ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סיגל יצחקי נגד אמונה תנועת האישה הדתית לאומית :

לפני:

כבוד השופטת הבכירה ורד שפר
נציג ציבור (מעסיקים) מר ראובן גבריאל כהן

התובע
סיגל יצחקי
ע"י ב"כ: עו"ד אביטל חורף

-

הנתבעת
אמונה תנועת האישה הדתית לאומית
ע"י ב"כ: עו"ד דבורית לב

פסק דין

1. התובעת עבדה בשירות הנתבעת ופוטרה מעבודתה.
לטענת התובעת נפלו פגמים כבדי משקל בפיטוריה, והיא מבקשת לבטלם, ולחילופין לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בגין פיטורם שלא כדין.
בנוסף, טוענת התובעת כי הוכפשה על ידי בעלות תפקיד בכירות בנתבעת, אשר הוציאו דיבתה, והיא מבקשת פיצוי "בגין עוולת לשון הרע".
לבסוף, נכללים בכתב התביעה רכיבי תביעה כספיים של פיצויי פיטורים ופדיון זכויות נלוות שחלקם כומת וחלקם נעדר כימות.

2. נפרט להלן את העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, שעיקרן אינו שנוי במחלוקת, וככל שקיימת מחלוקת – נציין את עיקריה -

א. הנתבעת הינה גוף שבניהולו, בין היתר, מעונות יום לילדים.
התובעת עבדה בשירות הנתבעת כמטפלת בילדים במעונות יום בטבריה החל מיום 10/06/07.

ב. עד לשנת 2012 עבדה התובעת במעון בשיכון ב' בטבריה (להלן: " מעון שיכון ב'").
החל משנת 2012 (המועד המדויק לא צוין ע"י מי מבין הצדדים, אולם כפי הנראה מדובר בתחילת שנת הלימודים), הועברה התובעת לעבוד במעון אחר של הנתבעת בטבריה, בשכונת פלוס 200 (להלן: "מעון פלוס 200").

ג. בין התובעת לבין מנהלת המעון בפלוס 200, הגב' אורה הילמן (להלן: "הגב' הילמן") התפתחה, בנסיבות השנויות במחלוקת, מערכת יחסים בלתי תקינה, והגב' הילמן הביעה חוסר שביעות רצון מהתנהלותה של התובעת ותפקודה בעבודה בהקשרים שונים.

ד. ביום 01/06/15 נשלחה לתובעת הזמנה לבירור שיערך בפני הגב' מיכל שקדי, מפקחת מנהלית ארצית.
בהזמנה נרשם "הסיבות בגינן את מוזמנת לבירור הן –
העברת אינפורמציה להורים שלא בסמכותך.
חוסר קבלת מרות המנהלת והמפקחת.
אי עמידה בנהלים.
דיבור בנייד בזמן העבודה.

ה. לתובעת נערך, כמתוכנן, בירור ביום 14/06/15 (להלן: "הבירור"), וזאת בפני הגב' מיכל שקדי הגב' הילמן והמפקחת מטעם הנתבעת על המעונות באזור הצפון הגב' מגי וול (להלן: " הגב' וול" ; "המפקחת").
במעמד הבירור הועלו ע"י התובעת מצד אחד והגב' הילמן והמפקחת מצד שני טענות שונות, ונערך פרוטוקול (מוצג 8 בתיק המוצגים של הנתבעת).
ביום 16/06/15 שוגר לתובעת מאת הגב' מיכל שקדי סיכום הבירור , וזו לשונו - "שלום רב, בהמשך לבירור שהתקיים בעניינך, הריני להודיעך כי בהתאם למה שהוחלט ודובר גם בבירור, הנך חוזרת לעבודה במעון וזאת בניסיון עד לסוף השנה.
עליך להקפיד

  1. לקבל את מרותה של מנהלת המעון ומפקחת המעון בנושאים שאינם תחת אחריותך.
  2. לא להעביר אינפורמציה ישירה להורים ישירות בנושאים שאינם תחת אחריותך ובמידת הצורך לעדכן את המנהלת.
  3. לא לאחר למעון בשום אופן.
  4. לדעת לקבל ביקורת מהמנהלת ומהמפקחת.
  5. לא לעזוב בשום מצב קבוצת ילדים לבד.
  6. לשמור על יחסי אנוש טובים בצוות.

במידה ולא תקפידי להקפיד על כל הנ"ל, נאלץ לשקול את סיום העסקתך ולזמנך לשימוע בעניין".

ו. ביום 02/08/15 נשלחה לתובעת הזמנה לשימוע לפני פיטורים וזה תוכנה –
"הנך מוזמנת לשימוע אשר יתקיים ביום 09/08/15 ...
אנו שוקלים לפטרך מהסיבות הבאות –
ויכוח קולני עם אמא בנוכחות הילדים במעון"
אי עמידה בסיכומים שהיו ביננו בבירור האחרון.
אי עמידה בנהלים".

ז. השימוע התקיים כמתוכנן ביום 09/08/15, בפני הגב' מיכל שקדי, ובו נכחו התובעת ובא כוחה עו"ד מלכא, עו"ד מטעם ההסתדרות, וכן הגב' הילמן והגב' וול.
לשימוע נערך פרוטוקול (מוצג 10 בתיק המוצגים של הנתבעת).

ח. ביום 11/08/13 שוגר לתובעת מכתב מאת הגב' מיכל שקדי בו היא מודיעה לה כי הוחלט לפטרה, וכי היא מקבלת הודעה מוקדמת בת חודשיים.

ט. התובעת הגישה ביום 29/09/15 בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריה.
הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים, ובמהלכו הודיעה בא כוחה של התובעת כי היא חוזרת בה מהבקשה, ותוגש בהקדם תביעה עיקרית, וזו אכן הוגשה ביום 18/11/15.

3. להלן תמצית טענותיה העיקריות של התובעת –
א. פיטוריה נעשו משיקולים בלתי ענייניים.
עבודתה של התובעת, לטענתה, הייתה ללא דופי, אלא שמנהלת המעון, הגב' הילמן, שהייתה בסכסוך מתמשך עם הורי הילדים שבמעון – בחרה "להסיט את האש" שהופנתה אליה - אל התובעת , ולהכפישה תוך שהיא מעלילה עליה עלילות שווא.
שלא כטענת הנתבעת, לפיה התובעת העבירה מידע להורים באופן בלתי ראוי, דווקא הגב' הילמן היא זו שהכפישה את התובעת בפני ההורים , וגם המפקחת העלילה על התובעת עלילות באוזני הורי ילדים במעון.
ב. פיטוריה של התובעת נעשו שלא כדין גם במובן זה שנפל פגם בשימוע שקוים לה.
זאת, מאחר והשימוע לא נעשה בלב פתוח ובנפש חפצה, וההחלטה בדבר פיטורי התובעת נפלה עוד קודם לקיומו.
גם מהלך השימוע עצמו היה פגום, שכן הגב' הילמן והמפקחת התנהגו בו "כאחרונות העבריינים", לא נתנו לתובעת להתבטא, וכאשר דיברה הביעו מורת רוח מדבריה בתנועות גוף וצחקוקים.
ג. הנתבעת הוציאה דיבתה של התובעת.
הגב' הילמן והמפקחת האשימו את התובעת בהאשמות שווא בשיחות עם הורי הילדים במעון, בנסותן ליצור מצג לפיו כל הבעיות במעון נובעות מהתנהגותה, ובכך פגעו בשמה הטוב.
הגב' הילמן גם אמרה לגב' אירית גבאי, מטפלת במעון אחר, שעליה להיזהר מהתובעת, וגם בכך עוולה בעוולת לשון הרע.

4. ואלה טענותיה העיקריות של הנתבעת –
א. פיטורי התובעת נעשו כדין ומשיקולים ענייניים.
כל טענותיה של התובעת בדבר סכסוך בין הורי המעון לבין הגב' הילמן אינן מעוגנות במציאות, ולגב' הילמן לא הייתה כל סיבה לטפול האשמות על התובעת והיא לא עשתה זאת.
הנימוקים לכוונה לפטר שפורטו בהזמנה לשימוע היו מעוגנים במציאות והיה בהם כדי להוות סיבה מספקת לפיטורים.
התובעת קיבלה הזדמנויות רבות לשפר את התנהגותה ולא ניצלה אותן, לא עמדה בניסיון שניתן לה בעקבות שיחת הבירור, ולבסוף לא הייתה ברירה אלא לפטרה.
ב. השימוע שנעשה לתובעת – נעשה כדין, ולא נפל בו מי מבין הפגמים הנטענים.
ג. התובעת לא הוכיחה שהגב' הילמן או המפקחת אמרו בגנותה דברים שיש בהם כדי להוות לשון הרע, וככל שהובעה ביקורת אודותיה, נעשה הדבר במסגרת חובתן המקצועית כממונות על המעון להתייחס לתלונות של הורים.

5. בטרם נדון בטענות התובעת לגופן, נתייחס לאחת מראיותיה המרכזיות של התובעת, והן תמלילים של הקלטות שבהן מוקלטות, על פי הנטען, מספר שיחות בין הורי המעון לבין הגב' הילמן והמפקחת, ללא ידיעתן של האחרונות (להלן: "התמלילים".
התובעת ביקשה להפנות לדברים אשר מתועדים באותם תמלילים בעיקר לצורך הוכחת השמצתה באזני הורי הילדים באופן שהיווה, לגישתה, כדי להוות לשון הרע.
נקדים את המאוחר ונאמר כבר כעת, כי באנו לידי המסקנה שלא ניתן להסתמך על התמלילים כעל ראייה, בין בעלת משקל ובין בכלל, וזאת מהנימוקים שדלקמן –
ראשית – ההקלטות עצמן, אשר תוכנ ן מופיע בתמלילים, לא הוגשו לתיק בית הדין וכמובן גם לא לנתבעת. זאת, למרות העובדה שסוגיית קבלת התמלילים כראייה עלתה גם עלתה, במעמד ישיבת ההוכחות, כאשר הסתבר שהתובעת לא המציאה (לתיק בית הדין ולנתבעת) את תצהירה של המתמללת שערכה את התמלילים.
שנית, למרות שאין חולק שהשיחות שמתועדות בתמלילים לא הוקלטו על ידי התובעת והיא לא הייתה צד להן, לא הוגש תצהיר מטעם מי שביצע את ההקלטות, ועל כן אין בפנינו נתונים כלשהם אשר לשאלה כיצד בוצעו ההקלטות, באילו מועדים בדיוק, ומאחר וגם ההקלטות עצמן לא הוגשו – לא היה בידי הנתבעת (וגם לא בידי בית הדין) לוודא ששמות הדוברים המופיעים בתמליל הם אכן של הדוברים שקולם נשמע בהקלטות.
לדברי התובעת ההקלטות בוצעו ע"י אמו של אחד מילדי המעון בשם מוריה. אלא שהתובעת בחרה שלא לזמן את אותה מוריה למתן עדות, לאספקת פרטים אודות מועדי ההקלטה, ולאפשר חקירתה ע"י הנתבעת.
שלישית, והחשוב והמהותי מכל לטעמנו – בתמלילים מופיעים רק חלקים מהשיחות שמופיעות בהקלטות, כאשר רשומה הערת המתמללת – "לבקשת הלקוח תומלל מדקה מסוימת עד דקה מסוימת".
בין אם הדברים נעשו משיקולים של חסכון כספי (כפי שרמז ב"כ התובעת במעמד ישיבת ההוכחות) ובין אם לאו – המצאת קטעי שיחות והשמטת אחרים ללא מתן הסבר בדבר ההשמטה והנמקה מדוע הושמטו דווקא קטעים כאלה ולא אחרים, אינה מאפשרת לבסס הסקת מסקנות באופן ראוי אודות הרקע לאמירת הדברים המתועדים בתמלילים, ומה קדם לדברים שנאמרו ומה נאמר בהמשכם, מה גם שלתמלילים לא נלווה כל פירוט אשר למועד עריכת השיחות שהוקלטו ונסיבות קיומן של אותן שיחות.
פגם זה מקבל משנה תוקף בהינתן העובדה שבתמלילים מתועדות לכאורה ובין היתר שיחות סוערות ומרובות משתתפים, שכוללות חילופי דברים בין הגב' הילמן והמפקחת להורים במעון, כאשר יקשה להבין מתי החלו השיחות, מה נאמר בתחילתן ומי יזם את כיווני השיחה שמתומללים, נתונים שבנסיבות בהן עסקינן הינם בעלי חשיבות גדולה ובלב המחלוקות בין הצדדים.
יקשה, אם כן, שלא לקבל את טענת הנתבעת לפיה יש מקום לשער שדווקא הקטעים שלא תומללו היו נותנים נופך שונה לגמרי לחילופי הדברים ותורמים להבנה נכונה של נסיבות אמירתם, באופן שלא תומך בגרסת התובעת.
במצב דברים שכזה לא ניתן להתגמש בהיבט הראייתי ולייחס ולו משקל חלקי לתמלילים, שכן בהיבט המהותי לא ניתן לבסס מסקנות על חלקי שיחות כאשר עולה באופן די ברור שייתכן שקיימת נפקות של ממש לדברים שלא תומללו.

סיכומו של דבר ולאור האמור לעיל במצטבר – אנו קובעים שאין לקבל את התמלילים כראייה בתיק, ואין לבסס על תוכנם מסקנות עובדתיות כלשהן.

6. האם הוכח שהתובעת פוטרה משיקולים בלתי ענייניים כטענתה ?

א. נזכיר כי טענת התובעת הייתה שבעבודתה המסורה לא נפל כל רבב, והתנהגותה בכל התחומים הייתה ללא דופי, ושלא הועלו כלפיה כל טענות שהן מכל סוג לאורך כל שנות עבודתה, עד שהחלה הגב' הילמן לטפול עליה אשמות שווא, ולייחס לה דברים שלא היו, לטענתה מתוך שאיפה להסיט ממנה את האש שהופנתה אליה בשל סכסוכים עם הורי ילדי המעון.

טענת הנתבעת, מנגד, הייתה כי התובעת הייתה עובדת בעייתית מאוד בהיבט של יחסי אנוש עם צוות העובדים והממונים עליה, לא קיבלה מרות, לא כיבדה את נהלי העבודה במובן זה שהרבתה לאחר לעבודה ולהיעדר ממנה בתואנות שהוכחו כתואנות שווא, דיברה בטלפון הסלולרי תוך כדי עבודה תוך הסטת תשומת הלב מהילדים שתחת השגחתה, וגם איבדה לעיתים את עשתונותיה והתנהגה באופן בלתי הולם כאשר ספגה ביקורת שלא נעמה לה.
עוד טענה הנתבעת כי התובעת מעבירה להורי הילדים במעון אינפורמציה שבה איננה אמורה לשתף אותם, וגם מכפישה את המעון בכלל והגב' הילמן בפרט באוזני ההורים.
ודוק – הנתבעת לא טענה בכל שלב שהוא כי התובעת הייתה נטולת כישורים כמטפלת ולא מיקדה בכל שלב שהוא את התלונות כלפי התובעת בהיבט הפדגוגי או בכישוריה בהעסקת הילדים ובהענקת תכנים חינוכיים לפעילות במעון, או בתקשורת הטובה שלה עם ילדי המעון (למעט אולי טענה בלתי מרכזית שלפיה התובעת אינה מיטיבה להקנות לילדים גבולות).
זאת, להבדיל מטענה שאי השקט של התובעת והתנהגותה כשהיא אינה שבעת רצון מביקורת שהיא סופגת – משפיעה על האווירה בה מצויים הילדים ומעוררת גם בהם לעיתים אי שקט.
לא זאת אף זאת שהן הגב' הילמן והן המפקחת ציינו לאורך כל הדרך, כי התובעת הייתה בעלת מגוון כישורים טובים כגננת, ידעה להפעיל את הילדים באופן יצירתי, והייתה בעלת רעיונות טובים.
דברים ברוח זו נאמרו על ידיהן הן במעמד הבירור, הן במעמד השימוע, וגם בעדותן בפני בית הדין.
נוכח האמור לעיל, ראוי שנתמקד בשאלה האם מהעדויות והראיות שהונחו לפנינו עולה שאכן נפלו בהתנהלותה של התובעת הפגמים המיוחסים לה ובגינם פוטרה (והאם עסקינן בשיקולים ענייניים המצדיקים סיום עבודתה), או שמא כטענתה – הכל עורבא פרח, בהתנהגותה לא נפל כל דופי מכל סוג, וכל המיוחס לה שיקרי ומהווה עלילה שנרקמה ע"י הגב' הילמן והמפקחת.
בהקשר האחרון שהוזכר לעיל, ובכל הנוגע להתנהגות וההתנהלות המיוחסת לתובעת נפלה מחלוקת עובדתית קוטבית בין התובעת לנתבעת, ונבחן אותה להלן.

ב. עדותה של התובעת –
התובעת, כאמור, טענה הן בתצהירה והן בחקירתה בבית הדין כי הטענות הנוגעות לפגמים כלשהם בעבודתה צצו רק במחצית שנת 2015, וקודם לכן מעולם לא הועלתה טענה כלשהי כנגד עבודתה או התנהלותה, כי עבודתה הייתה מצטיינת וללא דופי וזכתה להערכה רבה, וכי עצם העברתה למעון 200 פלוס הייתה "כדי להעצים את ההון האנושי במעון 200 פלוס כיון שאני עובדת מוערכת מאוד". בחקירתה בבית הדין הסבירה שהמפקחת ביקשה ממנה לעבור למעון בשכונת 200 פלוס כדי "להעלות את הרף במעון".
ברם – גרסתה זו של התובעת לא נותרה איתנה ומחקירתה הנגדית, כמו גם יתר הראיות שהוצגו לפנינו, לרבות ראיות שהציגה התובעת עצמה, עלתה תמונה שונה.
כך, למשל, התובעת אישרה שהתקיימה בחודש פברואר 2014, יותר משנה לפני המועד שבו טוענת התובעת שבו הושמעו כלפיה לראשונה טענות, שיחת בירור בינה לבין המפקחת.
שיחה זו מתועדת במכתב מיום 13/02/14 שמהווה סיכום שלה.
במכתב נרשם כי התובעת מרבה לאחר לעבודה מבלי שתודיע על כן מראש, והמנהלת נ אלצת להחליפה.
עוד נאמר כי היא מתייחסת באופן בלתי נאות למטפלות שרה ובת שבע לצידן היא עובדת.
בנוסף, הוזכר מעמד של השתלמות במרכז לגיל הרך בו התובעת סברה שמטפלת כלשהי הסתודדה עם הגב' הילמן בדברים שנאמרו עליה, וכתוצאה מכך התפרצה באופן קולני בצעקות באופן שהסב למעון נזק תדמיתי.
המפקחת ציינה במכתב שהיא רואה את הדברים האמורים בחומרה ומצפה לשיפור בהקשר אליהם, כמו גם לקבלת מרות מצד הגב' הילמן .
התובעת טענה כי לא קיבלה לידיה מכתב זה (למרות שהן הגב' הילמן והן המפקחת העידו שמסרו לה עותק ממנו ביד), אולם אישרה כי התקיימה פגישה כזו, וכי מדובר היה במעין גישור .
מעבר לכך שהתובעת לא שללה במפורש את תוכן המפגש הנטען, הרי שהודתה שנדרשה פגישת בירור או "גישור", עוד בחודש פברואר 2014, עובדה שסותרת את טענתה כי מעולם לא הועלתה כלפיה כל טענה שהיא עובר לחודש יוני 2015.
גם בהקשרים נוספים גרסת התובעת לא הייתה עקבית ולקתה בחוסר דיוק, בהגזמה, ובהוצאת דברים מהקשרם.
כך, למשל, התובעת טענה בחקירתה בבית הדין שההקלטות בהן הוקלטו הגב' הילמן והמפקחת ללא ידיעתן לא נעשו ביוזמתה או בידיעתה, בעוד שבמעמד השימוע נשאלה האם היא זו שביצעה את ההקלטות והשיבה "הורים הקליטו בשבילי, הקליטו בתום לב ובנפש חפצה".
גם חילופי הדברים שתועדו בפרוטוקול הבירור שנערך לתובעת אינם עולים בקנה אחד עם טענתה שכל הביקורת שהושמעה כלפי תפקודה בתחום היחסים עם צוות המטפלות והגב' הילמן, ונטייתה לשתף הורים של ילדי המעון בדברים שאינה אמורה לשתפם הייתה מנותקת מהמציאות – וכך, כשציינה הגב' שקדי בפניה התקיים הבירור שמדובר במצב בעייתי אמרה התובעת "אני פעם עבדתי בניקוי מדרגות כי לא הסתדרתי עם ילדים, היום אני מאוד נהנית ואוהבת לעבוד עם ילדים" , וכשאמרה לה הגב' שקדי "את במקום בעייתי, אני לא בטוחה שאפשר להמשיך נצטרך לבדוק מה עושים, אולי חזרה בניסיון לעבודה, תצטרכי להתחייב לא לדבר עם ההורים ולהסתדר עם העובדות" השיבה התובעת "אני מוכנה ורוצה להמשיך" אני מוכנה לתת את כל כולי למרות שהיו חיכוכים, ביני לבין אורה יש הרבה כימייה, חובת ההוכחה עלי".
נעיר שהתובעת אמנם טענה כי לא נמסר לה פרוטוקול הבירור, אולם לא הכחישה את תוכן הדברים שנאמרו בפרוטוקול, וגם במעמד הבירור לא ניתן לראות הכחשה מוחלטת וגורפת של הטענות שהופנו כלפיה.

ועוד – התובעת הצהירה כי המפקחת מצאה לנכון לקדם את התובעת למנהלת המעון בשיכון ב' (בטרם הועברה למעון בשכונת 200 פלוס), בעוד שמהראיות שהציגה התובעת עצמה עולה כי היא זו שפנתה למפקחת בדואר האלקטרוני וציינה שראתה מודעה בעיתון לפיה מחפשים מנהלת למעון בטבריה, והיא מעוניינת בתפקיד וסבורה שמתאימה לו, והמפקחת השיבה לה בנימוס שהיא מעריכה אותה ומודעת ליתרונותיה, ותנסה לדבר בשבחה בהנהלת הנתבעת.
אין חולק כי התובעת לא נבחרה לתפקיד, וכך או כך הצגת הנסיבות כך שהמפקחת ביקשה לקדמה לתפקיד מנהלת מעון – מהווה אי דיוק, וזאת בלשון המעטה.
בנוסף, התובעת הכחישה שנהגה להשמיץ את הגב' הילמן , וטענה כי הקפידה להיות לויאלית ל"מערכת" ואף סירבה להגיש תלונה במשטרה כנגד המעון, אולם מתיעוד הודעות בווטסאפ בינה לבין אחת האימהות שהוגש על ידי התובעת עצמה, עולה כי התובעת התלוננה בפני אותה אם על כך שהגב' הילמן מתעללת בה.

מעבר לכל האמור לעיל, נציין כי התרשמותנו מעדותה של התובעת לפנינו הייתה שהיא אמרה אותם דברים שסברה שיתמכו בקבלת תביעתה ולאו דווקא תיארה את הנסיבות נכוחה, תוך שניכר שהיא רואה, מתוך שכנוע עצמי, את הנסיבות באופן חד צדדי ונטול איזון, כך שכל טענה כנגדה מהווה התנכלות והתעללות.
נוכח האמור לעיל התקשינו לבסס על עדותה ממצאים עובדתיים.

ג. אשר לעדויות מטעם הנתבעת –

התרשמותנו הייתה שונה מאשר מעדות התובעת.
עדותה של הגב' וול הייתה עקבית ולא נסתרה בחקירתה הנגדית, והרושם היה שדבריה נאמרו בכנות ומתוך ראייה מקצועית ולא רגשית.
קיבלנו כמשכנעת את גרסתה לפיה הושמעו באזניה תלונות רבות על יחסי עבודה לקויים בין התובעת לצוות המטפלות גם במעון הראשון בו עבדה, בשיכון ב', בהנהלת הגב' גוזלן, אשר הייתה נוחה סבלנית וסובלנית והעדיפה להכיל את התובעת ולא לקיים עימותים עימה.
האמנו לדבריה של הגב' וול לפיהם נוכח כישוריה של התובעת בעבודה עם הילדים והחוזקות האחרות שלה, שכבר תוארו לעיל, והגב' וול הקפידה לציין אותן תוך שמירה על איזון, בחרה לעודד את התובעת ולנסות לשמור אותה בתוך המערכת ולהימנע מלהוציא מכתבי נזיפה שיהוו איום עליה , כאשר משהתרשמה שצוות המטפלות במעון בשיכון ב' לא יוכל להמשיך לעבוד עם התובעת – החליטה להעבירה למעון 200 פלוס, מתוך תקווה שניהולה הסמכותי והמנוסה של הגב' הילמן יתאים למזגה של התובעת, ושהתובעת תשפר את דרכיה.
קיבלנו ככנים גם את דבריה של הגב' וול, המפקחת, לפיהם מצאה שהמטפלות במעון 200 פלוס סובלות מאוד מהתובעת ומהתנהגותה כלפיהן, שמעה עדויות אודות התפרצותה של התובעת בהשתלמות המטפלות, והתרשמה שהתובעת יוצרת אוירה מתוחה.

גם עדותה של הגב' הילמן הייתה עקבית ולא נסתרה.
אמנם, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית הדין ומפרוטוקולי הבירור והשימוע, גם הרושם של בית הדין היה שעסקינן באשה דעתנית ואסרטיבית, וגם מוחצנת מאוד, אשר התקשתה להסתיר את תחושותיה והביעה אותן בין באומר ובין בשפת הגוף שלה.
יחד עם זאת, התרשמנו שדבריה נאמרו בכנות וגרסתה הייתה קוהרנטית.
האמנו לתיאורי הגב' הילמן בכל הנוגע לאיחורים הרבים של התובעת, להיעדרויות שלה שנומקו בתואנות שהתברר שאינן אמת, ולנטייתה של התובעת להתפרץ ולאבד את העשתונות כאשר היא נקלעת לעימות או ויכוח, והקושי שלה לקבל ביקורת.
האמנו לגב' הילמן גם בכל הנוגע למידע שהגיע אליה מספר פעמים מגורמים שונים, ביניהן מטפלות והורים של ילדי המעון, לפיו התובעת מרבה להכפיש אותה באזניהם.

ד. אשר לעדויות "החיצוניות" –
מצד התובעת הוגשו מספר מכתבים בהם הובעה שביעות רצונם הרבה של הורים של ילדי המעון בהם טיפלה מהאופן בו טופלו ילדיהם ומכישוריה של התובעת כמטפלת.
במכתבים אלה (מעבר לכך שעיקרם נוגע לתקופה שלפני עבודתה של התובעת במעון 200 פלוס), אין כדי לתרום להכרעה בענייננו, שכן כפי שכבר צוין לעיל - אין חולק על כישוריה של התובעת בעבודה עם הילדים.
בנוסף, העידו מטעם התובעת שתי אימהות של ילדים שטופלו במעון, הגב' שירן שמעון והגב' נועה עמוס.
גם בעדותן של אימהות אלה אין כדי לתרום לשאלות הטעונות הכרעה בענייננו, שכן עדותן, רובה ככולה, התמקדה בכישוריה הטובים של התובעת ובתלונות על ניהול המעון בכלל ועל התנהגותה כמנהלת של הגב' הילמן בפרט, אלא שאיננו סבורים שאישיותה כמנהלת של הגב' הילמן היא הטעונה בירור בענייננו, או השאלה האם ילדי הגם אהבו אותה אם לאו, אלא תפקודה של התובעת באותם הקשרים ותחומים בגינם הוחלט לפטרה.

דברים אלה יפים גם בנוגע לשני מכתבי תלונה מצד הורי המעון שהעתקיהם הוצגו על ידי התובעת, אשר הופנו למשרד התמ"ת וגורמים נוספים בחוץ למעון, ובהם טענות חמורות ביותר בכל הנוגע לאיכות הטיפול שמקבלים ילדיהם במעון, איכות המתקנים והתזונה המסופקת לילדים במעון, ואף אי סדרים כספיים.
מבלי להמעיט בחומרת הדברים שנטענו באותם מכתבים, אין בהם כדי להפריך ולו במשהו את הטענות שהופנו כלפי התובעת ואשר בגינן הוחלט לפטרה, ואף חשוב מכך – הטענות נבדקו ע"י גורם מוסמך במשרד התמ"ת (שלשם שינוי לא נטען שגם הוא נגוע בהתנכלות לתובעת או שיש לו עניין לתמוך משיקולים בלתי ענייניים בגב' הילמן), וההורים קיבלו מענה שהפריך את מרביתן המכרעת של הטענות, תוך שהתרשמותה של המפקחת החיצונית הייתה שמכתב התלונה ששוגר למשרד ואשר התיימר לייצג מספר הורים – לא היה כזה הלכה למעשה שכן חלקם אף לא קראו את המכתב, ועוד ציינה כי "מהתרשמותי, אחת המטפלות במעון גורמת לכל התסיסה ועקב כך נגרם נזק גדול המשפיע על כל הגורמים".
יוער כי התובעת לא ביקשה לזמן גורם חיצוני ואובייקטיבי זה לעדות כדי להפריך מסקנותיו שאינן תומכות בטיעוניה.

ה. נסכם ונאמר כי העדפנו העדפה של ממש את העדויות והראיות מטעם הנתבעת, מהם עולה קושי גדול אצל התובעת בעבודת צוות ובקבלת ביקורת ומרות, עד כדי שיבוש העבודה בגן ופגיעה במטפלות שעבדו לצידה , באופן שהודיעו שאינן מוכנות לעבוד לצידה, ולהפרעה בהתנהלותה התקינה של המנהלת הגב' הילמן.
משכך אנו קובעים שהתובעת פוטרה משיקולים ענייניים ומוצדקים , שנתמכו בנתוני אמת ולא בטענות שווא ועלילה שקרית שנרקמה נגדה, וזאת לאחר שנעשו ניסיונות ליתן לה מספר הזדמנויות לתקופות ממושכות לשפר את דרכיה באותם תחומים שלגישת הנתבעת לא אפשרו המשך העסקתה.

משכך – אנו דוחים את תביעת התובעת לביטול פיטוריה, לאכיפת המשך העסקתה, וגם לפסיקת פיצוי בגין "פיטורים שלא כדין" ככל שהטענה נסמכת על עילות הפיטורים.

7. האם נפלו הפגמים הנטענים בשימוע אשר נערך לתובעת –
לטענת התובעת שהשימוע שנערך לה היה פגום במובן זה שלא נערך "בלב פתוח ונפש חפצה" וההחלטה לפטר את התובעת נפלה עוד בטרם השימוע, ולראייה הורי הילדים במעון ידעו (לגישת התובעת) עוד ביום בו קוים השימוע שהוחלט לפטרה.
בנוסף, טוענת התובעת כי הגב' הילמן והמפקחת שנכחו בשימוע "נהגו "כאחרונות העבריינים" לא נתנו לה להתבטא , כשדיברה התבטאו בתנועות גוף המביעות מורת רוח מדבריה וצחקקו".

נאמר כי איננו מקבלים את טענות התובעת –
אשר לטענה שהשימוע לא נעשה בלב פתוח וכאשר ההחלטה כבר התקבלה –
יודגש כי הגורם המחליט על פיטורי התובעת היה הגב' מיכל שקדי, מפקחת מנהלית ארצית, כאשר במעמד השימוע הדגישה שהיא ורק היא המוסמכת לפטר ושללה טענות לפיהן הוחלט כבר לפטר את התובעת.
השימוע נערך ביום 02/08/15, והתובעת אכן הציגה חילופי מסרונים בין שתי אימהות של ילדים במעון שבהם האחת מספרת לשנייה שהתובעת פוטרה, אולם לא ניתן ללמוד מנין המידע שבידיה, ומחילופי הדברים עולה לכאורה שדווקא התובעת היא שדיווחה למי מהן על ההתרחשויות בנוגע אליה ולהמשך עבודתה.
לא מצאנו, אם כן, שיש תימוכין לטענה לפיה במועד עריכת השימוע כבר גמלה בלב הגורם המוסמך בנתבעת – ההחלטה לפטר את התובעת בטרם נשמעו דבריה.
אשר למעמד השימוע עצמו – יוזכר שבאותו מעמד התובעת הייתה מלווה בבא כוחה עו"ד מלכא, ונכחו בו, מלבד הגב' שקדי – עו"ד מטעם ההסתדרות וגם הגב' הילמן והמפקחת.
אמנם, ניתנה בשימוע גם במה נרחבת לגב' הילמן ולמפקחת לפרט טיעוניהן בכל הנוגע לתלונות בנוגע לתובעת, למרות שאלה כבר פורטו בהרחבה במכתבים ששוגרו לתובעת ולגב' שקדי, ואמנם תועדה הערה של ב"כ התובעת שהגב' הילמן והמפקחת הביעו בתנועות והבעות פנים חוסר שביעות רצון מדברי התובעת, וככל שאלה היו פני הדברים אין זה ראוי.
יחד עם זאת, ניתן לראות שהתובעת אמרה דבריה, לא הוגבלה באמירתם, וחשוב מכך – לא הועלתה בסיכומי התובעת או בכל הזדמנות אחרת טענה לפיה היו דברים מהותיים שהתובעת לא קיבלה הזדמנות לומר ושככל שהיו נשמעים – היה בהם , אולי, כדי לשכנע את המפקחת הארצית לבטל את רוע הגזרה.

משכך, לא מצאנו שהיו פגמים שכאלה בשימוע שיש בהם כדי להצדיק קביעה שהפיטורים פגומים, או שהתובעת זכאית לפיצוי כלשהו בגינם .
משכך, נדחית תביעתה לפיצוי בהקשר זה.

8. אשר לתביעה לפיצוי בגין לשון הרע –

א. עיון בתצהירה של התובעת ובסיכומי בא כוחה, מראה כי טענתה לפיה הנתבעת הוציאה דיבתה מתחלקת לשלושה ראשים – האחד – טענה לפיה הגב' הילמן השמיצה אותה באזני הגב' אירית גבאי, שהיתה בעבר מטפלת במעון 200 פלוס והועברה למעון בשיכון ב' במקביל להעברתה של התובעת מאותו המעון למעון 200 פלוס.
בהקשר זה, מעבר לטענה כללית ובלתי מפורטת לפיה הגב' הילמן השמיצה את התובעת באוזני הגב' גבאי , נטען כי הראשונה אמרה לאחרונה – "אירית תיזהרי מסיגל".
הראש השני – מפנה לשיחה שנערכה לכאורה עם אחת הא ימהות של ילד במעון, אשר לא נאמר מי היא, ואשר עמה התנהלה שיחה שהוגש תמליל של חלקים ממנה, כאשר בדיעבד הסתבר שאותה אם איננה נמנית על העדות בתיק.
הראש השלישי הינו אמירה שמיוחסת למפקחת הגב' ווהל, אשר גם היא מצויה בתמליל של חלק משיחה שלה עם אם של ילד מהמעון, גם שם לא ברור מי היא אותה אם ובדיעבד הסתבר שלא העידה בתיק.

ב. אשר לטענה לפיה הגב' הילמן הכפישה את התובעת באזני הגב' גבאי –
עיון בתצהירה של הגב' גבאי, מראה שהגם שהוא עמוס בטענות קשות מצד המצהירה כנגד הגב' הילמן – אין בו זכר לייחוס אמירה כלשהי מצד הגב' הילמן בנוגע לתובעת.
לא ברור, אם כן, כיצד סבורה התובעת שאמירת דברים כמיוחס לגב' הילמן הוכחו, ובהינתן האמור לעיל אנו קובעים שלא הוכחו כלל ועיקר.

ג. אשר לחלקי השיחות שתועדו בתמלילים –
כבר קבענו שלא ניתן לקבל את התמלילים כראיות בתיק.
הנימוקים לאי קבלתם מקבלים משנה תוקף בכל הנוגע לטענות התובעת בעניין אמירת דברים כנגדה שמהווים לגישתה לשון הרע.
התובעת נותנת לעצמה דרור לטעון שהשיחות המוקלטות מעידות על ניסיון להסיט כל תלונה בגין תפקודו של הגן או התנהלותה של המנהלת – לאפיק של הכפשתה שלה, אולם אינה טורחת להגיש את ההקלטות עצמן ולמצער תמלול מלא שלהן, כדי שניתן יהיה לעמוד באופן מדוייק על ההקשר בו נאמרו הדברים, ביוזמת מי נאמרו , ואילו דברים הוחלפו לאחר אמירתם, וגם לו מתי בדיוק נאמרו.
התובעת, כאמור, גם לא זימנה את האם שעמה נערכה השיחה, ואשר על פי הנטען הקליטה אותה, כדי שניתן יהיה לקבל ממנה לא רק מידע על מתכונת ביצוע ההקלטות, אלא גם על התמונה המלאה של חילופי הדברים בינה לבין המנהלת והמפקחת, באופן שגם יאפשר חקירתה הנגדית.
בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע שאמירת הדברים המיוחסים לגב' הילמן או המפקחת – ככאלה שהוכחו.

ד. בשולי הדברים נעיר, כי מצאנו שבתצהירה של אחת העדות מטעם התובעת בתיק הוזכרה אמירה שנאמרה לה ע"י הגב' הילמן שיתכן לראות בה משום לשון הרע למרות שלא צויינו מועדה ונסיבות אמירתה.
ברם – אמירה זו לא הוזכרה ככזו שמהווה בסיס לטענות התובעת מכוחן התבקש פיצוי בגין לשון הרע, לא בכתב התביעה, לא בתצהיר התובעת וגם לא בסיכומי בא כוחה, ועל כןגם ניתן למצוא היגיון בעובדה שהעדה לא נחקרה על אותה אמירה ולא נכללה התייחסות אליה בסיכומי בא כוח הנתבעת.
אכן – ב"כ הנתבעת אינה אמורה לעשות מלאכתו של ב"כ התובעת, וודאי שבית הדין איננו אמור לעשות זאת.

ה. אשר על כן אנו קובעים שהתובעת לא הוכיחה שנאמרו בגנותה אותם הדברים שהעמידה בבסיס עילת לשון הרע, ודין תביעת התובעת לפיצוי בגין לשון הרע להידחות.

9. התביעה לפדיון זכויות נלוות -
בכתב התביעה של התובעת הופיע, בסעיף 79(ו) רכיב כוללני ובלתי מכומת בזו הלשון -
"זכויות סוציאליות לרבות הפרשות לקופת פנסיה, ימי מחלה צבורים, ימי הבראה, ביגוד, ימי חופש וחופשת מחלה כחוק, ובהתאם להסכמים קיבוצים וצווי הרחבה ובהפחתת הסכומים שלא תהא עליהם מחלוקת".
לשון זו חזרה על עצמה בתצהיר התובעת ובסיכומי בא כוחה, ולא ניתן כל פירוט או כימות לרכיבים האמורים בכל שלב שהוא של הדיון.
זאת, למרות שכבר בכתב ההגנה נטען כי לתובעת שולמו מלוא פיצויי הפיטורים על דרך שחרור הפרשות בגין פיצויים ותשלום השלמה להם, וניתנו הודעה מוקדמת בתמורתה והוכחשה זכאות התובעת ליתר הרכיבים שהוזכרו, ובתצהיר הגב' וול ניתן פירוט של הסכומים ששולמו וצורפו אסמכתאות.
עצם התשלומים וחישובם כפי שנעשה ע"י הנתבעת – לא זכה לכל התייחסות בסיכומי ב"כ הנתבעת, ודאי שלא להבעת מחלוקת או הכחשה.

נוכח האמור לעיל – אין מקום לפסוק לזכות התובעת רכיב כלשהו שכאמור לא פורט ולא כומת.

10. סיכומו של דבר –

תביעת התובעת (שהועמדה על סך של 267,440 ₪ בצירוף "חישוב אריתמטי של ס"ק ו" שעניינו הזכויות הנלוות) נדחת ה מראשיתה ועד סופה.

בנסיבות האלה אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ .

11. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ט, (05 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ורד שפר
שופטת בכירה

מר ראובן גבריאל כהן
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: סיגל יצחקי
נתבע: אמונה תנועת האישה הדתית לאומית
שופט :
עורכי דין: