובע ("יעודכן מידית ב1000$ נוספים"). הוא הדין באשר לעד הנוסף שהוזכר בעדותו של מר צורן, איש שירות לקוחות בארצות הברית בשם דב, כשגם לגביו טען צורן כי התקשה ליצור קשר עם התובע וכי גם הוא בדומה אליו היה מעביר דיווח בנדון לגב' כהן (ר' ע' 17 שו' 9-12 לפרו').

באשר לשיעורו של הסכום החודשי שיהווה את הבסיס לחישוב העמלה השנתית; עיון מדוקדק בגרסת הנתבעת כפי שמצא את ביטוייה העיקרי בתצהירו של מנכ"להּ בתקופת סיום ההתקשרות (אשר נכנס לתפקידו רק כשנה לפני סיום ההתקשרות בין הצדדים; ר' עדותו בע' 17 שו' 28-29 לפרו'), מעלה כי יש בנמצא הודאת בעל דין ברורה לכך שגובה התשלום החודשי של התובע הגיע לכדי סך של 3,500$ במהלך ההתקשרות (ר' גם עדותו בע' 18 שו' 5-7 לפרו'). ויודגש בהקשר זה כי אין בטענת מר סהר – לעניין הסיבות להעלאה האמורה שאינן ידועות לו תוך כך הניסיון להפנות את "האצבע המאשימה" אל קודמו בתפקיד – כדי לתרום לנתבעת בטענות הגנתה כנגד סכום זה; החלטות והסכמות אותן נטלו בעלי תפקידים מוסמכים לרבות המנכ"לים בשם הנתבעת בעבר, מחייבות את הנתבעת לכבדן בנקודת זמן מאוחרת יותר, אף אם הגורם האמור אשר התחייב בהן אינו נמנה עוד בשורות הנתבעת. כפועל יוצא מכך הנתבעת אף מושתקת מחמת חוסר תום לב מלהפנות לסעיף בהסכם המורה כי כל עדכון מצריך אישור של גורם בכיר ובכתב, כשנותר רק לתמוה מדוע עיקרון זה לא היה נר לרגלי מקבלי ההחלטות מטעמה בזמן אמת.

מכל האמור יוצא כי עלה ביד התובע להוכיח את זכאותו לפיצוי שמקורו בהפרת ההסכם מצד הנתבעת אשר באה לידי ביטוי באי תשלום עמלה עליה הוסכם לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים.

טענת הקיזוז של הנתבעת; בכתב הגנתה (ר' סעיפים 40-45) טענה הנתבעת כאמור כי ככל שיימצא שהתובע יהיה זכאי לאי אלו כספים, הרי שיש לקזז מזכאותו סך של לא פחות מ-418,900 ₪. בתוך כך, נטען כי התובע הפעיל כנגד הנתבעת "מסכת סחיטה" אשר באה לידי ביטוי בסגירת מערך התקשורת של הנתבעת שהסבה לאחרונה נזקים כספיים ותדמיתיים ושבאו לידי ביטוי בהפסד בסך 74,725$ בגין אובדן מכירות וכן בהוצאות פרסום בסך 15,000$.

כבר צוין לא אחת בפסיקה כי טענת קיזוז הינה טענת הגנה מהותית (ר' רע"א 11736/05 בנימין צאירי נ' רחל שרעבי [פורסם במאגרים] (6/4/06), והנטל להוכיח קיומה של טענת קיזוז ושיעורה הינו על הטוען לה. כן, נפסק כי יש להציג מערכת נתונים עליה מבוססת הטענה ואין להסתפק בדרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם (ר' ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מ(2) 765; ת.א. (מרכז) 10524-10-10 מ.ג.ע.ר. מרכז גביה ממוחשבת נ' עיריית טירה [פורסם במאגרים] (10/12/13)).

ייאמר מיד כי לא רק שלא מצאתי כי עלה בידי הנתבעת להוכיח את עצם קיומו של הנזק הכספי הנטען, אלא שלא מצאתי כי בפרק הזמן אליה מתייחסת טענת הקיזוז בסמוך לאחר סיום ההתקשרות – נפל כל דופי בהתנהלות התובע ולבטח קיומה של "מסכת סחטנות" נטענת. כך, גרסת התובע לפיה ניתוקם של קווי הטלפון בוצע רק כחצי שנה לאחר סיום ההתקשרות, לא רק שלא נסתרה שהיא נתמכת מהמסמכים מזמן אמת מהם עולה כי התובע התריע מיידית (בחודש 5/2016) בפני מנכ"ל התובעת אודות התראות של חברת הטלפונים על כך שלא בוצע תשלום למנויים הרלוונטיים (ר' ת/1), כשמנכ"ל הנתבעת אף מודה לתובע אודות ההתראה ומשיב – "Thanks Will take care" (ר' ת/2). מנכ"ל הנתבעת נשאל בעדותו אודות הטיפול של הנתבעת בתשלום הכרחי זה להמשך הפעלת הקווים, אך כל שסיפק בנדון היה המשך מענה מתחמק לפיו חלוף הזמן אינו מאפשר לו לזכור באם אכן התשלום בוצע והעדר כל מענה ענייני מדוע לא הומצאה אסמכתא רלוונטית (ר' ע' 20 שו' 32-34; ע' 21 שו' 8-12 לפרו'). בכל הקשור לחלופת הדוא"ל הנוספת שהוצגה (במסגרת נ/4) הרי שגם בה נלמד (מהודעת הדוא"ל ששלח התובע ביום 3/5/16) כי התובע הפנה את תשומת לב המנכ"ל להסדרת "Technology and communication set up" ובכלל זה מספרי הטלפון והפקס כמו גם הדומיין. גם בעניין זה מנכ"ל הנתבעת לא ידע להסביר בעדותו האם פנייה זו כלל טופלה, ובכל הקשור להתייחסות גב' רונן (מי שכאמור נטען כי הקימה את מערך התקשורת החדש) לתכתובות/התראות אלה – טענה האחרונה כי מלבד שיחת טלפון שהייתה בין התובע למנכ"ל לא ידוע לה גורל הטיפול (ר' ע' 15 שו' 1-6 לפרו'). אם לא היה די באמור הרי שגם גב' רונן התקשתה להפנות לכל תיעוד בזמן אמת אשר יתמוך בטענתה כי פנתה אל התובע "פעמים רבות להעביר לרשותנו את מערך התקשורת, את הסיסמאות ואת הדומיין" (ר' סעיף 8 לתצהירה; עדותה בע' 14 שו' 31-33 לפרו'). ברי כי הודעת הדוא"ל היחידה מטעמה שהוזכרתי לעיל (מיום 8/6/16), אינה משקפת את השתלשלות העניינים כהווייתם, וזאת לנוכח תוכן ההתכתבויות הקודמות הסותרות את הטרוניות שנכללו בה.

בכל הקשור לעצם הוכחת הנזק בדמות שיעור ההפסד שמקורו באובדן מכירות והוצאות הפרסום, הרי שמעבר להעדר הוכחת הקשר בין התנהלותם הנטענת של התובעים לנזקים נטענים אלה, נזקים אלה נטענו בעלמא מבלי שהונחו בפניי כל אסמכתאות רלוונטיות אשר יהיה בהם לתמוך בשיעור הסכומים שפורטו.

כן, יש לדחות מכל וכל את טענתה של הנתבעת בעניין העדר היריבות עם התובעת, וזאת לנוכח היותה טענה כבושה שמצאה ביטוי לראשונה רק בסיכומיה (ר' ע' 25 שו' 9-11 לפרו'). יש אף חוסר תום לב בהעלאת הטענה מצד הנתבעת בעיתוי האמור, מקום בו בקשת הנתבעת להפקדת ערובה להבטחת הוצאות (שהוגשה בד בבד עם כתב הגנתה) הושתתה בין היתר על מאפייניה של התובעת.

סוף-דבר:

לאור כל האמור, דין התביעה בכל הקשור לזכאות התובע לפיצוי שמקורו בהפרת ההסכם מצד הנתבע ת– אשר באה לידי ביטוי באי תשלום עמלה עליה הוסכם לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים – להתקבל. סכום זה בסך 42,000$ (12 חודשים X 3,500$) יעמוד – לאחר המרתו לשער היציג של הדולר במועד סיום ההתקשרות (3.89 ₪) ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה מאמצע תקופת פרק הזמן (בן השנה) ועד היום - על סך של 167,072 ₪.

מעבר לאמור לא מצאתי לפסוק לתובעים כל פיצוי נוסף שמקורו בהפרת ההסכם, ובין היתר, לנוכח העדר כל הפנייה מפורשת לאי אלו מהוראות ההסכם שיש בהם לבסס פיצוי כאמור.

אשר על כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 167,072 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ וכן הוצאות משפט שהוציאו התובעים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

הפקדון המופקד בתיק יושב למפקידו.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ליאור קורן
נתבע: אפיקים רכב חשמלי
שופט :
עורכי דין: