ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רן משה נגד מקורות שליטה אחזקות בע"מ :

41
לפני כבוד השופט אביים ברקאי

המבקש:
רן משה

נגד

המשיבים:

  1. מקורות שליטה אחזקות בע"מ
  2. שי תירוש
  3. אהרון (רוני) בן יהודה

החלטה

הבקשה שלפני וטענות הצדדים במסגרתה

זוהי בקשת התובע והנתבע שכנגד לחיוב הנתבעת והתובעת שכנגד בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בהליך.

על פי הנטען בבקשה, התביעה שכנגד הוגשה מטעמים טקטיים וסיכוייה קלושים. עוד נטען כי מצבם הכלכלי של המשיבים בכי רע. המשיבה 1 היא חברה אשר המשיב 2 – מנהלה – טען כי אין לה יכולת כלכלית כלשהי. המשיב 2 טען בעצמו כי אין ביכולתו להפקיד כספי פיקדון אשר נדרשו ממנו במסגרת הליך ערעורי. טענות דומות נטענו גם ביחס למשיב 3.
המבקש טוען כי הוצאותיו בהליך זה גבוהות וכי ככל שתידחה התביעה שכנגד יעמוד הוא בפני שוקת שבורה, שעה שלא יוכל להיפרע את הוצאותיו.

בתשובתם לבקשה טענו המשיבים כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. לאחר ששלב קדם המשפט בתיק הסתיים ולאחר שבקשה אחרת שהגיש המבקש לסילוק התביעה על הסף נמשכה על ידו בהמלצת בית המשפט.
המשיבים טוענים כי ההליך כולו הוא הליך שאותו יזם המבקש ואפילו היתה התביעה שכנגד נמחקת, הרי שעדיין היה על הצדדים לנהל את ההליך, לשמוע את העדים ולברר את תביעתו של המבקש. כך, ממילא על המבקש להוציא הוצאות משפטיות ואין קיומה של התביעה שכנגד מוריד או מעלה לעניין זה.
לגופו של עניין נטען ביחס למשיבה 1 כי אין להורות על הפקדת ערובה באם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת ובענייננו – נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדתה. לטענת המשיבים המבקש נהג בחוסר תום לב הבא לידי ביטוי בכך שדרישתו להפקדת ערובה לא עלתה אלא בשלב מאוחר, ולאחר שהצדדים הגיעו להסדר דיוני בהליך ערעור במסגרתו הסכימה המשיבה 1 לביטול החלטה על מחיקת תביעתו של המבקש, לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית בתיק זה ולאחר שנקבע כבר מועד לשמיעת ראיות. המשיבים טוענים כי כל מטרתה של בקשה זו היא למנוע את בירורה של התביעה שכנגד.

חיוב בהפקדת ערובה - המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519( א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מעניקה בידי בית המשפט את הסמכות להורות על הפקדת ערובה על ידי תובע על מנת להבטיח את הוצאותיו של הנתבע, אם וכאשר תידחה התביעה. לשון התקנה קובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

בתקנות סדר הדין האזרחי לא נקבעו התנאים להפעלת סמכות זו של בית המשפט, אך עם הזמן גובשו בפסיקה הכללים והשיקולים אותם יש להביא בחשבון בעת מתן החלטה על חיוב ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. כאשר עסקינן בתובע שהוא אדם, להבדיל מתאגיד, הוכרו במסגרת הפסיקה ארבעה שיקולים עיקריים המצדיקים הטלת חיוב בהפקדת ערובה על התובע: כאשר מדובר בתובע שהינו תושב חוץ; כאשר לא צוין מענו העדכני של התובע בכתב התביעה; כאשר מדובר בתובע שמצבו הכלכלי ירוד; וכן כאשר סיכויי התביעה הם קלושים [ א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי ( מהד' 12, 2015), 679].

ביחס לתובע שהוא חברה מוגבלת חל הסדר שונה מזה החל על אדם שאינו תאגיד - הוא ההסדר הקבוע בסעיף 353 א בחוק החברות, התשנ"ט-1999. מן הסעיף עולה כי כאשר מדובר בחברה בעירבון מוגבל – הפקדת הערובה היא הכלל, ולא החריג, וזו לשון הסעיף:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בהתייחסו לסעיף זה קבע בית המשפט העליון ברע"א 7221/16 הטכניון - מכון טכנולגי לישראל נ' צ'רלס מילגרום (פורסם במאגרים, 13/09/17) את הדברים הבאים:

"החוק קובע מעין " חזקה", לפיה על החברה להפקיד ערובה כאשר הנתבע מגיש בקשה לכך [ראו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר ( פורסם במאגרים 13.7.2008)] . חזקה זו נסתרת כאשר החברה מוכיחה את קיומם של אחד משני החריגים – יכולת כלכלית או נסיבות אחרות".

עינינו רואות כי הטיעון בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים אינו אלא אחד מן השיקולים שאותם יש להביא בחשבון בעת בחינת בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה. עוד יש להבחין כי ביחס לתובע שהוא יחיד, נטל השכנוע להראות קיומן של נסיבות המצדיקות חיוב בערובה מוטל על המבקש את החיוב. לעומת זאת, ביחס לתובע שהוא תאגיד מוטל הנטל על המשיב להוכיח את איתנותו הכלכלית או לחילופין קיומן של נסיבות שבעטיין אין לחייבו בהפקדת ערובה.

מכאן לענייננו –

המשיבים לא טענו לעניין איתנותם הכלכלית ולא סתרו את טענת המבקש לפיה מצבם הכלכלי אינו שפיר. כך יש לקבל טענה זו כמות שהיא. ואולם מצבם הכלכלי של המשיבים אינו שיקול בלעדי בעת בחינת בקשה לחיוב בערובה והוא, כאמור, אחד ממכלול שיקולים שאותם יש לבחון. בנסיבות ענייננו לא שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה ולחייב את המשיבים בהפקדת ערובה, וזאת מן הטעמים שלהלן:

השלב שבו מוגשת הבקשה - המדובר בתביעה אשר הוגשה באוגוסט 2012 ומתנהלת מזה כ-6 שנים. התביעה עברה גלגולים שונים עת החלה את מחזור חייה בבית המשפט המחוזי, והועברה לבית משפט זה לאחר תיקונה. יוער עוד כי התביעה נמחקה לאחר שהצדדים לא הגישו את תצהיריהם במועד, אך הושבה לרשימת התיקים התלויים ועומדים על פי החלטת בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש על החלטת המחיקה. כך למעשה מדובר בהליך משפטי אשר החל לפני זמן רב, אך טרם הגיע לידי בירור לגופו של עניין.

הבקשה מוגשת כעת, לאחר ששלב קדם המשפט הסתיים זה מכבר, תצהירי הצדדים הוגשו ואנו מצויים כפסע ממועד שמיעת הראיות. במלוא הזהירות יאמר כי הגשת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, כשש שנים לאחר שהחל ההליך המשפטי בין הצדדים ובסמוך לפני שמיעת הראיות, אין בה דאגה של ממש להבטחת הוצאות ההליך כי אם ניסיון לעכב או אף למנוע את בירור התביעה שכנגד, ולזאת אין לתת יד. בנסיבות העניין אין לעכב עוד את ההליך בפרוזדור הדיוני אלא יש לחתור לקידומו ולבכר את בירור התובענות, הן התביעה הראשית והן התביעה שכנגד, לגופו של עניין.

הבקשה מוגשת במסגרת תביעה שכנגד - ההליך שבמסגרתו מוגשת הבקשה הוא הליך תביעה שכנגד. רוצה לומר, אין מדובר בהליך משפטי העומד כהליך יחיד בין הצדדים, אלא בהליך הכרוך יחד עם הליך אחר אשר ממילא מתנהל בין אותם צדדים. התביעה העיקרית והתביעה שכנגד עוסקות שתיהן באותה מערכת יחסים חוזית ומטבע הדברים אף עולות בהן טענות דומות אשר עתידות להידון ולהתברר במסגרת ההליך המשפטי – פעם כטיעוני הגנה מפני התביעה הראשית ופעם כטיעוני תביעה בתביעה שכנגד. כך, ממילא צפויות להתברר במסגרת ההליך המשפטי טענותיהם של המשיבים, בין אם כטענות הגנה ובין אם כטענות בתביעה שכנגד, ואין ממש בטיעון המבקש לפיו בירורה של התביעה שכנגד מצריך השקעת משאבים נוספת מצדו.

במצב דברים זה, שבו המבקש הוא אשר יזם את ההליך מלכתחילה וטיעוני המשיבים עתידים ממילא להתברר בו כטיעוני הגנה, אין מקום לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה שעה שהם מבקשים לברר את אותם הטיעונים ממש במסגרת תביעה שכנגד.

סיכויי התביעה שכנגד - אין מדובר בתביעת סרק - המבקש טוען כי סיכויי התביעה שכנגד קלושים וכי לא מתקיימת יריבות משפטית בינו לבין המשיבים, בעוד המשיבים טוענים כי יש לאפשר להם יומם בבית המשפט והוכחת טענותיהם כנגד המבקש.
כבר נקבע בפסיקה כי " ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר" [רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות מדינת ישראל ( פורסם במאגרים, 18/01/15)]. בענייננו, לצדדים טענות הדדיות הנובעות ממערכת הסכמית הקיימת ביניהם. אכן נטען כי זכויות המשיבים בנכס הועברו לידי כונס הנכסים והן מתמצות בהסדר הפשרה שנחתם בין המשיבים לבין הכונס. ועם זאת, טענות אלה כמו גם יתר טענות הצדדים דרושות בירור משפטי ויוכרעו במסגרת ההליך המתנהל. בשלב זה אין לומר כי סיכויי התביעה שכנגד " קלושים ביותר" ואין מקום לחסום דרכם של המשיבים לבירור התביעה שכנגד, שעה שטענותיהם ממילא מועלות במסגרת טיעוני ההגנה בתביעה הראשית המתבררת.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה בסך 2 ,000 ₪ ישולמו למשיבים ללא קשר עם תוצאות ההליך. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד החלטה זו ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רן משה
נתבע: מקורות שליטה אחזקות בע"מ
שופט :
עורכי דין: