ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יובל אדלר נגד ק.י פיתוח אגש"ח בע"מ :

בפני כבוד ה שופט העמית יובל שדמי

תובע

יובל אדלר

נגד

נתבעת

ק.י פיתוח אגש"ח בע"מ

פסק דין

אין מחלוקת שהתובע ואשתו התקשרו עם הנתבעת במספר הסכמים שתכליתם פיתוח מגרש על ידי התובע במגרש 24 , בעזרת הנתבעת.

התובע מפנה לארבעה הסכמים שהנתבעת הינה צד לשלושה מהם, בעוד ההסכם הרביעי הינו הסכם בין התובע לבין קבלן בניין שזהותו נקבעה ע"י הנתבעת .
ההסכמים נוסחו ע"י הנתבעת בבחינת "קח או עזוב".

התובע טוען שיש לראות את ארבעת ההסכמים כמכלול.

התובע טוען שהנתבעת לא עמדה בחיוביה כלפיו על פי ההסכמים, כלהלן:

לא בנתה מסלעה בגבול המגרש שלו עם מגרש 25 , שעלותה 8,000 ₪.

לא בנתה גדר מתכת שעלותה 5,000 ₪.

לא בנתה קיר תומך או לחילופין מסלעה בצד אחר של המגרש, כאשר העלות היא 15,8 40 ₪.

טענות נוספות בכתב התביעה נזנחו ע"י התובע בהמשך.

הנתבעת טוענת באשר למסלעה בין מגרש התובע למגרש 25, ששם בנתה קיר תומך עם גדר מעליו.
אשר לבניית גדר בחזית המגרש (מעל קיר), הנתבעת טוענת שאין אזכור לכך בהסכם ובתשריט המגרש שצורף להסכם .

באשר לקיר תומך או מסלעה, בגבול בין מגרש התובע לחורשה, הנתבעת טוענת שבנתה במקום מדרון עפר עם שיפוע תקני, על פי ההסכם בין הצדדים.
היא מוסיפה שבהסכם הפיתוח לא מופיע בגבול זה קיר ולא מופיעה מסלעה.

הנתבעת טוענת עוד , שייתכן שחוות הדעת ההנדסית שצורפה לכתב התביעה , נערכה על ידי אדם שהינו קרוב משפחה של התובע, בלא שהתובע גילה זאת לבית המשפט.
התובע לא נחקר על כך ע"י נציג הנתבעת.

הנתבעת מציינת שהתובע שילם קרוב ל- 82,000 ₪ על פיתוח המגרש כולו, בעוד תביעתו מתקרבת לסך המהווה 40% מסכום זה.

התובע הציג התכתבות עם הנתבעת, המעידה לדבריו שכל טענותיו הועלו בפניה בעבר וטענה זו לא נסתרה.

נציג הנתבעת הציג בדיון תמונה, לפיה קיימת מסלעה בין המגרשים 24 ו- 25.

הוא טען שנספח ב' להסכם בין הצדדים, שם נא מר שהתובע זכאי לבניית מסלעה בגבולות המגרש שלו, הינו נספח כללי שנוסח כלפי כל בעלי המגרשים, ובהסכם נאמר שתניה זו כפופה לתוכנית, ועל פי התוכנית (תשריט) לא אמורה להיות שם מסלעה.

נציג הנתבעת התנגד לכך שהתובע ישנה את תביעתו, כך שתתייחס להעדר מסלעה בין מגרש התובע לבין מגרש 23, כאשר בתביעה דובר על מסלעה בגבול עם מגרש 25.

נציג הנתבעת טען שנספח ב' להסכם (התשריט) הוא שקובע האם נדרשת מסלעה אם לאו.

התובע השיב, שייתכן שטעה בתביעתו כאשר טען על העדר מסלעה בגבול עם מגרש 25 , והמגרש השכן הנכון הינו 23.
בסיכומיו הודה בטעות זו.

הוא טען עוד, שגם אם לא מופיעה מסלעה בתשריט (נספח ב'), המסלעה מופיעה ב"גרמושקה" המהווה חלק בלתי נפרד מהיתר הבנייה.
טענה זו לא הוכחשה.

נציג הנתבעת טען מצדו, שלנתבעת אין למעשה משאבים כיום, וגם אם תחויב בתשלום לתובע, אין לה אפשרות לעמוד בכך.
הוא טען שהנתבעת מנהלת את ההליך חסר התוחלת לשיטתה, על מנת להוסיף צדק לעולם.

בסוף הדיון אפשרתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב.

בסיכומיו טוען התובע וטענתו מקובלת עליי, שהיתר הבנייה הכולל את המסלעה שבמחלוקת , מחייב את הצדדים גם אם התשריט (נספח ב' להסכם פיתוח מגרש בסיסי – בנייה מרוכזת) אינו כולל מסלעה.

לעניין זה אני מפנה להסכמת הצדדים לכך שהבקשה להיתר טעונה אישור הנתבעת.

בסעיף 7.7 להסכם בין הצדדים (הסכם משתכן/ בניה מרוכזת) נאמר:
"המתיישבים מצהירים כי ידוע להם שתכנון ופיתוח מגרש... ייעשו לפי הנחיות נספחי התכנון המצורפים... וכן להביא את תכניות הבית במסגרת בקשתם להיתר בניה לאישור מוקדם של התאגיד המנהל (הנתבעת י.ש)...".

הנתבעת מושתקת בנסיבות אלה מלטעון נגד חובותיה הנובעות מההיתר.

מקובלת עלי גם טענת התובע בסעיף 4 לסיכומיו, לפיה במקרה של ספק באשר לפרשנות המסגרת החוזית בין הצדדים, יש לפרש את ההסכמים נגד המנסח (הנתבעת).

אני מסכים גם עם טענת התובע, לפיה סעיף 1.3 להסכם עם הקבלן (קבלן אשר הנתבעת בחרה בו ללא אפשרות אחרת לתובע ) משליך במידה מסוי מת על פרשנות ההסכם הר לוונטי, כאשר הוא קובע שבמצב של סתירה, היתר הבנייה גובר על התשריט.
לטענה זו משקל מוגבל כאשר הנתבעת אינה צד להסכם זה , אך התנערות הנתבעת מהאמור בו הינה בבחינת שימוש בזכות שלא בתום לב.
אדגיש שמסקנתי על משקלו המכריע של ההיתר בבחינת ההסכמות בין הצדדים, אינה תלויה כלל בסעיף 1.3 הנ"ל.

התובע טוען שהנתבעת לא בנתה מסלעה מצד מזרח, לא בנתה קיר תומך מצד דרום ולא בנתה גדר מתכת מצד צפון, וזאת על אף שכל הפריטים הללו נמצאים בהיתר הבנייה.

התובע מודה בסיכומיו כאמור , שטעה בכתב התביעה כאשר הלין על כך שהנתבעת נמנעה מבניית מסלעה בין המגרש שלו למגרש 25, ומתקן את תביעתו כך שתתייחס לגבול בין מגרשו לבין מגרש 23 (כיוון מזרח).
התובע טוען שטעה בכתב התביעה בתום לב, ואני מאמין לטענ תו שהנתבעת ידעה לאשורה על המחלוקת האמתית, על פי התכתבות בין הצדדים לפני שהוגשה התביעה.

הנתבעת התנגדה לשנוי החזית בתביעה בהתייחס ל"החלפת" מגרש 25 במגרש 23.
כיוון שמדובר ב"תביעה קטנה" ובטעות טכנית של התובע , וכאשר הנתבעת מיוצגת בידי עו"ד, היא ידעה לכל אורך הדרך מהי הטענה האמיתית וניתנה לה הזדמנות נאותה להתגונן, אני מרשה את שנוי התביעה בהתאם לאמור בסיכומי התובע.
לא למותר להוסיף, שהסתמכות הנתבעת על טיעון פרוצדורלי, מנוגדת ליומרתה על פי עמדתה בדיון, שההליך מטרתו מבחינתה להשיג צדק.

התובע מפנה למסמך בו קבע האדריכל מגיש הבקשה להיתר (האדריכל), שלא נבנתה מסלעה בגבול עם מגרש 23, קביעה ה נכללת במסמך המסכם את ההבדלים בין היתר הבנייה לביצוע בפועל.

הוא מפנה לחוות הדעת ההנדסית שצורפה לתביעה ובה הערכת עלות תיקון המחדל בסך של 8,000 ₪.

התובע מספר שכאשר התייאש מנכונות הנתבעת לעמוד בהתחייבותה, בנה חלף המסלעה "מדרון מגונן" , שעלותו ביחד עם שירותי גינון נוספים למעלה מ- 35,000 ₪.

באשר לגדר המתכת, התובע טוען שמדובר במעקה מדגם "כינרת" שאותו הייתה צריכה להקים הנתבעת בחזית מגרשו, בצד החנייה הגובל בכביש ציבורי לכיוון צפון.

הוא טוען שהמעקה מופיע בהיתר הבנייה לכל אורך חזית המגרש כולל החנייה, ומפנה לקביעת האדריכל , שהמעקה לא נבנה סביב החנייה, בניגוד להיתר.
התובע מפנה לחוות הדעת של המהנדס אדלר לפיה הקמת המעקה עלותה 5,000 ₪.

אשר לדרישת הפיצוי בשל אי ביצוע קיר תומך או מסלעה בחזית הדרומית של המגרש לכיוון היער, התובע מפנה להסכם הפיתוח הבסיסי , לפיו במגרש הגובל ביער י יבנה קיר תמך, או מסלעה או מדרון עפר.

הוא מוסיף שבהיתר הבניה מסומן במקום קיר תומך+ מעקה, ומוסיף שבהעדר אלה, נגרם נזק למגרש בשל סחף אדמה, בעיקר בימי חורף, סחף שעלול להוביל לתזוזת קירות הבית וסדקים בריצוף.
הוא מפנה לטופס האכלוס, שם קבע האדריכל בנספח ד' בסעיף 3 , שלא נבנה מעקה בגבול עם השצ"פ.
בנסיבות העניין בנה התובע מדרון מגונן + מסלעה על מנת למנוע את הסחף, מאחר והנתבעת סירבה לעמוד בחיוביה .

הוא מפנה לחוות הדעת של המהנדס אדלר, לפיה העלות המינימלית של קיר תומך או מסלעה או גינון הינה בסך 15,840 ₪.

בסך הכל נתבע כאן פיצוי של 8,000 ₪ בגין המסלעה בין המגרשים 23 ו- 24, פיצוי של 5,000 ₪ בגין אי ביצוע גדר מתכת בחזית המגר ש ופיצוי בסך 15,840 ₪ בגין אי ביצוע מעקה מול שצ"פ.

טענות התובע על התחייבויות הנתבעת כלפיו מקובלות עליי בהסתמך על היתר הבנייה.

טענותיו באשר לפריטים שלא בוצעו ע"י הנתבעת בניגוד להתחייבותה, מקובלות עלי חלקית.

אין חולק שהמסלעה בגבול עם מגרש 23 לא נבנתה וכך גם מעקה החניה.
המחלוקת ביחס לפריטים אלה הינה, האם חייבת בהם הנתבעת.

אין חולק עם זאת, שהנתבעת בנתה על פי ההיתר מדרון לכיוון החורשה, וטענ ת התובע על חובתה לבנות שם מעבר לכך, אינה נסמכת על ההיתר ומכאן על ההסכמה בין הצדדים.

עדותו של התובע הייתה מהימנה ואני מאמין לו שהוציא את הסכומים הנטענים בסיכומיו, אך הוא זכאי לפיצוי על פי אמת מידה אובייקטיבית אמינה.

אני מקבל את טענות התובע באשר לעלות בצוע הפריטים שהנתבעת לא ביצעה במגרשו, בגינם הוא זכאי לפיצוי הנטען בסיכומים.
ההסתמכות על " מחירון דקל" הינה הסתמכות ראויה, בוודאי כאשר הנתבעת לא הביאה תחשיבים מטעמה.

תלונת הנתבעת על כך שעלות ביצוע העבודות על פי כתב התביעה והסיכומים, אינה פרופורציונלית לסכום ההתקשרות הכולל בין הצדדים , אינה יכולה לעמוד, משום שהנתבעת יכולה הייתה לבצע בעצמה את הפרטים החסרים, וניסיון החיים והשכל הישר מלמדים שבמקרה כזה עלות הביצוע לנתבעת הייתה קטנה בהרבה, בשל היקף ההתקשרות של הנתבעת עם הקבלנים.
לאחר דחיית התביעה באשר למדרון, סכום הפיצוי אינו מופרז.

אשר על כל אלה דין התביעה להתקבל בחלקה.

התובע זכאי לפיצוי של 8000 ₪ פלוס מע"מ בגין אי ביצוע המסלעה ופיצוי של 5000 ₪ פלוס מע"מ בגין אי בניית מעקה.
שאר חלקי התביעה נדחים.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 15200 ₪ בצירוף הוצאות בסך 2,000 ₪, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לעניין חישוב ההוצאות עליי להעיר, כי הנתבעת הציגה בכתב ההגנה שלה עמדה לפיה היא לא תוכל לשלם דבר לתובע אם יזכה בתביעתו, ויחד עם זאת ביקשה לפסוק לטובתה הוצאות במידה ותזכה היא.
משמעות הדבר הינה, שהנתבעת מבקשת לקיים הליך שבו היא יכולה להרוויח ואינה יכולה להפסיד דבר, בעוד התובע יכול רק להפסיד.

עוד יצוין בהקשר זה, שהנתבעת מודה בכתב ההגנה שלה, שבתביעות דומות לגמרי לתביעה זו (לעניין המסלעה), נפסק בעבר שעל הנתבעת לפצות את התובעים שם, ופסקי דין אלה הפכו חלוטים.
על אף זאת בחרה הנתבעת לנהל הליך נוסף בשאלות שהוכרעו כבר, כאשר טענתה היא שבמקרים הקודמים טעה בית המשפט.

כל עוד לא נקבע שאכן נפלה טעות בפסיקות קודמות זהות, התעקשות הנתבעת לשוב ולנהל משפט, ראוי שתבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ט, 28 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יובל אדלר
נתבע: ק.י פיתוח אגש"ח בע"מ
שופט :
עורכי דין: