ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מג'יק סרביס אילת בע"מ נגד רפידן אילת בעמ :

לפני כבוד ה שופט יעקב פרסקי

המבקשת:

מג'יק סרביס אילת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעקב בטש ועו"ד אייל שווגר

נגד

המשיבים:

  1. רפידן אילת בעמ
  2. רפי הוכמן
  3. דניאל שגיא
  4. הר חן אילת בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד משה שיפמן ועו"ד איילה עמר - זר

החלטה

עניינה של ההחלטה בבקשה לצו מניעה זמני שהוגשה בידי המבקשת

מבוא
1. המבקשת, מג'יק סרביס בע"מ, (להלן: "מג'יק") הינה חברה המצויה בבעלותו של מר ראובן חן, (להלן: "רובי"). המשיבה 1 חברת רפידן אילת בע"מ, (להלן: "רפידן"), הינה חברה בבעלות המשיבים 2-3, מר רפי הוכמן, (להלן: "רפי") וכן אחיו מר דניאל שגיא, (להלן: "דניאל"). רפי ודניאל פועלים במשותף וכל פעולותיו של רפי הינם על דעתו של דניאל. רובי באמצעות החברה שבבעלותו מגי'ק וכן רפי ודניאל באמצעות החברה שבבעלותם רפידן הינם הבעלים במשותף במשיבה 4 חברת הר-חן אילת בע"מ, (להלן: "הר-חן" או המשיבה 4). חברת הר-חן הינה למעשה חברת החזקות. הר-חן הינה בעלת 20% בחברת ל.א.ל. ההר האדום אילת בע"מ, (להלן: "אל ההר האדום"), חברה שבבעלותה מתחם החמאם באילת שהוערך בידי הצדדים בהיקפים של 30,000,000 ₪. חברת הר-חן הינה גם בעלת 50% ממניות חברת יובלים-הר חן בע"מ, (להלן: "יובלים") שבבעלותה נכס מקרקעין מניב שרכשה מחברת מקור הזכוכית והאלומיניום בע"מ, (להלן: "מקור הזכוכית"), ואשר הוערך בידי הצדדים בהיקפים בסדרי גודל של 15,000,000 ₪.

2. ענייננו בטענות חברת מג'יק בנוגע לחברת יובלים בה רפי מכהן כדירקטור, כאמור, בהיות יובלים חברה ש50% ממניותיה הינן בבעלות הר-חן. כשיטת מג'יק, רפי פועל בתפקידו בחברת יובלים, תוך קיפוח מג'יק ולכן הוגשה התובענה כמו גם הבקשה לצו מניעה זמני כפי שעוד יפורט להלן. בטרם יפורט הרקע הקונקרטי לבקשה זו, אקדים במקצת אודות עסקי הצדדים.

3. רפידן הינה בעלת המניות בחברת הר-חן. נושא הבעלות במניות הר-חן הינו מושא הדיון בתביעה אחרת שהגישה מג'יק כארבעה חודשים לפני הגשת התביעה בתיק זה, ביום 19.6.18 ת"א 45303-06-18 שעניינו בסעד הצהרתי על זכויותיה של מגי'ק בחברת הר-חן כשלטענתה הינה בעלת 50% ממניות החברה כאשר לרפידן 50% נוספים בניגוד למצב כיום שבו לחברת רפידן 100% ממניות הר-חן. לשיטת רפידן, היא הינה בעלת המניות המלאה בחברת הר-חן. זאת, בעקבות הצורך בגיוס כספי עת חברת אל ההר האדום שרכשה את הזכויות של מתחם החמאם בכינוס נכסים, נדרשה להלוואה מבנק לאומי בהיקף של 10,000,000 ₪. הבנק סירב להעמיד את ההלוואה כל עוד רובי באמצעות מג'יק מחזיק במניות חברת הר-חן. לפיכך רובי הציע שמניות חברת מג'יק בהר-חן יועברו לרפידן על מנת לרצות את בנק לאומי שרק בעקבות זאת הסכים לקדם את ההלוואה שנדרשה כאמור לצורך רכישת מתחם החמאם, בידי חברה שלחברת הר-חן 20% מהמניות בה, (חברת אל ההר האדום).

4. אלא שכאן ישנו פער עובדתי בטענות הצדדים. לשיטת רובי וחברת מג'יק, מדובר היה בהעברה זמנית בלבד רק עד אישור בנק לאומי לאותה הלוואה כאשר סמוך לאחר מכן, הצדדים הסכימו על השבת המניות ורובי אכן בדק סמוך לאחר מכן בתחילת 2014 כי המניות בחברת הר-חן הינם בבעלות מג'יק. רובי כטענתו, היה סמוך ובטוח כי הנושא טופל ולכן הופתע מאוד כאשר ביוני 2018 גילה ברשם החברות כי הועברו המניות של מג'יק, מחצית ממניות הר-חן לרפידן שלא כדין, כך שבמקום מצב של מחצית-מחצית לצדדים, הפכה רפידן לבעלת מלוא המניות. מאידך, לטענת המשיבים, ישנה הסכמה ג'נטלמנית בין רפי לרובי ולפיה רפידן תהא בעלת המניות המלאה בחברת הר-חן, החל מיום דרישת הבנק ועד בכלל, כאשר רובי יישא במחצית ההתחייבויות הכספיות של חברת הר-חן ובתמורה יהיה זכאי למחצית מרווחיה. המשיבים דחו את טענות רובי וחברת מגי'ק כי המניות מוחזקות בנאמנות. לשיטת המשיבים, אין הגיון בפעולת העברת מניות זמנית כטענת רובי הסותרת את דרישתו המהותית של הבנק המלווה כי רובי לא יהיה קשור להר-חן. לשיטת המשיבים, למג'יק אין מניות בהר-חן אלא זכויות וחובות בחלקים שווים לפי תוצאות פעולותיה של חברת הר-חן . לשיטת המשיבים, חלה שגגה בנוגע להעברת המניות, כאשר הנושא תוקן בשנת 2018.

5. המבקשת כאן, הגישה בתיק האמור בקשה לסעדים זמניים, כאשר בדיון מיום 8.8.18 אושרה הסכמה ולפיה ובין היתר, המשיבים דכאן, התחייבו שלא לעשות כל דיספוזיציה מעבר למחצית ממניות הר-חן שבבעלותם. עוד הוסף כי במידה וחברת יובלים שהיתה צד לבקשה לסעדים זמניים בתיק האמור תבקש למכור את נכסה של החברה, תינתן למג'יק זכות סירוב ראשונה. בתיק האמור, 45303-06-18 הוגשה תביעה שכנגד ביום 6.9.18 מטעם המשיבים כאן ובמסגרתה טענו כנגד רובי וחברת מג'יק כי הם חייבים סך של 518,780 ₪ וזאת בשל אי עמידתם בהתחייבויותיהם כלפי רפי ויתר המשיבים כאן להזרים מימון לצורכי החברות בהן מעורבת חברת הר-חן, תוך שהמשיבים נטלו בדלית ברירה את מלוא ההתחייבויות של מג'יק ורובי על עצמם, ולכן תבעו את מה ששילמו במקום רובי וחברת מג'יק. בתביעה שכנגד זו, טרם הוגש כתב הגנה.

6. ביום 29.10.18 הגישה חברת מג'יק את התביעה נשוא בקשה זו לצו מניעה זמני. במסגרת התביעה טוענת חברת מג'יק כי זכאית היא לסעדים לפי סע' 191 לחוק החברות התשנ"ט – 1999. הסעדים שהתבקשו בתיק העיקרי החדש, הינם צו עשה לתיקון תקנון חברת הר-חן לשם הסרת קיפוח באופן שכל החלטה מהותית שאינה במהלך העסקים הרגיל ושיש בה בכדי להשפיע על הזכויות הקנייניות של מג'יק ידרשו את הסכמתה ואישורה מראש. בנוסף התבקשה הצהרה על כי פעולות שביצע רפי ביובלים עובר להגשת התובענה, ובדגש על עמדתו בדירקטוריון יובלים בתאריכים 13.8.18 וכן 7.9.18, מועדים בהם התקבלו החלטות בחברת יובלים, הנוגעות למימון בעלים, אין להן תוקף. בנוסף התבקש בית המשפט ליתן צו עשה ולפיו רפי כדירקטור בחברת יובלים, לא יוכל לפעול בשום אופן בחברה זו, בנוגע להחלטות מהותיות שאינן במהלך העסקים הרגיל, החלטות שיש בהן להשפיע על זכויותיה של מג'יק, כל עוד לא קיבל מראש את הסכמתה של מג'יק, כלומר את הסכמתו של רובי.

7. הסעדים הזמניים שהתבקשו דומים לאלו שהתבקשו בתיק העיקרי ואפרט כי במסגרת הבקשה לסעדים זמניים, התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני ולפיו על המשיבים להימנע עת פועלים הם בחברת הר-חן מכל החלטה שאינה במהלך העסקים הרגיל שיש בה בכדי להשפיע על זכויותיהם של מג'יק. בנוסף, צו מניעה זמני האוסר על רפי לפעול בחברת יובלים ולקבל כל החלטה שאינה במהלך העסקים הרגיל ללא אישור מראש של מג'יק כלומר של רובי או אישור של בית המשפט. בנוסף, התבקש צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפעול לפי החלטות שקיבלה חברת יובלים עד להכרעה בתיק העיקרי וכן להורות על קבלת מידע הנוגע לחברת הר-חן, כאשר כבר כאן יש לציין כי נושא זה בפועל נזנח על ידי מג'יק, כאשר מנגד לא מצאתי כי ישנה בפועל טענה כלשהי אודות העדר מתן מידע רלבנטי.

חברת יובלים הר חן (כפי שכונתה לעיל, "יובלים")
8. יובלים הינה החברה שעומדת בלב ליבה של התובענה הנוכחית. חברה זו לא צורפה כצד לתיק, נושא שידון להלן. מכל מקום, כאשר מגי'ק טוענת להחלטות שאינן במהלך העסקים הרגיל או החלטות שהתקבלו שלא בסמכות, מדובר בהחלטות הנוגעות לחברת יובלים שהתקבלו בדירקטוריון יובלים. לפיכך כאן המקום להקדים אודות הרקע לנושא שבמחלוקת, כאשר בתמצית מדובר בצורך של חברת יובלים, לממן הוצאות שוטפות וכאשר לא ניתן להשיג המימון ולדרוש מבעלי מניותיה, לממן הוצאות אלו וזאת מעבר להכנסותיה השוטפות.

9. כפי שכבר פורט, הצדדים העריכו את נכסה של חברת יובלים שהינו זכויות בחברת מקור הזכוכית והאלומיניום לה יש נכס נדל"ן מניב בהיקף של 15,000,000 ₪. בעלי המניות ביובלים הינם הר-חן וכן גורמים נוספים שאינם קשורים למחלוקת שבין הצדדים, כאשר להר-חן 50% במניותיה ולגורמים האחרים 50% נוספים. בעלי המניות חתמו על הסכם בין בעלי המניות ביום 23.12.16, (להלן: "הסכם בעלי המניות של יובלים"). מימון ההשקעות ביובלים הגיע ממקורות עצמיים וכן מהלוואה בנקאית, אשר אין מחלוקת כי בגינה יש צורך בהחזר חודשי בסך כ- 80,000 ₪. הצדדים הסכימו בסע' 7.6 כי ככל שהדבר יהיה ניתן, מימון פעילותה השוטפת של יובלים תהא מאמצעיה שלה ואין מחלוקת כי יש לה הכנסות ממספר נכסים מושכרים שלה. סע' 7.7.התייחס לכך שאם יהיה צורך בסכומים נוספים להוצאותיה, הפעילות תמומן ככל הניתן בהלוואות בעלים או בפנייה למוסדות פיננסיים. סע' 8 קבע מנגנון למקרה שבעלי המניות יסכימו על צורך בהלוואות בעלים ומה יקרה אם מי מבעלי המניות, לא יעמוד במתן מימון לחברה. או-אז, ישנו מנגנון של דילול מניות באופן שאם לא יהיה מנוס, אם לא יהיו הכנסות מספיקות ליובלים, ואם הדבר ידרש, ככל שתתקבל החלטה אודות חיוב בעלי מניות בהלוואת בעלים, וככל שהדבר לא יתבצע , יוקצו מניות לצד המקיים את ההסכם, ובאופן מעשי, במקרה כזה, יארע דילול של בעל מניות שאינו פועל להפקדת הלוואות בעלים נדרשות.

10. רובי שימש כמנהל יובלים. לאור משבר שהיה בין הצדדים, נקבע ביובלים באסיפה מיום 20.1.18 כי יתמנה מנהל חיצוני ליובלים במקום רובי. מכל מקום התברר כי ישנו צורך בהלוואות בעלים נוספות לצורך הוצאותיה השוטפות של יובלים. בישיבת דירקטוריון מיום 13.8.18 עלה נושא של הצורך בגיוס סך של 120,000 ₪ מהבעלים, ובהיות הר-חן בעלת מחצית המניות, נדרשה לשלם 60,000 ₪. משמעות הדברים כשיטת המשיבים שרובי ו/או מג'יק נדרשו לשלם מחצית מסכום זה בסך של 30,000 ₪. בישיבה האמורה נקבע כי לאור חובה של חברת הר-חן, ולאור כך שרפי אינו מוכן עוד לשלם במקום רובי, יחול המנגנון של דילול, זה הקבוע בסע' 8 להסכם בעלי המניות של חברת יובלים. בישיבת דירקטוריון נוספת שנערכה ביום 7.9.18, הוחלט ביובלים על הצורך שבגיוס 120,000 ₪ נוספים, כלומר מחצית שעל הר-חן לשאת בה, כאשר מחצית מהמחצית מייחסים המשיבים לרובי ו/או מג'יק, שנדרשו כשיטתם לשלם 30,000 ₪ נוספים כהלוואות בעלים לחברת יובלים. כטענת המשיבים, אם יובלים לא תשלם את החזר ההלוואה לבנק, 80,000 ₪ בחודש, הדבר יסכן את ההחזקה בנכס החברה שבהיקף 15,000,000 ₪ ושאין כל סיבה שמי מבעלי המניות ימתין עד לסיום המחלוקות שבין הצדדים כאן. עולה קושי הכיצד ניתן במסגרת בקשה לצו מניעה זמני, ליתן הוראות הנוגעות לחברת יובלים, כאשר זו לא צורפה, כטענתם המקדמית של המשיבים.

צירוף יובלים כצד לבקשה לצוי מניעה זמניים.
11. נושא זה הועלה בידי ב"כ המשיבים כטענה מקדמית. נטען כי בפועל, הסעדים המבוקשים נוגעים לחברת יובלים כך שהיה הכרח לצרפה ושלא יעלה על הדעת שלא לצרף צד שלישי שעלול להיפגע מהליך משפטי לו הוא אינו שותף. מג'יק מנגד טענה, כי היתה מנועה מלצרף את יובלים כצד לבקשה לצו מניעה זמני שכן אין סמכות לכך שכן עילתה של התובענה הינה מצומצמת ביותר, קיפוח המיעוט לפי סע' 191 לחוק החברות. מצאתי ממש בטענות המשיבים בנוגע להעדר צירופה של יובלים.

12. הסעדים המבוקשים נוגעים בפועל, לסעדים כנגד החלטות דירקטוריון יובלים מישיבותיו ביום 13.8.18 וכן 7.9.18, הצהרה על העדר תוקף ישיבות אלו ואיסור על המשיבים לפעול לפיהן. כך למשל עולות טענות כנגד תוקפן של החלטות דירקטוריון יובלים. כשיטת מג'יק, מהלך שהינו סנקציה חמורה, לפי סע' 8 להסכם בעלי המניות של חברת יובלים, דילול מניות של מי מבעלי המניות, לא יכולה להתקבל אלא באסיפת בעלי מניות ולא בישיבת דירקטוריון. במסגרת הדיון, בחקירה הנגדית של רפי, הסביר הוא כי פעולות דירקטוריון יובלים היו לפי היעוץ המשפטי שקיבלו. ישנו קושי ממשי לדון בטענות אלו של מג'יק כאשר יובלים אינה צד לדיון. למעשה, הסעדים המבוקשים בפועל, באופן אפקטיבי נוגעים ליובלים.

13. סעדים שעניינם הוראות לרפי שעליו לקבל את אישורו של רובי מראש להחלטות מהותיות ביובלים, יכולים להשפיע על יובלים. צירופה של יובלים, בוודאי לבקשה לסעדים הזמניים, היה יכול ליתן תמונה ברורה יותר כך למשל לקריטריון של מאזן הנוחות שבין הצדדים ולנזקים הפוטנציאליים העלולים להיגרם ליובלים בקבלת הבקשה לעומת המצב שהבקשה לא תתקבל.

14. ב"כ מג'יק טוענים כי לא ניתן היה משפטית לצרף את יובלים אולם לא מצאתי ממש בטענתם זו. למעשה, טענו הם הפוך במסגרת תגובתם לתשובת המשיבים בבקשה לסעד זמני בת"א 45303-06-18 בסע' 45 שם טענו כי צירפו את יובלים בהתאם להלכת רע"א 8382/98 בנק לאומי נ' גלפנד פ"ד נג(2)721, הלכה בה נקבע כי לבית המשפט שיקול דעת לתת צווים נגד צדדים שלישיים שאינם קשורים למחלוקת שבין הצדדים הישירים.

15. לפיכך, מצאתי קושי ממשי בהעדר צירוף יובלים, העולה לכדי חוסר תום לב, שכן צירופה של יובלים יכול היה לשפוך אור רב יותר במיוחד אודות הנזקים העלולים להיגרם לה, ככל שינתנו הסעדים המבוקשים בבקשה..

עילת התביעה
16. התביעה בתיק זה עוסקת בטענת חברת מג'יק ולפיהן ישנו קיפוח שלה בהתנהלות רפידן בכול הנוגע לאחד מעסקי חברת הר-חן, בכול הנוגע לפעילות של רפי שהינו דירקטור מטעם הר-חן בחברת יובלים אשר 50% ממניותיה מוחזקים על ידי הר-חן. אכן, כתב התביעה מזכיר את החזקותיה של חברת הר-חן בשירשור בעסק אחר, במתחם החמאם באילת. התביעה בת"א 45303-06-18 עוסקת במחלוקת שבין הצדדים בכל הנוגע לטענות ההדדיות ביחס לזכויות הצדדים בחברת הר-חן. ענייננו בסוגיה שבמחלוקת הנוגעת ל יובלים ובשאלה הקונקרטית, כיצד על רפי כדירקטור מטעם הר-חן ביובלים להתנהל נוכח הצרכים השוטפים של יובלים המחייבים הזרמת כספים מבעלי המניות.

17. עתירה לסעדים זמניים, לפיהם על המשיבים להימנע מביצוע פעולות החורגות ממהלך העסקים הרגיל , נראית כעתירה מידתית ונקודתית אשר כביכול קשה שלא להיעתר לה. אלא שלאחר ההתרשמות במבט ראשון, מגיע המבט השני וההתרשמות כי הסעד כפי שנוסח הינו מיתמם ואשר נוסח באופן שאינו הולם את הסוגיה האמיתית שבמחלוקת שבין הצדדים. ככול שמדובר בסעד כללי ולפיו יורה בית המשפט על מניעת פעולות במהלך העסקים שאינו הרגיל של הר-חן, עולה השאלה, מדוע היה צריך להגיש תביעה חדשה ומדוע לא ניתן היה לברר את הדברים כחלק מהדיון בת"א 45303-06-18 שבין אותם צדדים? שאלה נוספת הינה מה הביא את המבקשים להגיש את התובענה בעיתוי הנוכחי שכן עתירה לצו מניעה אינה יכולה להיות ענין תיאורטי אלא קונקרטי, המתייחס לחשש מפעולות ספציפיות העלולות להתבצע בידי המשיבים, אשר ככל שיתבצעו, יסכלו הם את מימוש פסק הדין הפוטנציאלי. כך ובדומה גם הסעדים בתיק העיקרי, אינם יכולים להיות תיאורטיים, שהרי בית המשפט אינו נותן סעדים תיאורטיים אלא באופן קונקרטי, בעלי זיקה למחלוקת שישנה בין צדדים. לפיכך, אין מנוס אלא להגדיר את אותה מחלוקת שבין הצדדים שהינה כך לכאורה כפי שהובאה במסגרת הבקשה לסעד זמני כמו גם בתיק העיקרי, הסיטואציה שבה חברת יובלים זקוקה לכספים לצורך מימון פעולותיה השוטפות, והמימון לא ניתן להגשה אלא מאת בעלי מניותיה.

18. לצורך ההכרעה בבקשה זו, שוכנעתי כי לחברת יובלים אין ברירה אלא לגייס כספים לצורך פעולותיה השוטפות מאת בעלי מניותיה. לחברה נכס מניב שאמנם יש ממנו הכנסות, אולם מאידך יש הוצאות בהם החזר חודשי לבנק המלווה בסך של כ – 80,000 ₪. רובי נשאל בחקירתו הנגדית לגבי האפשרות ולפיה יובלים תגייס כספים נוספים מהבנק, בזמן שהיא ממשיכה להפסיד כספים בהתנהלות השוטפת וגם מתשובתו, שוכנעתי כי נטילת הלוואות נוספות מגופים פיננסיים אינה אפשרית. מבחינה עובדתית, חברת יובלים במשך תקופה ארוכה מקבלת מימון בעלים לצורך פעולותיה השוטפות כאמור בראש ההוצאות השוטפות ההחזר לבנק המלווה. לפיכך נקודת המוצא העובדתית הינה שלחברת יובלים אין ברירה ואין מנוס אלא לדרוש מבעלי מניותיה הזרמת כספים לצורך פעולותיה השוטפות. לולא תפרע יובלים את הוצאותיה השוטפות, ברור לכל כי סופה מי ישורנו.

19. ברור כי אם יובלים לא תפרע אפילו תשלום אחד לבנק המלווה, הדבר עלול להביא לסיכון כי הבנק יבקש מינוי כונס נכסים וסיכון ההשקעה כולה.

20. במצב הדברים האמור, המצופה והסביר הינו שבעלי המניות ביובלים , ישקלו מהם ההוצאות השוטפות, ישקלו את ההכנסות, וישלימו את החסר. רובי שהיה מנהל ביובלים בחקירתו לא הכחיש את עובדת הוצאותיה של חברת יובלים. כאמור, החברה לא צורפה כצד לבקשה. לפיכך, גם איני נדרש לשאלת המנגנון המדויק ולפיו על יובלים לפעול כחלק מהסכם בעלי המניות והאם די בישיבת דירקטוריון . מכל מקום, ברור כי ישנו צורך שמימון הפעילות השוטפת של יובלים יבוא מאת בעלי המניות כאשר לא הוכח כי דרישה כלשהיא של יובלים, הייתה שלא לצורך פעילותה השוטפת.

21. במצב דברים זה , מה מצפה מג'יק שיעשה רפי כדירקטור ביובלים וכיצד צריך הוא להצביע בדירקטוריון? ברור שרפי אינו יכול להתנגד לתשלום הוצאות שוטפות ביובלים, שהרי הדבר יכול להביא לקריסת חברת יובלים. לפיכך מחויב הוא להסכים לתשלום ההוצאות השוטפות שאינם ניתנות לכיסוי מהפעילות השוטפת של יובלים. הדבר גורר וטומן בחובו את המנגנון האמור בסע' 8 להסכם בעלי המניות בחברת יובלים הכולל סנקציה של דילול מניות לבעל מניות שאינו פועל להפקד ה הכספית הנדרשת ממנו.

22. אכן, המבוקש לכאורה אינו דרסטי. המבוקש הינו שבטרם קיום ישיבות ביובלים, רפי יביא את המידע לרובי לקבל את אישורו ובטרם הצבעה. אלא שטענה זו הינה טענה מיתממת. רובי מכיר היטב את מצבה של יובלים. רובי יודע היטב שישנם הוצאות שוטפות שלא ניתנות לביצוע אלא בהזרמת כספים מאת בעלי המניות. רובי נדרש להשתתף גם לפני הגשת תובענה זו בתשלום ההוצאות השוטפות של יובלים אולם בפועל, לא הוכח כי הזרים כל סכום כספי אי פעם . הסעד המבוקש הינו למעשה, מתן זכות "וטו" לרובי שכן בהיותו שותף של רפי, משמעות הבאת המידע ואישור רובי הינה שרובי יוכל לסכל את האפשרות לפעילותה השוטפת של יובלים. רובי יודע היטב מהי הסנקציה הקבועה בהסכם בעלי המניות של יובלים, שהינה דילול המניות של בעל המניות המפר את ההסכם. הדילול הינו פועל יוצא של העדר מימון בעלים. צריך עילה טובה כלפי יובלים ובעלי מניותיה, אך לא שוכנעתי כי ישנה לכאורה עילה כזו. לפיכך, לא שוכנעתי שלמגי'ק ראיות מהימנות טובות לכאורה לקבל ת הסעדים המבוקשים בתיק העיקרי שעניינם הוראות שיסכלו את האפשרות של חברת יובלים לקבל החלטות הנוגעות להוצאות השוטפות שלה.

23. יש להוסיף שלמעשה, המבוקש הינו צו עשה, ולפיו ישונה המצב הקיים שבו רפי הוא המוסמך לקבל החלטות בחברת יובלים תוך קביעת מנגנון חדש לכך, וכידוע, קבלת צו עשה זמני שמשמעותו שינוי המצב הקיים דורש עמידה דווקנית יותר בקריטריונים לקבלת סעד זמני, דבר שאינו בענייננו.

מאזן הנוחות
24. כפי שפורט, יובלים לא צורפה כצד לבקשה. קבלת המבוקש שהינו הצורך של אישור מראש של חברת מג'יק, שמהווה בפועל זכות "וטו" יכול להביא בסופו של דבר, לא פחות מאפשרות קריסתה של יובלים, בין היתר אם לא יפרעו מדי חודש בחודשו 80,000 ₪ לבנק המלווה, כאשר הפוטנציאל של יובלים בנכס המקרקעין שלה, עומד על סך 15,000,000 ₪ היכול להיפגע באופן מהותי, אם במקרה שכזה, הבנק יבקש מינוי כונס נכסים על יובלים. כפי שפורט, לא ניתן באופן מעשי גם לא להזרים כספי בעלים לצורך מימון ההוצאות השוטפות של יובלים וגם לחמוק מההתחייבות החוזית המפורשת ו לחמוק מתוצאות העדר ההזרמה הכספית ובין היתר ממצב של דילול מניות בהעדר הזרמת כספים כפי שמורה סע' 8 להסכם בעלי המניות בחברת יובלים.

25. במסגרת הבקשה לא פורט מה יהיה הנזק של הר-חן וכפועל יוצא מכך של מג'יק, אם אחזקותיה של הר-חן ביובלים תדוללנה. אכן, מצב דברים שבו אחזקותיה של הר-חן ביובלים יורד מתחת לסף של 50% יכול לגרור נזק אולם אין מנוס מ הדרישה ממי שמבקש צו מניעה זמני, למתן תשתית עובדתית לבית המשפט בדבר היקף הנזק. לפיכך, לא הוכח כי נזקה של מג'יק ככול שלא ינתן הצו יהיה גדול יותר מזה של המשיבים אם ינתן הצו. כאן יש לציין כי למעשה, שני הצדדים מצויים במובן מסוים באותו צד. כיוון שיש שותפות בין הצדדים, הרי נזק להר-חן הינו נזק לשני הצדדים. מכל מקום הבחינה הינה האם מג'יק עומדת בנטל השכנוע להוכיח כי שיטתה תביא לפחות נזק לכאורי לעסקיה של הר-חן משיטתם של המשיבים, ולא שוכנעתי כי כך הדבר.

26. יש להוסיף ולציין כי אחת השאלות בבחינת מאזן הנוחות הינה השאלה האם הנזק הנטען אינו ניתן לפיצוי כספי. לא היתה מחלוקת על יכולות כלכליות גבוהות מאוד של המשיבים, בין היתר מתוך נכסי הר-חן. כלומר, גם אם לא ינתן סעד זמני, ומג'יק תזכה בתיק העיקרי, ניתן יהיה לאזן את הנזקים הנטענים מתוך נכסיהם וזכויותיהם של המשיבים, כך שגם מבחינה זו מג'יק אינה עומדת בנטל השכנוע כי הנזקים שיגרמו לה כטענתה לא יהיו ניתנים לפיצוי כספי.

27. ואם לא די באמור, שאלת המבחן הבאה תהא, האם ניתן למנוע את הנזק הנטען באמצעים פשוטים יחסית. מג'יק לא טענה כי ההוצאות השוטפות הנטענות בחברת יובלים חורגות מההוצאות השוטפות הסבירות. למעשה, נדרשה מג'יק לשלם סך של 30,000 ₪ בהחלטת דירקטוריון יובלים מיום 13.8.18 וכן 30,000 ₪ נוספים בהחלטת דירקטוריון יובלים מיום 7.9.18. סך הכול, למניעת הנזקים האדירים הנטענים יכולה מג'יק לפעול בהזרמת סך של 60,000 ₪ כאשר במקרה כזה גם המשיבים יזרימו סכום דומה. טוענת מג'יק כי אין מי שערב לה שלא ידרשו כספים נוספים, ואכן, סביר להניח כי יהיה צורך בכספים נוספים שכן לעת הזו, הכנסות יובלים קטנות מהוצאותיה. לפיכך, יכול ויהיו עוד מספר פעימות של צורך בתשלומים עד לתום בירור התביעה. לפיכך, יכולה מג'יק למנוע את אותו נזק נטען בהזרמת הסכום הנדרש לפעילותה השוטפת של יובלים, כיום הסכום הנדרש הינו 60,000 ₪.

28. לפיכך, לא שוכנעתי כי מג'יק עומדת בנטל השכנוע כי העדר מתן הצווים יביא לנזק גדול יותר ממקרה שבו הצווים המבוקשים לא ינתנו, לא שוכנעתי כי לא ניתן יהיה בעתיד לפצות על הנזק הנטען אם יוכח בפיצוי כספי מעת המשיבים ולא שוכנעתי כי לא ניתן בדרך של הפקדה נמוכה יחסית, שיכולה להיעשות תוך שמירת זכויות, למנוע את הנזק הפוטנציאלי הנ טען.

29. סיכומם של דברים, המבוקש בבקשה זו נוגע לצווי מניעה זמניים בכול הנוגע לפעילות של חברת הר-חן שלא במהלך העסקים הרגיל כאשר אין מדובר בסעד תיאורטי אלא בסעדים הנוגעים בהחלטות הקשורות לדרך תשלום ההוצאות השוטפות של חברת יובלים אשר מחצית ממניותיה מוחזקות על ידי הר-חן, וסעדים הנוגעים להשלכות העדר תשלום ההוצאות השוטפות בהתאם להסכם בעלי המניות בחברת יובלים. כפי שפורט לעיל, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובין היתר לאור הראיות שהובאו לפני כמו גם חקירותיהם הנגדיות של רובי מטעם מג'יק ורפי מטעם המשיבים, לא שוכנעתי בטענת מג'יק כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה להצלחת תביעת מג'יק כמו גם שלא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מג'יק.

לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה למתן צוי מניעה זמניים.

המבקשת, חברת מג'יק תישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 20,000 ₪.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מג'יק סרביס אילת בע"מ
נתבע: רפידן אילת בעמ
שופט :
עורכי דין: