ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק פרץ נגד אמיר מסייס :

בפני כבוד ה שופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס

תובעים

יצחק פרץ

נגד

נתבעים

1.אמיר מסייס
2.א.נ. מסייס לבנייה בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית שהגיש התובע לקבלת סכום של 100,000 ₪ בגין תשלום ששילם עבור עבודות בניה שלא בוצעו לטענתו. התובע הגיש את התביעה נגד שני נתבעים: נתבעת מס' 2 הינה חברה בע"מ ונתבע מס' 1 הינו בעל המניות היחיד בחברה. התובע מבקש לחייב את שני הנתבעים על סכום החוב תוך הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבע מס' 1 באופן אישי.
טענות התובע:
התובע טוען כי במהלך חודש דצמבר 2015 פנה התובע לנתבעת מס' 2 (להלן: "החברה") לקבלת הצעת מחיר לבניית מבנה ומתן שירותי בנייה. פניית התובע על פי הנטען היתה לנתבע מס' 1 (להלן: "אמיר") שהינו הבעלים הרשום של החברה.
אמיר הפנה את התובע לאחיו, מר עזמי מסייס ( להלן: "עזמי") והציג אותו כמוסמך לנהל בשם החברה משא ומתן ואף לחתום בשמה על התקשרויות חוזיות. לימים, כך טוען התובע, התברר לתובע כי עזמי הינו פושט רוגל ומטעם זה לא נתבע בתביעה.
עזמי והתובע הסכימו על פרטי העיסקה והתובע מסר המחאה דחויה בסך של 40,000 ₪. עזמי החל להגיע לאתר הבנייה ולפקח על ביצוע הקלונסאות למשך 5 ימים . ביום 13.1.16 לאחר קידוח הקלונסאות חתמו הצדדים על הסכם למתן שירותי בניה ( להלן :" ההסכם הראשון") . בהסכם סוכם כי התמורה בגין ביצוע עבודות הבניה תהיה בסך של 575,000 ₪.
במעמד החתימה על ההסכם הראשון שילם התובע סכום של 77,000 ₪ וזאת בשלוש המחאות דחויות לתאריכים 22.1.16 , 2.2.16 וכן 15.2.16. שתי ההמחאות הראשונות נפרעו ואילו ההמחאה השלישית, זו שזמן פרעונה הוא 15.2.16 בוטלה וזאת בשל מחלוקת שנוצרה בין הצדדים.
לטענת התובע הנתבעים הפסיקו להתייצב לעבודה ואז כשבירר זאת עם עזמי זה מסר לו כי הוא נמצא במשבר משפחתי וכי אישתו חולה. התובע מספר כי עזמי הגיע לביתו ביום 1.2.16 ומסר לו כי הוא זקוק לכסף לצורך תשלום לרופאים פרטיים ולכיסוי חובות.
ביום 2.2.16 חזרו הנתבעים לעבודה ואז גם נפרעה ההמחאה השניה. יום למחרת מסר התובע לנתבעים 3 המחאות נוספות ע"ס 33,000 ₪ בסך כולל של 99,000 ₪ . התובע מספר כי ריחם על עזמי לנוכח מחלתה של אישתו.
באותו מעמד החתים את הנתבעים על הסכם מיום 3.2.16 ההסכם נחתם בין התובע לבין החברה. ( להלן: "ההסכם השני") ובהסכם צויין כי עזמי הוא מנהל ומורשה חתימה בחברה וכי הוא ערב באופן אישי לכל הצהרות והתחייבויות החברה. עוד סוכם כי בעתיד ימסרו לחברה המחאות נוספות וכי העבודות תסתיימנה עד יום 15.3.16 אחרת התובע רשאי לבטל את ההמחאות שניתנו במעמד ההסכם השני ( ההמחאות בסך כולל של 99,000 ₪)
התובע טוען כי לאחר קבלת הכספים הנתבעים הפסיקו להתייצב לעבודה וביום 8.2.16 שלח מכתב בו דרש כי יוחזרו לו הכספים ששילם. המכתב יש לציין נשלח באמצעות בא כוח התובע.
לאחר מכן נערכה לטענת התובע פגישה בינו לבין עזמי במשרדו של ב"כ התובע. פגישה זו יש לציין הוקלטה ותמלול השיחה צורף לתיק כראיה מטעם התובע. לאחר דין ודברים נחתם בין הצדדים ביום 15.2.16 הסכם מתוקן ובו אמיר לקח על עצמו להיות ערב להתחייבויות החברה ( להלן: "ההסכם השלישי"). בסעיף 40 להסכם השלישי שכותרתו " סעיף התחייבות אישית" נקבע כך:" מאחר וחוזה זה נחתם עם חברה שרשומה כחברה בע"מ וחוזה זה נחתם עם הקבלן עזמי מסייס ת.ז. XXXXXX מחוייב באופן אישי וכערב אישי לחוזה זה לקיום התחייבויות על פי הסכם זה.". לאחר מכן בהמשך הסעיף התווסף בכתב יד : " כמו כן ערב באופן אישי מר אמיר מסיס ת.ז. " לצד סעיף זה מתנוססת חתימה מצד שמאל לדף (להלן: "החתימה")
התובע טוען כי גם לאחר חתימת ההסכם השלישי הנתבעים לא התייצבו לעבודה ועל כן מצא קבלן חילופי. התובע טוען כי לאחר אין ספור פניות לנתבעים עזמי השיב לו סכום של 2400 ₪ במזומן וכן את ההמחאה על סך של 17,000 ₪ וכן אחת משלוש ההלוואות ע"ס 33,000 ₪.
התובע טוען כי הנתבעים חייבם לו סך של 88,600 ₪ המורכבים מהסכומים ששילם בקיזוז העבודה שבוצעה בפועל , המוערכות על ידי התובע בסך של 9,000 ₪ וכן בקיזוז הסכומים שהוחזרו לו: 2,400 ₪. כן תבע התובע להחזיר לו את ההמחאות על סך 33,000 ₪ כל אחת וכן לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 12,000 ₪.
לצד התובע הוגש תצהיר והעיד בפניי העיד עד נוסף, מר ישראל עידן, שתצהירו ועדותו נגעו להערכת העבודות שבוצעו על ידי הנתבעים.

טענות הנתבעים:
הנתבעים טוענים כי בהתאם לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת הרי שמערכת ההתחשבנות היתה רק עם החברה ויש להפנות את הטענות אך ורק לחברה.
נטען כי העבודות בוצעו באופן חלקי על ידי החברה עד שהתובע הפסיק את העבודה ללא כל סיבה מוצדקת.
נטען כי התשלום שהוחזר לתובע נעשה אך ורק לאחר התחשבנות סופית ובמטרה לסיים את כל המחלוקות בין הצדדים, ועצם הגשת התביעה דנן מהווה הפרה של הסיכום עם החברה.
עזמי טען בתצהירו כי הוא היה איש הקשר עם התובע וכי הם אלה שרדפו אחרי התובע לשלם וכי הם סולקו מהעבודה בחוסר תום לב וללא סיבה מוצדקת.
עזמי מאשר כי אכן נערכה פגישה במשרד בו כוחו של התובע. עוד הוא טוען כי התובע מעל באימון עת הורה על ביטול ההמחאה האחרונה.
אמיר טוען בתצהירו כי דין התביעה נגדו להידחות בשים לב לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. עוד טוען אמיר כי החתימה על גבי ההסכם השלישי ( זו לצד סעיף ההתחייבות האישית" אינה חתימתו וכי הוא מעולם לא חתם על ערבות אישית כאמור. לתמיכה בטענתו צירף אמיר חוות דעת גרפולוגית (להלן: "חוות הדעת")
אמיר חוזר על הטענות העלה עזמי ביחס לביצוע העבודות וטוען כי כך הוא הבין כך מאחיו.
חוות הדעת הגרפולוגית עסקה בהסכם השלישי והמסקנות של המומחית מטעם הנתבעים הן כי חלק מהחתימות המתנוססות על ההסכם, כולל החתימה בצד סעיף ההתחייבות האישית, בסבירות גבוהה לא נכתבו על ידי אמיר.
דיון והכרעה:
מעדותם של עזמי ואמיר בפניי עולה כי עזמי היה המנהל הפועל של החברה ומקבל ההחלטות וכי עזמי נמצא בהליך של פשיטת רגל.
בחקירתו של עזמי הוא אישר כי הוא נמצא בהליך של פשיטת רגל. הוא לא נתן תשובה וברורה והתחמק כשנשאל על המועדים בהם נפתחו ההליכים. (עמוד 17-18 לפרוטוקול מיום 12.6.18) משנשאל אם בכל ההתנהלות עם התובע היה בפשיטת רגל הוא התחמק וענה כי לא זכור לו: ראו עמוד 20 לפרוטוקול שורות 2-7:
"ש. תגיד לי בבקשה מהלך כל ההתנהלות עם איציק היית בפשיטת רגל?
ת. לא זוכר לי.
ש. במהלך כל החתימות והדברים אתה לא זוכר שהיית בפשיטת רגל?
ת. יכול להיות שכן יכול להיות שלא, אני לא זוכר.
ש. חתמת על ההסכם בינואר 2016 היית בפשיטת רגל או לא?
ת. הייתי אמור, אני לא ידעתי שהיה לי ביטול. "
עזמי גם סיפר בחקירתו הנגדית כי הוא אשר חתם על החוזה בשם החברה. אשר לאמיר נטען כי " הוא לא ידע אחרי שנתבע הוא ידע" (עמוד 22 שורה 12)
עזמי גם העיד כי הוא היה נותן לאמיר להפקיד שיקים והוא סמך עליו ולא שאל. (עמוד 23 שורה 2)
ובאשר למע"מ ומס הכנסה העיד עזמי כי הוא עצמו היה נוכח ואמר שם שהוא מנהל את המשרד וכי במע"מ יש תביעה נגדו בגלל החברה הנתבעת ( עמוד 23 שורות 4-5) עוד העיד עזמי על עצמו כי הוא : "מנהל את החברה כולה בעצמי במלואה".
ובאשר אמיר הוא נשאל אם אמיר עובד אצלו והשיב :
"ש. ואמיר עובד אצלך?
ת.הוא עובד בחברה ומקבל תלוש, משכורת.
ש. ואתה
ת. אני גם מקבל משכורת בתלוש וזה מופיע במע"מ ומס הכנסה. אני הודיתי שם וחתמתי להם על תצהירים" ( עמוד 23 שורות 7-13)
עזמי גם סיפר כי היתה לו חברה בשם "עזמי מסיים להשקעות בע"מ" וכי בחברה זו הוא הפסיק לעבוד בגלל עיקולים מהמע"מ וכי הוא נכנס להליך פשיטת רגל. עזמי סיפר כי הרעיון של פתיחת החברה הנתבעת על שם אחיו היה רעיון שלו עצמו.(עמוד 25-26 לפרוטוקול). גם אמיר אישר בחקירתו כי הרעיון של פתיחת החברה הנתבעת היה של עזמי. (עמוד 30 שורות 22-23 וכן שוב חזר על כך בעמוד 30 שורות 28-29. ) הוא העיד כי את כל הניירת לפתיחת החברה הנתבעת הכין עזמי ורואה החשבון ( עמוד 30 שורות 30-31.)
אמיר העיד כי עזמי מנהל את החברה וכי הוא הגורם שמתנהל מול רואה החשבון של החברה. הוא העיד כי הוא נותן באחיו עזמי אימון. אמיר לא ידע להשיב אם הוא דירקטור בחברה אם לאו אך ידע להשיב כי הוא הבעלים של 100% ממניות החברה. הוא העיד כי הוא מורשה חתימה אך על ההסכם נשוא התביעה לא חתם אך על שאר ההסכמים כן חתם לטענתו. כאשר אמיר נשאל על הליך פשיטת הרגל של אחיו וידיעתו על כך הוא התחמק וענה כי אינו יודע על כך, תשובה שלא נראתה לי משכנעת כלל ועיקר. (ראו עמוד 31 לחקירתו של אמיר)
עזמי אף הוסיף כי הוא קבלן משנת 1998 וכי את העץ הוא מעביר ממקום למקום וכי מדובר בעץ בו השתמש בעבודה אצל התובע :
"ש. למה לא הבאת או הצגת יומן , אישור רכישות, עצים, חשבוניות? קבלה?
ת. אני קבלן משנת 1998 ואני העברתי עץ ממקום למקום , והוא שם יד עליו. למה ללכת לקנות חדש ויש לי ישן. אם יש לי אוטו ישן אני צריך לקנות אוטו חדש. זה כלים שאני עובד איתם" (עמוד 23 לפרוטוקול שורות 13-15)
לסיכום, וכפי שעולה מהעדויות בפניי עולה כי עזמי היה בעלים של חברה קודמת שנקלעה לקשיים ובשלב כלשהו הוא נכנס להליכים של פשיטת רגל. עזמי החליט לפתוח חברה חדשה במסגרתה ימשיך לנהל את עסקיו. את החברה החדשה – היא החברה הנתבעת- פתח על שם אחיו שגם עובד ביחד עימו בחברה. עזמי הוא המנהל בפועל של החברה החדשה ואף מעדותו ניכר כי הוא מתייחס לחברה כבתור שלו. הוא זה אשר מתנהל מול רואה החשבון של החברה והוא העיד בפירוש כי חתם בפני רשויות המס כי הוא אשר אחראי ומנהל את החברה . עזמי אף ציין כי את הכלים ( העץ ) הוא העביר מהחברה הקודמת שלו לחברה הנתבעת.
עוד עולה מהעדויות כי עזמי נמצא בהליך פשיטת רגל. הוא היה בהליך כזה עת ניהל משא ומתן עם התובע וחתם ( הוא עצמו חתם) על ההסכם הראשון עם התובע.
עזמי חתם בשם החברה על ההסכם השני אז גם נמסרו לו המחאות נוספות על ידי התובע. באותו הסכם שני מיום 3.2.16 , עזמי צויין כמנהל ומורשה חתימה בשם החברה וכן כי הוא "ערב באופן אישי לכל הצהרות והתחייבות המבצע (דהינו החברה-הערה שלי מ.ג'.מ. ". ברור כי מצג זה שהוצג לתובע רחוק מלהיות אמת ש כן אמיר ציין בתצהירו כי הוא מורשה החתימה היחיד בחברה ומנהלה(סעיף 6 לתצהירו). גם החתימה של עזמי כי הוא ערב להתחייבויות החברה ,חסרת נפקות בהיותו נמצא בהליך פשיטת רגל.
עוד עולה מהעדויות בפניי את ההסכם המתוקן-ההסכם השלישי- נחתם לאחר סיכום בין עזמי לבין התובע במהלך פגישה שנערכה במשרד עו"ד הירש ב"כ התובע.
באותו הסכם מתוקן סוכם לערוך שינויים בחוזה באופן שתאריך מסירת העבודה ישונה ולנתבעים ניתנה תקופה ארוכה יותר מכפי שסוכם בהתחלה וכן, התווסף סעיף התחייבות אישית הן של עזמי והן אמיר.
לציין כי עזמי לא הכחיש כי בפגישה עם התובע ובא כוחו נערכו השינויים הבאים. אני מפנה בהקשר זה לעדותו של עזמי בעמוד 22 לפרוטוקול.
ובאשר לסעיף ההתחייבות האישית: כפי שעולה מהעדויות עזמי אכן הגיע לסיכום עם התובע ובא כוחו כי הוא עזמי וגם אמיר יחתמו על סעיף התחייבות אישית. הדבר אף עולה מתמליל השיחה שהוגש כראיה ולגביו לא היתה כל הסתייגות מהנתבעים לגבי האמור בו.
בעניין התמליל יש לציין כי התמליל אוזכר בפירוש בתצהיר התובע אך לא צורף לו. התובע ביקש ערב קדם המשפט שהתקיים ביום 3.12.17 לצרף את התמליל וטען כי אי צירופו נבע מטעו. בהחלטתי מיום 21.12.17 לאחר שהוגשה תגובה מפורטת מהנתבעים לצד הטענות בדיון שהתקיים , נעתרתי לבקשה לצרף את התמליל . בנוסף, ניתנה לנתבעים הזדמנות להוסיף תצהירים משלימים בנוגע לאותו תמליל. למרות הרשות שניתנה להם, הנתבעים בחרו שלא להגיש תצהיר כלשהו ולהתייחס לאמור בתמליל. וכך, נותר התמליל כראיה ללא התייחסות מצד הנתבעים ואף בסיכומיהם לא נשמעה כל טענה ביחס לאמור באותו תמליל שיחה.
אמיר כאמור מתנער מחתימתו על אותו סעיף התחייבות אישית שהתווסף בסיכום עזמי בכתב יד על גבי ההסכם המתוקן.
עזמי בתצהירו התייחס לקיומה של הפגישה ואישר כי אכן התקיימה אך כלל לא התייחס לדברים שנאמרו ולסיכום שהיה באותה פגישה. (לסעיף 9 לתצהיר).
בחקירתו הנגדית הוא העיד כי אכן כך סוכם וכי הוא עצמו חתם על התיקון אך לאחר מחשבה שניה כאשר יצא מהמשרד הוא שינה דעתו לגבי חתימת אחיו. הוא העיד כך:
"...שחזרנו אנחנו ישבנו אצל העו"ד כדי לתקן את החוזה, תיקנתי את החוזה ואני חתמתי עוד פעם והוא אמר לי תחתים את אח שלי. אני הלכתי וחשבתי ואמרתי שהם עשו לי פה מלכודת. אני רציתי לעשות את העבודה אבל הוא מצא מישהו יותר זול. אני הבאתי הרבה עץ לשטח ולא בכוונה לעצור את האתר. אם לא היה לי צו ממנו שאסור לי להיכנס לאתר לא הייתי עוזב את האתר. בכל זאת ביום ראשון שהיה הקידוח הראשון של הבניין אני יצאתי לשעתיים בדיוק ועברתי על החוק, וחזרתי ועמדתי עם הטרקטור וחפרתי את הבניין והתחלנו לתפסן וירד גשם והגשם הציף את השטח למה היה יותר נמוך מהאדמה הטבעית, ויש לי בפלאפון שמצולם, אני צריך לתקן אותו ולהביא את התמונות.

לשאלת בית המשפט: סיפרת שפחדת שעושים לך מלכודת, מה עשית לאחר מכן שיצאת מהמשרד?
ת. אני לא החתמתי אותו, אני חתמתי מולם. אח שלי לא יודע איפה המשרד שלו. "
(עמוד 22 לפרוטוקול שורות 22-32)

והמשך חקירתו הנגדית, הוא נשאל מדוע לא הודיע כי אין בכוונתו להחתים את אחיו למרות הסיכום שהיה :
"ש. אתה יצאת ממני כדי להחתים את אמיר?
ת. נכון, ולא החתמתי.
ש. אתה רוצה להגיד לי שאתה אמרת לי שאתה הולך להחתים את אמיר ושיקרת אותי?
ת. אני לא שיקרתי אותך, אני לא עו"ד, אני חזרתי ובדקתי ואמרו לי כמה עו"ד ושאלתי אותו והוא אמר לי תיזהר עושים לך טריק. קרה מצב שעשינו הסכם פה ברחוב הזה אצל חבר שלנו שנינו, הסכם דיבור דברים, ושילמתי לו 2,500 ₪ לפני פסח ושילמתי לו את השיק של ה17 אלף שקל של המע"מ. אחרי שהחזרתי לו את השיקים הוא תבע אותי.
ש. אתה מדבר על דודי?
ת. כן.
ש. למה לא הבאת אותו לעדות?
ת. בגלל שהוא חבר של שנינו ולא נעים לי. והוא עובד איתו ועושה צילומים אצלו בטח האינטרס יותר לשמה ממני, אני כבר יצאתי מעפולה.
ש. השכל הישר אומר שיצאת ממני כדי להחתים את אחיך אמיר על מסמך והחלטת לא להחתים אותו נכון? יכול להגיד לנו שלא עשית את זה ואין הסכם .. למה לא עשית את זה?
ת. אני יצאתי אצלם, אני בסך הכל קבלן בנין ויודע לבצע בתים ובניינים ברמה הכי גבוה אבל לא עו"ד. אני בסה"כ סיימתי י"ב. גם העברית שלי לא כל כך טובה. אז אני צריך ייעוץ ואמרו לי להיזהר כי יש משהו מסריח, אני שמעתי בקולם ולא עשינו את זה. התקשר אלי איציק פרץ אמרתי לו שאני לא חותם והוא כבר הכניס אנשים לעבוד, זה לא סימן שהוא רוצה להחזיר אותי. אני הלכתי לאתר וראיתי 4-5 עובדים. הראש שלי חשב ככה.
ש. שאתה אומר שהלכת לאתר וראית אנשים עובדים במקומך ובישיבה לא הזכרת את זה?
ת. הוא אמר לי לפני שאני באתי אליך למשרד, שאלה עובדים זמניים כדי שהלקוחות שלו לא יעשו לו בעיות. " (עמוד 24-25 לפרוטוקול)

עזמי הודה כי לא החתים את אחיו למרות הסיכום שהיה והסברו היה כי הוא התחרט. הוא לא הודיע לתובע או לבא כוחוו כי החליט לא להחתים את אחיו למרות שמדובר היה בעניין מהותי שכן התובע ובא כוחו בפגישה שהיתה עמדו על כך כי אמיר יחתום על התחייבות אישית ואף ציינו בפני עזמי כי חתימתו אינה שווה דבר.
לציין כי הסבריו של עזמי לסיבה מדוע החליט לא להחתים את אחיו לא משכנעת ונראה כי הוא הבין היטב את משמעות הדברים והחלטתו שלא להחתים את אחיו היתה מודעת ומושכלת וכל מטרתה היתה להתנער מכל אחריות ובבוא העת לטעון לקיומה של אישיות משפטית נפרדת כפי שאכן עשו בתביעה כאן. לציין כי עזמי לא היסס לחתום ועשה כן במהלך הפגישה מתוך ידיעה ברורה, כפי שגם נאמר לו בשיחה, כפי שעולה מהתמליל, כי חתימתו לא שווה.
כאמור, עזמי אומר כי לא החתים את אמיר. התובע טוען ועדותו מהימנה בעיניי כי לאחר הפגישה במשרד עוה"ד נסע אחרי עזמי לאתר בו עבד אמיר. הוא העיד כי הגיעו לאתר הבניה הוא ועזמי , עזמי נכנס הם הסתודדו והוא יצא עם החוזה חתום. הוא העיד כי לא ידע מי מביניהם חתם (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 23-25)
בעניין זה של זיוף החתימה אציין כי אמיר העיד כי אחיו ניהל את העניינים בחברה והוא נתן בו אימון מלא. אמיר העיד כי כל החתימות אינן שלו ( ראה סעיף 4 לתצהיר). למרות הצהרה זו של אמיר לא היתה התכחשות מצידו להסכם הראשון שנחתם ולסיכום שהיה בו לגבי ביצוע העבודות והתמורה שסוכמה. אמיר ניסה להיתמם ולטעון כי אינו מכיר את ההסכם עם התובע אך מנגד השיב כי הפקיד את הסכומים שאחיו הביא לו – סכומים שהתקבלו מהתובע – אך טען כי לא ידע מה מקורן . לאחר מכן העיד כי אחיו סוגר את הסיכומים והם מקובלים עליו" אבל זו לא חתימתי" ( ראו עמוד 27 לפרוטוקול שורות 17-31)
כשנח לאמיר, הוא כיבד את ההסכמים עליהם חתם אחיו בשם החברה והוא ציין כי האמין באחיו. כשלא נח לאמיר, הוא התכחש להסכמים שעשה אחיו מחשש לחיובו באופן אישי.
התובע ציין בסעיף 17 לתצהירו כי החתימה על ההסכם המתוקן-השלישי היתה בכפוף לחתימה ההסכם החדש עם ערבויות מתאימות. וכך ציין התובע בתצהירו:
"לאחר הדין ודברים הנ"ל נחתם ביום 15.2.16 הסכם מתוקן והו הנתבע מס' 1 לקח על עצמו להיות ערב באופן אישי להסכם ולכספים ששולמו על ידי כמפורט לעיל. בשיחה זו עם עזמי מסייס הציע 2 אופציות : או להמשיך העבודה או להשיב לי את מלוא התמורה . בשלב זה עוד הסכמתי שהם ימשיכו בעבודה ואולם זאת בכפוף לחתימת הסכם חדש עם ערבויות מתאימות"
עדותו של התובע לא נסתרה. לא רק שעדותו זו לא נסתרה, אלא שעזמי לא טרח לציין מה סוכם באותה פגישה, כפי שצייתי לעיל, והוא לא הכחיש זאת בתצהירו בכלל. עוד אציין כי הדברים האמורים על ידי התובע עולים בקנה אחד עם האמור בתמליל השיחה שנערכה בסופה הגיעו הצדדים לסיכום האמור.
אני מקבלת את עדותו של התובע כי חתימתו על ההסכם המתוקן היתה בתנאי לחתימה של אמיר על ההתחייבות האישית, לצד חתימה של עזמי בנוסף.
עולה מהראיות בבירור כי עזמי הסכים לכך בשם החברה וכי יצא מהמשרד לכיוון אחיו שעבד באתר עבודה בעפולה והתובע אף נסע אחריו לאתר וקיבל את ההסכם החתום.
ניכר מהראיות כי עזמי ביקש להוליך שולל את התובע ואף לרמותו בכך שסיכם עימו כי יחתמו התחייבויות אישיות, וזה היה התנאי של התובע, וגם הושג שיפור בתנאים מבחינת עזמי והנתבעים בכך שהמועד לביצוע העבודות הוארך לבקשת עזמי. למרות הסיכום, עזמי, מתוך כוונה להסתתר מאחורי פרגוד מסך ההתאגדות לא החתים את אחיו ומסר לתובע הסכם חתום, לא ברור על ידי מי, ליד סעיף ההתחייבויות האישיות.
הוא לא טרח להודיע לתובע, וזו התנהגות חסרת תום לב מצידו, כי אחיו לא חתם או כי התחרט למרות הסיכום שהיה.
וכעת, בתביעה דנן, טוען אמיר כי החתימה זויפה, כי לא חתם על ההסכם עם התובע ומתנער מכל אחריות שלו בנימוק שלחברה אישיות משפטית נפרדת.
התנהלות הנתבע אמיר ואחיו עזמי מהווה ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. מדובר בהתנהגות חסרת תום לב מצידם והשגת יתרון לא הוגן כלפי התובע- על ידי השימוש בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
תחילתה של ההתנהלות האמורה החלה בעצם הקמת החברה הנתבעת מתוך מטרה " לעקוף" את הליך פשיטת הרגל של עזמי. למרות ההליך בו נקט, עזמי הגה את הרעיון של הקמת החברה בשמו של אחיו, שיהיה בעל מניות בה, אך בפועל, עזמי היה המנהל של החברה והתנהג בה כמנהג בעלים.
לאחר מכן, לאחר שכבר נחתם ההסכם הראשון נחתם ההסכם השני ואז מסר התובע המחאות נוספות לעזמי. באותו הסכם הוצג מצג שווא כלפי התובע לפיו עזמי הוא מורשה חתימה ומנהל והוא אף התחייב להיות ערב להתחייבויות החברה! התחייבות שאין מאחוריה ולא כלום בהיותו לא מורשה חתימה, לא מנהל בחברה ונמצא בהליך של פשיטת רגל.
לאחר מכן, כששוב התגלעו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לביצוע העבודה (אי התייצבות הנתבעים לעבודה) נעשה שוב שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת בכך שאמיר התנער מכל אחריות לגבי הסיכום אליו הגיע אחיו עם התובע, בו סוכם כי יחזרו לעבודה, תקופת העבודה תוארך לצד חתימה על התחייבות אישית. לגבי ההתחייבות האישית אף טען אמיר כי החתימה שלו זויפה.
בטענותיו בתביעה כאן אמיר מפנה את התובע לחברה וטוען כי היא זו שחייבת להחזיר לו את כספו. כך גם טען עזמי, שהפנה את התובע לחברה, מתוך ידיעה של שני האחים כי מאחורי החברה אין ולא כלום ואין יכולת של התובע להיפרע ממנה ( ראה טענתו של עזמי בסעיף 3 לתצהיר וכן סעיף 3 לתצהיר של אמיר).
אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי התובע ידע על פשיטת הרגל של עזמי בעת ההתקשרות עם החברה בהסכם. הדבר אינו עולה מעדותו של התובע. הראיה כי כשנוצרו המחלוקות התובע עמד על כך שהמשך העבודות יהיה מותנה בחתימה על התחייבות אישית של אמיר ושל עזמי.
הרמת מסך:
נשאלת השאלה, האם יש הצדקה במקרה דנן להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את אמיר בהתחייבויותיה של החברה והשבת הכספים לתובע?
הנתבעים טוענים כי על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של ההחברה הרי שדין התביעה נגד אמיר להידחות. אין לטענת הנתבעים יריבות בין התובע לבין אמיר. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי הרמת מסך תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים כאשר בעל המניות מודע לשימוש שנעשה באישיות המשפטית(סעיף 21 לסיכומים). הנתבעים טוענים כי חובה כי יתקיים יסודי נפשי של ידיעה או עצימת עיניים וכאשר הופרה חובת תום הלב וההגינות של בעלי המניות וכאשר החברה נעדרת יכולת פרעון.
לטענת הנתבעים התובע ידע כי עזמי נמצא בקשיים כלכליים וכי החברה רשומה על שם אחיו, ולמרות זאת בחר להתקשר עם החברה.
סעיף 6 לחוק החברות קובע בזו הלשון:

הר)
הר)
(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).

(ד) בסעיף זה ובסעיף 7, "בית המשפט" – בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה."

הרמת מסך ההתאגדות וחיוב בעל המניות בחובות החברה מהווה חריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ויעשה במשורה ובאופן זהיר תוך הגנה על גבולותיו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. ראו סעיף 4 להחלטה ברע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נגד סאפרדל יזמות בע"מ (31.8.2017)

הרמת המסך לפי סעיף 6 לחוק החברות נועדה לאותם מקרים בהם נעשה ניצול למסך ההתאגדות מתוך מטרה לא כשרה. ראו לעניין זה ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חב' לבניה בע"מ, (5.2.04):
"יש לציין, כי תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות (ראו ס' אוטולנגי "הרמת מסך אחד מהנימוקים לה" הפרקליט כה בעמ' 465). הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק (ראו ע"א 4606/90 מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו (5) 353). " (ראו סעיף 60 לפסק הדין)

ראו גם ע"א 543/89 החברה להוצאת אנצקלופדיות בע"מ ואח' נגד בנק לאומי לישראל ואח' פד"י מה(1) 529 בעמוד 539:
"אני ער לכך, שהרמת מסך זו, אשר במסגרתה מזהים בין התאגיד לבין העומד בראשו, יש בה כדי לכרסם ברעיון הבסיסי בדיני התאגידים בדבר האישיות המשפטית הנפרדת. ואולם במקרה כמו זה שלפנינו, כאשר אנו עדים לניסיון של בעל השליטה בחברה להתכחש למצג שיצרה החברה באמצעותו ולטעון, כאדם פרטי, לעובדות אחרות יש הצדקה להרים את המסך החוצץ בין בעלי המניות לבין החברה על-ידי כך לקשור את בעל המניות לאותו מצג."

המקרה דנן נופל לגדר אותם מקרים בהם יש להרים מסך עקב ההתנהגות חסרת תום הלב של אמיר ועזמי כלפי התובע וניצולם לרעה את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
מהעדויות בפניי עולה בבירור כי הן הנתבע והן אחיו ניצלו את העקרון של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שלא למטרות כלכליות לגיטימיות , כדי לזכות ביתרונות לא הוגנים כלפי התובע והציבור בכללותו תוך " עקיפת" הליך פשיטת הרגל בו נמצא עזמי. מצד אחד עזמי פותח בהליך של פשיטת רגל ומצד שני ממשיך להתנהל כרגיל בעסקיו באמצעות החברה שהקים ורשם בשמו של אחיו. כאמור בפועל מדובר באותו ציוד שהובא לחברה החדשה מהחברה הקודמת של עזמי- וגם לאתר נשוא התביעה הובאו אותם עצים ששייכים לעזמי לטענתו עוד קודם לכן.
אמיר מצידו נתן לאחיו לנהל את החברה כראות עיניו מתוך הבנה כי במהות מדובר בעסק של אחיו והוא הרוח החיה מאחורי העסק. הוא נתן לאחיו לנהל את העסק כראות עינו כשעזמי מציג עצמו כמנהל החברה ובעליה (ראו ההסכם השני) למרות שהוא נמצא בהליך של פשיטת רגל. כשנח לו, אמיר מאשר ומסכים לסיכומים והפעולות של אחיו. כשלא נח לו, כגון במקרה של ההסכם השלישי הוא מתנער מההסכמות של אחיו ומציג עצמו בתצהיר העדות כמנהל ומורשה חתימה יחיד.
הוכח בפניי כי התובע כלל לא היה חותם על ההסכם האחרון, זה בו סוכם על המשך ביצוע העבודות והארכת משך ביצוע העבודות, אלמלא הסכימו הצדדים על חתימה על התחייבות אישית של אמיר, דבר שלא נעשה בסוף מבלי להודיע לתובע, מתוך כוונה להונות ולהוליך שולל את התובע, כפי שכבר ציינתי לעיל. כך גם לגבי ההסכם השני-זה במהלכו ניתנו לנתבעים המחאות נוספות, הוצג בפני התובע (בהצהרה שנרשמה בחוזה) מצג שווא כאילו עזמי הוא המנהל ומורשה החתימה בחברה ואף הוא ערב להתחייבויות החברה.
בסופו של דבר, הנתבעים לא השלימו את העבודות ולמרות האמור לא החזירו לתובע את הכספים ששילם, וכעת, מסתתרים מאחורי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ומפנים את החץ לכיוון החברה בטענה כי היא אשר חייבת , למרות שכלל לא ניתן להיפרע ממנה.
לציין כי אין המדובר כאן בחיובו של אמיר מכח אותה התחייבות בהסכם השלישי , לה כאמור התכחש והשתכנעתי כי אכן לא מדובר בחתימתו. אבהיר כי לא השתכנעתי כי אמיר נטל על עמו התחייבות אישית זו והטענה לחיובו מכח אותה התחייבות נטענת אין לה מקום בנסיבות המקרה .
חיובו של אמיר הוא כאמור לעיל, על ידי הרמת מסך ההתאגדות מהנימוקים שציינתי , וחיובו בחובותיה של החברה כלפי התובע.

גובה החוב :
התובע שילם סך של 100,000 ₪ לנתבעים. ואין מחלוקת על הסכום האמור.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת גם לסכום שיש לקזז מתוך אותו סכום עבור העבודות שבוצעו בפעול על ידי החברה.
התובע טוען כי הנתבעת הספיקה לעבוד 6 ימי עבודה. בחמישה ימים ראשונים הניחה קלונסאות שבגינם יש לקזז 7,500 ₪ עוד 1,500 ₪ עבור יום עבודה נוסף. בסך הכל 9,000 ₪. עוד יש לקזז את הסכום שהוחזר בסך של 2400 ₪ ובסך הכל לטענת התובע יש לקזז מהסכום ששילם סך של 11,400 ₪.
עזמי בתצהירו כלל לא ערך חישוב נגדי וכלל לא ציין מה הסכום לטענתו יש לקזז. הוא גם לא הביא כל ראיה לגבי העבודות שביצע בפועל. עוד יצויין כי עזמי ואמיר כלל לא הכחישו את הסכומים שקיבלו מהתובע-דהיינו הסך של 100,000 ₪ (ראו גם הדברים שנאמרו בקדם המשפט מיום 3.12.17) .
עזמי טען כי בסיכום בין הצדדים סוכם להשיב לתובע 35,000 ₪. לציין כי הדברים לא נאמרו בתצהיר עדותו. הדברים נאמרו על ידו בעדותו במהלך קדם המשפט מיום 3.12.17 וכן במהלך חקירתו הנגדית. הוא טוען כי ישנו עד לאותו סיכום, מר דוד , מכר משותף של השניים.
עזמי טוען למעשה כי הגשת התביעה מהווה הפרה סיכום זה שהושג בין הצדדים.
התובע הכחיש כי הושג סיכום כאמור וטען כי אכן נעשו מגעים בסיועו של אותו דוד אך לא היה סיכום כאמור וחזר והפנה למה שסוכם עת ישבו אצל עורך דינו.
לציין כי אותו סכום של 35,000 ₪ שעזמי טוען כי צריך להחזיר לתובע הוא לא החזיר בשום שלב , למרות שהוא מודה בעצם כי מדובר בסכום המגיע לתובע. וכאן דוגמה נוספת לחוסר תום הלב של עזמי ואחיו והניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. הנתבעים מודים כי קיים חוב (אומנם בסכום הנמוך מכפי שטוען התובע) אך לא מחזירים את הסכום וטוענים כי זה חובה של החברה!
במחלוקת בין הצדדים אני מקבלת את גירסתו של התובע לגבי אותו סיכום. לא הוכח בפניי כי היה סיכום כאמור ושומה על הנתבע כי היה מביא את אותו דוד לעדות. משנשאל עזמי מדוע לא הובא דוד לעדות הוא השיב כי החליט לא לעשות כן שכן מדובר בחבר של התובע :
"ש. אתה מדבר על דודי?
ת. כן.
ש. למה לא הבאת אותו לעדות?
ת. בגלל שהוא חבר של שנינו ולא נעים לי. והוא עובד איתו ועושה צילומים אצלו בטח האינטרס יותר לשמה ממני, אני כבר יצאתי מעפולה." ( עמוד 25 שורות 5-7)
הימנעותו של עזמי שלא להביא לעדות את אותו דודי פועלת לרעתו ומדבריו שלו ניכר כי לא רצה להביא את דודי לעדות שמא יעיד דברים שאינם לטובתו.
ביחס לשווין של העבודות שבוצעו, התובע הביא מטעמו עד , אדריכאל שהעיד ביחס לביצוע העבודות. ניכר כי עדותו של העד אין לה משקל שכן הוא לא העיד מידיעה אישית שכן כלל לא היה בשטח והמכתב המצורף לתצהירו כלל לא נחתם על ידו. מה גם שמדובר בעד ולא מומחה. יחד עם זאת, משהתובע מצהיר ומסכים לקיזוז סך של 7,500 ₪ עבור העבודות שבוצעו בפועל, הרי שזה החישוב לפיו יערך הקיזוז עבור העבודות שבוצעו.
עזמי נמנע מלהביא כי ראיה ביחס לאותן עבודות שבוצעו ואף לא טען לשווין של אותן עבודות ולא ערך כל חישוב נגדי.
לא ניתן ללמוד מהתמורה בחוזה עם הקבלן האחר טנוס, לגבי העבודות שבוצעו בפועל. דהיינו לא ניתן לקבוע כי ההפרש בין התמורה בין שני החוזים שווה לעבודה שבוצעה בפועל. שכן גם התובע עצמו הודה כי הסיכום עם טנוס היה על סכום נמוך מכפי שסיכם עם עזמי.
אשר על כן, אני קובעת כי גובה החוב אותו יש להשיב לתובע הוא סך של 88,600 ₪ ( סכום של 100,000 ₪ בניכוי 7,500 ₪ עבורו העבודות שבוצעו וכן בניכוי 2,400 ₪ שאין מחלוקת שהוחזרו לתובע).
לא מצאתי בנסיבות כי יש מקום לפסוק לתובע עוגמת נפש. התובע סיים את העבודות באמצעות קבלן עימו חתם במהרה על חוזה. אין בעדותו של התובע בסיס לפסיקת פיצוי נוסף כאמור.
סיכום:
אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סכום של 88,600 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד היום. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 8,860 ₪ בתוספת מע"מ. כן ישלמו לתובע את אגרת התביעה ששילם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד היום.

עוד אני מורה לנתבע להחזיר לתובע, תוך 30 יום מהיום, ההמחאות שנותרו בידיו כאמור בסעיף 20 לכתב התביעה.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ט, 29 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק פרץ
נתבע: אמיר מסייס
שופט :
עורכי דין: