ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לשכת המסחר תל אביב נגד א.ו.ר. אספקה טכנית בת ים בע"מ :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני

התובעת
לשכת המסחר תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור

-
הנתבעת
א.ו.ר. אספקה טכנית בת ים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אורי אוהד

בית הדין הארצי קבע כי צו הרחבה בענף הייבוא, הייצוא, המסחר בסיטונות והשירותים עוסק למעשה בקטגוריות נפרדות: יבוא, ייצוא, מסחר ושירותים:

פסק דין

האם הנתבעת עוסקת במסחר סיטונאי של ציוד ואביזרים כטענת התובעת או שמא הנתבעת עוסקת במסחר קמעונאי ולכן לא חל עליה צו ההרחבה – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות והמחלוקת:

התובע הוא ארגון מעסיקים יציג בענף היבוא, היצוא, המסחר בסיטונות והשירותים.

על פי כרטיס העסק של הנתבעת, הנתבעת עוסקת ב"סיטונאות: אספקה טכנית לתעשייה" (נספח 1 לתצהיר התובעת). הנתבעת מוכרת מוצרים מוגמרים ללקוחות מוסדיים (ממשלתיים) כגון שירות בתי הסוהר ומשרד הביטחון.

הנתבעת מוכרת מראות, פרטי אינסטלציה, מכולות לפינוי אשפה, כלי עבודה, חומרי בניין, מנעולים וכיוצא בזה (נספח 3 לתצהיר התובעת).

בשנת 2016 מכרה הנתבעת לשירות בתי הסוהר מוצרים בסל כולל של 783,298 ₪ (נספח 3 לתצהיר התובעת).

הנתבעת מעסיקה 3 עובדים (על פי טופס 126).

עלינו לבחון האם הנתבעת עוסקת במסחר סיטונאי. זו השאלה שבמחלוקת. מוסכם על הצדדים כי הנתבעת אינה עוסקת ביבוא יצוא ומתן שירותים.

עדויות:

מטעם התובעת העיד מר ירון חתם, סמנכ"ל כספים בתובעת.

מטעם הנתבעת העיד מר עופר ז'ילטני, מנכ"ל ובעלים של הנתבעת.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ההסכם הקיבוצי הכללי בענפי היבוא, היצוא, המסחר והשירותים נחתם ביום 21.2.72 ותוקן בהסכם מיום 27.10.83. ההסכם הקיבוצי הורחב בצו הרחבה.

צו ההרחבה בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות (והשירותים) (7.3.88) קובע כי הוא חל על כל העובדים והמעסיקים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות ובשירותים ובענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקיבוצי. צו ההרחבה פורסם בי"פ 3539, התשמ"ח, 7.3.88, עמ' 1321 (ראו גם: משה פסטרנק "הסכמים קיבוציים" – כרך חמישי. ע' 50.9 הערה 2 מהדורת 2015 – עדכון מס' 155).

התובע הוא ארגון מעסיקים, שהנו צד להסכם קיבוצי בענפי היבוא, הייצוא, המסחר והשירותים וכן בכל אותם ענפים אשר פורטו בנספח א' להסכם (להלן: "ההסכם הקיבוצי").

צו ההרחבה חל על העובדים והמעסיקים במחוז המרכז:

בית הדין הארצי קבע כי צו הרחבה בענף הייבוא, הייצוא, המסחר בסיטונות והשירותים עוסק למעשה בקטגוריות נפרדות: יבוא, ייצוא, מסחר ושירותים:

"על פי סעיף זה מדובר למעשה בחמש קטגוריות נפרדות יבוא, סיטונות, שירותים, יצוא, סוכני סחר חוץ. על פי סעיף 7 לחוק הפרשנות המלים "או", "אחר" או ביטוי דומה להן - להבדיל מן המפורט שלפניהן הן באות ולא להקיש לו, זולת אם יש עמן המלים "דומה" או "כיוצא בזה" או ביטוי אחר שמשמעו היקש. ברור אפוא גם על פי הוראת חוק הפרשנות שמדובר בקטגוריות נפרדות. על פי פסיקה מקדמת דנא של בית המשפט העליון יש מקרים בהם יש לקרוא את וו החיבור כ-"או" כדוגמת "מכה אביו ואמו מות יומת" ויש מקרים בהם יש לקרוא את המילה "או" כ-וו החיבור. הוא הדין בביטוי ו/או שיכול להתפרש לכאן או לכאן. במקרה הנוכחי, על פי נוסח הכתוב נראה בעליל שלא יכולה להיות מחלוקת ששירותים הם קטגוריה נפרדת ועצמאית שאינה קשורה לחברותיה הכלולות בהסכם" (עע (ארצי) 2580-03-11 דורון נגר נ' ליטוס מחשבים בע"מ, ניתן ביום 1.3.15 - פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 37).

מעדותו של חתם עלה כי טענתה של התובעת היא שהנתבעת עוסקת במסחר סיטונאי ולא שהנתבעת עוסקת ביבוא או בשירותים (עמ' 4 לפ' שורה 4). לכן, אם הנתבעת עוסקת במסחר קמעונאי היא איננה חייבת בדמי טיפול ארגוני לתובעת (עמ' 7 לפ' שורה 15 לעדות חתם).

אין מחלוקת כי הנתבעת איננה עוסקת ביבוא, יצוא או שירותים. עלינו לבחון האם היא עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא במסחר סיטונאי (ע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד, ניתן ביום 9.7.00 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

מסחר סיטונאי מוגדר ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:
"מסחר סיטוני הוא מכירה חוזרת (ללא טרנספורמציה) של סחורות חדשות ומשומשות, לקמעונאים, למשתמשים מתחומי התעשייה והמסחר, למוסדות או למשתמשים מקצועיים, וכן לסיטונאים אחרים. במסחר סיטוני נכללים גם סוכנים ומתווכים שקונים או שמוכרים סחורות לאותם לקוחות או חברות."

ומכירה קמעונאית מוגדרת:
"מכירה קמעונית היא מכירה חוזרת (ללא טרנספורמציה) של סחורות חדשות ומשומשות, בעיקר לציבור הרחב, לצריכה או לשימוש אישיים או ביתיים, באמצעות חנויות, חנויות כול-בו, דוכנים, בתי עסק להזמנות בדואר, אנשי מכירות מדלת לדלת, רוכלים וסוחרים, קואופרטיבים צרכניים, בתי מכירות פומביות וכו'. למרבית הקמעונאים יש בעלות על הסחורות למכירה, אך יש גם כאלה המשמשים כסוכנים ומוכרים סחורות על בסיס מכר מותנה (קונסיגנציה) או על בסיס עמלה."

לפי ההגדרות הנ"ל, ההבדל בין מכירה סיטונאית למכירה קמעונאית הוא בזהות הקונה. מכירה לציבור הרחב והמשתמש הביתי היא מכירה קמעונאית ואילו מכירה למשתמש מקצוע י או מוסדות היא מכירה סיטונאית. אולם לא רק ונסביר.

על פי הפסיקה ההבדל בין מכירה סיטונאית וקמעונאית הוא סוג הלקוח (לקוח מסחרי או משתמש ביתי) אך גם כמות המוצר הנמכר (בודד או כמויות) ויפים הם לענייננו דברי חברתי כבוד השופטת ויסמן בד"ט 13058-07-14 – לשכת המסחר - אחים כהן (ניתן ביום 17.10.16 - פורסם במאגרים האלקטרוניים):
"ואולם אם הדגש באבחנה בין מסחר סיטונאי ומסחר קמעונאי הוא בכמות הנמכרת, אזי יש בסיס לטענת התובעת כי מקום בו מכירת המוצרים אינה נעשית לצרכן הביתי, אלא ללקוח מוסדי, יש לראות גם בממכר זה כממכר סיטונאי, וזאת בשל הכמויות בהן עסקינן."

וכן:
"כאשר מסחר קמעונאי מוגדר כ"מכירה של סחורה חדשה או משומשת לציבור הרחב, לצריכה אישית או ביתית, בחנויות רגילות, בחנויות כל-בו, על ידי הזמנה באמצעות הדואר, במכירה פומבית וכו'. רוב הקמעונאים רוכשים את הטובין שהם מוכרים..."... לעומת זאת, מסחר סיטונאי מוגדר כ"מפעלים (משרדים וחנויות) המוכרים מוצרים חדשים ומשומשים לתעשייה, למוסדות, לקמעונאים, לסיטונאים, לקניינים אחרים ולקניינים הפועלים כסוכנים..." (עב (ת"א) 11447/07 חזיזה אסתר - נעלי עמרני בע"מ, ניתן ביום 27.2.11. שם סעיף 51 לפסק הדין).

גם על פי ההגדרות בחוקים השונים סיטונאי מוגדר:
... "סיטונאי", במצרך – מי שעסקו, או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מצרך לקמעונאי" (סעיף 1 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח – 1957)

ו"מי שעסקו או חלק מעסקו מכירת טובין מתוצרת זולתו למי שאינו צרכן" (חוק מס קניה (טובין ושירותים) תשי"ב – 1952.

אם כן, מהגדרות של סיטונאות בחוקים השונים עולה כי ההבדל בין סיטונאי לקמעונאי הוא שסיטונאי אינו מוכר לצרכן הסופי אלא לקמעונאי שמוכר לצרכן הסופי שהינו משתמש קצה, מי שמשתמש בפועל המוצר (" END USER").

מהראיות התחוור כי הנתבעת עוסקת במכירה של מוצרים מוגמרים ללקוחות מוסדיים ממשלתיים לשימושיהם והם אינם סוחרים במוצרים אלא רוכשים את המוצרים כמשתמש קצה לצורכי האסירים. עיון ברשימת ההתקשרויות של השב"ס והנתבעת לשנת 2016 (נספח 3 לתצהיר התובעת) מעלה כי הנתבעת מוכרת כמות גדולה של מוצרים.

אולם אין די במכירה בהיקפים גדולים כדי להיכנס להגדרה של סיטונאי אלא יש צורך של שילוב של השניים : מכירה למוכר ובהיקפים גדולים, מביאה למסקנה כי שעסקינן בסיטונאי.

העד מטעם התובעת אישר כי הציוד אותו מוכרת הנתבעת לשירות בתי הסוהר הוא לצרכיו הפנימיים של שירות בתי הסוהר והוא איננו מוכרו לצד שלישי (עמ' 11 לפ' שורה 30 לעדות חתם). משהנתבעת מוכרת את מוצריה לצרכן הסופי, אשר אינו מוכר את המוצרים, הנתבעת איננה עוסקת במסחר סיטונאי אלא במסחר קמעונאי. כמו כן בהגדרות בחוקים השונים לא מצויין כי מכירה למוסדות היא מכירה סיטונאית. אם כי קיימת סבירות גבוהה כי סיטונאי ימכור על פי למוסדות.

זאת ועוד, מחזור פעילות של הנתבעת אף הוא אינו מעיד על אופי פעילותה אלא רק על ההיקף (נספח א' לתצהיר הנתבעת). קמעונאי או סיטונאי יכולים לעבוד באותו היקף ופעילותם תהיה שונה.

נוכח האמור לעיל, ומשהנתבעת מוכרת מוצר סופי למשתמש אף אם הוא משתמש מוסדי , היא איננה עוסקת במסחר סיטונאי ו היא איננה חייבת בתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לתובעת.

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ‏י"ט חשון תשע"ט ( ‏28 אוקטובר 2018)‏‏, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר גיל אלוני,
נציג ציבור (מעסיקים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה


מעורבים
תובע: לשכת המסחר תל אביב
נתבע: א.ו.ר. אספקה טכנית בת ים בע"מ
שופט :
עורכי דין: