ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פאיז כיאל נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט נאסר ג'השאן

התובעים

1.פאיז כיאל
2.נזירה כיאל

נגד

הנתבעת
מדינת ישראל
לשכצת הסדר הזכויות במקרקעין

פסק דין

1. לפניי בקשת הנתבעת – מדינת ישראל, להורות על סילוק התביעה על הסף.

כתב התביעה:

2. ביום 21.03.2016 הגישו התובעים כתב תביעתם במסגרתו עתרו לקבלת פיצויי הפקעה בגין מקרקעין שהופקעו ביישוב ברווה. על-פי הנטען בכתב התביעה, המקרקעין נשוא התביעה שבכפר בירווה עברו בירושה לשלושה אחים: מר' פאיז כאיל – התובע מס' 1, המנוח טאהא טאהא כיאל – מורישה של התובעת מס' 2 (להלן: " המנוח טאהא") ואחיו של התובע מס' 1 וכן לאחיהם הנפקד מר נימר כיאל.

3. התובעים לא פירטו במסגרת כתב תביעתם את תיאור המקרקעין המדויק, ולא פירטו את פרטי החלקות, את שטח המקרקעין, את מיקומם או כל סימן מזהה לגביהם . התובעים ציינו בכתב התביעה כי " בבעלות התובע מס' 1, המנוח טאהא וכן אחיהם השלישי הנפקד היו מקרקעין בישוב ברווה" (סעיף 4 (א) לכתב התביעה), כי המקרקעין הופקעו לפני שהסתיימו הליכי ההסדר בכפר ברווה (סעיף 4 (ו) לכתב התביעה), כי הנתבעת הפקיעה מקרקעין אלה לפי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים) התשי"ג-1953 (להלן: "חר"מ"), וכי התובעים זכאים לפיצויים בגין מקרקעין אלה מן הנתבעת מס' 1 (להלן : " הנתבעת") (סעיף 6 לכתב התביעה). התובעים טענו , כי התובע מס' 1, המנוח טא הא ואח שלישי (שהוא הנפקד נימר כיאל) קיבלו את המקרקעין בירושה מאביהם שהלך לעולמו בשנת 1935.

4. יצויין, כי ב כתב התביעה, התבקשה הנתבעת מס' 2, לשכת הסדר זכויות במקרקעין לחשוף את מסמכי ההסדר בכפר ברווה בפני התובעים "בכדי להוכיח את זכויותיהם" (סעיף 10 לכתב התביעה). על בקשה דומה חזרו התובעים בשלב יותר מאוחר כאשר ביום 25. 01.2017 הגישו בקשה למתן הוראות, בגדרה ביקשו התובעים לקבל מפקיד ההסדר את תזכורות התביעה של המנוח טאהא וזאת ביחס לחלקות: חלקה 41 א בגוש 18506; חלקה 28 בגוש 18518; חלקה 3 בגוש פיסקלי 1. במסגרת הבקשה נטען כי לאחרונה התקבלה תגובת הנתבעת במשרדי ב"כ התובעים בה נטען כי שולמו פיצויים לבעלי הזכויות ואף צורפו הסכמים המתעדים מספרי חלקות אשר בגינם שולמו פיצויים. על סמך האמור בהסכמי הפיצויים שצורפו לתגובת הנתבעת, ביקשו התובעים ליתן הוראה לפקיד ההסדר כאמור.

הבקשה לסילוק על הסף, התגובה והתשובה:

6. ביום 07.02.2017 , בטרם הוגש כתב ההגנה, הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף במסגרתה טענה, כי יש להורות על דחיית התביעה בשל העובדה, שהסעד המבוקש ( פיצויים) שולם לפני למעלה מ-50 שנים והדבר הובא לידי עת התובעים והוצע, כי התביעה תימחק על הסף אולם אלה לא השיבו לפנייה. כן נטען , בסעיף 2 לבקשה, שכתב התביעה לוקה בחסר בכך שלא צוינו במסגרתו מספרי החלקות אשר הופקעו ואשר בגינן מבקשים התובעים לקבל פיצויים.

7. במסגרת הבקשה טוענת הנתבעת, כי התביעה דנן הוגשה בניגוד לתקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר התובעים לא פירטו בכתב תביעתם תיאור המקרקעין כנדרש, אלא ניסו להעביר את הנטל לביסוס והוכחת תביעתם אל כתפי הנתבעת. הנתבעת טוענת, כי הנטל לביסוס והוכחת התביעה מונח לפתחם של התובעים, ואין לקבל את ניסיון התובעים לרתום את העגלה לפני הסוסים, ולהשתמש בנתבעת על מנת לבסס תביעתם.

8. הנתבעת טוענת, כי על אף היעדר הפירוט בכתב התביעה, היא עשתה בדיקה מעמקיה בתיקי רשות מקרקעי ישראל, אשר ממנה עלה כי מר פאיז ( התובע מס' 1), והמנוח טאהא – מורישה של הגב' נזירה ( נתבעת מס' 2) קיבלו פיצויים בגין הפקעת החלקות שהיו בבעלותם בכפר בירווה, אשר לגביהם הגישו תביעות בעת הליכי ההסדר. במסגרת הבקשה מפרטת הנתבעת כי ביום 03.05.1957 חתם המנוח טאהא על קבלה, שבמסגרתה הוא הצהיר על קבלת פיצוי בגין הפקעת הנכסים שנתבעו על-ידו. בהמשך קיבל המנוח טאהא פיצוי גם בגין חלקו בירושת אביו המנוח (לגבי חלקה 3 בגוש 1).

9. עוד טוענת הנתבעת, כי כך גם לגבי מר פאיז (התובע מס' 1 בתביעה), אשר הגיש ביום 10.10.1955 תביעה לפיצויים בגין הפקעת 4/28 חלקים מגו"ח ( ארעי) 18506/41 ו-1/3 חלקים מגו"ח ( ארעי) 18518/28. ביום 26.02.1959 חתם מר פאיז על קבלה בה הוא הצהיר כי קיבל פיצוי בגין הפקעת הנכסים שנתבעו על-ידו. בהמשך ביום 27.03.1960 קיבל גם פיצוי בגין חלקו בירושת אביו המנוח (לגבי חלקה 3 בגוש 1).

10. הנתבעת טוענת, כי מששולמו פיצויים בשל רכישת החלקות, לא נותרה בידי התובעים כל עילת תביעה כנגד הנתבעת, בפרט בשים לב לאופן בו נוסחה התביעה דנן, ובשים לב לעובדה שהתובעים כלל לא עמדו בהוראות הדין ביחס לאופן הגשת התביעה ולא טרחו לפרט בגין אלו חלקות מוגשת תביעתם.

11. עוד טוענת הנתבעת, כי תביעה דנן הוגשה בחוסר תום לב, בניסיון להטעות את הנתבעת ואת בית המשפט ולהביא לקבלת פיצויים כפולים בגין הפקעת אותן חלקות.

12. בתגובתם טוענים התובעים, כי מעיון במסמכים שצורפו לבקשה לסילוק התביעה על הסף עולה כי היקף הזכויות המגיעות לתובעים לתובעים עולות על אלו אשר בגינן שולמו הפיצויים הנטענים על-ידי הנתבעת בבקשתה. התובעים הפנו אל נספחים א'-ה' לבקשת הנתבעת (לסילוק התביעה על הסף), שם הופיע כי על-פ י הסכמי הפיצוי שטחו של כל אחד מן התובעים בחלקה א/41 בגוש 18506 הנו 0.233 דונם; וחלקו של כל אחד מן התובעים בחלקה 28 בגוש 18518 הנו 4.466 דונם, אלא ש נתונים אלה סותרים את הנספחים א' ו-ד' לבקשת הנתבעת (תביעת הפיצויים שהגישו המנוח ט אהא והתובע מס' 1), מהם עולה כי חלקם של כל אחד מהתובעים בחלקה 41 הנו כ-5 דונם; וחלקם בחלקה 28 הנו 20 דונם. בהודעה מאוחרת הודיעו התובעים כי ממיקרופשים לחלקה 6 (חלקה 41/א כפי שהוגדרה בהסכם הפיצוי) שטח החלקה הוא 64,545 מ"ר ולא 4,900 מ"ר, כפי שצויין בהסכמי הפיצוי (הקבלה שצורפה לבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף).

13. התובעים טענו כי עיון במסמכי ההסדר מראה, כי הנתונים המפורטים בנספחי א' ו-ד' הם הנכונים ולא אלו המפורטים בנספחים ב' ו-ה', מכאן דין בקשת הנתבעת להידחות.

14. בתשובתה של הנתבעת לתגובת התובעים חזרה היא על האמור בבקשה העיקרית והוסיפה, כי היא מתנגדת לטענת התובעים לפיה לא קיבלו את מלוא הפיצויים בגין הפקעת ח לקות שזכרם לא בא בכתב התביעה המקורי והעניין מהווה הרחבת חזית ו/או תיקון כתב התביעה במסגרת תגובה לבקשה לסילוק על הסף, שלא בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי וההלכה הפסוקה.
15. עוד טוענת הנתבעת בתשובתה, כי דין טענותיהם החדשות של התובעים להידחות אף מחמת התיישנות, שכן משלא נכללו החלקות בכתב התביעה המקורי, עילות התביעה ביחס אליהן התיישנו זה מכבר ואין באפשרותם של התובעים להעלות עילות תביעה חדשות במסגרת טיעונים המועלים בתגובה לבקשה לסילוק על הסף. בעניין זה הפנתה הנתבעת להלכת ארידור ( דנ"א 1959/06 עזבון המנוח ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, עמ' 73 (21.03.2013) (להלן: "הלכת ארידור")), אשר קבעה, כי חוק ההתיישנות חל על תביעות לפיצויי הפקעה וכי תביעה לפיצויי הפקעה הנה תביעה כספית המתיישנת בחלוף 7 שנים מהמועד בו נולדה עילת התביעה, שהנו במקרה דנן מיום תפיסת החזקה במקרקעין בידי הרשות המפקיעה. הנתבעת עוד הוסיפה, כי בהלכת ארידור קבע בית המשפט העליון תקופת מעבר בת 3 שנים במהלכה לא יוכלו הרשויות המפקיעות להעלות טענת התיישנות כנגד תביעות לפיצויי הפקעה ואשר מועד דנן חלף והסתיים ביום 21.03.2016. נטען כי משהוגשה התגובה לבקשה לסילוק על הסף ביום 04.12.2017 ובה נכללו לראשונה החלקות מושא ההפקעה, הרי שהעילה שעניינה בפיצויי הפקעה ביחס לחלקות אלו התיישנה.

16. הנתבעת הפנתה במסגרת תשובתה למספר החלטות של בתי משפט מחוזיים בהן נדחתה בקשת תובעים לתקן את כתב התביעה על דרך הוספת חלקות מקרקעין חדשות להליך וזאת לאור חלוף תקופת המעבר הקבועה בדנ"א ארידור.

17. הנתבעת עוד טוענת, כי לא מתקבל על הדעת מצב דברים לפיו הנתבעת מבצעת בדיקה מעמקיה ויסודית, למרות האופן בו הוגשה התביעה וחרף היעדר הפירוט של המקרקעין שבגינם מתבקשים פיצויי הפקעה, ודווקא מהלך זה הוא שיחשוף אותה לצורך בניהול תביעה שהתובעים לא השכילו להגיש מלכתחילה כהלכה.

18. לנוכח טענות הצדדים קיימתי דיון במעמד הצדדים ביום 24. 05.2018. במעמד הדיון, ביקש ב"כ התובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה על מנת להוסיף את החלקות שהופקעו ויציין מהו היקף הזכויות המדוייק שלא שולם פיצוי בגינן , זאת מאחר ונעדרו מכתב התביעה פרטים אלה. התובעים טענו כי יטענו בבקשתם כי עילת התביעה לאחר התיקון המבוקש טרם התיישנה, וזאת, בין היתר, לאור הדברים שנקבעו ברע"א 7330/17 תומא נ' רשות מקרקעי ישראל (19.03.2018) (להלן: "עניין תומא").

19. התרתי לתובעים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה תוך 20 ימים, כאשר שמורות לכל הצדדים טענותיהם וקבעתי ישיבת קדם משפט ליום 11.10.2018.
בקשה לתיקון כתב התביעה לא הוגשה, ובמעמד הדיון אליו התייצבו הצדדים ביום 11.10.2018, הודיע ב"כ התובעים כי "אבקש להורות על הגשת תצהירים ולקבוע את התיק להוכחות. אני עומד על כתב התביעה המקורי וטוען שהוא מגלה עילה".

דיון והכרעה:

20. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה נחה דעתי כי דין בקשת הנתבעת להתקבל. הגעתי לכלל מסקנה, כי משלא פירטו התובעים בכתב תביעתם תיאור המקרקעין שבגינם מבקשים לקבל את הפיצויים בניגוד לתקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1982 (להלן: "התקנות") הרי כתב התביעה, כפי שהוא מונח בפניי היום , אינו מגלה עילת תביעה, באשר לא יודעים מהו השטח שהופקע, היכן הוא מלוי, מהן החלקות שהופקעו ומה החלק שבגינו התקבל פיצוי. כן מצאתי כי בשלב זה, לא ניתן להורות על תיקון כתב התביעה אפילו היתה מוגשת בקשה לתיקונו, זאת מאחר ועילת התביעה שתתבקש הוספתה התיישנה, ועל כן , יש להורות על סילוק התביעה בשל העדר עילה. להלן הנמקתי.

21. תקנה 100(1) לתקנות קובעת , כי בית המשפט רשאי בכל עת לצוות על מחיקת כתב תביעה כאשר כתב התביעה אינו מראה עילה. תובענה תיחשב לנעדרת עילה כאשר אפילו יוכיח התובע את כל העובדות המפורטות בה, הוא לא יזכה לסעד המבוקש (ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשייה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה 1585, 1591 (27.12.1951); רע"א 9801/05 עזבון המנוח עזרא הראל נ' לאומי פיא חברה לנהיול קרנות נאמנות בע"מ (26.02.2006)). נקבע כי על בית המשפט לנקוט במשנה זהירות ולעשות שימוש באמצעי זה רק באותם מקרים שבהם ברור שאין אפשרות, ולו קלושה, כי יוכיח התובע את עילת תביעתו (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (04.06.2007) ; ע"א 4600/91 מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"ד מח(3) 455, 458 (06.03.1994)).

22. התביעה דנן עוסקת בפיצוי הפקעה בגין מקרקעין שהופקעו בישוב בירווה. לעניין תביעות במקרקעין קובעת תקנה 82 לתקנות, כדלקמן:

"(א) בתובענה שבמקרקעין יכיל כתב התביעה תיאור המקרקעין כדי אפשרות לזהותם וככל האפשר – לפי גבולות או לפי מספרים שבפנקס מקרקעין או במפה, ואם היתה בה תביעה – מכל צד שהוא – לרשום טובת הנאה במקרקעין, יש לצרף לכתב התביעה מפת המקרקעין מאושרת בידי מחלקת המדידות; היה המדובר בחלקת קרקע רשומה, רשאי בית המשפט או הרשם לפטור מהגשת מפה ולהורות על הגשת העתק מאושר מן הרישום בפנקס המקרקעין, או כל אמצעי זיהוי אחר של אותה חלקה.

(ב) הוגשה מפת מקרקעין מאושרת, יומצא העתק ממנה לבעל הדין המתנגד לרישום המקרקעין, כולם או מקצתם, ובית המשפט או הרשם רשאי להורות בדבר ההוצאות הכרוכות בהכנת המפה, באישורה ובהמצאתה, ככל שנראה לו".

23. כעולה מלשון התקנה, כאשר מגיש תובע תביעה שבמקרקעין עליו לציין בכתב תביעתו תיאור המקרקעין המדויק על מנת שניתן לזהותם. על האמור בתקנה זו יש להוסיף כי תקנה 9(5) לתקנות אשר עוסקת בפרטי כ תב התביעה קובעת , כי כתב התביעה יכיל את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה.

24. מעיון בכתב התביעה כפי שהוגש עולה , כי התובעים מבקשים לקבל פיצוי בגין הפקעת חלקם במקרקעין כלשהם בכפר בירווה, וזאת בלי לציין באיזה מקרקעין שבכפר בירווה עוסקת התביעה , מבלי לציין מיקום המקרקעין, שטחם או כל פרט לזיהוים. ככלל, כאשר תובע מגיש תובענה בענייני מקרקעין הוא נדרש, כעולה מלשון תקנה 82 לתקנות, לפרט באופן מדויק את מיקום המקרקעין נשוא התובענה, ובמידת האפשר לצרף מפה או נסח עדכני אשר יאפשרו את זיהויים המלא. זיהוי המקרקעין שבגינם נתבעים פיצויי הפקעה, מהווה חלק בלתי נפרד מעילת התביעה. התובעים במקרה דנן לא טרחו להבהיר היכן ממוקמים המקרקעין, לא נקבו בגבולות המקרקעין או במספרי הרישום שלהם בפנקסי המקרקעין. כל שטענו התובעים הוא כי מדובר במקרקעין בכפר בירווה. בנסיבות אלה ובהיעדר פירוט של המקרקעין אשר הופקעו מן התובעים ובגינם נתבעים הפיצויים, לא קמה לתובעים עילת תביעה לקבלת פיצויי הפקעה וכתב התביעה כפי שהוגש אינו מראה עילה.

25. לאמור לעיל אוסיף, כי אף היום, בשלב שבו מבקשים התובעים לקבוע את התיק להגשת תצהירי עדות ראשית , לא ברור מהי תביעתם של התובעים, לא ברור מהו השטח שהופקע, מהו השטח שבגינו שולמו פיצויים ומ הו השטח שלא שולם בגינו פיצויים. בכל הכבוד הראוי, התביעה בנוסחה דהיום, אינה כוללת עילת תביעה מוגדרת ודינה להיות מסולקת על הסף בהעדר עילה.

26. אוסיף עוד, שאפילו היתה מוגשת בקשה לתיקון כתב התביעה על-ידי הוספת יתרת השטח שבגינו לא שולם פיצוי (שגם היום לא ברור מהו) , על פניו נראה, כי אין מקום להיעתר לה בשל התיישנות עילת התביעה. כאמור, הנתבעת טוענת כי לא ניתן בשלב זה להורות על תיקון כתב התביעה (אפילו היו התובעים טורחים ומגישים בקשתם לתיקון כתב התביעה), שכן משלא נכללו החלקות בכתב התביעה המקורי עילות התביעה התיישנו זה מכבר ואין באפשרותם של התובעים להעלות טענות אלה בשלב זה של ההליך. מקובלת עלי טענת הנתבעת בעניין זה ולהלן הנמקתי.

27. נתחיל את הילוכנו בהלכת ארידור הנ"ל בה נקבע כי תביעות לפיצויי הפקעה כפופות לדיני ההתיישנות. עוד נקבע , כי ההלכה תיכנס לתוקף בחלוף שלוש שנים מיום מתן פסק הדין (כאשר המועד האחרון להגשת תביעה בטרם תחלוף תקופת המעבר הוא 21. 03.2016- היום שבו הוגשה התביעה שלפניי). בהלכת ארידור לא נקבע כי היא חלה על הליכי הפקעה אחרים. יחד אם זאת, בעניין תומא הנ"ל נידונה שאלה זו ונקבע כי הלכת ארידור חלה על חוקי הפקעה אחרים לרבות הפקעה מכוח חר"מ.

28. ככלל, כאשר עילת התביעה אינה חורגת מהעילה המקורית, היסודית, גישת בית המשפט לבקשת התיקון הנה ליבראלית ( אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 154 ( מהדורה עשירית, 2009) (להלן: "גורן"). ברם כאשר מוגשת בקשה לתיקון כתב תביעה, יש לבחון האם יש בתיקון כדי לגרום לנתבע עיוות דין בכך שתישמט טענת ההגנה בעניין קיומה של התיישנות ( גורן, עמ' 121); ע"א 748/89 שפירא נ' חייט פ"ד מח(2) 365 (03.03.1994)). ובלשונו של כבוד השופט גרוניס ברע"א 1527/09 מדינת ישראל – משהב"ט נ' אבו עודה, פסקה 5 (14.10.2009): "פירושו של דבר, כי אין להתיר לתובע לתקן את תביעתו כך שתתווסף עילת תביעה חדשה, כאשר הדבר יגרור עקיפה של טענת ההתיישנות. במלים אחרות, כאשר חלפה תקופת ההתיישנות לאחר הגשת התביעה, אין להתיר תיקון של כתב התביעה, אלא אם אין התיקון חורג מעילת התביעה המקורית". וכן ראו: רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל נ' מדינת ישראל (28.05.2012); ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 131 (1980)).

29. האם הוספת תיאור המקרקעין לכתב התביעה שלא כלל כל פירוט של אותם מקרקעין שהופקעו מהווה עילה חדשה? אחת המשמעויות הנפוצות והמקובלות בפסיקה למונח " עילה" לצורך העלאת טענת התיישנות היא " 'מערכת העובדות המזכות בסעד משפטי', להבדיל מעילה במשמעות של זכות, סעד או טיעון משפטי" (ע"א 1737/15 מגדל סיני בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 3 (21.07.2016) והאסמכתאות שם). כפי שקבעתי לעיל, לשם קבלת סעד של פיצויים בגין המקרקעין נשוא התביעה נדרשים התובעים לתאר ולפרט את המקרקעין. פיצויי הפקעה אינם עילת התביעה, אלא הסעד הנתבע. עילת התביעה בעניין פיצויי הפקעה כפי שהוגדרה בהלכת ארידור " מקורה של עילת התביעה הוא במעשה ההפקעה עצמו" של מקרקעין מוגדרים.

30. בעניין תומא נבחנה השאלה אם להתיר תיקון כתב תביעה מקום בו התיקון התבקש לאחר חלוף תקופת המעבר שנקבעה בהלכת ארידור. בית המשפט העליון קבע, כי התשובה לשאלה מתי תיקון כתב התביעה חורג מעילת התביעה המקורית ועולה כדי " עילת תביעה חדשה" אינה תמיד פשוטה, שכן המונח " עילת תביעה" זכה להגדרות שונות בהקשרים שונים בדין האזרחי. בכל הנוגע לבקשה לתיקון כתב תביעה הוגדר המונח באופן רחב יחסית, כך שהוא כולל את " העסקה או המעשה המובא לדיון". בית המשפט העליון הבהיר כי " כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חובתו של הנתבע – אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות" (שם, פסקה 24). בהתאם, קבע בית המשפט העליון כי כאשר התיקון מבוסס על אותו " מעשה" ועל אותם " מקרקעין" שעליהם נסב כתב התביעה המקורי אין לראות כי המדובר בעילת תביעה חדשה.

31. יוצא אפוא שמשמעות עילת התביעה בהקשר של תביעה לפיצויי הפקעה הנה הפקעת מקרקעין מסוימים ומזוהים אותם יש לציין בכתב התביעה באופן מפורש ( ת"א ( חי') 49635-12-14 עיזבון המנוח סלימאן חיאדרה נ' מדינת ישראל (13.09.2016); ת"א ( חי') 13655-11-15 עז' עאישה שעבאן נ' מדינת ישראל (06.11.2017); ה"פ ( נצ') 40607-03-16 הועד הממונה על ווקף צפת וטבריה נ' מדינת ישראל (26.07.2017)). על כן, בענייננו משלא צוינו אלה בכתב התביעה המקורי (התובעים טענו באופן כללי שהופקעו להם מקרקעין) , וזהות המקרקעין צויינו בשלבים יותר מאוחרים, ואפילו היתה מוגשת בקשה לתיקון כתב התביעה על-יד י הוספת זהות מקרקעין אלה, הרי היה מדובר בתיקון מהותי של כתב התביעה על-ידי הוספת חלקות המהווה עילת תביעה חדשה.

32. משמעות הדבר, אפילו אראה באמור בתגובת התובעים לבקשה לסילוק התביעה על הסף או בבקשה למתן הוראות, כניסיון לתקן כתב התביעה על-ידי הוספת חלקות או שטחים מסויימים שבגינם לא שולם פיצוי לתובעים, הרי משעלו טענות אלה לאחר חלוף תקופת המעבר, יש לדחות ניסיו ן זה לתקן כתב התביעה באופן עקיף, לאור התיישנות עילת התביעה.

33. חשוב להבהיר כי להבדיל מענייננו, בעניין תומא התבקש תיקון כתב התביעה לאור טענת התובעים שם, כי הם יורשים של בעלי זכויות נוספים במקרקעין, מעבר לאלה שהוזכרו בכתב התביעה המקורי, כאשר הדיון נסוב סביב אותם מקרקעין ואותו מעשה הפקעה. התיקון בעניין תומא לא נדרש לשם הוספת חלקות חדשות על כתב התביעה. לפיכך, קבע בית המשפט העליון כי אין בבקשת התיקון כדי להוות " עילת תביעה חדשה", על כן, וחרף העובדה שבמועד הגשת בקשת התיקון חלפה תקופת ההתיישנות, אין מקום לשלול את התיקון המבוקש.
לאור האמור, לא ניתן להקיש מעניין תומא לענייננו. הוספת החלקות בגינן נתבעים פיצויי הפקעה, מהווה עילה חדשה זאת מאחר ו כל הפקעה המתייחסת למקרקעין מוגדרים, מקימה עילת תביעת עצמאית ונפרדת העומדת בפני עצמה. לפיכך, אם אורה על תיקון כתב התביעה בדרך של הוספ ת תיאור החלקות נשוא הדיון, יהווה הדבר הוספת עילת תביעה חדשה וע צמאית החורגת מעילת התביעה המקורית (לעניין זה ראו: ת"א ( חי') 37944-03-16 נסרה ואח' נ' מדינת ישראל (04.06.2018); ת"א ( חי') 44377-09-15 חאזן ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (החלטה מיום 26.04.2018)).

34. לסיכום, מאחר ואין בכתב התביעה שהוגש על-ידי התובעים כל פירוט לגבי החלקות אשר בגינם מבקשים התובעים לקבל פיצויי הפקעה,והוא אינו מגלה עילה . בנוסף, מאחר והחלקות שצוינו בשלב מאוחר יותר (מבלי שתוגש בקשה לתיקון כתב התביעה), לא צוינו בכתב התביעה העיקרי והתובעים הפנו לחלקות ספציפיות בבקשה למתן הוראות ובתגובה לבקשה לסילוק על הסף, הרי אילו היתה מוגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, היתה נדחית בשל התיישנות עילת התביעה שמבוקש הוספתה. משכך, הנני מורה על מחיקת התביעה מחוסר עילה.

35. למעלה מן הנדרש אוסיף כי, בתגובת התובעים לבקשה לסילוק התביעה על הסף לא התמודדו הם עם טענת הנתבעת כי שולם פיצוי בגין שלוש חלקות. מקבלי הפיצוי (התובע והמנוח טאהא) חתמו על "קבלה" בה אישרו כי קיבלו את המגיע להם בגין הנכסים המוזכרים בקבלות (שם הוזכרו שלוש חלקות), והם הצהירו כי אין להם "כל תביעה שהיא.. כלפי רשות הפיתוח וכלפי האפוטרופוס לנכסי נפקדים ביחס לנכסים המפורטים לעיל..". ספק אפוא אם טענת התובעים כי שטח אותן חלקות אשר ננקבו בתביעה לפיצויים יותר גדול מהשטח הנקוב בשטרי הקבלה יכולה לסייע לתובעים (הדברים נאמרים בזהירות המתבקשת ), שכן עולה מן המסמכים כי התובעים הגישו תביעה בגין שטח יותר גדול וחתמו על שטרי קבלה לפיהם תביעתם מסולקת בזאת ע"י קבלת הפיצוי האמור בשטר הקבלה. על כן, לא ברור כיצד מתמודדים התובעים עם הטענה כי הם קיבלו פיצוי לגבי נכסים אלה ולא ברור כיצד מתייש בת טענתם, כי לא קיבלו פיצוי בגין מלוא השטח , לנוכח האמור בשטר י הקבלה.

36. סוף דבר, אני מורה על סילוק, ע"י מחקיתה, מחוסר עילה.

37. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל .

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ט, 05 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פאיז כיאל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: