ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיד משאהרה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור עובדים- מר שלמה גולדברג
התובעים
1.עיד משאהרה ת.ז. XXXXXX604
2.עזיזה משאהרה ת.ז. XXXXXX653
ע"י ב"כ: עו"ד אבראהים מוחמד ועו"ד אבו רג'ב רולא

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע מיום 06/08/15, מכוחה נשללה תושבותו מיום 01/01/06 ואילך. החלטה זו של הנתבע הייתה על השגת התובע בגין החלטת הנתבע מיום 23/02/15.
הנתבע טען כי חלה התיישנות ביחס להחלטות בדבר תושבותו בעת הגשת התביעה וכי היה מודע לשלילת תושבותו כבר בחודש מאי 2014.

העובדות
התובע יליד 5.2.46.
התובע מחזיק בתעודת זהות בה נרשם כי מענו הוא בג'בל אלמוכבר בירושלים.
התובע מקבל גמלה ממנהלת הגמלאות מעבודתו כמורה.

המחלוקת
האם החלטת הנתבע שלפיה התובע אינו תושב מחודש ינואר 2006 (החלטה מיום 6.9.07) התיישנה.
ככל שהתשובה היא בשלילה האם התובע היה תושב בתקופה זו.
האם החלטת הנתבע שלפיה התובע אינו תושב מחודש ינואר 2010 עד חודש מאי 2014 התיישנה.
ככל שהתשובה היא בשלילה האם התובע היה תושב בתקופה זו.
האם התובע היה תושב בתקופה שמחודש יוני 2014 ועד חודש אוג' 2015.

הכרעת הדין
התיישנות
החלטת הנתבע מיום 06/08/15 ניתנה ביחס להשגת התובע על החלטה קודמת בדבר היעדר תושבותו של התובע. החלטה זו היא המשך החלטות לגביהן כבר חלה התיישנות.
בתאריך 26/06/12 החליט הנתבע להכיר בתובע כתושב מיום 01/01/10. החלטה זו בוטלה בהחלטה מיום 18/05/14 שעליה הוגשה השגה שנדחתה ביום 17/08/14. בהחלטה זו ניתן שוב תוקף להחלטה מיום 06/09/07, לפיה התובע אינו תושב החל מיום 01/01/06.
הנתבע טען כי על פי תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969 חלפו 12 חודשים להגשת ערעור ממועדי מתן ההחלטות מיום 06/09/07 ומיום 17/08/14, מאחר והתביעה הוגשה ביום 08/11/15.
משכך טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה בנוגע לתקופות התושבות המדוברות בהחלטות אלה, ונותר לדון אך בתקופה אליה מתייחסת ההחלטה מיום 06/08/15, דהיינו תושבות התובע מיום 01/01/14.
אולם, על פי החלטת בית הדין מיום 29/03/17 (עמ' 7 לפרו'), בהסכמת הצדדים, נקבעה תקופת המחלוקת מיום 01/01/06 עד 01/01/14. הנתבע טען כי חרף החלטה זו יש התיישנות על ההחלטות מיום 06/09/07 ומיום 17/08/14 ומטעם זה, ביחס לתקופה אליה הן מתייחסות, יש לדחות את התביעה. בין היתר מהטעם שטענת ההתיישנות מופיעה ברשימת הפלוגתאות שבדיון מיום 19/04/16.
יש לקבל טענה זו של הנתבע. טענת ההתיישנות נטענה לראשונה בכתב ההגנה. (ס' 4-6) כמו כן הופיעה בפלו' 1 ו-3 בפרו' מיום 19/4/16 . הנתבע לא חזר בו מטענות ההתיישנות.
גם בהחלטה מיום 29/3/17 אין ויתור של הנתבע על טענת ההתישנות. האמור בהחלטה מתייחס להסכמות הצדדים ביחס לתקופה שבמחלוקת "נוכח האמור המחלוקת בהליך זה היא לתקופה שמיום 1.1.06 ועד 1.1.14." אולם כל צד שמר על טענותיו.
לוח הזמנים מצביע כי אכן חלה התיישנות על החלטות הנתבע מיום 6/9/07 ומיום 18/5/14 כן בהחלטה על דחית ההשגה מיום 17/8/14. ומשחלף הזמן (12 חודשים) והתובע לא פעל יש לדחות תביעותיו לתקופת התושבות הקודמת ליום 1/1/14 מחמת התיישנות.(ההכרה הזמנית הקצרה בוטלה) .
המצב העובדתי עד 1/1/14 הוא כי התובע לא הוכר כתושב.
מטעם זה דין התביעה לתקופה שבמחלוקת להידחות.
מבלי לגרוע מהאמור, למעלה מהצורך נדון בעובדות ביחס לתקופה זו לגופן.
כל החלטות הנתבע שהתיישנו, קבעו היעדר תושבות. בנסיבות אלה, לא היה שינוי במעמדו. משכך מוטל עליו נטל שכנוע בדבר היותו תושב.

מקום מגורי התובע
התובע טען כי כל חייו התגורר בג'בל אלמוכבר ועוד לפני נישואיו עבד שם כמורה וקיים שם את מרכז חייו. אחרי נישואיו התגורר אצל משפחת אשתו, ואף שמשפחתו נמצאת באלסואחרה אלשרקיה לא בחר לגור שם. כשגדלו ילדיו שכר דירה בג'בל אלמוכבר בה התגורר, לרבות בין השנים 2006-2014 אצל מר סרור יחד עם בנו זיאד, עד שזיאד התחתן ועבר.
מטעם התובע העידו התובע, מר סרור, בנו של התובע והתובעת ומר קומבר סאלח .
לטענתו נתן מענה לכל הספקות, עת הסביר כי החשבונות רשומים על שם בנו בשל מצבו הכלכלי, ש החשבון אצל אמו על שמו כי הוא הבכור, שחשבונות המשכיר על שם המשכיר שהתחשבן עם התובע ועוד. לטענת התובע רק ערכו ביקורים באלסואחרה אלשרקיה, אולם לא התגורר שם. כך טענה גם אשתו. גם ביחס למקום לימודי ילדי הבן, טענו שיש קרבה בין ג'בל אלמוכבר לאלסואחרה אלשרקיה, ולכן אין מניעה ללימודיהם שם.
בתצהיר התובע נכתב כי נולד וגדל בג'בל אלמוכבר בירושלים, עבד 26 שנה כמורה בבתי ספר שונים, לרבות בג'בל אלמוכבר, רעייתו תושבת ירושלים ונולדה וגדלה בג'בל אלמוכבר וכל הילדים נולדו בירושלים. התובע צירף תקופות עבודה (נספח א' לתצהיר ותעודת זהות של רעייתו (נספח ב')). עוד צירף ריכוז תשלומי קצבת זקנה בגין פנסיה ממשרד החינוך, התובע קיבל קצבת זקנה עד מאי 2014. לגרסתו הגיש טופס דין וחשבון רב שנתי על מסמכי המגורים ונדחה. גם השגתו נדחתה.
יחד עם זאת, בסעיף 6 לתצהירו הוא מאשר כי "תקופה קצרה לאחר נישואי עברתי לגור בבית חמי וכשגדלו הילדים נאלצתי לעזוב את הבית ועברתי לגור בשכירות משנת 1962 ונכון להיום". העד סאלח קומבר בחקירתו הנגדית מציין במפורש כי התובע התגורר מחוץ לתחום. בכך סתר את התובע אף שהעיד מטעמו.
לגרסת התובע בין השנים 2005-2009 התגורר בבית סרור עם בנו זיאד. בשנת 2010 עזב זיאד וחוזה השכירות עבר על שמו, ונשאר בכתובת זו עד 2013. ב-2014 עבר לגור בשכירות חדשה בג'בל אלמוכבר אצל קו מבר, והגיש חשבון ארנונה על שמו, ולגרסתו מתגורר באותה כתובת. עוד ציין כי פעל לרכישת חלקת אדמה בג'בל אלמוכבר והיתר הבנייה נמצא לקראת סיום (נספח ח' לתצהיר).כאמור התקופה מ1/1/14 אינה במחלוקת.
התובע אישר כי הוריו ואחיו אינם בעלי תעודת זהות ישראליות והם מתגוררים באלסואחרה אלשרקיה. מאחר ואביו נפטר, מבקר את אימו מס' פעמים בשבוע ולעיתים לן אצלה, אולם לגרסתו מרכז חייו נותר בישראל.
בסעיף 11 אומר התובע: "לפי מיטב זכרוני, בשנת 2014 כאשר הייתי בביקור אצל אימי הופיע פקיד המשיב ומצא אותי שם והסברתי לו כי אני מבקר את אימי וכי הבית שלי בג'בל אלמוכבר, וביקשתי כי ילווה אותי לשם, אולם הוא סירב. תקופה קצרה לאחר מכן ביק ר בביתי פקיד אחר מטעם המשיב בשם וסים ומצא שאני אכן מנהל את מרכז חיי בירושלים, המשיב בכל זאת החזיר לי את קצבת הזקנה לתקופה קצרה".
בסעיף 14 מציין "כן הודעתי למשיב כי, בעבר כי לי בית שנבנה באזור אלסואחרה על אדמה בבעלות הוריי, הבית היה מחובר לחשמל ומים, ככל בית אחר, והייתי משתמש בו לעיתים אך מעולם לא התגוררתי בו באופן קבוע, קל וחומר שהבית נהרס". (דגש ש.ש.) דהיינו מגורים לעיתים .
הנתבע טען כי הבית נהרס בגין פיגוע שביצעו שני בניו של התובע, וכי לא נתן הסבר נאות או מתקבל על הדעת כיצד הבית נהרס אם אינו שלו או של בניו אלו. עוד טען כי אשת התובע המתגוררת עם התובע היא אפוטרופסית של הנכדים מהבן שבכלא בגין הפיגוע , ולטענת התובע הילדים גרים עימם.
התובע אינו מסביר כיצד למרות שאינו גר בבית מחוץ לתחום, חוקרי הנתבע מצאו אותו באלסואחרה אלשרקיה בכתובת שמסר לנתבע. בעניין זה, בשיחת טלפון שחוקר ביצע עימו באותו זמן לא ציין התובע כי הוא אצל אימו אלא ניסה להציג מצג כאילו הוא בתחום ישראל במקום אחר, רק לאחר שהחוקר פגש בו במחסום הכניסה מאלסואחרה אלשרקיה, הודה כי אכן הגיע משם (עמ' 9 לפרו').
אם היה מדובר בכיבוד הורים ובביקור האם, מדוע הסתיר התובע מהחוקר את שהותו שם. לכך לא קיבלנו מענה (עמ' 10 ש' 6-7) . בחקירתו (נ/2 ע' 1) הודה כי שיקר לחוקר.
בחקירתו הנגדית הודה כי האחים העבירו לו בבית באלסואחרה אלשרקיה את דירת אמו והוא מתגורר בדירה וכשיש משהו הוא ישן שם ונשאר לילה אחד(עמ' 10 ש' 1-3).
אין מחלוקת כי פרט לבית באלסואחרה אלשרקיה, של התובע שנהרס, יש לאמו ולמשפחתו דירות נוספות שם. התובע מעיד כי לו עצמו יש 3-4 דירות (עמ' 9 ש' 26-27) .
זאת ועוד, הרשות הפלסטינית בנתה את אותו בית שנהרס, שהיה של התובע, כפיצוי לכך שילדיו עשו פיגוע. למרות זאת אומר התובע כאילו הבית של אמו (עמ' 10 ש' 16-21). התובע עונה לשאלה מי היה גר באותו בית שהרסו "אני הייתי בא אליו והולך, אבל אמא התגוררה בו. אני הייתי הולך וישן שם יום אחד. ש. בשביל היום האחד היה לך שם גם רהיטים, בגדים, הכל. ת. אנחנו הולכים יום אחד אבל שמים לנו ריהוט. מה נישן ברצפה?... הבית צריך שיהיה בו משהו, אוכל לאמא, מכונת כביסה וכיסוי שנישן" (עמ' 10 ש' 26-32) (דגש ש.ש.). תחילה העיד כי משתמש לעיתים, ככל שהתקדמה עדותו מיעט את הימים. אשתו אמרה שהיו פעמיים שלוש בשבוע.
פסק דין ב"ל 1178-06-10 פייצל אלדלייה נ' המוסד לביטוח לאומי, מתייח ס למצבים של "הולך ובא". שם נקבע כי מצב זה של הולך ובא אינו מבסס מרכז חיים אחד. (ראה גם ב"ל 12063/04 נעים סאלחי נ' המוסד לביטוח לאומי, ב"ל 2014/02 חשימה מורטדה נ' המוסד לביטוח לאומי ).
גם מטעם זה יש לדחות תביעתו. הוא אינו מתגורר כמרכז חיים בג'בל אלוכבר אלא בא והולך. אין מרכז חיים עליו אפשר להצביע. משכך גם החזקה , הנתנת לסתירה, כי הכתובת בתעודת הזהות היא הנכונה, נסתרה.
בחקירתו של התובע מיום 29/08/07 (נ/2), הוא מציין כי מתגורר אצל בנו זיאד בג'בל אלמוכבר. אולם החוקר מעמת אותו עם העובדה שהגיע מאלסואחרה אלשרקיה והוא מאשר " האמת כשהתקשרת אליי הייתי באלסואחרה אלשרקיה ואני לא אמרתי לך את האמת" (עמ' 1 4 שורות מהסוף.) בכך יש פגיעה באמינות הגרסה בכללותה.
בחקירתו מעמת אותו החוקר עם העובדה שעפעף אשת אסמעיל עלי סרור, בעלת הנכס, מסרה שהתובע אינו מתגורר בג'בל אלמוכבר עם בנו זיאד. על זה הוא עונה "זה לא נכון".
סרור נחקר ביום 08/08/07 (נ/3). נאמר ביחס לשהות התובע "ש. האם אביו של זיאד מתגורר אצלך עם בנו זיאד. ת. לפעמים הוא בא אצל בנו זיאד לביקור, אך אביו ואמו של זיאד מתגוררים באלסואחרה אלשרקיה" (עמ' 1 לחקירה- שתי שורות אחרונות) (דגש ש.ש.).הדברים כפשוטם "כמשיח לפי תומו"
בית הדין הארצי פסק לא פעם כי יש לתת משקל יתר להודעות שנגבו קודם לדיון המשפטי, שעה שבעת גביית ההודעה לא היה הנחקר מודע לתוצאות הדברים שהוא מוסר (דב"ע מ"ח/0-42 ורטנסקי נ' המל"ל, דבע מ"א/0-72 פרידמן נ' המל"ל ועוד ).
ראינו אפוא כי גרסת התובע בחקירתו מצביעה ש שיקר לחוקר בדבר מקום הימצאו. הכחשתו את דברי הגב' עפעף סרור, כי אינו מתגורר אצל זיאד נסתרת בחקירת סרור, שאומרת במפורש שאביו ואמו של זיאד, דהיינו התובע ואשתו מתגוררים באלסואחרה אלשרקיה. יש לתת משקל יתר לחקירת סרור, כאמור בפסיקה לעיל.
תימוכין לכך יש בחקירת סרור עפעף (נ/4), היא אומרת כי אינה יודעת היכן מתגוררים הוריו של זיאד, זאת לאחר שמאשרת כי זיאד גר מולה. ככל שהיו מתגוררים שם וודאי הייתה יודעת. יתר על כן, היא נשאלת שאלה ישירה "ש. האם הוריו של זיאד מתגוררים איתו. ת. לא, לפעמים הם באים לביקור אצל בנם זיאד אך אני לא יודעת היכן מתגוררים." ואידך זיל גמור.
לא למותר לציין כי עלי סרור נחקר ביום 08/08/07 במכולת, ואילו הגב' סרור נחקרה ביום 29/08/07 בביתה. כך שלא היה תיאום בניהם על אתר. יש לפיכך לתת משקל לחקירותיה ם, כל אחת באופן עצמאי.
גרסאותיהם סותרות את טענתו של התובע בדבר מגורים אצל זיאד. כמו כן סותרות את האמור בתצהיר מוחמד משהרה בנו של התובע בסעיף 5, וכן את תצהיר התובע בסעיף 6.בכך מפריכות את גרסת התובע באופן מהותי.
כלתו של התובע, חתאם משאהרה, אשת בנו מוחמד, מסר ה לחוקר בהודעתה מיום 12/04/07, כי היא גרה אצל חמיה, אצל התובע באלסואחרה אלשרקיה. התובע עומת עם אמירתה זו ואומר כי מה שהיא אומרת לא נכון (עמ' 15 ש' 27-32). לפני אמירה זו, הוא מתפתל עם אמירות שונות בקשר לכך שנתן להם את האדמה ושעכשיו בונים עליה עוד וש "היה שוכר ומתגורר... מוחמד בנה בה". וכשנשאל לבסוף "למה שתגיד משהו לא נכון? זה לא לטובתה. ת. לא יודע. ש. היא נשאלת איפה מתגורר חמך. ת. היא אומרת באלסואחרה אלשרקיה. הבית של אמא היינו הולכים לא מתגוררים שם , אני מתגורר עם אשתי בג'בל אלמוכבר, אבל הולך לשם. עד עכשיו הולכים אליו, כשיש אירועים, חתונות אנחנו הולכים. אבל אני מתגורר בירושלים 98 אחוז מהזמן. ישן יום אחד" (עמ' 16 ש' 1-6) (דגש ש.ש.). התובע מסכים כי אין לכלתו סיבה שלא לומר את האמת . בכך יש לתמוך באמירת כלתו.הוא מתרץ זאת בכך ש"הולכים", דהיינו הוא וגם אשתו, לא רק הוא לבד לבית באלסואחרה אלשרקיה. בכך, חוזר על עניין ה"הולך ובא" שמשמעו היעדר מרכז חיים בג'בל אלמוכבר לא רק בעצמו אלא עם אשתו ומשפחתו . משמע גם למשפחה חלק מחייה אינו בתחום .יודגש כי בתצהיר אומר התובע שהיו מבקרים 2-3 פעמים בחודש, ובחקירתו פעם בשבוע.
על מצב זה חלה הפסיקה לעיל לפיה שהותם הנשנית מחוץ תחום מצביעה כי מרכז חייהם אינו בג'בלאלמוכבר.
עוד- בחקירת אסמעיל סרור מכחיש הוא את מגורי התובע בדירת בנו זאיד בזמן מגורי הבן. ואילו בתצהיר איסמעיל סרור, שהוגש ע"י התובע, נכתב " הנני להצהיר כי מר זיאד... אשתו ילדיו, אמו ואביו משאהרה עיד התגוררו בשכירות בביתי שנמצא בג'בל אלמוכבר... וזאת בין השנים 2005-2009. חוזה השכירות היה רשום מר זיאד וכל חשבונות היו רשומים על שם אסמעיל... בשנת 2010 מר זיאד... יצאו מהבית ונשאר מר עיד משאהרה ואשתו בבית והשכירו הבית לפי חוזה שכירות חדש בין השנים 2010 ועד 2013, כל חשבונות הבית היו על שמי"(דגש ש.ש.) תצהיר זה הינו בניגוד מוחלט לאמור בחקירתו של סרור.הוא גרסה מאוחרת אחרי שהיה מודע למשמעות המשפטית של דבריו. ועל כן יש להעדיף את החקירה שלו ודבריו בזמן אמת לחוקר על פני התצהיר.
אסמעיל סרור טע ן בחקירת ו כי בתחילה היה מדובר בדירה של 120 מטר ואחרי שזיאד יצא, התובע ביקש דירה של 60 מטר, ושזיאד שילם 1,550 ₪ והתובע שילם 1,000 ₪. לפעמים בדינרים ולפעמים בשקל. באשר לבית שהוא שכר, היה "שני חדרים וסלון ומטבח" (עמ' 19 ש' 1-5). בניגוד לכך , אומר התובע שבדירה היו שלושה חדרי שינה, מטבח שירותים ומרפסת (עמ' 14 ש' 1, ש' 6, 9-10). אשתו טענה כי הדירה הייתה בת שלושה חדרים, סלון מטבח ושירותים (עמ' 25 ש' 24-32). כך גם זאיד (עמ' 34). על כן, עדות המשכיר אינה עולה בקנה אחד עם עדות השוכרים ביחס למהות הנכס המושכר .
בעניין זה, היו גם סתירות מהותיות לגביי חלוקת החדרים בין הנפשות שהתגוררו לכאורה בדירה. התובעת ציינה שילדי זאיד ישנים בחדר עם שאר הילדים וזאיד ואשתו ישנים לבד בחדר (עמ' 25 ש' 31, עמ' 26 ש' 5-8). זאיד העיד כאמור (עמ' 24 ש' 5-6). אולם התובע העיד שילדי זיאד ישנו עם הוריהם בחדר אחד (עמ' 14 ש' 22). יש בכך להעיד כי התובע לא ידע היכן ישנים זאיד וילדיו, אף שלכאורה טען כי מתגורר עימם שנים .
בעדויות כולם לא ניתן להבין היכן התגוררו ילדי פאמי, בן התובע שנכלא עקב הפיגוע שביצע ואשר התובעת קיבלה אפוטרופסות על ילדיו.
יצוין כי על פי הארנונה מדובר על דירה בת 70 מ' בניגוד לנטען על ידם (עמ' 14 לפרו').
באשר לריהוט מאשרת התובעת כי הוא של זיאד ולא שלה ושל בעלה (עמ' 31 ש' 16-19). התובע הודה שבבית באלסואחרה אלשרקיה נמצא כל הריהוט שלו. הפסיקה התייחסה הנוהג בדבר משמעות הריהוט של בני הזוג שהוא במקום מגוריהם.
נדבך על נדבך, של כל האמור לעיל להראות כי התובע חדל ביצירת תשתית עובדתית אחידה וסדורה , בהקשר לפרטים רבים ומגוונים הנוגעים למבחנים לתושבות. יש בסתירות לעיל במגוון נושאים לתמוך בטענת הנתבע כי מרכז חייהם של התובע ואשתו באלסואחרה אלשרקיה ולכל הפחות כי אין תשתית לקביעת מרכז חיים. וודאי לא בג'בל אלמוכבר .
באשר לתשלומי חשבונות החשמל והמים, הבן זאיד מעיד שהחשבונות על שמו (עמ' 34 ש' 2). למעשה העיד שהכל היה על שמו. טען שאביו עזר לו בחשבונות. אולם התובע מציין כי חשבון המים היה על שם זאיד, ושאר החשבונות היו על שם המשכיר (עמ' 16 ש' 19-27) "... לסרור היה 3-4 שעונים. הכל היה על השם של סרור... יש לו שעונים והוא הי ה המחלק ל-4 ואומר לי כמה עליי לשלם לחשמל ומים ואני הייתי משלם...". גרסתו שלו אינה אחידה. אשתו טענה שכל החשבונות היו על שם סרור, אפילו המים (עמ' 28 ש' 18 ואילך) . אסמעיל סרור טען כי הכל על שמו למנוע בלגן (עמ' 19 ש' 13-14). עוד ציין כי הארנונה הייתה על שם זיאד, וכשנשאל מדוע החוזה על שם הבן ולא על שם האב, אמר "אצלנו זה הפוך, הבן משלם לאבא שלו ועוזר לאבא"(דגש ש.ש.). למעשה לא הייתה לו תשובה למה החוזה על שם הבן ולא על שם האב, ואז הוא עונה "ת. זה אני לא יכול להגיד. מה שהיה בהתחלה אצלי בא זיאד וחיפש בית ועשינו הסכם ואח"כ הביא את כל המשפחה..." (עמ' 19 ש' 22-23) (דגש ש.ש.). דהיינו לכתחילה זיאד הוא המתגורר ועמו החוזה לא בגלל שאצלם זה "הפוך" אלא כי זו הייתה כוונת החוזה מתחילה.
אסמעיל סרור מאשר את ההודעות מ-08/08/07 כהודעות של אביו ושל אשתו. אסמעיל אינו יכול להכחיש את האמור בחקירות של אביו ואשתו "ככה רשום. אבל האמת מה שהיה אני לא יכול לומר אם זה נכון או לא נכון...".
הלכה למעשה, למרות תצהירו של אסמעיל סרור , בסופו של דבר בחקירתו הנגדית תומך ב-נ/3 ו-נ/4 ואינו מכחיש אותם. שם כתוב כי התובע אינו מתגורר עם בנו אלא רק בא לבקר.
אשתו של התובע מעידה ביחס לבית באלסואחרה אלשרקיה "ת. אין לו. עכשיו יש לו בגלל שאחים שלו וויתרו על הירושה שלהם. אבל לא לפני. ש. איך זה שוויתרו לטובתו על הבית אם זה שלהם. ת. אז לא וויתרו, יש להם גם אדמות, יש להם הרבה נכסים וזו הירושה שלו. ש. זה החלק שלו בירושה. ת. זה הירושה שלו"(דגש ש.ש.). בכך יש תימוכין לעובדה שלתובע היה חלק בנכסים באלסואחרה אלשרקיה ממש כמו לאחיו. במילא מודה כי החשבונות שבבית מחוץ לתחום הם על שמו (עמ' 11 ש' 1-10), וגם מודה שהחשבונות בתוך התחום לא היו על שמו (עמ' 16 ש' 18-21).
התובע הביא את מר סלאח קומבר כדי להעיד שהתובע מתגורר אצלו מ-01 /01/14. (מ1/1/14 הייתה הסכמה). עד זה מכיר אותו עוד קודם מכיוון שהתובע היה מורה בבית ספר של מר קומבר (בכיתה ו') הרבה שנים . הוא גם בן משפחה של אשתו.והנה עד זה מאשר כי לתובע בית באלסואחרה אלשרקיה, למעשה מציין "... אני מה שידעתי שהוא לפני 67' גר באלסואחרה אלשרקיה " (עמ' 18 ש' 6). מאחר והעד מכיר את התובע שנים רבות אזי אמירתו היא לפני 67' התובע גר מחוץ לתחום, משמעותה סתירה מוחלטת לתצהיר התובע כי גר כל חייו בג'בל אלמוכבר. נזכיר כי מדובר בעד מטעמו של התובע, וסתירה זו היא מהותית.
עוד- עד זה מסביר מדוע מי שהיה לו בית מחוץ לאזור נכנס לאזור "בשביל הביטוח הלאומי" ובהמשך מתייחס לגודל הבית שמשכיר לתובע "סלון חדר מטבח ושירותים" וגם מרפסת גדולה (עמ' 18 ש' 2-16). עדותו של עד זה (מטעם התובע וממשפחת אשתו ) ,סותרת את עדות התובע בתצהירו בנקודות מהותיות של מגוריו בעבר באלסואחרה אלשרקיה ושל גודל הדירה בה מתגורר.
אם בכל האמור לעיל לא די אז יש גם סתירות בכל הנוגע למקומות הלימוד של ילדי פאמי, שהתובעת היא אפוטרופסית שלהם. גרסאות שונות של התובע (עמ' 11 ש' 22, 33), גרסאות התובעת (עמ' 27 ש' 4-9, עמ' 30 ש' 6) וגרסת זאיד (עמ' 33 ש' 15-19) . על כן גם בעניין זה אין כדי לתמוך במרכז החיים בג'בל אלמוכבר.
בעניין הילדים, מודה אשת התובע כי קיבלה אפוטרופסות לצורך הביטוח (עמ' 25), וכדי לבקר את אביהם בכלא. מנגד, המגורים באלסואחרה אלשרקיה, הם בסמוך למגורי האם, מדובר בקטינים אשר אימם אינה רשאית להיכנס ארצה מבחינה ביטחונית. גם בנסיבות אלה סביר שיהיו קרובים לאימם. התובעת בהקשר זה, בהיסח הדעת, אומרת כך "הבית באלסואחרה אלשרקיה לא היה שלנו, כשחמותי נפטרה לפני 11 חודשים, אנחנו עכשיו מתגוררים בבית שלה ... לא באלסואחרה אלשרקיה" (עמ' 27 ש' 18-19). למעשה בהקשר זה, הודתה בחצי פה שאכן הם גרים באלסואחרה אלשרקיה,ולרגע התחרטה, ואף מאשרת "יש מלא בתים, כל המשפחה שלו שם... הבית בו אני גרה עכשיו זה היה הבית של אמא שלו" (עמ' 27 ש' 19-22) (דגש ש.ש.). כל אלו מבססים דווקא תמונה של מרכז חיים מחוץ לתחום.
משמעות בחינת גרסת התובע בתצהירו, שהתפוררה בסיום מסכת הראיות, לרבות ראיותיו שלו, היא שהוכח כי החלטות התובע, אשר צורפו לכתב ההגנה, היו מבוססות גם עובדתית פרט לכך שהתיישנה הזכות לחלוק עליהן.
לא בכדי הנתבע פונה לתובע ב-23/02/15 בעניין צריכת החשמל לנכס שמחוץ לתחום. כך גם עולה מהתייחסות לחשבונות שונים של התובע בפניות המוסד לתובע (המצורפים לכתב ההגנה). הנתבע ערך חקירות, והחקירות העלו כי התובע אינו מתגורר בג'בל אלמוכבר אלא באלסואחרה אלשרקיה. גרסת הנתבע הוכחה בהליך שבפנינו מאחר והתובע ועדיו עומתו עם עובדות שונות הנוגעות למקום המגורים, מרכז החיים, תשלומי החשבונות, מקום לימודי הילדים והקושי בהתייחס לחוזים שהוצגו, למספר האנשים בדירות בתחום ביחס לגודלן ועוד ועוד. הוכח כי התובע שיקר לחוקרים, בכך אף הודה.
לפיכך גם לו נטל ההוכחה היה על כתפי הנתבע, מה שאין כן, הרים את הנטל כי עד 1/1/14 לא היה התובע תושב ומרכז חייו לא היה בישראל.
הקביעה כי מגורי התובע אינם בתחום וכי אינו תושב, כבר בהחלטה מיום 22/07/07 הייתה נכונה . זהו המצב העובדתי מאז , וכדי להוכיח את שינוי מקום התושבות, נטל ההוכחה על כתפי התובע. נטל זה לא רק שלא הורם, אלא שגרסת התובע בתצהירו נסתרה והופרכה כפי שפירטנו בהרחבה לעיל.
לכך יש להוסיף את הסכמת הנתבע מיום 29/3/17 שעילתה לא שינוי תושבות שהוכח אלא "אנחנו הסכמנו להכיר בתובע מ 2014 כי נמחקו הקלטות בחב' החקירות כך שהראיות שלנו מאחרי 2014 נמחקו. לא יודעת איך. נאמר על ידי החברה כשהעבירו את התרגום זה נמחק, יש בידי מכתב מיום 20.9.16 מחב' מורן חקירות בעניינו של התובע, בו מצוין כי בשל תקלה טכנית נמחק ושובש חלק מההקלטה, מהחקירה בבית התובע, שמחוץ לתחום. "
רק בשל כך צומצמה המחלוקת מ 2006 עד סוף 2013. והתובע עצמו הסכים שלפני 2006 אין תביעה .
בנסיבות אלה ונוכח כל האמור לעיל כנדבך על נדבך, דין התביעה להידחות.

שקלנו בכובד ראש ומצאנו כי יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כו חשוון תשע"ט, ( 4 נובמבר 2018 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

שלמה גולדברג,
נציג ציבור עובדים

שרה שדיאור,
שופטת


מעורבים
תובע: עיד משאהרה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: