ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאורה קלינסקי נגד הבורסה לניירות ערך בע"מ :

לפני: כבוד השופטת יפית מזרחי-לוי

המבקשת:
ליאורה קלינסקי
ע"י ב"כ עו"ד צבי פשדצקי
-
המשיבה:
הבורסה לניירות ערך בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אופיר סובול

החלטה

לפניי בקשת המבקשת מיום 2.9.18 למתן צו המורה על ביטול פיטוריה והשבתה המיידית לעבודה במשיבה.

העובדות הרלוונטיות
המבקשת כלכלנית במקצועה, התקבלה לעבוד במשיבה ביום 29.9.02, וביום 20.7.04 מונתה לתפקיד כלכלנית ביחידה לשיטות ומסחר (ראה נספח 2 לבקשה).

ביום 26.2.18 זומנה המבקשת לשיחת בירור בפני מנכ"ל הבורסה, מר איתי בן זאב (להלן מר בן זאב) לאותו היום. בשיחה נכחה גם מנהלת משאבי אנוש - הגב' זהר סלע (להלן גב' סלע).

עילת שיחת הבירור היתה חשד המשיבה כי בבוקר ה- 18.2.18 , עת ניהל הממונה על המבקשת מר רובי גולדנברג (להלן מר גולדנברג), טקס פתיחת המסחר מחוץ למחלקה, בנוכחות רוב עובדי המחלקה, פנתה התובעת למשרדו של מר גולדנברג ופיזרה בו מלח. לטענת המשיבה הדבר נעשה מתוך כוונה שיאונה למר גולדנברג רע כתוצאה מפעולה זו אשר כ ונתה על ידי המשיבה "מעשה שחור" (להלן – תקרית המלח).

שיחת הבירור הוקלטה על ידי המבקשת. מתמלול השיחה עולה כי המבקשת הכחישה את המעשה אולם הודתה כי באותו בוקר נכנסה למשרדו של מר גולדנברג כאשר לא היה בחדרו לצורכי עבודה . בסופה של שיחת הבירור הודיע מר בן זאב למבקשת כי היא מושעית לאלתר מתפקידה.

למחרת, ביום 27.2.18, קיבלה המבקשת הודעת המשיבה בכתב על השעיה . על פי ההודעה תקרית המלח מהווה עבירת משמעת חמורה ולכן, ועד להודעה אחרת, בהתאם להוראות פרק ו' להסכם הקיבוצי סעיף 12 (ראה נספח 6 לבקשה) היא מושעית.

ביום 4.3.18 פנה גורם בוועד עובדי המשיבה (החתימה במכתב הינה בכתב יד ואינה בירורה) למנכ"ל מר בן זאב, והביע את התנגדות הועד לפיטורי המבקשת , וטען כי פיטורים הינו עונש חמור מדי בנסיבות ולפיכך התבקשה הפניית הנושא לבירור בין המשיבה להסתדרות וככל שלא יגיעו לפתרון, לבוררות בהתאם להוראות פרק ג' להסכם הקיבוצי סעיף 3 (ראה נספח לעמדת ההסתדרות).

ביום 8.3.18 הודיעה המשיבה למבקשת בכתב, כי מתקיימת הדברות בין המשיבה להסתדרות בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, בה סוכם לבקשת נציג ההסתדרות לענייני הבורסה - מר עמיר שפטל (להלן – מר שפטל), כי החל מיום ההשעיה ה- 11 ואילך ישולם למבקשת שכרה המלא (ראה נספח ה' לתשובה לבקשה).
עוד הוסכם בין הצדדים, לבקשת נציגות העובדים, כי מר יצחק לרנר - יו"ר ועד העובדים לשעבר, ישמש כמגשר בבוררות.
בתנאים אלו, לא התנגדה נציגות העובדים להמשך ההשעיה.

הצדדים לא פרטו בהליך זה את ההליכים או המפגשים שהתקיימו במסגרת הבוררות, אם התקיימו, במהלך חמשת החודשים שלאחר מכן.

ביום 23.7.18 הודיעה המשיבה למבקשת כי לאור אי התקדמות הליך הבירור ייערך הליך שימוע. במכתב הזימון לשימוע פורטו הנימוקים, כדלקמן:
"מזה תקופה ממושכת מתקיימת בעייתיות חריגה ויוצאת דופן בהתנהלותך במישור הבינאישי. יחסי האנוש שלך אינם תקינים, בלשון ההמעטה, אל מול גורמים רבים בבורסה, והתנהגותך מאופיינת לא פעם ולא פעמיים בבוטות, הרמת קול, הטחת עלבונות, חוסר ריסון וכן היעדר נכונות לקבלת מרות מנהל המחלקה הממונה עליך.
הדברים הגיעו לכדי כך שעובדים בבורסה הביעו ומביעים אי רצון בולט וחד משמעי לעבוד בצוותא עמך, ואף אינם מעוניינים להמצא איתך בחלל עבודה משותף.
יצוין, כי אף במסגרת שינוי שבוצע במחלקה זה מכבר הוכפפת באופן חריג ישירות למנהל המחלקה ולא למנהלת היחידה הכפופה לו, שכן זו ביקשה אף היא להימנע מניהולך. כמו כן, משלא נמצא אף עובד רלוונטי שהיא מעוניין לחלוק עימך משרד, הוקצה לך באופן ייחודי משרד משל עצמך (לשביעות רצונך הרבה), והדבר מדבר בעד עצמו".

עוד נכתב, כי למרות שהמשיבה עשתה ככל הניתן להכיל את הדברים ולהמשיך בשגרה סבירה, ההתרחשות של תקרית המלח מיום 18.2.18 הגדישה את הסאה (ראה נספח 8 לבקשה).

מועד השימוע נדחה פעמיים. המועד הראשון שנקבע ליום 24.7.18 נדחה על מנת לאפשר למבקשת לבקשתה, ליצור קשר עם ההסתדרות וועד העובדים וכן כדי לאפשישה לתיבת הדוא"ל שלה כדי לאתר תכתובות שיהא בהן כדי לסייע לה בשימוע . בנוסף התבקשה המשיבה להעביר לידי המבקשת את הסרטונים המתעדים את כניסתה למשרד מר גולדנברג. מועד נוסף שנקבע ליום 2.8.18 נדחה גם הוא.

השימוע התקיים ביום 8.8.18 לפני גב' זהר סלע מנהלת משאבי אנוש, מר גולדנברג ועו"ד סובול - ב"כ המשיבה , בנוכחות המבקשת וב"כ - עו"ד צבי פשדצקי. לישיבה לא התייצב נציג הועד אף שכותב ו למכתב הזימון לשימוע .

לאחר השימוע התקבלה החלטת מנכ"ל המשיבה מר בן זאב, כי לא ניתן לקיים עוד מערכת יחסים תקינה עם המבקשת ולפיכך הוחלט לסיים את העסקתה.

בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, נשלחה הודעה על החלטה זו במייל מיום 9.8.18 ליו"ר הועד במשיבה - מר אורן לרנאו ולשני חברי וועד נוספים. (ראה נספח י"ב לתשובה לבקשה). נציגי הוועד לא הגיבו למכתב המשיבה, עד לשלב מאוחר יותר כפי שיפורט להלן.

ביום 21.8.18 הודיעה המשיבה למבקשת על פיטוריה . בין היתר נאמר במכתב הפיטורים:
"במכלול הארועים כמתואר בזימון לשימוע ולעיל, בהינתן משבר האמון החריף והיעדר אפשרות ממשית להמשך עבודה משותפת בהרמוניה סבירה, וביתר שאת לאור הגישה השלילית והלעומתית שהפגנת בשימוע לרבות היעדרה המוחלט של חרטה, נטילת אחריות למעשיך ורצון כנה לשינוי, החלטנו בעצה אחת עם מנכל הבורסה לסיים את העסקתך בבורסה.
בנסיבות הענין, ובהינתן שממילא את מצויה בהשעיה מזה חודשים רבים, אין כל טעם בעבודתך בתקופת ההודעה המוקדמת, ועל כן החלטנו לסיים את ההעסקה ולנתק את יחסי העבודה באופן מיידי, כאשר במסגרת גמר החשבון ישולם לך תשלום חלף הודעה מוקדמת לפי זכאותך על פי ההסכם הקיבוצי..." (ראה נספח 10 לבקשה).

עם פיטורי המבקשת תמה תקופת ההשעיה אשר החלה כאמור ב- 28.2.18 ונמשכה כ- 6 חודשים.

כעבור 5 ימים, ביום 26.8.18, פנתה המבקשת במסרון אל נציג ההסתדרות - מר שפטל , והודיעה לו כי קיבלה מכתב פיטורים. בתגובה השיב מר שפטל במסרון למבקשת כי: "סימסתי לזוהר (משאבי אנוש) הודעת התנגדות לפיטורין ובקשה להפעיל מנגנון הפיטורין שבהסכם..."
ולאחר מכן הוסיף:
"זוהר סמסה לי שהפיטורין סופיים וישלמו לך ההודעה המוקדמת. אמנם יתכן וגרשון גלמן יהי הפה ושם במשרד למרות שגם הוא בחופשה מרוכזת וסביר שלא בעבודה. תבדקי עם עורך דינך לגבי צו מניעה עד גמר מנגנון הפיטורין ועד שנחזור לעבודה" (ראה נספח 14-15 לבקשה).
תכתובת המסרונים שבין מר שפטל לגב' סלע הוגשה כנספחים לעמדת ההסתדרות מיום 17.10.18.

המבקשת אשר הגישה בקשתה לבית הדין ביום 2.9.18, נמנעה מלצרף את ההסתדרות כצד להליך, אף שבא כוחה הבהיר בדיון:
"... נציג ההסתדרות מר אמיר שפטל; אני עמדתי אתו בקשר, הוא אישר בפני שהוא לא ראה את ההודעה הזאת. ב- 12.8 היא יצאה לחופשה מרוכזת. מר שפטל אמר לי שהוא יעשה מאמץ להגיע היום והוא עוסק כרגע בסכסוך קיבוצי עם הנהלת הבורסה וייתכן כי זה שימנע ממנו להגיע היום. אשמח לצרף אותו.
אפשר להגיע למצב כי בשלב זה תימשך ההשעיה.".
(ראה עמ' 1 לפרוטוקול ש' 24-25)

ביום 12.9.18 התקיים דיון בבקשה ובו העידה המבקשת. במסגרת עדויות המשיבה נשמעה עדותו של מר בן זאב אולם זו הופסקה לאחר שהעד התבקש במסגרת חקירתו הנגדית להתייחס לשיחות אשר לטענת המבקשת הוקלטו על ידה ולא הומצאו למשיבה עם הבקשה . המבקשת נדרשה להמציא למשיבה ההקלטות והתמלול, ולמשיבה נתנה הזכות להשלים טענותיה לאחר קבלתם (בר"ע כנגד החלטה זו נדחתה).

משהדיון בבקשה נדחה כאמור, ומשהוברר בדיון כי רצון המבקשת הוא כי ההסתדרות תצורף ומשהמשיבה לא התנגדה, נתנה החלטה מיום 14.9.18 לפיה תוגש עמדת ההסתדרות עד ליום 22.10.18 ונציג ההסתדרות יתייצב לדיון. המבקשת נדרשה להמציא העתק ההחלטה לנציג ההסתדרות אולם לא פעלה כנדרש ולפיכך ההחלטה לא הומצאה, עמדת ההסתדרות לא הוגשה קודם לדיון ונציג ההסתדרות לא התייצב לדיון.

ביום 9.10.18 הגישה המשיבה תצהירים משלימים של עדיה, מר בן זאב וגב' סלע, ובהם התייחסות להקלטות.

דיון נוסף בבקשה התקיים ביום 14.10.18. בדיון זה נשמעה עדותם של עדי המשיבה: מר איתי בן זאב מנכ"ל המשיבה, גב' זהר סלע מנהלת משאבי אנוש ועדותו של מר רובי גולדנברג הממונה הישיר של המבקשת. במהלך דיון זה המציאה המבקשת לבית הדין לראשונה עותק מן ההקלטות (למעט קלטת השימוע).

לבקשת המבקשת ניתנה לה ארכה נוספת להגשת עמדת ההסתדרות, וזו הוגשה ביום 17.10.18 באמצעות מר שפטל ולפיה ההסתדרות והועד מתנגדים לפיטורים, אך יש הסכמה להשעיה תוך תשלום מלא של השכר. על פי העמדה נודע למר שפטל בדיעבד על ההחלטה לפטר את המבקשת עת שהה בחופשה מרוכזת, במסרון ששלחה לו המבקשת. לפיכך הוא פנה לגב' סלע ממשאבי אנוש במשיבה והביע שוב התנגדות ההסתדרות לפיטורים תוך שהוא מפנה להוראות פרק י"ב להסכם הקיבוצי בדבר נוהל הפיטורים במשיבה והעברת העניין לבוררות.

לתגובת ההסתדרות צורפו מכתב התנגדות לפיטורים של הועד מיום 4.3.18 וכן העתק המסרונים שהועברו בין גב' סלע למר שפטל מיום 26.8.18 עד 3.9.18. מר שפטל טען בפני גב' סלע כי הפיטורים אינם סופיים עד גמר מנגנון הבוררות. גב' סלע מאידך עמדה על כך שההליך מוצה. המשיבה לא התנגדה להגשת עמדת ההסתדרות ואף שרובה טענות עובדתי ות, לא עמדה המשיבה על חקירת מר שפטל.

ביום 17.10.18 הגישה המבקשת בקשה להגיש ראיה נוספת, מכתב של באת כוחה הקודמת. בהחלטה מיום 18.10.18 הובהר למבקשת כי מדובר במסמך ובו טענות עובדתיות שהוגש שלא בתצהיר ולאחר תום שמיעת ראיות הצדדים בסעד הזמני ולכן הוא אינו מתקבל. התובעת לא פנתה בבקשה נוספת בעניין.

המבקשת הגישה סיכומיה בבקשתה ביום 24.10.18 והמשיבה ביום 31.10.18.

טענות הצדדים
לטענת המבקשת, היא לא פיז רה מלח במשרדו של מר גולדנברג, אין כל בסיס לטענות המשיבה על התנהגות בוטה ותוקפנית מצידה בהליך השימוע ולאחריו. משכיה מקום בנסיבות אלו לנקוט בהליך פיטורים. עוד טענה המבקשת כי הליך הפיטורים נעשה תוך הפרת הוראות ההסכם הקיבוצי ופיטורי המבקשת נעשו מבלי שמוצה הליך הבוררות שבהסכם הקיבוצי .

לטענת המשיבה, הליך הפיטורים החל לאחר שכתוצאה מתקרית המלח והתנהלות המבקשת בשיחת הבירור ולאחריו, המשיבה איבדה אמון במבקשת, ולאור מערכת היחסים העכורה שנוצרה ואשר היתה מורכבת אף קודם לכן , לא ניתן היה להמשיך העסקתה. לטענת המשיבה הליך הפיטורים נעשה כדין ובהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי.

דיון והכרעה
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, שמעתי עדויותיהם ועיינתי בכל המסמכים והראיות שהוצגו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לקבלת סעד זמני, להידחות.

זה המקום להדגיש, בטרם יפורטו נימוקי ההחלטה, כי במסגרת זו של הליך למתן סעד זמני, לא נפרשת בפני בית הדין היריעה בכללותה. נוכח האמור, כל הקביעות שלהלן, הינן קביעות לכאוריות בלבד, ואין בהן כדי לקבוע מסמרות כלשהן .

על פי הפסיקה, לבית הדין יש סמכות ליתן סעד זמני. המבחן להושטת סעד זמני הוא מבחן משולב של סיכוי התובענה ומאזן הנוחות, כשבין שני שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות". היינו, ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך.

בטרם אבחן את השיקולים כאמור, ביחס לסעד הזמני של השבה לעבודה, אציין את העובדה, שהן המבקשת עצמה - כפי ש הבהיר ב"כ המבקשת בדיון ( וצוטט לעיל בסעיף 14) , והן ההסתדרות עתרו למעשה לסעד זמני כספי - היינו סעד של המשך השעיה בתשלום. כבר מסיבה זו דין הבקשה להדחות. סעד כספי אינו ניתן במסגרת צו זמני. כאשר מדובר בטענות לנזק כספי למבקשת , וככל שימצא בהליך העיקרי כי אכן צודקת המבקשת בטענותיה, ייפסק פיצוי כספי במסגרת פסק הדין .

סיכויי התביעה
אקדים ואומר, כי מבחינת הליך פיטוריה של המבקשת, למן שיחת הבירור ועד לכניסת הפיטורים לתוקפם, עולה תמונה של הליך שנעשה לכאורה באופן תקין ובהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי.

מעדויות הצדדים עולה תמונה של מערכת יחסים עכורה וחוסר אמון הדדי בין המבקשת ומר גולדנברג, ובעקבות תקרית המלח הנטענת, גם בינה ובין מנכ"ל הבורסה. כן עולה תמונה לפיה, לכאורה, סבלה המבקשת ממערכת יחסים בעייתית גם עם עובדים נוספים במשיבה. המבקשת עצמה חשה לדבריה נידוי חברתי.

לא הוכח אף לא ברמה הלכאורית בשלב זה , כי חשדות המשיבה כנגד המבקשת הינם חסרי בסיס. משכך, ובהינתן אובדן האמון שבין הצדדים ומערכת היחסים העכורה, שהתרשמתי בבירור מקיומה, הרי שאין מקום להורות בשלב זה על השבתה של המבקשת לעבודה.

התובעת הכחישה כי לקראת פיטוריה נוצר מצב של אובדן אמון ומערכת יחסים עכורה. וטענה כי אין כל מניעה להחזרתה לעבודה בארגון גדול שמנהלת המשיבה, ויש למצוא עבורה תפקיד אחר.

כאמור, לאור העדויות שהוצגו לפני, התרשמותי הינה כי אכן נוצר מצב של אובדן האמון הדדי בין הצדדים, כאשר אין חולק כי מערכת היחסים, לפחות בין התובעת ומר גולדנברג, ל א היתה טובה אף טרם הארוע מיום 18.2. 18. (ראה תצהיר התובעת ס' 6).

המבקשת בעדותה התכחשה תחילה לבעייתיות שבמערכת היחסים והתמקדה בחיוב שבהם בלבד , הודתה לבסוף, כי מערכת היחסים לא היתה טובה:

"... ניגשתי אליו [המנכ"ל מר בן זאב] ואמרתי לו שזה מיצוי בתפקיד לא רציתי להיכנס ליחסים עם רובי אז אמרתי שמדובר במיצוי תפקיד ואני חושבת שאיתי הבין היטב. לא רציתי להיכנס ליחסים עם רובי, אם אני מגיעה להגיש את עצמי לתפקיד לא רציתי לדבר עם דברים שליליים התמקדתי בחיוביים" (ראה עמ' 5 לפרוטוקול ש' 23-26).

וכן -
"רובי אני מבקשת שנפתח דף חדש ביחסים בינינו" (ראה עמ' 2 לפרוטוקול ש' 28).

וכן -
"לשאלת ביה"ד היו חיכוכים ולכן כשנכנסתי לתפקיד החדש באוג' 17' אמרתי לרובי כי אני מבקשת שנתחיל דף חדש..." (ראה עמ' 2 לפרוטוקול ש' 4-5).

גם בשיחת הבירור הודתה המבקשת כי "פתחה דף חדש, וכפי שעולה מהתמלול:
"צד א', ליאורה: ככה זה נשמע. זה נשמע בדיוק ככה. כי לי אין שום דבר עם רובי. אני שקיבלתי את התפקיד החדש אמרתי לרובי שאין לי איתו שום דבר ושאני מתחילה איתו דף נקי לחלוטין וככה אני עבדתי איתו. ושהיו שיחות קידומים שמעתי ממנו רק שבחים על העבודה שלי".

מנכ"ל המשיבה וגב' סלע העידו על חוויה של תוקפנות מצד המבקשת; מדובר בחוויה המבוססת על התנהגות המבקשת בעת שיחת הבירור, כמו גם במהלך מפגש אקראי של מנכ"ל המשיבה עם המבקשת אחרי שיחת הבירור, עת עבר לידה בדרכו החוצה מן הלובי, בנוכחות עובדים ועוברי אורח, וזאת בנוסף לחשדות המשיבה כנגד המבקשת בנוגע לתקרית המלח.

עיקר טענות המשיבה פורטו בתצהירו המשלים של המנכ"ל בסעיף 3ד:
"התקיפות (שלא לומר התוקפנות), הרמות הקול והצעקות וחוסר הנימוס הבסיסי. כל זאת- יש לזכור - בשיחות שאותן היא מקליטה מראש ולמטרות משפטיות... כך שהדבר מבהיר לא מעט גם לגבי דפוסי התנהגותה באופן שגרתי כאשר הדברים אינם מתועדים..."

הגב' סלע טענה דברים דומים בסעיף 3 לתצהירה:
"האמת הפשוטה היא, כי התנהגותה של הגב' קלינסקי אופיינה בדפוסים חוזרים ונשנים של בוטות וגסות רוח, התפרצויות והרמות קול, הטחת עלבונות, חוסר ריסון ועימותים עם אחרים.... הדברים הגיעו עד כדי כך שעובדים בבורסה הביעו אי רצון בולט וחד משמעי לעבוד בצוותא עם הגב' קלינסקי, וכן לא היו מעוניינים להמצא איתה בחלל עבודה משותף" .

בהקשר זה אציין כי לא נעלמה מעיני טענת המבקשת כי כל התנהגותה הנסערת באה כתוצאה מהתמודדותה עם האשמות השווא שטפלו נגדה ובתגובה לטענות המשיבה, אך לצערי לא אוכל לקבל טענה זו בשלב זה. האזנה להקלטות שצירפה המבקשת מגלה תמונה של תוקפנות שאף אם מקורה בסערת רגשות, הרי שאינה מותאמת למקום העבודה ולהתנהלות מקובלת.

לא זו גם זו, התנהלות המבקשת בעת שיחת הבירור ולאחריה בלובי המשיבה לא עמדה בפני עצמ ה. בנוסף לה שקלה המשיבה גם את מערכת היחסים הקודמת בין הצדדים ואף את תקרית המלח. על בסיס כל אלה קיבלה החלטתה לפטר את המבקשת.

המבקשת עותרת להכרעתי בעניין תקרית המלח כבר בשלב זה. אולם בשלב זה של ההליך, וכאמור לעיל, קביעותי הינן לכאורה בלבד, ונסמכות על עדויות הצדדים ועל ראיות חלקיות שהוצגו. כך למשל לא הוצג בשלב זה המייל שנשלח לעובדי המחלקה ולא נשלח למבקשת לטענת ה, בדבר קיומו של ארוע פתיחת המסחר בבוקר תקרית המלח. לא הובאו עדים, חבריה לעבודה של המבקשת, לא הוכח כי המבקשת אכן זומנה על ידי מר גולדנברג לחדרו באותו הבוקר.

לפיכך אומר בזהירות המתבקשת, כי הע ולה מהתמלול שצרפה המבקשת, ואשר חלקים ממנו יובאו להלן, כי חשדותיה של המשיבה בעניין תקרית המלח, לכאורה ובשלב זה, אינם חסרי בסיס, ונוכח התנהלות המבקשת ביחס להאשמות, נוצרה הצדקה להשעייתה :
"צד א', ליאורה: אני לא פגעתי בו כי אני לא עשיתי. אני לא יודעת על מה אתה מדבר איתי. אין לי מושג על מה אתה מדברת. אתה אולי החזקתי מלח ביד לפני כן? אינ לא יודעת איתי. אין לי מושג על מה אתה מדבר. אולי אחזתי במלחייה ביד, אולי הייתי בפינת אוכל אכלתי ארוחת בוקר אני לא יודעת על מה אתה מדבר. אולי אחזתי במלחייה אני לא זוכרת אפילו אבל אני לא, אני גם מבינה. ממה שאתה אומר שהוא לא נפגע כי הוא לא היה בחדר. אז אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני עכשיו. לאן זה מוביל?
צד ב' איתי: כשרובי חזר מטקס פתיחת מסחר אז הוא גילה על השטיח, צד א', ליאורה: כן?
צד ב' איתי: כלל הנראה מלח שמפוזר.
צד א', ליאורה: אוקי אלי נפל לי מהיד אני לא מבינה למה אתה חוטר ? אני ממש לא מבינה לאן ה הולך ומה זה הדבר הזה עכשיו ? זה נשמע הזוי לחלוטין. הזוי לחלוטין. אתה קורא לי לבוא לספר לי שמלח בחדר של רובי על השטיח ואומר לי שרואים אותי במצלמות זורקת מלח. אולי היה לי מלח ביד. אולי אכלתי ארוחת בוקר וחזרתי היה לי מלח ביד כי הוא חיפש אותי נכנסתי לחדר לראות למה הוא מחפש אותי ? חשבת על האפשרות הזו ? למה אתה מעליל עלי ? זה נשמע ש... למה אתה מחפש אותי ?"

ובהמשך:
"זה קשור, הכל קשור ביחד. אי אפשר להעליל עלי עלילה בלי לחבר את התמונה. צריך לראות את התמונה בשלמותה. עכשיו אני מבינה שאתה מחפש אותי מהשיחה הזאתי. שאתה מחפש במצלמות את המלח, אני אומרת לך אני לא יודעת על מה אתה מדבר, יכול להיות החזקתי מלח ביד כי אני תמיד הולכת לחדר אוכל עם מלח כי אין מלחייה במטבח. סורי לא יודעת אולי פלפל שחור גם החזקתי ביד. אני לא יודעת על מה אתה מדבר איתי".

המבקשת הודתה בטענת המשיבה כי בבוקר תקרית המלח נכנסה למשרדו של מר גולדנברג וטענה כי עשתה כן לצורכי עבודה ולא ידעה כי באותו הבוקר יהיה עם רוב עובדי המחלקה בטקס מעמד פתיחת המסחר בבורסה. לטענתה, לא קיבלה את המייל המודיע לכל העובדים על טקס פתיחת המסחר באותו הבוקר.

המבקשת לא הוכיחה טענתה זו אף שמהתכתבויות בין הצדדים עולה כי ביקשה גישה לתיבת הדואל שלה על מנת לקבל חומרים הקשורים לנושא. כאמור, לא הוצג אותו מייל אשר לטענת המבקשת לא נשלח אליה אשר היה בו כדי להוכיח את טענתה כי נכנסה לחדרו של מר גולדנברג בבוקר תקרית המלח לצורכי עבודה.

כמו כן, בשלב זה טרם הוצג לפני רישום השיחות הנכנסות מהטלפון של המבקשת להוכחת טענתה כי דקות קודם להגעתה לחדרו של מר גולדנברג קיבלה ממנו שיחה בענייני עבודה שבשלה פנתה לחדרו וכפי שעולה מהתמלול שיחת הבירור:
"יש אפשרות של היסטוריית שיחות תראה שהוא חיפש אותי בטלפון והוא ביקש ממני להכין עבודה".

במועד בו התקיימה שיחת הבירור המבקשת טרם צפתה בצילומי האבטחה וטרם הוברר לה כי הצילומים הינם ממסדרונות המחלקה ואינם כוללים צילום בתוך משרדו של מר גולדנברג. במועד זה לא הכחישה נוכחותה במ שרדו של מר גולדנברג, וניסתה להסביר את הימצאותה במשרדו באותה עת ואף את קיומו של המלח:

"מנכ"ל המשיבה: משם עברנו לשלב שאולי נשפך לך מלח על השטיח.
המבקשת: אולי.
המנכ"ל : אולי.
המבקשת: אני לא זוכרת את זה אפילו. אני זוכרת שחיפשתי אותו".

ובהמשך: "אני אומרת לך ייתכן והחזקתי מלחייה ביד. בין זה לבין קללה יש מרחק".

בדיון הציגו הצדדים את צילומי מצלמת האבטחה במסדרון המחלקה ובהם נראית המבקשת נכנסת לחדרו של מר גולדנברג. לא ניתן להסיק מהצילומים בבירור כי המבקשת אוחזת מלחיה בידה או מלח .

הסבריה של המבקשת בשיחת הבירור, במועד בו כאמור, טרם צפתה בצילומי האבטחה, לפיהם, יתכן ואחזה במלחיה לאחר הארוחה אינם סבירים נוכח מהלך הדברים הנצפה . על פי הצילומים המבקשת נראית בכניסה למחלקה כאשר היא מחזיקה בידה הימנית מה שתארה בדיון כ כוס קפה, איתו חזרה מהפסקת האוכל. המבקשת פנתה לחדרה ויצאה ממנו מייד ללא כוס הקפה אך כשבידה דבר מה לא מזוהה, וכך פנתה לחדרו של מר גולדנברג בעוד המחלקה כולה ריקה . לפיכך, כל שאריות מלח , ככל שנותרו מארוחת המבקשת, סביר שהיו נותרים בחדרה ביחד עם ספל הקפה , או בדרכה במסדרון. המבקשת לא הציעה כל הסבר אחר לנצפה במצלמות והסתפקה, לאחר שצפתה בצילומים , בהכחשה כוללת של האשמות נגדה.

לטענת המבקשת אין כל בסיס לטענות המשיבה בנוגע להתנהגותה, לא במהלך שיחת הבירור ולא לאחריה בלובי.

לאחר שהקשבתי להקלטות השיחות שהגישה המבקשת, נחה דעתי כי חוויותיהם של מנכ"ל המשיבה וגב' סלע, בדבר תוקפנותה של המבקשת והתנהלותה הכוחנית, אינ ן חסר ות בסיס. לאחר שהמבקשת חשפה את הקלטות חזרו בהם עדי המשיבה מטענתם כי מדובר בהתנהגות הכוללת צעקות, קללות ומילים בוטות, ואכן רוב דברי המבקשת בשיחות אינן בווליום גבוה במיוחד, וודאי שאינה מקללת ואינה מדברת במילים בוטות. יחד עם זאת כאמור, ניתן להתרשם מהתנהגות תוקפנית, שהדעת אינה נוחה הימנה, אף בשים לב לנסיבות בהם מדובר בעובדת המואשמת בהאשמות שווא לטענתה.

אינני מקבלת את טענת המבקשת כי המשיבה השתמשה בתגובותיה הנסערות של המבקשת כדי לבסס עילת פיטורים. עילת הפיטורים הינה כנטען על ידי המשיבה וכמפורט לעיל, משולבת ממערכת יחסים עכורה אך נסבלת ברקע, אליה התווסף ארוע המלח והתנהגותה התוקפנית של המבקשת במהלך שיחת הבירור ואחריה.

לאור האמור, משחששות המשיבה בנושא תקרית המלח לא הוסרו, ולאור תחושות עדי המשיבה כי במערכת היחסים שנוצרה עם המבקשת, לא תוכל להתקיים עבודה משותפת, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי החלטת המשיבה על פיטוריה של המבקשת התקבלה שלא כדין או משיקולים לא ענייניים, ואף אם נפל בהם פגם, אין מדובר בפגם המצדיק סעד של אכיפה והשבה מיידית של המבקשת לעבודה.

לא נעלמו מעיני טענות המבקשת כי תקרית המלח כולה מבוססת על אמונה תפלה לא מוכרת של עדי המשיבה, וטענותיהם בעניין הינם בגדר ציד מכשפות כטענתה. גם אם תוכח טענתה זו בהליך העיקרי, הרי שבשלב זה, לאור העובדה שגם המבקשת עצמה אינה חולקת על כך שזו אכן אמונתם של עדי המשיבה, ובעקבותיה הגיעה לשיאה המתיחות שבמערכת היחסים, שהיתה עכורה גם קודם, נגיע לתוצאה זהה לפיה בנסיבות אלו אין מקום להורות על השבתה לעבודה.

הליך הפיטורים
לטענת המבקשת הליך פיטוריה נעשה שלא כדין ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי. לטענתה משהביעה ההסתדרות התנגדותה להליך הפיטורים, מנועה היתה המשיבה מפיטורי המבקשת ללא הליך של בוררות כמפורט בהסכם.

המשיבה הכחישה טענות המבקשת בעניין זה וטענה כי פעלה בהתאם להסכם למן שלב השעיית המבקשת בעקבות שיחת הבירור, עובר בניסיונות הבוררות במהלך חמישה חודשי ההשעיה בשכר מלא, ו כלה בהליך השימוע וההחלטה על הפיטורים אשר נשלחה לוועד במועד.

כאמור, בין המשיבה וההסתדרות חל הסכם קיבוצי מיום 12.8.74, ועל פי הוראותיו בפרק ו' סעיף 11, במקרה של הפרת משמעת רשאית המשיבה לפעול כדלקמן:
"(א) ...
(ב) ...
(ג) הזמנה לבירור לפני ההנהלה והועד".

עוד צוין בהסכם זה לגבי מקרה של הפרת משמעת חמורה, כי:
"(א)במקרה של הפרת משמעת חמורה, רשאית ההנהלה להפסיק זמנית את עבודתו של עובד. ההנהלה תודיע על כך מיד לועד ותתאר את פרטי המקרה. ההנהלה ביחד עם הועד יבררו את פרטי המקרה ובמידה ולא תהיה הסכמה ביניהם, תוך שני ימי עבודה, בדבר החזרת העובד לעבודתו, יפנו הצדדים להסתדרות בנדון.
(ב) תקופת ההפסקה הזמנית של עבודת העובד לא תעלה על 10 ימים, אלא בהסכמת הועד.
(ג) ...
(ד) בתקופת ההפסקה הזמנית תשלם החברה לעובד משכורת בשיעור של 50% ממשכורתו החודשית....
(ה) ...
(ו) במקרה ולא הוחזר העובד לעבודה, ינהגו לגבי ההפרש הנ"ל כפי שיוסכם בין הצדדים".
(ראה נספח 13 לבקשה – ההסכם הקיבוצי)

מהוראות ההסכם עולה כי בהתאם לנוהל פיטורים, פיטורי המבקשת טעונים הודעה לוועד וההסתדרות, וכאמור בפרק י"ב להסכם:
"1.(א) כשיש בדעת החברה לפטר עובד קבוע, תודיע ההנהלה על כך בכתב להסתדרות ולועד, תוך ציון נימוקי הפיטורים. ההסתדרות תביע להנהלה דעתה בנדון בכתב, וזאת תוך עשרה ימים מיום מסירת הודעת ההנהלה.
(ב) הביעה ההסתדרות את דעתה נגד הפיטורים, וההנהלה עומדת על דעתה, יחול על הענין פרק ג' סעיף 3 של הסכם עבודה זה (ג) כשההנהלה תמסור הודעה כאמור בפסקה (א) שלעיל, רשאית החברה להפסיק זמנית את עבודתו של העובד עד תום הבוררות, ויחולו הוראות פרק ו' סעיף 12".

על פי ההסכם, ככל שקיימת מחלוקת בין הצדדים, יופנה הסכסוך לוועדת בוררות, וכפי הכתוב בפרק ג' להסכם הקיבוצי סעיף 3:
"(א)כל ענין שאין עליו הסכמה בין ההנהלה והועד יהיה נושא לבירור בין ההנהלה והועד. בירור זה לא יימשך יותר מאשר שבועיים, אלא בהסכמת הצדדים.
(ב) חלוקי דיעות בין ההנהלה והועד שלא יושבו כמתואר בפסקה (א) לעיל, יובאו לבירור בין ההנהלה וההסתדרות. בירור זה צריך שיסתיים תוך חודש ימים.
(ג) חילוקי דעות בין ההנהלה לבין ההסתדרות, בעניינים הנוגעים להסכם זה, יימסרו להכרעתה של ועדת בוררות שתהיה מורכבת משלושה חברים. ההנהלה וההסתדרות ימנו כל אחד חבר אחד ושנים אלה ימנו את החבר השלישי...".
(ראה נספח 13 לבקשה. ההדגשות לא במקור)

לטענת המבקשת פיטוריה לא השתכללו משלא התקבל אישור הוועד וההסתדרות. המבקשת טוענת כי המשיבה ידעה על התנגדות הוועד וההסתדרות לפיטוריה, ולכן, אף בהעדר התנגדות לפיטוריה בהודעה מסודרת בתוך 10 ימים מקבלת ההודעה על החלטת הפיטורים, המשיבה היתה מנועה מלהוציא הפיטורים לפועל.

לא אוכל לקבל טענה זו של המבקשת. התנגדות הוועד וההסתדרות לפיטורי המבקשת הובעו לפני המשיבה חודשים קודם לפיטורים, במועד בו הוחלט על ההשעיה. המשיבה לא היתה אמורה להניח כי התנגדות זו תעמוד בעינה גם בחלוף חמישה חודשי השעיה בשכר מלא בהם לא צלחו ניסיונות הצדדים להגיע להסכמות בבוררות.

מכתב הזימון לשימוע שנערך למבקשת הופנה גם לנציגי הוועד, אולם אלה לא התייצבו והמבקשת לא הוכיחה כי ביקשה התייצבותם, נהפוך הוא, בדיון הבהירה, כפי שצוטט לעיל, כי קיימים מניעים שונים שבשלם חברי הוועד אינם מסייעים למבקשת.

המבקשת לא זימנה את נציג ההסתדרות לעדות מטעמה ובשלב זה לא הונח כל הסבר לאי התייצבות הוועד לשימוע, לאי מתן תגובה למכתב הפיטורים על ידי מי מחברי הוועד, במועד הקבוע לכך, ולהתנהלות בעניין הבוררות בתקופת ההשעיה.

אשר על כן, ולאור הראיות שהוצגו בשלב זה וברמה הלכאורית בלבד עולה כי המשיבה נהגה כדין עת הודיעה לנציג ההסתדרות על כוונתה לפטר את המשיבה ובהעדר הודעת ההסתדרות על התנגדות לפיטורם בתוך המועד הנקוב בהסכם , נכנסו הפיטורים לתוקף ביום 21.8.18.

מאזן הנוחות
המבקשת טענה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך לו הבקשה תדחה. לטענתה, היא בת 48, מפרנסת יחידה ואם חד הורית, 16 שנה היא עובדת במשיבה וכעת תוותר ללא מקום עבודה וללא מקור פרנסה, וכמו כן לאור גילה יהיה לה קשה להיכנס שוב למעגל העבודה. בנוסף טענה כי נגרם לה עוול והוצאת הדיבה כלפיה תקשה עליה למצוא עבודה אחרת.

המשיבה טענה כי במצב הקיים, מערכת יחסים עכורה ואובדן אמון בין הצדדים, לא ניתן לקיים יחסי עבודה תקינים.

המבקשת אינה עובדת בפועל מאז 26.2.18, ופיטוריה נכנסו אל תוקפם ביום 21.8.18; קרי – המבקשת אינה עובדת אצל המשיבה מעל 8 חודשים. במהלך תקופה זו עבודתה בוצעה על ידי אחרים.

האפשרות למצוא למבקשת תפקיד חלופי הובהרה כלא אפשרית. למבקשת הוצעו בעבר שני תפקידים שונים, אולם היא סירבה לעבור, כאשר לדבריה:
"... הוא שלח אותי לראיון עבודה אצל אחד הסמנכ"לים הריאיון היה תוקפני, משפיל ויצאתי משם מזועזעת מהריאיון הזה ואמרתי לעצמי למה אני צריכה לעבוד עם בן אדם שמתייחס אלי בראיון באופן משפיל... ואחר כך הציעו לי תפקיד אצל אסף קבקוב, הלכתי ללמוד על מה מדובר התפקיד ישבתי עם הבחורה שם רשמתי למדתי ואז אומרת לי החמודה ההיא "התפקיד הזה הוא 20% משרה ביום עמוס, מדובר בלרשום באגים של מערכת מחשב שולית לא מערכת מסחר זו מערכת של ניהול כספים כמו חשבשבת" בירור שלא, בשביל זה הלכתי לטכניון (ראה עמ' 5 לפרוטוקול ש' 27-32, עמ' 6 ש' 1-2).

עולה מכך, כי אכן קיים לכאורה קושי רב בהשמתה של המבקשת בתפקיד אחר במשיבה. לדברי המבקשת עצמה, לא היה בעבורה תפקיד ככלכלנית עוד בתקופה שהיא עבדה ולכן מר גולדנברג "המציא" לה משרה כעוזרת אישית שלו וכדבריה:
"... מחלקת מסחר מנהל אותה רובי ותחתיו יש שיטת יחידות מסחר ויושבים שם 8 כלכלנים וזו המהות של מחלקת מסחר אין משהו אחר. איזה עוד תפקיד הוא יכל לתת לי אז הוא המציא את התפקיד הזה שנקרא עוזרת אישית " (ראה עמ' 5 לפרוטוקול ש' 4-6).

ברי כי השבתה של המבקשת למשרתה כעוזרת אישית של הממונה עימו נוצרה מערכת היחסים העכורה, אף קודם לתקרית המלח, במסגרת סעד זמני - אינה סבירה.

אשר על כן, אף בבחינת שיקולי מאזן הנוחות לא מצאתי מקום להעתר לבקשת המבקשת.

שיהוי בהגשת הבקשה
לטענת המשיבה בסיכומיה, התנהלותה של המבקשת לוקה בשיהוי אשר החריף לאור מחדליה במהלך ההתדיינות, ולטעמה מהווה פגם כבד.

אשר לדעתי יאמר כי איננ י סבור ה כי חל שיהוי בהגשת הבקשה. במהלך תקופת ההשעיה נוהלו מגעים בין הצדדים, אולם הצדדים בחרו מטעמיהם שלא לפרט את השתלשלות העניינים, הצדדים המעורבים, תוכן ההדברות ו/או לוח הזמנים.

אכן המבקשת אינה עובדת בפועל כ-8 חודשים, ואולם לאור הוראות ההליך הקיבוצי החל על הצדדים, הרי ש יש לבחון את הטענה ממועד הפיטורים. הפיטורים נכנסו לתוקפם ביום 21.8.18, ואילו הבקשה הוגשה ביום 2.9.18; מדובר בשבועיים ימים לכל היותר.

משכך אין אני סבור ה כי התנהלותה של המבקשת לוקה בשיהוי.

סוף דבר
בשלב זה לא הוכחה התשתית המלאה של התנהלות הצדדים ומערכת היחסים במהלך תקרית המלח וגם לפניה ו יש להותיר ההכרעה בענין זה לדיון בתיק העיקרי.

יחד עם זאת, מצאתי כי המשיבה ביססה את החלטתה לפטר את המבקשת על אדנים סבירים , והליך הפיטורים היה לכאורה תקין, ולפיכך לא מצא תי כי קיימת הצדקה בשלב זה להתערב בהחלטתה.

אשר על כן הבקשה לסעד זמני נדחית.

לאור תוצאות ההליך, היה מקום לחיוב המבקשת בהוצאות, אולם לא בלי היסוס, החלטתי להשאיר הכרעה זו לסוף ההליך.

ככל שלא תוגש תביעת המבקשת עד ליום 1.12.18 התיק יסגר.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשע"ט, (06 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: ליאורה קלינסקי
נתבע: הבורסה לניירות ערך בע"מ
שופט :
עורכי דין: