ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין האפוטרופוס הכללי נגד רכבת ישראל בע"מ :

בפני כבוד השופט רון סוקול, סגן נשיא

המבקש

האפוטרופוס הכללי
כמנהל הנכסים העזובים של נהריה סמול הולדינגס לימיטד
ע"י ב"כ עוה"ד ש' הררי

נגד

המשיבה

רכבת ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד נ' שמרי

החלטה

1. בשנת 2004 הופקעו מקרקעין באזור נהריה לצורך הרחבת קו מסילת הברזל. לאחר פרסום צו ההפקעה פנתה עיריית נהריה לרכבת ישראל בע"מ ב תביעה לקבלת פיצויי ם בשל ההפקעה. בהתאם להסכם שבין העירייה לרכבת ישראל הועברו המחלוקות בעניין תביעת הפיצוי שהגישה העירייה להכרעה בבוררות.

במהלך הליכי הבוררות טענה העירייה כי היא זכאית לפיצוי בשל הפקעת מקרקעין שבבעלותה וכן בשל הפקעת זכויות החזקה שלה במקרקעין שבבעלות חברת נהריה סמול הולדינגס לימיטד, שהמבקש, האפוטרופוס הכללי, מונה לנהל את נכסיה.

2. בפסק הבוררות שניתן בתביעת עיריית נהריה, נקבע שווי זכויות הבעלות במקרקעין השונים, לרבות במקרקעין שבבעלות נהריה סמול הולדינגס לימיטד. חלק זה בפסק בוררות זה בוטל על ידי בית המשפט המחוזי מהטעם כי על פי דין, אין לפצות מחזיק במקרקעין שאינו בעל זכויות בהם, בשל הפקעתם.

3. בהליך הנוכחי עותר האפוטרופוס הכללי לחייב את הרכבת לשלם לו פיצויים בגין הפקעת מקרקעי חברת נהריה סמול הולדינגס לימיטד. במסגרת תביעתו מבקש האפוטרופוס לסמוך על שווי המקרקעין כפי שנקבעו בפסק הבוררות שבין עיריית נהריה לרכבת ישראל.

4. השאלה הניצבת להכרעתי בהחלטה זו היא האם רשאי האפוטרופוס להסתמך על קביעת שווי המקרקעין על ידי הבוררים בתביעת העירייה, והאם קביעתם מחייבת את הרכבת גם בגדרה של תביעת האפוטרופוס הכללי, דהיינו האם הכרעת הבוררים לעניין שווי זכויות הבעלות במקרקעין משתיקה את הרכבת מלכפור בשווי זה בגדרו של הכלל בדבר השתק פלוגתא.

רקע
5. בשנת 2004 ביקשה רכבת ישראל להרחיב ולהכפיל את קו מסילת הברזל בין נהריה לקריות. הרחבת המסילה אושרה בתכנית המתאר ג/ 15798 , וביום 24/6/2004 פורסם צו הדרכים ומסילת הברזל (הגנה ופיתוח) (מסילת הברזל קריות-נהריה), התשס"ד - 2004 , ק"ת 6326, המורה על הפקעת מקרקעין בתחומי העיר נהריה (להלן: צו ההפקעה(. צו ההפקעה ניתן על ידי השר מכוח סמכותו על פי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943.

6. על פי צו ההפקעה הופקעו, בין היתר, זכויות במקרקעין שהבעלות בהם הייתה רשומ ה על שם עיריית נהריה (גוש 18147 חלקות 21, 22, 23, 33, 49 ו-51 - להלן: חלקות העירייה) ומקרקעין שהבעלות בהם הייתה רשומה כל שם חברת נהריה סמול הולדינגס לימיטד (גוש 18172 חלקות 51 ו-69, גוש 18175 חלקה 44 וגוש 18147 חלקה 20 - להלן: החברה וחלקות החברה בהתאמה ). כבר כאן נספר כי החברה הפסיקה פעילותה לפני שנים רבות. עוד נספר כי עיריית נהריה עשתה במשך השנים שימוש בחלקות החברה ואף יזמה תכנית מתאר מפורטת לאיחוד וחלוקה הכוללות את חלקות החברה.

7. עם פרסום צו ההפקעה, פנתה העירייה לרכבת ישראל בע"מ (להלן: הרכבת) בדרישה לקבלת פיצויים בגין הפקעת המקרקעין. כן ביקשה העירייה פיצוי בגין אבדן תשתיות, פגיעה במחוברים, לרבות במחוברים הסמוכים לחלקות שהופקעו, הוצאות שנדרשו להשבת מצב לקדמותו וכדומה (להלן: הנזקים הנלווים). ביום 23/12/2008 נערך ונחתם בין העירייה לבין הרכבת הסכם שנועד להסדיר את הפיצוי בגין הנזקים הנלווים שנגרמו לעירייה וכן להסדיר את אופן קביעת הפיצוי בגין הפקעת המקרקעין (ההסכם צורף כנספח 1 לתשובת הרכבת). בהסכם נקבע כי הרכבת תשלם לעירייה פיצויים בגין הנזקים הנלווים בסך של 6,100,000 ₪. כן נקבע בסעיף 5 להסכם, כי זכ אותה של העירייה לפיצויי הפקעה ושיעורם ייקבעו על ידי שני בוררים שמונו על ידי סמנכ"ל תשתיות במשרד התחבורה (הוראה זו תקרא להלן: הסכם הבוררות(. הבוררים שמונו היו השמאים נ' פרמינגר וא' שריאל.

8. עם מינוי הבוררים הגישו העירייה והרכבת את טיעוניהן וחוות דעת בדבר שווי המקרקעין שהופקעו. העירייה טענה בפני הבוררים כי היא זכאית לפיצוי גם בגין הפקעת חלקות העירייה וגם בגי ן הפקעת חלקות החברה שעברו לטענתה לחזקתה כ נאמנה עבור הציבור .

העירייה צירפה לטענותיה בפני הבוררים את חוות דעתו של השמאי דוד אנזנברג שהעריך את שווי הבעלות בחלקות העירייה וכן את שווי הבעלות בחלקות החברה.

9. הרכבת מצידה הגישה את חוות דעתו של השמאי ג' גולדשטיין (נספח 2 לתשובת הרכבת) אשר העריך אך ורק את שווי חלק מחלקות העירייה. הרכבת טענה בפני הבוררים כי העירייה אינה זכאית לפיצויי הפקעה בגין הפקעת חלקות החברה ועל-כן נמנעה מהגשת חוות דעת לעניין שווין.

10. לאחר שנודע לבוררים כי הבעלות בחלק מהחלקות היא של החברה, ולאחר שהוברר כי החברה אינה פעילה, פנו הבוררים לאפוטרופוס הכללי (מכתב מיום 8/9/2009 , נספח 3 לתשובת הרכבת) . בפנייתם ציינו כי האפוטרופוס הוא הגורם המוסמך לנהל נכסים שאין להם בעלים ועל כן הזמינו הבוררים את האפוטרופוס להשתתף בדיוני הבוררות לגבי חלקות החברה שהופקעו.

בתשובת האפוטרופוס מיום 9/11/2009 ביקש האפוטרופוס פרטים נוספים. לאור עמדה זו דרשה העירייה כי הליכי הבוררות יימשכו בלי להמתין לאפוטרופוס (נספח 7 לתשובת הרכבת).

11. בעקבות אלו הגיש האפוטרופוס, על פי סמכותו בחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח - 1978, בקשה למתן צו ניהול לנכסי החברה. האפוטרופוס טען שהחברה נ מחקה ואינה קיימת עוד ועל כן יש צורך לנהל את נכסיה. ביום 17/7/2012 ניתן בבית משפט זה צו ניהול המורה לאפוטרופוס לנהל את נכסי החברה, כלומר את חלקות החברה (תיק 42424-07-12 - הצו סומן נספח "ב" להמרצת הפתיחה).

12. עם קבלת צו הניהול פנה האפוטרופוס לרכבת ישראל. במכתבו מיום 27/8/2012 (נספח 7 לתשובת הרכבת) מודיע האפוטרופוס על צו הניהול ומציין (סעיף 4):

יובהר כי אין האפוטרופוס הכללי כפוף להליך בוררות זה ומבוקש כי כל התנהלות בקשר לפיצויי הפקעה בחלקות שבנדון יש להפנות אך ורק לאפוטרופוס הכללי.

13. על הודעה זו של האפוטרופוס השיבו הבוררים במכתב מיום 3/9/2012 שבו ציינו (נספח 8 לתשובת הרכבת):

על מנת להגיע לגובה הפיצוי המבוקש עומדת בפניכם אחת משתי הגישות:

א. להצטרף לבוררות המתנהל בפנינו, באופן פעיל או סביל, ולסמוך על הבוררים שמונו ע"י המדינה (באמצעות מר זוכמן), שכפי שנוכחתם הם שדאגו להכניס אתכם לתמונה.

ממילא הפיצוי שנחליט עבור החלקות שרשומות על שם "נהריה סמול הולדינגס" יינתן למי שיוכיח את זכויותיו באותה החברה.
ההצטרפות לבוררות המתנהלת היא הדרך היעילה והחסכונית מבחינתכם. לגבי גובה הפיצוי לאפוטרופוס ולעיריית נהריה יש מן הסתם אינטרס זהה.

חילוקי הדעות ביניכם היא רק לגבי זהות הבעלים הנכונה של יורשי/חליפי החברה "נהריה סמול הולדינגס", זאת מלבד ההנחה הבסיסית הכללית שכגופים ציבוריים גם האפוטרופוס וגם עיריית נהרייה מקפידים על הדין.

עיריית נהריה, נתנה הסכמתה, לשאת, בשלב זה, בשכ"ט הבוררים, גם לעניין חלקות "נהריה סמול הולדינגס", ומכאן לא תחול עליכם, כל הוצאה.

ב. לבחור בדרך אחרת מחוץ למסגרת הבוררות הבוררות (כך במקור - ר' ס' ). דרך זו תהיה יקרה ואיטית כי תכלול הליך משפטי בנפרד.

14. בעקבות דברים אלו הודיע האפוטרופוס ביום 23/9/2012 כי "לאור המצב המשפטי, אין בכוונתנו להצטרף להליך הבוררות המתנהל בפניכם ובכוונת האפוטרופוס הכללי להגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין ההפקעות שבוצעו במקרקעין שבבעלות "נהריה סמול הולדינגס"" (נספח 9 לתשובת הרכבת).

משמע, עמדתו הייתה כי אינו מעוניין להצטרף להליך, אפילו לא לשם קביעת שווי הזכויות, וכי הוא ינהל את תביעת הפיצויים בנפרד.

15. עם קבלת תשובה זו של האפוטרופוס הודיעו הבוררים לעירייה, לרכבת ולאפוטרופוס כי הליכי הבוררות יימשכו ללא האפוטרופוס. עוד ציינו ביחס לחלקות החברה, כי "לאור האמור לעיל נוכל להתייחס אך ורק לזכויות החזקה הנטענות של עירית נהריה ולא נוכל להתייחס לזכויות הבעלות" (מכתב מיום 9/10/2012, נספח 11 לתשובת הרכבת).

בהתאם נמשכו הליכי הבוררות כאשר המחלוקות בעניין הפקעת חלקות החברה עסקו בשאלה האם עומדת לעירייה זכות לפיצוי בגין הפגיעה בזכויות החזקה בחלקות , ובשאלת שווי זכויות החזקה של העירייה בחלקות החברה.

16. ביום 8/8/2013 ניתן פסק הבוררות. בפסק הבוררות נקבע כי לעירייה אין זכויות בעלות בחלקות החברה וכי זכויותיה מתמצות בזכויות החזקה בלבד. כן נקבע כי זכו יות החזקה והשימוש בחלקות החברה במשך שנים רבות שוות ל-50% משווי זכויות הבעלות בחלקות.

17. הבוררים בחנו את שווי חלקות העירייה בהתאם לחוות הדעת שהוגשו על ידי שני הצדדים ובשים לב לביקור שערכו במקום. כן התייחסו הבוררים לשווי חלקות החברה וזאת לצורך קביעת שווי זכויות החזקה בהן (כאמור 50% משווי הבעלות).

בפני הבוררים עמדה רק חוות דעת מטעם העירייה לעניין שווי חלקות החברה. הדבר צוין מפורשות בפסקה 7 לפסק הבוררות. בסופו של דבר קבעו הבוררים כי שווי זכויות החזקה של העירייה בחלקות החברה הוא 289,340 $ (נכון ליום הקובע 24/6/2004), ושווי זכויות הבעלות של העירייה בחלקות העירייה הוא 118,250 $. בקביעת שווי זכויות החזקה בחלקות החברה הבחינו הבוררים בין שווי הזכויות בחלקה 20 בגוש 18147 שהוערך ב-145,200 $ לבין שווי יתרת חלקות החברה שהוערך ב-144,140 $.

18. בין לבין הגיש האפוטרופוס לרכבת דרישה לתשלום פיצויים בגין הפקעת חלקות החברה. ביום 18/3/2014 הודיע בא כוח הרכבת כי לאור פסק הבוררות, וכדי למנוע כפל פיצוי, לא תוכל הרכבת לפצות את האפוטרופוס על מלוא שווי הזכויות בחלקות החברה. עוד צוין כי הרכבת הגישה לבית המשפט בקשה לביטול פסק הבוררות.

19. במקביל הגישה הרכבת בקשה לבית משפט זה לביטול פסק הבוררות (הפ"ב 27357-03-14). בבקשתה העלתה הרכבת שורה של טענות המצדיקות את ביטול פסק הבוררות. לענייננו חשובות הטענות לעניין פסיקת הבוררים ביחס להפקעת חלקות החברה. הרכבת טענה כי קביעת הבוררים כי לעירייה מגיע פיצוי בגין הפקעת זכויות החזקה מהווה חריגה מסמכות הבוררים. עוד טענה כי פסיקת פיצוי בגין פגיעה בזכות ההחזקה של העירייה מנוגדת לדין המהותי , ועל כן מצדיקה את ביטול פסק הבוררות על פי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968.

20. ביום 26/7/2015 ניתן פסק הדין בבקשת הרכבת לביטול פסק הבוררות (כבוד השופטת ר' למלשטרייך-לטר). בפסק הדין דחה בית המשפט את מרבית טענות הרכבת, לרבות הטענה בדבר חריגה מסמכות. עם זאת, בית המשפט קיבל את הטענה כי פסיקת פיצוי בגין פגיעה בזכות החזקה של העירייה מנוגדת לדין המהותי ודינה להתבטל. בסיכום פסק הדין בעניין זה ציין בית המשפט כי "פסיקת הבוררים, ככל שהיא מתייחסת לפיצויי הפקעה בגין חזקת העיריה במקרקעי הולדינגס, צריכה להתבטל" (להלן: פסק הדין המבטל).

21. עם מתן פסק הדין המבטל, דרש האפוטרופוס מהרכבת לפצותו בגין הפקעת חלקות החברה בהתאם לשווי זכויות המקרקעין כפי שהוערכו על ידי הבוררים בפסק הבוררות (סעיף 4 למכתב מיום 19/10/2015 נספח 20 לתשובת הרכבת). לאחר שדרישתו לא זכתה למענה פנה האפוטרופוס שוב, והפעם דרש פיצוי בגין מלוא שווי חלקות החברה כפי שנקבעו על ידי הבוררים, למעט בגין חלקה 20 בגוש 18147 , לגביה דרש פיצוי גבוה יותר (מכתב מיום 10/12/2015) . האפוטרופוס אף צירף למכתבו את חוות דעת השמאי טוב י פרי , אשר הערי ך את שווי הבעלות בחלקה בסך של 1,550,000 ₪ ואת שווי דמי השימוש לכל שנה בסך של 85,000 ₪ (סכום העולה לאין שיעור על הערכות הבוררים).

לאחר שפניותיו של האפוטרופוס נדחו הוגשה הבקשה בתיק הנוכחי.

הבקשה
22. בבקשה שהגיש האפוטרופוס בתיק זה הוא עותר לחייב את הרכבת לשלם לו פיצויים בעקבות הפקעת חלקות החברה. בבקשה נטען כי על הרכבת לשלם לאפוטרופוס פיצוי במספר ראשים; פיצו יי הפקעה על פי פקודת הדרכים ומסילות הברזל על מלוא שטח החלקות, ללא הפחתה של שטחים המותרים להפקעה ללא תמורה; פיצוי בגין פגיעה בשווי יתרת החלקות; פיצויי פירות בגין אבדן דמי שימוש ראויים על פי סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (בטעות נרשם במבוא להמרצת הפתיחה סעיף 12); ותוספת הפרשי הצמדה וריבית על כל הסכומים.

האפוטרופוס הוסיף וביקש להצהיר כי שווי חלקות החברה, למעט חלקה 2 0, ייקבע בהתאם לשווי הבעלות כפי שנקבע ב פסק הבוררות. לגבי חלקה 20 מבקש הוא להציג חוות דעת מטעמו בדבר השווי, חוות דעת ולפיה שווי חלקה 20 עולה לאין שיעור על שווי הבעלות שנקבע בפסק הבוררות.

23. הרכבת אינה כופרת בזכותו של האפוטרופוס לפיצויי הפקעה אולם טוענת כי אין לפצות אותו בגין דמי השימוש הראויים בחלקות. הרכבת סבורה כי שווי חלקות החברה נמוך מהשווי שנקבע בפסק הבוררות ונמוך משווי הזכויות הנטען לגבי חלקה 20. לטענת הרכבת האפוטרופוס אינו יכול לבסס בקשתו על השווי שנקבע בפסק הבוררות.

24. בקדם המשפט שנערך בתיק הסכימו הצדדים כי תחילה תידון טענת האפוטרופוס ולפיה השווי של חלקות החברה שנקבע על ידי הבוררים מהווה "מעשה בית דין" מסוג "השתק פלוגתא" החוסם את דר כה של הרכבת לטעון לשווי נמוך יותר מזה שנקבע בפסק הבוררות . ודוקו, טענת האפוטרופוס אינה מתייחסת לשווי חלקה 20 שכן לטענתו פסק הבוררות אינו חוסם אותו, כמי שלא היה צד לבוררות, מלטעון לשווי גבוה יותר.

25. הרכבת טוענת כי פסק הבוררות אינו מקים מחסום של "מעשה בית דין" המונע ממנה לכפור בשווי חלקות החברה כפי שנקבע על ידי הבוררים. לטענתה בקשת האפוטרופוס נגועה בחוסר תום לב ומהווה שימוש לרעה בזכות שכן האפוטרופוס נמנע במכוון, מליטול כל חלק בהליכי הבוררות. בקשתו לבחור לו מתוך הפסק את הקביעות הנוחות לו תוך התעלמות מקביעות אחרות (כמו לגבי חלקה 20) היא התנהגות שלא בתום לב המצדיקה את דחיית בקשתו. כן נטען כי המבקש עותר לעשות שימוש בפסק הבוררות כ"השתק התקפי" בניגוד לעקרון שנועד לשרת רק "השתק הגנתי". עוד נטען כי הרכבת נמנעה מלהביא ראיות לעניין שווי חלקות החברה והסתפקה בטענה כי לעירייה אין זכויות בחלקות אלו. קבלת הטענה בדבר "מעשה בין דין" פוגעת בזכויותיה . עוד טוענת הרכבת, כי לא התקיימו התנאים להכרה בטענת "השתק הפלוגתא".

דיון והכרעה
26. כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי הדין עם הרכבת וכי אין מקום לקבוע כי שווי הזכויות בחלקות החברה יוערך על פי השווי שנקבע בפסק הבוררות. למסקנה זו הגעתי הן מהטעם שבקשת האפוטרופוס נגועה בשימוש לרעה בזכות ובחוסר תום לב, והן מחמת העובדה שלא התקיימו כל התנאים להקמת "השתק פלוגתא". בעניין זה שוכנעתי כי הרכבת נמנעה מהבאת ראיות לעניין השווי והסתפקה בטענות לעניין זכויות העירייה בחלקות החברה ועל כן "לא היה לה יומה" לעניין השווי . עוד מצאתי כי ביטול פסק הדין לעניין זכות העירייה לפיצוי בגין ההחזקה והשימוש בחלקות החברה כולל בחובו גם ביטול קביעת השווי.

שימוש לרעה בזכות
27. כפי שצוין לעיל, הליכי הבוררות התנהלו בין העירייה לבין הרכבת. במסגרת הליכים אלו טענה העירייה כי עומדות לה זכויות גם בחלקות החברה. בעקבות טענה זו של העירייה פנו הבוררים לאפוטרופוס וביקשו את עמדתו. עם מתן צו הניהול, המקנה לאפוטרופוס את הזכות בחלקות החברה, הודיע האפוטרופוס לבוררים באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי אינו רואה עצמו כפוף להליך. במכתבה מיום 27/8/2018 כותבת באת כוח האפוטרופוס:

יובהר כי אין האפוטרופוס הכללי כפוף להליך בוררות זה, ומבוקש כי כל התנהלות בקשר לפיצויי הפקעה בחלקות שבנדון יש להפנות אך ורק לאפוטרופוס הכללי.

28. עוד ראינו כי הבוררים הציבו בפני האפוטרופוס את האפשרות להצטרף להליך, בין כצד פעיל ובין כצד סביל, דהיינו הציעו לאפוטרופוס ליטול חלק בקביעת שווי המקרקעין והותרת המחלוקת בדבר זהות הזכאי לבירור נפרד (ראו מכתב הבוררים מיום 3/9/2012 שצוטט בפסקה 13 לעיל). בתגובה הבהיר האפוטרופוס שוב כי אינו מעוניין להצטרף להליך וכי בכוונתו "להגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין ההפקעות שבוצעו במקרקעין שבבעלות "נהריה סמול הולדינגס" (מכתב מיום 23/9/2012).

29. כיום, לאחר שעמד שוב ושוב על עמדתו כי אינו מעוניין ליטול חלק כלשהו בבוררות וכי בכוונתו להגיש תביעת פיצויים נפרדת, עותר האפוטרופוס לשוב להכרעות באותם הליכים מהם התרחק ולאמץ רק קביעות שנוחות לו.

עמדת האפוטרופוס לפיה אינו מעוניין בהליך הבוררות, ועמדתו לפיה הליכי הבוררות אינם יכולים לחייבו בכל דרך שהיא, יצרה ציפייה אצל כל הצדדים, לרבות אצל הרכבת , לניתוק הליכי הבוררות מתביעת האפוטרופוס. הרכבת רשאית הייתה להניח כי בתביעת הפיצויים שתוגש על ידי האפוטרופוס יהיה עליה להתמודד עם הערכות בעניין שווי חלקות החברה, וכי לא יהיה בפסק הבוררות כדי לחסום טענות לעניין ה שווי בהליך שיינקט על ידי האפוטרופוס. ודוקו, בתביעת העירייה טענה הרכבת כי העירייה אינה זכאית לפיצוי כלשהו בשל הפקעת חלקות החברה ונמנעה מהבאת כל ראיות לעניין שווי החלקות. אילו האפוטרופוס היה נוקט עמדה אחרת לעניין תביעת הפיצויים בגין הפקעת חלקות החברה, היה מצטרף להליך או מודיע כי יהיה נכון לקבל את קביעת השווי, הייתה הרכבת נוהגת אחרת. הרכבת שמה את כל יהבה על הטענה כי לעירייה אין זכות לפיצויים בגין הפקעת חלקות החברה, טענה שבסופו של יום התקבלה, וכלל לא התמודדה עם טענות השווי.

האפוטרופוס היה מודע להליך, ידע כי הרכבת טוענת רק כנגד זכות העירייה ואף צירף דעתו לדעתה וטען במכתביו כי לעירייה אין זכויות בחלקות. הניסיון כעת "לתפוס" את הרכבת בקביעות אשר גם לעמדתו לא נדרשו כלל בתביעת העירייה, מהווה, אפוא, שימוש לרעה בזכות והתנהגות חסרת תום לב בהליך המשפטי.

30. בפסק הדין בבר"ע 305/80 שילה נ. רצקובסקי פ"ד לה(3), 449 (1981), מבהיר השופט א' ברק את חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים בתום לב . וכך הוא מציין (פסקה 3):

חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי [...]. המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים.

31. החובה לפעול בתום לב במימוש ובהפעלת זכות הוכרה בתחומי משפט רבים (ראו למשל ע"א 782/70 רדומילסקי נ. פרידמן , פ"ד כה(2) 523, (1971); עע"מ 3885/17 קשתות נכסים בע"מ נ. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום (4/7/2018); ע"א 3496/15 בבלפור נ. גבעת מרום בע"מ (17/1/2017); דודי שורץ "תחולתו של עיקרון תום- הלב בסדר- הדין האזרחי" עיוני משפט כ"א (2) 295 (1998); יששכר רוזן צבי ההליך האזרחי 233 (2015)).

ברע"א 8467/06 אבו עוקסה נ. בית הברזל טנוס בע"מ, (8/7/2010) אומר בית המשפט:

החיקוקים המסדירים את סדרי הדין אומנם מסדירים את "כללי המשחק", אולם המשפט אינו מתמצה בהם בלבד. חובת תום הלב בהקשר הדיוני מטילה על בעלי הדין חובה לפעול לשם בירור המחלוקות העומדות ביניהם, לצד זכויותיהם הדיוניות, ולא לנצלן כדי להשיג יתרונות החורגים מתכליתן של זכויות אלו.

32. בתי משפט קבעו כי לעיתים יראו בהעלאת טענות הגנה , לרבות טענת התיישנות ו חוסר סמכות עניינית, על ידי בעל-דין , כ התנהגות בחוסר תום לב (ראו למשל ע"ע 533/09 אילן נ' שירותי בריאות כללית (15/6/2011); בע"מ 7784/12 פלונית נ. פלוני (28/7/2013); ע"א 3496/15 הנ"ל).

גם העלאת טענות בדבר השתק פלוגתא בנסיבות בהן הבהיר האפוטרופוס כי אינו מעוניין להצטרף להליך וכי ההליך אינו כובל אותו, לאחר שהצטרף לעמדת הרכבת לפיה לעירייה אין זכויות, וכאשר היה ידוע לו כי הרכבת אינה טוענת לעניין השווי, הוא שימוש בזכות בחוסר תום לב המצדיק את דחיית הטענה בדבר השתק הפלוגתא.

דברים מפורשים בעניין זה נאמרו על ידי בית המשפט העליון בע"א 7830/99 צוריאנו נ. צוריאנו, פ"ד נז(1) 673, 683 (2002), באמרו:

לדעתי, במשפטנו כפופה האפשרות של צד זר להליך להעלות טענת השתק פלוגתא לחובת תום-הלב, שממנה נובע איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. צד שנמנע במכוון מלהצטרף להליך עשוי להיחשב כמשתמש לרעה בהליכי משפט, אם במשפט אחר ידרוש ליהנות מתוצאות ההליך שלא השתתף בו, בייחוד בנסיבות שבהן הימנעותו המכוונת להצטרף להליך הקודם יצרה מצג כי עמדתו סותרת את תוצאת ההליך.

33. בע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ. מדינת ישראל ( 12.10.2009), התייחס בית המשפט העליון לאפשרותו של בעל דין זר להעלות טענות "השתק התקפי", דהיינו לטעון כי אף שלא היה צד להליך קודם, מושתק חברו מלכפור בהחלטות שניתנו בו. בית המשפט מציין שם (פסקה 18):

ואכן, ההלכה המתגבשת בבית משפט זה בהקשר הנדון הינה כי ככלל, אין לאפשר לבעל דין לטעון לקיומו של השתק פלוגתא כטענת התקפה בהתבסס על הכרעה בהליך שהוא לא היה צד לו [....], הגם שאין לשלול את האפשרות להעלות טענה כאמור על הסף. כך, במקרים נדירים ויוצאי דופן בהם קיים "ערך מפצה הטמון בהיזקקות לה" יוּתר השימוש בטענת השתק פלוגתא אופנסיבית [...] ובלבד שכתוצאה מקבלתה לא ייגרם אי צדק לצד שכנגדו היא מועלית [ ...]. מכל מקום, האפשרות כי בעל הדין הזר יעלה טענה של השתק פלוגתא, בין כטענת הגנה ובין כטענה התקפית, כלפי בעל הדין שנטל חלק בהליך הראשון, כפופה לחובת תום הלב והשימוש ההוגן בהליכי משפט.

34. דברים אלו יפים גם למקרה הנוכחי שבו מבקש האפוטרופוס להעלות טענה של השתק פלוגתא בהסתמך על הליך בוררות אף שסירב ליטול בו כל חלק. די בכך להביא לדחיית הבקשה. על אף זאת , אתייחס בקצרה גם לסוגיות הנוספות שהתעוררו.

האם הביטול החלקי של פסק הבוררות מבטל גם את קביעות השווי?
35. כאמור, בפסק הבוררות קבעו הבוררים את שווי הבעלות בחלקות החברה וגזרו מכך את שווי זכויות החזקה של העירייה (50% משווי הבעלות). הבוררים סברו כי לעירייה מגיע פיצוי בגין הפקעת המקרקעין מכוח הפגיעה בזכויות החזקה בחלקות. הכרעה זו נהפכה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע בפסק הדין כי על פי הדין המהותי לא זכאי מחזיק במקרקעין לפיצויי הפקעה. בפסקה 8.10 לפסק הדין נאמר "פסיקת הבוררים, ככל שהיא מתייחסת לפיצויי הפקעה בגין חזקת העיריה במקרקעי הולדינגס צריכה להתבטל.

36. בית המשפט לא התייחס מפורשות לקביעת שווי זכויות הבעלות בחלקות החברה על ידי הבוררים שכן הגיע למסקנה כי לעירייה אין זכות לקבלת פיצויים בשל הפקעת חלקות החברה. מאידך , כאשחלקה 20 התייחס לחלק שנתפס על ידי משפחת סברי (שפלשה למקרקעין והקימה עליהם מכולת) , וקבע כי העירייה אינה זכאית לכל פיצוי, וכך הוסי ף בפסקה 9.5:
ככל שההפקעה של חלקה 20 בתוקף, הזכות לקבלת תשלום הפיצוי קמה רק כנגד מסירת החזקה לרכבת. אין בכך כדי לפגום בקביעה לענין גובה הפיצוי שנקבע בפסק הבוררות.

37. למרות אמירה זו סבורני כי עם ביטול החיוב בפיצוי בגין הפקעת חלקות החברה, בוטלה גם הקביעה בעניין שווי הזכויות. לקביעת שווי זכויות הבעלות בחלקות לא הייתה כל נפקות להליך אלא ברכיב בתביעת הפיצויים שנדחתה.

ביטול אותו חלק מפסק הבוררות שקבע כי העירייה זכאית לפיצוי, כולל בחובו את ביטול כל חלקי ההכרעה בזכויות הפיצויים, לרבות את סכום הפיצוי ושווי החלקות. קביעת שווי חלקות החברה חדלה מלהתקיים עם ביטול החיוב בפיצויים. לקביעת השווי אין חיים משל עצמה ללא פסיקת הפיצויים בגין ההפקעה.

38. כך גם נקבע שכאשר בוטל פסק דין בערכאת הערעור בטלות עמו כל הקביעות שנכללו בו (ראו נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי 249 (1991) וכן ע"א (י-ם) 100/87 סלאמה נ' בשיר, פ"ד מו (2) 409 (1992); ת"א (חי') 926/02 ביניה נ' עיריית חיפה (25/9/ 2007)).

39. יתכן והדבר שונה מקום שבית המשפט ביטל חלק מפסק הבוררות (או בהשוואה, ביטול בערעור חלק מפס ק הדין של הערכאה דיונית) , והותיר בתוקף חלקים אחרים הדרושים לתוצאה אליה הגיע. לא זה המצב שבפנינו שכן הקביעות בעניין שווי חלקות החברה לא נדרשו לשום חלק נוסף מפסק הדין. משבוטל פסק הבוררות בכל הנוגע לפיצויים בשל הפקעת חלקות הבעלים, לא נותרה למעשה כל קביעה עליה ניתן לסמוך ולבסס עליה טענה של "השתק פלוגתא". גם בכך די כדי להביא לדחיית הבקשה.

מעשה בית דין - השתק פלוגתא
40. בטרם סיום אתייחס גם לטענת האפוטרופוס לפיה פסק הבוררות מקים מחסום של "מעשה בית דין" מסוג של "השתק פלוגתא" לעניין שווי הזכו יות בחלקות החברה.

41. הכלל של השתק פלוגתא משמעו כי בעל דין יהיה מנוע מלכפור בהכרעה בפלוגתא מסוימת אשר התבררה והכרעה על ידי ערכאה מוסמכת (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ "ד כב (2) 561 (1968); ע"א 2237/06 בנק הפועלים נ. וינשטיין (08.03.2009); ע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' בן ברוך (23/7/2012); ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד (1) 642 (2000)).

לקיומו של השתק פלוגתא נדרשים מספר תנאים: זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון והוכרעה בפסק הדין הראשון לבין הפלוגתא העומדת להכרעה בהליך השני; זהות בין בעלי הדין או חליפיהם או בין מי שיש להם קרבה משפטית לבעלי הדין בשתי ההתדיינויות; הייתה התדיינות בין אותם צדדים, כלומר לבעל הדין כנגדו נטענת טענת ההשתק "היה יומו" בבית המשפט; ההליך הראשון הסתיים בהכרעה מפורשת או מכללא, אשר במסגרתה נקבע ממצא פוזיטיבי באותה פלוגתא; ההכרעה בפלוגתא בהליך הראשון הייתה חיונית להכרעה (ראו נ' זל צמן הנ"ל עמ' 141; ע"א 1041/97 הנ"ל; ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (21/2/2007); ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (8/9/2005); ע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' אמסטר, פ"ד סו (1) 480 (2013); רע"א 9771/16 נובל אנרג'י מדיטרניאן לימיטד נ' נזרי (28/9/2017); ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ (3/4/2010) ).

42. מוכן אני להניח כי הפלוגתא בעניין שווי זכויות הבעלות זהה בשני ההליכים, הגם שבהליך הבוררות הפלוגתא האמיתית הייתה שווי זכויות החזקה. מוכן אני להניח גם כי קיימת זהות או קרבה בין בעלי הדין וכי האפוטרופוס רשאי להתבסס על פסק הבוררות אף שמי שטענה באותו הליך לעניין שווי הזכויות הייתה העירייה, והגם שקשה לקבל את הטענה כי קיימת קרבה משפטית בין בעל הזכויות לבין מי שמחזיק בנכס שלא מכוח הסכמתו.

עם זאת, דומני כי שאר התנאים לא התקיימו. לרכבת לא היה יומה בפני הבוררים שהרי הרכבת טענה כי לעירייה אין זכות לקבלת פיצוי וטענתה התקבלה. לצורך בירור זכויות העירייה לא נדרשה הרכבת להביא ראיות לעניין שווי הבעלות והרכבת אף נמנעה מהגשת חוות דעת בעניין זה. אין לדרוש מבעל דין שיגיש ראיות בסוגיו ת שאינן דרושות לדעתו להכרעה רק על מנת למנוע מחסום של השתק פלוגתא. בעל דין רשאי ליטול את הסיכון ולבסס הגנתו על חלק מהשאלות שבמחלוקת, ואם יזכה בדין, כמו שקרה בהליך זה, אין לכבול אותו בשל השתק פלוגתא בעניינים שלגביהם נמנע מהבאת ראיות שלא נדרשו לביסוס טענותיו.

43. כפי שצוין לעיל פסק הבוררות בעניין הפיצוי לעירייה בשל הפקעת חלקות החברה בוטל. משמע, קביעות שווי החלקות לא הייתה חיונית להכרעה ולא היוותה רכיב כלשהו בבסיס ההכרעה השיפוטית הסופית בהליך. ביטול פסק הבוררות בעניין זה, שומט את הקרקע מקביעת הבוררים לעניין שווי הזכויות.

44. אשר על כן מתחייבת המסקנה כי פסק הבוררות לא יצר מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא, החוסם את דרכה של הרכבת לשכנע כי שווי הבעלות בחלקות החברה שונה מהשווי שנקבע על ידי הבוררים.

סוף דבר
45. בשים לב לכל האמור אני דוחה את טענות האפוטרופוס בדבר קיומו של מעשה בית דין המחייב את הצדדים לעניין שווי זכויות הבעלות בחלקות החברה, כולן או חלקן.

46. לאור האמור אני קובע קדם משפט לדיון בשאר הטענות ליום 30.12.2018. שעה 9:30. הצדדים יהיו ערוכים להתייחס לשאלת מינוי מומחה מטעם בית המשפט בקדם המשפט.

מבלי קשר לתוצאות ההליך כולו, אני מחייב את האפוטרופוס לשלם לרכבת הוצאות הליך זה בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: האפוטרופוס הכללי
נתבע: רכבת ישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: